גלגול נשמות – עד כמה זה מדעי?

בהודו, ישנה קבוצת אנשים שנחשבת על ידי הסביבה ככאלו שהתגלגלה אליהם נשמה רעה. קבוצה זו נקראת "דלית" ומשמעותה בשפה ההודית "אנשים מקולקלים". ישנם בהודו כ160 מיליון אנשי-דלית אליהם החברה ההודית מתאכזרת מאוד ומתייחסת בבוז, מעמדם נמוך ממעמדו של כלב רחוב. איש אינו אמור להיות בקשר איתם, לאנשים אלו אין שום אפשרות להצליח בחיים מאחר שגורלם נגזר עליהם בעת לידתם, זאת, תודות לאמונה בגלגול נשמות.

חברות רבות ברחבי העולם מאמינות זה זמן רב במושג 'גלגול נשמות'. סקר ״גאלופ״ שנערך לאחרונה גילה שאחד מכל ארבעה אמריקנים מאמין בגלגול נשמות. גלגול נשמות פירושו "לשוב בבשר". המחבר ג'פרי פארינדר מגדיר את גלגול הנשמות כאמונה שהנפש (או כוח אחר) עוברת אחרי המוות לגוף אחר.

גלגול נשמות הינו היבט מרכזי בתורות המזרח של ההינדואיזם והבודהיזם. כתות רבות מחזיקות בהשקפות מגוונות לגבי גלגול נשמות, רובן בעלות השקפה פאנתיאיסטית לגבי אלוהים. המילה "פאנתיאיזם" גזורה מהמילה היוונית "פאן", שמשמעותה "כל", והמילה "תיאיזם" שמשמעותה "אלוהים". בפאנתיאיזם, אלוהים הוא כוח בלתי אישי המורכב מהכול; היקום הוא אלוהים ואלוהים הוא היקום. כל היצורים הברואים הם המשך או שלוחה הנובעים מאלוהים, העץ הוא אלוהים, השמש היא אלוהים וכך הלאה.

יצורים חיים הם בעלי גוף גשמי וישות לא חומרית הנקראת נפש, כוח החיים, או ג'יבה. ברגע המוות נפרד כוח החיים מהגוף ולובש צורה גשמית אחרת. חוק הקארמה קובע איזו צורה ילבש הפרט. עיקרון זה מלמד שלמחשבות, למילים ולמעשים של הפרט יש השלכות אתיות שקובעות את גורלו בקיום העתידי. מצבנו הנוכחי הוא תוצאה של המעשים והכוונות שהיו לנו בגלגול הקודם. מידת הקארמה הטובה או הרעה שאנחנו צוברים בחיים הנוכחיים שלנו קובעת אם נשוב לצורת קיום גבוהה או נחותה יותר ממצבנו היום.

יש מאות ואפילו מיליוני גלגולים שעוברים לצורת חיים גבוהה או נחותה יותר כדי לשלם את חוב הקארמה. מעגל גלגול הנשמות הזה נקרא "עיקרון הסמסארה". הפרט מקווה בסופו של דבר להיפטר מכל הקארמה הרעה ולהשתחרר ממעגל גלגול הנשמות כדי להגיע לאחדות עם האלוהי. שחרור זה ממעגל גלגול הנשמות נקראה "מוקשה". הנפש נתפשת ככלואה בתוך הגוף וחייבת לצאת לחופשי כדי להגיע לאחדות עם האלוהי. כל השקפה שונה בתורתה לגבי האופן שבו אפשר להגיע לשחרור אולטימטיבי ממעגל גלגול הנשמות.

רוב ההשקפות מסכימות שרק באמצעות הצורה האנושית אפשר להגיע לאחדות עם האלוהי. יש דרכים שונות להגיע לישועה מעול הגוף הגשמי והשקפות המלמדות שאפשר להשתחרר מהמעגל באמצעות הארה שנובעת מדעת, מדיטציה והעברה. השקפות אחרות מלמדות שהישועה מושגת באמצעות אמונה וסגידה לאלוהות מסוימת או התגלות של האלוהי. אותו אליל יגמול לפרט שעבד אותו ויעזור לו בחיפושיו אחר המוקשה. השקפות אחרות מלמדות שאפשר להגיע לישועה באמצעות משמעת ומעשים טובים. רוב האמונות המערביות על גלגול נשמות נובעות מתורות המזרח. האם קיימות ראיות שמוכיחות שגלגול נשמות באמת קיים? נבחן אותן להלן.

 

ראיות לגלגול נשמות?

חוקר מוביל בתחום גלגול הנשמות, ד"ר איאן סטפנסון, ראש המחלקה לנוירולוגיה ופסיכיאטריה באוניברסיטת וירג'יניה, מאמין שלגלגול נשמות יש ראיות חותכות. דוגליו מספקים חמש ראיות: רגרסיה היפנוטית, דז'א וו, אקסנוגלוסיה, סימני לידה וכתבי הקודש.

 

היפנוזיה

הראיה הראשונה היא רגרסיה היפנוטית. האנשים שדוגלים בגלגול נשמות מצטטים דוגמאות של פרטים שסיפקו תיאורים חיוניים ומדויקים של אנשים, מקומות ואירועים שאין שום סיכוי שהפרט המתאר אותם היה מכיר. כיום יש קבוצה קטנה של פסיכולוגים שמטפלת בשיטת הגלגול הקודם, או באמונה שהבעיות הנוכחיות של הפרט הן תוצר של חייו הקודמים. לעומת זאת, דייקנותן של העובדות שמתקבלות באמצעות היפנוזה עדיין מוטלת בספק רב. ראשית, ישנו תיעוד נרחב אודות מטופלים ששיקרו תחת השפעת היפנוזה. שנית, הזיכרון האנושי נתון לעיוותים מכל מיני סוגים. שלישית, מודעותו של המטופל לדמיון ולמציאות תחת היפנוזיה הינו מטושטש.

ד"ר קנת' באוארס, פסיכולוג מאוניברסיטת ואטרלו וד"ר יאן דיווין באוניברסיטת מקמאסטר טוענים: "…היפנוזה אמנם מעצימה את הזיכרון, אבל היא גם מעצימה טעויות. מטופלים מהופנטים במחקר שלהם נזכרו פעמיים ובצורה נכונה באותו מספר פריטים שזכו חברי קבוצת הבקרה שלא היו מהופנטים, אבל גם טעו פי שלוש. המטופל המהופנט יוצר זיכרונות שאינם בקיים". רביעית, מחקרים מראים שמטופלים במצב היפנוטי מושפעים בקלות משאלות מובילות. בתהליך ההיפנוזה המטופל מתבקש להרפות מהשליטה שלו על מודעותו ועל גופו. האנס הולצר אומר: "קל יותר להפנט נשים מאשר גברים, אבל יש יוצאים מן הכלל גם בקרב נשים, שייתכן שיש להן קושי לוותר על שליטתן בגופן ובאישיותן, מרכיב חיוני להיפנוזה אמתית". במצב זה אפשר להתאים זיכרונות באמצעות רמזים של המהפנט. מסיבות אלה, בתי משפט בד"כ אינם מקבלים עדויות שניתנות במצב היפנוטי כראיה מהימנה.

את זיכרון החיים הקודמים אפשר לייחס גם להשפעת התרבות. חברות הרוויות בתורת גלגול הנשמות יוצרות סביבה התומכת בזיכרון מהחיים בגלגול הקודם. במדינות כמו הודו, סרי לנקה, בורמה ואסיה המערבית יש מספר רב של מקרים. אנשים רבים שטוענים שהם מסוגלים להיזכר בחייהם הקודמים רוכשים לעצמם כבוד בחברה. בסביבות כאלה התרבות משפיעה מאוד על התת-מודע. אם גלגול הנשמות הוא נכון, הרי שהיכולת להיזכר בגלגול הקודם צריכה לאפיין את כל התרבויות, לא רק את אלה באזור מסוים.

לבסוף, מרבית המקרים מתרחשים אצל ילדים. ד"ר סטפנסון טוען שאנשים רבים שטוענים שהם חיו חיים קודמים הם ילדים. בדרך כלל הם מתרגשים מאוד כשהם מספרים על האדם שהם היו בעבר, והם מספקים תיאורים מפורטים של החיים שהיו להם. ילדים רגישים מאוד להשפעה ויש לבחון את העדות שלהם בהסתייגות. במקרה הטוב, הראיות של רגרסיה היפנוטית אינן אלא מציעות אפשרות של גלגול נשמות, אבל הן אינן מוכיחות אותן.

 

Déjà vu

המונח "דז'א וו" מתייחס להרגשה מסוימת שכבר היית במקום או באירוע מסוים, בזמן שאתה בעצם עסוק במצב אחר. הדוגלים בגלגול הנשמות מייחסים את ההרגשה לגלגול הקודם, אבל החוקרים מספקים הסברים חלופיים. בתת-מודע שלנו אנחנו נוטים לייחס אירוע נוכחי לאירוע שהתרחש בעבר שאיננו זוכרים במודע. שני האירועים דומים זה לזה, ולכן אנחנו מרבים למזג במחשבות שלנו בין השניים וליצור רושם שכבר חיינו את אותה חוויה. חוקרים אחרים הוכיחו שלפעמים קורה שהנתונים שהעין קולטת מתעכבים במשך אלפית שנייה בדרכם למוח. כך אנשים חושבים שהם כבר ראו את הנתונים קודם.

 

אקסנוגלוסיה

אקסנוגלוסיה היא היכולת הפתאומית לדבר בשפה שהפרט המדבר אותה מעולם לא רכש. אנשים הדוגלים בגלגול נשמות מייחסים את התופעה לכך שהפרט דיבר את השפה בחייו הקודמים. לעומת זאת, גם קריפטואמנזיה יכולה להסביר את התופעה. בקריפטואמנזיה, הפרט שוכח את המידע שהוא רכש קודם לכן ונזכר בו מאוחר יותר, מבלי לדעת את מקור המידע. אפשרי שפרט ישמע מונחים זרים באמצעות התקשורת (כגון טלויזיה, שיר ברדיו וכד') או בילדותו וייזכר בהם בעת הצורך.

הראייה הרביעית היא הופעתם של סימני לידה ייחודיים שדומים לאלה של אדם שמת. לעומת זאת, קשה להראות כל קשר לגלגול נשמות. דמיון איננו מוכיח זהות.

הסברים חלופיים אלה יכולים להסביר את רוב הראיות לגלגול נשמות, אבל בכל מקום שבו הן אינן מספקות, עלינו לחשוב על האפשרות של השפעתם של שדים, שבה רוח משתלטת על הפרט, כמו במקרים שונים שמתוארים בברית החדשה. רוחות רעות קיימות זה אלפי שנים ואינן מוגבלות על ידי זמן ומקום. את המידע שיש בידיהן הן יכולות להעביר לדעתו של הפרט שהן אוחזות בו. אפשרות זו קיימת גם באמצעות טכניקות המדיטציה של המזרח. ד"ר ברו כותב על אדגר קייסי, אבי תנועת העידן החדש: "כוחו של קייסי בא לידי ביטוי בלי ציוד, בשקט. הוא נראה ריק לכשעצמו, כדי להעביר את המודעות ככלי, אמצעי".

אפילו מקדמי גלגול הנשמות מאמינים שמקרים רבים של זיכרון מהחיים הקודמים ניתן לייחס לאחיזת רוחות רעות. הם מודים שקשה לקבוע אם ההיזכרות בחיים קודמים היא תוצאה של גלגול נשמות או של אחיזה רוחנית. ויליאם דה ארטגה טוען: "לגבי ההיפותזה המזויפת של השדים, אנחנו יכולים לומר בביטחון שבמקרים רבים של חזיונות מהעבר, זוהי ההיפותזה המהימנה ביותר". אדגר קייסי אמר שזה מה שהוא חשב מאז ומתמיד, וכנגד זה הציע את הרעיון שאולי השטן פיתה אותו למשימה הזו כשהוא היה זחוח דיו כדי להאמין שאלוהים נתן לו כוחות יוצאי דופן. את הראיות אמנם אפשר לפרש כתומכות בגלגול נשמות, אבל הן אינן מוכיחות אותו באופן חד משמעי.

 

ראיות בכתבי הקודש לגלגול נשמות?

האנשים הדוגלים בגלגול נשמות אמנם מצטטים את כתבי הקודש כהוכחה לטענתם, אבל כתבי הקודש מפריכים את המושג. הם מלמדים שאנחנו חיים פעם אחת, מתים פעם אחת ונכנסים למצבנו הנצחי. באיגרת אל העברים ט', כו׳-כז׳ כתוב: "אבל כעת נגלה פעם אחת, בקץ העולמים, להסיר את החטא בקרבן עצמו. וכשם שנגזר על בני אדם למות פעם אחת ואחרי כן המשפט…" הדגש בפסוקים אלה הוא על פעולתו המכפרת של המשיח. במקום קרבנות מתמידים של בעלי חיים כדי לכפר במסגרת התנ"ך (התורה) על חטאים, המשיח דרך הברית החדשה שילם על החטאים אחת ולתמיד.

באותו אופן שהמשיח הופיע פעם אחת בלבד, גם האדם נועד למות פעם אחת. באותו אופן שקרבנו של המשיח הוא סופי, כך גם מותו הגשמי של האדם. אחרי כן ניצבת הנפש למשפט לפני אלוהים כדי לקבוע את גורלה הנצחי. ברגע שיש משפט, כתבי הקודש אינם מספקים ראיות לכך שאפשר לכפר על החטאים בהזדמנות אחרת של חיים עלי אדמות (התגלות כ', יא׳-טו׳; לוקס טו׳, יט׳-לא׳; מתי כה׳, לא׳-מו׳). קטע מן הכתובים שאליו פונים אנשים שדוגלים בגלגול נשמות הוא מיוחנן ט', א׳-ג׳: "כאשר עבר בדרכו ראה איש עיוור מיום היוולדו. שאלו אותו תלמידיו: 'רבי, מי חטא שהוא נולד עיוור? הוא או הוריו?" (פס' א׳-ב׳). המאמינים בגלגול נשמות טוענים שהתלמידים בקטע זה מייחסים את עיוורונו של העיוור לקארמה רעה מגלגול קודם.

לעומת זאת, היהדות ייחסה מומים מולדים לשני גורמים: חטאים שהתינוק עשה אחרי שנוצר ולפני שנולד, או חטא שעשו הוריו. המאבק בין יעקב לעשיו בבראשית כה׳, כב׳ ניטש עוד ברחמה של רבקה מתפרש כעימות שנבע מחטא עוד לפני הלידה. בשמות כ', ה׳ כתוב שחטא ההורים משליך על צאצאיהם. לעומת זאת, ביוחנן ט', א׳-ג׳ ישוע מפריך כל קשר בין מומיו של העיוור לבין חטאים קודמים ובכך שם קץ לכל רעיון הקארמה.

קטע נוסף נמצא במתי יא׳, שם קבע ישוע שיוחנן המטביל הוא אליהו הנביא. דוגלי גלגול הנשמות מפרשים את יוחנן כגלגול של אליהו מהתנ"ך. הדבר איננו נכון מהסיבות הבאות: ראשית, במלכים ב', ב' אליהו לא מת, אלא נלקח לשמים. בגלגול נשמות על האדם למות לפני שיוכל ללבוש צורה חדשה. שנית, במתי יז׳ אליהו הופיע עם משה על ההר. יוחנן המטביל כבר הספיק לחיות ולמות. אילו היה גלגול של אליהו הנביא, הוא היה מופיע במקומו. יוחנן המטביל לא התגלם כגלגול של אליהו אלא כאליהו במובן מטאפורי, שכן הוא התמלא כמו אליהו ברוח הקודש ובכוח. מכאן שכתבי הקודש אינם מספקים חיזוקים לגלגול נשמות.

 

גלגול נשמות ותחייה מן המתים

כתבי הקודש מלמדים שאחרי המוות תהיה תחייה מן המתים, לא גלגול נשמות. האיגרת הראשונה לקורינתים פרק טו׳ הוא אחד הקטעים הברורים ביותר המתארים את מה שמתרחש לנפש האדם אחרי המוות. בדומה לדוגלים בגלגול נשמות, גם אנחנו מסכימים שהמרכיב הלא חומרי של האדם נפרד ברגע המוות מן הגוף וקיים לנצח. אנחנו גם מסכימים שהנפש שוכנת בגוף אחר. ההבדל העיקרי הוא זה: הדוגלים בגלגול הנשמות מאמינים שהנפש שוכנת בצורות גשמיות רבות בהתקדמות מהפכנית לקראת איחוד עם האלוהי. דבר זה יכול להתרחש על פני מיליוני שנים או פחות. כבר קודם דנו בנאמר באיגרת אל העברים ט', כו׳-כז׳: אנחנו חיים פעם אחת, מתים פעם אחת ואחר כך נכנסים למצבנו הנצחי.

מצבנו הנצחי מתואר בראשונה לקורינתים טו׳. בפס' כ׳ כתוב: "אבל כעת המשיח קם מן המתים, ביכורי כל ישני עפר". כששאול השליח כתב "ביכורי", הוא רמז לסמליות בתנ"ך. הביכורים קדמו ליבול העיקרי ושימשו כדוגמה ועירבון ליבול העומד בפתח. כך תקומתו של המשיח היא סימן ועירבון לתקומתם של המאמינים בו. תחייתו מן המתים שונה מאוד ממודל גלגול הנשמות. ראשית, גופו של המשיח שקם מן המתים דמה באופן גשמי לגופו עלי אדמות. היו לו תכונות גופניות שהוא הדגים בכך שאפשר היה לגעת בו, בעובדה שדיבר ואכל. גופו המפואר היה גם בעל תכונות על טבעיות. הוא היה מסוגל להיכנס דרך קירות, להופיע ולהיעלם, ולעלות לשמים.

שאול השליח מתאר את גופו המפואר בכבוד של המשיח כבעל סוג אחר של בשר מהגוף עלי אדמות, ככתוב בפסוקים לט׳-מ׳: "לא כל בשר הוא אותו הבשר; לאדם בשר משלו, לחיות בשר אחר, לעופות בשר אחר ולדגים אחר. יש גופים שמימיים וגופים ארציים, אך שונה הדר הגופים השמימיים מהדר הגופים הארציים". הגוף החדש לא יתכלה והוא יהיה בן אלמוות. הוא יהיה גוף רוחני שנועד לחיים בשמים. הגוף המפואר לא יסבול עוד מהשפעות החטא או מהשפעות של זמן, חולי וכאב. לעומת זאת, החוטאים נכנסים מיד לאחר מותם למצב של עינוי נצחי. עיקרון זה מוצג בלוקס טז׳, יט׳-לא׳. בדוגמה זו, העשיר הרשע נכנס לגיהינום מיד עם מותו. במתי כה׳ העזים נכנסות למצב של עונש נצחי ללא כל תקווה להינצל.

לסיכום, אלה הם ההבדלים: ראשית, גלגול נשמות מלמד שהנפש נודדת במהלך תקופות חיים רבות, בעוד שהתחייה מן המתים מתרחשת פעם אחת. שנית, גלגול הנשמות מלמד שאנחנו שוכנים בגופים רבים ושונים, בעוד שהתחייה מן המתים מלמדת שאנחנו שוכנים בגוף אחד בלבד עלי אדמות ובגוף מפואר בן אלמוות בשמים, שדומה לגופנו עלי אדמות. שלישית, גלגול נשמות מלמד שאנחנו בתהליך אבולוציוני לקראת איחוד עם אלוהים, בעוד שהתחייה מן המתים מלמדת שאנחנו מגיעים למצבנו הסופי מיד עם המוות. כתבי הקודש אינם מחזקים את גלגול הנשמות ואין לבלבל בינו לבין תורת התחייה מחדש, שהיא דבר שונה בתכלית.

 

אולי גם יעניין אותך: