האם ישוע שמר את "התורה שבעל-פה"? (הפרושים יושבים על כסא משה)

"אָז דִבֵּר יֵשׁוּעַ אֶל הֲמוֹן הָעָם וְאֶל תַּלְמִידָיו. אָמַר לָהֶם: "הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים יוֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא מֹשֶׁה. לָכֵן כָּל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לָכֶם עֲשׂוּ וְשִׁמְרוּ, אַךְ כְּמַעֲשֵׂיהֶם אַל תַּעֲשׂוּ, כִּי אוֹמְרִים הֵם וְאֵינָם עוֹשִׂים" (מתי כ"ג 2-3)

  • אם כוונת ישוע כי עלינו להיות תחת סמכות הרבנים, מדוע ישוע לא חוזר פעמים נוספות על כך שעלינו להכיר בסמכותם של הרבנים (פרושים\סופרים), אם אכן לכך הוא התכוון? למה אף אחד מהשליחים לא מלמד זאת? למה ישוע הראה בחייו את ההפך (לדוגמא מקרה אי נטילת הידיים במתי ט"ו), או כשהאשים את הפרושים והסופרים כי " בִּטַּלְתֶּם אֶת מִצְוַת אֱלֹהִים כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת הַמָּסֹרֶת שֶׁלָּכֶם " (מרקוס ז:9) כמו גם שאול שמעיד על כך שמנהיגי הדת בישראל לא מפרשים נכונה את הכתובים: "אֲנִי מֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קִנְאָה לֵאלֹהִים, אֲבָל קִנְאָה שְׁאֵין עִמָּהּ דַּעַת " (רומים י' 2). דוברי הברית החדשה בסך הכל ממשיכים את אותה התמה מדבריהם של הנביאים, לדוגמא דבריו של ישעיהו בפרק כ"ט: "נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה׃ לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת-הָעָם-הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר".
  • ישוע ציין " הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים" כיחידה, הבעיה היא שאם ישוע אומר ללכת אחריהם, אחרי מי על תלמידי ישוע היה ללכת? בית הלל או בית שמאי? הרי לשניים היו תיאולוגיות שונות ואף לעיתים סותרות.
  • "כסא משה"
    "כסא משה"

    אם אני יהודי ישראלי בתקופת בית שני ואני רוצה להיחשף לכתבי הקודש (הרי אין לי עותק בבית..), היכן  המקום *היחיד* שאני יכול לשמוע את המקרא? המקום היחיד ממנו היו מקריאים את המקרא היה מ'כסא משה' שבבית הכנסת. (לדוגמא בקרו ב'כסא משה' שבבית הכנסת העתיק שבכורזין מהמאה הרביעית) לכן ישוע עודד זאת בחיוב.
    שאלה לא פחות חשובה היא – מדוע היה חשוב לישוע שעם ישראל יקשיב לדברי משה והנביאים?
    ישנן שתי אפשרויות, הראשונה היא כי ישוע רצה לכוון אותנו בחזרה למשה על מנת שנקיים מצוות, אך אם זה באמת המצוות, ישנה בעיה, כי זה אומר שהמשיח בא כדי להצביע על משה, או במילים אחרות; משה גדול מישוע. אבל גם משה לימד את ההפך " נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ  אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים י"ח:ט"ו), גם שאול  השליח " וַהֲרֵי הוּא נִמְצָא רָאוּי לְכָבוֹד רַב יוֹתֵר מִשֶּׁזָּכָה לוֹ מֹשֶׁה" (עברים ג:3),  "הַמָּשִׁיחַ הוּא תַּכְלִית הַתּוֹרָה" (רומים י' 3). וכמובן ישוע בעצמו: "אִלּוּ הֶאֱמַנְתֶּם לְמֹשֶׁה, הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים לִי, כִּי עָלַי כָּתַב" (יוחנן ה:46) וגם "לֹא מֹשֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת הַלֶּחֶם מִן הַשָּׁמַיִם אֶלָּא אָבִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת הַלֶּחֶם הָאֲמִתִּי מִן הַשָּׁמַיִם… אֲנִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים." (יוחנן ו' 31-35).

  • הסיבה לפיה ישוע רצה שעם ישראל יחקור את משה והנביאים היא פשוטה (ובכלל לא קשורה למצוות) – כי משה והנביאים מצביעים עליו!
  • באותו הפסוק, ישוע הבהיר שלא לנהוג כמנהגים שלהם (לדחות את המסורת..). כמו כן, באותה הנשימה (הפרק..) ישוע תוקף נחרצות את הפרושים והסופרים (נחשים, צבועים, רוצחים, צפעונים, הולכים לגיהינום וכו') באמת נראה לך הגיוני שבאותה הנשימה ישוע אומר לנו ללכת אחריהם? ואם הוא כן, זאת אומרת שנוצרת סתירה פנימית, שהרי בתלמוד כתוב שישוע הוא נביא שקר שיושב בצואה רותחת בגיהינום עכשיו (מסכת גיטין).
  • ישוע היה ברור לאורך כל הדרך שאי אפשר לבוא לידי ריצוי מול אלוהים על ידי מסורות ומעשי בשר חיצוניים, למה שהוא יסתור את עצמו בצורה כה בוטה וברורה?

 

מדוע ישוע מברך לפני הסעודה?

יש הטוענים כי העובדה שישוע המשיח בירך לפני שאכל מעידה על אמִתותה של התורה שבעל-פה, שהרי על-פי חז"ל יש לברך לפני שאוכלים.

ואכן, מספר פעמים רב בכתבי הברית החדשה כתוב כי המשיח ישוע בירך לפני הסעודה (למשל: מתי י"ד 19, ט"ו 36, כ"ו 26; מרקוס ו' 41, ח' 6, י"ד 22; לוקס ט' 16, לוקס כ"ב 19, לוקס כ"ד 30; יוחנן ו' 11). ברכת המזון טרם האכילה אינה מוזכרת בתנ"ך; בספר דברים ח' 10 דווקא נאמר "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת־ה' אֱלֹהֶיךָ…", דהיינו: "אכלת ושבעת? מצויין! אל תשכח להודות לאלוהיך!"

וכך עולה השאלה: האם העובדה שישוע נהג לברך במקרים אלו לפני הסעודה, מעידים כל כך שככה חובה לעשות? כמובן שלא. הרי ישוע מתואר גם כעולה להתפלל על ההר, האם זה אומר שעכשיו כולנו חייבים לעלות להתפלל על הר? כמובן שלא. לאלוהים לא אכפת אם אתה מתפלל על הר, על מישור או בים, בדיוק כפי שלא אכפת לו אם תברך אותו לפני, באמצע או אחרי הארוחה, העיקר שתזכור לומר תודה 🙂
אחרת, איזה מין אלוהים קטנוני, עיקש וצר מוח הוא יהיה?

 

תפילת מנחה ותחום שבת

במעשי השליחים ג' 1 מסופר: "וּפֶטְרוֹס וְיוֹחָנָן הָיוּ עֹלִים יַחְדָּו אֶל־הַמִּקְדָּשׁ לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה בַּשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית".
לאחר שהוקם ישוע מן המתים, נגלה את תלמידיו ועלה לשמים, כתוב:
וַיַּבִּיטוּ אַחֲרָיו הַשָּׁמַיִם בַּעֲלוֹתוֹ וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְבוּשֵׁי בַדִּים נִצָּבִים עֲלֵיהֶם׃ 11 וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הַגָּלִיל מַה־תַּעַמְדוּ וְעֵינֵיכֶם לַשָּׁמָיִם זֶה יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר הוֹעֲלָה מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיִם בּוֹא יָבוֹא כַּאֲשֶׁר רְאִיתֶם אֹתוֹ עֹלֶה לַמָּרוֹם׃ 12 וַיִּפְנוּ וַיֵּלְכוּ יְרוּשָׁלַיְמָה מִן־הָהָר הַנִּקְרָא הַר הַזֵּיתִים וְהוּא קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם כְּדֶרֶךְ תְּחוּם שַׁבָּת (מעשי השליחים א' 10-12).
הקטע הראשון מתאר שניים מתלמידיו של ישוע עולים לבית המקדש בשעת תפילת המנחה; הקטע השני מציין כי תלמידיו של המשיח שבו לירושלים תוך שהם מכבדים את מסורת "תחום השבת". האם בעשותם זאת הם טענו כי קיימת מסורת רבנית אשר הוענקה על ידי אלוהים בסיני?

א. בדיוק כפי שיהודים חילונים מדליקים היום נרות חנוכה ומסובבים סביבונים, לא כי הם חושבים שאלוהים דרש זאת, אלא כי מדובר במנהג תרבותי. כך גם תלמידיו הראשנים של המשיח ישוע, הם היו יהודים אשר חיו בארץ ישראל בדיוק בתקופה בה ביססו חז"ל את מרותם על כלל העם. בתוך כך, אין להשתומם על כך שחסידיו של ישוע כיבדו את המנהגים שרווחו בארץ ושמרו מסורות אשר לא עמדו בסתירה לתורה. מדוע שיהודים מאמינים בישראל של תקופת בית שני לא יכבדו את השבת?.. הם לא עשו אלא את הדבר הטבעי ביותר שניתן היה לצפות מהם.
ב. לתלמידיו של ישוע לא היתה כל סיבה לחפש פרובוקציה מיותרת או להיכנס למחלוקת אשר אינה לשם שמיים. עצם הבשורה על המשיח שבא על-מנת לכפר במותו על חטאת העם וקם מן המתים ביום השלישי, היתה מספיק פרובוקטיבית; בקיצור, התלמידים לא חיפשו צרות – הצרות רדפו אחריהם גם ככה.
ג. יש משהו מעט מקומם בשאלה, בעיקר אם נצא מתוך ההנחה שהיא באה מכיוון המגזר הדתי. לא פעם מאשימים את ישוע ואת תלמידיו בכך שהם הסיטו לביטול שמירת המצוות והמסורת והנה, כעת, התהפכו היוצרות ופתע פתאום באים אליהם בטענות כי הם כן קיימו את המסורת. תחליטו, או שהמשיחיים הם פורקי-עול אשר בטלו משמירת המצוות; או שמדובר ביהודים שומרי מסורת על-אף – ואולי בזכות – היותם מאמינים במשיח ישראל, מלך היהודים, רבי ישוע בן דוד.

 

 והאם ישוע נהג על פי מסורת התורה שבעל-פה?

התשובה לכך שלילית, מכמה טעמים:

  1. לאורך הבשורות שב ישוע המשיח ומזהיר את תלמידיו מפני מסורת הפרושים, בטענה כי מסורת זו עומדת בהתרסה לדבר אלהים (ראו למשל: מתי ט"ז 6-12, כ"ג 23-29;מרקוס ז' 6-13; לוקס י"ב 1). לכן קשה להניח כי הוא יאמץ בחפץ לב חלקים מהתושב"ע.
  2. כתבי הברית החדשה מעידים על מסורות נוספות ששמרו ישוע ותלמידיו; מסורות שאינן מוזכרות בתנ"ך, כמו לדוגמא: לימוד התורה בבתי הכנסת וקריאה מספרי הנביאים (אולי הפטרה) לאזני הקהל (לוקס ד' 16-20); חגיגת חג החנוכה (יוחנן י' 22);ושמירת תחום שבת (מעשי השליחים א' 12). אך כמו במקרה ברכת המזון לפני האוכל, גם בנוגע למסורות לעיל, אין שום אסמכתה לכך כי מקורן מצוי בתושב"ע הרבנית.
  3. מבחינה היסטוריוגרפית, קדמו כתבי הברית החדשה לכתבי חז"ל במאות שנים ולכן אין שום היגיון לטעון כי ישוע המשיח העתיק ממנהגיהם של הרבנים. אדרבא, סביר יותר להניח כי איפכא מסתברא, דהיינו: שהרבנים העתיקו מהברית החדשה, שהרי היא קדמה מהרבה לכתבי חז"ל.
  4. לראיה, מסמכים קדומים המתארים את חיי תלמידיו הראשונים של המשיח חושפים כי הם ברכו הן לפני הסעודה והן לאחריה (ראו למשל: מסמך הנקרא "דידכי"[1] פרק י').
  5. לזרמים יהודים שונים בתקופת בית שני היתה מסורת של ברכת המזון טרם האכילה (למשל: חברי כת מדבר יהודה[2] והקראים[3]).
  6. המשנה מתעדת כי הרבנים התווכחו ביניהם האם יש לברך לפני או אחרי הסעודה (למשל: מסכת ברכות פרק ג' ופרק ח'), דבר המעיד הן על קיום מסורות שונות בקרב עם ישראל והן על חוסר ההסכמה והאחידות בתושב"ע גופא.

לסיכום, ישוע המשיח ותלמידיו נהגו לקיים מספר מסורות אשר אינן מוזכרות במפורש במקרא. לחלק מאותן מסורות קיים תיעוד במסמכים אשר קדמו לכתביהם של חז"ל ולכן אין שום היגיון לומר כי מסורות אלו הועתקו מהתושב"ע. מנהג הברכה על המזון לפני הארוחה רווח בעם ישראל לפני הופעתה של התושב"ע ולכן אין זה מן ההכרח כי המנהג הועתק ממסורת הרבנים. נהפוך הוא, הגיוני יותר לומר כי חז"ל העתיקו חלק ממסורתם ממנהגים אשר קדמו להם בעשרות ואפילו מאות שנים. הוויכוחים הרבים בספרות הרבנית, על אופן קיומן של אותן מסורות, מורידות ממהימנותה של התושב"ע ומגדילות את הספק באמינותה ובמקוריותה.


[1] באנגלית: The Didache.

[2] ראו מאמרו של ד"ר רויטמן (2009): "מה הקשר בין הנזירות הנוצרית לבין כת מדבר יהודה?" (מצוי באינטרנט).

[3] ראו את המנהג בהגדה של הקראים לחג הפסח, בלינק:

https://www.kedem-auctions.com/he/node/17943

אולי גם יעניין אותך: