גם אם לפתע היו כל הטילים שבעולם נעלמים, אם כל סכין ורובה היו מושמדים, כל מצבורי חומרי ההשמדה הכימיים היו מתפרקים – בני-האדם עדיין היו ממציאים במהרה דרכים חדשות להפיץ רוע ואלימות. מה שדרוש הוא שלום אמיתי ולא רק הפסקת מלחמה.

שלום אמיתי מתחיל מבפנים

לא די בשינוי חיצוני; שלום אמיתי הוא עניין שקשור במה שמצוי בתוך לבבות בני-האדם, שינוי כזה לא יכול להכפות עלינו בכוח מבחוץ. שלום אמיתי צריך להתחיל מבפנים, הבעיה היא שגם כפרטים, עד כמה שננסה, ברגעי האמת נמשיך להיכשל ולהיכנע לאנוכיות של עצמנו.

חופש בחירה

אלוהים העניק חופש בחירה מושלם לבני-האדם, אמנם הוא נתן "חוברת הוראות" בו כתב את ציפיותיו, הוראותיו ורצונותיו, אך אין זה אומר שבני-האדם אוטומטית יקיימו את הכתוב, יתרה מזו, במקום להבין את המשמעות המקורית של הכתוב, פיתחנו במהלכי הדורות אין-סוף פרשנויות, הלכות ומצוות שכה רחוקות מכוונותיו של המחבר.

כל עוד ישאפו בני-האדם לעוד כוח, עוד כבוד, עוד יוקרה, עוד רכוש, עוד ראוותנות, עוד מעמד, ועוד גאווה, לא יפסקו המלחמות בעולם ולא יפסקו גם המחלוקות והמריבות הפנימיות בין אחים. מלחמות הן לא יותר מאשר סימנים ותסמינים של מה שקורה בתוך ליבו של האדם.

נשיאת שם אלוהים לשוא

אנשים מסוימים בוחרים להשתמש בשם אלוהים על מנת לתרץ את מטרותיהם האנוכיות לעצמם ובעיקר לאחרים כדי שלא יתפסו בעיני אחרים כ״רעים״. אך האמת היא שזאת היא בעצמם נשיאת שמו של אלוהים לשוא, שאם הרי באמת היו יודעים את רצונו של אלוהים, לא היו תולים על שמו את מעשיהם הרעים. מלחמות ושנאה אינם מצביעות על-כך שאין אלוהים, אלא על התוצאות שעלולות להתרחש כשהולכים נגד רצונו של אלוהים ברדיפה אחר כוח וגחמות הלב.


עוד מאמר בנושא: אם אלוהים טוב, איפה הוא כשהרֶשַׁע משתלט?


יש דבר כזה רוע?

ראשית, אם אלוהים לא קיים, אין בכלל דבר כזה רוע, אם אין אלוהים, אין מוסר אובייקטיבי, הכל נתון להגדרה סובייקטיביות ולפרשנות אישית. תורת האבולוציה לדוגמא, גורסת כי "המתאים שורד", (מאבק בין פרטים מאותו מין ובין פרטים ממינים שונים הוא הכרחי על פי תיאוריית הברירה הטבעית, כפי שהציג אותה דארווין).

כשאנו מטיילים באפריקה ורואים נמר טורף זברה אנחנו לא חושבים עד כמה הנמר מרושע, ועל כך שיש לעצור אותו מיד ולעמיד אותו למשפט! אלא מתפעלים מנפלאותיו של הטבע מבלי להתערב. אם אין אלוהים, אזי אין הבדל ביננו לבין החיות, ואדם אשר רצח אדם אחר כי חשב ששכב עם אשתו, הוא בסך הכל עוד חיה חזקה ששרדה על-פני חיה חלשה יותר.

אך אם כן קיים מוסר אובייקטיבי החל על בני-האדם ומבדיל אותנו מן החיות, כזה שאיננו משתנה, משמע שיש מישהו שצריך היה לברוא אותו.

סבל זה רע?

דבר נוסף משתמע מהשאלה– מי קבע שהיעוד של בני-האדם הוא שמחה טהורה וכיף תמידי ללא הרגשת כאב וסבל? היעוד של בני-האדם על פי כתבי הקודש הוא לקיים מערכת יחסים עם אלוהים. הקלישאה "מה שלא הורג מחשל" נכונה, אנחנו מתבגרים כשצרות וטראומות שונות פוגשות אותנו, כך אנו מתפתחים בצורה נפשית ורוחנית. לא ניתן לבנות חדש מבלי שתחילה הורסים את הישן. אנו צומחים מתוך מצבי משבר ולא מתוך מצבי נוחות, שהרי זה רק הגיוני, אם נוח לי למה עליי לשנות משהו?
נוסף על כך, אלוהים מרשה לנו פעמים רבות לחוות סבל על מנת שנרים את ראשנו לשמים, נחפש אותו ונזעק בשמו. במובן מסוים, אלה הסובלים "קרובים" יותר לאלוהים מאשר אלו שאינם, שהרי אין להם "סיבה דחופה" לנסות ולמצוא את אלוהים.

"מידותיו של אדם אינן נמדדות בשעת נוחיות ונועם אלא בשעת לחץ צרה ומצוקה". (ד"ר מרטין לותר קינג, זוכה פרס נובל לשלום)

חופש בחירה

כבר בתחילת ספר בראשית נותן אלוהים לאדם הסברים והוראות לגבי חייו, מה מותר ומה אסור, אבל הוא גם מעניק לאדם חופש בחירה מוחלט. לאורך התנ"ך אנו למדים על המושג "חטא", אם נשאל אדם ממוצע ברחוב האם הוא חוטא, הוא צפוי לענות "אף פעם לא רצחתי או שדדתי בנק ולכן אינני מחשיב את עצמי כאדם חוטא". אך התנ"ך מסביר שהמושג ״חטא״ הינו בעצם "החטאה" מלבחור בלעשות את רצונו של אלוהים. כך גם האדם הראשון בחר שלא לעשות את רצונו של אלוהים ואכל מן הפרי האסור. אלוהים אמנם רוצה שנבחר בטוב, אך נותן לנו חופש בחירה לבחור גם ברע.

אם כן, הרוע נובע כתוצאה ממרד באלוהים. הסופר המפורסם פיודור דוסטויבסקי אמר "בדחיית אלוהים נציף את העולם בדם", אם היינו מקשיבים לאלוהים, היינו מונעים אחד מהשני הרבה מאוד סבל הנובע מרוע.

שאלו את זה קודם

אנו לא הראשונים שתהו לגבי שאלה זו, למען האמת, מדובר באחד מהמסרים העיקריים אשר גם סופרי התנ"ך והברית החדשה מתחבטים בהם, אך התנ"ך והברית החדשה טוענים שהפתרון לרוע הזה הוא לא להתחיל לאכול יותר גרנולה אורגנית, לעשות יוגה או להצטרף לגרינפיס, הם טוענים שהבעיה היא בלב האדם, שם שוכן מקור הרוע "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח', כא׳). שאול השליח הגדיר זאת בברית החדשה בצורה מאוד מוחשית: "אָכֵן אֵינֶנִּי מֵבִין אֶת מַעֲשַׂי, כִּי לֹא אֶת מַה שֶּׁאֲנִי חָפֵץ אֲנִי עוֹשֶׂה, אֶלָּא דַּוְקָא אֶת מַה שֶּׁשָּׂנוּא עָלַי אֲנִי עוֹשֶׂה… כִּי אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה אֶת הַטּוֹב שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ, אֶלָּא אֶת הָרַע שֶׁאֵינֶנִּי חָפֵץ בּוֹ – אוֹתוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה".

לסיכומו של עניין, קיומו של הרוע איננו סותר את קיומו של אלוהים ואף להיפך – הוא משמש ראייה לקיומו. גם כתבי הקודש לא מתעלמים מבעיית הרוע, הודות לקיומו הם מציבים רף גבוה להגדרה 'טוב', רף כזה שאף אחד מאיתנו לא מסוגל לעמוד בו. בברית החדשה אלוהים אף העלה את הרף הזה שלב אחד גבוה יותר: "הַיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת טוֹב וְאֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה, לְחֵטְא יֵחָשֵׁב לו" (אגרת יעקב ד׳, יז׳), הברית החדשה דורשת להציב את חשיבותו של הזולת גבוה יותר מהחשיבות העצמית שלנו, היא טוענת שכשיש לנו הזדמנות לעשות משהו טוב ואנחנו לא עושים אותו, אנחנו בעצם עושים רע, אנחנו חוטאים.

היה זה הסופר הידוע לב טולסטוי ("מלחמה ושלום") שאמר "כולם מנסים לשנות את העולם, אף אחד לא מנסה לשנות את עצמו". לפני שאנחנו פונים באצבע מאשימה לאלוהים ולכל הסובבים אותנו, עלינו תחילה להביט פנימה, להכיר בעובדה שהרוע נובע בעיקר מאיתנו, בני האדם, ולדרוש אחר הפתרון שאלוהים עצמו כבר הציב בפנינו בכתבי הקודש.

 

איפה אלוהים היה בשואה?

אלפי ספרים ועשרות אלפי מאמרים נכתבו כדי לתאר וכדי לנסות להבין מה קרה, שהביא לעולם את הכבשנים של היטלר. השואה היא היבט מצער מאד בחיי כל יהודי ואנו נאלצים לחיות עימו. הפחד שמא זה עלול לקרות שוב חוזר ונשנה. ישנה שאלה שעוברת בראשו של כל יהודי: "איפה היה אלוהים כששישה מליוני בני-אדם נטבחו? מה משמעות הטבח הזה?". גם ההסברים הטובים ביותר שמעלים חכמי-הדור, איכשהו לא-מספקים, או מעוררים גיחוך משום שהם מותירים בלב השומע שאלה אחרת: "איך תתכן לחיים משמעות כלשהי נוכח השתוללות כזו של סבל ומוות?".

 

טבע האדם

יתכן שהתשובות לשאלות המתעוררות עקב השואה מפחידות מכדי שניתן יהיה לעמוד בפניהן, כי בסופו של דבר השאלה האמיתית היא מעבר למקרה אשר בו גזע אחד יוצא נגד אחר. פה מדובר בטבעם של כל בני-האדם, בכל הזמנים.

השואה משמשת דוגמא, אבל אסור להתייחס אליה כאל מקרה בודד, ללא קשר למלחמה, לחמדנות ולכפירה באלוהים באופן כללי. עלינו להכיר בעובדה שאנחנו לא היחידים, שואות התרחשו לפני שואת היהודים וגם לאחריה. בתולדות עמנו אפשר להזכיר את ימי פרעה או המן. במאה השנים האחרונות בלבד נרצחו עשרות אם לא מאות מליוני אנשים חפים מפשע בסומליה, אוגנדה, קמבודיה, דארפור, רואנדה, טימור, ארמניה, אוקראינה, סין, פורטוגל, ברית-המועצות ועוד כתוצאה משואה כזאת או אחרת.

איש אינו מעז להכיר בכך שהבעיה אינה נעוצה בדת כלשהי, במערכת פוליטית מסויימת או בפילוסופיה מעוותת ומסולפת עד כדי כך שהיא גורמת לשואה. אולי הדבר המחריד ביותר בשואה הוא בכך שהיא משמשת עדות נוספת לעובדה שטבע האדם הינו מעוות, מסולף ונושא בתוכו את הקללה הגדולה ביותר של האנושות.

מה שמגדיל את הכאב הכרוך בשואה הינה העובדה שהיהדות-המסורתית לא מסוגלת להסביר כיצד אלוהים צדיק, אוהב וחסוד, המכריז על ישראל כעמו הנבחר, יכול להרשות לדבר שכזה להתרחש. היהדות-הרבנית קובעת שכולנו נולדנו טובים מטבענו, אבל דעה זו שונה מדרך המחשבה התנ"כית, המלמדת שאמנם יש טוב באדם, אך האדם הוא רע מטבעו, שאנחנו נולדים עם טבע שמעצם מהותו עושה מעשי חטא ואין לנו מנוס מטבענו זה. אנו רואים זאת בבראשית ח׳, כא׳: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", בקהלת ט׳, ג׳: "זה רע בכל אשר-נעשה תחת השמש כי מקרה אחד לכל וגם לב בני-האדם מלא-רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל המתים", בתהילים נ׳א, ז׳: "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי", ובתהילים יד׳, ה׳: "אין עושה טוב אין גם אחד".

 

דת כתשובה?

במחשבת הרבנים קיימת הנחה שאדם יכול לדכא את יצר הרע: תלמוד תורה, קיום מצוות ותפילה, נחשבים לאמצעים שיכולים לחזק את אופיו של אדם ולאפשר לו לנצח את יצר הרע שבקרבו. לא זה הוא מה שלימדו הנביאים, נציגי היהדות המקורית. ירמיהו כתב: "עקוב הלב מכל ואנוש הוא, מי יידענו?" (ירמיה יז׳, ט׳). ישעיהו כתב: "ונהי כטמא כולנו וכבגד עדים כל צדקותינו" (ישעיהו סד׳, ה׳); ישעיהו אומר שהמעשים הטובים שלנו הם כמו ניסיון להסתיר כתם על בגד מלוכלך.

היהדות-המקורית מלמדת שאדם, כל אדם כשלעצמו, הוא חוטא חסר-תקנה. אפילו כשהוא חושב שהוא עושה את הטוב ואת הנכון, ליבו מסוגל להוליך אותו שולל עד כדי-כך שיבצע את הזוועות הנוראיות ביותר שאפשר להעלאות על הדעת, כפי שקרה, לדוגמא, בשואה, ואף יתרץ זאת האדם לעצמו בתירוצים שונים.

 

"האמת שלי"

אחת העובדות המביכות ביותר שקשורות לשואה הינה שנאצים רבים היו אנשים שהאמינו בכנות במה שעשו, אבל אמונה כנה של אדם המשוכנע שהוא עושה את הדבר הנכון פשוט אינה מספקת כדי להבטיח שאכן יעשה רק מה שטוב וצודק, שכן הזוועות הגדולות ביותר בהיסטוריה האנושית התרחשו תמיד בשם "אמת", דת או לאומניות. המשמעות המלאה של השואה לא תוכל אף פעם להיות מובנת בחיים אלה, אבל אפשר להסיק ממנה כמה לקחים שמתאימים לכולנו.

יכולתו של האדם לעשות רע ולשאת את הרע שנעשה על-ידי אחרים היא מעל ומעבר למה שפילוסופיה אנושית כלשהי יכולה להסביר. איש לא מתקשה להבין שהיטלר וקלגסיו הנאצים היו מושחתים לחלוטין. אבל, אנו חייבים גם להכיר בכך שנאצים רבים היו כנים לגמרי, כאשר החניקו את רגשי החלחלה שבוודאי כוננו בתוכם, בראותם עם שלם מתענה ונרצח, במטרה להבטיח ״טוב״ גדול יותר. מכאן יש להסיק שהאדם מסוכן במיוחד כשהוא מאמין שהוא צודק באופן מוחלט. נאמנות היא שפחה הנאמנה לרע בדיוק כמו לטוב.

צדקה הנמדדת על-ידי קני-מידה אנושיים ואמונה חזקה לא מספיקות. אנשים בעלי כוונות טובות עלולים להיגרר למעשים רעים, או לפחות לגישה סלחנית כלפי הרע, אפילו במימדי השואה, כאשר הם מאמינים בסמכות עליונה של מנהיג, מפלגה או פילוסופיה.

 

אם אין אלוהים – גם אין רוע

ראשית, אם אלוהים לא קיים, אין בכלל דבר כזה רוע, אם אין אלוהים, אין מוסר אובייקטיבי, הכל נתון להגדרה סובייקטיביות ולפרשנות אישית. תורת האבולוציה לדוגמא, גורסת כי "המתאים שורד", (מאבק בין פרטים מאותו מין ובין פרטים ממינים שונים הינו הכרחי על-פי תיאורית הברירה הטבעית, כפי שהציג אותה דארווין).

כשאנחנו מטיילים באפריקה ורואים נמר טורף זברה אנחנו לא חושבים עד כמה הנמר הוא רשע שיש לעצור אותו מיד ולהעמיד אותו למשפט! אלא מתפעלים מנפלאותיו של הטבע מבלי להתערב. אם כך, במידה ואין אלוהים, אנחנו בסך הכל חיה מפותחת יותר והנאצים הם "הנמר". אך אם כן קיים מוסר אובייקטיבי החל על בני-האדם ומפריד אותנו מן החיות, כזה שאיננו משתנה, זאת אומרת שיש מישהו שצריך היה להמציא אותו ולקבוע אותו.

 

פתרון?

אנו זקוקים למושיע שכוחו גדול מכל אומות העולם גם יחד. במלחמת העולם השנייה התגלנו כחלשים בצורה מעוררת רחמים. גם בנות-הברית טענו שהן חסרות אונים. המוסדות הדתיים שהיו אמורים להתקומם נגד הרע בשם אלוהים הסתפקו בביטויי התמרמרות מוסרית ותו לא. כשאנחנו רואים עד כמה גדולה להיטותנו האנושית להגרר אחר פיתוייהם של יופי וכוח, יהיו הדגלים שהם מניפים אשר יהיו , ברור שיש לנו צורך דוחק במשהו הנמצא בהרבה מעל לכוונות טובות ולמעצורים פנימיים. אנו זקוקים למישהו שיתערב כדי להציל אותנו מעצמנו (בדומה לרעיון בסרט "אני רובוט" בכיכובו של וויל סמית).

זהו, למעשה המסר אותו מוסרים כתבי-הקודש והמסר שבו הם מזמינים אותנו להשתתף. העם היהודי ימשיך להתקיים למרות פרעה, המן, היטלר וכל שאר הכוחות הזדוניים שבעולם הזה. נכון לכאוב על ששת המליונים שהושמדו, אבל צריך גם לזכור שלו יכלו כוחות הרשע לנצח, אזי היה עמנו כבר נכחד לפני שלושת אלפים שנה. השואה אכן התרחשה, אבל אלוהים גם שמר על העם היהודי, ואנחנו שרדנו כעדות לכך שכתבי-הקודש הם אמת ושאלוהים מקיים את דברו לגבי עם ישראל.

לסיכום, כשנשאלת השאלה "מה עשה אלוהים?" כשאדם אחד רוצח אדם אחר, התשובה היא ככל הנראה "אלוהים התעצב", חופש הבחירה לו זכינו כבני-אדם אמנם מעניק לנו פריבילגיות, אך הוא גם בר סיכון. השואה אינה הוכחה לאי קיומו של אלוהים, אלא רק עדות לכיצד עלול להתנהג האדם כאשר הוא מסרב לשמוע בקולו של אלוהים. אם אדם הורג אדם אחר בשם אלוהים, אין זה אומר שאלוהים הוא זה ששלח אותו, זה רק אומר שהוא משתמש בשמו של אלוהים כתואנה. אם אדם היה מגיע לביתך סותר על פניך ומסביר "זה בשמו של מר פלוני אלמוני!", האם אומר הדבר שמר פלוני אלמוני אכן שלח אותו? לאו דווקא. מאידך, זה כן יכול להעיד על רמת שפיותו של אותו האיש.

“ויאמר אלי: 'בן אדם, העצמות האלה כל בית ישראל המה. הנה אומרים: "יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו, נגזרנו לנו". לכן, הינבא ואמרת אליהם: כה אמר ה' אלוהים: "הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם, עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם, עמי. ונתתי רוח בכם וחייתם, והנחתי אתכם על אדמתכם, וידעתתם כי אני ה' דיברתי ועשיתי, נאום ה'”” (יחזקאל לז׳, יא׳-יד׳).

 

חופש בחירה

 

ישנם רבים החושבים שלא יכול להיות שאלוהים קיים כי אלוהים טוב לא היה מרשה שיתרחשו זוועות כה רבות בעולם, כמו השואה. זו עמדה מעניינת, ובמבט ראשון נראה שיש בה היגיון. ברם, בואו נתעמק בנושא.

ידוע לכל שהשואה התחוללה כתוצאה מעלייתו לשלטון של אדולף היטלר בזכות תומכי המפלגה הנאצית. האם אלוהים יכול היה לעצור בעדם? כן, אבל אילו היה אלוהים מתערב במעשיהם, הוא היה מבטל את הבחירה החופשית ואת הרצון החופשי שנתן לבני האדם. האם זה מה שאנו רוצים? כמובן שהיינו רוצים שאלוהים יתערב ויעצור את מעלליהם של אויבינו. אך האם היינו רוצים שיתערב ברצון החופשי שלנו או במעשים שאנו בוחרים לעשות? תאר לעצמך שאלוהים היה מונע בעדך להשיג את יעדיך בתחום הקריירה שבה אתה חפץ פשוט כי בחירתך אינה תואמת את רצונו? או אם אלוהים היה מתערב בסכומי הכסף שהרווחת בעבודה, נותן לך לשמור רק סכום כסף שמספיק לצרכיך הבסיסיים, ודורש ממך לתת את השאר לנזקקים עניים? האם היית מרוצה מכפייה כזאת?

באהבתו הרבה אלינו, נתן לנו אלוהים רצון חופשי לקבל את ההחלטות שלנו. רק כך אנו יכולים לאהוב אותו אהבה אמתית ללא כפייה. למרבה הצער, לא תמיד עושים בני האדם את הבחירות הנכונות. אך נפלא הדבר כאשר אנו עושים את הבחירה הנכונה – לאהוב אותו.

בעולם החופשי, אנשים בוחרים עם מי הם רוצים להתחתן. אנו נוצרים את החופש הזה כדבר יקר ערך שלא יסולא בפז, ונתנגד מאוד לכל מי שינסה להכתיב לנו עם מי עלינו להתחתן. באותה מידה, בחסדו הרב, נתן לנו אלוהים רצון חופשי לבחור אם אנו רוצים ליצור אתו קשר ולפתח אתו יחסים אישיים, או לא.

ההיסטוריה גדושה בסיפורים על אנשים נדכאים שנלחמו למען החופש שלהם והזכות להשתמש ברצון החופשי שלהם. בני אדם נולדו לחופש, ועורגים אליו כשהחופש המיוחל נשלל מהם. רבים חרפו נפשם למות במלחמות, כדי להשיג את החופש. אחד מהם היה סר ויליאם ואלאס, שהנהיג את המהפכה הסקוטית נגד הדיכוי של אנגליה. מלחמתו של ואלאס למען החופש הונצחה בסרט זוכה האוסקר בשנת 1995 בשם "לב אמיץ".

יהיו תמיד אנשים, שישתמשו ברצון החופשי בדרכים שיגרמו נזק לאחרים. אך גם בזמנים הקשים ביותר נוכל להיאחז בדבר אלוהים המבטיח:

"כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם, נְאֻם יְהוָה: מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה, לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה" (ירמיהו כ"ט 11).

 

מדינת ישראל

מדינת ישראל קמה מתוך תלי האפר של השואה. אלוהים נתן לעם היהודי "תקווה לעתיד" בכך שנתן לו את מולדתו, זמן קצר לאחר זוועות מלחמת העולם השנייה.

לעתים קרובות החברה שלנו סובלת, כתוצאה מהרצון החופשי של בני האדם. אנו סובלים ממחלות שונות, כי בקטריות ווירוסים התפתחו עקב הבחירות שהאנושות עשתה במשך דורות רבים. לדוגמה, במשך שנים מילאנו את הסביבה והמזון שאותו אנו אוכלים בכימיקלים רבים הגורמים למחלות. בנוסף לכך, חוסר היגיינה וניקיון, יצרו חממה להתרבות בקטריה מזיקה, שהתפשטה במהירות על ידי נסיעות של אנשים ממקום למקום בעולם.

מחלות וסבל תוקפים אותנו למרות הכוונות הטובות שיש לנו. גם אם נתמיד בפעילות גופנית, נאכל אוכל בריא, ונהיה בכושר פיזי, עדיין יכולה פתאום מכונית לפגוע בנו. או שנבנה את בית חלומותינו, ונמלא אותו במזכרות יקרות ערך, ולפתע עלולה לפרוץ שריפה ולהשמיד את הכול. אנו יכולים להשקיע זמן ומאמצים כדי לבנות לעצמינו מוניטין ולהיות מכובדים בחברה, ומישהו עלול להוציא עלינו דיבה ולפזר האשמות שווא, שכביכול ביצענו איזה פשע, ושמנו הטוב ייהרס וכל מאמצינו ירדו לטמיון.

הדבר היחיד שיכול לעמוד במבחן הזמן, הוא מערכת היחסים שלנו עם אלוהים. איש לא יכול לקחת זאת מאתנו, יחסים אישיים עם אלוהים הם מה שנותן את השלום והשקט הנפשי בלב הסערות של החיים.

קורי טן בום הייתה מסוגלת להודות לאלוהים אפילו על הכינים ששכנו בשערותיה כשהייתה במחנה הריכוז, כי הם אלו שגרמו לנאצים להתרחק ממנה. ככל שאמונתנו וביטחוננו באלוהים הולכים ומתחזקים, למרות הנסיבות והמצבים הקשים, כך גם גדל כוחנו ושלום פנימי ממלא את תוכנו.

"וקוְֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" (ישעיהו מ' 31).

אלוהים "גורם לכך שהכול חובר יחד לטוב" אם רק נבטח בו ונסמוך עליו בזמנים הקשים שאנו עוברים, ונשען על הבטחותיו. אלוהים אינו מסלק את צרותינו וסבלותינו, אלא עוזר לנו לצלוח את כור ההיתוך, ומספק לנו את הכוח להתגבר עליהם – בסופו של דבר, הסבל והצרות יהיו הדבר שיצרוף, יטהר ויחזק אותנו.

עשויים גם לעניין אותך: