"המעשים שלנו מצדיקים אותנו, לא האמונה שלנו, היהדות היא דת של מעשים" כך יטענו הרבנים.

הרבנים טוענים שאנחנו נצדקים על ידי כך שאנחנו עושים מצוות וצדקה, וכי אין צורך באמונה; הברית החדשה טוענת כי אנו נצדקים באמונה אשר גורמת לנו לעשות מצוות וצדקה. אז מה נכון?

הברית החדשה מלמדת שאמונה שאין בה מעשים היא אמונה מתה (אגרת יעקב ב', 17, 26) . אבל היא גם מלמדת שבלי אמונה אין משמעות למעשינו, ושהדבר הראשון שאלוהים דורש מאיתנו הוא אמון מלא ותלות מוחלטת בו. זוהי אמונה; גם התנ"ך מדבר עליה כעל יסוד עיקרי. אבות אבותינו מתו במדבר בגלל חסרון אמונתם, ומי שמאמין באלוהים בלב שלם נחשב בעיניו לצדיק. אורח חיים נכון הוא תוצאה של אמונה נכונה. בתור יהודי, עליך לזכור שעקרונות אמונה הן דבר חשוב גם במסורת.

יש קשר הדוק בין אמונה באלוהים לבין שמירת מצוותיו. אמונה אמיתית באה לידי ביטוי במעשים טובים וביראת אנשים ומעשים טובים הם תוצר של אמונה אמיתית. האם מישהו יכול לנסות ולשמור את המצוות של אלוהים בלי להאמין שהוא קיים, ושהוא זה שנתן לנו את ההוראות האלה? והאם מישהו יכול לבטוח באלוהים בלי להפקיד את חייו בידיו? השניים קשורים זה בזה. כאמור, יעקב השליח כתב על כך לפני למעלה מ-2,000 שנה:

"אחי, מה תועלת בדבר אם יאמר איש, "יש לי אמונה", ואין לו מעשים? התוכל האמונה להושיעו? אח או אחות אם יהיו בעירום ואם להם לחם חוקם, ואיש מכם יאמר להם, "לכו לשלום, התחממו ואכלו לשובע", ולא תיתנו להם צורכי גופם – מה הועלתם? כך גם האמונה, אם אין בה מעשים, מתה היא כשלעצמה. ואולם מישהו יאמר, "אתה, יש לך אמונה; ואני, יש לי מעשים. הראני את אמונתך בבלי המעשים, ואני ראה לך את אמונתי מתוך מעשי" (יעקב ב' 14-18).

גם שאול השליח הדגיש אין ספור פעמים את חשיבותם של המעשים, אפילו כאשר דיבר על כך שאיננו נושעים בזכות מעשינו. שאול הבהיר שאלוהים ריחם עלינו והושיע אותנו מחטאינו, כדי שנוכל להתמסר למעשים טובים:

"הן בחסד נושעתם על ידי האמונה; וזאת לא מידכם, כי אם מתנת אלוהים היא. אין זה נובע ממעשים, כדי שלא יתגאה איש; שהרי מעשה ידי אלוהים אנחנו, ברואים במשיח ישוע למעשים טובים אשר אלוהים הכינם מקדם למען נחיה בהם" (אפסים ב' 8-10).

"אולם כשנגלה טובו של אלוהים מושיענו ואהבתו את האדם, אזי לא בגלל מעשי צדקה שעשינו הוא הושיע אותנו, כי אם ברחמיו, על ידי רחיצת הלידה החדה וההתחדשות ברוח הקודש; אשר שפך עלינו למכביר על ידי ישוע המשיח מושיענו, למען נוצדק בחסדו ונהיה ליורשי חיי עולם בהתאם לתקווה. מהימן הדבר, ורצוני שתעמוד על כך בתוקף כדי שהמאמינים באלוהים ישיתו ליבם לעסוק במעשים טובים. דברים אלה טובים ומועילים לבני אדם" (טיטוס ג' 4-8).

הבעיה היא שאיננו יכולים להיחשב לצדיקים בעיני אלוהים רק בזכות מעשים טובים – פשוט משום שאיננו טובים מספיק! – ולכן האמונה כל כך חשובה. היא אבן היסוד. כולנו לוקים בחסר בהשוואה לאלוהים. לכן, הדבר הראשון שאלוהים מחפש הוא את האמון ואת התלות שלנו בו. הוא רוצה שנישא אליו את עינינו, שנאמין במה שהוא אומר על עצמו. אחרי הכל, הוא המושיע והגואל שלנו, ואילמלא הושיט לנו את ידו, גורלנו היה נגזר לאבדון עולם. אנחנו נושאים עיניים אל טובו לפני שאנחנו מנסים להיות טובים בכוחות עצמנו. זוהי תחילתה של מערכת היחסים שלנו איתנו. רק לאחר שאנחנו שמים בו את מבטחנו – רק לאחר שאנחנו מאמינים שהוא יעזור לנו, ידריך וישנה אותנו, יסלח לנו, יושיע אותנו וישמרו עלינו – אנו יכולים לציית לו ולחיות כילדיו.

שאול השליח תמיד הדגיש שרק באמונה אנחנו צדיקים בעיני אלוהים (כלומר שאיננו אשמים, שכל האשמה שתלויה נגדנו יושבה), ולא בזכות מעשה טוב כלשהו שאנחנו יכולים לעשות. הכל נובע מחסדו של אלוהים! היות שהוא סלח לנו וקיבל אותנו כילדיו, אנחנו יכולים להתמסר בכל נפשנו ובכל ליבנו, בכל מאודנו, ולהפגין את אמונתנו במעשים.

הכתובים מבהירים שכך זה היה עם אברהם אבינו. בתנ"ך מסופר שכאשר אלוהים הבטיח לאברהם לתת לו בן בזקנתו, אברהם "האמין ה' ו[ה']יחשבה לו צדקה" (בראשית ט"ו 6). אברהם נשען על הבטחתו של אלוהים, האמין שהוא יהיה נאמן ויעשה את הבלתי אפשרי ואלוהים החשיב את האמונה הזאת כצדקה. הרי זה כאילו אלוהים אמר, "האיש הזה הוא צדיק! הוא בוטח לגמרי בהבטחתי ובדברי". מערכת היחסים שלנו עם אלוהים ראשיתה באמונה, וכל צדיק בכתובים קודם כל האמין, אחר כך הוא עשה מעשים.

למעשה, כך התייחס אלוהים לבני עמנו לאורך כל הדרך. הוא הוציא את אבות אבותינו ממצריים ביד חזקה ובזרוע נטויה והתגלה להם כאלוהי האמת היחיד. רק אחר כך הוא נתן להם את התורה. גם עשר הדיברות אינן פותחות באיסור לעבוד אלילים זרים, אלא בהכרזה הקובעת מי הוא אלינו, "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצריים מבית עבדים" (שמות כ' 2). רק אחר כך, לאור הקביעה הראשונית, אלוהים אומר, "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". קודם כל, דע מי אני. רק אחר כך עבוד אותי. ראשית, האמין בי. רק אחר כך ציית לי.

אבל מה לגבי דברים ו' 25? האם הפסוק הזה אינו אומר מפורשות שאנחנו נצדקים במעשינו, ללא כל קשר לאמונה? הבה נבדוק את הפסוק בהקשרו:

"כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם? ואמרת לבנך, עבדים היינו לפרעה במצריים ויוציאנו ה' ממצריים ביד חזקה. וייתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצריים בפרעה ובכל ביתו לעינינו. ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו. ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלוהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת לפני ה' אלוהינו כאשר ציוונו" (דברים ו' 20-25).

גם כאן נשמר סדר הדברים: התשובה שעלינו לתת לילדינו מתחילה בהצהרה על האותות והמופתים הגדולים שאלוהים חולל למעננו כשהוציא אותנו ממצריים. רק על סמך עובדה זאת עלינו להסביר להם מדוע אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. במילים אחרות, אלוהי המצוות קודם למצוות אלוהים.

עלינו לזכור שבלב ליבה של התורה נמצאת שיטת הקורבנות. הרי לא יעלה על הדעת כי מישהו מבני ישראל היה אומר: "אלוהים יראה בי צדיק אם אשמור חלק מהמצוות, גם אם אסרב לקחת חלק בקורבנות או ביום הכיפורים". הבלים! הרי זה כאילו הוא אמר: "אני בטוח שאלוהים יראה בי צדיק אם אעלה קורבנות ואתפלל, למרות שאני נוהג לגנוב ואינני מכבד את הורי". התורה מדברת על הכפרה בעד חטאים (שמספקת סליחה ומאפשרת לאדם להיצדק בעיני אלוהיו) ואף מפרטת את ההנחיות והמצוות לגבי אורח החיים שעל האדם לנהל (במה עליו לציית, איך עליו לנהל חיי צדקה). הברית החדשה מדגישה היבט מסוים של הנושא: היות שעמנו לא הצליח לשמור את המצוות, היות שהוא הפר אותן שוב ושוב וחי חיי חטא ותועבה, המשיח בא ושילם את מחיר חטאינו. הוא לקח על עצמו את האשמה שמגיעה לנו, והכריז אותנו צדיקים וטהורים באמונה – כדי שמכאן ואילך נוכל לעשות את רצון אלוהים.

על כך דיבר שאול כשכתב לרומים:

"שכן מה שלא יכלה התורה לעשות, מפני שלא יכלה להתגבר על הבשר, זאת עשה אלוהים. הוא שלח את בנו לבוש בשר בדמות בשר החטא, להיות קורבן על חטא, וחרץ את דינו של החטא בבשר, כדי שחוקת התורה תתקיים בנו, המתהלכים לא לפי הבשר אלא לפי הרוח (רומיים ח' 3-4).

אם כך, מה הפלא שהמשיחיות עשתה לעצמה שם של דת של מעשים – דאגה לעניים, הקמת בתי חולים ומוסדות חינוך – והכל מתוך אמונה.

אתם מבינים, לכל אורך הדרך היה זה חוסר האמונה שלנו שפתח את הדלת למבול של חטאים נוספים, שהובילו את העם למשפט ולחורבן. לדוגמה, בגלל חוסר אמונה עשו בני ישראל את עגל הזהב למרגלות הר סיני. הם עשו זאת משום שהתקשו להאמין באלוהים ובמשה עבדו (ראה שמות ל"ב). ובגלל חוסר האמונה שלהם ביכולת של אלוהים להביא אותם לארץ המובטחת, מת דור שלם במדבר (ראו במדבר י"ג-י"ד). שוב, אמונה וציות קשורים זה בזה, בדיוק כמו חוסר אמונה ומרד. חוסר אמונה הוא שמנע ממשה ואהרון את הכניסה לארץ המובטחת, "ויאמר ה' אל משה ואל אהרון: 'יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם'" (במדבר כ' 12). על חטאו ועל מותו של משה בטרם עת מעיניה של הפרשנות הרבנית ניתן לראות בתלמוד ( בבלי, יומא פ"ז ע"א, שבת נ"ה ע"ב). חוסר אמונה איננו משהו שאפשר להקל בו ראש!

וכך אנחנו מגיעים לקטע הקלאסי האחרון בתנ"ך שמדבר על אמונה, לחבקוק ב' 4, פסוק שמצוטט לפחות 3 פעמים בברית החדשה (רומ' א' 17; גלט' ג' 11; אל העברים י' 38) ובדיונים חשובים בתלמוד (למשל, מכות כ"ג ע"ב – כ"ד ע"א). הקטע בתלמוד דן במספר המצוות שאלוהים נתן לעם היהודי. ראשית מובאת הערתו המפורסמת של רבי שימלא, שקובע כי מספרן תרי"ג (613) – 365 מצוות על תעשה, אחת לכל יום בשנה) ו-248 מצוות עשה, אחת לכל עצם בגוף האדם. הנה הדיון:

בא דוד והעמידן [את מספר המצוות] על אחת עשרה, דכתיב (דברים ט"ו 1-6), "מזמור לדוד. [ה'] מי יגור באוהלך, מי ישכון בהר קודשך? הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו. נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד. נשבע להרע ולא ימיר. כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח. עושה אלה לא ימוט לעולם".

…בא ישעיהו והעמידן על שש, דכתיב (ישעיהו ל"ג 14), "הולך צדקות ודובר מישרים, מואס בבצע מעשוקות נוער כפיו מתמוך בשוחד, אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע"… בא מיכה והעמידן על שלוש, דכתיב (מיכה ו' 8), "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך? כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלוהיך"… בא עמוס והעמידן על אחת, שנאמר (עמוס ה' 6), "כה אמר ה' לבית ישראל: 'דרשוני וחיו' ".

הדיון התלמודי אינו מסתיים שם; רב נחמן בר יצחק לקח את דבריו של עמוס, וקבע שהמצווה "דרשוני" שזורה בתורה כולה. לדידו, חבקוק הוא זה שקבע את מספר המצוות על אחת, ככתוב, "צדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב' 4). זה מזכיר את מה שאמר שאול בברית החדשה! זה בדיוק מה שאמר שאול למאמינים בישוע שהתגוררו ברומא, "אינני בוש בבשורת המשיח, שהרי היא כוח האלוהים להושיע את כל מי שמאמין, את היהודי בראשונה וגם את הלא יהודי; כי בה צדקת האלוהים מתגלית מתוך אמונה לתכלית אמונה, ככתוב: 'וצדיק באמונתו יחיה'" (רומיים א' 16-17).

אכן, שאול מתייחס לפסוק הזה מהתנ"ך כאל טקסט חשוב, ומבקש להוכיח בעזרתו שגם היהודים וגם הגויים מוצדקים בעיני ה' על ידי אמונה. התלמוד, לעומת זאת, מצטט את הפסוק כסיכום לכל שאר המצוות בתורה. נראה שבתורה – אמונה, צדקה וציות קשורים זה בזה!

מה ההקשר שבו נאמר פסוק זה בחבקוק? הספר הנבואי הזה פותח במילים, "עד אנה, יהוה, שיוועתי ולא תשמע? אזעק אליך חמס ולא תושיע?" (חבקוק א' 2). הנביא תוהה עד מתי יראה אלוהים את חטאי יהודה בלי לעשות דבר בנדון. אמונתו – ואמונתם של הצדיקים היהודים ככלל – עמדה בפני אתגר. אבל התשובה של אלוהים היתה קשה מהצפוי: אלוהים עמד לשלוח את הבבלים, כדי שיביאו את משפטו על יהודה, והתועבות שהם עמדו לעולל לעם היהודי היו גרועות יותר מהחטאים של העם. בהקשר זה – של ציפייה לתשובתו של אלוהים בעיצומו של העוול העצום – אלוהים אומר לנביא:

"כתוב חזון
ובאר על הלוחות
למען ירוץ קורא בו.
כי עוד חזון למועד
ויפח לקץ
ולא יכזב
אם יתמהמה, חכה לו;
כי בוא יבוא, לא יאחר.
הנה עפולה
לא ישרה נפשו בו –
וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב' 2-4).

פרשנים שונים מפרשים את המילה "אמונתו" כ"נאמנותו". אחרים מרחיקים לכת עוד יותר ומייחסים את "נאמנותו" לאלוהים, כאילו שמדובר בנאמנותו של אלוהים (כלומר, הצדיק יחיה בזכות נאמנותו של אלוהים). כל התפיסות האלה חופפות זו את זו: אנחנו נאמנים בזכות אמונתנו (רק כך אנחנו יכולים להתמיד), והאמונה שלנו בעצם נשענת על נאמנותו של אלוהים. כך אנחנו חיים: באמונה. בכל מקרה, הקטע ברור בשלמותו. אלוהים אומר לעמו הצדיק, "אני ראוי לאמונכם! את מה שאמרתי – את זאת אעשה. כשהכל נראה מעוות ולק צודק, בטחו בצדק שלי. שימו את אמונתכם בי ואל תחששו. כך צריך הצדיק לחיות".

האמת היא שעיקרון האמונה מוביל למעשים, והשילוב של אמונה ומעשים הוא שמוביל לאורח החיים הרצוי בעיני ה'. היות שהיהדות המשיחית שמה דגש על אמונה, היא עלולה לגרום לאנשים לצאת בהכרזות ריקות על אמונתם, בלי שהיא תלווה במעשים מתאימים. אבל זוהי אמונה מתה. היהדות הרבנית, לעומת זאת, עם הדגש שלה על שמירת מצוות, עלולה להוביל למעשים צבועים שאין מאחוריהם כל אמונה. במקרה זה מדובר בדת מתה. מן הראוי להימנע משני הקצוות ולאמץ את התפיסה שעולה מן הכתובים: אמונה אמיתית מלווה במעשים טובים. רק כך אפשר לחיות חיי צדקה ראויים בעיני אלוהים.

כמו כן ברצוני להזכיר לך שגם היהדות מייחסת חשיבות רבה לעקרונות אמונה, אם כי לא במידה שבה עשה זאת גוף המשיח לאורך ההיסטוריה. זו הסיבה שיהודים מסורתיים בחרו למות על קידוש אמונתם כשעיקרון האמונה הבסיסי של היהדות – קריאת השמע – על שפתיהם. משיחיים רבים לאורך הדורות בחרו למות על קידוש אמונתם כששם ישוע המשיח על שפתיהם. ועכשיו, זה מאות בשנים, חוזרים היהודים בתפילה היומית שלהם על עקרונות האמונה שגיבש הרמב"ם (הנקראים שלושה עשר עיקרי האמונה). אם כך, אין כל מקום להתכחש לחשיבותם של עקרונות אמונה ביהדות, בדיוק כפי שתהיה זו טעות להתכחש לחשיבותם של המעשים הטובים במשיחיות.

מעניין שחלק ניכר מהיהודים המשיחיים ששומרים מצוות מוצאים את עצמם במלכוד כשהם מתעמתים בנושא זה עם הקהילה היהודית המסורתית. קודם כל נאמר להם, "אם ישוע הוא אכן המשיח היהודי, מדוע ניתקתם את עצמכם ממצוות התורה?" אותם יהודים משיחיים עונים, "לא ניתקנו את עצמנו מן התורה. ההליכה שלנו בעקבות ישוע רק מעמיקה את הרצון שלנו לנהל את חיינו לאור התורה והכתובים". אבל אז הקהילה המסורתית אומר להם, "אתם רמאים וצבועים. היומרה שלכם לשמור את מצוות התורה היא רק כלפי חוץ. היא נועדה לפתות יהודים תמימים אל חיק הנצרות". אך כמובן שאין זה מן האמת! נהפוך הוא, הברית החדשה מלמדת מפורשות שהאמונה אינה מבטלת את התורה; היא נותנת לה תוקף (רא רומיים ג' 31).

מן הראוי לזכור שהיהדות הרבנית הכירה מאז ומתמיד בחשיבות החן והחסד, ושהיא אף פעם לא נשענה אך ורק על מעשים. הדברים האלה נאמרים מפורשות במדרש תהילים קיט 123-124:

"עיני כלו לישועתך ולאמרת צדקך" (פס' 123). [הפסוק מתייחס] לאיזו אמירה שאמרת לישראל, "כי תלך במו אש לא תיכווה וגו' " (ישעיהו מג ב). למה? "כי אני ה' אלוהיך, קדוש ישראל מושיעך" (שם, מג ב), וכתיב, "והושעתי לצאני" (יחזקאל לד כב). הושיענו, כמו שאמרת, "כי כלו עיני [מרוב ציפייה לאלוהים] וגו' " (תהילים סט ד), שמא חפץ אתה במעשים טובים שבנו, זכות ומעשים אין בנו. עשה עימנו חסד, שנאמר, "עשה עם עבדך כחסדך" (תהילים קי"ט קכד). [הדורות] הראשונים אשר גאלת – לא במעשיהם גאלתם, אלא עשית עימהם חסד וגאלתם. ו[ל]כן הוא אומר (נאמר בכתובים), "נחית בחסדך [את העם שגאלת]…" (שמות טו יג). כשם שעשית עם [הדורות] הראשונים, כך עשה עימנו! לכן נאמר [בכתובים], "עשה עם עבדך כחסדך".

איפה היינו אלמלא חסד אלוהים? האמת היא שהתורה עונה על שאלה זו, ואומרת לנו שרק בזכות חסד אלוהים – שאיש מאיתנו אינו ראוי לו – הוא בחר בנו כעמו. והוא קורא לנו לציית לו בגלל חסד זה:

"לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם. ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים. כי מאהבת יהוה אתכם ומשומרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא ה' אתכם ביד חזקה, ויפדך מבית עבדים, מיד פרעה מלך מצריים. וידעת כי ה' אלוהיך הוא האלוהים, האל הנאמן, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור, ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, לא יאחר לשונאו, אל פניו ישלם לו. ושמרת את המצווה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנוכי מצווך היום לעשותם. והיה, עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה' אלוהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך" (דברים ז' 7-12).

אם כך, מן הראוי לומר שהמשיחיות והיהדות בנויות שתיהן על חסד ועל מעשים טובים, על אמונה ועל תורה. הראשונה מדגישה את החסד והאמונה, בלי להפחית בחשיבותם של המעשים הטובים והתורה. והשנייה מדגישה את המעשים הטובים והתורה בלי להפחית בחשיבותם של החסד והאמונה. אבל בהתחשב במצבו של המין האנושי, בעברו של עם ישראל ובשחיתות הלב של כל אחד מאיתנו, מן הראוי שנתלה את תקוותנו בחסד אלוהים ולא במעשים שלנו, ולא משנה כמה צדיקים הם החיים שאנחנו מנהלים.

מן הראוי שכל אחד מאיתנו יחרוט על לוח ליבו את תפילתם הנרגשת של אבותינו, שמתועדת במזמורי תהילים:

"ה, שמע תפילתי,
האזינה אל תחנוני;
באמונתך ענני, בצדקתך,
ואל תבוא במשפט את עבדך,
כי לא יצדק לפניך כל חי (תהלים קמ"ג 1-2).
אדוני, שמעה בקולי.
תהיינה אוזניך קשובות
לקול תחנוני.
אם עוונות תשמור, יה,
אדוני, מי יעמוד?
כי עימך הסליחה
למען תיוורא (תהלים ק"ל 2-4).

האם אתם באמת רוצים להיצדק בעיני אלוהים בעיקר בזכות מעשיכם? האם תוכלו להביט בראי ולומר בלב שלם כי מעשיכם שווים את מצקת אלהים? אנו ממליצים בחום שקודם כל תאמינו במשיח, שתשימו בו את מבטחכם כמושיע וכגואל, ורק אחר כך, בעזרת חסדו, נסו לנהל אורח חיים שיישא חן בעיני אלוהים. אז, ורק אז, הוא יקבל אתכם כליל.

 

אולי גם יעניין אותך: