האם גוף האדם מעיד על תהליך אבולוציוני או על תכנון תבוני?

שוב ושוב אתאיסטים מאשימים את המאמינים על "אלוהי הפערים" כשזה מגיע לתכנון תבוני. הם אוהבים כתגובה להצביע על איברים שונים (לדוגמת התוספתן, שיני הבינה ודי.אנ.אי זבל) כ"הוכחה" (לכאורה) לתהליך אבולוציוני אשר סותר תכנון תבוני מראש על ידי בורא אינטלגנטי. אבל מה שהם עושים זה נקרא "אבולוציית הפערים"- כלומר לא יודעים עדיין את הפעילות של איבר מסוים ולכן מסיקים אבולוציה. אך מחשבה כזאת עוצרת מהמדע להתקדם ולגלות תכלית והבנות חדשות ומהפכניות על האיברים בגוף האדם.

ספקנים אלו טוענים כי ההוכחה לכך שאלוהים לא קיים, היא פגמים בגוף האדם המעידים על "מכונה הנדסית פגומה". לטענתם, אם 'בורא כל יכול' באמת ברא אותנו, הוא היה יוצר אותנו בצורה טובה הרבה יותר.

ראשית, בסרטון הוידיאו הגבנו לטענות שהאתאיסטים אוהבים להתהדר בהן כלכך. אך מאחר שתמיד יוצעו טוענות נוספות ל"פגמים" נוספים (לא באמת פגמים, אלא שהמדע פשוט מאוד עדיין לא השכיל להבין אותם), ברצוננו לקחת צעד אחורה ולשאול את הספקנים – מדוע לא ללכת עד הסוף עם הטענה ולשאול – אם בורא עולם באמת ברא אותנו, מדוע הוא לא יצר אותנו בצורה כזאת שאנחנו לא צריכים לאכול, ולא צריכים לשתות ולא צריכים לישון? הרי היינו הרבה יותר "מושלמים" אם לא היתה לנו תלות בדברים הללו.
שנית, מדובר בטענת איש-הקש, זאת מאחר שבשום מקום בכתבי הקודש לא הוכרז ע"י אלוהים כי הוא ברא אותנו "סופרמנים". כל בני האדם מיועדים לאבדון. כולנו, כולל כל בעלי החיים – הולכים למות. שום דבר בעולם הזה לא מחזיק מעמד לנצח. עצם עובדת קיומו של המוות כהוכחה לכך כי היקום הזה, לא אמור להחזיק מעמד לנצח, לא נועדנו לכך, זו היא לא תכלית הקיום שלנו (כולנו פה רק לביקור קצר). בראשו של הספקן, אם אלוהים קיים, על כולנו לחיות חיים מושלמים ונצחיים, ללא כאב וללא עצב. אך זו היא כלל לא תכלית החיים שלנו כעת עלי אדמות, כפי שמצטייר בכתבי הקודש.
החיים פה ביקום אמנם נבראו בראשונה בצורה מושלמת, אך איתם גם ניתנה לנו גם זכות הבחירה החופשית, ואת הזכות הזאת ניצלנו לרעה. כתוצאה מכך, קיים חטא (החלטות רעות) בעולם, החטא השחית ומשחית כל דבר טוב, לכן החיים כבר מזמן לא מושלמים.
ההחלטות שלנו משפיעות על כל דבר, כולל על הסובבים אותנו ועל דורות רבים קדימה. ההחלטות שלנו משפיעות על העולם בו אנחנו חיים; על זיהום הסיבה, על החור באוזון, על מזג האויר, על המים והאוכל שאנחנו אוכלים וכיוצא בזאת. כל אלו גורמים למחלות ואף משפיעים על הגנום האנושי שעם הזמן הולך ונהרס…
אך הבשורות הטובות הן שהגוף הפיזי שלנו הוא רק זמני; זו היא הנפש שלנו שחשובה, היא זו שתחייה לנצח. פה ביקום, אנחנו רק מבקרים לביקור קצרצר אשר תכלית הביקור היא להתקרב אל אלוהים וללכת אחריו – כשטוב לנו וכשרע לנו. התקווה שלנו לא נמצאת בביקור הזמני שלנו, אלא בהמשך הנצחי…

ברצוננו להמשיך ולסקור מספר איברים נוספים אשר מצביעים לכאורה על התפתחות אבולוציונית ולהוכיח כי דווקא מדובר בבריאה תכליתית ותבונית. האם זה שהאנושות עדיין לא השכילה להבין תפקידו של איבר מסויים, אומר כי אכן אין להם חשיבות או פעילות? המאמר הבא יערער על התפיסה האבולוציונית המסורתית.

אשליה אופטית חושפת מציאות של עיצוב תבוני

ספקנים אוהבים לטעון שאותם ה"עיצובים הלקויים" בטבע מפריכים את קיומו של יוצר על טבעי. אותם עיצובים לקויים לכאורה תומכים יותר בהסברים אבולוציוניים. אך כפי שמחקר חדש אודות האישון מראה, רוב המנגנונים שלכאורה נראים כאילו לא נבראו על ידי אלוהים, אחרי בדיקה מעמיקה מתגלים כעיצובים אלגנטיים ואופטימליים אשר משקפים תכנון רציונלי של יוצר תבוני.

תגליות מדעיות יום יומיות מספקות עדויות נוספות וחדשניות לקיומו של האלוהים ולאמינותם של כתבי הקודש- אך עיתונים אקדמיים וכתבי עת מדעיים לעיתים קרובות מתעלמים ממחקרים ותגליות בעלי חשיבות תאולוגית.

חוקרים מאוניברסיטת אוסלו רצו להבין את מסלולי העצבים שמעורבים ברפלקס האישון (מצב שבו האישון מגיב לאור על ידי כיווצו לאור). הם ראו שכאשר הם חשפו אישון אנושי לאשליה אופטית של אור בהיר האישון התכווץ. תוצאה זו הייתה מפתיעה, משום שהאשליות האופטיות היו בעצם גירויים שמושכים את העין. החוקרים ציפו מהם לגרום להתרחבות האישון, ותגובה זו נחשבה לתגובה הכי "טובה" או הכי "מתאימה" שאליה החוקרים ציפו. זהו סוג של תגלית, עליה יצביעו ספקנים לעיתים קרובות כדוגמא לעיצוב לקוי. הם טוענים כי מערכות ומנגנונים כאלו מתאימים יותר להשקפה אבולוציונית. הם טוענים שזה בלתי אפשרי כי אלוהים יברא מנגנונים ירודים.

לעומת זאת, בדיקה מעמיקה מציעה כי תגובה לא צפויה כזו של האישון היא דבר טוב. הרשתית ניזקת באופן קבוע. לכן, עדיף שהאישונים יתכווצו באופן בלתי הולם כאשר הם נחשפים לאשליות של בהירות מאשר להסתכן בפגיעה ברשתית. בנוסף, כפי שגילו החוקרים, האישונים מתרחבים במהירות לאחר ההתכווצות הראשונית שמתרחשת כתוצאה מתגובתם לאשליות אופטיות, וכך זה מפצה על תגובת רפלקס האישון כאשר הוא מגיב בצורה לא נכונה. כפי שמתברר לעיתים קרובות, שיקול דעת זהיר וביקורתי מראה כי אותם עיצובים אשר נחשבים לירודים ולקויים, הם למעשה מערכות אלגנטיות ואופטימליות, הפועלות ביעילות מירבית, מסקנה התומכת בקיומו של מתכנן תבוני.

האם מנגנון האבולוציה יכול להסביר את מוצא העיניים? ספק גדול. העיניים של פרוקי הרגליים-עיניים מורכבות, מופיעות בפתאומיות ובמלואן במהלך הפיצוץ הקמבריוני. תבנית זו המאפיינת את תיעוד המאובנים מעלה בעיות קשות שאותן תאוריית האבולוציה אינה מצליחה להסביר. מדוע איברים מורכבים ומערכות ביולוגיות מורכבות מופיעים באופן פתאומי משום מקום ללא כל תהליך הדרגתי אבולוציוני.

דפוס זה של הממצאים תומך רבות בחשיבה כי יוצר תבוני ברא את היצורים החיים כפי שמתואר בספר בראשית, ומחליש פרדיגמות אבולוציוניות.

 

רשתית הפוכה- מחקרים חדשים שוברים מיתוסים אבולוציוניים

הרשתית היא שכבה דקה של תאים עצביים שמגיבים לאור, המצפים את הדופן האחורי הפנימי של העין. היא מורכבת מתאים קולטי אור-פוטורצפטורים, היוצרים אות חשמלי כאשר אור פוגע בהם. במבט ראשון נראה כי העיצוב של הרשתית מוטל בספק. האזור הרגיש לאור של הרצפטורים מכוון הרחק ממקור האור. יתר על כן, תעלות תא העצב לעצב הראייה ממוקמות בין מקור האור לאזור הרגיש של הפוטורצפטורים.

מכאן, הפכה הרשתית של החולייתנים לדוגמא של עיצוב לקוי. ביולוגים אבולוציוניים כמו דוקינס מחשיבים עיצובים לקויים במערכות ביולוגיות כראיות לכך שהחיים נבעו מתהליכים לא מכוונים ולא מפעולה של בורא.

שבירת המיתוס

אבל מחקר מעמיק על המבנה והתפקוד של עין החולייתן, הפריך את המיתוס של "העיצוב הלקוי". לאחרונה צוות פיזיקאים ישראלים הציגו מחקרים על התכונות האופטיות של תאי גליה רדיאליים1, התוצאות שלהם אישרו מחקר שבוצע קודם, על ידי מדענים גרמניים2.

ב2007, צוות חוקרים גרמניים הציגו כי תאי גליה רדיאליים המחוברים עם הרשתית, פועלים כסיבים אופטיים3. כלומר, תאי הגליה הרדיאליים, תאים בצורת כוכב המסייעים לשמור על המבנה של רקמות העצבים והובלת עצבים לנוירונים, מייצרים סיבים המכוונים לכיוון התפשטות האור דרך הרשתית. זה מאפשר להם להעביר ביעילות אור מפני שטח הרשתית אל עבר הפוטורצפטורים.

המחקר של הצוות הפיזיקאים הישראליים תומך במסקנה שהסיבים האופטיים הללו מפצים על "העיצוב הרע" לכאורה של הרשתית. לאור התובנות החדשות הללו קל לראות שהרשתית ההפוכה זוהי מערכת שמעוצבת היטב, וראויה להצביע על בורא.

 

האם התוספתן הוא עדות אבולוציונית או דווקא עדות לבריאה?

האם התוספתן הוא שריד אבולוציוני חסר חשיבות או האם הוא תוצאה של תכנון תבוני? מחקרים אחרונים מצביעים על תפקוד וחשיבות לאותו האיבר ששנים רבות נחשב לשריד אבולוציוני. מחקרים מדעיים חדשים, מביאים הסבר חלופי לטענה המסורתית של האבולוציה.

מאז זמנו של דרווין, ביולוגים ראו בתוספתן האנושי מבנה מוסף הצמוד למעי הגס, אשר לא באמת נחוץ. למעשה, דרווין וביולוגים אבולוציוניים מאז זמנו, טענו שמערכות ביולוגיות כמו התוספתן הן ראיות חזקות לטובת תאוריית האבולוציה. התוספתן נחשב כשריד- פעם תפקודי אצל אבות אבולוציוניים, אך לא נחוץ יותר אצל צאצאי האבות האבולוציוניים ומאבד את שימושו. כ-7 אחוזים מהאוכלוסייה בארצות מפותחות סובלים מדלקת בתוספתן, וניתן להסיר אותו ללא כל השלכה. למעשה, כריתת התוספתן עוזרת למניעת מחלת הקוליטיס כיבית. העובדות הללו תומכות לכאורה בראיה הנטורליסטית, לפיה התוספתן הוא שריד אבולוציוני חסר כל תועלת.

צוות של חוקרים מאוניברסיטת דיוק קראו תיגר על הרעיון במחקר חדש. הם הציעו שהתוספתן יכול לתפקד כתא אחסון לחיידקים היוצרים ביופילם מועיל בחלקו העליון של המעי הגס. החיידקים המאוחסנים ישמשו כמאגר המחדש ביופילם שנאבד כתוצאה ממחלות ומשלשולים. מעניין לציין כי מחקר באנטומיה השוואתית, הענף העוסק בהשוואה ביו אנטומיה של גוף האדם לבין אנטומיה של בעלי חיים, וכן בין האנטומיות של בעלי החיים השונים, שפורסם ב-1980 ונערך מנקודת מבט אבולוציונית, הציג שתפוצת התוספתנים בקרב פרימטים ויונקים אחרים אינו תואם את הדפוס הצפוי אם אכן היה זה שריד או מבנה מנוון.4

במקום זאת, המראה של התוספתן מצביע על כך שהוא ממלא תפקיד חשוב. לסיכום, חוקרים מהמרכז רפואי של אוניברסיטת דיוק גילו את יתרונו של התוספתן: הוא משמש כמחסן לחיידקים מועילים. מדענים אלה מציינים כי המעי הגס האנושי מצופה בביופילם שמורכב מחיידקים מועילים. חיידקים אלו עשויים לסייע לעיכול והשתתפות בפעילויות ביולוגיות אחרות.

מחקר נוסף בתחום מגיע מפרופסור לורן ג'. מרטין מאוניברסיטת אוקלהומה המתמחה בפיזיולוגיה, שהציגה מחקר חדש הטוען כי לתוספתן תפקיד חיוני בקרב עוברים בעודם ברחם אמם, כאשר אנדוקרינים- הפרשות הורמונאליות, מופיעים בתוספתן בסביבות השבוע ה11 להתפתחות העובר ותפקידם לתמוך במנגנונים ההומיאוסטטים.5

 

האם בדנ"א יש קטעים חסרי פעילות המעידים על מוצא אבולוציוני משותף?

נושא זה שומש כקלף ניצחון לתאוריית האבולוציה במשך שנים. ביולוגים אבולוציוניים נהגו להצביע על מקומות מסויימים בדנ"א והחשיבו אותם למקומות "מתים" מבחינה פונקציונלית ולכן עדות לכך שהמידע הגנטי הוא לא תוצאה של אינטיליגנציה. אך האם זהו המצב? האם יש דבר כזה דנ"א זבל? או שבכל זאת יש לו תפקיד מסוים בגוף האדם?

ביולוגים אבולוציוניים מחשיבים את הפסאודוגנים למתים ,שאריות של גנים חסרי תועלת אשר פעם היו משומשים וכיום אין להם כל שימוש או תפקיד. על פי השקפה זו, מוטציות השמידו את היכולת של התא לקרוא ולעבד את המידע הכלול בגנים אלה. הפסאודוגן הוא מקטע DNA אשר מהווה שכפול של גן אחר, אך אשר אינו פעיל ואינו מתורגם לחלבון. ביולוגים אבולוציוניים באופן מסורתי ראו בגנים אלו כדנ"א "זבל" וכראיה חזקה לאבולוציה ביולוגית. מקטעים זהים של דנ"א זבל לעיתים קרובות מתרחשים במגוון רחב של אורגניזמים הקשורים ומתגוררים במקומות המתאימים בגנומים אלו. בשביל אבולוציונים, התרחשות זו מצביעה בברור על כך שאורגניזמים אלה בעלי אב קדמון משותף. הם מאמינים שמקטעי הדנ"א הללו צמחו לפני שהאורגניזמים התפצלו מהאב הקדמון שהם משתפים.

כתוצאה מכך, הספקנים שואלים "למה שבורא יברא בכוונה דנ"א חסר תפקוד בדיוק באותם מקומות בגנומים של אורגניזמים שונים? באופן כללי ביולוגים מולקולריים מזהים את הפסאודוגנים בגנום של אורגניזמים שונים על ידי שימוש בשני קריטריונים עיקריים:

  1. דמיון ברצף לגן ידוע.
  2. ראיות לכך שהפסאודוגן אינו פעיל.

לאחרונה נכתב מאמר על ידי דיו ג'נג ומרק גרשטיין, שני ביולוגים מולקולריים  מאוניברסיטת ייל, אשר מטיל דופי בקריטריונים המשמשים לזיהוי הפסאודוגן6. למעשה, תגליות אחרונות שהניעו מאמר זה מעלות שאלות אם אותם הפסאודוגנים הם אכן זבל.

ג'נג וגרשטיין ציינו שמה צוותי מחקר דווחו כי לרצפי הדנ"א שנקראים 'דנ"א זבל' יש תפקיד קריטי בבקרת הגנים, מערכות ביוכימיות שונות המצויות בכל האורגניזמים, ומפקחות על התבטאות הגנים, לפי צורך התא והאורגניזם כולו. מערכות בקרת הגנים קובעות איזה גן יבטא התא, איזה גן ביטויו יפסק, ומהו התזמון המדויק בו על התא לבטא את הגן. בקרת הגנים אף מווסתת את קצב ייצור התוצרים המבטאים את הגנים, לפי הצורך. מערכות בקרה אלו חיוניות לקיום הבסיסי של כל תא, פרוקריוטי ואיקריוטי כאחד, ושל האורגניזם כולו. הם גם מדגישים מחקר אחרון שמצביע על כך שמעל 50% של הפסאודוגנים בכמה גנומים נראים פעילים טרנסקריפצלית- שעתוק או טרנסקריפציה בביולוגיה הוא התהליך הביוכימי שעושה שימוש במידע ברצפי הדנ"א. תובנות חדשות אלו הן מנוגדות לחשיבה המסורתית שהפסאודוגנים הם מתים טרנסקריפצלית.

החוקרים מסכמים שחוסר פעילות אינה קריטריון לגיטימי להשתמש בו כדי לסווג את רצף הדנ"א כפסאודוגן! הפסאודוגנים הם פעילים, וכמו שג'נג וגרשטיין מציינים, קבוצה זו של דנ"א זבל מבצעת מגוון רחב של פעילויות ביוכימיות. נראה כי זה מוקדם מידי להכריז על הפסאודוגנים כתוצרים לקויים של תהליכים אבולוציוניים.

אם הפסאודוגנים הם פעילים, אז הם תומכים בהשקפת הבריאה. גם המקומות הזהים של דנ"א הזבל בגנומים של אורגניזמים. המיקום המשותף משקף חשיבות תפקודית ויכול להתפרש כתכנון משותף ולא כאב קדמון משותף.

 

שיני הבינה משקפות את החוכמה של הבורא

אתאיסטים לעיתים קרובות מצביעים על שיני הבינה האנושיות כדוגמא לחלק חסר תועלת בגוף האדם. אך מחקר חדש קורא תיגר על השקפה האבולוציונית הזו.

ספקנים נוטים להצביע על שיני הבינה האנושיות כדוגמא לחלק חסר תועלת בגוף האדם. הם טוענים שגוף האדם מכיל "עיצובים לקויים' (כמו תוספתן, שקדים, עצם הזנב וכו') ולכן לפיהם מדובר בראיות לאבולוציה. הם רואים בתכונות אלו כשרידים של מבנים ביולוגיים שבזמן מסוים היה להם שימוש, אבל איבדו את שימושם ככל שעברו הדורות, מאז האבות האבולוציוניים הקדומים.

כאשר מדובר בשיני בינה, הרבה אנשים מאמינים כי הן אינן משרתות שום מטרה שימושית כיום. שיניים טוחנות אלו הושפעו בגלל גודלה הקטן יחסית של הלסת האנושית. כאשר השיניים צומחות, בדרך כלל בתחילת ההתבגרות, אין להן מקום. לעומת זאת הלסת הניאנדרטלית הייתה גדולה יותר, וכך יכלה להתמודד עם צמיחת שיני הבינה. ביולוגים אבולוציוניים מפרשים את המאפיין הזה כעדות לכך ששיני הבינה הן שארית ושריד מזמן שבו בני האדם היו מינים הומינידים אחרים.

אבל מחקר חדש קורא תיגר על פרשנות אבולוציונית זו7. מדען בריטי חקר את המידות ואת צורת הלסתות של 11 קבוצות אנשים שונות מרחבי כדור הארץ. מתוכם 6 היו חקלאים ו5 עסקו באורח חיים של ציידים-לקטים. המזון של שתי הקטגוריות הללו משתנה באופן משמעותי ועקבי. ציידים-לקטים אוכלים מזון גולמי, הדורש לעיסה אינטנסיבית.

לעומת זאת, חקלאים אוכלים מזון הרבה יותר רך. מחקר מגלה כי צורת הלסת וגודלה משתנה בהתאם לאמצעי הקיום. לאנשים הצורכים מזונות רכים יותר, המאפיינים אורח חיים חקלאי, יש לסתות קצרות ורחבות יותר. לאלה שצורכים תזונה שמאפיינת ציידים-לקטים יש לסתות ארוכות וצרות יותר. לסתות ארוכות וצרות של ציידים-לקטים יכולות להכיל בקלות שיני בינה. לעומת זאת, שיני בינה לא מתאימות בקלות לאנשים עם לסתות קצרות ורחבות.

תוצאה זו מצביעה על כך שביסודו של דבר, הלסת האנושית נועדה בכדי להכיל שיני בינה. במשך רוב ההיסטוריה האנושית בני האדם היו ציידים-לקטים באורח חייהם, ושיני בינה כלואות ומחלות הקשורות לכך לא היו נוכחות ככל הנראה. רק כאשר בני אדם יישמו שיטות חקלאיות התחילו בעיות עם שיני בינה. ובכל זאת לסתות קצרות יותר ורחבות יותר לא היוו בעיה בהכרח. לאורך ההיסטוריה ועד לאחרונה, ללא רפואה מפותחת, אנשים איבדו שיניים. אובדן שיניים זה סיפק מקום לשיני בינה, ולכן התחלפות השיניים לשיניים טוחנות הייתה יעילה בזמן שאובדן השיניים היה נפוץ.

גילויים מסוג אלו מחלישים השערות אבולוציוניות שונות אודות שיני הבינה, ומחזקים את ההשערה כי שיני הבינה הן אכן עיצוב מתוכנן של בורא.

דוגמאות נוספות

קמט הלחמית הסהרוני- Plica semilunaris conjunctivae

לקמט יש פעילות ותפקיד חשוב בבריאות העין. זה מפריש את החומר הדביק שמתקשה לתוך הקרום שאנו מוצאים כאשר אנו מתעוררים. חומר זה מקיף כל חלקיק שמוצא את דרכו אל תוך העין, ובכך מפחית את הסיכוי שלהם להתחכך בעין, מה שמקל על הדמעות ועל העפעפיים להסיר את החלקיקים מן העין. אם לא היה לנו את האיבר הזה, העיניים שלנו היו הרבה יותר פגיעות לפציעות אשר היו משפיעות על הראייה שלנו, וזה גם היה גם הופך אותנו לרגישים לזיהומים.

שיער הגוף

חיוני שמירת חום הגוף באמצעות כליאת שכבת אוויר מבודדת הקרובה לעור. הרחקת עצמים זרים וחיידקים מפתחי הגוף (ריסים, שערות תעלת האוזן, איברי המין, שפם, שערות האף ועוד). הגנה מפני קרינת השמש (שיער הראש באדם). להרחקת נוזלים והפרשות (גבות).

עצם הזנב

תומכת בעצמות סביב אגן הירכיים ומהווה נקודת מפגש של כמה שרירים קטנים. ללא עצם הזנב, לא תיתכן ישיבה נוחה או עמידה, ובנוסף לכך זה היה גורם לקושי בלידה.

שריר זוקף שיער (Erector pili)

שריר זה הוא שגורם לשיער להזדקר כאשר קר או מפחיד. השיער יכול ללכוד יותר אוויר כאשר הוא מזדקף וכך הוא מהווה שכבת בידוד כדי לשמור על חום הגוף. חסידי האבולוציה טוענים כי לבני האדם יש מעט שיער ולכן שריר זה הוא מיותר. אך התכווצות שרירים בפני עצמה עוזרת לשמור על חום הגוף, ויש להם תפקיד חשוב בשמירה על בלוטות השומן של העור להיות סגורות.

 פטמות זכרים

לא ברור אם אכן הפטמות הן חסרות תפקיד. לעומת זאת הן מצוידות בכלי דם ועצבים במילים אחרות יש להן את כל מה שיש לאיבר מתפקד. התפקיד האפשרי עבורם הוא גירוי מיני. אפשרות נוספת היא כי קיומן של פטמות אצל הזכרים היא תוצאה של מסלול התפתחותי משותף אצל הזכר והנקבה מרגע ההתעברות עד לגיל שישה שבועות.

בוהן חמישית

הבוהן החמישית מספקת רוחב וגמישות לכף הרגל בזמן הליכה ברגליים יחפות. בעיות שונות עם הבוהן החמישית נגרמות במידה רבה בגלל נעילת נעליים אשר אינן מתאימות לכף הרגל.

בלוטת התימוס

מעוררת את המערכת החיסונית בגוף האדם באמצעות הפעלת תאי הלימפה.

בלוטת התריס

משמשת לוויסות הגדילה של תינוקות וילדים.

 

http://prl.aps.org/abstract/PRL/v104/i15/e158102 .1
2. (A. M. Labin and E. N. Ribak, “Retinal Glial Cells Enhance Human Vision Acuity,” Physical Review Letters 104 (2010).
3. Kristian Franze et al., “Müller Cells are Living Optical Fibers in the Vertebrate Retina,” Proceedings of the National Academy of Sciences, USA 104 (May 15, 2007): 8287–92.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1233252/pdf/janat00231-0174.pdf  .4.
5. http://www.scientificamerican.com/article.cfm?id=what-is-the-function-of-t
6. Deyou Zheng and Mark B. Gerstein, “The Ambiguous Boundary between Genes and Pseudogenes: The Dead Rise Up, or Do They?” Trends in Genetics 23 (2007): 219-24.
7. Noreen von Cramon-Taubadel, “Global Human Mandibular Variation Reflects Difference in Agricultural and Hunter-Gatherer Subsistence Strategies,” Proceedings of the National Academy of Sciences, USA 108 (2011): 19546–51
ראה עוד: http://www.reasons.org/podcasts/science-news-flash/9-useless-body-parts

 

אולי גם יעניין אותך: