האם המדע המודרני סותר או מחזק את עצם קיומו של אלוהים?

במשך עשרות שנים היה מקובל להאמין שהמדע והאמונה באלוהים רחוקים זה מזה מרחק שנות אור. לעומת זאת, עם התפתחות הידע שלנו בקוסמולוגיה, אסטרונומיה, פיזיקה, ביוכימיה ודי.אן.אי, התהום הענקית בין השניים כמעט שאיננה. העיתונאי עטור הפרסים והאתאיסט לשעבר לי סטרובל סוקר את הראיות האלה וראיות חותכות רבות אחרות בספרו האחרון The Case for a Creator -"טענות בזכות קיומו של בורא". במאמר זה נדון בקומץ קטן מהראיות האלה כפי שהוא מציג אותן בספרו, ונגלה כיצד המדע עצמו נועץ את המסמרים בארונו של האתאיזם.

קוסמולוגיה

קוסמולוגיה היא חקר מקור היקום. במחקר בתחום זה ראיין לי סטרובל את הפילוסוף-התיאולוג ד"ר ויליאם ליין קרייג. קרייג מתאר לפרטים את מה שהוא מכנה "אחת הטענות הסבירות ביותר בזכות קיומו של אלוהים, הטענה הקוסמולוגית של קאלם". טענה זו ניתן לתאר על ידי שלושה צעדים פשוטים:

  1.  כל דבר קיים עם התחלה הוא בעל גורם לתכלית הקיומית שלו.
  2.  מאחר שליקום יש התחלה, יש גורם לקיומו.
  3.  הגורם ליקום הוא אלוהים.

קרייג ממשיך ומסביר שכאשר הוא החל להגן על טענתו של קאלם, הוא ציפה שהצעד הראשון בטענה, שלפיו לכל דבר שמתחיל להתקיים יש תכלית וגורם, יתקבל באופן כמעט אוניברסלי, אבל הצעד השני, שלפיו היקום התחיל להתקיים, יעורר מחלוקות. לעומת זאת, חומר הראיות שהצטבר, בעיקר במדעי האסטרופיזיקה, גדול עד כדי כך שהאתאיסטים מתקשים להכחיש שליקום הייתה התחלה. לכן, הם התחילו לתקוף את הצעד הראשון של הטענה.

אחת ההתקפות האלה הופיעה בעיתון Discover במהדורת אפריל 2002. מחבר המאמר (Guths Grand Guess) מתאר כיצד תיאוריית הקוונטים מאפשרת לדברים כגון כלב, בית או כוכב להיווצר מתוך ואקום קוונטי. הוא מצטט את דבריו של פרופסור שטען שהיקום שלנו הוא מסוג הדברים שמתרחשים מפעם לפעם. האם יש תוקף לטענה שערורייתית שכזו?

קרייג מפריך את הטענה בעזרת שני טיעונים חשובים מאוד. ראשית, החלקיקים התת-אטומיים שאותם מזכיר המאמר נקראים "חלקיקים וירטואליים". מדובר בקיום תיאורטי ואפילו בכלל לא ברור אם הם קיימים בניגוד להיותם רק מושגים תיאורטיים. שנית, החלקיקים האלה, אם הם אמיתיים, אינם נובעים מריק. הריק של הקוונט איננו מה שעולה בראשם של רוב בני האדם כשהם חושבים על ריק – על "כלום". להפך: זהו ים של אנרגיה עולה ויורדת. מכאן נשאלת השאלה – מניין האנרגיה הזו? אין ספק שיש לה תכלית וגורם. לכן, אפילו תיאוריית הקוונט איננה מסבירה את מקורו של היקום ללא בורא. קרייג מסביר שהגורם הראשון של היקום הוא הבורא האישי שהוא מעל הכול, שכתבי הקודש קובעים שהוא ברא בראשית את השמים ואת הארץ.

 

העיקרון האנתרופי

העיקרון האנתרופי קובע שלכל הערכים הפיזיקליים הבלתי משתנים, אלה שלכאורה נראים שרירותיים ובלתי קשורים, יש גורם משותף מוזר. הם מייצגים את הערכים המדוייקים שדרושים ליקום שמסוגל לייצר חיים. סטרובל ראיין את רובין קולינס, שהוא בעל תארי דוקטורט גם בפילוסופיה וגם בפיזיקה. קולינס, שכתב מספר ספרים בנושא, התבקש לתאר את אחת הדוגמאות החביבות עליו. הוא תיאר את התכונות המדויקות של כוח המשיכה דרך השוואה בין טווח כוח המשיכה האפשרי לבין טווח הקליטה של מתג רדיו ישן שעובר על כל רוחב היקום הידוע לנו. הוא אמר:

"תאר לעצמך שאתה רוצה להעביר את המתג מהמקום שבו הוא נמצא כעת. גם אם תזיז אותו בסנטימטרים ספורים בלבד, ההשפעה על החיים ביקום תהיה הרת אסון… השינוי הקטן של המתג יגביר את כוח המשיכה פי מאות מיליונים… כל בעלי החיים שגודלם זהה לגודלם של בני אדם יימחצו… האסטרופיזיקאי מרטין רידס אמר שבעולם דמיוני שכוח המשיכה בו חזק, אפילו החרקים יזדקקו לרגלים חזקות שיתמכו בהן, ואף בעל חיים לא יוכל להיות גדול יותר. למעשה, כוכב עם כוח משיכה שהוא פי אלף מזה של כדור הארץ יהיה בעל קוטר של פחות מ-15 מטרים, שאיננו מספיק לקיים שום מערכת אקולוגית…

אתם רואים, כוח המשיכה מאפשר טווח קצר ביותר לקיומם של חיים בהשוואה לטווח הכוחות העצומים בטבע. קולינס ממשיך ועוסק במרכיבים בלתי משתנים אחרים שמראים רמה מרשימה של כיוון מדוייק ועדין, כגון הבדלי המסות של הניטרונים והפרוטונים, הכוחות האלקטרומגנטיים, כוחות גרעיניים עצומים והפרמטר הקוסמולוגי הבלתי משתנה. למעשה, אחד המומחים אמר שקיימים למעלה מ-100 פרמטרים פיזיקליים או קוסמולוגיים שדורשים התאמה מדויקת על מנת שייצרו יחד יקום שמאפשר חיים. רמה מדהימה זו של כיוון עדין בפיזיקה היא לדעתו של קולינס הטענה המשכנעת ביותר בימינו לקיומו של אלוהים. קולינס מסיק שככל שנעמיק לחקור, כך נראה שאלוהים הוא חכם, מקורי ויצירתי יותר משאי פעם העלינו על דעתנו שאפשר. הוא חושב שאלוהים ברא את העולם כך שנתמלא הפתעה.

 

אסטרונומיה

במשך שנים היה נהוג לומר שאין שום דבר בלתי רגיל בכדור הארץ. הוא בסך הכול סלע ממוצע ורגיל שמסתובב ללא מטרה סביב כוכב לא מיוחד בגרגר גלקטי בודד באפלה הקוסמית העצומה האופפת אותו, כפי שאמר קארל סאגן המנוח.  לעומת זאת, היום כבר לא חושבים כך. אפילו מדענים חסרי אמונה באלוהים מדברים על ההתלכדות המדהימה של אינספור "צירופי מקרים" לא צפויים שמאפשרים חיים תבוניים עלי אדמות, ושסביר להניח שחיים אלה אינם אפשריים באף מקום אחר ביקום.

תכנים מומלצים:
1 מתוך 166

לי סטרובל חקר את התגליות האלה ופגש את ד"ר גילרמו גונזלס וד"ר ג'אי וסלי וריצ'ארדס, שחיברו יחד את הספר The Privileged Planet ("הכוכב המיוחס"). הם הציגו רשימה ארוכה של מאפיינים המיוחדים אך ורק לגלקסיה שלנו, לשמש ולכוכב שלנו, ואחר כך עברו לדיון בצירוף מקרים מדהים אחר: היבט אחר וחדש לגמרי של הראיות שמצביעות על האפשרות שהעולם המדהים הזה נברא גם באופן שנוכל ליהנות מהרפתקת המחקר והתגלית. אחת הדוגמאות המעניינות ביותר שהם הציגו היא של ליקוי חמה.

ליקויי חמה מושלמים אפשרו למדענים לעשות דברים כגון קביעת התכונות המוגדרות של הכוכבים ולחזק מסקנות הקשורות לתורת היחסות של איינשטיין. קשה ביותר לחקור דברים כאלה ללא ליקוי חמה מוחלט. אבל ליקויי חמה כאלה ייחודיים במערכת השמש שלנו רק לכדור הארץ. מתוך תשעת הכוכבים ולמעלה מ-60 הירחים, רק כדור הארץ מספק את התרחיש האופטימלי לחזות בליקוי. מצב זה מתאפשר משום שהירח שלנו, שקטן פי 400 מהשמש שלנו, הוא במקרה גם בדיוק קרוב פי 400. בזכות זה מתאפשרים התנאים המתאימים בדיוק לליקוי חמה מושלם.

הדבר שמעסיק את מחשבותיו של גונזלס הוא שבכל פעם ובכל מקום שבהם מתרחשים ביקום שלנו ליקויי חמה מושלמים, הם מתאימים בדיוק גם לצופים שיכולים לצפות בהם. ריצ'ארדס מוסיף שהדבר המסתורי הוא שאותם תנאים שמספקים לנו כוכב שאפשר לחיות עליו גם הופכים את המיקום שלנו למקום נפלא לניסויים ולתגליות מדעיים. לכן, אנחנו אומרים שקיימת התאמה בין אפשרות החיים לבין יכולת הניסוי והמחקר. זה בהחלט המצב שאפשר לצפות לו אם אלוהים אוהב וכל יכול ברא את היקום לא רק כדי לקיים בו את האדם אלא, גם ומעל לכול, לאפשר לאדם ללמוד ולמצוא את אלוהים דרכו.

 

מידע

דרווין כתב במכתב אישי בשנת 1871 שייתכן שהחיים נבעו באופן ספונטני משלולית חמימה שהייתה מורכבת מכל מיני רכיבים כימיים. אבל המורכבות העצומה של התאים החיים לא הייתה ידועה בימיו. המצב היום שונה. המדע המודרני גילה שהתאים מורכבים ביותר ושמורכבות זו נשלטת על ידי המידע המוצפן בשרשרות הדי.אן.אי. מכאן עולה השאלה: מניין הגיע המידע הזה?
על מנת לענות על השאלה הזו מגייס סטרובל את עזרתו של ד"ר סטפן מאייר, בעל תארים בפיזיקה, גיאולוגיה, היסטוריה ופילוסופיה. במהלך הדיונים ביניהם הרחיב ד"ר מאייר על ההסברים השונים בנוגע למקור המידע בתא החי הראשון. לאחר שתיאר את אי הסבירות המוחלטת של הפקת מידע כזה במהלך הזמן באקראיות פשוטה, ולאחר שהכיר בעובדה שכל המומחים החוקרים את מקור החיים דחו גישה זו מכל וכול, מיקד סטרובל את מאייר בניסיון עדכני יותר להציג הסבר שמכונה לפעמים "פרדסטינציה כימית" – "ייעוד מקדם של הכימיה".

מאייר הסביר את הדעה, שהתפתחות החיים הייתה בלתי נמנעת מפני שלחומצות האמיניות בפרוטאינים, לבסיסים ולאותיות של הדי.אנ.אי יש יכולות לסדר ולארגן את עצמן ואלה מסבירות את מקור המידע במולקולות אלה. אחר כך הוא ממשיך ומסביר מדוע דעה זו פשוט איננה נכונה.

ראשית, הוא מציין שסוג הסידור העצמי שאנחנו עדים לו בטבע, כגון זה שבגבישי מלח, חוזר על עצמו; סדרה מסוימת חוזרת על עצמה שוב ושוב. הדבר דומה לחוברת הוראות להרכבת מכונית שבה כתוב רק ה-ה-ה-ה-ה. ברור שאיש איננו יכול להעביר את כל המידע הדרוש עם אוצר מילים "דל" כל כך.

שנית, וחשוב יותר, הוא מציין שהמדע הוכיח את היעדרותה המוחלטת של משיכה כלשהי בין ארבע האותיות של צופן הדי.אן.אי, ולכן, לדבריו, אין שום כימיה שמאלצת אותן להתארגן בסדר מסוים. הסדר חייב לבוא מחוץ למערכת. לדעתו של סטרובל ולדעתם של מדענים רבים אחרים, המסקנה מחייבת ובלתי נמנעת: ישות תבונית קבעה לפרטים את הראיות לקיומה בצופן הגנטי של ארבע אותיות כימיות. כאילו שהבורא השאיר את חתימתו על כל תא ותא.

 

הכרה

ובסטר מגדיר את ההכרה כמצב של מודעות, במיוחד למשהו פנימי. הדרוויניסטים טוענים שלא קיים דבר מלבד העולם הפיזי. לכן, המודעות איננה אלא תוצר לוואי של תכונות החומרים הכימיים. עוד בשנת 1871 האמינו דוגלי האבולוציה שהמחשבות הן עניין של חומר, שהגיע לרמה מסוימת של ארגון. האם זה באמת נכון? האם המחשבות הן בסך הכול מחשב העשוי מבשר, כפי שטוען מרווין מינסקי? או האם כתבי הקודש צודקים כשהם קובעים שבני האדם עשויים גם מחומר וגם ממרכיבים שאינם חומריים.

על מנת להתייחס לשאלה זו ראיין סטרובל את ד"ר ג' פ' מורלנד, בעל תארים בכימיה ובתיאולוגיה ודוקטורט בפילוסופיה. אחת הטענות החזקות ביותר שהוא העלה במהלך הראיון היא ראיות הניסוי המובהקות לכך שמודעות ועצמיות אינן רק תוצר לוואי חומרי של המוח. לדוגמה, הנוירוכירורג וילדר פנפילד עורר בעזרת זרם חשמלי את מוחם של חולי אפילפסיה וגילה שהוא יכול לגרום להם להניע את ידיהם ורגליהם, להפנות את ראשם או את עיניהם, לדבר או לבלוע. כל אחד מהמטופלים אמר לפנפילד בתגובה: "אני לא עשיתי את זה. אתה עשית את זה".

בהתאם לפנפילד, המטופל חושב על עצמו כבעל קיום שהוא נפרד מגופו. פנפילד בדק וחקר רבות את הקורטקס של המוח ואמר: "אין שום מקום שבו גירוי חשמלי יכול לגרום למטופל לחשוב. זאת מפני שהמחשבה נובעת מהעצמי ומהמודעות, לא מהמוח". סטרובל מציין בהסכמתו לדברים שראיות כגון אלה הן שהובילו זוג מדענים למסקנה שהפיזיקה, מדע הנוירולוגיה והפסיכולוגיה ההומאנית כולם מתמקדים באותו עיקרון: את המחשבות אי אפשר להסביר על ידי חומר בלבד… הציפייה המטופשת שהחומר יוכל ביום מן הימים להסביר את הדעת… דומה לחלומו של האלכימאי להפיק זהב מעופרת.

 

ראיות מעין אלה, וכן ראיות רבות אחרות שמציג לי סטורבל הן שממשיכות לשכנע מדענים מכל תחום של מחקר שחייב להיות מתכנן. ההסברים הנטורליסטים אינם מספקים הסבר מניח את הדעת לגבי היופי, המורכבות והתכנון שמסביבנו ובתוכנו. סטרובל בהחלט מציג טענות משכנעות ביותר בדבר קיומו של בורא.

אולי גם יעניין אותך: