התורה שבעל פה של התורה שבעל פה

העובדה שהתורה שבעל פה, כפי שהיא באה לידי ביטוי במשנה ובתלמוד, הומצאה על ידי הרבנים (הפרושים) לקראת סוף תקופת בית שני,[1] כבר הוכחה מעל כל צל של ספק. עדיין, כאשר מעמתים אדם דתי עם תובנה זו, התגובה השכיחה נשמעת כמו משהו כזה: "קחו לדוגמא את מצוות הקמת הסוכה וארבעת המינים (ויקרא כ"ג 33-43, ); לולא התושב"ע לא היינו יכולים לדעת כיצד לבנות את הסוכה ולאילו מינים בדיוק התכוון אלהים".

זו הטענה הנפוצה אשר בעזרתה מבקשים אחינו הדתיים להוכיח את נחיצותה המכרעת של התושב"ע. לכאורה, הטיעון נשמע סביר והגיוני, אולם בדיעבד הוא טומן בחובו שתי בעיות רציניות ביותר:

פעמיים בספר דברים (ד' 2, י"ג 1) מזהיר אותנו הקב"ה שלא נוסיף ושלא נגרע ממצוותיו. לכן, גם אם מצוות הסוכה אינה ברורה לגמריי ודרך הקמת הסוכה אינה מפורטת עד הפרט האחרון, עדיין אין בידינו הרשות להוסיף למצוות אלו הלכות, חוקים ותקנות אשר מלכתחילה אינן מצויות בתורה. יתר על כן, עלינו לשאול עצמנו מדוע אפוא לא נתן אלהים הנחיות מדוייקות לאופן הקמת הסוכה ולסוג המדוייק של פרי עץ ההדר; תשובה אפשרית, יכולה להיות כי ייתכן ואלהים רצה כי נשמור על יצירתיות בשמירת המצוות הספציפיות האלה ולא נהייה מקובעים לדגם אחד בלבד. בכל מקרה, אין ולא גם פסוק אחד במקרא אשר אפילו רומז לכך שהרבנים (או כל אדם אחר) יפרשו לנו כיצד להקים את הסוכות.
קל מאוד להיטפל למצוות הסוכה ולומר כי רק התושב"ע (ההלכה הרבנית) מספקת לנו את ההנחייות הברורות כיצד להקימה ולכן לולא התושב"ע היינו אבודים. נכון שקיים פירוט רב בנוגע להלכות סוכה בתושב"ע,[2] אך גם לאחר שקוראים את ההנחיות שם, נשאלת השאלה מדוע לא קבעו הרבנים את צבע דפנות הסוכה, למשל; ומדוע לא קבעו כיצד ובאילו קישוטים יש לעטר את הסוכה?.. מדוע הותירו חז"ל מקום ליצירתיות בנושאים האלה?..
כאמור, אין בעיה להיטפל למצוות סוכה, אך מה נאמר בנוגע למצוות מורכבות יותר, כמו למשל שחיטת עופות ובהמות, או הלכות הכשרות. אני מאתגר אתכם לקרוא למשל את סדר "טהרות" במשנה או את הלכות השחיטה ב"קיצור שולחן ערוך" (סימן ל"ו וסימן קע"ז) ולבחון את עצמכם: האם לאחר קריאה ועיון מדוקדק אתם חשים כשירים להתחיל לעסוק בשחיטה כהילכתה? כמובן שלא! התושב"ע, במקרה הזה, אינה מכשירה אף אחד לשחוט בפועל.[3]

דבר דומה ניתן לומר גם לגבי משגיחי כשרות; האם מישהו סבור כי עיון בדיני הכשרות אשר בתושב"ע יהפכוהו למשגיח כשרות הלכה למעשה? ברור שלא. לראייה, אני מזמין אתכם לסקור את אתר האינטרנט של המכון הדתי "מורשת אבות".[4] האתר מציע תכניות לימוד להסמכה מוכרת במגוון מקצועות תורניים, כגון: קורס שחיטה, קורס משגיחי כשרות, קורס מוהלים ואפילו קורס לשיפוץ בתים. לצד הלימוד העיוני הנעזר בהלכה הרבנית, מתווסף לימוד תיאורטי נוסף ולימוד מעשי אשר משלימים את המידע החסר או הלקוי אשר בתושב"ע.

ההכשרות המקצועיות אשר מציע מכון "מורשת אבות", למעשה חושפות את ערוותה ואת אוזלת ידה של התושב"ע; היא אולי מספיקה בתחומים פשוטים, כמו הקמת סוכה וכדומה, אך בעניינים מורכבים יותר, כפי שראינו לעיל, יש להפעיל "תורה שבעל-פה" נוספת על התושב"ע הקיימת.

במילים פשוטות, התושב"ע של חז"ל אינה מספקת לנו לא את ההוראות הנחוצות ולא את ההסמכה הנחוצה על-מנת לעסוק בתחומים מורכבים כמו שחיטה, השגחת כשרות ומצוות אחרות (שלא לדבר על בניית בניינים, סלילת דרכים או הקמת גשרים – דברים אשר עבורם מתגלה ההלכה הרבנית כעקרה לגמרי). על-מנת לעסוק בדברים האלה בפועל, יש לקבל הכשרה מקצועית נוספת ותעודה רשמית המוכרת על-ידי המדינה.

לסיכום, כדי לקיים את מוסדות ושירותי הדת השונים בכל מדינה, נמצא כי אין מנוס מלהוסיף "תושב"ע" אחרת – מקצועית, מוסמכת, מעשית ומפורטת הרבה יותר – על גבי התושב"ע הרבנית הקיימת!
[1] גם שיטת תלמוד התורה אשר אימצו הרבנים, דרך פלפול וויכוח, זרה לחלוטין לרוח התלמידות המקראית, אך זה נושא למאמר נפרד.

[2] ראו למשל במשנה, מסכת סוכה; או ב"קיצור שלוחן ערוך", סימן קל"ד-קל"ז.

[3]אפילו הפירוט הרב אשר נמצא ב"משנה תורה" לרמב"ם (הלכות שחיטה), איננו מהווה אלא מידע תיאורטי ולוקה בחסר, אשר אין די בו על-מנת להכשיר איש למשרת שוחט מוסמך בפועל. מעניין כי בפרק ד' של הלכות השחיטה, אפילו רומז הרמב"ם בחצי פה כי אין די בהוראותיו לשם שחיטה כשרה…

[4]http://moreshetavot.org.il

אולי גם יעניין אותך: