הרב סלוסטובסקי

אני מגיע ממשפחה של רבנים מזה דורות רבים, כבר מילדותי קיבלתי חינוך יהודי שמרני. נוסף על כך אלוהים העניק לי שכל ישר שאִפשר לי לזכות, בגיל 17, בתעודת ההצטיינות הגבוהה ביותר משני בתי-מדרש לרבנים.

אותות כבוד אלה לא סיפקו אותי ולכן המשכתי ללמוד ולהתעמק בתלמוד, בשולחן-ערוך ובספרות רבנית נוספת. בגיל 20 הפכתי למומחה בתלמוד, הייתי מסוגל לצטט חלקים רבים מהתלמוד בעל פה. תודות לבקיאות זו החליטו רבנים רבים לפנות אלי לייעוץ בנוגע לדיני כשרות ואימצו את דעותיי על אף גילי הצעיר.

פולין

כבר בגיל 25 הפכתי לרב של דובנו, פולין. כיאה ליהודי-חרדי דחיתי על הסף כל דעה שלא התאימה למסורת התלמודית. שנתיים מאוחר יותר נקראתי לשרת בלוגז', גם היא בפולין, וזאת על מנת לשמש כמורה בבית מדרש לרבנים. בהרצאותיי אהבתי להדריך את תלמידיי לשנאת הנצרות ובעיקר את "ה"נוצרי הצלוב. האמנתי לכל המעשיות והאגדות הנוראות שכתובות אודותיו ב"מעשה תלוי" בתלמוד.

למרות זאת, בחסדו של אלוהים, פגשתי מאמין-משיחי מלומד, אשר הכי את התלמוד מצוין, יותר ויותר יצא לנו לדון על התלמוד והדברים שהוא הביע בפני גרמו לי לעניין רב, לאט לאט הפכנו לחברים, אך עד מהרה נודע הדבר לקרוביי והם החלו לדאוג לי מאוד. הם תהו ביניהם והחליטו, בסתר, לכתוב מכתב לרב הראשי של ארץ ישראל באותו הזמן, הרב יצחק הכהן קוק הנודע בשמו "הרב קוק".

הרב קוק כבר הכיר את שמי מאחר שהתכתבנו יחדיו על דיני כשרות בעבר. במכתב, נמסר לו על סכנה נוראה שמאיימת על נשמתי בגלל היחסים שלי עם אותו משיחי. הם התחננו שיזמין אותי לארץ ישראל ובכך אפסיק להיפגש איתו. לי לא היה שמץ של מושג ממה שקורה מאחורי גבי.

תוך כמה שבועות קיבלתי מכתב מהרב קוק בו הוא דן עמי על כמה נושאים, וכדרך אגב, לבסוף הציע לי לעלות לארץ, כלכך התרגשתי מהרעיון ומההזמנה ותוך חודש כבר הייתי בארץ-ישראל!

ישראל

בבואי ארצה הרב קוק מינה אותי להיות מזכיר הרבנות הראשית בירושלים, הוא החל להתחבר איתי ונהנינו לשהות יחדיו. הוא גילה בי כלכך הרבה עניין עד שהחלו לעלות במוחי תהיות, מה שגרם לכך שיום אחד החלטתי פשוט לשאול אותו ישירות לפשר הדבר. הוא סיפר לי על כך שמשפחתי כתבה לו מכתב, כמו כן ניסה להסביר לי ולהתריע כנגד תורת השקר של אותו משיחי עימו הייתי בקשר.

אמנם זכרתי את כל אותם דבריו של המשיחי, אך לא נתתי להם לחדור ללבי, לעיתים לוקח זמן לאמת לחלחל ללב. לאחר כמה שיחות עם הרב קוק שמתי את ביטחוני בדבריו והתחלתי לשכוח מדבריו של אותו משיחי…

שנים לאחר מכן, לאחר שהרב קוק נפטר, נקראתי לשמש מורה לתלמוד בבית מדרש לרבנים בתל-אביב, שם שימשתי מורה למשך שנתיים.

המשיחי ברכבת

יום אחד נסעתי עם כמה מחברי הוועדה ברכבת מחיפה דרומה בכוונה לחזור לירושלים. ברכבת, ישב מולי בחור צעיר שהיה נראה כי הוא מהופנט מקריאת הספר שבידיו. על הספר הצלחתי לקרוא את הכותרת "הברית החדשה", בעברית. מאחר ואנשי הוועדה ישבו לידנו, הרגשתי חובה להקניט את הבחור הצעיר ולנזוף בו שהוא מעיז לקרוא ב"ספר האסור". מתחתי עליו ביקורת קשה במיוחד, מה שהזכיר לי איזו עמדת-כוח יש לי כרב.

למרבה הפלא, הצעיר לא התעצבן ולא התרגז, הוא חייך אלי ושאל "אולי תוכל להסביר לי מה כלכך מפריע לך בספר הזה, ואני אשתדל ליישב עבורך נושאים אלו?"

בעודו שואל אותי את השאלה הזאת, מחשבותיי קפצו אחורה לאותם ימים שהקדשתי מזמני על מנת לקרוא בסתר את הברית החדשה, ידעתי שאין בה שום דבר פסול, אבל עמיתיי לוועדה ישבו עימי וידעתי שאני מוכרח לענות לאותו בחור בתשובה מנצחת, אחרת אאבד את יוקרתי כרב. לכן, עניתי לו: "איך אוכל להראות לך מה לא נכון ושיקרי בספר שנאסר עלי כרב לקרוא?" ולזאת הוא השיב: "אם אתה לא מכיר את הספר, מדוע מלכתחילה שפטת אותו? שב לקרוא אותו וראה בעצמך שאין בו דבר הראוי לגינוי." מה כבר יכולתי לענות? עמדתי בין הפטיש לסדן שהרי אני יודע שאין שום בעיה בהוראותיה של הברית החדשה, אך חברי הוועדה ישבו ליידי… פשוט השתתקתי.

תכנים מומלצים:
1 מתוך 166

מחשבותיי החלו שוב לנדוד שנים אחורה, לימים בהם נפגשתי ושוחחתי עם אותו מאמין-משיחי. אם כלכך הערכתי אותו ואת דעותיו, מדוע ניתקתי את קשרי עמו? כנראה שהמחשבות הללו גרמו לאותו צעיר ברכבת לשים לב לשינויים בהבעות פניי, שככל הנראה נראו מבולבלות ונבוכות. הוא לחש לי: "אני רואה שאתה הוגה בעניין, התרשה לי להשאיר לך את הברית החדשה שלי?" עמיתיי הביטו מבעד לחלון לכיוון הנוף שחלף במהירות על פניהם, ניצלתי זאת על מנת לחטוף את הספר מידי הצעיר ולהחביאו בכיס חליפתי מבלי שהם ישימו לב לכך.

ירושלים – "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל-לְבָבְךָ" (דברים ד':כ"ט)

כבר באותו הערב, כשהגעתי לירושלים, התחלתי לקרוא בברית החדשה בביתי שבירושלים, לפני שפתחתי אותו התפללתי לאלוהים באומרי "גַּל-עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תהילים קי"ט:י"ח). אלוהים, בחסדו, שמע את תפילתי ופתח את עיניי לדברים שמעולם לא היו גלויים בפני לפני כן, חשתי שלב טהור ורוח חדשה נבראים בקרבי, וכי אור חדש הציף את חיי, כמו איש צמא השותה ונהנה מהטעם המתוק של מים קרירים, רעננים וטריים. כך "לגמתי" דף ועוד דף, קראתי את הבשורות על פי מתיתיהו, מרקוס ולוקס, שלחתי מבט חטוף לבדוק מה השעה – השעה הייתה שלוש לפנות בוקר!

יחד עם כל דף שקראתי כך גם השתכנעתי יותר ויותר כי ישוע, הוא באמת ובתמים המשיח שהובטח לנו, היהודים. לאט לאט הותרו הכבלים מעל לבי, נפשי ורוחי העמוסות והיגעות התמלאו בשמחה על טבעית, מעולם לא הרגשתי כך, אני לא יודע איך לתאר במילים את אשר חוויתי, יחד עם זאת, הרגשה זאת הייתה כה אמיתית ומוחשית.

היו כמה קטעים שמשכו אותי במיוחד, "הדרשה על ההר" פתחה בפני עולם חדש ומלא תפארת, המביא עולם זה לא יכול להיות רשע. יהיו דברי התלמוד אשר יהיו, המילים "הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעֲבֹרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעֲבֹרוּן" יכלו לצאת או מפיו של משוגע, או פיו של האל. אולם מתשובותיו של ישוע לרבנים (סופרים ופרושים) היה ברור לחלוטין, הוא היה השפוי מבין האנשים ודעתו בריאה. לא רק שלא היה משוגע, להפך, חכמתו הדהימה אותי. בכך, נשארה רק אפשרות אחת בעיניי, המשיח חייב היה להיות התגלמותו של אלוהים, כך גם טענו תלמידיו (יוחנן כ':כ"ח).

כמו כן הדהימו אותי מילותיו של ישוע על הצלב "אָבִי, סְלַח לָהֶם, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים" (לוקס כ"ג:ל"ד), מילים אלו הזכירו לי את דבריו של הנביא ירמיהו בעודו נרדף, הוא כעס וקילל את רודפיו – תגובה טבעית לכל הדעות. אך ישוע לא רק שלא התרגז בשעה שמסמרו אותו אל הצלב, לבו התמלא בחמלה, סליחה, אהבה ותפילה בעד אלו שדחו אותו, איזה גיבור אציל ישוע היה מכל הנביאים.

הדברים שקראתי שבו את ליבי כך שלמרות השעה המאוחרת, מצאתי את עצמי מתפלל מלבי לאורך זמן רב, מעולם לא התפללתי בחופשיות שכזאת, לא מספר-תפילות, אלא מהלב! בלהט שכזה, התפללתי ובכיתי, דמעותיי התחננו לאלוהים שייתן לי אור, הפצרתי בו שיראה לי את האמת, שיגלה לי מה נכון ומה לא, התלמוד או הברית החדשה.

אז, לראשונה בחיי, חתמתי את התפילה בשמו של ישוע-המשיח. בעקבות תפילה זאת, וכנגד ההיגיון, לבי החל להתמלאות בשמחה, בשלווה ובשלום, כמותם מעולם לא חוויתי, גם לא ביום הכיפורים, היום בו צמתי והתפללתי כל שנה, ביודעי כי אין זה מספיק על מנת להתרצות מול אלוהים. תודה לאל! עתה יש לי את הביטחון הזה, בדמו של ישוע, המשיח שהובטח ליהודים, הוא מושיע העולם כולו, ואני הורשתי לקבלו כמושיע וגואל אישי.

אחרי החוויה הזאת, נכנסתי למיטתי, אולם הייתי רחוק מלהצליח להירדם, בעודי ער לחלוטין, בת קול קראה ללבי "לעולם אל תרחק עוד ממני! אני אשתמש בך למען שמי ולתהילתי, כעד לחסד שלי להושיע", זה לא היה תעתוע או דמיון, דעתי לא נטרפה עלי. היה זה מציאות, לה עניתי: "הנני, אדוני."

אכן, שוכנעתי לחלוטין באמינות הברית-החדשה ובמשיחיותו של ישוע, אכן, מסרתי את חיי לישוע. אך לקח לי זמן רב עד שהיה בי האומץ להודות בפני אחרים ולסכן את חיי ואת חיי היקרים לי.

כלפי חוץ הייתי רב, החבאתי את אמונתי, במשך חודשים חייתי בפחד, רוחי הייתה כה אומללה בשל כך, עד שלא יכולתי עוד לחיות חיים כפולים שכאלה. הרגשתי שאני חייב לצאת ולהודות בפומבי על אמונתי, יקרה מה שיקרה.

מאותו יום והילך חיי כבר לא היו שייכים לי, אלא לישוע המשיח, וכך גם עד היום, משום שהתמסרתי לו והפקדתי את עצמי בידיו.

כבר באותו היום החלטתי להתפטר מתפקידי כרב. אותם אנשי הוועדה איתם נסעתי ברכבת היו כה נבוכים עד שהציעו לי משכורת גבוהה יותר אם רק אחזור בי, אך הסברתי להם שאני בכנות ובאמת מאמין בישוע כמשיח, כמושיע שהובטח לעם ישראל על ידי נביאי התנ"ך, אותו הפכתי למושיעי האישי.

"אִם אוֹתִי רָדְפוּ, גַּם אֶתְכֶם יִרְדְּפוּ" (בשורת יוחנן, ט"ו:20, הברית החדשה)

יחד עם זאת באו גם הרדיפות, לא פחדתי כי ידעתי לצפות להן, נסקלתי באבנים כמעט עד מוות כך שעל הרופא היה לבוא למיטתי ולהחליף תחבושות בכל גופי פעמיים ביום. כשמכריי ראו שאין תועלת ברדיפות, החליטו לשנות את האסטרטגיה שלהם, לפתע הגיע אלי מכובד, אישיות בולטת בקהילה, אשר הציע לאמץ אותי תחת השגחתו, אם רק אתכחש לישוע. אמרתי לו: "אם תוכל להעניק לנפשי את אותו השלום שמעניק לי ישוע, אם תוכל להעניק לי את נוכחותו של אלוהים, וסליחה לכל חטאיי – אז אשמח לשקול זאת", תשובתו אלי הייתה מפתיעה: "איך אוכל להעניק לך את מה שאין לי בעצמי?" מעולם לא שב לנסות ולשכנע אותי בשנית.

מאוחר יותר חיי שוב עמדו בסכנה חמורה ולכן נאלצתי לעבור לגור בחו"ל. לימדתי במדרשה ללימודי מקרא וכשהרוחות נרגעו, שבתי לארץ ישראל, מחוזק באמונתי בישוע כמשיח ישראל ומושיעי האישי.

 

אולי גם יעניין אותך: