איך יכול להיות שישוע הוא המשיח אם בשמו נוצרים שונאים יהודים (פוגרומים, מסעות צלב, האינקוויזיציה)?

רבים הם הנוצרים ששנאו ורדפו את העם היהודי ואחרים אשמים ברוח אנטישמית מכוערת ששמה ללעג את אותה אמונה שהם לכאורה מודים בה (האמונה בישוע), אך לא כל מי שנולד לנצרות הוא בהכרח תלמידו של ישוע.

זהו מצב טרגי ומגונה, אבל התמונה גדולה בהרבה ממה שאתה יודע! המונים של נוצרים שהם מאמינים אמיתיים בישוע – גם בימינו וגם לאורך ההיסטוריה – אהבו את העם היהודי, עזרו לו, תמכו בו, התפללו עבורו והגנו עליו, ובכך הפגינו את האמת שבאמונה שהם מודים בה. אך חשוב לזכור כמו כן, כי ש גם שנאה יהודית היסטורית כלפי ישוע ותלמידיו, כולל רדיפות אלימות. בעיות רבות נוצרו מסיבות פוליטיות יותר מאשר דתיות. מכאן שהעובדות אינן פשוטות כפי שנדמה לנו לעיתים.

יתר על כך, הברית החדשה הורתה לנוצרים לתרום כסף ליהודים (האיגרת הראשונה לקורינתיים פרק ט"ז). לזכור שהיהודים כעם הם העם הנבחר של אלוהים אפילו שדחו את המשיח (האיגרת אל הרומים פרק ט). לשמור להגן ולדאוג ליהודים (הבשורה על פי מתי פרק כ"ה). וכמובן להתפלל עבור העם היהודי.

אדם ששפתיו טוענות כי הוא מאמין בישוע כמשיח, אם גם ליבו מאמין כך, לא יכול שלא בו זמנית להאמין במה שישוע לימד על היהודים ומקומם בתוכניתו של אלוהים. ישוע עצמו אמר שתלמידיו האמיתיים הם אלו שלא רק שומעים, אלא גם עושים.

אף על פי שישנם הרבה גויים ששונאים את ישראל, ישנם גם מיליונים של נוצרים שאוהבים את ישראל, רואים בישראל העם הנבחר, מכירים בכך שהמשיח שלהם יהודי, מתפללים עבור עם ישראל ותומכים כספית בצבא הגנה לישראל, בממשלת ישראל, במגן דוד אדום ובעם ישראלי באופן כללי.

למען האמת "המיסיונרים הנוראיים" הם אלו שבנו את בית החולים הראשון בארץ ישראל, תחנת הרדיו הראשונה בארץ ישראל ובית הספר הראשון בישראל בו גם בנות יכלו ללמוד, ולא רק בנים! תודות לתרומות הנדיבות של נוצרים אוהבי ישראל הוקמה ושגשגה מדינת ישראל בצורה כלכך מהירה ונפלאה. תודות להם יכלנו לבנות צבא גדול וחזק שמגן עלינו, תודות להם יכלה המדינה שלנו להשקיע משאבים ברבים בתשבתיות. נוצרים אוהבי ישראל כבר שנים רבות שולחים מכיסם כספים רבים על מנת לברך את ישראל, כל שנה ושנה. למען האמת, אפילו האויב המושבע של המשיחיים והנוצרים, הרב דניאל עשור, מודה: "מליארדי נוצרים אוונגליסטים תורמים למדינת ישראל מידי שנה פי שניים יותר מאשר לכל מדינות העולם כולו יחד".

בהחלט נכון שדם יהודי רב נשפך בשמו של ישוע על ידי אנשים אלימים ורשעים שלא הלכו אחרי אלוהי ישראל, שמעשיהם היו לכלימה ובושה לאמונה המשיחית האמיתית בישוע ואין לכך כול הצדקה. אולם ההצהרה הנ"ל קצת מוגזמת ומחטיאה נקודה חשובה ביותר. ראשית, דם רב יותר של יהודים נשפך על ידי כאלה שלא היו מאמינים בישוע כלל מאשר כאלה שהיו כביכול מאמינים משיחיים בישוע ושרדפו את בני עמנו בשמו. לדוגמא, הסטליניסטים האתיאיסטים שטבחו בבני עמנו עשו זאת בשם הקומוניזם ולא בשמו של ישוע. הטרוריסטים המוסלמים לא הורגים יהודים בשם ישוע או האמונה המשיחית אלא בשמו של מוחמד.

שנית, עלינו להכיר בעובדה חשובה מאוד, אף על פי שהנושא כאוב מאוד מכדי לחשוב עליו, מבחינת התנ"ך, הסיבה הנפוצה ביותר לסבל ולהרג של העם היהודי הייתה שהעם סטה מדרך אלוהים, הפר את הברית איתו, לא קיים את מצוותיו אשר הבטיח שיקיים כאשר קיבל את תנאי הברית, ולא שמע בקול הנביאים ששלח כדי להשיבו חזרה אליו. קרא שוב בתורה, בפרק על הברכות והקללות (דברים כ"ח) ותבין שהבחירה שהעם עשה לא לציית לאלוהים הניבה את התוצאות שאלוהים הבטיח שיקרו. לא היינו סובלים כל כך אילו העם שלנו היה חף מהפשעים הללו. בקשר לגויים הללו שהתיימרו להיות מאמינים בישוע ואשר בשמו שפכו דם יהודי רב – גם על כך כתוב בתנ"ך.

אך כעת נשאל אותך שאלה. במלא הכנות, מה הסיבה האמיתית לרדיפות ולהרג הרב של העם היהודי במשך כל השנים? האם אתה מאמין שהגורל המר הזה היה רצונו של אלוהים עבור עמנו? האם כך מביע אלוהים את אהבתו הרבה לעם ישראל? האם כך הוא מביע את רצונו לברך אותנו? או שאתה חושב שמשהו השתבש ושהסבל הרב שהעם שלנו סבל לא היה הדבר שאלוהים ייעד לעמנו. האם אתה באמת ובתמים מאמין שישוע גרם לכל הסבל ולהרג של העם היהודי? נרחיק צעד ונשאל אותך שאלה קשה עוד יותר: נניח שישוע הוא אכן המשיח של העם שלנו, וניתנה בידנו הבחירה לקבל אותו או לדחותו, מה תהיינה התוצאות מסירובנו לקבל את המושיע שאלוהים שלח עבורנו?

לפני כאלפיים שנה, כאשר ישוע נכנס לירושלים בפעם האחרונה בחייו עלי אדמות לפני מותו, הוא בכה כשחזה את העתיד שמחכה לעיר ולסבל הרב שעומד לבוא על העם והכריז: "לו ידעת היום גם את מאין יבוא שלומך, אלה שעתה נסתר הוא מעיניך. הנה ימים באים עליך ואויביך יקימו סוללה סביביך, ויקיפוך ויצורו עליך מכל עבר. וימגרו אותך ואת בניך אשר בקרבך, ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב אשר לא ידעת את מועד פקודתך (את יום הביקור שצפוי לבוא לך.)" (לוקס י"ט 41-44)ישוע חפץ בכל לבו רק לעשות טוב לעמו היהודי, אך כעם לא חפצנו בו. ארבעים שנה אחרי הנבואה הנ"ל, ירושלים נחרבה על ידי הרומים. ישוע ידע שכך יקרה. האזן לקינתו: "ירושלים, ירושלים, ההורגת את הנביאים וסוקלת את השלוחים אליה, כמה פעמים חפצתי לקבץ את בניך כתרנגולת המקבצת את אפרוחיה תחת כנפיה, ולא אביתם. הנה בתיכם יהיו לשממה. כי אני אומר לכם, מעתה לא תראוני עד אשר תאמרו 'ברוך הבא בשם יהוה."' (מתי כ"ג 37-39)

עד לרגע הוצאתו להורג על הצלב, גם לאחר שהולקה קשות, ישוע דאג יותר לסבל שיגרם לעמו מאשר לסבל והיסורים הפיזיים והנפשיים שהוא עמד לעבור, על לא עוול בכפו: "וילכו אחריו המון עם רב והמון נשים והן סופדות ומקוננות עליו. וישוע פנה אליהן ואמר: 'בנות ירושלים, אל תבכינה עלי אלא על נפשותיכן בכינה ועל בניכן. כי הנה ימים באים ותאמרו אשרי הע

קרות ואשרי הרחם אשר לא ילדו ואשרי השדיים אשר לא היניקו. אז יאמרו אל ההרים שיפלו עלינו ואל הגבעות כסונו (ציטוט מהנביא הושע י' 8), כי אם ככה יעשו בעץ הלח מה ייעשה בעץ היבש?'" (לוקס כ"ג 27-31)

למרבה הצער, כך היה הדפוס של העם שלנו: באותה מידה שהפרנו את התורה ולא שמענו בקול הנביאים שנשלחו מאת אלוהים, כך דחינו את המשיח שאלוהים שלח כדי להושיענו. שים לב כיצד מתאר אחד ממחברי ספרי התנ"ך את ההיסטוריה של עמנו בתקופת התנ"ך: "ויעד יהוה בישראל וביהודה ביד כל נביאו כל חוזה לאמור: 'שובו מדרכיכם הרעים ושמרו מצותי חקתי ככל התורה אשר צויתי את אבתיכם ואשר שלחתי אליכם ביד עבדי הנביאים'. ולא שמעו ויקשו את ערפם כערף אבותם אשר לא האמינו ביהוה אלהיהם.

וימאסו את חקיו ואת בריתו אשר כרת את אבותם ואת עדותיו אשר העיד בם וילכו אחרי ההבל ויהבלו ואחרי הגוים אשר סביבותם אשר צוה יהוה אותם לבלתי עשות כהם. ויעזבו את כל מצות יהוה אלהיהם ויעשו להם מסכה שנים עגלים ויעשו אשירה וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל. ויעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש ויקסמו קסמים וינחש ויתמכרו לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו. ויתאנף יהוה מאד בישראל ויסרם מעל פניו לא נשאר רק שבט יהודה לבדו. גם יהודה לא שמר את מצות יהוה אלוהיהם וילכו בחקות ישראל אשר עשו. וימאס יהוה בכל זרע ישראל ויענם ויתנם ביד שסים עד אשר השליכם מפניו." (מלכים ב' פרק י"ז 13-20) (זכור שהסיכום ההיסטורי הנ"ל כתוב בתנ"ך שלנו. דבר ה' כן וצודק לפעמים עד כדי חוסר רחמים.)

העובדה היא שאלוהים מזהיר אותנו. ניתן לראות זאת בבירור בכמה פרקים בתורה – או למעשה בתנ"ך כולו. לדוגמא בפרקים כ"ו בספר ויקרא וכ"ח בספר דברים, אלוהים מבטיח ברכות כתוצאה מציות לו, וקללות כתוצאה מאי-ציות. שם, אלוהים שב ומפרט לבני עמו בפרטי פרטים את חיי השפע, ההצלחה והברכה שיהיו מנת חלקם בעולם הזה אם רק ישמעו בקולו ויצייתו למצוותיו, באותה מידה מזהיר אותם על חיים מקוללים ונוראים שיבואו עליהם אם יסרבו לשמוע ולעשות את אשר ציווה עליהם. למרבה הצער, כפי שאלוהים ניבא למשה, ההיסטוריה של עמנו מראה שבאופן שיטתי העם בחר בדרך של אי ציות והקללות שרדפו אותו כתוצאה מכך, ולא בדרך הציות והברכות המובטחות בתורה: "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם, והיה לאכול, ומצאהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה." (דברים ל"א 16-17)

ייתכן ותשאל כעת, "מה לכל אלה ולטענה שלי בראש מאמר זה? מה לגבי הסבל שעבר על העם שלנו מידי המאמינים בישוע שרדפו אותנו בשמו של ישוע? מה הקשר?"

תכנים מומלצים:
1 מתוך 166

הקשר הוא שלאורך ההיסטוריה, הסבל הרב של העם שלנו נגרם בגלל חטאינו ולא בגלל חטאי אלה שרדפו אותנו. במילים אחרות, בעוד שכל אחד מהמאמינים המשיחיים הצבועים או המוסלמים הפנאטים או הרוצחים הנאצים שעשו ליהודים את המעשים הנתעבים הללו יקבל מאלוהים את העונש המגיע לו, היה משהו רע בדרך שהעם שלנו הלך שגרם לסבל הנורא שבא עליו ברמה הלאומית. על כך כתוב בבירור בדבר ה' בתנ"ך. לו היו יחסינו עם אלוהים תקינים ברמה הלאומית, היינו עם מבורך ולא מקולל. לכן, גם אם קשה לקבל עובדות מרות אלו, האמת היא שטענתך מופנית למעשה לתורה, לא אלי. מחבר ספרי דת יהודי חרדי בשם שמחה סולובסקי, במחקר שעשה על ההיסטוריה של עם ישראל לאור הברכות והקללות של דברים פרק כ"ח, מציין שלעם היהודי – העם הנבחר – יש מאפיין מאוד ייחודי הנראה בבירור לא רק בניסים והנפלאות שמלווים את ההיסטוריה שלו, אלא גם בתולדות הסבל והייסורים שהם מנת חלקו, שאין לכל עם אחר.

אין עם אחר בעולם שנרדף, על ידי גזרות רעות, היה קורבן לעלילות דם, גורש ממדינות רבות כמו העם היהודי… רק אלה בלבד מהווים הוכחה נחרצת שהסבל והמרורים שבאו על העם היהודי אינם יד המקרה, אלא תוצאה בלתי נמנעת מהיחסים היחודיים והמיוחדים שיש לאלוהים עם ישראל, אותו בחר להיות לו לעם סגולה, קרוב ללבו יותר מכול עם אחר, אשר לו נתן את דברו ופרט בקפדנות את הברכות או הקללות שתהיינה מנת חלקו כתוצאה מהסכמתו להיות לו לעם. במילים של הנביא עמוס: "רק אותכם ידעתי, מכל משפחות האדמה; על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם." (עמוס ג' 2)

בן שאביו גוער בו על מעשים רעים, מרגיש קירבה לאביו ושהוא אוהב אותו גם כאשר הוא מקבל עונש על מעשיו ועל התנהגותו הבלתי רצויה.

הוא מבין שאביו לא היה טורח להעניש מישהו זר שלא אכפת לו ממנו אפילו כשעשה את אותם המעשים הרעים. כך גם עם העם היהודי: המאפיין הבולט כל כך של הסבל והייסורים שלו מראה שיד אלוהים בדבר. אות וסימן שמעיד על קשר נצחי של אהבה בין עם ישראל ואלוהיו.

הדבר עליו אני דוחק בך לחשוב הוא שאפילו הסבל של העם שלנו שנגרם על ידי הכנסייה הנוצרית (לא מאמינים משיחיים אמיתיים), היה בחלקו תוצאה של הדחייה שדחינו את השליחים שאלוהים שלח להשיבנו אליו; ממשה, לנביא ירמיהו ועד ישוע המשיח, ושהוביל אותנו ממקום של ברכה והגנה למקום בו היינו פגיעים להתקפות מגיהינום. התורה מנבאת גם על כך: "…ותשכח אל מחוללך. וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו: ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא אמן בם: הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם:" (דברים ל"ב 19-21)

נראה שיש פה עקרון של עונש אחד כנגד מעשה אחד, שגם מתייחס לטענה שלך: מפני שדחינו כעם את המשיח כאשר בא בפעם הראשונה, נפתחה דלת לסבל ומעשי זוועה מיד מאמיני שקר משיחיים. במילים אחרות, מפני שחטאנו נגד אלוהים על ידי דחיית המשיח שלו, כך חטאו אנשים נגדנו. ואתה שואל: "מדוע אתם חוזרים ואומרים שוב ושוב שהמאמינים המשיחיים בישוע שעינו ורצחו את בני עמנו במשך ההיסטוריה היו מאמיני שקר? לפי דעתנו הם היו המאמינים המשיחיים המסורים והאדוקים ביותר!" בהחלט שלא. י

שוע מדבר על כך בבירור וכן כתבי הברית החדשה: בספר מתי ה' 3-12 ישוע לימד את תלמידיו לאהוב אפילו את אויביהם, להתפלל עבור אלה שרודפים אותם ולעשות טוב לשונאים אותם (קרא מתי ה' 44; לוקס ו' 35). הוא נתן הוראות ברורות למאמיניו לא להשתמש בחרב כדי להגן עליו או לקדם את מלכותו, והזהירם: "השב חרבך אל מקומה כי כול האוחזים בחרב, בחרב יאבדו." (מתי כ"ו 52, ויוחנן י"ח 36). למעשה, המאמינים המשיחיים הראשונים, שהלכו אחרי ישוע באמת ובתמים, דבקו בדרך אי-האלימות עד כדי כך שסירבו לשרת בצבא הרומאי. השליח שאול לימד את המאמינים המשיחיים: "ברכו את רודפיכם, ברכו ואל תקללו…אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה, בקשו את הטוב בעיני כול… אל תניח לרע להתגבר עליך, אלא התגבר על הרע בטוב." (אל הרומים י"ב 14, 17, 21).

תלמידו של ישוע, השליח שמעון-כיפא (פטרוס) חזר על כך והזכיר למאמינים שעליהם לקבל בסבלנות את הסבל שיבוא עליהם גם אם הוא אינו צודק. מדוע? "אכן לזאת נקראתם, כי גם המשיח סבל בעדכם והשאיר לכם מופת כדי שתלכו בעקבותיו. הוא אשר חטא לא עשה ולא נמצאה מרמה בפיו, אשר חרפוהו ולא השיב חירוף, סבל עינויים ולא איים, כי אם מסר דינו לשופט צדק. הוא אשר את חטאותינו נשא בגופו על העץ, כדי שנמות לגבי החטא ונחיה לצדקה…" (הראשונה לפטרוס ב' 21-24)

ההוראות הנ"ל הן המופת שעל המאמינים המשיחיים האמיתיים להדגים במעשיהם והתנהגותם. בזאת ידעו הכול שהם אכן תלמידיו של ישוע, באהבה כלפי הזולת, אפילו האויבים. יוחנן, אחד התלמידים הקרובים ביותר לישוע כאשר היה פה על הארץ, כתב באיגרתו למאמינים: "אנחנו יודעים שעברנו ממות לחיי נצח שכן אוהבים אנחנו את אחינו ואחיותינו. איש אשר אינו אוהב נשאר במות. כול מי ששונא את אחיו רוצח הוא, ויודעים אתם שכול רוצח אין חיי עולם מתקיימים בו." (הראשונה ליוחנן ג' 13-15)

כך כתוב בברית החדשה!

לראיה בנקודה זו אנו יכולים לצטט עוד פסוקים רבים מהברית החדשה האומרים דברים דומים, בליווי אלפי סיפורים נוגעים ללב של תלמידי ישוע שהושלכו לבתי כלא, עברו עינויים, ונהרגו בגלל אמונתם – מאמינים אמיתיים בישוע יהיו אלה שעוברים רדיפות, ולא אלה הרודפים אחרים – אסכם את הנקודה עם פסוק שישוע המשיח עצמו אמר: "לא כול האומר לי, 'אדון, אדון,' יכנס למלכות השמים, אלא אלה העושה את רצון אבי שבשמים" (מתי ז' 21).

במילים אחרות, לא כול מי שטוען שהוא מאמין משיחי בישוע, יהודי או לא יהודי, הוא מאמין משיחי אמיתי. אפילו אם הם מחוללים מעשי ניסים בשמו (מתי ז' 22-23). גם אם הם קוראים לו אדון, הם למעשה מתכחשים לו על ידי מעשיהם הרעים.

לכן, היות ודחינו את המשיח כאשר הוא בא (רק דחייה של המשיח שאלוהים שלח יכולה להביא לסבל וייסורים כה רבים שעברו על עמנו), הפסדנו את הברכות של אלוהים ובמקומן קיבלנו את הקללות שלו, שאחת מהן היא רדיפות והריגות על ידי אנשים חשוכי אלוהים, אשר רבים מביניהם מכנים את עצמם מאמינים משיחיים. דפוס שאנו מוצאים בכמה מקומות בתנ"ך: כאשר חוטאים נגד אלוהים ועושים את הרע בעיניו, אנו נענשים בכך שהוא מוסר אותנו לידי הגויים שאינם מאמינים בו או הולכים בדרכו, עמים כמו האשורים והבבלים.

הבעיה היא שהעמים הללו הגדילו לעשות מעל ומעבר לעונש שאלוהים התכוון, ובכך נמצאו אשמים בחטא גדול עוד יותר, ועל כך אלוהים ישפוט אותם ביתר חומרה. למשל בפסוקים הבאים: "הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי. בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו לשלל שלל ולבז בז ולשימו מרמס כחמר חוצות. והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט…והיה כי יבצע אדני את כל מעשהו בהר ציון ובירושלים אפקד על פרי גדל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו." (ישעיהו י' 5-7,12)

חלק מהסבל שעבר על עם ישראל היה עקב חטאיו, וחלק עקב חטאי העמים שדיכאו אותו. כפי שארע לממלכות כמו בבל, אדום ואחרות, "וקצף גדול אני קצף על הגוים השאננים, אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה." (זכריה א' 15) זה היה הדפוס לאורך כול ההיסטוריה, מאז תקופת התנ"ך ועד היום. במידה זו או אחרת, אלוהים השתמש בגויים כדי להעניש את העם שלנו, עונשים שהגיעו לו, אך הגויים הללו לקחו על עצמם לעשות זאת בצורה חמורה יותר מאשר אלוהים התכוון והיה עליו להעניש גם אותם. ישוע הזהיר אותנו שהרומים יגרמו לנו סבל נוראי בזמן כיבוש ירושלים בגלל שלא קיבלנו אותו בזמן שבא "לבקר בהיכלו", אולם אכזריותם של הרומים הייתה גדולה בהרבה יותר, ולכן אלוהים שפט אותם במידה רבה יותר.

וכך זה ממשיך עד היום. עד שנכה על חטא ונשוב לאלוהים ולדרכו בכך שנכיר במשיח שהוא שלח, נשאר להיות פגיעים להתקפותיהם האכזריות ותחבולותיהם של אויבינו השונאים את העם היהודי והקמים השכם והערב להשמידנו. ושונאי ישראל אלה, המדגימים על ידי מעשיהם הרעים כלפי העם היהודי שגם הם אינם מכירים ומאמינים במשיח, יבואו אף הם על עונשם.

דבר אחד ברור: אי אפשר להשתמש בתוצאות שבאו על עמנו בגלל שדחינו את המשיח, כדי להתכחש לעובדה שהוא אכן המשיח! תהיה זו טרגדיה עבור עמנו אם נמשיך במסורת של הטעות שעשינו בעבר ונדחה אותו, נמשיך בחוסר הידיעה של לימודיו, ונמשיך להאשים אותו על מעשי הזוועה שנעשו בשמו על ידי כאלה שלא היו באמת חסידיו ועושי דברו, במקום לקבל אותו באמונה, ובכך נעצור את מעגל הקסמים של החטא ועונשו. אני אומר לך במלוא הביטחון: ישוע הוא המרפא לכול צרותינו, באופן אישי ובאופן לאומי, ולא הגורם לכול צרותינו.

 

אולי גם יעניין אותך: