הברית החדשה – לחלשים המחפשים לברוח ל"חיים קלים"?

התלמוד הוא סוגה לימודית שהחלה ונפוצה בתקופת האמוראים – חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה, בתחילת המאה ה-3. על פי התלמוד הסמכות שלו היא מעל  הסמכות של התורה ושל התנ"ך בכלל (ערובין כא ב): "בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה". לכן, על פי היהדות הרבנית התלמוד הוא הסמכות העליונה. אך האם התלמוד מוסרי? מבט מקרוב ילמד אותנו שהתלמוד סותר מפורשות את דברי התורה בהוראותיו ואף לא מוסרי. במאמר זה נבחן תחילה את המוסר של ההלכה הרבנית (המוסר התלמודי) ולאחר מכן את המוסר שהציג ישוע והברית החדשה. ונשאיר לכם להשיב לעצמכם את השאלה – מי מציג את המוסר היהודי-מקראית האמיתי. ישוע או הרבנים?

המוסר התלמודי

מה התלמוד אומר על הגויים? בנות גויות הן טמאות מהלידה (עבודה זרה לו ב): "תינוק עובד כוכבים מאימתי מטמא בזיבה ואמר לי בן יומו וכשבאתי אצל ר' חייא אמר לי בן ט' שנים ויום אחד וכשבאתי והרציתי דברי לפני רבי אמר לי הנח דברי ואחוז דברי רבי חייא דאמר תינוק עובד כוכבים אימתי מטמא בזיבה בן תשע שנים ויום אחד". הגויים מעדיפים לקיים יחסי מין עם פרות (עבודה זרה כב א- כב ב): "העובדי כוכבים מצויין אצל נשי חבריהן ופעמים שאינו מוצאה ומוצא את הבהמה ורובעה ואיבעית אימא אפילו מוצאה נמי רובעה דאמר מר חביבה עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן".

על פי התלמוד יהודים יכולים לשקר לגויים ויהודים יכולים להשתמש בשקרים נגד הגויים ( בבא קמא קיג א)… הטור (חושן משפט סימן שמח) "אחד הגונב מישראל, בין קטן בין גדול, ואחד הגונב מעובד עבודה זרה שגניבתו אסור. אבל טעותו, כגון להטעותו בחשבון, או להפקיע הלוואתו, מותר, ובלבד שלא יודע לו דליכא חילול השם".הרמ"א (חושן משפט סימן שמח סעיף ב) "טעות עובד כוכבים, כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלוואתו, מותר, ובלבד שלא יודע לו, דליכא (=שאין) חילול השם. ויש אומרים דאסור להטעותו, אלא אם טעה מעצמו, שרי (=מותר)". טעות הגוי מותרת כאבידתו. כך מובא בב"ק קיג, ב: "אמר שמואל וטעותו מותרת". אמנם נחלקו הראשונים האם מדובר דוקא כאשר הגוי טעה מעצמו או אשאף מותר להטעותו.

דעת רש"י במקום (ד"ה 'ואיבלע ליה זוזא') שמותר להטעותו, וזאת בהתאם לשיטתו שנתבארה לעיל שגזל הגוי מותר. וכן כתבו התוספות שם ד"ה 'יכול' שמותר  להטעותו, ובלבד שהגוי אינו יודע ולא יגרום חלול ה' . וכך דעת הטור בחושן משפט סי' שמח ס"ג: "אבל טעותו כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלוואתו, מותר, ובלבד שלא יוודע לו, דליכא חילול השם".לא כן דעת הרמב"ם שכתב בפרק י"א מהלכות גזילה ואבידה ה"ד: "טעות הגוי כאבידתו ומותרת, והוא שטעה מעצמו, אבל להטעותו אסור". וכן כתב בתחילת פרק י"ח מהלכות מכירה. וכן דעת רבינו חננאל (מובא בשיטה מקובצת, ובערוך ערך 'פלז' בסתם) הרי"ף , הראבי"ה (מובא במרדכי סי' קנח, ובאו"ז שם בב"ק) המרדכי והנימוקי יוסף.הרמ"א בחושן משפט סימן שמח ס"ב הביא את שתי הדעות ולא הכריע בדבר, אמנם המהרש"ל פסק בים של שלמה  (פי"ב דב"ק ס"כ) שאסור להטעות גוי וכן משמע מהגר"א שם ס"ק יג.

על כל פנים, כל עיקרה של מחלוקת זו קיימת  דוקא בגוי כי בישראל הטעות חוזרת, כדאיתא בכמה מקומות, מהם בקידושין מב, ב: "דאמר רבא כל שבמדה ובמשקל ושבחשבון, אפילו פחות מכדי אונאה נמי חוזר", וכך כתב הרמב"ם תחילת פרק ט"ו מהל' מכירה, ובטור והשו"ע בחו"מ סימן רלב. אבדת הגויכתוב בתורה (דברים כב, א): "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך". ושוב נאמר (שמות כג,ד): "כי תפגע שור איבך או את חמורו תעה, השב תשיבנו לו".ובמכילתא דרשב"י על הפסוק האחרון: "'את שור אחיך'-אין לי אלא אחיך, אויבך מנין ת"ל: 'שור אויבך', מכל מקום. יכול אף של אחרים כן? תלמוד לומר: 'אחיך', מה אחיך שהוא עמות עמך, כך כל אדם שהוא עמות עמך".

ובמסכת בבא קמא קיג, ב: "אמר רב ביבי בר גוזלא אמר ר' שמעון חסידא: גזילו של גוי אסור …אבדתו מותרת, כי הא דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מניןלאבדת גוי שהיא מותרת? שנאמר: 'וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך' אבדת אחיך ולא אבדת גוי. תניא ר' םנחס בן יאיר אומר : כל מקום שיש חילול השם אף אבדתו אסורה…". (נוסחת הגמרא ע"פ דק"ס אות ח, רי"ף ופסקי הרי"ד)

ושנינו במסכת מכשירין פ"ב מ"ח: "מצא בה מציאה, אם רוב גוים אינו צריך להכריז, ואם רוב ישראל צריך להכריז". וכך היא לשון הרמב"ם ריש פרק י"א מהל' גזילה ואבידה: "השב אבדה לישראל מצות עשה, שנאמר 'השב תשיבם לאחיך'. והרואה אבידת ישראל ונתעלם ממנה והניחה עובר בלא תעשה, שנאמר: 'לא תראה את שור אחיך והתעלמת מהם', ובטל מצות עשה. ואם השיבה קיים מצות עשה".

ובהלכה ג כתב: 'אבידת הגוי מותרת שנאמר: 'אבידת אחיך'". וכן מובא בטור ושו"ע חו"מ סימן רסו ס"א.יתירה מזאת, מובא בסנהדרין מו, ב: "אמר רב יהודה אמר רב : המשיא את בתו לזקן, והמשיא אישה לבנו קטן, והמחזיר אבידה לגוי,עליו הכתוב אומר: 'למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו'".ואלה הם דברי הרמב"ם שם ה"ג: "ואם החזירה לקדש את השם, כדי שיפארו את ישראל , וידעו שהם בעלי אמונה-הרי זה משובח. ובמקום שיש חילול השם אבידתו אסורה וחייב להחזירה…", וכן כתבו הטור והשו"ע שם. (מש"כ הרמב"ם "ואם החזירה לקדש" וכו' הוא על פי הירושלמי פרק ב ממסכת בבא מציעא הלכה ה,- אך חשוב להדגיש, שאין ללמוד מכאן היתר כללי וכמש"כ המהרש"ל ביש"ש פ"י דב"ק סי' כ: "ורחמנא לבא בעי אם כוונתו לכך, אבל אם דעתו בעבור שישבחו אותו ולא בעבור אמונת ישראל, או משום שהוא אוהב את הגוי ומרחם עליו, אסור").

להכות יהודי זה כמו להכות את אלוהים "עובד כוכבים שהכה את ישראל חייב מיתה …….הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה" (סנהדרין נח ב).

מה אם מתחשק ליהודי לעשות פשע?אם מתחשק ליהודי לעשות פשע הוא צריך ללכת לעיר שבה הוא לא מוכר ולעשות שם את פשעו ( מועד קטן יז א). : "אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו – ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ"

יבמות סג א טוען כי אדם קים יחסי מין עם כל החיות בגן העדן לפני שפגש את חוה: "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה"

בסנהדרין נד ב כתוב כי יהודי יכול להינשא לילדה בת שלוש וגם מלמד כי יהודי יכול לקיים יחסי מין עם ילדה כל עוד פן נמלאו לה 9 שנים: " עשו ביאת פחות מבן תשע שנים כבן תשע שנים ושמואל אמר לא עשו ביאת פחות מבן שלש שנים כבן שלש שנים במאי קמיפלגי רב סבר כל דאיתיה בשוכב איתיה בנשכב וכל דליתיה בשוכב ליתיה בנשכב ושמואל סבר משכבי אשה כתיב תניא כוותיה דרב זכר בן תשע שנים ויום אחד"

ראינו מספיק כי התלמוד סותר מפורשות את התורה ועוד כי הלימוד התלמודי זר ללימוד התנ"כי. נכונה ישוע אמר לרבנים בני זמנו: וּמְפִירִים אַתֶּם אֶת דְּבַר אֱלֹהִים עַל־יְדֵי הַמָּסֺרֶת שֶׁלָּכֶם אֲשֶׁר מְסַרְתֶּם (מרקוס ז' 13).

 

המוסר של ישוע והברית החדשה

על הדמיון הקיים בין מוצא פיו של ישוע המשיח לפתגמי המוסר של חז"ל כבר נכתב בספרים רבים ונמצא כי דמיון זה לא מרמז, אלא על העובדה כי מדובר בשני צדדים של אותו המטבע או במילים אחרות, על-כך שהן ישוע והן הרבנים שאבו את מִשנתם ממקור אחד, והוא אלוהי ישראל.

לפני שנעבור ונִראה כמה דוגמאות לכך, עלי להזכיר כי מן ההיבט ההיסטורי, הושלמו כתבי הברית החדשה כולם, לא יאוחר משנת מאה לספירה. מאידך, כתבי המשנה והתלמוד לא נערכו אלא בסוף המאות השנייה והחמישית לספירה, בהתאמה. הנה על קצה המזלג כמה דוגמאות קלאסיות להקבלות בפתגמיהם של המשיח והרבנים.

ישוע אמר: "בעשותך צדקה, אל תדע שמאלך את אשר עשה ימינך, למען תהיה צדקתך בסתר ואביך הרואה במסתרים, הוא יגמלך".1 וחז"ל אמרו כי "גדול העושה צדקה בסתר, יותר ממשה רבינו"2.

במתי, ז: 2, קבע ישוע "כי במשפט אשר אתם שופטים, בו תשָפֵטו ובמידה אשר אתם מודדים, בה יִמד לכם". ובתלמוד נאמר: "במידה שאדם מודד, מודדין לו"3.

ישוע בקש: "הסר בראשונה את הקורה בעינך ואחרי כן ראה תראה להסיר את הקסם מעין אחיך".4 ובתלמוד נאמר: "טול קיסם מבין עיניך. אמר לו: טול קורה מבין עיניך".5

תכנים מומלצים:
1 מתוך 166

ישוע הזהיר את תלמידיו כי "כל אשר יביט באישה לחמוד אותה, נאף נאפה  בלבו".6 ובמדרש ויקרא רבא כתוב: "שלא תאמר שכל מי שהוא בגופו נקרא נואף. נואף בעיניו נקרא נואף"7.

בנוסף לימד ישוע, כי "נר הגוף הוא העין ואם עינך היא תמימה כל גופך יאור. ואם עינך רעה, כל גופך יחשך".8 ובספר "קדושת העיניים" נאמר "שכל הייסורים באים אלינו ע"י קלקול העיניים",9 וגם: "אל תיכשל בעיניך, שאין מכשול אלא בעיניים"10.

ישוע אמר: "כל אשר תחפצו כי יעשו לכם בני האדם, עשו להם גם אתם כי זאת היא התורה והנביאים".11 והלל הזקן אמר: "דעלך סני, לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה"12.

ישוע לימד כי "השבת נעשה בעבור האדם, ולא האדם בעבור השבת. לכן בן האדם אדון הוא גם לשבת".13 ובתלמוד כתוב: "היא [השבת] מסורה בידכם ולא אתם מסורים בידה"14.

ישוע ציווה: "אשר יחפוץ לריב עמך ולקחת את כותונתך, תן לו גם את המעיל…"15 והרבנים ציוו: "אם יבקש ממך חברך את החמור, הבא לו גם את האוכף"16.

בלוקס ו: 48-47, אמר ישוע לתלמידיו כי כל הבא אליו ושומע את דברו ועושה את אשר הוא אומר, דומה "לאיש בונה בית אשר העמיק לחפור וייסדו על הסלע וכבוא השטף פרץ הנהר בבית ההוא ולא יכל להניעו כי על הסלע יסודו". אלישע בן אבויה אמר: "אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, למה הוא דומה? לאדם שבונה אבנים מלמטה, ואחר כך לבנים. אפילו באים מים הרבה ועומדין בצידן, אין מחין אותן ממקומן"17.

בבשורה לפי מתי קורא ישוע ואומר: "שובו, כי מלכות השמים קרבה לבוא"18 ורבי יונתן אמר: "גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה".19

ישוע אמר: "שמחה תהיה בשמים על-חוטא אחד אשר שב, יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה"20 וחז"ל הורו כי ב"מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין"21.

בלוקס י: 2, אומר ישוע: "הן הקציר רב והפועלים   מעטים".22 ובמסכת אבות ב, אומר רבי טרפון: "היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים".

ישוע אמר לתלמידיו: "הביטו וראו את עוף השמים אשר אינם זורעים ואינם קוצרים… "ואביכם שבשמים מכלכל אותם… "אף אתכם קטני האמונה. לכן אל תדאגו לאמור מה נאכל ומה נשתה… וְ"אל תדאגו ליום מחר כי יום מחר הוא ידאג לעצמו".[23] ורבי אליעזר הגדול אמר: "כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר, אינו אלא מקטני אמנה".24

ישוע המשיח לימד כי "בכל מקום אשר יאספו שניים או שלושה בשמי, שם אני בתוכם".25 רבי חנניה קבע כי "שניים שהיו יושבין ועוסקין בדברי תורה, שכינה עימהם"26.

ישוע אמר כי כל "המדבר מנפשו כבוד עצמו יבקש, אבל המבקש כבוד שולחו נאמן הוא ואין עולתה בו".27 חז"ל לימדו כי "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (מסכת אבות, ו: 6).

המורשת שהשאיר ישוע המשיח למאמיניו כללה את הציווי: "לכו ועשו לתלמידים את כל הגויים".28 גם אנשי כנסת גדולה השאירו מורשת דומה כאשר אחד מעמודי התווך בה כלל את האִמרה: "העמידו תלמידים הרבה"29.

כאשר רצו תלמידיו של ישוע לדעת מתי תשוב מלכותו לישראל, ענה להם בן-דוד ואמר: "לא לכם לדעת העיתים והזמנים אשר יעד האב בשלטונו".[30] רבי יונתן, שהתייחס לאותו עניין, היה מעט קיצוני יותר ואיים כי "תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא, שוב אינו בא"31.

ישוע אמר לתלמידיו: "החפץ להיות בכם לראש, יהי לכם לעבד".32 ר` גמליאל אמר: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם".33

ישוע לימד כי "דומה מלכות השמים לאיש בעל-בית אשר השכים בבקר ויצא לשכר פעלים לכרמו. ויפסק עם הפעלים דינר ליום וישלחם אל-כרמו. ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עומדים בטלים בשוק. ויאמר להם לכו גם-אתם אל-כרמי ואני אתן לכם כמשפט וילכו… "ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל-פקידו: קרא את-הפעלים ותן להם את-שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים… "ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר, ויקחו גם-הם איש איש דינר אחד.

ויהי בקחתם וילונו על-בעל הבית לאמור: אלה האחרונים לא עשו כי אם-שעה אחת ואתה השווית אותם לנו אשר סבלנו את-טרח היום וחמו. ויען ויאמר אל-אחד מהם: רעי, לא הוניתי אותך הלא דינר פסקת עמי. קח את-שלך ולך ואני רצוני שאתן לזה האחרון כמוך."34 בתלמוד הירושלמי מציגים חז"ל משל דומה להפליא, על "מלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו והיה מטייל עמוו ארוכות וקצרות.  לעיתותי ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם. אמר להן המלך: יגע זהה לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו" (ברכות דף כ,א, פרק ב הלכה ח).

ישוע המשיח אמר: "לא תשבעו כל שבועה. לא בשמים, כי כסא אלהים המה. ולא בארץ, כי הדום רגליו היא. ולא בירושלים כי היא קרית מלך רב".35  במדרש תנחומא נאמר: "אינכם רשאין לישבע אפילו באמת… "אמרו רבותינו: אפילו על האמת אינו יפה לאדם להישבע".36

ודוגמא אחרונה: ישוע לימד: "ואהבת את ה` אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך… "ואהבת לרעך כמוך. בשתי המצוות האלה כל התורה תלויה…".37 ורבי עקיבא לימד: "ואהבת לרעך כמוך, …זהו כלל גדול בתורה".38 ועוד רבות ומופלאות הן המקבילות בין דבריהם של ישוע וחז"ל, אך לצערי קצרה היריעה מלהכילן.

[1] מתי, ו: 4-3.
[2] תלמוד בבלי, בבא בתרא ט, ב.
[3] בבלי, סנהדרין ק, א.
[4] מתי, ז: 5.
[5] בבלי, ערכין טז, ב.
[6] מתי, ה: 28.
[7] פרשת "אחרי מות" יב.
[8] מתי, ו: 22-23.
[9] פרק ו, עמ` תפט.
[10] שם, עמ` תצה.
[11] מתי, ז: 12.
[12] כלומר: את השנוא עליך, אל תעשה לחברך. זו היא כל התורה כולה (בבלי, שבת לא`, א).
[13] מרקוס, ב: 28-27.
[14] בבלי, יומא פה, ב.
[15] מתי, ה: 40.
[16] בבלי, מסכת בבא קמא צב, ב (כתוב בארמית).
[17] מדרש "אבות דרבי נתן", פרק 24, א.
[18] פרק ד: 17. פרק אחד לפני זה, קורא יוחנן המטביל: "שובו כי מלכות השמים קרבה לבוא" (פרק ג: 2).
[19] בבלי, מסכת יומא פו, ב.
[20] לוקס, טו: 7.
[21] מסכתות: ברכות לד, ב; סנהדרין צט, א.
[22] או: "רב הקציר והפועלים מעטים" (מתי ט: 37).
[23] מתי, פרק ו, פסוקים 26, 30, 31, 34.
[24]בבלי, מסכת סוטה מח, ב
[25] מתי, יח: 20.
[26] משנה, מסכת אבות, ג: 3.
[27] יוחנן, ז: 18.
[28] מתי, כח: 19.
[29] מסכת אבות, א: א.
[30] מעשי השליחים, א: 7.
[31] בבלי, סנהדרין צז, ב.
[32] מתי, כ: 27.
[33] בבלי, הוריות י, א-ב.
[34] מתי, כ: 1-14.
[35] מתי, ה: 34.
[36] מדרש תנחומא פרשת ויקרא, סימן ז.
[37] מתי, פרק כב, פס` 37, 39, 40.
[38] ירושלמי, מסכת נדרים ל`, ב

אולי גם יעניין אותך: