איך אפשר להבין את מצוות התורה שבכתב ללא "תורה שבעל-פה" שתבאר? (הלכות נידה, שחיטה, שבת, סוכות וכו')

זהו סרטון 3 מתוך 3 על התורה שבעל-פה:
סרטון (1\3): המיתוס שבעל-פה.
סרטון (2\3): 10 הפרכות לתורה שבעל-פה.
סרטון (3\3): הכשל שבעל-פה.


למאמר תגובה להרצאתו של הרב יוסי מזרחי: הכשל של הרב יוסי מזרחי


אחת מהטענות העיקריות של רבנים בעד התורה שבע"פ היא שלא ניתן להבין את מצוות התורה שבכתב ללא התורה שבע"פ, ולא הגיוני שאלוהים נתן תורה ללא פירוש.

אבל אדם שטוען שלא ניתן להבין את התורה, סותר את אלוהים,  אלוהים בעצמו אמר בתורה משהו אחר, הוא אמר ש: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ." (דברים פרק ל')

אלוהים העניק לך שכל כדי שבראש ובראשונה תוכל לחקור אותו ולגלות אותו. בפסוקים הללו אלוהים לא אומר שהמצוה אותה הוא מצווה אותך היא כדי שתלך לרב לשאול אותו, אלא, הוא אומר שהיא קרובה אליך.

כמו כן, פעמיים בספר דברים (ד' 2, י"ג 1) מזהיר אותנו אלוהים שלא נוסיף ושלא נגרע ממצוותיו. לכן, גם אם מצוות אינן ברורות לנו לגמריי, עדיין אין בידינו הרשות להוסיף למצוות אלו הלכות, חוקים ותקנות אשר מלכתחילה אינן מצויות בתורה.
יש להם דוגמאות שחוזרת על עצמן באופן כרוני, לקחנו כמה מהן והכללנו במאמר הבא.


לרשימת 222 סתירות חדשות בין התלמוד לתנ"ך לחצו כאן!


מישהו באמת מקיים את מצוות התורה?

ראשית, עיון ברשימת מצוות התורה שבכתב – כפי שערך אותן הרמב"ם  – מגלה כי למעשה, גם לצדיק הגמור ביותר אין סיכוי לקיימן כלשונן! מדוע? משום שאם בוחנים את רשימת מצוות ה"לא-תעשה" וה"עשה", מתגלה מציאות די עגומה: מתוך 613 המצוות, בימינו אין אפשרות לקיים לפחות 20% מהן. הכוונה, כמובן, למצוות הקשורות במשכן, בכהונה, בהקרבת עולות וזבחים, בהמלכת מלך ועוד. יתרה מכך, עיון ברשימת 248 מצוות ה"עשה" מגלה כי בלתי אפשרי לקיים לפחות כ- 106 מהן (קרי, 42%).

כל זאת לומר, גם אם נצא מתוך הנחה כי התושב"ע אמנם מפרשת את התורה שבכתב בצורה נכונה, עדיין אין כל דרך לקיים את מצוות תורת משה ועובדה כי חז"ל הודו בכך בעצמם! המסקנה מכך היא שעם התושב"ע או בלעדיה, אין בידינו לקיים את מצוות התורה שבכתב; לפיכך, אנו תלויים באחת משתי ברירות:
אופציה 1: לאמץ את תורת הברית החדשה של הרבנים (ברית התורה שבעל-פה)[4] ולדבוק בהלכותיה האינסופיות;
אופציה 2: לאמץ את הברית החדשה במשיח ישוע ולדבוק בתורתו.[5]

 

"כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ"

"יש פסוק בתורה שמדבר על קרבנות וכתוב שם "כאשר ציוויתיך" למרות שבכל התורה משה לא צווה בהליך הזה. האם זה לא מעיד על תורה שבעל פה?".

לא בכדי, נקרא ספר ויקרא גם "ספר הכוהנים" או "ספר הקורבנות" שהרי הוא גדוש בפסוקים המדברים על קורבנות. הביטוי "כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ" אינו מופיע בספר ויקרא (אלא בשמות כ"ג 15 ובדברים י"ב 21). עם-זאת, לומר "שבכל התורה משה לא ציווה בהליך זה", פשוט אינו נכון; בויקרא פרק ד', פרק ו', פרק ז' ופרק ח', כתוב בפירוש כי משה הורה לכוהנים לעשות כפי שציווה אותו ה'. בפרקים ח'-י' של ספר ויקרא, מופיע הביטוי "כַּאֲשֶׁר צִוָּה" כעשר פעמים ובנוסף לכך, ספר ויקרא כולו מלא בהפניות לכך שמשה עשה בדיוק כפי שציווה אותו ה' לעשות (ראו למשל, ויקרא ט"ז 34, כ"ד 23).

על כל פנים, צחוק הגורל הוא שדווקא הממסד הרבני והתושב"ע, שאמורים לפרש את התורה כך שנוכל לקיימה, הביאו לירידת ערך הכהונה ולהפיכתה ללא רלוונטית (ראו לדוגמא: אבות דרבי נתן, פרק רביעי, סימן ה'; תלמוד בבלי, ברכות ל"ב ע"ב; הרמב"ם, משנה תורה, הלכות תלמוד תורה פרק ג').

"כתוב להרוג מחלל שבת. אם אין פירוש מה זה לחלל שבת אז איך נדע את מי להרוג?"

ובכן, בשמות ל"א 14 כתוב: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת". לא צריך להיות הפרשן הכי גדול בעולם כדי להבין כי הביטוי "מְחַלְלֶיהָ" בהקשר הזה, פירושו ההפך מהביטוי "וּשְׁמַרְתֶּם", המופיע בראשית הפסוק.

בכל אופן, השורש ח.ל.ל. מופיע בתורה פעמים רבות והביטוי "לחלל", פירושו להפר, לנאץ ולהפוך משהו קדוש לחול[6] (ראו לדוגמא: בראשית מ"ט 4; ויקרא י"ט 8, כ"א 99).

עם-זאת, למרות שהפירוש לביטוי "חלל" מובן וברור, ניתן לשאול כיצד אם-כן יש לשמור את השבת ולא לחללה? התשובה: כתבי הקודש לבדם אמורים להנחותינו ולהוות נר לרגלינו במקרים כאלו. עלינו להסתמך על דוגמאות מהמקרא ולא לברוח למחוזות רחוקים, בדמות התלמוד, אשר נכתב אלפי שנה לאחר מכן.

דוגמא אחת מהתורה לחילול השבת מופיעה בצורת איסור הבערת אש (שמות ל"ה 3); דוגמא נוספת מדברת על איסור הבישול וליקוט המזון בשבת (שמות ט"ז 23-30); ודוגמא אחרת ניתנת בנושא איסור ליקוט עצים בשבת (במדבר ט"ו 32). עלינו תמיד להסתמך על הכתוב ולא להתחכם או להיות צדיקים בעיני עצמנו (ראו קהלת ז' 16).

מן ההיבט המשיחי-תיאולוגי, כתבי הקודש מלמדים כי השבת התגשמה בישוע המשיח (מתי י"ב 8; אל העברים ד' 8-10) ולכן, המאמינים בו זוכים לעונג שבת מדי יום. עם-זאת, יש לזכור כי בתור תלמידיו של ישוע המשיח, אנו משתדלים ללכת בדרכו ולכן גם אנו, כמוהו לפנינו, מעניקים ליום השבת יחס יוצא דופן.

דבר שני, זה נכון כי בתורת משה נמצאות הוראות ודינים ברורים לגבי איסור המלאכה בשבת, אך יש לזכור כי התנ"ך אינו מתחיל ואינו מסתיים בחומש. לצערי, אנו, בני ישראל, הפרנו את ברית סיני מיד עם נתינתה וחזרנו והפרנו אותה שוב ושוב ושוב… לשמחתי, אלהים צפה זאת מראש והכריז, דרך הנביא ירמיהו, "כי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם, נְאֻם־יְהוָה" (פרק ל"א 31). תודה לאל, התגשמה ברית חדשה זו בישוע המשיח ולכן כעת, אנו תחת בריתו החדשה המשיח ותורתו. הברית החדשה איננה אלא המצאה יהודית של אלוהים; התגשמות נבואית אשר מטרתה לתת לנו, בראש ובראשונה, הזדמנות נוספת בתיקון היחסים השבורים שהיו לנו עם ה' מאז הפרת ברית סיני. אגב, מאז שהפרנו את ברית סיני, משמשת תורת משה ככתב אישום החושף את ערוות חטאנו ואמור לכוון אותנו אלי חסדו של אלוהים במשיח.

מעניין שגם חז"ל מסכימים כי אחד התפקידים של המשיח יהיה לבאר, לפרש ולהסביר את כוונת התורה, על-מנת שתהיה מובנת לעם (ראו: רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות פרק י"א); וזה בדיוק מה שעשה המשיח ישוע, הן בעניין השבת והן בעניינים אחרים; ישוע קירב את חסידיו לדבר ה' ובתוך-כך, קירבם לאלהים עצמו.

 

הלכות שחיטה

"אם אין "תורה שבעל-פה", איך נדע לבצע הלכות שחיטה?"

באותה הדרך בה נדע לנהוג ברכב או להשתמש בכלי נשק – נדע כיצד לשחוט לאחר שנעבור בהצלחה קורס מקצועי לשוחטים.

 

למעשה, השאלה לעיל יוצאת מתוך שתי הנחות יסוד מוטעות: 1- "אין תורה שבעל-פה"; איש אינו אומר כי אין תורה שבעל-פה ואיש אינו מתכחש לקיומה; אדרבא, ברור שהמסורת הרבנית חיה וקיימת. השאלה היא האם מקורה של התושב"ע נעוץ בסיני, דהיינו: האם היא שמיימית. כאן קיים סלע המחלוקת; 2- השאלה מניחה כי ידיעת התושב"ע מספיקה עבור ביצוע הלכות השחיטה, אך האמת היא שלימוד הגמרא אינו מסוגל להכשיר איש בדבר, זולת בהפיכתו למורה התלמוד בפוטנציה, דהיינו: לרב.

לגופו של עניין, השאלה עצמה חושפת את ערוותה של התושב"ע וזאת משני טעמים פשוטים:

א. אין בתורה משה ולו גם מצווה אחת העוסקת בהלכות שחיטה כשרה לעומת שחיטה שאינה כשרה (מעשה השחיטה בתורה – למשל: בשמות כ"ט או בויקרא ג' – מתייחס לעבודת הכוהן בלבד).[1] לאור זאת, הלכות השחיטה שקבעו חז"ל מהוות אפוא דוגמא נוספת למצוות הרבות אשר הוסיפו והעמיסו הרבנים, על אפה וחמתה של תורת משה (ראו דברים ד' 2, י"ג 1).

ב. למעשה, גם בתושב"ע גופא אין הוראות מפורטות לדרך הנכונה בה יש לשחוט בהמה כשרה. גם אם אדם התמחה בלימוד התורה שבעל-פה ויודע אותה על בוריה, עדיין אין בידו הכלים לבצע שחיטה באופן מעשי. אפילו המומחה הגדול בעולם לתושב"ע אינו מסוגל ואינו רשאי לעסוק בשחיטה, אלא אם כן יעבור הכשרה מקצועית ורשמית בקורס ייעודי לשוחטים.

נסו נא לקרוא את סדר "טהרות" במשנה או את הלכות השחיטה ב"קיצור שולחן ערוך" (סימן ל"ו וסימן קע"ז) ובחנו את עצמכם: האם לאחר קריאה ועיון מדוקדק אתם חשים כשירים להתחיל לעסוק בשחיטה כהלכתה? כמובן שלא! התושב"ע, במקרה הזה, אינה מכשירה איש להתחיל לשחוט בפועל.[2]

דבר דומה ניתן לומר גם לגבי משגיחי כשרות; האם מישהו סבור כי עיון בדיני הכשרות אשר בתושב"ע יהפכוהו למשגיח כשרות הלכה למעשה? בוודאי שלא. לראייה, סקרו את אתר האינטרנט של המכון הדתי "מורשת אבות".[3] אתר זה מציע תכניות לימוד להסמכה מוכרת במגוון מקצועות תורניים, כגון: קורס שחיטה, קורס משגיחי כשרות, קורס מוהלים ואפילו קורס לשיפוץ בתים. לצד הלימוד העיוני הנעזר בהלכה הרבנית, מתקיימים לימוד תיאורטי נוסף והדרכה מעשית אשר משלימים את המידע החסר או הלקוי אשר בתושב"ע.

קחו לדוגמא את בגדי הכהן הגדול, כפי שהם מתוארים בתורה; לא משנה כמה פעמים תקראו את מצוות "בגדי השרד" ו"אפוד הזהב" (שמות, פרקים: כ"ח, ל"ט), עדיין לא תדעו כיצד יש לתפור את מעיל הכהן בפועל. ייתכן והפרק מספק מושג לגבי מהותו של הבגד, אך אינו מכשיר איש לעסוק בתפירה מקצועית. והתושב"ע במקרה זה נותרת חסרת תועלת לחלוטין; עיינו בהלכות כלי המקדש פרק ט' ("משנה תורה" לרמב"ם) ובדקו האם המידע שם עשוי להכשירם כתופרים של בגדי הקודש… אם אינכם תופרים מקצועיים מלכתחילה, ספק אם תמצאו שם את הידיים והרגלים.

בתוך כך, המסגרות הייעודיות להכשרות מקצועיות, אינן מעידות אלא על האימפוטנטיות של התושב"ע ועל אוזלת ידה בכל הקשור לביצוע המעשי של הדוגמאות לעיל. התושב"ע אולי מספיקה בתחומים פשוטים, כמו הקמת סוכה וכדומה, אך בעניינים מורכבים יותר, כפי שראינו לעיל, יש להפעיל "תורה שבעל-פה" נוספת על-גבי התושב"ע הקיימת.

לסיכום, התושב"ע של חז"ל אינה מספקת לנו, לא את ההוראות הנחוצות ולא את ההסמכה הנחוצה על-מנת לעסוק בתחומים מורכבים כמו שחיטה, השגחת כשרות ומצוות אחרות (שלא לדבר על בניית בניינים, סלילת דרכים או הקמת גשרים – דברים אשר מולם מתגלה ההלכה הרבנית כעקרה לגמרי). על-מנת לעסוק בדברים האלה בפועל, יש לקבל הכשרה מקצועית נוספת ותעודה רשמית המוכרת על-ידי המדינה.

במילים אחרות, כדי לקיים את מוסדות ושירותי הדת השונים בכל מדינה, נמצא כי אין מנוס מלהוסיף "תושב"ע" אחרת – מקצועית, מוסמכת, מעשית ומפורטת הרבה יותר – על גבי התושב"ע הרבנית הקיימת, שאינה מהווה אלא ידע תיאורטי הנלמד בבתי המדרש במתכונת פילוסופית גרידא! יש לומר את האמת ללא סייג: תלמוד התורה בבתי המדרש אינו מתקיים על-מנת לעשות דבר, זולת הלימוד עצמו ותו לא. תמצית תלמוד הגמרא, לרבות סגנונו – השקלא והטריא, השאלות והתשובות, הפלפול והויכוח[4] – מכוונת אפוא למטרה אחת בלבד: הוי אומר, תלמוד תורה לשמה.[5]

לפיכך, אם ברצונך להיות שוחט, משגיח כשרות, מוהל או תופר, אין לך מה לחפש בגמרא; עליך להירשם למכון הכשרה מקצועי המציע קורסי התמחות ייעודיים בנושאים אלו. בהצלחה!

 

הלכות נידה

"איך ניתן לקיים את מצוות הנידה ללא עזרתה של התושב"ע?"

פרק ט"ו בספר ויקרא מכיל פירוט ברור של הלכות מצוות הנידה:

וְאִשָּׁה כִּי־תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל־הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד־הָעָרֶב. וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא וְכֹל אֲשֶׁר־תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא. וְכָל־הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב. וְכָל־הַנֹּגֵעַ בְּכָל־כְּלִי אֲשֶׁר־תֵּשֵׁב עָלָיו יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב. וְאִם עַל־הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל־הַכְּלִי אֲשֶׁר־הִוא יֹשֶׁבֶת־עָלָיו בְּנָגְעוֹ־בוֹ יִטְמָא עַד־הָעָרֶב. וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל־הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר־יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא. וְאִשָּׁה כִּי־יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת־נִדָּתָהּ אוֹ כִי־תָזוּב עַל־נִדָּתָהּ כָּל־יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא. כָּל־הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר־תִּשְׁכַּב עָלָיו כָּל־יְמֵי זוֹבָהּ כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה־לָּהּ וְכָל־הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ. וְכָל־הַנּוֹגֵעַ בָּם יִטְמָא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב. וְאִם־טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח־לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל־הַכֹּהֵן אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת־הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת־הָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ (פס' 19-30).

מקטע זה עולים שלושה מאפיינים חשובים של מצוות הנידה: א- אין לבוא במגע ישיר או עקיף עם אישה השרויה בְנִדָתָה; ב- כל אשר יבוא במגע כזה בעוד היא בנִדתה יטמא לשבעה ימים; ג- בסוף ימי הנידה צריכה האישה לספור שבעה ימי טהרה ולאחריהם לעלות קרבן בידי הכהן. בויקרא י"ח 19 מודגש שוב כי אין לשכב עם אישה בתקופת נידתה.

פירוש הביטוי "נידה" לאור התורה

אבל רגע, ודאי יהיה מי שישאל, כיצד נוכל לדעת מלכתחילה מה פשר הביטוי "נידה", ללא פרשנותם של חז"ל? ובכן, תודה לאל, התורה מדברת בעד עצמה והפסוק הראשון בקטע מוכיח זאת היטב: "וְאִשָּׁה כִּי־תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ" (פס' 19). מכאן ברור כי הנידה מתארת תקופה בה האישה "תִהְיֶה זָבָה דָּם". כל אישה בעולם יודעת בדיוק מתי מתקיימת תקופה זו והוכחה לכך ניתנת כבר בספר בראשית, המתאר את הסיבה אשר בעטיה לא האמינה שרה כי תוכל להרות: "וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים. וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה־לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן" (י"ח 11-12). שרה ידעה אפוא בדיוק מהי נידה ומהן השלכותיה.

נידה בתורה ובקרב עמי קדם

פרופ' בנימין מזר מוכיח על-נקלה כי מצוות הנידה במקרא נהירה ומובנת לאשורה ללא כל הסתמכות על המסורת הרבנית והוא אף מעיר כי "את מקור ההשקפה על טומאת הנידה… יש לבקש במושגי טומאה הקשורים בלידה, והנמצאים אצל עמים רבים, ובייחוד אצל עמים פרימיטיביים" ("אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו" – כרך ה', 1968: 785). דהיינו, תקופת הנידה והלכותיה היו מוכרות לעמי האזור טרם ניתנה התורה ולכן יש להניח כי לא היתה לבני ישראל כל בעיה להבינה וליישמה.

תרומתם של חז"ל למצוות הנידה

התורה, על כל פנים, אינה חושפת בפנינו את הסיבה לעצם נִדָתן של נשים בעונתן; כאן אנו נדרשים למסורת חז"ל ולומדים כי האישה נענשה ונתחייבה במצוות נידה, מדוע? משום ששפכה את דמו של אדם הראשון בגן עדן (בראשית רבה י"ז). רחל קרן, בספרה "השמיעיני את קולך: עיונים במעגל השנה ובפרשות השבוע" (2009: 236), מתארת כיצד הפכו חז"ל את הנידה לקללה ולעונש ואף איימו כי אישה אשר אינה נזהרת בנידה תמות בשעת לידתה – כל זאת, חשוב לציין, בדו הרבנים מליבם ללא כל אסמכתא מהתורה.

 

סוכות

"איך יראה חג סוכות בלי התורה שבעל פה? "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפֹת תמרים, וענף עץ עָבֹת, וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים." (ויקרא כ"ג, מ') איך מפרשים את הפסוק הזה בלי התורה שבעל-פה?" [יד-לאחים]

  • לגופו של עניין, פעמיים בספר דברים (ד' 2, י"ג 1) מזהיר הקב"ה שלא להוסיף ושלא לגרוע מהמצוות הכתובות בתורה. לפיכך, גם אם מצוות חג הסוכות אינן ברורות לנו דיין ודרך הקמת הסוכה אינה מפורטת לאשורה, עדיין אין בידינו הרשות להוסיף למצוות אלו הלכות, חוקים ותקנות אשר מלכתחילה אינן מצויות בתורה. אך זה בדיוק מה שעשו חז"ל; וכאילו לא די בכך, הם עשו זאת בשם ה' ממש.
  • אם מישהו בכל זאת ישאל, מדוע אפוא לא נתן אלהים הנחיות מדויקות לאופן הקמת הסוכה ולסוג המדויק של פרי עץ ההדר; תשובה אפשרית יכולה להיות כי ייתכן והאל רצה שנשמור על יצירתיות בקיום המצוות הספציפיות האלה ולא נהייה מקובעים לסט אחד מסוים של מינים או לדגם אחד בלבד של סוכה. ואולי עיקר החג אינו בקביעת צורת הסוכה, אלא כפי שכתוב בתורה, "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כ"ג 43). בכל מקרה, אין ולו גם פסוק אחד במקרא אשר אפילו רומז על-כך שהרבנים (או כל אדם אחר) יפרשו ויקבעו כיצד להקים את הסוכה ומהם ארבעת המינים מעבר לתיאורם בתנ"ך.
  • אגב, זה נכון שקיים פירוט רב בנוגע להלכות סוכה בתושב"ע,[1] אך גם לאחר שקוראים את ההנחיות שם, נשאלת השאלה מדוע לא קבעו הרבנים את צבע דפנות הסוכה, למשל; ומדוע לא קבעו כיצד ובאילו קישוטים יש לעטר את הסוכה?.. מדוע הותירו חז"ל מקום ליצירתיות בנושאים האלה?.. האם דברים כדלהלן לא הוכתבו להם משמים?..
  • תיאור ארבעת המינים בספר ויקרא (כ"ג 40) שב ומופיע כאלף שנה לאחר מכן, בספר נחמיה ח' 15: "וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל-עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי־זַיִת וַעֲלֵי־עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב". גם שם לא חש מחבר המקרא אילוץ לציין ביתר פירוט למה התכוון, אך הדבר המעניין הוא שאפילו ללא כל רמז לתושב"ע או לרבנים, הבינו בני ישראל את כוונתם של הכוהנים והלוויים, שהרי מייד לאחר מכן נאמר: "וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל־גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם…" (פס' 16).
  • יש דבר נוסף שבולט בצורך של כת הרבנים לשלוט במצוות חג הסוכות, ולצורך העניין בכל יתר אורחות החיים; בפשטות, קוראים לזה כוח וכסף. מחד גיסא, מבקשים הרבנים לשמור לעצמם את הזכות לקבוע לעם ישראל מהי סוכה כשרה ומהם ארבעת סוגי המינים; מאידך, מה יעשו סוחרי האתרוגים ללא קהל הלקוחות השבוי בכבלי ההלכה? הדת, כך מסתבר, היא עסק משתלם ביותר, אם מנהלים אותו ביד רמה… התלות בתושב"ע משמרת ומעודדת את המסחרה סביב תשמישי הדת השונים, המקבלים את הכשרם ממקור אחד הפועל כמונופול במקרה הטוב וכקרטל במקרה הפחות טוב.

 

לסיכום, כשומרי מצוות הברית החדשה, איננו מחויבים עוד לשמור את השבת כפי שקבעה ברית סיני ובוודאי שאין אנו מוכרחים לשומרה לפי מסורת דרבנן. השבת ניתנה לנו כתזכורת למעשה בראשית וכמתנה שעלינו להתענג בה, ולא כעונש הכופה עלינו לסבול תחת עומס עולו. בתוך כך, כתבי הברית החדשה מלמדים כי אין לנו הזכות לשפוט איש על הדרך והאופן בהם הוא שומר ומקיים את השבת (קולוסיים ב' 16). חשוב אפוא לסיים ולומר כי למרות שתחת הברית החדשה אנו – המאמינים באלהים דרך ישוע המשיח – איננו מחויבים לשמור את השבת לפי הוראות ברית סיני, מבחינה פרקטית, לאומית ומסורתית אנו ברובנו הגדול שומרי שבת, כל אחד בהתאם למצפונו.

 


[1] ראו דוגמאות לכך בתלמוד הבבלי, בבא מציעא נ"ט ע"ב; בבא מציעא פ"ו ע"א; מנחות כ"ט ע"ב; ובמשנה תורה, הלכות טומאת צרעת פרק ב' (שם פסק הרמב"ם כנגד בית מדרשו של אלהים במחלוקת בעניין דיני צרעת).

[2] ראו לדוגמא ב"קונטרס עץ החיים", גיליון מס' 17, שם נאמר: "ובאמת, מבואר כן ברעיא מהימנא (פרשת נשא דקכ"ד ע"ב) דתורה-שבעל-פה היא אילנא דטוב ורע" (בלינק: http://www.yeshiva.org.il/midrash/13725).

[3] ככתוב בחזון יוחנן ב' 7, כ"ב 14.

[4] הסיבה שבעטיה כיניתי את התושב"ע "הברית החדשה" נעוצה בדברי חז"ל בתלמוד (ירושלמי, פאה יג, פרק ב, הלכה ד; בבלי, גיטין ס', ע"ב).

[5] מעניין כי חז"ל ניבאו כי כאשר יבוא במשיח, הוא יביא עימו תורה חדשה מאת ה' (מדרש קהלת רבה ח'; "ילקוט שמעוני", ישעיהו פרק כ"ו, רמז תכ"ט; מדרש "אליהו זוטא", פרק כ'; ויקרא רבה, פרשת שמיני).

[6] כך מפורש ב"מילון העברית המקראית" (מ. צ. קדרי, 2007: 306).

שחיטה:

[1] ראו ספרו של הרב אברהם צ'יל, המצוות וטעמיהן, 1988: 58-59.

[2] אפילו הפירוט הרב אשר נמצא ב"משנה תורה" לרמב"ם (הלכות שחיטה), איננו מהווה אלא מידע תיאורטי ולוקה בחסר, אשר אין די בו על-מנת להכשיר איש למשרת שוחט מוסמך בפועל. מעניין כי בפרק ד' של הלכות השחיטה, אפילו רומז הרמב"ם בחצי פה כי אין די בהוראותיו לשם שחיטה כשרה…

[3] http://moreshetavot.org.il

[4] פרופ' משה אברבך, החינוך היהודי בתקופת המשנה והתלמוד, 2008: 130.

[5] פרופ' עמנואל אטקס, יחיד בדורו : הגאון מווילנא – דמות ודימוי, 1998: 156, 180-183.

אולי גם יעניין אותך: