אתאיסט – יומרני כהגדרה

המילה ״אתאיזם״ מקורה ביוונית. ״א״ פירושו ״לא״, ו״תאוס״ פירושו ״אלוהים״. אתאיסט אם כן, הוא אדם שטוען שאין אלוהים, טענה שמאוד קשה להגן עליה. כדי להבטיח באופן עקבי שהאמונה שלו נכונה, האתאיסט חייב לטעון שהוא יודע הכל, אחרת תמיד קיימת אפשרות שאלוהים קיים ושהוא רק לא יודע על כך עדיין. ובהתחשב בעובדה שרוב האנשים יטענו שהם יודעים רק חלק קטן מכל הידע שקיים ביקום, הסיכויים שאלוהים קיים ושאדם מסוים פשוט לא יודע על כך הינם גבוהים במיוחד.

אנשים רבים שאני פוגש לא שמעו מעודם חלק ניכר מהתוכן שבמאמרים שבאתר הזה, ולכן גם לא בחנו את דברים אלה. גם אני לא עשיתי את זה עד שהחלטתי להפריך את האמונה בישוע. זו הסיבה שאיגדתי את כל העדויות תחת קורת גג אחת. רציתי לתת לכולם, במיוחד לאתאיסטים, הזדמנות להתחיל חיים חדשים, המבוססים על האמת שעולה ממשנתו של ישוע. הרי אם באמת אין אלוהים, עתידם של החברה ושל האדם הפרטי גם יחד הוא עגום במיוחד.

דוסטויבסקי

קרא את תיאורה של החברה שאין לה אלוהים, פרי עטו של דוסטויבסקי, ״מה יהא איפוא מעתה על האדם? ללא אלוהים וללא חיי העולם הבא? הרי אם… הותר הכל, משמע שמותר לעשות הכלל ־ ואתה לא ידעת?״ (דוסטויבסקי, האחים קרמזוב, כרך שני, 281).

דוסטויבסקי ממשיך:

"ואני, שאלת האלוהים תציקני. אך דבר זה בלבד יציקני. ומה, אם הוא איננו? מה, אם צדק ראקיסין, שזוהי אידאה מלאכותית בקרב האנושות? כי אז, אם איננו, הרי האדם הוא ריבון האדמה, ריבון היקום. נהדר! אולם כיצד יהיה עושה את הטוב בלעדי האלוהים? שאלה היא! אך לזה אני נתון. כי את מי, איפוא, יאהב אז האדם? למי ירחש תודה? למי הימנון ישיר? ראקיסין צוחק. ראקיסין אומר, כי אפשר לאהוב את האנושות גם בלא אלוהים. ובכן, זאת תוכל לטעון רק פסחה נזלנית שכמותו, ואני לא אוכל להבין זאת. קלים החיים לראקיסין: ״אתה, – אומר הוא אלי היום, – מוטב שתשקוד על הרחבת הזכויות האזרחיות של האדם, או אפילו על כך, שמחיר הבשר לא יעלה; בזאת תוכיח את אהבתך לאנושות, ביתר פשטות ומקרוב יותר, מאשר בפילוסופיות״. בתשובה לכך גם הטחתי בפניו: ״ואתה, אמרתי, באין אלוהים תייקר בעצמך את מחיר הבשר, אם יזדמן הדבר לידך, ותפיק רובל מפרוסה״ (דוסטויבסקי, האחים קרמזוב, כרך שני, 284).

סארטר, קאמי, ניטשה

אבל לא רק רעיון קיומו של אלוהים חשוב. חייבת להיות מציאות שאלוהים יצר, והוא חייב להיות בעל יכולת לשנות את האדם באופן ממשי ומהותי. סארטר מצא שהאתאיזם הוא אכזרי. קאמי גילה שהוא מפחיד. וניטשה אמר שהוא ׳מטריף את הדעת׳. זמן קצר לפני מותו אמר סארטר:

״אני לא מרגיש שאני תוצר של יד המקרה, גרגר של אבק ביקום, אלא מישהו שציפו לבואו, שהתכוננו לקראתו, שתוכנן מראש. בקיצור, ישות שרק בורא יכול לשים כאן; הרעיון הזה של יד בוראת מתייחס לאלוהים״

 

אולי גם יעניין אותך: