היהדות היא דת מושלמת ולא רואה את העולם כמקום רע, למה אתם מבקשים מאנשים להתכחש לעצמם?

היהדות היא דת מושלמת ובריאה! יהודים אינם רואים את העולם כמקום רע במהותו, אינם מגנים נישואים ואינם קוראים לבני עמם להתכחש לעצמם. למה אתם לעומת זאת, רואים את העולם כרע במהותו, דוגלים בפרישות מינית ואומרים, "התכחש לעצמך, קח את צלבך והמשך לסבול"?

הצהרתך מוגזמת ומאוד לא מדויקת. היהדות המסורתית רואה בעולם מסדרון שמוביל לעולם הבא, אבל מייחסת חשיבות רבה לחיים בעולם הזה. המאמינים בישוע מדגישים את חשיבותו של העולם הבא, אבל הם אלה שבנו בתי חולים, האכילו רעבים והקימו מוסדות חינוך יותר מחסידיהן של כל הדתות האחרות בעולם גם יחד. ההבדל בין השתיים אינו במהות אלא בדגש. אם כך, השאלה האמיתית היא: איזה דגש הגיוני יותר? אם החיים האלה הם רק צל חולף (כפי שנאמר במזמור צ'), ואם אנחנו רק עוברי אורח וזרים (כמו שאמרו יעקב ודוד), האם לא ראוי שנחיה את הימים הספורים שנקצבו לנו בעולם הזה לאור הנצח? אם נועדנו לחיות עלי אדמות שבעים או שמונים שנה ואחר כך לעבור לנצח – בין שמדובר בנצח תחת משפטו של אלוהים ובין שמדובר בנצח שהוא יעניק לנו בחסדו – האם אין זה הגיוני שנקדיש מחשבה לעולם הבא, ונוודא שאנחנו מוכנים להיכנס אל משכננו הנצחי? נוסף על כך, גם היהדות וגם המשיחיות מכירות בנטיות החוטאות של המין האנושי. המשיחיות רק מייחסת חשיבות רבה יותר לשליטה בנטיות אלה, וקוראת לחסידיה "לצלוב כל תאווה חוטאת של הבשר". ולבסוף, ישוע הבהיר שלא באנו לעולם הזה כדי לספק את עצמנו, אלא למען אלוהים והזולת. לא כדי שישרתו אותנו אלא כדי לשרת אחרים. מלכות אלוהים גדלה דרך סבל וקורבנות, וזהו חלק מהיעוד שלנו כתלמידי המשיח.

כדי להשיב על טענתך בצורה הוגנת, אחלק אותה לשלושה חלקים. ראשית, נבדוק מה נאמר בתנ"ך, בברית החדשה ובספרות הרבנית על העולם הזה והעולם הבא. שנית, נראה איך ההשקפות האלה באות לידי ביטוי במשיחיות וביהדות. שלישית, נבדוק אם לאור מה שנלמד על הנצח, יש היגיון בגישה של הברית החדשה לגבי החיים בעולם הזה.

אין כל ספק שהתנ"ך מדגיש בעיקר את החיים בעולם הזה, ולא את החיים בעולם הבא. אבל זה משום שאלוהים גילה בהדרגתיות את האמת בנוגע לתחיית המתים והעולם הבא.[450] במילים אחרות, גם אם נגלה שהאבות האמינו בצורה מסוימת של חיים אחרי המוות, עלינו להודות בכך שהתורה לא דיברה בצורה ברורה על הנושא.[451] זו הסיבה שכתות כמו הצדוקים, שביססו את אמונתן רק על התורה, טעו כשהתכחשו לאפשרות של תקומה מן המתים (ראה את הדברים שאמר ישוע במתי כ"ב 33-23 כדי להפריך דיעה זו). אבל בימיו של דניאל כבר היתה ההתגלות בעניין זה ברורה. "ורבים מישֵנֵי אדמת עפר יקיצו – אלה לחיי עולם ואלה לחרפות, לדיראון עולם. והמשכילים יזהרו כזוהר הרקיע, ומצדיקֵי הרבים ככוכבים לעולם ועד" (דניאל י"ב 3-2).

ובכל זאת, למרות ההתגלות ההדרגתית שהתנ"ך מספק אודות העולם הבא, היה ברור שהחיים האלה הם קצרים וחולפים. יעקב אמר בזקנותו לפרעה, "ימי שני מגורַי שלושים ומאת שנה. מעט ורעים היו ימי שני חיי, ולא השיגו את ימי שני חיֵי אבותי בימי מגוריהם" (בראשית מ"ז 9). דוד, שחי שנים רבות בארמון מפואר, אמר, "כי גֵרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו, כצל ימינו על הארץ ואין מקווה" (דברי הימים א' כ"ט 15). לפי מזמור צ' (שהפתיח שלו מציג אותו כתפילה של משה), "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, ורובם עמל ואוון, כי גז חיש ונעופה" (פס' 10). במזמור ק"ג נאמר משהו דומה, "אנוש כחציר ימיו, כציץ השדה כן יציץ. כי רוח עברה בו, ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו" (פס' 16-15). בישעיהו מ' 8-6 יש סיכום של הנושא, "קול אומר: 'קרא!' ואומר: 'מה אקרא?' 'כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה. יבש חציר, נבל ציץ, כי רוח ה' נשבה בו. אכן חציר העם. יבש חציר, נבל ציץ, ודבר אלוהינו יקום לעולם' ".

התיאורים בברית החדשה מאוד דומים. כיפא האיץ במאמינים לנהל את חייהם עלי אדמות כ"נוכרים" (הראשונה לפטרוס א' 17), ושאול – בעיצומם של סבל ורדיפות בשל אמונתו במשיח – כתב ש"אין אנו צופים אל הדברים הנראים, אלא אל אשר אינם נראים; כי הדברים הנראים לשעה הם, אבל הבלתי נראים – לעולמים" (השנייה לקורינתים ד' 18). גם מטבעות הלשון שיעקב השליח השתמש בהן מזכירות את אלה של התנ"ך, "הוי האומרים: 'היום או מחר נלך לעיר פלונית, נעשה שם שנה אחת, נסחר ונעשה הון', ואינכם יודעים מה ילד יום. מה הם חייכם? הלא אד אתם, הנראה לרגע ואחר כך נעלם. ראוי היה שתאמרו: 'אם ירצה ה', נחיה ונעשה כזאת וכזאת' " (יעקב ד' 15-13).

היהדות הרבנית מרבה לדבר על הטבע החולף של החיים בעולם הזה ועל חשיבות האמונה בעולם הבא. לדברי רבי שמחה פול רפאל, "תורת החיים שלאחר המוות היתה מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד מהמורשת היהודית הרוחנית".[452] הוא מודה ש"היהדות מייחסת ערך רב לחיים כאן ועכשיו, מעל ומעבר למוות ולחיי הנצח", הוא מציין ש"אין זה אומר כי אין אמונה יהודית בחיים שלאחר המוות" (עמ' 13). אדרבה, "יש מורשת עמוקה ומקיפה, העוסקת בחיים בעולם הבא. במשך ארבעת אלפים שנה פיתחה היהדות והפיצה פילוסופיה מורכבת של החיים לאחר המוות, עם תורות שניתן להשוותן רק לאלה שקיימות בדתות הגדולות בעולם" (עמ' 14). רבי רפאל טוען שיהודים רבים בימינו אינם מאמינים בחיים לאחר המוות בגלל החילוניות והחשיבה ההגיונית המודרנית, וכן בשל הרדיפות של הכנסייה במהלך הדורות (שגרמו ליהודים להתנגד בעוצמה לאמונת הכנסייה בגן עדן ובגיהנום), ובין השאר גם בשל השואה. רבי דן כהן-שרבוק טוען ש"המקורות היהודים כוללים תיאורים מקיפים ורחבים של גן עדן, וגם של השאול".[453]

"אבל איך התפיסות האלה באות לידי ביטוי?" אתה שואל. "היהדות הרבנית לא הוציאה מקרבה נזירות שלעולם לא נישאו, או נזירים שמצליפים בעצמם בשל חטאיהם. המשיחיות, לעומת זאת, מלאה במנהגים חולניים כאלה, וכולם מקורם במצוותו של ישוע לתלמידיו – להתכחש לעצמם".

ראשית אני רוצה להשיב על החלק הראשון של שאלתך. איך התפיסות האלה באות לידי ביטוי במשיחיות וביהדות? אין ספק שלאורך הדורות קמו משיחיים קיצוניים, ואין לי כל כוונה להתכחש לעובדה זו. אנשים כמו סימאון (שמעון) סטיליטס (459-390 לספירה), שבמשך שלושים וחמש שנה ישב בראש עמוד גבוה באנטיוכיה (והשפיע רבות על בני דורו), ואחרים, רבים מכדי לנקוב בשמם, שבמשך שנים חיו במערות.[454] עד היום הדת הקתולית אוסרת על הכמרים והנזירות להינשא, ומבססת את עמדתה בעניין זה על הדברים שאמר שאול.[455]

אבל האם לכך התכוונו ישוע ושאול? האם אתה מודע לכך ששאר השליחים היו נשואים, ושרווקותו של שאול היתה יוצאת דופן (ראה הראשונה לקורינתים ט' 5)? הידעת ששאול ציפה ממנהיגים בקהילות להינשא ולהוליד ילדים? (עיין בראשונה לטימותיאוס ג' 5-1; טיטוס א' 6; הוא אפילו שואל בראשונה לטימותיאוס, "הרי אם לא ידע איש לנהל את ביתו שלו, כיצד יוכל לדאוג לקהילת אלוהים?"). שאול הזהיר את קוראיו מפני תורות שקר שעלולות לחלחל לקהילת המאמינים. הוא דיבר על "מטיפי כזב מתחסדים אשר מצפונם שלהם קהה כחושים שקהו בברזל מלובן", שהדברים שהם ילמדו – מקורם ברוחות מטעות ובתורות של שדים (הראשונה לטימותיאוס ד' 2-1). אלה הן מילים בעלות עוצמה רבה! על אילו תורות הוא דיבר? קרא ישירות מן הדברים שאמר שאול, "הללו יאסרו לשאת אשה, ויטילו איסור על מיני מאכל אשר בראם אלוהים למען יאכלום בתודה המאמינים ויודעי האמת. הן כל מה שברא אלוהים טוב הוא, ואין לפסול דבר אם אוכלים אותו בברכה, שכן הוא מקודש בדבר אלוהים ובתפילה" (שם, פס' 5-3).

שאול בעצם מזהיר את המאמינים מפני אלה שיאסרו להינשא ויצוו על אנשים להתרחק ממאכלים מסוימים שאלוהים ברא כדי שנאכל ונתברך מהם.[456] היה זה שאול שכתב כמה מהקטעים היפים ביותר בברית החדשה אודות נישואין בעולם הקדום – וגם אודות אהבה אמיתית וטהורה (ראה אפסים ה' 32-22; הראשונה לקורינתים י"ג). אם כך, מדוע הוא עודד את המאמינים בקורינתוס לא להינשא? נראה שהדברים האלה מנוגדים כליל לקביעה הרבנית, שלפיה האדם אינו שלם כל עוד לא נישא (בבלי, יבמות סז א; ראה גם סב ב), ולמצווה הראשונה שניתנה לאדם, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", שאי אפשר למלא בלי להינשא.[457]

האמת היא ששאול כתב את ההכרזה הזאת נגד נישואין רק פעם אחת – בניגוד לכל הדברים האחרים שכתב על בעלים, נשים וילדים, ושמתועדים במספר מקומות באיגרותיו (למשל אפסים ה' 22 – ו' 4; קולוסים ג' 21-18; טיטוס ב' 6-1). הוא כתב את הדברים כהעדפה אישית שלו. הם גם נאמרו בהקשר מסוים שהוא קרא לו "המצוקה הנוכחית" (הראשונה לקורינתים ז' 26). ככל הנראה הכוונה לבעיות ומצוקות שעברו המאמינים בקורינתוס באותם ימים. בנסיבות כאלה קל יותר להיות רווק מאשר נשוי עם ילדים.[458] זו הסיבה שאלוהים ציווה על ירמיהו לא להינשא או להוליד ילדים כל חייו:

"ויהי דבר ה' אלי לאמור, "לא תיקח לך אשה ולא יהיו לך בנים ובנות במקום הזה. כי כה אמר ה' על הבנים ועל הבנות הילודים במקום הזה ועל אמתם היולדות אותם ועל אבותם המולידים אותם בארץ הזאת: ממותי תחלואים ימותו, לא יספדו ולא יקברו. לדומן על פני האדמה יהיו, ובחרב וברעב יכלו. והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ".

ירמיהו ט"ז 4-1

מי ירצה להינשא ולהקים משפחה אם זה יהיה גורל ילדיו?

שאול הוסיף ממד נוסף לדברים שאמר לקורינתים בנוגע לנישואין:

"רצוני למנוע דאגה מכם. מי שאינו נשוי, דואג לדברים אשר לאדון, איך ייטב בעיני האדון. אבל מי שנשוי דואג לדברים הארציים, איך ייטב בעיני האשה, ותשומת ליבו מפולגת. והאשה שאינה נשואה, או הבתולה, דואגת לדברים אשר לאדון כדי שתהיה קדושה הן בגוף והן ברוח. אבל הנשואה דואגת לדברים הארציים, כיצד תיטב בעיני בעלה. זאת אני אומר לטובתכם, לא כדי להכביד עליכם, אלא כדי שתתנהגו כיאות ותתמסרו לאדון באין מפריע." הראשונה לקורינתים ז' 35-32

כמה נכון! ובכל זאת, גם בעיצומה של אותה מצוקה "נוכחית" שעברו הקורינתים, ואפילו לאור הדברים המעשיים ששאול לימד על מסירותם של הרווקים לאלוהים, הוא ידע שרבים מאלה שהוא כתב להם לא יוכלו להישאר רווקים וגם לא אמורים להישאר כאלה. לכן הבהיר שאם ינשאו, אין זה חטא (הראשונה לקורינתים ז' 36). למרבה הצער, את הדברים שהוא אמר לקורינתים הוציאו מהקשרם.[459]

בנקודה זו אני רוצה לספר על הדוגמה יוצאת הדופן של בן עזאי, רב מהתלמוד שלא נישא מעולם משום שהתורה היתה אהבתו היחידה (בבלי, יבמות סג ב). אהבה כזו – לאלוהים, למשיח, לעולם הגוסס שאנחנו חיים בו – היא שגרמה למשיחיים רבים במשך הדורות לבחור בחיי פרישות, בלי שדאגות המשפחה והעולם הזה יטרידו אותם ובמטרה להתמסר כליל לשירות אלוהים והזולת. רובם חיו בנסיבות קשות ותחת איומים על חייהם. מדוע יש לראות בזה משהו שגוי, לא בריא או משהו שאינו מבוסס על הכתובים?

אבל לאחר שאמרתי את זה אני מבקש להדגיש בפניך שרוב רובם של תלמידי ישוע ברחבי העולם רואים בנישואין מוסד נפלא, שמקורו באלוהים, ומכירים בחשיבותם של ילדים ומשפחה. כנאמר בברית החדשה, "חיי אישות (נישואין) יכובדו אצל הכל" (עברים י"ג 4). בעצם אפשר לומר שהמשיחיים מאמצים את הדברים שאמר ירמיהו לגויים היהודים שחיו בבבל. לאחר שהודיע להם שהגלות תימשך שבעים שנה, הוא יעץ להם:

"בנו בתים ושבו, ונִטעו גנות ואכלו את פריין. קחו נשים והולידו בנים ובנות, וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים, ותלדנה בנים ובנות. ורבו שם ואל תמעטו. ודִרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל ה', כי בשלומה יהיה לכם שלום." ירמיהו כ"ט 7-5

כך ניהלו תלמידיו של ישוע את חייהם לאורך הדורות. ברור לנו שאנחנו חיים בגלות מהארץ הרוחנית שהובטחה לנו (בשמים), ושנחיה כאן, בעולם הזה, במשך זמן מה. לכן אנחנו מבקשים לחיות כאן שבעים או שמונים שנה בצורה המעשית ביותר שתיתכן.

אבל אין זה הכל. תלמידי ישוע מתייחסים בכובד ראש לדברים שאמר כשתיאר אותנו כאור העולם ומלח הארץ (מתי ה' 16-13), ועודד אותנו להאיר את אורנו "לפני בני אדם, למען יראו את מעשיכם הטובים ויכבדו את אביכם שבשמים" (פס' 16). זו הסיבה שגוף המשיח תמיד עמד בראש כל מפעל הומניטרי שנעשה ברחבי העולם. ג'יימס קנדי וג'רי ניוקומב, בספרם What If Jesus Had Never Been Born ("נניח שישוע לא היה נולד מעולם"), מסבירים שהתרומה החיובית של המשיחיים בכל הדורות כוללת בתי חולים, אוניברסיטאות, חינוך להמונים, קפיטליזם ויוזמה חופשית, ממשלות שמייצגות את בוחריהן, הפרדה בין כוחות פוליטיים, חרות הפרט, ביטול העבדות – הן בעבר והן בתקופה המודרנית יותר, חלוציות בהתפתחות המדע המודרני, שוויון זכויות לנשים, חסד וצדקה, מוסר השומרוני הטוב, אמות מידה נעלות יותר של צדק ומשפט, קידום האדם הפשוט, תִרבּוּת של תרבויות אלימות ופרימיטיביות, העלאת שפות רבות בעולם על הכתב, פיתוח האמנות והמוסיקה, שינוי חייהם של אנשים רבים שבעבר היו עול על החברה והפכו לנכס, והכל בזכות הבשורה.[460]

הנה מספר עובדות שראוי לחשוב עליהן:

  • גוף המשיח לקח על עצמו את האספקה של טיפול רפואי וסיוע בשעת חרום לנזקקים. מניין לדעתך קיבלו ארגונים כמו הצלב האדום וצבא הישע את שמם?[461]
  • ארגוני צדקה משיחיים כמו World Vision ו-World Relief נמנים עם הראשונים שמספקים מזון וסיוע מעשי באזורים מוכי רעב, ומשפחות משיחיות מסייעות בטיפול בפליטים.[462]
  • כספם של המשיחיים והמאמצים שלהם הם שמאפשרים לעשרות אלפי יהודים ממדינות עניות לשוב לישראל.[463]
  • אוניברסיטאות אמריקניות כמו הרווארד, ייל ופרינסטון, ואוניברסיטאות בריטיות כמו אוקספורד וקיימברידג', הוקמו בידי משיחיים ונועדו במקור להשכלת משיחיים. אוניברסיטאות כמו וויטון – שהיא משיחית גם היום – הוקמו לאורך נתיבי הבריחה של העבדים.
  • המשיחיים עשו לעצמם שם בזכות המוסר שלהם בעולם העסקים.
  • משיחיים שמפיצים את הבשורה ברחבי העולם לימדו וחינכו אנשים לקרוא ולכתוב, ואף הקנו להם הרגלי תזונה והגיינה נאותים.
  • המנהיג המשיחי וויליאם ווילברפורס היה זה שהצליח להביא לביטול העבדות באנגליה, וכך סלל את הדרך לביטולה גם בארצות הברית.[464]
  • המשיחיים עומדים בראש תנועות שמתנגדות להפלות, ומאמינים שגם החיים ברחם יקרים לאלוהים ולכן אין לשים להם קץ.[465]
  • כמה מהמלחינים הגדולים ביותר בעולם, כמו באך והנדל (חשוֹב על "המשיח" של הנדל) היו משיחיים. נזיר בנדיקטי הוא זה שפיתח את התווים שמוכרים לנו היום כדו, רה, מי, פה, סול, לה וסי.
  • נושאים משיחיים, הלקוחים מן הכתובים, סיפקו שפע של חומרים ליצירות האמנות הגדולות ביותר, כולל אלה של מיכאל אנג'לו ורפאל.
  • שבטים קניבליים וציידי קרקפות תורבתו והפכו לשוחרי שלום לאחר ששמעו את הבשורה. היתה זו הבשורה שבייתה את השודדים הוויקינגים האכזריים.[466]
  • בזכות מלאכתם של פרשנים משיחיים של התנ"ך והברית החדשה הספרים האלה קיימים היום במאות שפות, מה שמאפשר לעמים ושבטים שהיו אנאלפאביתיים לרכוש חינוך והשכלה (וכמובן לקרוא את דבר אלוהים בשפת אמם).
  • במרכז אמריקה, הקהילה היא הגורם העיקרי שמספק מזון לעניים, מקים מקלטים לחסרי בית ומטפל בנוער שוליים.

אני מציע שתפשפש בעבר ותבדוק את ההשפעות החיוביות ומרחיקות הלכת של המשיחיות על העולם. באמצעות הטיפול בחולים, הקמת בתי החולים, הטיפול בעניים, המאבק למען זכויותיהם של עוּבּרים שעדיין לא נולדו – המשיחיים מבהירים איזה ערך יש לחיים בעולם הזה. מי הם אלה שנלחמים בעד ערכי המשפחה בעולם המערבי יותר מהמשיחיים? כמובן שגם הדתיים דוגלים בערכי המשפחה ונלחמים נגד הפלות, גם הם עוסקים בצדקה ובמעשים טובים, ואני מסכים איתך בנקודה זו.[467] אבל לא זההנושא שבו אנחנו מתמקדים כעת. הדיון שלנו קשור ביישום המעשי של מה שהברית החדשה מלמדת – ואין ספק שמדובר בשפע של פירות טובים שהמשיחיות מניבה בתוך החברה.[468] אדרבה, כדי להדגים עד כמה המשיחיות ידועה בעולם כדת של מעשי טובים, הדלאי למה, המנהיג הבודהיסטי החשוב ביותר בימינו, "עודד לאחרונה את נזיריו לחקות 'את אחי ואחיותי המשיחיים', ולהפוך את הרחמים הבודהיסטים למעשים מוצקים של עזרה לזולת".[469] אפילו הבודהיסטים מכירים במעשיה ההומניטריים ומלאי הרחמים של הקהילה.

אולי תופתע לשמוע שהמשיחיים לא תמיד מחבלים בהתקדמות המדע. אדרבה, לאורך כל הדורות היתה זו המשיחיות שטיפחה את ההתפתחות הזאת. קנדי וניוקומב מתארים את עבודתו של ד"ר הנרי מוריס, ומפרטים את שמותיהם של "המדענים המאמינים בישוע כמשיח יוצאי הדופן שיסדו את ענפי המדע הבאים":

אוקיאנוגרפיה==מתיו מורי

אלקטרודינמיקה==ג'יימס קלרק מקסוול

אלקטרומגנטיקה==מייקל פארדיי

אלקטרוניקה==ג'והן אמברוז פלמינג

אנטומולוגיה (חקר החרקים)==הנרי פאבר

אנטומיה השוואתית==ג'ורג' קאלבר

אסטרונומיה גלקטית==סר וויליאם הרשל

בקטריולוגיה==לואי פסטר

גיאולוגיה של קרחונים==לואי אגאסי

גיאומטריה (שאחרי אאוקלידס)==ברנרד ריימן

גניקולוגיה==ג'יימס סימפסון

גנטיקה==גרגור מנדל

דינמיקה==אייזק ניוטון

דינמיקה של גזים==רוברט בויל

הידרוגרפיה==מתיו מורי

הידרוסטטיקה==בלייז פסקל

היסטוריה טבעית==ג'והן ריי

חוקים אסטרונומיים שונים==יוהנס קפלר

חקר דגים==לואי אגאסי

חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי==אייזק ניוטון

כימיה==רוברט בויל

כימיה איזוטופית==וויליאם רמזי

מדעי המחשב==צ'ארלס באבאג'

נוזלים מכניים==ג'ורג' סטוקס

ניתוח מודלים==לורד ריילי

ניתוח ממדי==לורד ריילי

רפואה מרדימה==ג'וזף ליסטר

תורת האנרגיה==לורד קלווין

תורת המחצבים האופטית==דיויד ברוסטר

וזוהי רשימה חלקית בלבד.[470]

בספר Israel's Divine Healer, נדהמתי מההשפעה שהיתה לדברי ישוע ותלמידיו על תחום הרפואה והבריאות של המדע. כתבתי אז בספרי:

"בנוגע להשפעתה של המשיחיות על תחום הרפואה, [ד"ר] ג' ו' פרובונשה טוען שצריך לראות בישוע, ולא בהיפוקרטס, את "אבי מדע הרפואה", משום שישוע "עסק בריפוי חולים כמעט יותר מאשר בכל דבר אחר… [והיה זה] הגלילי הענו הזה, שיותר מכל דמות אחרת בהיסטוריה הוריש לאמנות הריפוי את המשמעות והרוח החיוניות לה".[471] בעוד ש[חוקרים מתחום הרפואה כמו] ד' ג' גותרי ופ' רודס יכולים לטעון ש"לפעמים נאמר שהקהילה המשיחית הראשונה השפיעה לרעה על ההתפתחות הרפואית", המסקנה שלהם היא ש"הטיפול האין סופי שמוענק לחולים בחסות משיחית עולה בחשיבותו על כל חוסר סובלנות ש[גוף המשיח] הפגין כלפי הרפואה בימיה הראשונים".[472] כמו כן, לדעת [ההיסטוריון הרפואי ה' א'] זיגריסט, "המשיחיות היא שחוללה את השינוי המהפכני והנחרץ ביותר בהשקפה החברתית כלפי החולים. המשיחיות נכנסה לעולם כדת שמרפאת, כבשורה המשמחת של הגואל ושל הגאולה. היא נועדה לאלה שנושלו מירושתם, לחולים ולמיוסרים, והבטיחה להם מרפא ושיקום רוחני וגופני כאחד". וכך "היה זה מתפקידו של המשיחי לטפל בעניים ובחולים שבקהילה".[473]

בהקשר זה ציטטתי גם דברים שאמר רופא קוריאני בשם ד' ג' סיל:

"בצעירותי אמרתי שלא אוכל להיות רופא אלא אם כן אהיה קודם כל תלמידו של ישוע המשיח… ישוע ריפא. מכאן שבשורתו של ישוע לא יכולה להיות שלמה בלי הפעילות הרחומה הזאת. ישוע לימד שאלוהינו הוא חנון ורחום, ושהסבל האנושי נוגע לליבו. ולכן תלמידיו של המשיח צריכים לשמש ככלים של רפואה, בדרך זו או אחרת מתוך אלה שעומדות לרשות התחום הרפואי. הריפוי המשיחי צריך להיות קודם כל מכשיר שמייצג ומפגין את אופיו של אלוהים.[474]

אין סוף לציטוטים ולדוגמאות שאפשר להביא בעניין זה, אבל המסקנה שעולה מהם היא ברורה. בשורת המשיח השפיעה בצורה חיובית במיוחד על החיים בעולם הזה. כשבוחנים את העולם שלנו היום, המדינות שנבנו על מורשת משיחית אמיתית הן אלה שנותנות זכויות שוות לכל אזרחיהן – למיעוטים, לחסידיהן של דתות שונות, לנשים. לעומתן, המדינות שנשלטות בידי האיסלאם או הקומוניזם האתאיסטי הן אלה שמדכאות את אזרחיהן יותר מכל.[475] אפילו בישראל, הכוח הפוליטי שהדתיים צוברים מאפשר להם לכפות את עצמם על שאר האזרחים ולהגביל את חופש הדת שלהם ואת זה של בני עמם שאינם חושבים כמותם.[476]

וכך אני מגיע לנקודה נוספת. כאמור, יהודים שומרי מסורת אכן עושים שפע של מעשים טובים וצדקה, ואני יודע שמדינת ישראל עשתה לעצמה שם בזכות מעשיה ההומניטריים ברחבי העולם. אבל נראה לי שככל שהיהודי הדתי מקצין את עמדותיו, כך פוחתת השפעתו המעשית על העולם הזה. במילים אחרות, אותם יהודים שהשאירו את חותמם העמוק על החברה (כמו ד"ר ג'ונס סאלק, שגילה את התרכיב המחסן מפני שיתוק ילדים או המדען אלברט אינשטיין), או עשו להם שם בזכות האמנות או המוסיקה שלהם (כמו הצייר מרק שאגאל או הכנר יצחק פרלמן) לא היו יהודים שומרי מסורת. האם אתה יכול לדמיין לעצמך יהודי דתי שיקדיש לאימונים על כינור עשר שעות ביממה במקום ללמוד תלמוד? אני יודע כמובן שיש מדענים דתיים ורופאים דתיים, וגם פרופסורים דתיים ומוסיקאים דתיים. אבל אני גם יודע שלרוב החרדים בישראל כלל לא אכפת מהחיים בעולם הזה, אלא אם כן הם יוכלו לרתום עוד יהודים לאורח החיים ההלכתי. היכן אתה רואה התעניינות ב"עולם הזה" בקרב החרדים? ומה קורה בדרך כלל ליהדות המסורתית כשהיא יוצאת מהגטאות המגוננות שלה? היא מתבוללת. מן הראוי להקדיש מחשבה גם לנושאים האלה.

לא משנה עד כמה אתה מסכים עם הנקודות שהעליתי כאן בנוגע ליהדות המסורתית והעולם הזה, לא תוכל להתכחש ליישום המעשי של מה שהברית החדשה מלמדת ולהשפעתה על העולם כולו. עקרונות אלה העשירו את חיינו בעולם הזה ושיפרו את איכותם.

יחד עם זה נכון שהחיים האלה הם רק מַעבר. וכך אנחנו מגיעים לשאלה האחרונה, האם יש היגיון בגישה של הברית החדשה על החיים בעולם הזה, לאור מה שנאמר על הנצח? למי שמאמין בתחיית המתים התשובה היא אחת ויחידה – כן.

אני רוצה לבסס את תשובתי על הכתובים, ולכן נבדוק קודם כל כמה הקבלות בין מה שנאמר בתנ"ך לבין מה שנאמר בברית החדשה על התפיסה שלנו את העולם הזה. שניהם מבהירים שכל דבר טוב בא מאלוהים (תהילים פ"ד 11; יעקב א' 17), ושאלוהים נותן לנו את כל הדברים האלה בשפע, כדי שניהנה מהם ונשמח בהם (קהלת ה' 19; הראשונה לטימותיאוס ו' 17). יחד עם זאת שניהם מזהירים אותנו מפני המלכודת שטמונה בשפע הזה – שמא נזנח את אלוהים בגללו (דברים ח' 20-1; לוקס י"ב 21-13; התגלות ג' 17), שמא נשים את מבטחנו בעושר וברכוש, כי לא לעולם חוסן (משלי כ"ג 5; כ"ז 27-23; לוקס ט"ז 31-13; הראשונה לטימותיאוס ו' 10-3, 19-17). שניהם מבהירים שעלינו להיזהר מפני החמדנות (שמות כ' 14; קולוסים ג' 5; עברים י"ג 5). שניהם גם מעודדים אותנו להשתמש בחוכמה בזמן שמוקצב לנו בעולם הזה, שכן ימינו נמנו מראש (תהילים צ' 12; אפסים ה' 16-15) ולזכור שהמוות בוא יבוא (קהלת ג' 2-1; עברים ט' 27). אין כל פלא שגם בתנ"ך נאמר, "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם. והחי יתן אל ליבו" (קהלת ז' 2).

הכתובים – גם התנ"ך וגם הברית החדשה – מכירים בחשיבות החיים בעולם הזה. ישוע אפילו אמר, "אני באתי כדי שיהיו להם חיים ובשפע שיהיו להם" (יוחנן י' 10). ובכל זאת, לאור הנצח – כפי שהוא מתואר בברית החדשה – אנחנו יכולים לומר שהעולם הזה חשוב במיוחד משום שהוא מכין אותנו לעולם הבא. אשתמש שוב במונח רבני ואוֹמַר שהעולם הזה הוא רק פרוזדור לעולם הבא (ראה משנה, אבות ד טז).[477] אנחנו לא צריכים לנהוג בתאוותנות כמו עשיו, שמכר את זכות הבכורה שלו רק משום שהיה רעב ורצה פת לחם (בראשית כ"ה 34-29; עברים י"ב 17-16). כמה הוא התחרט מאוחר יותר על ההחלטה הזאת! הוא ויתר על ברכה ארוכת טווח תמורת תאווה רגעית לארוחה – כמו שעושים רבים מאיתנו. אנחנו מוותרים על הברכה הנצחית שאלוהים רוצה להשפיע עלינו בעולם הבא כי מתחשק לנו לספק את תאוותינו בעולם הזה. הרי אין בזה כל היגיון (אם אתה מסכים איתי בנקודה זו, דע לך שאתה בעצם מסכים עם התפיסה של הברית החדשה בנושא).

אפשר לראות בעולם הזה מעין מכינה. בחורה שעומדת להיפגש עם ארוסה מקדישה זמן רב לבחירת הבגדים הנכונים וסידור השיער. היא עושה הכל כדי לוודא שהיא נראית במיטבה. מדוע? האם זה משום שהחדר שבו היא מתלבשת חשוב לה כל כך? ממש לא! היא עושה את זה כי ארוסה מאוד חשוב בעיניה. כי הבילוי שמצפה להם חשוב לה. גם לנו מצפה בבוא היום "פגישה" עם אלוהים, ואחריה נבלה את שארית ה"נצח" שלנו במחיצתו. החיים שלנו בעולם הזה נועדו להכין אותנו למפגש הזה.

לא מזמן יצא לי לעיין ב-Humanist Manifesto II ("מנשר הומניסטי ב', שראה אור ב-1973), הידוע בעמדה הגלויה שהוא נוקט נגד דתות מסורתיות. נאמר שם, "הבטחות לישועה נצחית או הפחד מפני דיראון עולם – שניהם מַשלים ומזיקים. הם מסיחים את דעת האדם מדאגות השעה, ממימוש עצמי ומתיקון עוולות חברתיות".[478] האם זאת העמדה שאתה תומך בה? אם כך, הבעיה שלך אינה קשורה רק למשיחיות אלא גם ליהדות, היות שהפילוסופיה ההומניסטית החילונית שבאה לידי ביטוי במנשר מוטחת בפני כל הדתות המרכזיות. אושר נצחי ואומללות נצחית הם אכן נושאים כבדי משקל,[479] והעובדה שלכולנו נועד גורל אחד מן השניים – ברכה נצחית בנוכחות אלוהים או אבדון נצחי וניתוק מנוכחותו – צריכה להשפיע על שגרת היום יום שלנו. על כך מדברת הברית החדשה.

ואין זה הכל. הברית החדשה מבהירה שהעולם הזה הוא שדה קרב, ושבתור תלמידי המשיח עלינו להקדיש את עצמנו לסיוע לעולם הגוסס הזה. זוהי קריאה למאבק רוחני – גיוס לצבאו הרוחני של אלוהים (אפסים ו' 18-10; השנייה לטימותיאוס ב' 3; ראה גם תהילים קמ"ד) – קריאה להתכחש לעצמנו, להשתחרר מאחיזתו של החטא בחיינו, ולפאר את אלוהים בחיים ובמוות (מתי ט"ז 24; לוקס ט' 23; רומים ו' 23-1; פיליפים א' 21-20). אפשר לראות את זה כך: יהודים חרדים מתו בכל הדורות על קידוש השם, מתוך אמונה שהעמידה שלהם על מה שהם מאמינים בו תפאר את אלוהים ובסופו של דבר תציל את עמם מהתבוללות. הם חיים ומתים למען עיקרון. גם תלמידיו של ישוע מתחייבים להקדיש את עצמם למען אנשים שיגיעו לאבדון בלי אלוהים, גם כשהשליחות הזאת מסכנת את חייהם. לא הגענו לעולם הזה כדי שישרתו אותנו אלא כדי לשרת אחרים, וכך אנחנו הולכים בעקבותיו של ישוע (מתי כ' 28-17; פיליפים ב' 11-5).

כמובן שהיהודים מתיימרים להפוך כל דבר בעולם הזה לקדוש ומקודש. המשיחיים לעומת זאת רואים את העולם עצמו כבריאה היפה של אלוהים, ואת השיטה שפועלת בעולם כמושחתת מיסודה (ראה השנייה לקורינתים ד' 4-3; הראשונה ליוחנן ב' 17-15; ה' 19). זו הסיבה שהמשיחיים אינם שותפים לאופטימיות של היהדות בנוגע לאפשרות להפוך את העולם הזה לקדוש ומקודש. המשיחיים נחושים בדעתם לעשות את כל הדרוש כדי להקל על הסבל שקיים בהווה, ובו זמנית מכינים את עצמם לעולם הבא. הדברים האלה נעשים מתוך אמונה בערכם הגבוה של חיי האדם ומותו (אין זה אומר שהיהודים מקלים ראש בערכם של חיי אנוש או במוות. אני רק מבקש לומר שכך נוהגים ללא כל ספק המשיחיים).

שאול השליח כתב לפני כאלפיים שנה שהמוות איבד את עוקצו (ראה הראשונה לקורינתים ט"ז 58-51).[480] זו הסיבה שאפילו מוות על קידוש האמונה הפך למקודש. בשנת 1956, האינדיאנים משבט האאוקה באקוודור הוציאו להורג את ג'ים אליוט בשל אמונתו במשיח. לפני מותו אמר ג'ים, "מי שנותן את מה שאינו יכול לשמור במטרה להרוויח את מה שאינו יכול לאבד – איננו טיפש". העולם הזה הולך ונמוג; העולם הבא הוא נצחי. זו הסיבה שנֵייט סֵיינט, עמיתו של אליוט, שגם הוצא להורג מאוחר יותר על קידוש אמונתו, היה מסוגל לומר, "מי שלא מכיר את אלוהים שואל מדוע אנחנו מבזבזים את חיינו על הפצת הבשורה במקומות נידחים. הם שוכחים שגם הם מבזבזים את חייהם, ושכאשר תתפוצץ הבועה לא ישאר בידיהם משהו בעל משמעות נצחית שישמש כהוכחה לשנים שהם ביזבזו".[481] אני למשל רוצה להשאיר מאחורי משהו שמוכיח שעשיתי משהו במהלך חיי עלי אדמות, משהו שיחזיק מעמד, שיהיה בו היגיון לאור הנצח, משהו שישמח את ליבו של אבי שבשמים.

מאז ומתמיד התפשטה מלכות אלוהים עלי אדמות באמצעות סבל וקורבנות. אנחנו מתכחשים לעצמנו כדי להיטיב עם העולם הגוסס סביבנו. כשאנחנו מוותרים על חיינו שלנו, אנחנו מפיחים חיים במיליוני נפשות שבלעדינו היו חיות ומתות בלי אלוהים ובלי תקווה. זה כל כך הגיוני לדעתי, ואני לא מצליח לחשוב על משהו טובה יותר להתמקד בו בשנים הספורות שהוקצבו לנו עלי אדמות (הרי אפילו מאה שנה חולפות כהרף עין)מלבד התמסרות מוחלטת וחסרת אנוכיות במטרה לקדם את תוכניתו של אלוהים ואת מטרותיו. מה דעתך?

 

450. המלומדים קוראים לכך "התגלות הדרגתית". דומה הדבר להקניית מיומנות חדשה לילדים. אנחנו מלמדים אותם לספור לפני שאנחנו מלמדים אותם לחבר ולחסר. המלומד והתיאולוג היווני ב' ב' וורפילד הסביר, "אפשר להשוות את התנ"ך לחדר מרוהט בשפע ובטוב טעם, שמואר עמומות; כשמציפים אותו באור, לא מכניסים לחדר משהו שלא היה בו קודם, אבל לראשונה אפשר לראות את מה שכבר היה בו ושקודם לא היה אפשר לראותו בגלל העמימות". B. B. Warfield, מצוטט בספרו של Cotrell, God the Redeemer, 134-35, במסגרת מאמרו "The Biblical Doctrine of the Trinity", שהודפס מחדש בספרו Biblical and Theological Studies (Nutely, N.J.: Presbyterian and Reformed, 1952), 30-31.
451. דיון על מה שנאמר בתנ"ך אודות התקווה בנוגע לחיים לאחר המוות ראה בספרו של המחבר, Healer, 141-45 (בצירוף רשימה ביבליוגרפית).
452. Simcha Paull Raphael, Jewish Views of the Afterlife (Northvale, N.J.: Aronson, 1994), xxxiii.
453. Cohn-Sherbok, The Jewish Messiah, 55.
454. כמה מהדוגמאות הקיצוניות, שמתוארות בשנינות ערמומית יותר מאשר באהדה ראה אצל Andrew Dickison White, A History of the Warfare of Science with Theology (Gloucester, Mass.: Peter Smith, 1978), ובמיוחד הכרך הראשון. לדיעה חיובית על חייהם של פורשים שחיו בבדידות, כולל האבחנה החדה של תומאס מרטון (Thomas Merton), שלפיה, ככל שהוא נסוג יותר מן העולם כך הוא מצא את עצמו מתמודד יותר מאי פעם עם הכאב של העולם, ראה אצל Henri J. M. Nouwen, Reaching Out: The Three Movementss of the Spiritual Life (New York: Doubleday, 1986), 59-60.
455. עיין גם בדברים שהוא כתב באיגרת הראשונה לקורינתים פרק ז'. דיון על כך מובא בהמשך הטיעון הנוכחי.
456. מתנהל ויכוח שלם בנוגע לכוונתו של שאול בעניין מיני מאכל. האם התכוון שמטיפי הכזב (מורי השקר) יאסרו על חסידיהם לאכול מזונות כשרים מסוימים ("מיני מאכל אשר בראם אלוהים למען יאכלום בתודה המאמינים ויודעי האמת"), או שהם יאסרו עליהם לאכול מזונות לא כשרים (שהרי "כל מה שברא אלוהים טוב הוא, ואין לפסול דבר אם אוכלים אותו בברכה, שכן הוא מקודש בדבר אלוהים ובתפילה")? דיון בנושא זה ראה בטיעונים 5.29 ו-5.33 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית).
457. דיון מקיף בכל המקורות הרבניים ראה אצל יוסף חבד, מנחת חינוך (נתניה: מפעל תורת חכמי פולין, 1988), 1: 17-1.
458. גורדון ד' פי, מלומד בעל שם של יוונית ושל הברית החדשה, מסביר, "לאור כל הבעיות שניצבות בדרכנו כבר עכשיו, מי צריך את העול הנוסף של הנישואין?" Gordon D. Fee, 1 Corinthians, New International Commentary on the New Testament (Grand Rapids: Eerdmans, 1987), 329. לדיון מאוזן בנושא כולו ראה במיוחד עמודים 349-334.
459. אני מתכוון במיוחד לראשונה לקורינתים ז' 2-1, "טוב לו לאיש להימנע מאשה, אך משום הזנות – כל איש ישא לו אשה וכל אשה יהיה לה בעל". טעה מי שהאשים את שאול בכך שהוא קיבל את הנישואין בלית ברירה, וכי לא ראה בהם מתנה חיונית ובריאה מיד שמים.
460. D. James Kebbedy and Jerry Newcombe, What If Jesus Had Never Benn Born? (Nashville: Thomas Nelson, 1997), 3-4.
461. בנוגע לתיאולוגיה של וויליאם בות (מייסדו של צבא הישע) והדגש שהוא יחס לישועה בעלת שתי הפנים (כלומר רוחנית וגופנית גם יחד), ראה בספרו של Roger J. Green, War on Two Fronts: The Redemptive Theology of William Booth (Atlanta: The Salvation Army Supplies, 1989).
462. אני רוצה להביא כאן דוגמה שהייתי מעורב בה. בין השנים 1982-1977 השתייכתי לקהילה בלונג איילנד, בתקופת המשבר בעניין הפליטים מדרום מזרח אסיה (במיוחד מווייטנאם וקמבודיה). אנשים אלה נמלטו |ממולדתם ושילמו על כך מחיר כבד – למעלה ממחציתם מתו בים, ורבים אחרים מאלה ששרדו איבדו הכל – ולבסוף הוכנסו למחנות פליטים במדינות כמו הונג קונג. כשהקהילה שלנו שמעה על כך, כמעט כל החברים הכניסו לביתם פליט אחד לפחות – חלקנו לא קיבלו על כך כל פיצוי מהממשלה – וגרנו עם האנשים היקרים האלה במשך שנים, כאילו היו אחינו או אחיותינו, בנינו ובנותינו. בשבילנו זה היה משהו מאוד טבעי! מדוע? כי אנחנו הולכים בעקבותיו של ישוע (הארגון הפעיל ביותר באזור, שפועל בקרב הפליטים, היה, כמה לא מפתיע, ארגון קתולי). הסיפור הזה עורר בנו מודעות לצרכים אחרים בעולם, והתחלנו לתמוך בפליטים אתיופיים ואפילו הקמנו מפעל לדיור ואספקת מזון עבורם. שוב, היתה זו התגובה הטבעית שלנו למה שהברית החדשה מלמדת במתי כ"ה 46-31 למשל.
מחקר עדכני בנושא אפשר למצוא אצל Mark & Betsy Neuenschwander, M.D.'s, Crisis Evangelism: Preparing to Be Salt and Light When the World Needs Us Most (Ventura, Calif.: Regal, 1999). בעמוד 106 נאמר, "החיפוש המשמעותי ביותר וצוות החילוץ האדיר ביותר ביקום הוא אלוהים האב, בנו ורוח קודשו, משום שאלוהים כל כך אהב את העולם עד כי נתן את בנו… האיכויות של הגנים הרוחניים האלה עוברות אלינו ברגע שאנחנו 'נולדים מחדש' ".
463. אין כל פלא שהרב האורתודוקסי יחיאל אקשטיין משדר בתחנת טלוויזיה משיחית תוכנית לילה בת שלושים דקות, ובמהלכה הוא מבקש לגייס כספים שיסייעו להשיב לישראל יהודים עניים או כאלה שחיים במדינות שרודפות אותם.
464. אומנם בימיה הראשונים של אמריקה היו משיחיים גם בקרב בעלי העבדים, ורבים מהם הצדיקו את התנהגותם באמצעות דיני העבד בתנ"ך לצד העובדה שגם הברית החדשה לא מצווה על אדונים לשחרר את עבדיהם (חומר למחשבה על פסוקים אלה אפשר למצוא אצל John Bright, The Authority of the Old Testament [Nashville: Abingdon, 1967], 49-51). אבל מנהיגים משיחיים כמו צ'ארלס גרנדיסון פיני, המבשר האמריקני הבולט ביותר במאה העשרים, עמדו בחזית המאבק בעבדות באמריקה, וסוחרי עבדים כמו ג'והן ניוטון (שהתפרסם בזכות שירו "חסד מופלא") הפנו עורף למשלח ידם לאחר שנולדו מחדש ואפילו החלו להילחם בעבדות. כמו כן יש לזכור שהחרות והחופש שישוע הטיף להם הם הבסיס התיאולוגי לשחרור העבדים (לדיעות תיאולוגיות בנושא ראה אצל Brown, Healer, 217-18, וכן רשימה ביבליוגרפית).
465. גם אם אתה מאמין שיש להתיר הפלות, הנקודה שאני מדגיש כאן היא שהמשיחיים נלחמים על זכויותיהם של עוּבּרים שלא נולדו בגלל הערך הגבוה שהמשיחיים מייחסים לקדושת החיים.
466. אחת הדוגמאות המופלאות ביותר לשינוי כזה התרחשה במאה הקודמת, בנגאלאנד שבצפון הודו, שנודעה במלחמות השבטים האכזריות שניטשו בה. ציידי קרקפות היו תופעה שכיחה שם. היום, כתשעים אחוז מתושביה מאמינים בישוע, והם זנחו כליל את המלחמות הבין שבטיות. אני מכיר אנשים שעבדו שם בשליחות הבשורה, ובית הספר שבו לימדתי זכה לקבל את הסטודנט הראשון שלו מנגאלאנד ב-1999. כמה טוב לשמוע את הסיפורים שלהם ממקור ראשון! הערכה עדכנית לגבי ההשפעה שיש לבשורה על הוויקינגים ראה במאמר "The Vikings", Christian History 62, vol. 18. no. 3 (1999).
467. הנה מבחר של פסוקים מהברית החדשה שמדברים על מעשים טובים: מתי ה' 20-13; מעשי השליחים ט' 36; אפסים ב' 10; הראשונה לטימותיאוס ב' 10-9; ה' 10-9; ו' 19-17; טיטוס ב' 7, 14; ג' 1, 8, 14; עברים י"ג 16; יעקב ג' 13; הראשונה לפטרוס ב' 12, 15; ג' 17-10. זכור, ישוע הוא זה שלימד אותנו ש"טוב לתת מאשר לקבל" (מעשי השליחים כ' 35)!
468. בנוגע ל"חטאי הכנסייה" ראה ספרם של Kennedy & Newcomb, What if Jesus Had Never Benn Born?, 205-23. המחברים טוענים ש"הכנסייה לא היתה מושלמת מעולם, אבל ראוי לזכור את העקבות שהיא הותירה בהיסטוריה לטוב, לא רק לרע. את חטאיה צריך להבין בהקשרם. הם נופחו מעבר לכל פרופורציה ונחרטו בזיכרון לעד, כאילו שזהו הדבר היחיד שעשתה. נראה שהכנסייה למדה לא מעט מחטאי העבר שלה, והתקדמה משם. אנחנו לא לוקחים עוד חלק במסעות צלב, חוץ מכאלה שנועדו לפרסם את ישוע ואת צלבו בעולם (בנוסח מסעות הבישור של בילי גרהאם)! אנחנו לא מענים כופרים בניסיון להמיר את דתם. אנחנו לא שורפים ולא תולים מכשפות" (עמ' 222). כמובן שאני לא פוטר את הכנסייה מרבים מחטאיה, אבל אני רואה לנכון לציין שרוב החטאים שפורטו כאן, במיוחד אלה של האינקוויזיציה והצלבנים, נעשו בידי אנשים שנקראו נוצרים אבל אמונתם היתה לגמרי מעוותת. דיון נוסף על כך ראה בטיעונים 7-2.4 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית).
469. Kenneth L. Woodward, "A Lama to the Globe", Newsweek, 16 August 1999, 34.
470. Kennedy & Newcomb, What If Jesus Had Never Benn Born?, 101. עיין גם בספרו של Henry Morris, The Biblical Basis for Modern Science (Grand Rapids: Baker, 1984), 463-65.
471. Brown, Healer, 66, מצטט את Provonsha, "The Healing Christ" מתוך Morton T. Kelsey, Healing and Christianity (New York: Harper & Row, 1973), 361,363. פרובונשה טוען שהפיצול ההלניסטי בין גוף לנפש, שהשפיע עמוקות על קהילת המשיח שאחרי תקופת הברית החדשה, המעיט בחשיבות הטיפול בצרכיו הגופניים של האדם. הוא מציין ש"הקהילה [שהתגבשה] אחרי תקופת השליחים, ראתה בניסי הריפוי של ישוע, ובהעברת [הסמכות בתחום זה] לקהילה, משהו שמנוגד לגמרי למתודולוגיה של רופאים 'פגאניים' באותה תקופה. מדובר בנס לעומת שיטה מדעית – ישוע ריפא בדרך נס, לא בדרך מדעית! אבל הקהילה הראשונה לא תמיד הבחינה בין 'נס' לבין 'קסם' " (עמ' 363). על הנטייה לזלזל בטיפוח הגוף בזרמים מסוימים בגוף המשיח ראה אצל White, History, 67-96.
472. "Medicine", Encyclopedia Britannica, 23:890.
473. H. E. Sigerist, Civilization and Disease (Chicago: Univ. of Chicago, 1943), 69.
474. ראה The Proceedings of the Consultation on the Study Program of Healing Ministry, October 30 – November 1, 1980 (Seoul: Asian Center for Theological Studies and Mission/Korea Christian Medico-Evangelical Association, n.d.), 3, 5, מצוטט אצל Brown, Israel's Divine Healer, (295, n. 4.
475. אני לא מתיימר לומר כאן שרק מדינות משיחיות מפגינות סובלנות. גם ההינדואיזם בהודו הפגין סובלנות רבה לאורך הדורות, אם כי בשעת כתיבת הדברים האלה באנגלית, המשיחיים בהודו נרדפים באלימות רבה. לעומת זאת בנפאל – המדינה היחידה בעולם שהדת ה"רשמית" שלה היא דת ההינדו – כל מיעוט אחר נמצא תחת דיכוי.
באשר לבודהיזם, אחת המדינות שבה המשיחיים נרדפים בצורה הקשה ביותר בחסות השלטונות היא מיאנמר הבודהיסטית (בורמה לשעבר).
באשר לאמריקה ולמורשת המשיחית שלה, הנה מה שאמר התיאולוג צ'ארלס הודג' מפרינסטון על הדרך שבה אמריקה קולטת פליטים (הוא כתב את הדברים לפני למעלה ממאה שנה), "כולם מתקבלים בברכה; כולם מקבלים זכויות שוות. כולם רשאים לצבור רכוש ולהצביע בכל הבחירות שמתקיימות, להיבחר לכל משרה ולהשפיע במידה שווה בכל הנושאים הציבוריים. כולם רשאים לסגוד למי שהם רוצים או לא לסגוד לאיש, אם כך הם רוצים. לא מטרידים איש בגלל דתו או משום שאינו מאמין בדבר. איש אינו נדרש לדבוק באמונה כלשהי או להצטרף לאגודה דתית כלשהי". מצוטט אצל Kennedy & Newcombe, What If Jesus Had Never Benn Born?, 89-90 (מתוך ספרו של Hodge, Systematic Theology, 3:345-46).
באשר לחטאי הכנסייה לאורך ההיסטוריה, ראה הערה 471 למעלה.
באשר לעליית הנאציזם ב"אירופה המשיחית" – נכון שבעבר עזרה האנטישמיות במסגרת הכנסייה-לכאורה לסלול את הדרך לשואה (ראה טיעון 2.9 בכרך 1, שעדיין לא ראה אור בעברית), חשוב לציין שהנאציזם היה לגמרי אנטי משיחי, ושהפילוסופיה הרצחנית שלו עמדה בניגוד גמור לכל עקרונות היסוד של הבשורה.
476. דיון בנושא זה ראה באתר iGod.co.il
477. "המוות עצמו, אף על פי שהוא אפוף מיסתורין – המגע עם הגופה, למשל, נתפס כטומאה מן הסוג הגרוע ביותר – נחשב כרגע המעבר מהחיים בעולם הזה לעולם שמֵעבר. כלשון הדימוי במשנה: 'העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא' (אבות ד טז), המוות הוא המעבר בשער שמפריד בין שני העולמות, ושנותן לנו גישה ל'עולם שכולו טוב' (קידושין לט ב)".
478. המנשר הזה, יחד עם קודמו (שראה אור בשנת 1933) מודפסים בספרו של Harry Conn, Four Trojan Horses of Humanism, rev. ed. (Milford, Mich.: Mott Media, 1982). הציטוט שמובא בגוף הספר לקוח מעמוד 125.
479. ראה טיעון 3.27.
480. הדברים האלה באים לידי ביטוי מרגש בשיר שהיה מקור של השראה עבור בטי סתאם, בטרם נהרגה בשנת 1934 עם בעלה ג'והן בסין (רק התינוקת שלהם ניצלה), שם עבדו השניים בהפצת בשורת המשיח. הסיפור מובא בספרה של Ruth A. Tucker, From Jerusalem to Irian Jaya: A Bibliographical History of Christian Missions (Grand Rapids: Zobdervan, 1983), 421-25. את השיר (שמובא כאן בתרגום חופשי לעברית) כתב א' ה' המילטון, לאחר ששמע על אומץ הלב הרב שגילה כומר בשם ג'ק וינסון, שגם הוא הוצא להורג בסין על קידוש אמונתו בשנת 1931:
[שיר] פוחד? ממה?
מתחושת השמחה של הרוח המשתחררת?
מהמעבר מכאב לשלווה מושלמת?
מהחידלון של כל מריבה וכל מתח?
פוחד – מזה?
 
פוחד? ממה?
פוחד לראות את פני אדוני,
להתקבל על ידו בברכה ולעקוב אחר
ניצוץ רב הוד של פצעי החסד?
פוחד – מזה?
 
פוחד? ממה?
הבזק, התמוטטות, לב שבור;
חושך, אור, אמנות שמיימית!
פצע שהוא רק חיקוי לפצעו!
פוחד – מזה?
 
פוחד? ממה?
להשלים במוות את שהחיים לא יכלו לו –
להטביל בדם מזימה נוראה
עד שנפשות יֵרפאו מאותה נקודה?
[סוף שיר] פוחד – מזה?
פרטים נוספים אצל James & Marti Hefley, By Their Blood: Christian Martyrs of the Twentieth Century, 2d. ed (Grand Rapids: Baker, 1996), 55-59. שים לב שהמחברים מדברים על היום שבו הוצא הזוג הצעיר להורג כעל "יום הניצחון של בני הזוג סתאם" (עמ' 56). הם גם מספרים שהיתה למותם השפעה אדירה, עד כדי כך שמישהו שעבד עם אחד הארגונים המשיחיים בסין כתב להוריה של בטי וסיפר, "אדם שלרשותו עמדו שנות חיים ארוכות לא היה מצליח לעשות למען המשיח מאית ממה שהם עשו ביום אחד" (עמ' 59). חיים מלאים ויצרנים לא חייבים להיות ארוכים בהכרח! ראה ספרו של המחבר, Revolution! The Call to Holy War (Ventura, Calif.: Regal, 2000).
481. הציטוטים מדבריהם של ג'ים אליוט ונייט סיינט מופיעים אצל Vinita Hampton & Carol Plueddemann, eds., World Shapers: A Treasury of Quotes from Great Missionaries (Wheaton: Harold Shaw, 1991), 16,10.

 

אולי גם יעניין אותך: