בעשרות השנים האחרונות מדענים נדהמו לגלות כי קיומם של חיים תבוניים במקום כלשהו ביקום תלויים בערכים מדויקים של קבועים פיזיקאליים- ממש עם תחילת היווצרותו של היקום.

המחלוקת הנוכחית על הכוונון העדין של היקום הפכה למחלוקת הנוגעת באפשרות לקיומם של יקומים מקבילים. זהו לב ליבו של הדיון הנוכחי על הכוונון העדין. על מנת להסביר את הכוונון העדין של היקום (ללא מעורבות אינטיליגנציה), אנו מתבקשים להאמין לא רק שיש יקומים אחרים, אשר לא נצפים על ידינו, אלא שיש מספר אינסופי של יקומים אחרים, ויתרה מזאת, שכולם מסודרים באקראיות בקבועים ובגדלים שלהם, לכן כמה מהם בטוח יהיו מכווננים בכדי לאפשר חיים תבוניים.

אך יש לפחות 3 בעיות עם השערת היקומים המקבילים:

1.ראשית, אותם יקומים מקבילים עצמם דורשים כיוונון עדין. השערת הרב יקומים חייבת לספק מנגנון מסוים שייצור את היקומים הללו. אך המנגנון עצמו לא אמור להיות מכוונון אחרת זה רק מקשה על הפתרון. אם הכוונון העדין של היקום שלנו מוסבר על ידי יקומים מקבילים, המנגנון שמייצר את היקומים הללו לא אמור להיות מכוונון בעדינות.

אך אם המנגנון כן מכוונון בעדינות אנו תקועים אם אותה הבעיה. הצעת השערת הרב יקומים לא מספיקה בכדי להסביר את הכוונון העדין של היקום כי זה לא ברור בכלל שאותם יקומים לא צריכים להיות מכווננים בעדינות, ולכן זה לא פותר את הבעיה.

2. הבעיה השנייה היא שרוב התיאורטיקנים של היקומים המקבילים הם ספקנים בנוגע לקיומם הממשי של היקומים המקבילים. למה אחרי הכל אנו צריכים לחשוב כי יקומים מקבילים אכן קיימים? האם יש עדות חיצונית כלשהי לקיומם? זכרו כי התאורמה של בורד- גות'-וילנקין (2003) תקפה ליקומים המקבילים עצמם.

התאורמה שלהם מוכיחה כי גם היקומים המקבילים דורשים התחלה אבסולוטית לקיומם1. אם זהו אכן המצב, זה אומר שהמנגנונים אשר יוצרים את היקומים המקבילים פועלים רק תקופת זמן מוגבלת ולא אינסופית. לכן המנגנונים, אשר יוצרים את היקומים יצרו מספר סופי ומוגבל של יקומים ולא אינסופי, לכן זה מיותר לדבר בכלל על כמות אינסופית של יקומים. אין לנו שום ראיה אמתית כי יקומים מקבילים אכן קיימים.

3. שלישית, אם היקום שלנו הוא חלק אקראי מתוך להקה אינסופית של יקומים, אז זה סביר יותר באופן גורף שאנחנו אמורים לראות יקום שונה מהיקום שאנחנו עכשיו רואים, רוג'ר פנרוז חישב כי זה סביר יותר באופן בלתי נתפס שמערכת השמש שלנו צריכה פתאום להיווצר על ידי התנגשויות אקראיות של חלקיקים מאשר ליקום מכוון להתקיים.

אז אם היקום שלנו הוא חלק אקראי מתוך להקה אינסופית של יקומים, אז זה יותר סביר באופן בלתי נתפס, שאנחנו צריכים לראות את היקום שלנו לא גדול יותר ממערכת השמש. או שוב, אם היקום שלנו הוא חלק אקראי מתוך להקה אינסופית של יקומים אנחנו אמורים היינו לחוות אירועים מוזרים כגון: סוסים צצים לידי קיום מתוך התנגשויות אקראיות של חלקיקים וכו' וכו'.

מאחר ואירועים כאלו, יותר סבירים מאשר סידורם של כל הערכים של הקבועים לתוך טווח זעיר מאוד שיאפשרו חיים. מאחר ואנו לא חווים יקום כזה, העובדה הזו סותרת את האפשרות של "להקת יקומים אינסופית".

 

 1.   http://prl.aps.org/abstract/PRL/v90/i15/e151301  

 

עשויים גם לעניין אותך: