ראשית חשוב להבין – המדע לא מתעסק בשאלות פילוסופיות כגון "מה היה לפני המפץ הגדול?" מאחר והמדע לא מסוגל לבחון כל דבר, מדע מסוגל לבחון אך ורק את הקיום והחומרי. לכן, השאלה האם ניתן לשים את אלוהים תחת מקירוסקופ במעבדה ("להוכיח את אלוהים") כפי שאתאיסטים רבים חפצים לעשות – פשוט איננה רלוונטית, מאחר שהמדע לא מסוגל "להוכיח" יישויות מופשטות, כגון העולם הרוחני. אך כפי שהבהרנו בסרטון – מה שהמדע לא מסוגל לבחון, לא בהכרח לא קיים – אחרת, נוצרות בעיות פילוסופיות קשות.

ד"ר פרנסיס קולינס

ד"ר פרנסיס קולינס

מנהל המכון הלאומי-אמריקאי לבריאות, זוכה פרס מדלית הזהב למדע, ומנהיג פרוייקט הגנום האנושי (NHGRI), המדען ד"ר פרנסיס קולינס (שהינו דוגל נלהב בתאורית האבולוציה), פרסם בשנת 2006 את ספרו "שפתו של אלוהים: עדויות מדעיות מודרניות לאמונה", בו הוא כותב את הסיבות המדעיות לפיהן הוא הגיע לידי אמונה ומסקנה כי התחכום, המורכבות, היופי והסדר שקיים בטבע מעידים לטענו על קיומו של בורא שמיימי (עמ' 75). כאתאיסט, קולינס הגיע למסקנה כי התנ"ך והברית החדשה נכתבו בהשראתו של בורא זה, ולכן בחר לנטוש את התנועה האתאיסטית ולשים את בטחונו ואמונתו באלוהים ובמשיח ישוע.

ד"ר קולינס הוא רק דוגמא אחת מיני רבות. בשנים האחרונות, מדענים ואתאיסטים רבים אשר תודות לגילויים מהעולם הקוסמולוגי ולמורכבות המופלאה הקיימת בחיים ובטבע, מגיעים לאמונה בבורא אינטלגנטי ליקום. מעניין שבין כל השקפות העולם השונות, העולם המדעי הוא זה שמספק במידה הולכת וגוברת את העדות המשמעותית והמדהימה ביותר לקיומו של אלוהים. הקרב בין המדע לדת היה מוכר וידוע לאורך כל ההיסטוריה. אבל בשנים האחרונות, ״העובדות״ שהמדע קידם בנוגע למוצא היקום והאנושות, נתונות יותר ויותר תחת מתקפה, במיוחד מבפנים.

מדענים כמו מייקל בהא קראו תגר על ״עובדות״ מדעיות תוך שימוש במתודולוגיה מדעית. ספרים כמו ספרו של בהא, Darwin's Black Box: The Biochemical Challenge of Evolution (״הקופסה השחורה של דארווין: האתגר הביוכימי של האבולוציה״), שבו הוא מביא עדות מתחום הביוכימיה שמפריכה את האבולוציה של דארווין, פתחו את הדלת לביקורות על תיאוריית האבולוציה.

מעניין שככל שהמדע חושף דברים חדשים, כך אפשרות קיומו של בורא פוקחת את עיניהם של יותר ויותר מדענים. צ׳ארלס תאקסטון אומר למשל על הד.נ.א., ״זהות מבנית נתגלתה בין המסר הגנטי של הדי. אן. איי. לבין המסרים שכתובים בשפת אנוש״. הופרט יוקי מסביר:  "קיימת זהות מבנית בין הד.נ.א.. (וחלבון) לבין מסרים לשוניים כתובים. מאחר שאנחנו יודעים מתוך ניסיון שאינטליגנציה היא שמייצרת מסרים כתובים, ולא ידוע לנו על אף גורם אחר שמייצר אותם, ההשלכה היא… שאינטליגנציה יצרה גם את הד.נ.א. והחלבונים. המשמעות שיש לכך נובעת בעיקר מהוודאות של עובדה זו, שכן לא מדובר רק במבנים דומים."

 

"תכנון תבוני"

וויליאם דמבסקי אומר דברים דומים, ״בתחום הביולוגיה, תכנון תבוני ("בריאתנות") הוא תיאוריה של מקורות ביולוגיים והתפתחות. הטענה הבסיסית היא שיש צורך בגורמים אינטליגנטיים כדי להסביר את המבנים המסובכים, העשירים במידע של הביולוגיה, ושאפשר לגלות את הגורמים האלה באמצעים אמפיריים״. דמבסקי ממשיך, ״העולם מכיל מאורעות, עצמים ומבנים שלא תמיד יש הסבר ישיר לקיומם, ושניתן להסבירם בצורה נאותה רק אם מחפשים גורמים אינטליגנטיים. המדענים נמצאים היום בעמדה שמאפשרת להם להוכיח את זה היטב. לפיכך, מה שהיה בגדר אינטואיציה פילוסופית, מוגש עכשיו כתוכנית מחקר מדעית״.

לדברי צ׳אנדרה וויקראמאסינגה: "אם תבדוק תחת מיקרוסקופ את המבנה של מערכת החיים שלנו, את המיקרו אורגניזמים שלנו או אותנו עצמנו, כמו שהם באמת (לא פשוטו כמשמעו), אם תחקור את מערכת החיים שנגישה לנו, תגיע למסקנה הבלתי נמנעת שמערכות חיים לא יכולות להיווצר על ידי תהליכים אקראיים, על ציר זמן סופי, ביקום סופי. לדעתי, העדות שהחיים עצמם מספקים היא עובדה מאוד קשיחה, מסוגה של מערכת חיים כפי שלומדים במעבדה. תוכן המידע במערכת החיים שקיימת עלי אדמות הוא אולי העובדה הקוסמולוגית הקשיחה ביותר. אי אפשר להימלט ממנה משום שהיקום חייב בצורה כזו או אחרת לגלות את הטיעון הזה. לדעתי, המיקום של הנתון הזה צריך לעלות על הנתון הקוסמולוגי שעוסק באיכות המידע".

"אנחנו לא מדברים על דמיון שטחי בין הד.נ.א.. לבין טקסט כתוב. אנחנו לא אומרים שהד.נ.א.. הוא מעין מסר. אנחנו למעשה אומרים שהד.נ.א. הוא מסר. וכך, התכנון האמיתי חוזר לביולוגיה".

 

שינוי כיוון

פרופ' סטנלי ג׳קי אומר: "מאז ימיו של דארווין נדמה שהדיבורים על תכלית ומטרה ראויים לנזיפה יותר מכל דבר אחר בפני בית הדין המדעי. כמה מביך שהמדע בצורתו המתקדמת והמקיפה ביותר, הקוסמולוגיה המדעית, שב לדבר היום על תכלית בשיח המדעי. זמן קצר לאחר גילוי בדיקת הפחמן ה-14 החלו הקוסמולוגים לתהות על השוליים הצרים במיוחד שאיפשרו התפתחות קוסמית. היקום החל להיראות להם יותר ויותר כממוקם בנתיב צר, נתיב שמוביל כלפי מסה, כך שבסופו של דבר בני האדם יכלו להיכנס לזירה. אם המרק הקוסמי הזה היה שונה ולו במקצת, לא רק המרכיבים הכימיים של כל הגופים האורגניים לא היו מצליחים להיווצר. גם חומר לא פעיל היה נתון לפעולת גומלין שונה מזו שדרושה לקרישה של גושי חומר גדולים כמו פרוסו־כוכבים ופרוסו־מערכות שמש… בכל מקרה, מנקודת השקפה מדעית טהורה, ההופעה של חיים עלי אדמות היא תוצאה של חוסר סבירות. לכן אין פלא שלא מעט קוסמולוגים, שלא מוכנים להקריב לנצח על מזבח המקריות העיוורת, מתחילים לדבר על העיקרון האנתרופי. הכרה בעיקרון זה נולדה בשל החשד המטריד שייתכן שהיקום בכל זאת נתפר במיוחד עבור האדם".

פרופ' יו רוס מוסיף, ״האסטרונומים גילו שהמאפיינים של היקום, של הגלקסיה שלנו ושל מערכת השמש שלנו, מכוונים בצורה כה מדויקת כך שיתמכו בחיים; שההסבר ההגיוני היחיד לכך הוא שהם תוצר של מחשבה תחילה של בורא אישי, אינטליגנטי, שהמעורבות שלו מסבירה את מידת הדיוק. דיוק כזה דורש כוח ותכלית״. רוס מתעד את דבריו של פרופ' פול דיויס, שאמר, ״לדעתי יש עדות ברת עוצמה לכך שמשהו פועל מאחורי הכל. התחושה של תכנון מושכל היא מעוררת השתאות״. והוא ממשיך ואומר, ״חוקי המדע, כפי שאנחנו מכירים אותם נכון לעכשיו, מכילים מספרים בסיסיים רבים, כמו גודלו של מטען חשמלי של אלקטרון, או היחס בין המסות של פרוטון ואלקטרון. כמה מדהים שנדמה שהערכים של מספרים אלה הותאמו בצורה מדויקת להפליא, מה שאיפשר את התפתחות החיים… ברור שיש טווחים מעטים יחסית של ערכים מספריים שיאפשרו התפתחות של כל צורה שהיא של חיים אינטליגנטיים״.

הוקינג מוסיף, ״זה אומר שהמצב הראשוני של היקום היה חייב להיבחר בצורה קפדנית למדי כבר בתחילת העיתים, אם אכן הצדק הוא עם רעיון המפץ הגדול. יהיה קשה להסביר מדוע היקום החל דווקא כך, אלא אם כן מדובר במעשה שעשה אלוהים, שהתכוון לברוא יצורים כמונו… הפליאה ההולכת וגוברת הזו היא שגרמה לאסטרונומים ופיזיקאים רבים לשנות את העיקרון האנתרופי במידה מסוימת, ולומר את מה שאמר סר פרד הויל, על כך ש'חייב להיות אלוהים'".

 

מערכת השמש וכדור הארץ

רוס ממשיך, ״היקום הוא לא היחיד שמעיד על קיומו של עיצוב שתוכנן מראש. גם השמש והארץ מעידים על כך. פרנק דייק, קארל סאגן וג׳וזף שקלובסקי נמנו עם האסטרונומים הראשונים שעמדו על כך. הם ניסו לאמוד את מספר הכוכבים (ביקום), שיש בהם סביבה שיכולה לאפשר את קיומם של חיים. בראשית שנות ה־60 של המאה ה־20 הם הכירו בכך שרק סוג מסוים של כוכב [כמו השמש], שכוכב לכת נמצא בדיוק במרחק הנכון ממנו, יכול לספק את התנאים המתאימים לצורך קיום חיים על אותו כוכב לכת״.

רוס מוסיף, ״בהתחשב בכך שהיקום שאנחנו יכולים לראות מכיל כמעט טריליון גלקסיות, כשכל אחת מהן מכילה בממוצע מאה מיליארד כוכבים, אפשר לראות שאין אפילו כוכב לכת אחד שיכולים להתקיים בו תהליכים טבעיים בלבד שיספקו את התנאים הדרושים לקיומם של חיים. לפיכך אין כל פלא שרוברט רוד וג׳יימס טרפיל, לצד אחרים, שיערו שחיים ברי תבונה מתקיימים רק על כדור הארץ״.

רוס מסכם, ״שוב אנחנו רואים שבורא אישי, עליון, היה חייב לתכנן את היקום. בורא אישי, עליון, היה חייב לתכנן את כדור הארץ. בורא אישי, עליון, היה חייב לתכנן את החיים״.

האם יתכן שיד המקרה היא ההסבר לתכנון המוקדם הזה? ״קשה להאמין שהמרחב והגדולה של הטבע הם לא יותר מאשר תוצר של יד מקרה״. קלארק ממשיך, ״האם התכונות של המרכיבים הכימיים ־ פחמן, חנקן, חמצן, וכל היתר ־ גם הן לא יותר מאשר תוצר של יד המקרה? האם התכונות המדהימות של המים ושל דו תחמוצת הפחמן ־ גם הן תוצר מקרי?״

 

צירופי מקרים?

העובדה שקשרים אלה [יקום מכוון הייטב, בצורה מדויקת להפליא] הם הכרחיים לצורך הקיום שלנו, היא אחת התגליות המרתקות ביותר של המדע המודרני… ובנקודה זו מתעוררת השאלה מדוע, מתוך הטווח האין סופי של ערכים אפשריים שהטבע היה יכול לבחור בהם כערכים בסיסיים, ומתוך המגוון האין סופי של תנאים ראשוניים שיכלו לאפיין את היקום הראשוני, הערכים והתנאים הממשיים חוברים זה לזה כדי לייצר את הטווח הייחודי של מאפיינים מאוד מיוחדים שאותם אנחנו רואים. הרי ברור שהיקום הוא מקום מאוד מיוחד: אחיד בהיקף הנרחב, אך לא אחיד בדייקנות כזו שמאפשרת לגלקסיות להיווצר… טווח התפשטות שמותאם לתכולת האנרגיה בצורה מדויקת במיוחד; ערכים לתקנים של העוצמות שלו שמאפשרים לגרעין להתקיים, ויחד עם זאת לא לכלות את כל המימן הקוסמי, ועוד תקריות גורל רבות אחרות.

 

סיבה ותכלית

האם יש מטרה כלשהי ליקום? ואם כן, מה הקשר שלה לבורא? הנרי מרגנאו עונה על כך בצורה חד משמעית. ״בנקודה זו הטיעון שלי הוא מאוד פשוט. מהו ההבדל בין סיבה לתכלית? סיבה היא קביעה של מאורעות העתיד על סמך העבר. תכלית היא קביעת מאורעות העתיד מתוך ראייה של העתיד. לא יכולה להיות לך תכלית, אלא אם כן אתה מדמיין מה אתה רוצה לעשות. לפיכך, תכלית דורשת את קיומו של מוח, של תבונה״.

דיויד היום הספקן סיכם את חיבורו המפורסם, -Enquiry Concerning Human Undemanding (״חקירה של ההבנה האנושית״) עם האתגר הבא, ״אם ניקח ליד ספר כלשהו שעוסק בתיאולוגיה או במטה פיזיקה חינוכית, לדוגמה, יהיה עלינו לשאול: האם הוא מכיל נימוקים מופשטים באשר לכמות או מספר? לא. האם הוא מכיל נימוקים ניסיוניים באשר לעובדות או לקיום? לא. השליכו את הספרים האלה לאש: שכן הם אינם מכילים דבר פרט לפלפולים [הנמקה שנונה ומטעה] ואשליה״.

האם יש עדות משכנעת כלשהי, שיכולה להושיע את האדם מחוסר התועלת שבספקנות? מהסתירות של הפוסט מודרניזם? או מהרגשות המטעים של המיסטיקה? אני מאמין שבהחלט קיימת עדות כזו. ב׳ ג׳והנסון מציב בחיבורו The Atheist Debater's Handbook (״המדריך לאתאיסט המתפלמס״) את האתגר הבא, ״אם אלוהים קיים, תהיה עדות לקיומו; יתגלו סימנים שיצביעו על מסקנה כזו״. המאמרים שמרכיבים את האתר הזה עונים על האתגרים שהציבו הְיום וג׳והנסון. הם מציגות עדות, בדיוק כפי שדרש הְיום ־ במונחים של כמות ומספר, והרבה מעבר לכך ־ במטרה לסייע לאדם נבון לגלות שאלוהים הושיט את ידו אלינו בדמותו של ישוע המשיח.

כדבריו של ג׳והנסון – צריכה להתגלות עדות ־ שלמעשה כבר התגלתה ־ לקיומו של אלוהים. העדות צצה ועלתה בצורה כה מפורטת, עד שברור שאלוהים רוצה שלא רק נדע שהוא קיים. הוא רוצה שנדע שאנחנו יכולים להכיר אותו באופן אישי.

 

האם המדע יכול להוכיח כל דבר?

האם מה שלא יכול להיות מוכח מדעית הוא לא רלוונטי? ביקורת על ההשקפה המדענית. מדענות (scientism) הינה השקפה אפיסטמולוגית הגורסת כי מקור הידע שלנו הוא מן המדע בלבד.

לא רק שהשקפה זו היא לא נכונה אלא היא סותרת את עצמה. חשבו רגע על הטענה המדענית: "המדע הוא המקור היחיד לידע", או "מה שלא יכול להיות מוכח מדעית הוא לא רלוונטי".

האם הטענה הזו יכולה להיות מוכחת מדעית? האם ניתן להוכיח על פי השיטה המדעית שהמדע הוא המקור היחיד לידע? או להראות מדעית שמה שלא יכול להיות מוכח מדעית הוא לא רלוונטי? ובכן התשובה המתבקשת בהכרח היא וודאי שלא. לכן ההשקפה סותרת את עצמה כלומר על פי ההשקפה עצמה עלינו לא להאמין בהשקפה משום שאנו לא יכולים לאשש אותה מדעית.

אבל בואו נניח רגע בצד את הסתירה העצמית אשר מונחת ביסוד ההשקפה. האם ההשקפה עצמה נכונה? ובכן יש מגוון רב של תחומים בחוויה האנושית אשר לא יכולים להיות מוכחים מדעית אך כאלה שכולנו מאמינים בהם. המדע לא יכול להוכיח:

  1. אמיתות לוגיות \ מתמטיות- המדע מניח מראש אמיתות אלה ומבוסס עליהן לכן הניסיון להוכיח אותן יהיה כשל מעגלי.
  2. רציונליות ומטפיזיקה- לדוגמא, המדע לא יכול להוכיח שהעולם לא נברא לפני 5 שניות במראה של הגיל הנוכחי, המדע לא יכול להוכיח שאתם לא איזו הזיה של חייזר ביקום מקביל. המדע לא יכול להוכיח שהאנשים לידכם הם לא רובוטים שמציגים בפניכם התנהגות של בני אדם ומחופשים לבני אדם.
  3. מוסר- המדע לא יכול להוכיח מה מוגדר כטוב ומה מוגדר כרע.
  4. אסתטיקה פילוסופית וסובייקטיביות- המדע לא יכול להסביר למה אובייקט מסוים נתפס בעיני האינדיווידואל  כ"יפה" וכו'.
  5. את המדע עצמו- לנסות להוכיח את המדע עם המדע זהו כשל מעגלי.

לסיכום- המדע הוא כלי דרכו ניתן לדעת על העולם והמציאות. אך אינו הדרך היחידה לדעת אודות המציאות. מדע הוא סוג של גישה לידע, אך אינו  הסוג היחידי. ישנם סוגי גישות נוספים לידע כמו: ידע היסטורי, ידע פילוסופי, ידע מוסרי, ידע אסתטי, ידע תאולוגי וכו'. לכן, הטענה שאלוהים לא קיים או לא רלוונטי, רק בגלל שלא ניתן להוכיח אותו במעבדה, מופרכת ולא נכונה.

 

עשויים גם לעניין אותך: