אחת מהטענות העיקריות של רבנים בעד התורה שבע"פ היא שלא ניתן להבין את התורה שבכתב ללא התורה שבע"פ ולא הגיוני שאלוהים נתן תורה ללא פירוש.

יש להם דוגמא שחוזרת על עצמה באופן כרוני – יש פסוק בתורה שמדבר על קרבנות (או משהו ברוח הזאת) וכתוב שם "כאשר ציוויתיך" למרות שבכל התורה משה לא צווה בהליך הזה.

עוד דוגמא שהיא אפילו די משכנעת: כתוב להרוג מחלל שבת. אם אין פירוש מה זה לחלל שבת אז איך נדע את מי להרוג? אני הצעתי שבכל זאת כתוב שאסור להדליק אש וכו' אבל השאלה עדיין עומדת בעינה.

 

 

1- האמירה כי ללא התושב"ע בלתי אפשרי להבין את התורה שבכתב אינה מדויקת; בניגוד לדעה הרווחת, התושב"ע לא ירדה משמים ואינה נגזרת של מצוות ה'; אדרבא, היא הומצאה ופותחה בידי חכמי ההלכה; למעשה, אפילו חז"ל הודו בכך בחצי פה ולא פעם אף התגאו בזאת.[1] אם לא די בכך, הרבנים נהגו להשות את התושב"ע לעץ הדעת,[2] אשר כזכור, אכילה ממנו גררה מוות. ואנו שואלים את אחינו הדתיים: מדוע להמשיך ולאכול בתאווה מעץ הדעת, כאשר כעת, נפתחה הגישה לעץ החיים דרך דמו המכפר של ישוע המשיח?..[3]

דבר נוסף, אם הדרך להבנת התורה וליישומה נעשית רק באמצעות התושב"ע, מדוע כיום אין אחינו הדתיים מקיימים את תורת משה?.. חז"ל לימדו כי הם אינם דבקים בתורת משה ואף טענו כי עם ישראל מעולם לא קיים בהצלחה את התורה שבכתב (ספר "מנחת אליהו" לרבי אליהו הכהן, פרק ב', עמ' 31-30). חז"ל האמינו כי מאז ומעולם קיים עם ישראל רק את התושב"ע ולא את התורה שבכתב; לדידם, אם היינו מפרים גם את התושב"ע, היה הקב"ה מחריב את העולם.

ואמנם, עיון ברשימת מצוות התורה שבכתב – כפי שערך אותן הרמב"ם  – מגלה כי למעשה, גם לצדיק הגמור ביותר אין סיכוי לקיימן כלשונן! מדוע? משום שאם בוחנים את רשימת מצוות ה"לא-תעשה" וה"עשה", מתגלה מציאות די עגומה: מתוך 613 המצוות, בימינו אין אפשרות לקיים לפחות 20% מהן. הכוונה, כמובן, למצוות הקשורות במשכן, בכהונה, בהקרבת עולות וזבחים, בהמלכת מלך ועוד. יתרה מכך, עיון ברשימת 248 מצוות ה"עשה" מגלה כי בלתי אפשרי לקיים לפחות כ- 106 מהן (קרי, 42%).

כל זאת לומר, גם אם נצא מתוך הנחה כי התושב"ע אמנם מפרשת את התורה שבכתב בצורה נכונה, עדיין אין כל דרך לקיים את מצוות תורת משה ועובדה כי חז"ל הודו בכך בעצמם! המסקנה מכך היא שעם התושב"ע או בלעדיה, אין בידינו לקיים את מצוות התורה שבכתב; לפיכך, אנו תלויים באחת משתי ברירות: א- לאמץ את תורת הברית החדשה של הרבנים (ברית התורה שבעל-פה)[4] ולדבוק בהלכותיה האינסופיות; ב- לאמץ את הברית החדשה במשיח ישוע ולדבוק בתורתו.[5]

 

2- כתבת בטענתך: "יש פסוק בתורה שמדבר על קרבנות (או משהו ברוח הזאת) וכתוב שם "כאשר ציוויתיך" למרות שבכל התורה משה לא צווה בהליך הזה".

לא בכדי, נקרא ספר ויקרא גם "ספר הכוהנים" או "ספר הקורבנות" שהרי הוא גדוש בפסוקים המדברים על קורבנות. הביטוי "כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ" אינו מופיע בספר ויקרא (אלא בשמות כ"ג 15 ובדברים י"ב 21). עם-זאת, לומר "שבכל התורה משה לא ציווה בהליך זה", פשוט אינו נכון; בויקרא פרק ד', פרק ו', פרק ז' ופרק ח', כתוב בפירוש כי משה הורה לכוהנים לעשות כפי שציווה אותו ה'. בפרקים ח'-י' של ספר ויקרא, מופיע הביטוי "כַּאֲשֶׁר צִוָּה" כעשר פעמים ובנוסף לכך, ספר ויקרא כולו מלא בהפניות לכך שמשה עשה בדיוק כפי שציווה אותו ה' לעשות (ראו למשל, ויקרא ט"ז 34, כ"ד 23).

על כל פנים, צחוק הגורל הוא שדווקא הממסד הרבני והתושב"ע, שאמורים לפרש את התורה כך שנוכל לקיימה, הביאו לירידת ערך הכהונה ולהפיכתה ללא רלוונטית (ראו לדוגמא: אבות דרבי נתן, פרק רביעי, סימן ה'; תלמוד בבלי, ברכות ל"ב ע"ב; הרמב"ם, משנה תורה, הלכות תלמוד תורה פרק ג').

 

3- בטענך אמרת: "כתוב להרוג מחלל שבת. אם אין פירוש מה זה לחלל שבת אז איך נדע את מי להרוג?"

ובכן, בשמות ל"א 14 כתוב: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת". לא צריך להיות הפרשן הכי גדול בעולם כדי להבין כי הביטוי "מְחַלְלֶיהָ" בהקשר הזה, פירושו ההפך מהביטוי "וּשְׁמַרְתֶּם", המופיע בראשית הפסוק.

בכל אופן, השורש ח.ל.ל. מופיע בתורה פעמים רבות והביטוי "לחלל", פירושו להפר, לנאץ ולהפוך משהו קדוש לחול[6] (ראו לדוגמא: בראשית מ"ט 4; ויקרא י"ט 8, כ"א 9).

עם-זאת, למרות שהפירוש לביטוי "חלל" מובן וברור, ניתן לשאול כיצד אם-כן יש לשמור את השבת ולא לחללה? התשובה: כתבי הקודש לבדם אמורים להנחותינו ולהוות נר לרגלינו במקרים כאלו. עלינו להסתמך על דוגמאות מהמקרא ולא לברוח למחוזות רחוקים, בדמות התלמוד, אשר נכתב אלפי שנה לאחר מכן.

דוגמא אחת מהתורה לחילול השבת מופיעה בצורת איסור הבערת אש (שמות ל"ה 3); דוגמא נוספת מדברת על איסור הבישול וליקוט המזון בשבת (שמות ט"ז 23-30); ודוגמא אחרת ניתנת בנושא איסור ליקוט עצים בשבת (במדבר ט"ו 32). עלינו תמיד להסתמך על הכתוב ולא להתחכם או להיות צדיקים בעיני עצמנו (ראו קהלת ז' 16).

מן ההיבט המשיחי-תיאולוגי, כתבי הקודש מלמדים כי השבת התגשמה בישוע המשיח (מתי י"ב 8; אל העברים ד' 8-10) ולכן, המאמינים בו זוכים לעונג שבת מדי יום. עם-זאת, יש לזכור כי בתור תלמידיו של ישוע המשיח, אנו משתדלים ללכת בדרכו ולכן גם אנו, כמוהו לפנינו, מעניקים ליום השבת יחס יוצא דופן.

דבר שני, זה נכון כי בתורת משה נמצאות הוראות ודינים ברורים לגבי איסור המלאכה בשבת, אך יש לזכור כי התנ"ך אינו מתחיל ואינו מסתיים בחומש. לצערי, אנו, בני ישראל, הפרנו את ברית סיני מיד עם נתינתה וחזרנו והפרנו אותה שוב ושוב ושוב… לשמחתי, אלהים צפה זאת מראש והכריז, דרך הנביא ירמיהו, "כי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם, נְאֻם־יְהוָה" (פרק ל"א 31). תודה לאל, התגשמה ברית חדשה זו בישוע המשיח ולכן כעת, אנו תחת בריתו החדשה המשיח ותורתו. הברית החדשה איננה אלא המצאה יהודית של אלוהים; התגשמות נבואית אשר מטרתה לתת לנו, בראש ובראשונה, הזדמנות נוספת בתיקון היחסים השבורים שהיו לנו עם ה' מאז הפרת ברית סיני. אגב, מאז שהפרנו את ברית סיני, משמשת תורת משה ככתב אישום החושף את ערוות חטאנו ואמור לכוון אותנו אלי חסדו של אלוהים במשיח.

מעניין שגם חז"ל מסכימים כי אחד התפקידים של המשיח יהיה לבאר, לפרש ולהסביר את כוונת התורה, על-מנת שתהיה מובנת לעם (ראו: רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות פרק י"א); וזה בדיוק מה שעשה המשיח ישוע, הן בעניין השבת והן בעניינים אחרים; ישוע קירב את חסידיו לדבר ה' ובתוך-כך, קירבם לאלהים עצמו.

לסיכום, כשומרי מצוות הברית החדשה, איננו מחויבים עוד לשמור את השבת כפי שקבעה ברית סיני ובוודאי שאין אנו מוכרחים לשומרה לפי מסורת דרבנן. השבת ניתנה לנו כתזכורת למעשה בראשית וכמתנה שעלינו להתענג בה, ולא כעונש הכופה עלינו לסבול תחת עומס עולו. בתוך כך, כתבי הברית החדשה מלמדים כי אין לנו הזכות לשפוט איש על הדרך והאופן בהם הוא שומר ומקיים את השבת (קולוסיים ב' 16). חשוב אפוא לסיים ולומר כי למרות שתחת הברית החדשה אנו – המאמינים באלהים דרך ישוע המשיח – איננו מחויבים לשמור את השבת לפי הוראות ברית סיני, מבחינה פרקטית, לאומית ומסורתית אנו ברובנו הגדול שומרי שבת, כל אחד בהתאם למצפונו.

 


[1] ראו דוגמאות לכך בתלמוד הבבלי, בבא מציעא נ"ט ע"ב; בבא מציעא פ"ו ע"א; מנחות כ"ט ע"ב; ובמשנה תורה, הלכות טומאת צרעת פרק ב' (שם פסק הרמב"ם כנגד בית מדרשו של אלהים במחלוקת בעניין דיני צרעת).

[2] ראו לדוגמא ב"קונטרס עץ החיים", גיליון מס' 17, שם נאמר: "ובאמת, מבואר כן ברעיא מהימנא (פרשת נשא דקכ"ד ע"ב) דתורה-שבעל-פה היא אילנא דטוב ורע" (בלינק: http://www.yeshiva.org.il/midrash/13725).

[3] ככתוב בחזון יוחנן ב' 7, כ"ב 14.

[4] הסיבה שבעטיה כיניתי את התושב"ע "הברית החדשה" נעוצה בדברי חז"ל בתלמוד (ירושלמי, פאה יג, פרק ב, הלכה ד; בבלי, גיטין ס', ע"ב).

[5] מעניין כי חז"ל ניבאו כי כאשר יבוא במשיח, הוא יביא עימו תורה חדשה מאת ה' (מדרש קהלת רבה ח'; "ילקוט שמעוני", ישעיהו פרק כ"ו, רמז תכ"ט; מדרש "אליהו זוטא", פרק כ'; ויקרא רבה, פרשת שמיני).

[6] כך מפורש ב"מילון העברית המקראית" (מ. צ. קדרי, 2007: 306).

עשויים גם לעניין אותך: