למה לחזור עכשיו בתשובה, אפשר פשוט לחכות למשיח שיגיע ועד אז להנות מהחיים

אתם טוענים על פי פס' מישעיהו וירמיהו שהאדם נולד חוטא וכל המעשים ה"טובים" שעושה הם רק בגד שמכסה את חטאיו. א.ישעיהו וירמיהו מדברים על עם ישראל שבתקופתם ואפשר לראות את זה בברור מהקשר שבו נאמרו. ב.בתנ"ך יש המון מקומות שבהם מדובר על השכר לאדם הצדיק שישמור מצוות אלוהים, איך אפשר להגיד שכל האנשים חוטאים? ג.אם באמת האדם לא יכול להיות טוב וחייב לחכות שישוע יבוא ויחבר אותו לאלוהים, אז למה להיות טובים עד בואו של ישוע? למה לא לחכות פשוט לבואו?

תכנים מומלצים:
1 מתוך 166

אני חושש שיש כאן בלבול מסוים במונחים. יהודים וגויים משיחיים מאמינים שאיבדנו את המעמד המקורי שהיה לנו כשנבראנו, וששחיתות מוסרית היא חלק בלתי נפרד מהטבע שלנו. אנחנו לא מאמינים שבני האדם הם לגמרי חוטאים, ושאינם מסוגלים לעשות משהו טוב או לבחור באפשרות הטוב. אנחנו כן מאמינים שמעצם טבענו, יש לנו נטייה לעבר כל מה שהוא חוטא ושנטייה זו היא חסרת כל תקווה. אנחנו כן מאמינים שאנחנו מתבוססים עמוק בחטא. זאת משום שאדם הראשון חטא – ועלינו לזכור שעל פי התורה, אדם הוא אבי המין האנושי – שבכל רגע, כל יום, יש מעשי רצח, אונס, גניבות ופשעים. בגלל חטאו של אדם אנחנו הורגים זה את זה במלחמות, משליכים זה את זה לבתי סוהר, מענים איש את רעהו ואפילו רוצחים עמים שלמים רק בגלל האכזריות שטבועה בנו. אנחנו מוציאים מיליוני דולרים מדי שנה כדי לספק כל תאווה מינית חוטאת – כולל פדופיליה – ומבזבזים מיליונים רבים עוד יותר על סמים ועל כימיקלים אחרים שאנחנו מכורים להם. אפילו הטובים שבנו מודעים לחסרונות המוסריים שלנו, לכך שאנחנו עושים דברים שאנחנו לא רוצים לעשות. אנחנו שופטים את מי שנוהג כך ומתביישים במחשבות שלנו, במילים שיוצאות מפינו, במעשים שלנו. למרבה הצער, אנחנו חוטאים מעצם טבענו.

לפני שנבדוק מה נאמר על כך בתנ"ך, אני רוצה להסביר למה אני מתכוון במילים "החטא הראשון". אנחנו לא מאמינים שבני האדם אינם מסוגלים לעשות מעשה טוב, שכולנו מרושעים מעצם טבענו ומסוגלים לעשות אך ורק את הרע. להיפך, אנשים רבים ניחנו בתכונות נאצלות וראויות להערצה, ואפילו באדם המרושע ביותר יש כמה תכונות מוסריות חיוביות. אבל אנחנו מאמינים שכשאדם חטא, גם אנחנו חטאנו, וכך הפך המין האנושי למין שחוטא מעצם טבעו.[341]

לפי התורה, ברא את המין האנושי כשהוא מושלם, ונתן לנו רצון חופשי ויכולת לבחור בציות מוחלט. הטבע שאיתו נבראנו מלכתחילה לא היה טבע חוטא; לא היינו מושחתים מעצם טבענו. אבל כשאדם וחווה – ההורים של המין האנושי – בחרו לחטוא, הם יצרו תגובת שרשרת נוראית, ומאז החטא הוא "בדמנו", בדיוק כפי שווירוס HIV נמצא ברוב המקרים בדמו של תינוק שנולד לאם חולת איידס.

אף ילד אינו צריך ללמוד איך מורדים, משקרים או נוהגים באנוכיות. כל הדברים האלה באים לו באופן טבעי. רובנו נוטים למתוח ביקורת על הוריהם של ילדים שאנחנו מכירים – "אני לא  הייתי סובל התנהגות כזאת מצד ילדי" – עד שנולדים לנו הילדים שלנו! האם בתור הורה לא שאלת מדי פעם את עצמך, "ממי הבן (או הבת) שלי למד להתנהג כך?" האמת היא שהם לא "למדו" בשום מקום להתנהג כך. זה בא להם באופן טבעי! אין כל טעם להאשים בהתנהגות שלהם את "הילדים הרעים" ש"הילדים הטובים" שלנו מסתובבים איתם, משום שהוריהם של "הילדים הרעים" אומרים אותם דברים על הילד שלך. וחוץ מזה, רוב ההרגלים הרעים שהילדים שלנו בכל זאת סיגלו לעצמם, הם ראו אצלנו – אצל הוריהם, ואנחנו למדנו את ההרגלים האלה מההורים שלנו, שלמדו את זה מההורים שלהם …יש משהו מאוד פגום במין האנושי.

האם לא מוזר שהדברים שאנחנו באופן "טבעי" אוהבים ונהנים מהם הם בדרך כלל כל אותם דברים שלא מועילים לנו? שרק מזיקים לנו? אני לא מכיר מישהו שמסוגל לאכול להנאתו כמויות אדירות של כרוב ניצנים. כל כך קל לנו לאכול יותר מדי, לישון יותר מדי, להתמכר לתאווה כזאת או אחרת של הבשר. לעומת זאת אנחנו זקוקים לנחישות ולהחלטיות כדי להקפיד על משמעת בחיינו. משהו בסיסי ביותר השתבש.

בדיוק כמו שלא צריך להשקיע כל כוח כדי לשוט בכיוון הרוח, ומאמץ ניכר כדי להפליג בכיוון הנגדי, כך איננו צריכים להשקיע כל מאמץ כדי לעשות את הרע, ומאמצים רבים כדי לעשות את מה שנכון וראוי לעשותו. האם אתה צריך לאכוף על עצמך משמעת כדי לאכול ממתקים? האם אתה צריך לשלוט בעצמך כדי לחשוב מחשבות מלאות זימה? האם קשה לך להתעצל? האם קשה לך לנהוג באנוכיות? אין כל ספק שהטבע שלנו נוטה לעבר כל מה שהוא רע ושגוי.

בוא נבדוק את זה מזווית אחרת. חשוב איך נראים החיים בשמים. האם אתה חושב שיהיו שם מעשי רצח? ומה לגבי שנאה? כעס? חמדנות? מרירות? אנוכיות? טומאה? קללות? שקרים? האם תזדקק שם לכלב שמירה כדי לשמור על הבית, או אקדח כדי לגרש גנבים ופורצים? האם יהיו שם בתי סוהר רחבי ידיים כדי לאכלס את כל הפושעים? האם תחיה שם בפחד מתמיד? כמובן שלא, אחרת השמים לא היו מה שהם. וזאת בדיוק הנקודה.

בספר בראשית נאמר שכל מה שאלוהים ברא היה טוב. כשאלוהים סיים את מלאכת הבריאה, הוא אמר "טוב מאוד". (וגם אם אינך מסכים איתי, גם אם אינך מתייחס לפרקים אלה במובנם המילולי, אינך יכול להתחמק מהמסר הכללי שעולה מהם: אלוהים היה שבע רצון ממלאכת כפיו, והכריז שהיא טובה מאוד.) כמה פרקים אחר כך כבר נכנסים לתמונה בושה, פחד, צביעות והכחשה, לצד קנאה, רצח (בנם בכורם של אדם וחווה הרג את אחיו), שחיתות, סטיות וכל צורה אחרת של רשע, עד כדי כך שאלוהים החליט למחות את המין האנושי מעל פני האדמה, חוץ מנוח ובני משפחתו. אדם וחווה היו נזר הבריאה, שיאה של הבריאה. הילד הראשון שנולד להם (זה קרה אחרי המרד. לא נולדו להם כל ילדים לפני כן), הפך לרוצח.

משהו נורא קרה בין פרק א' בבראשית, שם הכריז אלוהים שהכל "טוב מאוד", לבין פרק ד', כשקין הרג את הבל. אנחנו מכנים את ההתרחשות הזאת "החטא הראשון", או "החטא הקדמון". חטא זה מסביר מדוע ילדים הרגו את הוריהם ומדוע הורים מתעללים בילדיהם; מדוע יש נשים שמוכרות את גופן למרות מבישות, ומדוע יש גברים שאונסים נשים ללא כל בושה; מדוע כל מדינה צריכה להקים צבא מיומן, ואם אפשר גם מאגר תחמושת גרעינית כדי להגן על עצמה משכנותיה; ומדוע במאה ה-21, במדינות נאורות כמו אמריקה ודרום אפריקה עדיין יש גזענות וחוסר צדק; איך זה שבאירופה התרבותית יכלו הנאצים לחולל שואה ואיך היה יכול להתבצע טיהור אתני בקרב הבוסנים. חטאו של אדם הראשון מסביר גם את קיומן של מחלות בעולם, את לידתם של תינוקות נכים, את היבליות שמוציאה האדמה, ואת קיומם של בעלי חיים שטורפים זה את זה. אבל לא כך היה העולם כשאלוהים ברא אותו.

בראשית תולדות האנושות נכנס החטא לתמונה, ומאז מצבנו רק הולך ומדרדר. אנחנו לא יכולים לחלץ את עצמנו מהטבע שלנו. על כך אמר אלוהים, דרך ירמיהו הנביא, "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו? גם אתם [לא] תוכלו להיטיב למודי הרע" (ירמ' י"ג 23).

המאה ה-20 היתה המאה הנוראית ביותר בהיסטוריה, מלאה בזוועות בקנה מידה לאומי, במעשי רצח ובמלחמות.[342] כל טכנולוגיה חדשה שהאדם ממציא הופכת מהר מאוד לכלי משחית – בין שמדובר בכלי נשק המתבססים על טכנולוגיה מתקדמת, שנועדו להשמיד אנשים רבים, ובין שמדובר בכל אותם דברים שאפשר למצוא באינטרנט, שנועדו לנצל ולשעבד את המשתמשים. משהו מאוד יסודי לא בסדר בקרב בני מיננו! כשאנחנו רואים שלט שמזהיר, "לא לגעת!" אנחנו מאוד רוצים לגעת. נכון?

ההיגיון אומר שאלוהים לא ברא אותנו רעים במהותנו, אחרת הוא לא היה ניחם בצורה כה עמוקה על חטאינו, וגם לא היה מוצא לנכון למחות (להשחית) אותנו מעל פני האדמה לפני שנשחית את עצמנו (ראה ברא' ו' 1-12).[343] זכור שהיו אלה אנשים "נורמליים" כביכול שלקחו חלק בזוועות השואה, בין שעשו את זה בצורה פעילה ובין שבדרך פאסיבית. כך זה גם היה עם רצח העם הקמבודי, עם הטיהורים הקומוניסטיים ועם הטרגדיה של רואנדה. אנשים עשו דברים שמעולם לא חלמו שיעשו. האם גם אתה מצאת את עצמך בנסיבות כאלה – אפילו אם מדובר במעשים מזוויעים פחות?

שאל את האדם הדתי או המוסרי ביותר שאתה מכיר אם יש מחשבות כמוסות או מאוויים שיביכו אותם אילו אחרים ידעו על כך. (אתה יכול להפנות את השאלה הזאת גם לעצמך.) כמה פעמים עשית משהו טוב, ומאוחר יותר גילית שבעצם מאחורי המעשה הנאצל היו גאווה וצדקנות עצמית? כזה הוא טיבו של הטבע האנושי – טבע פגום וחוטא. אצטט שוב את ירמיהו, "עקוב הלב מכל ואנוש הוא. מי ידענו?" (ירמ' י"ז 9).

אולי אתה שואל, "אם כך, איך אתה מסביר את האיכויות הנאצלות שלנו? איך זה שאנחנו בכל זאת מצליחים להתגבר על פיתויים ולהשתפר במובן המוסרי?" התשובה פשוטה: נבראנו בצלם אלוהים, ויש לנו מצפון שניתן לנו מידו, וששואף להרחיק אותנו מהרע על כל צורותיו ולקרב אותנו לעבר הטוב. אבל הצלם האלוהי שקיים בנו הוכתם, הושחת, התקלקל. הנה מה שנאמר על כך בבראשית ה' 1,3, "זה ספר תולדות אדם. ביום ברוא אלוהים אדם, בדמות אלוהים עשה אותו… ויחי אדם שלושים ומאת שנה, ויולד בדמותו, כצלמו, ויקרא את שמו שת".
אלוהים ברא את אדם בצלמו המושלם, אבל אדם – לאחר שמרד וחטא – הוליד בן בדמותו שלו, בצלמו הפגום והלא מושלם. צלמו של אלוהים אבינו הושחת דרך צלמו של אדם, עד כדי כך שבעצם טבענו, אנחנו ילדיו של אדם יותר משאנחנו ילדי אלוהים.

הסיבה שבגללה אנחנו בכל זאת רוצים להיטיב עם אחרים, להעלות קורבנות, לעשות מעשי חסד, הסיבה שבגללה אנחנו מרגישים אשמים כשאנחנו חוטאים – נעוצה באור המוסרי שעדיין שוכן בקרבנו (ראה יוח' א' 4), זה שאנחנו מכנים בשם "מצפון" – ה"קונכייה" שעוטפת את הצלם השמיימי שבו נבראנו. רוח אלוהים פועל בקרבנו, מרשיע את מצפוננו ומשיב אותנו לאלוהים. ואם נחשפנו לכתובים, גם דבר אלוהים קורא לנו לשנות את דרכינו. מאבק שלם מתחולל בנפשותינו, אלא אם כן אנחנו מרימים ידיים ונכנעים.

הבעיה היא שלא משנה כמה אנחנו מנסים, לא נצליח לעקור את השחיתות המוסרית מקרבנו. גם אילו עמדו לרשות המין האנושי עשר ביליון שנים כדי לשפר את עצמנו לא היינו משיגים את המטרה. לא משנה כמה ננסה ליישר קו עם אמות המידה של אלוהים בכוחות עצמנו, עדיין נלקה בחסר.

ערוך לעצמך מבחן קצר. המצווה הראשונה במעלה היא לאהוב את אלוהים בכל ליבנו, בכל נפשנו ובכל מאודנו. המצווה השנייה היא לאהוב את רעינו כפי שאנחנו אוהבים את עצמנו. ועכשיו נסה לקיים את המצוות האלה עשרים וארבע שעות ביממה. אתה יכול גם לעיין לרגע במצוות המוסריות שישוע לימד במתי ה'-ז', ולבדוק את עצמך. עד כמה אתה עומד באמות המידה האלה? (ישוע מסביר שם שגם אם אתה מעיף מבט חמדן במישהי, נאפת בליבך, ואם טיפחת שנאה בליבך אתה נחשב לרוצח.) אחרי שתקרא את הדברים האלה ודאי תרגיש פגום. תוכל לערוך ניסיון נוסף: נסה לפטור את עצמך מחטאים "קטנים" כמו צרות עין, גאווה וחמדנות. תתפלא לראות כמה החטאים האלה כובלים אותך.

אני רוצה להזכיר לך מה נאמר על כך בכתובים. כאמור, בימיו של נוח, רק שמונה אנשים נותרו בחיים מתוך כל האנשים שמילאו את העולם.[344] מדהים! אבל יש משהו מדהים עוד יותר: אלוהים לא מנע מבול נוסף משום שהשתפרנו מאז. להיפך, הוא לא הביא מבול נוסף דווקא משום שלא חל בנו כל שיפור. הנה הדברים שאלוהים אמר מיד אחרי המבול, "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי" (ברא' ח' 21).

הכתובים מלמדים שאילו התכוון אלוהים להשמיד את הועלם בגלל רשעותנו, הוא היה צריך לעשות את זה ללא הרף! לא היה זה איזה מטיף נוצרי פונדמנטליסטי, שהכריז ש"יצר לב האדם רע מנעוריו". זוהי ה"אבחנה" של אלוהים בנוגע למצבנו הרוחני, והיא מתועדת בתורה. כמה עצוב שכזה היה מצבה של האנושות לפני המבול (ראה ברא' ו' 5), ושמצב זה נותר ללא שינוי גם אחר כך.[345] יש לכך משמעות רבה. אפילו משפט אלוהים לא יכול לעקור את השורשים החוטאים שקיימים בנו.
נתקדם מעט עם ההיסטוריה, כפי שהיא מתועדת בכתובים. כמה ימים אחרי מתן תורה בהר סיני הפרנו את המצווה הראשונה (את האיסור לעבוד אלילים אחרים). מתוך הדור השלם שיצא ממצריים, רק שניים זכו להיכנס לכנען. (גם עובדה זו ראויה למחשבה.)

המלך הראשון בישראל, שאול, היה כופר. יורשו, דוד, המלך הגדול ביותר שקם לעם ישראל, נאף ורצח, ובנו שלמה, החכם שבאדם, עבד אלילים והיה פוליגמיסט בקנה מידה שקשה להעלותו על הדעת (700 נשים ו-300 פילגשים). ובכל זאת, תקופת מלכותם של דוד ושלמה נחשבת לתור הזהב בתולדות עמנו! דור אחד אחר כך התפצלה הממלכה לשתיים – ישראל ויהודה, הממלכה הצפונית והממלכה הצפונית. מאתיים וחמישים שנה אחר כך נפוצה הממלכה הצפונית – שכל מלכיה היו מרושעים – והושמדה. מצב זה נותר בעינו עד היום. ובאשר לממלכה הדרומית, ממלכת יהודה, היא הושמדה ותושביה הוגלו 150 שנה אחר כך. מדוע? בגלל החטא שפלש וחילחל לכל תחום.[346]

עיין במה שאמרו הנביאים על הנושא. בירמיהו ה' 1 אלוהים אומר לנביאו הנאמן, "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו, ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש, אם יש עשה משפט, מבקש אמונה ואסלח לה". אבל ירמיהו לא הצליח למצוא אפילו אדם אחד כזה!

באותה תקופה בערך אמר אלוהים ליחזקאל, "ואבקש מהם איש גודר גדר ועומד בפרץ לפני בעד הארץ, לבלתי שחתה, ולא מצאתי. ואשפוך עליהם זעמי, באש עברתי כיליתים. דרכם בראשם נתתי, נאום אדוני ה' " (יחז' כ"ב 30-31).

אני מבקש שתקבל את עדותם של נביאינו: אלוהים הרחיב את ירושלים בשנת 586 לפנה"ס משום שעמנו ככלל – ובני עמנו באופן אישי – הפנו לו עורף. לא היה צדיק אחד בקרבנו! ואז, כעבור 500 שנות שיקום בארץ (שבמהלכן הם חיו לצד זרים רבים, שהגיעו לכאן בעקבות חטאינו הרבים), הורחבו שוב גם המקדש וגם העיר (הפעם זה קרה בשנת 70 לספירה). עד עצם היום, למעלה מ-1,900 שנה לאחר חורבן הבית השני, הוא עדיין לא נבנה מחדש.

אפילו היום, אחרי לידתה המופלאה מחדש של מדינת ישראל, הבעיות המוסריות הן חלק בלתי נפרד מחיינו. שום דבר לא השתנה בעצם. רוב הישראלים הם אתאיסטים וחומרניים. הצריכה של סמים, אלכוהול, פורנוגרפיה וזנות חוגגים ב"ארץ הקודש". כל חיילת רשאית לעבור שתי הפלות על חשבון הצבא!

ובאשר לדתיים, הרי אפילו בקרב החרדים השמרניים התגלו שחיתויות, כשמנהיגים בולטים נתפסו בשערוריות פוליטיות וכספיות (וגם בכמה שערוריות מיניות),[347] שלא לדבר על ההפחדות והאיומים שהם מפעילים על מתנגדיהם.
משהו רקוב מן היסוד אצל בני עמנו, למרות שאלוהים הקדיש לנו יותר תשומת לב ונתן לנו יותר הזדמנויות להיטיב את דרכינו מאשר לכל עם אחר עלי אדמות. לא נוכל להימלט מגזר הדין המר: גם אנחנו סובלים מאותו דבר שנקרא טבע חוטא. הטבע החוטא מפליא את מכותיו ביהודים לא פחות מאשר בגויים. כולנו זקוקים לסיוע מיד שמים.

אחזור שוב על דברים שכבר אמרתי. אם בני האדם אינם חוטאים, מדוע הפלשתינים והיהודים אינם מצליחים לסלוח, לשכוח ולבטוח זה בזה? ומדוע בארצות הברית הלבנים מתקשים ליצור אחוות אחים עם המוסלמים שחורי העור? ואיך זה שרוב הפושעים שמשתחררים מבתי הסוהר שבים לעולם הפשע?

אולי עכשיו אתה מבין טוב יותר את מה שנאמר בתנ"ך. דוד אמר, "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אימי" (תהל' נ"א 7). ובישעיהו נ"ג 6 נאמר, "כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו. במשלי כ' 9 שואל שלמה המלך, "מי יאמר: 'זיכיתי ליבי, טוהרתי מחטאתי' "? בקהלת ז' 20 הוא אומר, "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".[348] מהגדול ועד הקטן, כולנו לוקים בחסר.[349]

כמובן שאפשר למצוא אנשים מוסריים במידה יוצאת דופן, כמן החפץ חיים היהודי, או מהאטמה גנדי ההינדי. אבל יוצאי הדופן האלה הם רק היוצאים מן הכלל שמוכיחים את הכלל, ומבהירים עד כמה עמוק הוא החטא האנושי.

"באמת?" אתה שואל. "מדוע?"

הרשה לי לענות על שאלתך בעזרת שלוש שאלות משלי. א. מדוע אנשים כאלה בולטים כיוצאי דופן בקרב בני דורם? מדוע אנשים כאלה הם כל כך נדירים? משום שכולנו חוטאים. אפילו מהאטמה גנדי לקה בחסר, שכן עבד אלילים, וזה דבר שהיהדות אוסרת אפילו על הגויים. ב. מה האנשים האלה אומרים על עצמם? האם הם לא מותחים על עצמם ביקורת קשה יותר מזו שמותחים עליהם חסידיהם? האם הם מרוצים מעצמם? ג. האם קיים רב כלשהו, ויהיה זה הקדוש מכולם, הטוען שאין לו כל צורך בכפרה? האם יעז רב כזה לטעון שהוא יכול לעמוד בנוכחות אלוהים בלי לייחל לחסד? אם כך, על סמך מה יעז "היהודי הממוצע" לבטוח בצדקה העצמית שלו? אומר שוב: כולנו לוקים בחסר.

ואם מדברים על היותנו לוקים בחסר, יש כמה דברים מעניינים שהיהדות המסורתית מלמדת בעניין החטא הראשון. ה"אנציקלופדיה של הדת היהודית" מסכמת בפשטות את הנקודות העיקריות שהיהדות המסורתית מלמדת בנושא: דרך האבות הראשונים חטא כל המין האנושי וכך החטיא ואיבד את האושר והחסד. התיאולוגיה הנוצרית מלמדת שמאז החטא הראשון נולד כל המין האנושי עם טבע חוטא ומושחת, ושרק מעשה מיוחד של אלוהים יכול "להושיע" מטבע זה. הרבנים ככלל גם מלמדים שכל בני האדם מתים בגלל חטאו של אדם (אם כי רבי אמי גורס אחרת במסכת שבת נא א), אבל הם אינם דוגלים בחטא ראשוני. יחד עם זאת קיימת ההשקפה שהנחש זיהם את חווה על ידי הזדווגות ("בא עליה"), ושאת הזוהמה הזאת היא העבירה לכל צאצאיה. בהר סיני פסקה הזוהמה הזאת של עם ישראל והעם שוקם למצבו המושלם של אדם הראשון, אלא ששיקום זה נהרס בעקבות חטא עגל הזהב.[350]

כמה מסורות מדרשיות מתארות את אדם כישות גדולה ומפוארת, שעד שחטא שיקפו פניו את השמש ואף היתה לו יכולת לגמוע את הארץ בצעדים ספורים.[351] מסורות מיסטיות אחרות מלמדות שכל הנפשות האנושיות היו קיימות בנפשו של אדם. לכן, כשחטא, חטא איתו המין האנושי כולו. משנתו המיסטית של רבי יצחק לוריא קשורה למסורות אלה, שהרי הוא לימד שכל ישראל מהווים גוף מיסטי אחד, המכיל את נשמתו של אדם הראשון.[352] ובנימה זאת נאמר באנציקלופדיה של חסידים שבקבלה של לוריא, "[הספר לא קיים בעברית. לתרגם תרגום חופשי.]".[353] לכן, "בעקבות החטא הקדמון נכנס הרשע לעולם, על השלכותיו ההרסניות לא רק על הבריאה כולה, אלא גם על המימד של ישויות אלוהיות, וכל מהלך ההיסטוריה הפך מאז למאבק לשיקום העולם החוטא והשבתו לשלמותו המקורית".[354] זהו חלק מהמסורות היהודיות שלנו.

בתלמוד (בבלי, עירובין יג ב) מובא דיון מרתק, ובו נאמר…

שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים, "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא", והללו אומרים, "נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא". נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. [אבל] עכשיו, [היות] שנברא, יפשפש במעשיו [מן העבר]. ואמרי לה (גירסה אחרת), ימשמש במעשיו [בהווה].

לדברי אברהם כהן, מחברו של הספר הפופולרי  Everyman's Talmud ("התלמוד של כל אדם"), בבסיסו של הדיון עומדת הדיעה שעליה הסכימו שני הצדדים, ולפיה האדם הוא יצור חוטא ביסודו, ומשועבד כל חייו למעשים שונים שמרשיעים אותו בעיני אלוהים. השאלה שכהן מעלה היא אם התלמוד מלמד על קיומו של חטא ראשון, כלומר, האם האדם ירש את האשמה שהביאו על עצמם הוריו הראשונים, ולכן הוא מושחת מעצם טבעו.[355]

על השאלה אם בני האדם יורשים את החטא – מה שמרמז על כך שאיננו אחראים לחטאים שלנו – כהן עונה בלאו מוחלט. יחד עם זאת הוא מצהיר שלדעת הרבנים בתלמוד, האדם עלול לכרוע תחת ההשלכות של חטאי אבותיו, ומסביר שהם האמינו שהחטא הראשון השפיע על כל הדורות הבאים. לשיטתם, חטאם של אדם וחווה הוא הסיבה הישירה למוות, ומאז אותו חטא הוא הפך למנת חלקם של כל היצורים. הרבנים גם האמינו שחטא עגל הזהב הכתים את המין האנושי ושהוא משפיע עליו מאז ועד היום, עד כדי כך ששום דור לא נקי מחטא עגל הזהב.[356]

מן הראוי לכלול בדיון זה את הדיעה היהודית-מסורתית, שלפיה לאדם יש יצר טוב ויצר רע.[357] אבל הבעיה היא שלעיתים קרובות מיד ידו של היצר הרע על העליונה![358] היה זה הוגה הדיעות והיהודי הדגול שאול, ששפך אור רב על עומקו של החטא ששוכן בנו. שאול כתב, "על כן אתה, בן אדם החורץ משפט, אין לך במה להצטדק, ותהיה מי שתהיה, כי בשופטך את הזולת אתה מרשיע את עצמך, שכן אתה החורץ משפט עושה אותם דברים" (רומ' ב' 1). כשאנחנו מרשיעים אנשים אחרים, אנחנו בעצם מרשיעים את עצמנו!

אנחנו חושבים שאנחנו אנשים טובים יחסית, מוסריים וצדיקים, ושופטים אחרים כחוטאים ועבריינים. אבל הבעיה היא שאנחנו אשמים באותם דברים – אלא שאנחנו מצדיקים את קיומם בחיינו ומאשימים אחרים.

אומנם היהדות קוראת לחוטאים לשנות את דרכיהם ולהקפיד על מוסר ועל יושר על ידי שמירת מצוות. אין ספק שיהודים רבים אכן משנים את דרכיהם במידה מסוימת בזכות שמירת המצוות. אבל אם נהיה כנים, הרי שרוב השינויים האלה הם קוסמטיים בלבד. אחרי הכל, כמה טרוריסטים, רוצחים, סוטים ואנשים מנוונים ומושחתים השתנו כליל בזכות המסורת היהודית?

כמובן שהאשמה אינה במסורת היהודית. האשמה מונחת כולה על כתפי המין האנושי. אנחנו זקוקים לאלוהים, שיושיט את ידו מן השמים ויושיע אותנו מחטאינו. זו הסיבה שישוע המשיח בא לעולם הזה, וזו הסיבה שאחד מתלמידיו אמר לקהילת המאמינים היהודים ש"הוא גם יכול להושיע לנצח את הבאים לאלוהים דרכו, כי חי הוא תמיד כדי להפגיע בעדם" (עבר ז' 25). מיליוני אנשים יכולים להעיד על מידת האמת שגלומה בפסוק זה.

אני מאיץ בך לבדוק שוב את עצמך ולברר מי אתה באמת. אולי תוכל להזדהות עם התיאור שנמצא בברית החדשה, של הטבע האנושי החוטא בניגוד לתורה הקדושה של אלוהים:

אנו יודעים שהתורה היא רוחנית, אך אני הנני בשר ודם ומכור לחטא. אכן אינני מבין את מעשי, כי לא את מה שאני חפץ אני עושה, אלא דווקא את מה ששנוא עלי אני עושה. ואם אני עושה את מה שאינני חפץ לעשות, אני מודה שהתורה טובה. מכאן שלא עוד אני עושה את המעשה, אלא החטא השוכן בי, שהרי אני יודע כי בי, כלומר בבשרי, לא שוכן הטוב. אומנם לרצות אני יכול, אך לעשות את הטוב אינני יכול; כי אינני עושה את הטוב שאני חפץ בו, אלא את הרע שאינני חפץ. בו – אותו אני עושה. ואם אני עושה את מה שבניגוד לרצוני, הרי שלא עוד אני עושה אותו, אלא החטא השוכן בי. לפיכך אני מוצא את החוק הזה: רצוני לעשות את הטוב, אלא שהרע עומד לפני.
רומ' ז' 14-21

יש רק מוצא אחד מן המצב הזה, רק דרך אחת שתיתן לנו לב חדש, דרך אחת בלבד שבזכותה נגיע לחרות אמיתית מאשמה ונקבל את הכוח שדרוש לנו כדי לנהל חיים חדשים. הדרך הזאת עוברת דרך אדם, ושמו ישוע המשיח.[359] אם נאמין בו ונבקש מאלוהים לסלוח על חטאינו בזכות מותו למעננו, גם אנחנו נמות לכל אותם דברים ששיעבדו אותנו בעבר, ונתגבר בעזרתו על החטא. אומנם לא נגיע לשלמות מלאה בעולם הזה, שכן מדי פעם נמצא את עצמנו נאבקים ב"טבע הישן" שלנו, אבל בהחלט נוכל לטעום את טעמה של החרות המופלאה והקדושה שממנה ניהנה לנצח.

לכך התכוון ישוע כשאמר ליהודים שהאמינו בו, "אם תעמדו בדברִי, תלמידַי אתם באמת; ותדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם" (יוח' ח' 31-32). הברירה בידיך. כל אחד יכול לבחור בין התכחשות לכך שבטבעו הוא משועבד לחטא – אם כי ההכחשה הזאת כשלעצמה רק מוכיחה עד כמה עמוקה היא הגאווה שלנו ועד כמה חזק הוא הרצון שלנו – לבין האמת שתשחרר אותו לחופשי.

תוכל להרחיב בנושא – החטא הקדמון. (סרטון ומאמר)

הערות:
341. . טענתו של אריה קפלן, ש"המשיחיות… ראשיתה ברעיון מסוים אודות האדם, בעוד שהיהדות מתבססת על ההיפך הגמור" (Aryeh Kaplan, The Real Messiah? 9) נופחה מעבר לכל היגיון, והיא מבוססת על הבנה מעוותת של החטא הראשון ("איזה חטא היה כה נורא, שלשמו נדרש קורבנו [של ישוע]? המשיחיים הראשונים ענו שהיה בכך צורך כדי לכפר על חטאו של אדם", עמ' 32), כאילו שכל האשמה שרובצת על המין האנושי היתה של אדם ולא שלנו. אבל יותר משחשוב לבדו מה היהדות או המשיחיות מלמדות בנושא, יש לבדוק מה נאמר על כך בתנ"ך. כפי שנראה בהמשך, התנ"ך אינותומך בעמדתו של קפלן.
342. ראה אצל Robert Conquest, Reflections on a Ravaged Century (New York: W. W. Norton, 2000).
343. שים לב לשורש שח"ת בברא' ו' 12-13, "וירא אלוהים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ויאמר אלוהים לנוח: 'קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ' ". אלוהים רצה להשמיד את העולם שברא ולהתחיל מההתחלה, לפני שנשמיד את עצמנו כליל!
344. אגב, גם אם מתייחסים לסיפור המבול רק כאל אלגוריה ולא במובן המילולי שלו – אם כי אני לא רואה כל סיבה לכך – עדיין נותר בעינו השיעור שסיפור זה מלמד אודות החטא האנושי.
345. כדי להדגיש את הנקודה הזאת עד תום יש להבין שכאשר אלוהים סיפק את ההערכה הזאת אודות מצבו החוטא של האדם, האנשים היחידים שחיו אז בעולם היו צדיקים – נוח ובני משפחתו!
346. עיין בסיכומים של תולדות עמנו כפי שהם עולים ממקורות כמו תהילים ע"ח, ק"ו או ק"ז. התמונה שעולה ממקורות אלה אינה נעימה במיוחד.
347. למרבה הצער יש בארץ זונות "כשרות" – נשים ש"עובדות" רק עבור החרדים. מידע נוסף על תופעה מבישה זו שגורמים רשמיים כמובן מסתייגים ממנה ודוחים אותה, ראה אצל Samuel Heilman, Defenders of the Faith: Inside Ultra-Orthodox Jewry (New York: Schocken, 1992), 106, 327-28. המחבר מציין כי "ידוע שמספר רב של חרדים עוסקים בכך (כלומר הולכים לזונות) בשעות המאוחרות של הלילה" (327).
348. בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין קא א מצוטט הפסוק הזה במטרה להפריך את הטענה שלפיה אנשים מסוימים שמוזכרים בתנ"ך היו נקיים מחטא. ראה גם בבלי, סנהדרין מו ב. כמו כן ראה מדרש תהילים (בובר) טז ד"ה [ב]. המדרש לוקח את פס' 3, "לקדושים אשר בארץ", ומסביר "שאין הקב"ה קורא לצדיק קדוש עד שיינתן בארץ [למשל במותו!]. למה? שיצר הרע מיצר לו, ואין [הקב"ה] מאמין בו בעולם הזה עד יום מותו. וכן אמר שלמה: 'כי אדם אין צדיק בארץ…' " למרות שמספר פרשנים מייחסים לפסוק הזה משמעות שונה (כלומר, שאפילו הצדיקים אינם אנשים מושלמים, וגם הם חוטאים), הפרשנות הרווחת בספרות הרבנית זהה לזאת שציטטתי למעלה.
349. יש כאן עוד נקודה שמן הראוי להביא בחשבון. היהדות מלמדת שבכל דור יש לפחות ל"ו צדיקים גמורים (יהודים וגויים), ושבזכות צדקתם העולם עומד. אבל הקביעה הזאת מוטלת בספק לאור דברים אחרים שנאמרים בכתובים (ירמ' ה'; ברא' ו'), וגם אין לה כל מקום, שהרי אפילו היהדות המסורתית צריכה להכיר בחטא שמושרש עמוק בקרב המין האנושי, אם היא מאמינה שיש ל"ו צדיקים בלבד!
350. לגבי המסורת התלמודית בעניין ההזדווגות של חווה עם הנחש ראה בבלי, שבת קמו א; יבמות קג ב; עבודה זרה כב ב, "בשעה שבא נחש על חווה הטיל בה זוהמה (חטא)"; עיין גם אצל Louis Jacobs, Theology in the Responsa (Boston: Routledge & Kegan Paul, 1975), 49-50. ג'ייקובס דן במענה של אברהם אבן דוד, שטען שעצם הקִרבה להר סיני הסירה מעל ישראל את הזוהמה שדבקה בו בעקבות החטא הראשון. מעניין שהמסורת הזאת טוענת שהר סיני הסיר מהעם היהודי (אבל לא מהגויים) את הזוהמה שדבקה בחווה, אם כי באורח זמני בלבד (Urbach, The Sages 428; 169). הברית החדשה מלמדת שמותו של המשיח על הצלב הוא שמספק את הטיהור המוחלט (והתמידי) לזוהמה המוּרשת הזאת, של היהודים והגויים גם יחד.
351. עיין אצל Ginzberg, Legends of the Jews, 1:59-83.
352. על בסיס הגישה הזאת לימד לוריא שכל היהודים ביחד יוצרים גוף אחד. לכן, גם אם מישהו לא חטא מעולם בחטא מסוים, עליו להתוודות עליו בכל זאת. שהרי אם יהודי אחר חטא באותו חטא, הרי זה כאילו הוא עצמו חָטא. ואם כך, יהודי שמתפלל לבדו בביתו עדיין צריך להתוודות בלשון רבים ולומר, "חטאנו, עווינו".
353. עיין אצל Goldstein, "Shekhinah", 454.
354. "Fall of Man,"  Encyclopedia of the Jewish Religion, 141.
355. Abraham Cohen, Everyman's Talmud, 95-96. 
356. שם, עמ' 96.
357. ראה שם, עמ' 88-93, עם ההפניות העיקריות לכתבי הרבנים.
358. כהן משקף את הגישה המסורתית ומציין שאפשר לשלוט ביצר הרע, שהוא חלק מהטבע האנושי, אבל לעיתים קרובות הוא משתלט ומרפה ידיים. התנגדות לכך שקל לשמור על מצוות התורה.
359. ניתוח של דברים י' 16 ויחזקאל י"ח 31, שקוראים לבני עמו של אלוהים למול את ליבם ולעשות לעצמם לב חדש, ראה בפרשנותו של C. F. Keil.

אולי גם יעניין אותך: