"בן-אלוהים", רעיון פגאני-אלילי או מקראי? (תהילים ב, ישעיהו ט, משלי ל)

תחילה חשוב להבין, בעוד רבנים בני זמננו מנסים לצייר את המונח "בן אלוהים" כמונח "נוצרי-פאגאני", חז"ל דווקא כן הכירו את המונח היטב, ראו כדוגמא את המדרש על תהילים פ"ט (שמות רבה, י"ט, ז'):

"רבי נתן אומר: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: כשם שעשיתי יעקב בכור שנאמר (שמות ד' כ"ב) "בני בכורי ישראל", כך אני עושה למלך המשיח בכור שנאמר (תהילים פ"ט כ"ח) "אף אני בכור אתנהו".

דוגמא נוספת מגיעה מתוך הספר "קול דממה דקה", ראו כיצד מבין הרב נח נחום לווין המפרש את הפסוקים ממשלי פרק ל' כנבואה על כך שאלוהים יברא בריאה חדשה דרך העלמה, והוא יהיה המשיח!

דרך גבר בעלמה
שלמה המלך אומר במשלי ל׳ שישנם דברים בטבע שאינם ברורים לו דיו, האחרון מבינהם – ׳דרך גבר בעלמה׳ – לכאורה נראה פשוט להבנה, אך יש פה שתי סברות :
האחד – שהמשיח הנקרא גם ׳גבר׳ הינו כזכר הכובש את העלמה, עם יצרו ואונו, ובכך יכבוש את העולם
והסברה השניה – שהגבר הינו מהעלמה.
אך אם נלך על הסברה הראשונה – מהי התפלאותו הגדולה של שלמה המלך?, גבר מטבעו כובש ובועל והופך את העלמה לאישה. ולכן נראה שיש סברה אחרת .נראה כי שלמה המלך לא הבין איך יתכן שמלך המשיח – יוולד לבתולה בדרך הטבע ולכוון מציין בפליאה שאינו מבין את הדרך.
לחיזוק מביא כותב הספר שני מראי מקומות – האחד פסוק מירמיהו ל״א – בו ישראל משולה לנקבה , ובאותו הפסוק ה׳ בורא בריאה חדשה. מעניין לראות שבאותו הפרק ממש בפסוק 30 ירמיהו כותב על כריתת הברית החדשה.
לחיזוק אחרון – מביא כותב הספר את הסיפא מהמדרש- אמר רב הונא בשם רב אחא – שאלו הפסוקים מדברים על מלך המשיח ממש, שנאמר ׳אני היום ילדתיך׳!.

 

בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ
"יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (תהילים ב:ז), הרב נח נחום לווין מפרש את הקטע על מלך המשיח הוא אשר אותו אלוהים בעצמו ברא בריאה חדשה. (ולא אביו הביולוגי כדרך הטבע).

 

 

"בן אלוהים" בתנ"ך

אך במאמר זה נבקש לסקור את המונח "בן אלוהים" מנקודת מבט מקראית והיסטורית.

תהילים ב' ז-י"ב

"אֲסַפְּרָה אֶל־חֹק, יהוה אָמַר אֵלַי: בְּניִ־אַתָּה, אֲניִ הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ: שְׁאַל מִמֶּנּיִ וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ, וַאֲחֻזּתְָךָ אַפְסֵי־אָרֶץ: תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזלֶ, כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם: וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ, הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ: עִבְדוּ אֶת־יהוה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה: נשְַּׁקוּ־בַר פֶּן־יֶאֱנַף | וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ, כִּי־יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ, אַשְׁרֵי כָּל־חוֹסֵי בוֹ." (תהילים ב' 7-12)

את ספר תהילים אפשר לסכם במשפט אחד: "מזמורי תהילים הם גרסאות שיריות למסרים של התורה והנביאים". רבים מתייחסים לספר תהילים כאל חומר לתפילה והגות בלבד. ואמנם הם בהחלט שימושיים לתפילה ולהגות, אבל טעות היא להגביל אותם לשימוש זה בלבד. ספר תהילים כולו גדוש באמיתות ויסודות עמוקים המובעים במונחים פואטיים.

מזמור ב' עוסק בביאת המשיח השנייה; באירועים שקודמים לה, באירועים שמתרחשים במהלכה ובאלו שמתרחשים אחריה; ובמיוחד במלחמת גוג ומגוג. יחד עם זה יש בו מרכיבים שנוגעים לביאת המשיח הראשונה, במיוחד בפסוקים 12-7.

בראש ובראשונה יש לציין שלא ניתן לייחס את הפסוקים לדוד. דוד אמנם היה מלך גדול, אבל אלוהים לא העניק לו סמכות על כל הגויים (פס' 8), וגם לא שלטון עד "אפסי ארץ". פסוקים אלה מתייחסים למשיח שישלוט בעולם כולו, כפי שהמשורר ודאי שמע מהנביאים. אפילו
רש"י מודה שזה אמור על המלך המשיח. ורד"ק כתב: "ויש מפרשים זה המזמור… הוא מלך המשיח".

בין התארים שניתנו למשיח במזמור זה, הוא מכונה גם בן אלוהים. כינוי זה ניתן לו כאן פעמיים, בפסוקים 7 ו 12- . המשיח, שימלוך על ירושלים ועל העולם כולו, הוא גם באופן יחיד ומיוחד בנו של אלוהים. כפי שמוסבר בנספח 1, משמעות הצירוף "בני האלוהים" לכל אורך התנ"ך היא "מלאכים", בין מלאכים שסרחו, ובין שלא. הצירוף "בן אלוהים" בלשון יחיד מתייחס תמיד ואך ורק למשיח.

לסיכום, לפי תהילים ה 7-12:
המשיח יהיה בן האלוהים.
המשיח ימלוך בירושלים.
המשיח ימלוך גם על הגויים.

 

משלי פרק ל פסוק ד

"מִי עָלָה־שָׁמַיִם וַיֵּרַד? מִי אָסַף־רוּחַ בְּחָפְנָיו? מִי צָרַר־מַיִם בַּשִֹּמְלָה? מִי הֵ אקִים כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ? מַה־שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ כִּי תֵדָע?" (משלי ל' ד')

אמרי אגור במשלי ל' כוללים חידה. החידה מורכבת משש שאלות, שארבע הראשונות שבהן הן רטוריות. התשובות לשאלות אלה ברורות מכיוון שרק אלוהים מסוגל לעשות את המעשים המתוארים בהן. השאלה החמישית קלה גם היא, מכיוון ששמו של אלוהים נגלה לבני האדם זמן רב לפני שספר משלי נכתב. שמו של אלוהים הוא יהוה. השאלה השישית היא השאלה הקשה: "וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ?" כבר הצבענו על כך שהתנ"ך מגלה שלאלוהים יש בן. דבר זה נאמר פעמיים במזמור ב'. פה הוא מופיע שוב. אבל מה שלא נגלה לנו הוא שמו של הבן, ולכן נימת הקנטור "כי תדע?" ("האם אתה יודע?"). בשלב זה בהתגלות ההדרגתית לגבי המשיח, לא היה ביכולתו של איש לדעת את שמו. רק בברית החדשה נגלה ששמו הוא ישוע וש"וְאֵין הַיְשׁוּעָה בְּאַחֵר וְאֵין תַּחַת הַשָּׁמַיִם שֵׁם אַחֵר, הַנִּתָּן לִבְניֵ אָדָם, אֲשֶׁר־בּוֹ נִוָּשֵׁעַ" (מעשי השליחים ד' 12). עכשיו שמו נגלה לכל.

לסיכום, על פי משלי ל' ד, המשיח יהיה באופן יחיד במינו, בנו של אלוהים.

 

ישעיהו פרק ט פסוק ה

"כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ, בֵּן נִתַּן-לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה, עַל-שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם. (ישעיהו ט' ה')

בפיו של הנביא ישעיהו, אלוהים מדבר בלשון רבים ואומר כי "ילד יולד לנו", ושימו לב לאופיו של אותו הילד, או יותר נכון, לתאריו – כולם תארים של אלוהים בכבודו ובעצמו. הוא בעצמו מלך השלום (שר-שלום), הוא בעצמו אל (אל-גיבור), הוא בעצמו אב נצחי (אבי-עד) והוא עצמו בעל חכמה על טבעית (פלא יועץ). אלו הם מאפיינים של הילד, ילד בעלו מאפינים אלוהים. "הילד של אלוהים".
אבל רגע, איך יכול להיות שלאלוהים יש "בן" אתם שואלים? טוב, הכל תלוי בהגדרה שנותנים למילה "בן". התנ"ך מכנה לפעמים את עם ישראל "בן". המלכים נקראו בניו של אלוהים, וגם המלאכים. מה הפלא שהמשיח, הנציג האידיאלי של ישראל, מלך המלכים וזה שנישא על כל המלאכים, גם נקרא בן אלוהים? ישוע המשיח ראוי לתואר הזה יותר מכל אחד שהתהלך אי פעם עלי אדמות.

 

"בן אלוהים"?

כמובן שאיש מאיתנו אינו מאמין שלאלוהים יש בן כמו שיש לכל אב אנושי. ברור לנו שבורא העולם לא נישא מעולם. אם כך, למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שישוע הוא "בן אלוהים"?

התיאולוגים הנוצרים מסבירים שישוע נולד אצל האב מלפני היווסד תבל, אבל קשה מאוד לעכל את המושג הזה. מושגים לועזיים וטכניים כמו circumincession, coinherence, subordinationism ו-prolation לא עוזרים לנו במיוחדלכן, במקום לאמץ גישה תיאולוגית מדי, בוא נחשוב על כמה מההיבטים שיש בתנ"ך למונח "בן אלוהים". בזמן שנלמד את הנושא, זכור עובדה חשובה אחת: אנחנו מאמינים שבן האלוהים הוא אלוהי, נצחי ושהוא לא נברא. כשהוא בא לשכון בקרב בני האדם, הוא לבש דמות אדם, ומאותו רגע ואילך אנחנו מכירים אותו כישוע המשיח. בנו הנצחי של אלוהים התגלה לנו כישוע, כנגר היהודי, כרבי, כמשיח וכמושיע העולם.

בשפות השמיות, למילה בן ("בר" בארמית, "אבן" בערבית) יש כמה משמעויות. היא משמשת במובן של צאצא מוחשי (בן להוריו, בן משפחה) וגם על דרך הדימוי (תלמידיהם של הנביאים נקראו "בני הנביאים"). לגבי מלכי ישראל, המילה בן שימש לציין אימוץ מיד שמים (ראה לדוגמה שמואל ב' ז' 14, "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן"). היא משמשת גם כשם קיבוצי לעם ישראל, שכן אלוהים בחר בהם כעם סגולה (ראה שמות ד' 22-23, "ואמרת אל פרעה: 'כה אמר יהוה, בני בכורי ישראל. ואמר אליך: שלח את בני ויעבדוני' "). השם בן משמש גם לתיאור אלה מבני ישראל שמצייתים לאלוהים (הושע ב' 1, "יאמר להם 'בני אל חי' ")

משמעות אחרת של המילה "בן" מתייחסת לאנשים שנמנים עם אותה קבוצה. המלאכים נקראים "בני אלוהים", והכוונה היא לאלה שניחנו בתכונות של אלוהים, שלוקחים חלק בטבע השמימי והרוחני, בניגוד לטבע הארצי והבשרי של בני האדם.

אם כך, גם המלאכים, גם המלכים וגם עם ישראל יכולים להיקרא "בני אלוהים". נראה שבתנ"ך היו לאלוהים הרבה בנים! עם ישראל אפילו נקרא "בני בכורי". אבל לא המלאכים וגם לא אף אחד מהמלכים, ובוודאי שלא עם ישראל, היו בניו של אלוהים במובן המילולי. בניגוד למיתולוגיות הפגניות למיניהן, אלוהים לא התחבר במובן כלשהו לאלילה, שהולידה בן. למרבה הצער, כמה מורים יהודיים מסורתיים התייחסו לכך שישוע הוא "בן אלוהים" במובן המילולי, וקרוב לוודאי שזרמים שונים בגוף המשיח תרמו את חלקם לחוסר ההבנה הזה. לכן חשוב שנבין באיזה מובן בדיוק המשיח הוא בן אלוהים.

אלוהים בחר בעם ישראל, ב"בנו בכורו", כדי לבצע משימה יחודית. במובן מסוים, אלוהים הוא אבי האומה. אלוהים בחר גם בישוע כדי לבצע משימה יחודית, ובמובן מסוים אלוהים הוא אביו. אבל אין ספק שמעמד הבן של ישוע עולה על זה שיש לעם ישראל. ומה לגבי מעמדם של מלכי ישראל בתור בני אלוהים? יש כמה פסוקים שחשוב לבדוק בהקשר זה.

מוקדם יותר ציטטתי את שמואל ב' ז' 14, היכן שאלוהים מבטיח לדוד להקים ממנו שושלת, ולנהוג בצאצאיו כאילו היו בניו. אלוהים אמר לו לגבי שלמה, "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן". בתהילים ב' 7 אומר המלך "אספרה אל חוק. יהוה אמר אלי: 'בני אתה, אני היום ילידתיך' ". מתי אמר אלוהים את הדברים האלה? כנראה שאמר אותם נביא כלשהו בטקס ההכתרה של אחד מצאצאיו של דוד, שבתוקף עלייתו על כס המלכות הוכר כ"בן" אלוהים. יתכן שמילים אלה הפכו לחלק קבוע מטקסי ההכתרה, ונאמרו בכל פעם שהוכתר מלך חדש.

וזה לא הכל. שים לב למילים שמסיימות את הפסוק, "אני היום ילידתיך". אלוהים משתמש פה בשורש יל"ד, שבדרך כלל משמש ללידה פיזית. יתכן שזוהי נבואה על הולדתו של ישוע (משיחיים רבים חושבים שאכן זה כך!) או שהכוונה היא שכאשר דוד (או אחד מבניו) עלו על כס המלכות, אלוהים אימץ אותו לבן במובן שמימי כלשהו. בכל אופן, המילים שנבחרו לפסוק זה הן מלאות משמעות! "אני היום ילידתיך".

העלילה הולכת ומסתבכת. פעמים רבות אלוהים ומלך המשיח מתוארים בתהילים במונחים זהים, ושניהם זוכים לאותה יראת כבוד. הנה כמה דוגמאות. בתהילים פ"ג 18 אלוהים הוא "עליון על כל הארץ", בזמן שבתהילים פ"ט 28, המלך משושלת דוד, שבמקום אחר נקרא "בני בכורי", מכונה כן "עליון למלכי ארץ". בתהילים פ"ו 9 נאמר שכל הגויים "יבואו וישתחוו" לפני אדוני, ואילו בתהילים ע"ב 11 נאמר שכל המלכים וכל הגויים, "ישתחוו" למלך מבית דוד ו"יעבדו" אותו. בדברי הימים א' כ"ט 20 הדברים נאמרים בצורה ברורה עוד יותר, "ויקודו וישתחוו [כל הקהל] ליהוה ולמלך [דוד]". בתהילים ב' 11 ובתהילים ק' 2 העם והמלכים נקראים לעבוד את יהוה, אבל בתהילים י"ח 44 וע"ב 11, המלך מבית דוד הוא זה שעליהם לעבוד את המלך.

גם אלוהים וגם המלך ראויים לשבח ולהודיה של העם (ראה תהילים ס"ז 4 – "יודוך עמים כולם", ומ"ה 18, שם נאמר שהעמים יודו למלך לעולם ועד). שניהם לבושים "הוד והדר" (ראה למשל תהילים צ"ו 6 וכ"א 6). על המלך נאמר, "וישתחוו לו כל מלכים, כל גויים יעבדוהו" (תהילים ע"ב 11), כי "אף אני בכור אתנהו, עליון למלכי ארץ" (פס' 28). "ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו" (תהילים פ"ט 26), ו"ושמתי לעד זרעו וכיסאו כימי שמים" (פס' 30). "אזכירה שמך בכל דור ודור. על כן עמים יהודוך לעולם ועד" (תהילים מ"ה 19).

"בן" אלוהים, המלך מבית דוד, היה דמות נעלה! מה הפלא שהכתובים מכריזים שבימות המשיח, האנשים יעבדו "את יהוה אלוהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם"? (ירמיהו ל' 9).

אחזור שוב על העובדות. התנ"ך מכנה את המלך מבית דוד "בן אלוהים" ו"בנו הבכור", ומתאר אותו כמי שאלוהים מוליד אותו. הוא ראוי להודיה, להוד והדר, לכך שיעבדו וישרתו אותו. האם המלך הגדול ביותר מבית דוד, מלך המשיח, הבן הנעלה ביותר של אלוהים, אינו ראוי לכל אלה?

כמובן שידוע לנו שבתור יהודים לא צריך להיות לנו אלוהים אחרים מלבד יהוה. כך נאמר בדיבר הראשון. כפי שהבהרתי בתשובתי לטיעון הקודם, הברית החדשה מסכימה כליל עם הדיבר הזה, גם במישור המילולי וגם הרוחני. אבל מן הראוי שנשקול נקודה מעניינת. גם אם עד כה לא הבנת שהמשיח הוא גם אלוהי וגם אדם (כך שכשאנחנו מהללים ועובדים אותו, אנחנו בעצם מהללים ועובדים את אלוהים), עליך להבין שכל אוצר המילים העברי שמשמש בכתובים כדי לתאר את ההלל, ההודיה, השבח והסגידה שאלוהים ראוי להם, משמש גם בהקשר למשיח, למלך מבית דוד. אין כל עוררין על העובדות האלה.

הדברים האלה תואמים את מה שישוע לימד בבשורת יוחנן ה' 22-23, "האב איננו שופט איש, אלא נתן את כל המשפט ביד הבן כדי שהכל יכבדו את הבן כמו שמכבדים את האב. מי שאינו מכבד את הבן, אינו מכבד את האב אשר שלח אותו".

דבריו של ישוע תואמים כליל את מה שציטטתי מהתנ"ך: אלוהים ובנו, המשיח מבית דוד, ראויים לכל הכבוד וההלל. תמונה דומה עולה מהחזון שראה יוחנן, ושמתועד בהתגלות ה' 13, "וכל ברייה אשר בשמים ובארץ ומתחת לארץ ועל הים וכל אשר בם, שמעתי אומרים: 'ליושב על הכיסא ולשה הברכה והיקר והכבוד והעוז לעולמי עולמים' ". המילים האלה מגשימות את מה שהובטח במזמורי תהילים: כל האנשים ישתחוו לאלוהים ולמשיחו, ויעבדו אותם.

אני מצטט את הפסוקים האלה מהברית החדשה כדי שתוכל לראות מה נאמר בהם, וכדי לעזור לך להיפטר מכל דיעה קדומה ומכל תפיסה שגויה. אם באמת תבין את מה שנאמר בתנ"ך, לא תתקשה לקבל את הדברים שאמרו ישוע ותלמידיו, ושמתועדים בברית החדשה.

נחזור לתהילים ב', ונבדוק מה נאמר עליו במדרש תהילים. המדרש מתייחס לפסוק, "אספרה אל חוק. יהוה אמר אלי: 'בני אתה, אני היום ילידתיך' ". "באיזה חוק מדובר כאן?" שואלים הרבנים. ראשית, הם עונים, הפסוק מתייחס לחוקת התורה – שמות ד' 22 – שם אלוהים קורא לעם ישראל "בני בכורי". כשם שישראל הם בנו של אלוהים, כך גם המלך. אחר כך המדרש מתייחס ל"חוקת הנביאים", ומצטט את ישעיהו נ"ב 13 ("הנה ישכיל עבדי") ואת ישעיהו מ"ב 1 ("הן עבדי אתמוך בו, בחירי רצתה נפשי").

מעניין ששני הפסוקים האלה אינם מזכירים כלל את המילה "בן", ובכל זאת הם נחשבים לנבואות המשיחיות המפורסמות ביותר בתנ"ך. משיחיים רבים רואים בהם התייחסות לישוע. המדרש קושר את הפסוקים האלה למלך שאלוהים קורא לו "בני" בתהילים ב' 7! אחר כך מתייחסים הרבנים ל"חוקת הכתובים", ומצטטים מתהילים ק"י 1, "נאום יהוה לאדוני: 'שב לימיני, עד אשית אויביך הדום לרגליך' ". ישוע עצמו ציטט את הפסוק הזה כדי להבהיר שבתור המשיח, הוא לא היה רק בן דוד, שהרי בפסוק זה דוד קורא למשיח "אדוני" (ראה מתי כ"ב 42-45). כל הפרשנות הסבוכה הזאת ניתנת למילה "חוק", שמכריזה על המלך מבית דוד כעל בן אלוהים. ועוד לא סיימנו. הדברים רק הולכים ומשתבחים.

הפסוק האחרון שמצטטים הרבנים הוא דניאל ז' 13, "רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן אדם". לאור אסופת הפסוקים הזאת של הרבנים, הדמות הנעלה שתבוא בענני שמים אינה אחרת מאשר המלך מבית דוד, בן האלוהים! (זכור שמדובר במדרש רבני, לא בפרשנות של הברית החדשה.) מזווית הראייה המשיחית, לפסוק הזה בדניאל יש חשיבות עליונה. בהמשך הפסוק נאמר: ועד עתיק יומין הגיע (זה שדומה לבן אדם) והובא לפניו. שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו, וכל העמים, האומות והלשונות עבדו לו. שלטונו שלטון עולם שלא יסור, וממלכתו לא תכלה. דני' ז' 13-14

איזו דמות נעלה ונכבדת! עכשיו נחבר את כל הקצוות. לפי המדרש, המלך ראוי לתואר "בן אלוהים" כי… א. אלוהים קורא לעם ישראל "בנו בכורו"; ב. הנבואות בישעיהו מדברו על עבדו הנאמן של אלוהים. אלה הן נבואות שעוסקות במפורש במשיח; ג. אלוהים אומר למלך, "שב לימיני" (מזמור ק"י) וישנה גם הנבואה על "בן האדם" מספר דניאל. אילולא קראתי את הדברים בעצמי במדרש תהילים, הייתי חושב שיהודי משיחי חיבר את הפסוקים האלה כדי שישתמע מהם מה שמשתמע. הרי מדובר בפסוקים שהיהודים המשיחיים מרבים לצטט ביחס לישוע המשיח. והנה הרבנים משלבים אותם עם מה שנאמר על המלך מבית דוד ומייחסים את מה שנאמר בהם לבן האלוהים. רבי יודן  מצהיר מפורשות שהמילים "בני אתה" מתייחסות למשיח.

בתולדות עמנו היו כמה וכמה מלכים משושלת דוד. חלקם היו דגולים, כמו דוד, שלמה, חזקיהו ויאשיהו, וכל אחד מהם היה יכול להיחשב כ"בן אלוהים". אבל איש מהם לא ישב לימין אלוהים (תהילים ק"י), לאף אחד מהם לא השתחוו כל העמים, האומות והלשונות (דניאל ז'), ורק ישוע, שקרא לעצמו "בן האדם" ו"בן אלוהים" ישוב בענני שמים (שוב דניאל ז'). הוא הגשים את הנבואות שמתועדות בנביאים ובתהילים אודות המלך מבית דוד, משיח ה'.

לפי תהילים מ"ה וישעיהו ט', מלך המשיח נקרא גם "אלוהים". נראה קודם מה נאמר במזמור מ"ה:  יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך, על כן בירכך אלוהים לעולם… והדרך צלח רכב על דבר אמת וענווה; צדק ותורך נוראות ימינך… כיסאך, אלוהים, עולם ועד שבט מישר שבט מלכותך. אהבת צדק ותשנא רשע; על כן משחך אלוהים, אלוהיך, שמן ששון מחבריך. תהל' מ"ה 3,5,7,8

הצאצא המלכותי הזה של דוד נקרא "אלוהים": "כיסאך, אלוהים, עולם ועד"! יש כאלה שמציעים פירוש מאולץ וגורסים שהפסוק בעצם אומר שהכיסא הוא אלוהי או שהכיסא הוא אלוהים. המשמעות הטבעית והברורה ביותר היא, כמובן, "כיסאך, אלוהים", כשהפנייה היא למלך מבית דוד!

רב ישראלי מאוד ידידותי, תרגם את מילות הפסוק כך, "כיסאך, אלוהים, לעולם ועד", והסביר, "הפסוק מהלל את אלוהים". ביקשתי שיקרא את המזמור כולו, שללא כל ספק נכתב פונה למלך, ולפתע נפלו פניו. איך יתכן שמלך בשר ודם יקרא "אלוהים"? ושוב: זוהי המשמעות הטבעית והברורה ביותר של הפסוק, ואיש לא היה מפקפק בכך, אילו המזמור כולו פנה לאלוהים.אם כך, איך יתכן שמלך בשר ודם יקרא "אלוהים"?

כמובן שכאשר משליכים את הפסוק על ישוע המשיח, אין כל קושי. אדרבה, הוא התשובה לשאלה והפתרון לקושי. אבל המזמור הזה נכתב במקור ל"בן אלוהים" בשר ודם, ורק מאוחר יותר יחסו את המובן המלא שלו לישוע, המלך האחרון לשושלת דוד והדגול שבהם. איך זה יתכן?

חוקרים יהודיים כפו פירוש משלהם לפסוק, כדי להתחמק מהמשמעות הברורה שלו.  יחד עם זאת, חוקרים נוצריים ומשיחיים, שייחסו את הפסוק הזה לישוע לבדו, לא תמיד הצליחו להסביר את ההקשר המקורי של המזמור, שכאמור פונה למלך בשר ודם. איך אפשר להישאר נאמנים לטקסט המקורי ולהקשר הראשוני שלו?

התשובה מאוד חשובה. היא תספק לנו מפתח שבעזרתו אפשר להבין את הנבואות המשיחיות. המילה "אלוהים" יכולה להופיע במשמעות של אלוהים, אל כלשהו, אלילים או מלאכים. בכל המקרים האלה הכוונה היא לישות שיש בה משהו מהאלוהי, מהשמימי. כמו כן חשוב להבין שבמזרח הקרוב הקדום, המלכים של מסופוטמיה ושל מצריים נחשבו לאלוהים. אבל זה לא היה המצב בישראל. אדרבה, המלכים מבית דוד נחשבו לבני אדם נישאים מעם, לבניו של אלוהים. כאן, במזמור מ"ה, העברית משתמשת במילים הברורות ביותר כדי לתאר את מעמדו של המלך כ"אלוהים". אבל התפיסה הנועזת הזאת משמשת כמבוא מושלם למעמדו של המשיח כבן אלוהים. הוא אכן אלוהים! אם כך, המשמעות המוגבלת של הפסוק הזה מתייחסת למלך בשר ודם מבית דוד. והמשמעות המלאה שלו מתייחסת לישוע, המשיח מבית דוד.

זה נשמע אולי מעט מורכב, אבל בעצם זה מאוד פשוט. בכל פעם שנמשח מלך חדש מבית דוד, נערך טקס. כנראה שבמהלכו הקריאו מזמורים כמו מזמור ב', שמכריז שהמלך הוא בן אלוהים, משיח יהוה (ראה לדוגמה תהילים ב' 2), ומבטיח לו שליטה בעולם כולו (ראה שם, פס' 8-9). בשלב מסוים הפכו המזמורים האלה לחלק מהתנ"ך, ובכל פעם שהמלך לא עמד בדרישות, האכזבה תפסה את מקומן של הציפיות הנבואיות הגבוהות שתלו בו. אבל אלוהים הבטיח שכך יקרה. אם כך, איך יתכן שהמלכים ההם עמדו בדרכו? מתח מסוג זה הוא שגרם לעם ישראל להתחיל ולחפש בן דגול יותר לבית דוד, משיח בכל המובנים.

כשישוע המשיח נכנס לבסוף לתמונה, התגשמו המזמורים המלכותיים האלה. הנה אחד שהוא באמת בן אלוהים, שבדרך יחודית היה האלוהים שבא לשכון בתוכנו, שהיה אדון על דוד, שהיה ראוי לכל ההודיה והכבוד מצד כל העמים, האומות והלשונות. וכך, המזמורים המלכותיים התגשמו בחלקם בחייהם של המלכים מבית דוד, אבל את התגשמותם המלאה הם מצאו בישוע, הבן הדגול ביותר לבית דוד. רק כך אפשר להבין את פני הדברים, משום שרק כך נוציא לאור את הצדק של התנ"ך ונעשה צדק עם ההיסטוריה.

אותו עיקרון תקף גם לגבי ישעיהו ט' 5-6. זוהי הכרזה נבואית לגבי לידתו של מלך חדש מבית דוד, שמלכותו תיכון מעתה ועד עולם. המילים האלה התפרסמו בעולם כולו בזכות "המשיח" של הנדל. [צ] כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו, ותהי המשרה על שכמו. ויקרא שמו פלא, יועץ, אל גיבור אבי עד, שר שלום. למרבה המשרה ולשלום אין קץ. על כיסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם. קנאת ה' צבאות תעשה זאת. מי הוא הילד הזה, ומה המשמעות של שמו? הפסוקים שקודמים לנבואה המדהימה הזאת מדברים על נפילתה של אשור, האויבת הגדולה של העם היהודי (700 שנה לפני בואו של ישוע).

אם כך, ההודעה על הלידה יכולה להתייחס למלך מבית דוד, שנולד במשך אותה תקופה. אבל אף אחד מהמלכים שנולד באותה תקופה הגשים את מה שהובטח באותם פסוקים. קרא שוב את הפסוקים, והתעלם לרגע מהשמות שניתנו לילד. המלך היחיד שהיה ירא שמים באותה תקופה, חזקיהו, כמעט שלא הגשים אף אחת מהנבואות האלה, ועל ערש מותו הודיע לו ישעיהו הנביא שצאצאיו יצאו לגלות בבבל (ראה ישעיהו ל"ט). פרשנים אחרים, הן יהודים והן משיחיים/נוצרים, טענו שמדובר בנבואה משיחית, שכן הנביאים תמיד ראו את המשיח באופק של הנבואות שלהם. ברוח דברים אלה, התרגום לארמית קורא לילד הזה "משיח".

אנו מאמינים שיש אמת בשתי התפיסות: המילים הנבואיות האלה, שנאמרו על מלך מבית דוד שייוולד בימיו של ישעיהו, לא התגשמו מעולם. הן התגשמו רק כשהמשיח בא לעולם. זה באמת פשוט. לא שהנביאים שיקרו או שמחבר המזמור טעה. לפעמים רוח הקודש נתן להם את ההשראה לדבר על כל אחד מהמלכים לבית דוד כאילו הוא היה מלך המשיח. ההבנה הזאת תעזור לנו להסיר הרבה אי הבנות שקשורות בפסוקים האלה, ושאופייניות גם לחוקרים יהודיים וגם לחוקרים משיחיים ונוצריים. הפסוקים האלה התגשמו בחלקם בימים שבהם הם נאמרו, אבל הם מתגשמים במלואם בעידן המשיחי, עידן שהחל עם בואו של ישוע לעולם.

בוא נבדוק עכשיו את השמות שניתנו לילד, לפי ישעיהו ט' 5. איך אפשר לקרוא לו "פלא, יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום"? אין כל בעיה עם השמות "פלא" ו"יועץ", וגם לא עם "שר שלום", שכן את השמות האלה אפשר לייחס גם לבן אדם. גם את "אבי עד" אפשר לייחס לאדם, שכן המלך, שהוא הרועה, המגן והמנהיג של עמו, יכול להיות גם אביהם. אבל מה לגבי "אל גיבור"? התרגום לארמית עושה ניסיון שווא (אם כי אמיץ) לעקוף את הקושי הזה, וכך הגיע לנוסח הבא, "ויקרא שמו לפני היועץ הפלאי, האל הגיבור הקיים לעד, 'משיח', ושלום ישכון עלינו בימיו". וכך, במקום לייחס לילד רשימת שמות ארוכה – אגב, מנהג רווח במזרח הקרוב הקדום בשעת הכתרה של מלך חדש – התרגום מייחס את השמות לאלוהים! הפתרון הזה אינו מציאותי. הוא יוצר מפלצת דקדוקית, ובכך יודה כל מתרגם וכל פרשן מכל רקע שהוא.

גירסאות יהודיות מודרניות ניסו למצוא פתרונות אחרים לבעיה, אבל המשמעות הברורה ביותר של הטקסט – בדיוק כמו במקרה של מזמור מ"ה – היא שהשמות השונים מיוחסים למלך עצמו, וביניהם גם השם "אל גיבור". ההשקפה הזאת עולה דווקא מן התלמוד (בבלי, סנהדרין, צד א) ומספרות רבנית מאוחרת יותר,שמוצאת תמיכה בכתביו של הפרשן המבריק מימי הביניים, אברהם אבן עזרא. בחלק ט של חוּפּת אליהו באוצר המדרשים, כל השמות האלה מיוחסים למשיח. אבן עזרא מתייחס להשקפות שמוזכרות במקומות אחרים בספרות הרבנית, ומביא את הסברו:

יש רק בעיה אחת עם הפרשנות של אבן עזרא: הוא מסביר איך אפשר לייחס את המילה "גיבור" לחזקיהו, אבל אינו מסביר איך אפשר לייחס לו את המילה "אל"! שוב אנחנו עומדים מול בעיה שרק ישוע המשיח יכול לפתור: איך המלך מבית דוד יכול להיות גם אדם ובכל זאת יותר מאדם, בן דוד אבל גם אדונו של דוד, בן אלוהים וגם הבן שלו בה"א הידיעה. ישעיהו כמעט פורץ כאן את גבולות השפה כשהוא קורא למלך מבית דוד "אל גיבור", תואר ששמור ליהוה לבדו (ראה ישעיהו י' 21).

זוהי האמת שעולה מהבשורה. הפסוק אומר אתמה שהוא אומר, ואין כל דרך להתחמק מהעובדה הזאת: אף אחד מהמלכים לבית דוד לא היה יכול להגשים במלואן את המשמעות של המילים האלה. אף אחד, חוץ מישוע המשיח. אם כך, התנ"ך עצמו מבהיר שהמשיח מבית דוד יהיה "בן אלוהים" בדרך מאוד יחודית, ושיהיו לו תכונות אלוהיות, שבמובן מאוד אמיתי הוא יהיה אלוהי.

שוב אנחנו רואים שרק בישוע המשיח מתחברים כל חלקי הפאזל ומוצאים את מקומם הראוי. הברית החדשה אינה מקדמת עבודת אלילים כשהיא מדברת על בן אלוהים. אדרבה, זהו השיא של תקוות ישראל, של מה שהנביאים ומחברי מזמורי תהילים דיברו עליו, ההתגשמות של התנ"ך, התקווה של כל המין האנושי. ועניין הלידה מבתולה אינו איזו מיתולוגיה שאולה מהעמים הפגניים. אדרבה, יש בכך כדי להסביר איך בנו הנצחי של אלוהים יכול להיכנס לעולם שלנו בתור "אדם אלוהי". המקורות שלו היו גם ארציים וגם שמימיים, כפי שהכריז המלאך גבריאל באוזני מרים, אימו של המשיח, "רוח הקודש תבוא עלייך וגבורת עליון תצל עלייך. לכן קדוש יקרא היילוד, בן אלוהים" (לוקס א' 35).

כשתקרא את הברית החדשה, תראה שישוע נקרא בן אלוהים משום שהוא בא מאלוהים האב, משום שהוא נולד לעלמה בתולה, משום היתה לו מערכת יחסים יחודית וקרובה עם אביו שבשמים, ומשום שהוא המלך מבית דוד. לכך התכוון שאול כשדיבר על ישוע, "המשיח אדוננו, שלפי הבשר מוצאו מזרע דוד. ולפי רוח הקודש הופגן שהוא בן אלוהים בגבורה בתחייתו מן המתים" (רומים א' 2-4).

תיאולוגים משיחיים מאוחרים יותר ניסו להסביר את המסתורין – איך יכול להיות שבן אלוהים יכול להיות גם אלוהים הבן – הכריזו שהוא קיים מקדם, שהוא לא נוצר. אבל הכרזה כזאת אינה מפחיתה מהתעלומה הקשורה באלוהים ובבנו. להיפך, היא מאירה אותה באור נוסף, ומוסיפה על הפלא שבדבר. אחד עם אלוהים, ויחד עם זאת אלוהים. נקרא "הבן" ויחד עם זאת הוא נצחי. ועכשיו, באישיותו של ישוע המשיח האלוהים מתאחד לעד עם האדם. אמת עמוקה במיוחד, האין זאת?

אנו משאירים אותך עם החידה הזאת, שנכתבה לפני למעלה מ-2,500 שנה, ושמתועדת בתנ"ך, במשלי ל' 4. הנה החידה: " מי עלה שמים וירד? מי אסף רוח בחופניו? מי צרר מים בשמלה? מי הקים כל אפסי ארץ? מה שמו ומה שם בנו כי תדע?" התדע מה שם בנו?

האמונה לפיה אין המשיח צריך להיות בן לאב ביולוגי (כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בברית החדשה) היתה גם נחלתם של חז"ל. וכך כתוב במדרש "בראשית רבה" ל"ה 8: "(אמר) רבי משה הדרשן: למדתיה, הגואל אשר אקים מכם אין לו אב, שנאמר: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח (זכריה ו' 12), וכן הוא אומר: ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה (ישעיה נג' 2)". והרעיון חוזר על עצמו בפרק ל"ז 22 של אותו מדרש: "אמר רבי ברכיה: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם אמרתם לפַני יתומים היינו ואין אב. אף גואל שאני עתיד להעמיד מכם אין לו אב, שנאמר: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח" (זכריה ו' 12). וכן אמר ישעיהו: ויעל כיונק לפניו (ישעיהו נג' 2)". נראה אפוא, כי הציפיות שהיו לחז"ל מהמשיח, מתיישבות יפה גם עם סיפור לידתו הניסית של ישוע המשיח.

למעשה, גם כתבי הברית החדשה וגם כתבי חז"ל מספרים לנו כי אין המשיח זקוק לאב ביולוגי מפני שהוא לא אחר מאשר בנו של אלהים. השימוש בפסוק 7 ממזמור תהילים השני, כהוכחה לכך שהמשיח הוא בן האלהים, נמצא הן בספר מעשי השליחים בברית החדשה, בפרק י"ג: 33; הן באיגרת אל העברים: פרק א, פס' 5 ופרק ה, פס' 5; והן בתלמוד הבבלי, מסכת סוכה נב, ע"א.11 אגב, ישוע בעצמו הודע בפני הכהן הגדול כי הוא המשיח בן האלהים ואף הוסיף כי "מעתה תראו את-בן-האדם ישב לימין הגבורה ובא עם-ענני השמים", ממש כפי שאומרת הנבואה בספר דניאל (פרק ז, פס' 13).

בנוגע לתובנה כי לאלהים יש בן, ניתן לפנות לפסוקים הראשונים ממשלי פרק ל, ובמיוחד לסוף פסוק 4 המסתיים בשאלה: "מה שמו ומה שם בנו, כי תדע". בספר "מנחת אליהו", המצטט מילקוט משלי, מגיעה התשובה המיוחלת, ולפיה: "'מי עלה שמים וירד', זה הקב"ה – שעלה אלהים בתרועה וירד על הר סיני" (פרק כה, עמ' 223); "ומשיב 'מה שמו ומה שם בנו כי תדע', כלומר כשתעיין ותבין מה שמו, שנקרא משה על שם מטטרו"ן שר הפנים" (פרק כה, עמ' 228). כמה מצער אפוא, כי במקום להשלים את התשובה הנכונה ולהודות כי שמו של בן האלהים הוא ישוע, נאלצים חז"ל להידחק במדרש זה לסיפורים על מטטרו"ן 'שר הפנים', אשר אינו מופיע במקרא ומי יודע אם אמנם היה ונברא.

והנה, בשני מקומות אחרים דווקא מודים חז"ל כי בנו של אלהים הוא אינו אחר מאשר מלך המשיח: (1) לפי התלמוד הבבלי, "תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקב"ה: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר (תהילים ב): אספרה אל חוק וגו', אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך" (סוכה נב, ע"א). לצורך עניין זה, חשוב לקרוא את פסוק 7 ממזמור ב במלואו: "אספרה אל חק ה', אמר אלי: בני אתה, אני היום ילדתיך"; (2) על-פי אחד המדרשים בספר "אוצר מדרשים" (בעריכת איזנשטיין, ניו-יורק, 1915), "היה מלביש הקב"ה למשיח עטרה וישים כובע ישועה בראשו, ויתן עליו זיו והדר ויעטרהו בגדי כבוד ויעמידהו על הר גבוה לבשר לישראל, וישמיע בקולו: קרבה ישועה! וישראל אומרים: מי אתה? והוא אומר: אני הוא אפרים. וישראל אומרים: אתה הוא שקראך הקב"ה: אפרים בכורי הוא, הבן יכיר לי אפרים? והוא אומר להן: הן" (מדרש "פרקי משיח", עמ' 393).

 

אולי גם יעניין אותך: