סתירות פנימיות בגלגול נשמות

האמונה של המקובלים בגלגול נשמות מושרשת עמוק בכתביהם לאורך הדורות ואינה עומדת בספק. הבעיה באותה אמונה נעוצה בכך שהיא עומדת בסתירה גמורה לא רק למקרא, כי-אם גם לכתבים אחרים הנמנים עם התורה שבעל-פה. במילים אחרות, אמונת הרבנים בגלגול נשמות עומדת בסתירה חיצונית למקרא ובסתירה פנימית לכתבים רבניים אחרים.

נכון הדבר כי המושג "גלגול נשמות" אינו מופיע בספרות חז"ל המוקדמת, אך אותם מקובלים אשר האמינו בגלגולים ניסו להצדיק עצמם על-ידי פרשנות לאותם טקסטים מוקדמים, כגון התלמוד והמדרשים. דוגמאות רבות לכך ניתן למצוא בחיבורו של ר' מנחם עזריה מפאנו (בן המאה ה- 16-17) "ספר גלגולי נשמות". שם מביא המחבר ציטוטים רבים מן התלמוד ומן המדרשים במטרה להצדיק את אמונתו בגלגולי נשמות (ראו למשל: אות א', ד-י"ד).

האמונה בגלגולים מוצאת את ביטוייה ביתר שאת בספרו המכונן של ר' חיים ויטאל (בן המאה ה- 16-17) "שער הגלגולים", שם מסביר המחבר כי מטרת הגלגולים איננה אלא לתקן את הנפש החוטאת (הקדמה א'). גם בחיבור זה, מנסה המחבר למצוא רמזים והצדקות לאמונתו בכתבי חז"ל, קרי בתלמוד ובמדרשים.

שימו לב, לכל חטא גלגול משלו בתור עונש או תיקון: "הבא על הבהמה, יתגלגל בעטלף. הבא על הנדה, יתגלגל בגויה. הבא על אשת איש, יתגלגל בחמור. הבא על אמו, יתגלגל באתון נקבה. הבא על הזכר, יתגלגל בשפן או בארנבת, כפי מה שחטא או בועל נבעל. הבא על כלתו, יתגלגל בפרדה. הבא על הגויה, יתגלגל בקדשה יהודית. הבא על אשת אביו, יתגלגל בגמל. הבא על אשת אחיו, יתגלגל בפרד זכר. הבא על אחותו בת אביו או בת אמו, יתגלגל בחסידה" (הקדמה כ"ב), וכן אלהה…

הגדיל לעשות האר"י (בן המאה ה- 16 ורבו של חיים ויטאל) כאשר פירט את מהות הגלגולים ולימד כי מושא הגלגול נקבע היחס ישיר למידת חטאיו של האדם, וכך: "יש רשע שאחר מותו מתגלגל באבן דומם, כפי מה שחטא בחייו, ויש רשע שמתגלגל בצומח ויש שמתגלגל בבעלי חיים, כי ע"י עוונם נמשל כבהמות נדמו, ובמעלה אחת הם עומדים ונדמים זה לזה. והנה אלו המתגלגלים בגלגולים אלו, יושבים שם זמן קבוע, עד שימרק עונו שגרם לו להתגלגל שם בצומח, וככלות זמנו עולה ומתגלגל בבעל חי, וככלות זמנו עולה ומתגלגל באדם ממש".

חשוב לציין, שלושת המחברים לעיל שייכים לתור הזהב של הקבלה, נחשבים לעמודי התווך של הספרות הקבלית ועד היום זוכים לכבוד ולקדושה עליונה לא רק בקרב חוג המקובלים, כי-אם בציבור המסורתי כולו. ואף על פי כן, האמונה בגלגול הנשמות אינה עומדת בקנה אחד, לא עם המקרא ולא עם ספרות רבנית אחרת – בה נעיין בהמשך.

ראשית, אמונה בגלגול נשמות סותרת את הפשט של התנ"ך וכמעט מיותר לציין כי אין ולו גם רמז לאמונה זו בכתובים. למעשה, אין צורך להכביר במילים כדי להפריך אמונה זאת; די לחזור לגן העדן ולסיפור הבריאה כדי להיווכח כי אין כל היגיון לשיטת גלגול הנשמות. אדם וחוה נבראו על-ידי הקב"ה וברור שקבלו את נשמתם ממנו, שהרי לא היה איש קודם להם, אשר יכול היה לגלגל להם את נשמתו. יתרה מכך, נאמר בבראשית ה' 4 כי נולדו לאדם עוד בנים ובנות נוספים על קין, הבל ושת.

בהנחה כי גם לצאצאים של אדם וחוה היתה נשמה, ניתן לשאול מאין אפוא התגלגלה נשמתם אליהם… הלא אדם וחוה היו עדיין בין החיים, ולא ייתכן כי נשמתם התגלגלה לילדיהם. אפילו אם היינו סוטים מן הכתוב לחלוטין ומניחים כי נשמתם של אדם וחוה התגלגלה אלהה, היינו נתקלים במבוי סתום שהרי אדם וחוה יכולים לגלגל רק את נשמותיהם (כלומר: שתיים בלבד) לדורות הבאים אחריהם, אך הכתוב אומר כי נולדו להם עוד בנים ובנות בנוסף לשלושת הבנים הראשונים. מאין אפוא קיבלו כל הצאצאים האלו את נשמתם?

אם לא די בכך, עיון בספר שמואל א' כ"ח 7-16 מגלה סיבה נוספת להפרכת אמונת גלגול הנשמות. שם מבקש שאול להעלות את שמואל באוב (בניגוד גמור למצוות התורה בדברים י"ח 11) ואמנם, בעלת האוב מספקת לו את מבוקשו. לאור תיאור זה, ניתן לשאול כיצד יכול היה שאול להעלות על דעתו לדרוש בשמואל (לאחר שהלה נפטר) אם נשמתו של שמואל אמורה היתה להתגלגל למקום אחר?.. אם האמונה בגלגול נשמות נכונה, ונשמתו של שמואל עברה למישהו אחר, מה הטעם להעלותו באוב?

גם בשמואל ב' י"ב 22-23 מתואר מקרה המעמיד את שאלת גלגול הנשמות בספק גדול: הבן הראשון שנולד לדוד ולבת שבע כתוצאה מהניאוף נפטר ובפסוקים המצוינים לעיל מוחה דוד את דמעותיו ומסביר לעבדיו כי כעת, כאשר הילד מת: "אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו, וְהוּא לֹא-יָשׁוּב אֵלָי". אם דוד המלך היה מאמין בגלגול נשמות, סביר להניח שהיה מתנחם בכך שבנו יתגלגל וישוב (אולי כשלמה, בנם השני). אך לא די בכך שדוד אינו סבור כך, הוא אף מכריז בדיוק הפוך: לא זו בלבד שהילד לא ישוב ארצה, אני הוא זה שבעתיד יצטרף אליו…

שנית, אמונת הקבלה בגלגול נשמות עומדת בסתירה פנימית, אם כתבים רבניים אחרים. במה דברים אמורים? ובכן, על-מנת לענות על שאלה זו יש להתייחס לנושא אחר הוא יחסה של הספרות הרבנית למעמדו של הגוי. בספרו "חמורו של משיח" (פרק 7, עמ' 104-113), חושף ספי רכלבסקי את האמת המטרידה הזו בהביאו ציטוטים רבניים רבים המשקפים את מעמד הגוי בספרות ההלכה והמדרש.

להלן מספר דוגמאות: לדברי הראב"ד, המהר"ל ור' יהודה הלוי, שווים הגויים לבהמות ואינם ראויים להיקרא אדם; גם הרמב"ם כותב כי הגוי אינו אדם באמת וכל תכליתו איננה אלא לשמש את היהודי; לפי ר' צדיק הכהן מלובלין, כל הגויים הם כבהמה בדמות אדם; על-פי הזהר, בניגוד ליהודים שיש להם נפש חיה, שאר העמים אינם נפש חיה; לדברי האר"י, אין בגויים רוח או נשמה ואינם שווים אפילו לבהמה הכשרה למאכל, אלא מטה ממנה. במילים אחרות, אין לגויים, לא נפש ולא נשמה (המהווים מושגים נרדפים). רכלבסקי מוסיף עוד ציטוטים רבים אחרים, אך נדמה כי התמונה כבר ברורה למדיי.

חשובה במיוחד לענייננו קביעתו של האר"י (לה שותפים רבנים אחרים כמובן), כי אין לגוי נשמה. וכאן בדיוק טמונה הסתירה הפנימית; אם אין לגויים נשמה, כיצד יכול האר"י להאמין בגלגול נשמות? הרי כל היהודים (לרבות האנושות כולה) מהווים צאצאים של נח ושל אדם הראשון, שהיו גויים. אך אם לגויים אין נשמה, מהיכן התגלגלה נשמתם של היהודים ומאיין באה? יתרה מכך, כיצד יכול האר"י לטעון מצד אחד כי לגויים אין נשמה, ומצד שני לטעון במקום אחר כי נשמתו של בלעם התגלגלה לנבל הכרמלי? האם לבלעם היתה נשמה בהיותו גוי? אח"כ מסביר האר"י כי נפשו של המצרי שהרג משה נדבקה ליתרו ונפשו של קין נתגלגלה לקרח.

האם למצרי ולקין היתה נפש ונשמה בהיותם גויים? אם כן, מתגלה כאן סתירה עם דברי האר"י לעיל; אם לא היתה בהם נשמה או נפש, כיצד ניתן לשייך להם גלגול נשמות? ומה לגבי הבל, איוב, בנות לוט ואחרים – שעל-פי האר"י התגלגלה נשמתם למרות היותם גויים?..

גם ר' מנחם עזריה מפאנו ור' חיים ויטאל (שער הגלגולים) חוטאים באותה סתירה כאשר הם מזכירים בחיבוריהם את אבימלך מלך גרר, את תרח, את בני בלעם, את נירון קיסר (ספר גלגולי נשמות); את קין והבל, את נח, את המצרי שהרג משה, את יתרו, את איוב ואחרים (שער הגלגולים).

בלתי אפשרי לאחוז את המקל בשני קצותיו; על הרבנים לבחור: או שיש לגויים נפש ונשמה ואז האמונה בגלגולי נשמות לפחות נשמעת קוהרנטית; או שאין להם נפש ונשמה והאמונה בגלגולים נמצאת נשענת על קרעי תרנגולת, דהיינו: אינה מחזיקה מים. נדמה כי במקרה זה, שנאתם לגוי "קלקלה את השורה" (ביטוי ממדרש בראשית רבה, וירא, פרשה נ"ה סימן ח'), כלומר: הביאה אותם להפר את הגיון השכל הישר וכתוצאה מכך, לסתור עצמם ללא משים.

אגב, האמונה בגלגול נשמות אינה "המצאה יהודית" כלל וכלל. פתחו את הערך "גלגול נשמות" בכל אנציקלופדיה ואפילו בויקיפדיה ותגלו על-נקלה כי האמונה בגלגולים משותפת לא ליהדות הרבנית לבדה, כי-אם לרוב דתות המזרח, לתרבות יוון העתיקה, לדרוזים, לפסיכיאטריה המודרנית (כשיטה טיפולית) ובעצם, למי לא…

למי לא? לתנ"ך ולברית החדשה!!!

 

אולי גם יעניין אותך: