בכל בן-אדם באשר הוא מוטמע הצורך באהבה, במערכות יחסים אינטימיות. בכתבה שהופיעה בירחון אמריקאי, הצהיר הפסיכולוג ד"ר הנרי בראנדט שישנה תופעה המופיעה אצל רבים מן המטופלים המגיעים אליו. כך הם אומרים לו: "בהתחלה, קיום יחסי-מין היה מרגש עבורנו! לאחר מכן, התחלנו להרגיש מוזר לגביי עצמנו אישית ואז תהינו גם לגביי בן/בת זוגנו. התווכחנו, רבנו, לבסוף נפרדנו. כעת אין בנינו שום קשר".

הבוקר שאחרי

לתופעה זו אני קורא 'תופעת הבוקר שאחרי'. אנו מתעוררים ומגלים שהאינטימיות חסרה. מערכת היחסים המינית אינה מספקת אותנו עוד ונותרנו עם משהו שלא רצינו בו באמת מלכתחילה. אנחנו שוכבים במיטה לצד בני זוגנו בהרגשת ריקנות וכל מה שנשאר הוא – שני אנשים מרוכזים בעצמם אשר דורשים את סיפוקם האישי. המרכיבים של אהבה כנה, אמיתית ואינטימית אינם יכולים להירכש באופן מיידי ולכן אנו מוצאים את עצמנו במצב לא מאוזן, בחיפוש אחר הרמוניה.

לכל אחד מאיתנו יש חמישה רבדים חשובים בחייו. יש לנו את הרובד הפיזי, הרגשי, המנטלי, הסוציאלי והרוחני. כל חמשת אלה נועדו לעבוד יחד בהרמוניה. בחיפושנו אחר אינטימיות במערכת-יחסים אנו מייחלים לפתרון מהיר ומיידי. אחת הבעיות שלנו היא שאנו כמהים לסיפוק מיידי. כאשר הצורך באינטימיות במערכת יחסים אינו בא לידי סיפוק, אנו מחפשים פתרון מיידי. היכן אנו מחפשים אותו? בחלק הפיזי. קל יותר להיות אינטימי עם מישהו באופן פיזי מאשר בכל ארבעת הרבדים האחרים שמרכיבים אותנו. ניתן להיות "אינטימי" עם אדם מהמין השני בתוך שעה (או פחות) – זה הכל עניין של דחף. אך במהרה אנו מגלים כי מין יכול לספק רק באופן מאוד זמני את הרצון הזה, ושעדיין קיים הצורך העמוק והכמוס שלא בא לידי סיפוק.

מה אנחנו עושים כשההתלהבות בנינו לבן/בת הזוג דועכת, וככל שאנחנו חווים מין אנחנו פחות ופחות נרגשים ממנו? אנחנו מתרצים את המצב: "אנחנו מאוהבים. לא, אני מתכוון באמת מאוהבים". אך אנחנו עדין מוצאים את עצמנו מרגישים אשמים ולא מסופקים. אני נוכח לראות בכל אוניברסיטה אליה אני מגיע, גברים ונשים אשר מחפשים אינטימיות, הולכים ממערכת יחסים אחת לאחרת בתקווה ש"הפעם זה יהיה שונה. הפעם אמצא מערכת יחסים שתצליח!".

״אני מאמין כי מה שאנחנו באמת חפצים בו הוא איננו מין. הדבר שאנו חפצים בו באמת הינו אינטימיות עמוקה״. כך אומר ד"ר בראנדט.

 

מהי אינטמיות?

כיום, המושג 'אינטימיות' לקח על עצמו קונוטציה מינית, אך אינטימיות הינה הרבה מעבר מזה. מילה זו כוללת את כל ההיבטים השונים של חיינו – כן, גם את ההיבט המיני, אך חשוב יותר; ההיבט הסוציאלי, הרגשי, המנטאלי והרוחני. משמעותה של המילה ״אינטימיות״ הינה חלוקה מוחלטת של החיים עם אחר. האם לא לכל אחד מאיתנו היה בזמן זה או אחר את הרצון לקרבה, לאחדות, לחלוק את חיינו עם מישהו באופן מוחלט?

מרשל הודג', בספרו "הפחד שלך מאהבה", כותב: "אנו מייחלים לרגעים בהם יש ביטויי אהבה, קרבה ורוך, אך לעיתים תכופות, בנקודה קריטית מסוימת, אנחנו סוגרים את עצמנו וצועדים אחורה. אנחנו מפחדים מקרבה. מפחדים לאהוב". בהמשך הספר הודג' כותב: "ככל שאתה מתקרב למישהו כך גדל הסיכוי שלך להיפגע". הפחד לרוב מסיט אותנו ממציאת אינטימיות אמיתית.

בתקופה מסוימת העברתי סדרה של הרצאות באוניברסיטה. בתום אחת ההרצאות ניגשה אליי אישה ואמרה לי: "אני חייבת לדבר איתך על בעיה שיש לי עם חבר שלי". התיישבנו והיא החלה לספר לי על בעיותיה. לאחר מספר רגעים, היא הצהירה את ההצהרה הבאה: "כעת, בחיי, אני עושה כל מה שביכולתי על מנת לא להיפגע". אז השבתי לה: "במילים אחרות, את נוקטת צעדים על מנת לא לאהוב יותר?". היא חשבה שלא הבנתי אותה ולכן המשיכה: "לא, זה לא מה שאני אומרת, אני פשוט לא רוצה להיפגע יותר. אני לא רוצה כאב בחיי". פניתי אליה שוב ואמרתי: "נכון, את לא רוצה אהבה בחייך".

אתם מבינים, אין כזה דבר "אהבה נטולת כאב", ככל שאנו מתקרבים למישהו יותר, כך גדלים הסיכויים להיפגע. אני מעריך כי אתם וגם 100 אחוז מהאוכלוסייה היו אומרים שהם חוו פגיעה במערכת יחסים בעברם. השאלה היא, כיצד אתם מתמודדים עם הכאב? על מנת להסוות את הכאב, רבים מאיתנו מגיבים לאנשים בדרך שאני קורא לה, "דרך דו צדדית". אנחנו אומרים: "שמעי, אני רוצה שתתקרבי אליי. אני רוצה לאהוב ולהיות נאהב… אבל, נפגעתי בעבר. אז לא, אני לא רוצה לדבר על הנושאים האלה. אני לא רוצה לשמוע את הדברים האלה."

אנחנו בונים חומות סביב ליבנו על מנת להגן על עצמנו מכל אחד שבא מבחוץ ועלול לפגוע בנו. אך אותה חומה אשר מונעת מאנשים להיכנס, היא זו שכולאת אותנו מבפנים. התוצאה? הבדידות חודרת פנימה, האינטימיות האמיתית והאהבה נהפכים להיות בלתי ניתנים להשגה.

 

מהי אהבה?

אהבה הינה יותר מרגשות, מפרפרים בבטן או מאורגזמה, היא לא מבוססת על רגשות. אולם, החברה שלנו כיום לקחה את מה שלראשונה נכתב בכתבי-הקודש אודות אהבה, מין ואינטימיות ושינתה אותם לרגשות והרגשות בלבד. הסרטים בהוליווד מרבים להציג בפנינו אילוסטרציה למושג 'אהבה' המזופתת בפרפרי-בטן של זוגות צעירים ויפים, המחזיקה ולו לשעה קלה. אך אלוהים בחר לתאר 'אהבה' בצורה שונה בכתבי-הקודש, להלן דוגמא לכך:

"האהבה סבלנית ונדיבה, האהבה איננה מקנאת, האהבה לא תתפאר ולא תתנשא, היא לא תנהג בגסות והיא לא תדרוש את טובת עצמה, היא לא תתרגז ולא תחשוב רעה. האהבה לא תשמח בעוולה, כי בָּאמת שמחתה. היא תכסה על הכל, תאמין בכל, תקווה לכל ותסבול את הכל. האהבה לא תימוט לעולם." (האגרת הראשונה לקורינתיים יג׳, ד׳-ח׳, מתוך הברית החדשה).

בכדי להבין את המשקל הרב שאלוהים מייחס לאהבה על פי הגדרתו, הרשו לי להציג בפניכם את פסוקים ד׳ עד ח׳ בצורה הבאה. חישבו כיצד צרכיכם היו באים לידי סיפוק אם מישהו היה אוהב אתכם בצורה שכתבי הקודש טענו שצריך לאהוב אחרים:

  • אם אהובכם היה מגיב אליכם בסבלנות, באדיבות ולא היה מקנא בכם.
  • אם אדם זה לא היה גאוותן או יהיר.
  • מה לגבי אדם שלא היה מלא בגסות, אנוכי או חמום מוח.
  • מה אם הוא לא היה זוכר לכם את עוונותיכם הקודמים שפעלתם נגדו.
  • אם הוא לעולם לא היה משקר ותמיד היה ישר איתך.
  • מה אם היה מגן עליך, בוטח בך, תמיד מקווה לטוב ביותר עבורך ונשאר איתך גם בזמנים הקשים ביותר.

כך מתאר אלוהים אהבה, את האהבה שהוא רוצה שאנו נחווה במערכות היחסים שלנו. אתם תווכחו לראות כי אהבה מסוג זה ממוקדת ומתרכזת באדם השני. במקום לדרוש את טובת עצמה – היא מעניקה! אך קיימת בעיה, מי מאיתנו יכול למלא את האהבה כפי שהיא מתוארת בפסוקים האלה?

 

כיצד זה רלוונטי אלינו?

בכדי שנוכל אנו לחוות את האהבה הזו במערכות היחסים שלנו, עלינו קודם כל לחוות את אהבת אלוהים כלפינו. איננו יכולים להפגין אהבה כזו כלפי מישהו אם לעולם לא חווינו אותה בעצמנו. אלוהים אשר מכיר אתכם, אשר יודע כל פרט עליכם, אוהב אתכם בצורה מושלמת.

אלוהים אמר לנו דרך הנביא ירמיהו: "מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" (ירמיהו לא׳, ב׳)

אזי, אהבת אלוהים לעולם לא תשתנה כלפינו. רק אדם שאהבת אלוהים מציפה את ליבו יהיה מסוגל להתפלל עבור אויביו, לסלוח לחוטאים כנגדו ולאהוב את אלו שלא אוהבים אותו בצורה שווה.

אלוהים אוהב אותנו לא משנה מה. בעוד שלעיתים תכופות, מערכות יחסים מגיעות אל קיצם כאשר קורה משהו המערער את השגרה, כגון, תאונה קשה, איבוד מקור הכנסה או סתם כי אנחנו כבר לא נראים כפי שנראנו לפני 20 שנה, אהבתו של אלוהים איננה מבוססת על המאורעות בחיינו, המראה הפיזי שלנו, כמה כסף אנחנו ״עושים״ בחודש, או מה הגזע, המוצא או המין שלנו. גם ללא קשר לאמונתינו הדתית (עם כל הכבוד לרבנים, לדוגמא).

כפי שאתם יכולים לראות, זוית ראייתו של אלוהים לגבי אהבה שונה בתכליתה מהגדרתה על פי החברה המודרנית. האם אתם יכולים לדמיין מערכת יחסים המכילה בתוכה אהבה שכזו?

 

פסגת האהבה?

נשאלת השאלה, מה היא הצורה הרדיקלית ביותר בה אהבה יכולה לבוא לידיי ביטוי? המבחן הגדול ביותר של האהבה הינו ההקרבה. רק מי שבאמת אוהב מסוגל להקריב, לוותר על היקר לו בעבור זולתו. הרי שההקרבה הקיצונית ביותר היא הקרבת חיינו, אם המוכנה להקריב את חייה בעד ילדיה, בעל המוכן להקריב את חייו להצלת אלו של אשתו. ההיסטוריה מלאה בסיפורים מסוג זה, גם רעיון ה"משיח" בתנ"ך מבוסס על הקרבה מסוג זה.

 

עשויים גם לעניין אותך: