ברית חדשה בעת קיבוץ גלויות?

יד לאחים טוענים:

"הנה ימים באים" מתאר מצב עתידי של קיבוץ גלויות, שבו יהודים חוזרים לארץ ישראל. עכשיו, כל מה שנידרש לעשות זה לבדוק מתי היה קיבוץ גלויות? לפי ההיסטוריה האירוע הזה עוד לא קרה באופן מושלם…

המשיחיים טוענים שמדובר באירוע שקרא בחייו של ישוע, אבל דווקא אז היתה גלות רומי והתרחש פיזור גלויות…

אם כך מדוע היהודים המשיחיים טוענים שהברית החדשה נתקבלה בזמן של ישוע, בזמן שהנביא אומר במפורש שזה יקרה רק בזמן קיבוץ גלויות?

 

אם ביד-לאחים היו עושים שיעורי בית, הם היו מגלים על-נקלה כי טענתם כבר נשאלה מפי תלמידיו של ישוע המשיח, לפני אלפיים שנה בקירוב. בספר מעשי השליחים א' מסופר כי לאחר שקם ישוע מהמתים ונגלה את תלמידיו, הם ציפו כי זו העת בה ישיב המשיח את המלוכה לישראל, יקבץ את נדחי עמו ויגשים את כל הנבואות המשיחיות מהתנ"ך (פס' 6). לכך השיב ישוע באופן נחרץ: "לֹא לָכֶם לָדַעַת הָעִתִּים וְהַזְּמַנִּים אֲשֶׁר קָבַע הָאָב בְּשִׁלְטָנוֹ שֶׁלּ. אֲבָל תִּשְׂאוּ גְבוּרָה בְּבוֹא עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וִהְיִיתֶם עֵדַי בִּירוּשָׁלַיִם וּבְכָל יְהוּדָה וּבְשׁוֹמְרוֹן וְעַד־קְצֵה הָאָרֶץ" (פס' 7-8). רוצה לומר, עוד חזון לַמועד;[1] או במילים אחרות – בְּעִתה אֲחישנה.[2]

יד לאחים תוהים מדוע דווקא בתקופתו של ישוע פרצה גלות רומי. אך שוב, אם הם היו טורחים לדרוש בכתבי הברית החדשה, הם היו מגלים כי ישוע המשיח בעצמו ניבא כי דחייתו על-ידי עמו תביא לתוצאות הרות-אסון של חורבן בית המקדש ופיזור גלויות (מתי כ"ד; מרקוס י"ג; לוקס כ"א). עם-זאת, תכניתו הגדולה של אלהים יצאה לפועל: סירובו של עם ישראל להאמין בישוע, הביא לכך שבשורת המשיח נפוצה בקרב הגויים, ממש בהתאם לנבואות המקרא.[3] כתבי הברית החדשה מלמדים כי כאשר "יִמְלְאוּ עִתּוֹת הַגּוֹיִם" (לוקס כ"א 24) – דהיינו: לאחר ש"תִקָּרֵא בְּשׂוֹרַת הַמַּלְכוּת הַזֹּאת בְּכָל־הָאָרֶץ לְעֵדוּת לְכָל־הַגּוֹיִם" (מתי כ"ד 14) – או אז ישוב המשיח בגבורה להושיע את כל ישראל ולהשכין את מלכותו (רומיים י"א 26).

יד לאחים טוענים כי "הִנֵּה יָמִים בָּאִים" מתאר מצב של קיבוץ גלויות, אולם ביטוי זה מופיע בספר ירמיהו בהקשרים שונים שלאו דווקא קשורים לסיום הגלות.[4] למעשה, ירמיהו ל"א מחולק באופן טבעי לקטעים קטעים, כאשר החלק בו מתוארת הברית החדשה תָחום בקטע נפרד המתחיל בפס' 26 ומסתיים בפס' 33. במקטע הנוכחי אין הנביא מזכיר את שיבת ציון באבחה אחת עם כריתת הברית החדשה. חשוב לציין כי כאשר ספרי הברית החדשה מצטטים את ירמיהו ל"א 30-33, הם עושים זאת רק בהתייחסות להתגשמות הברית החדשה אשר נכרתה בדמו של המשיח ישוע.[5] אם-כך, בניגוד לדברי יד לאחים, ירמיהו אינו אומר כי הברית החדשה תתגשם בד בבד עם קיבוץ הגלויות; למעשה, כריתת הברית החדשה התניעה אפוא מגמה נבואית אשר החלה בסוף תקופת בית שני ותתגשם במלוא הדרה בקיבוץ הגלויות ובתשועת ישראל במועד אשר קבע אלהים האב בשִלטונו ובסמכוּתוֹ שלו (מה"ש א' 7).

הנבואה על קיבוץ שארית ישראל מצויה במקטע נפרד שגבולותיו נמתחים בין פס' 6-13. הפרדה זו חושפת תובנה קריטית בנוגע לנבואות התנ"ך בכלל ולנבואות משיחיות בפרט; נבואות אלו עשויות להתגשם בכמה פעימות ולאורך זמן ממושך; דהיינו, לאו דווקא בהתאם לציפיותינו. חז"ל פתרו את קושי זה בעזרת השימוש בשני משיחים: משיח סובל – בן יוסף; ומשיח מולך – בן דוד.[6] לעומת זאת, נותרו כתבי הברית החדשה נאמנים למקור (לתנ"ך) ולכן, במקום להיאחז בשני משיחים בעלי תפקידים שונים אשר לכל אחד מהם נבואות שונות שעליו להגשים, האמינו תלמידיו של ישוע במשיח אחד ויחיד אשר בראשונה בא כדי לסבול עבור חטאת העם ולמות[7]; ובפעם השנייה ישוב על מנת להגשים את נבואות המקרא המצביעות על משיח מולך, המקבץ גלויות ומנצח את מלחמתם של ישראל.[8]

לא נעים לומר זאת, אך בשל דחייתו את המשיח, עם ישראל עודנו מצוי בגלות רוחנית ובגלות פיזית. אף על פי כן, תודה לאל, נבואתו של ירמיהו[9] קורמת עור וגידים לנגד עינינו; לאחרונה מספר היהודים הנחשפים לאורו הגנוז של המשיח גדל כמעיין המתגבר, עם ישראל שב לארצו לאחר אלפיים שנות גלות וישועת השם כהרף עין. אמן!

נ.ב. לפחות הם מתחילים להודות שאכן מנבא ירמיהו על ברית שתחליף את הברית הקודמת (סיני).

 


[1] חבקוק ב' 3.

[2] ישעיהו ס' 22.

[3] ראו למשל: בראשית י"ב 2-3, מ"ט 8-10; דברים ל"ב 21, 43; ישעיהו מ"ט 6; דניאל ז' 13-14

[4] ראו למשל: ירמיהו ט' 24, ל"א 27-31, נ"א 47.

[5] ראו: אל העברים ח' 8-12, י' 16-18; מתי כ"ו 28.

[6] ראו: בבלי, סוכה נ"ב ע"א; מדרש תנחומא, פרשת בראשית; אליהו רבה, פרשה י"ח ועוד. ראו דיון נוסף במאמרו של פרופ' יוסף ריבלין "עוד יוסף חי – תיקון ערב ראש חודש", בתוך: ר' פרופ' יוסף תבורי, "כנישתא – מחקרים על בית הכנסת ועולמו", כרך 2, 2003: 169-175.

[7] לוקס י"ז 25, כ"ד 25-26; פטר"א ב' 21-23.

[8] לוקס י"ז 24; רומיים י"א 26; פטר"ב ג' 9-13; התגלות י"ט 11-16.

[9] בפרק ל"א. ראו ספרו של פרופ' דוד הרטמן, "מסיני לציון: התחדשותה של ברית", 1992: 235-236.

אולי גם יעניין אותך: