אתאיסטים ספקניים טוענים כי ההצלחה הגדולה של המדע בכך שהוא מגלה איך פועל היקום צריכה להוביל אותנו למסקנה כי אלוהים לא הכרחי לשום דבר ואפילו לא קיים. המדע בסופו של דבר יגלה את חוקי הטבע והצורך באלוהים יצטמצם. אך האם מסקנה זו נכונה?

על פי הפילוסוף מאוניברסיטת אוקספורד, פרופסור ג'ון לנוקס' לא רק שמסקנה זו היא שגויה אלא "היא מערבת בתוכה כשל לוגי נפוץ." כך הוא מדגים את הכשל הלוגי:

"קחו למשל מכונית מדגם פורד. ניתן לדמיין כי מישהו מאזור מרוחק ומבודד אשר יראה מכונית זו בפעם הראשונה, ואשר לא ידע שום דבר על הנדסה מודרנית, עלול לחשוב כי יש אלוהים כלשהו (מר פורד) בתוך המנוע, שגורם למכונית לנוע. הוא עוד עלול היה לחשוב שכאשר המכונית סירבה לנוע זה היה בגלל שמר פורד כעס עליו.

כמובן, אם הוא היה לומד הנדסה ומפרק את המנוע לחתיכות הוא היה מבין שאין מר פורד בתוך המנוע. הוא היה מבין שמר פורד הוא לא הגורם לתנועתה ולמנגנון פעולתה של המכונית. ההבנה שלו אודות עקרונות המכניקה של המנוע הייתה מספיקה בכדי להסביר כיצד המנוע פועל.

עד כאן הכל טוב. אך אם הוא מאוחר יותר יחליט כי ההבנה שלו אודות אופן פעולתו של המנוע הביאה אותו למסקנה שזה בלתי אפשרי להאמין בקיומו של מר פורד אשר השקיע מחשבה רבה בתכנון ועיצוב המנוע, אז הוא יטעה ויהיה אשם בכשל לוגי הנקרא במונחים פילוסופיים- 'טעות בקטגוריה' (Category mistake). אם מר פורד לא היה קיים הוא גם לא היה מתכנן ומייצר את המנוע והמכונית אשר אותם היה צריך להבין.

כיצד דימוי זה רלוונטי לנושא של אלוהים והיקום? לנוקס מסביר: "בדומה לכך זו טעות בקטגוריה להניח, שההבנה שלנו אודות המנגנונים על פיהם היקום שלנו פועל שוללת את קיומו של אלוהים אשר יצר את היקום מלכתחילה. במילים אחרות, אנו לא צריכים לבלבל בין המנגנונים אשר על ידיהם היקום פועל לבין הגורם או היוצר של היקום".

הוקינג, דוקינס, ומדענים אתאיסטים אחרים לא מצליחים להבין את העיקרון הפילוסופי הבסיסי הזה. אך הנקודה היא אחרת, עצם הצלחתו של המדע תומכת בקיומו של אלוהים. מדוע? משום שרק אם היקום שלנו בנוי על פי דפוס חשיבה רציונלית הוא יכול לאפשר חקירה והסקת מסקנות אודותיו. המדע לא היה יכול להתקיים אם היקום שלנו לא היה בנוי בצורה רציונלית, כזו שמאפשרת מחקר ותצפית. התאיזם כנגד האתאיזם בעצם מספק מסגרת רעיונית שעל פיה המדע פועל.

המדע לא היה יכול להתקיים ללא עקרונות פילוסופיים "מופשטים" אשר לא יכולים להיות מוכחים בעזרת השיטה המדעית. לדוגמא: חוקי הלוגיקה- אשר בלעדיהם אין דבר כזה מדע, הסדר השורר ביקום- בלעדיו לא היינו יכולים לחקור את היקום ולהסיק לגביו מסקנות, והאמינות של הכישורים הקוגניטיביים שלנו.

הדגש הוא כי המדע לא היה יכול להתקיים ללא ההנחות הפילוסופיות הללו אך הוא לא יכול להצדיק אותן. ההשקפה התאיסטית דווקא כן מצליחה להצדיק הנחות אלו בכך שהעולם הוא תוצר חשיבה רציונלית של בורא אישיותי, ההיגיון מובנה בתוכו, הוא ברא אותנו לכן אנו יכולים לבטוח בכישורים הקוגניטיביים שלנו בפרט ובחושים שלנו בכלל.

המאמינים התאיסטים לא טוענים כי אנו אמורים לערב את אלוהים בהבנה שלנו אודות היקום, אלא כי אלוהים הוא הבסיס לקיומו של היקום אותו אנו יכולים לחקור.

 

אלוהי הפערים

מנקודת השקפה משיחית תיעוד הטבע מעיד על הליכים טבעיים ועל פעולות הנסים של אלוהים גם יחד. ככל שנלמד יותר על תיעוד הטבע כך נבין את שניהם טוב יותר. ההבדל האמתי בין האתאיסטים והתאיסטים המשיחיים הוא שהאתאיסטים חוזים שאת כל התופעות המופיעות בטבע יש לייחס לסיבות טבעיות בלבד ואילו התאיסטים המשיחיים גורסים שיש תופעות כלשהן שאפשר לייחס אך ורק להתערבות משמים.

קודם כול, מה שהנטורליסטים מתעלמים ממנו הוא הפערים העצומים וההולכים וגדלים בהשקפת העולם הנטורליסטית. לדוגמה, ככל שהמדע מתקדם, מתקשים הקוסמולוגים להסביר מדוע כל כך הרבה מאפיינים של הטבע תוכננו ממש עבורנו בני האדם. בנוסף, ככל שמבינים טוב יותר את מורכבות התא, פחות ופחות סביר להניח שמוצא נטורליסטי הוא אפשרי.

ואף חשוב מכך, הזיהוי של תכנון צריך להיות מבוסס לא על מה שאיננו יודעים על המדע אלא על מה שאנחנו כן יודעים על סימני התבונה. המתמטיקאי ביל דמבסקי פיתח מערכת של זיהוי תכנון, שאמינותה הוכחה בתחומים שונים כמו זיהוי פלילי וחיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ. תהליך החשיפה כרוך בזיהוי תבניות שעונות על שלושה קריטריונים:

 

  1.    הם לא יכלו להיווצר מסיבות טבעיות (כמו גבישי קרח).
  2.    הסבירות לקיומם היא אפסית.
  3.    הם מכילים מורכבות מפורטת.

כשקריטריונים אלה מיושמים על התא, בייחוד על המידע שמכיל ה-DNA, המסקנה שמדובר בתכנון מראש היא בלתי נמנעת. המונח מורכבות מפורטת פשוט מתייחס לדפוסים שמעידים על תכלית, כוונה, או משמעות, כמו הפרצופים החרוטים על הר ראשמור. החלת קריטריונים אלה על החיים, כמו המידע הכלול בתא, מעידה בבירור שהחיים חייבים להיות תוצר של תבונה. העדות תוארה בפירוט בספרו של סטיבן מאייר Signature in the Cell ("חתימה בתא").

מעבר לכך, אין זו עצלות לייחס יצירת אמנות לצייר שמעולם לא פגשנו או את הגאונות לממציא מכשיר גאוני שזה עתה קנינו. בנוסף, עצם העובדה שאנחנו רואים את אותות התכנון בדבר מה, לא אומרת שאנחנו יכולים להפסיק לנסות להבין איך הוא פועל. דוגמה מאוד פשוטה לכך היא שכל מכשיר בביתנו עוצב בידי מישהו שמעולם לא פגשנו. כשרכשנו את הפריטים האלה והבאנו אותם הביתה, השתוקקנו לקרוא ולהבין איך הם פועלים. עד היום אנחנו נאבקים להבין את מלוא הפוטנציאל שהמעצב או הממציא כללו בהם.

אמונה שאלוהים תכנן את החיים גורמת לנו לבקש להבין איך הוא עשה את זה, לא לכבות בעצלות את המוח שלנו. בדומה לכך, הכרה בכך שבורא נמצא מאחורי היקום שלנו איננה מונעת מאתנו להבין איך התרחשה הבריאה. כשההוכחות לקיומו של בורא תבוני כל כך מרקיעות שחקים, עלינו להקשיב לעצת כל הפילוסופים מאפלטון עד לורנס קראוס וללכת בעקבות ההוכחות לאן שיובילו אותנו. הכרה בבוראנו לא תכשיל את המדע אלא תשחרר אותו מכבלי הדוגמה הנטורליסטית. מדענים יוכלו אז לשאול שאלות חדשות ולתכנן מחקרים חדשים שרק יעשירו את יכולתנו להבין את הטבע.

 

עשויים גם לעניין אותך: