יש שטוענים בפנינו: "האמונה המשיחית הינה רק עוד אחת מן הדתות העיקריות שיש בעולם, כמו איסלאם, הינדואיזם, או בודהיזם. בוודאי שהיא אינה הדרך היחידה למצוא את אלוהים, למעשה, אני חושב ששיא הגאווה היא שישוע הכריז על עצמו כעל הדרך היחידה לבוא אל אבינו שבשמים. זו הדעה צרת האופקים הגרועה ביותר."

כפי שיהודים מסורתיים מאמינים שאלוהים הודיע לעם מהו רצונו דרך משה – רצונו האחד והיחיד (הכתוב בתורה), כך גם חסידי ישוע מאמינים שאלוהים הודיע לעם דרך ישוע מהי הדרך שלו לישועה – הדרך שלו האחת והיחידה שהיא דרך המשיח. בעוד אנו מכירים בעובדה שיש מסורות נעלות ולימודים בעלי ערך רב בנושאי המוסר וטוהר המידות בכול הדתות העיקריות בעולם, אנו מאמינים שרק דרך המשיח – המכונה בכתבי הברית החדשה ״מושיע העולם״, ניתן לבני האדם לקבל כפרה וסליחת חטאים.

הגיוני להבין שאם יש רק אלוהים אחד, אשר ברא את הבריאה, כולל בני האדם (בניגוד לאלוהים שנברא על ידי בני אדם), הוא יהיה זה שמכתיב לנו כיצד ניתן לדעת אותו, לעבוד אותו ולקבל ממנו סליחת חטאים. זו הסיבה שישוע אמר לתלמידיו, שכולם אז היו יהודים, ללכת לכל העולם ולבשר לכולם את הבשורה הטובה, שהוא בא לעולם ומסר את חייו כמחיר הכופר עבור חטאינו.

ייתכן שבתחילה הדבר יראה כשיא הגאווה וחוסר סובלנות להכריז שרק דרך ישוע ניתן להגיע אל אלוהים. הרי יש בכול הדתות בעולם אנשים ישרים ומוסריים, יראי שמים שאוהבים את אלוהים. מדוע שמאמינים משיחיים יחשבו שרק הדת שלהם היא הנכונה? מדוע לא ללכת בדרך היהדות הרבנית המסורתית, המלמדת שלצדיקים מכול אומות העולם, לא רק מעם ישראל יש מקום בעולם הבא? גם בעולם הפיזי קיימים מצבים בהם ישנה רק דרך אחת להגיע למקום מסוים, או רק תשובה אחת לשאלה מסוימת במבחן. מדוע שלא יהיה אותו המצב גם בעולם הרוחני? אם יש רק אלוהים אחד – לכך מסכימות גם הדת היהודית המסורתית, דת האיסלאם והאמונה המשיחית בישוע – מדוע שיהיה קשה לקבל את העובדה שהאל האחד החליט כיצד בני האדם יבואו אליו? אם הוא אכן קיים, הגיוני שאלוהים הוא זה שיקבע ויכתיב את אמות המידה והדרכים להגיע אליו.

למעשה, יותר הגיוני להאמין בכך מאשר להאמין שכל אדם שנברא מחליט מהי הדרך שלו לשוב לאל זה או אחר. האם ייתכן שיש אמיתות רבות ושונות, מוחלטות וכלל עולמיות ולא רק אמת אחת? האם ייתכן שישנן דרכים רבות אותן קבעו בני אדם כשיצרו את הדתות השונות, כיצד להתפלל, להלל ולשרת את אלוהים? מי קבע שהדרך והדת שלנו היא הנכונה מפני שאנחנו מאמינים בה? אם מישהו נוסע על איילון לכיוון חיפה ומאמין בכול ליבו שהוא נוסע לבאר שבע, האם יגיע למחוז חפצו או לחיפה? האם כוונת ליבו תשנה את העובדה שהוא בדרך הלא נכונה ושלא יגיע לאן שהתכוון להגיע?

כך גם בנושא הרוחני: רק מפני שאנשים מאמינים בכול לבם שדתם היא הדת הנכונה, אינה משנה את עובדת נכונותה האובייקטיבית. אם יש בדתות שונות אמונות מנוגדות לגבי אלוהים – כגון, אלוהים שהוא אחד בניגוד לאלים רבים זכר ונקבה; או אלוהים שאין לו דמות פיזית לעומת אלים של פסל ומסיכה – ייתכן שאחת מהן או כולן אינן נכונות, אולם בלתי אפשרי שכולן תהיינה נכונות. עצם העובדה שלעיתים קרובות הדתות הללו מנוגדות אחת לשנייה בנקודות העיקריות ביותר, מעידה על כך שמישהו טעה באיזה שהוא מקום.

אך האם יש יוהרה באמונה המשיחית הטוענת שרק דרך ישוע ניתן לבני אדם להתרצות לאלוהים? ובכן, אין בכך יוהרה גדולה יותר מאשר האמונה שיש לאלה, האומרים שהדרך של ישוע היא רק עוד אחת מני רבות – ובכך מכריזים שיותר ממיליארד מאמינים משיחיים בישוע ברחבי העולם טועים באמונתם. כי אם ישנן דרכים רבות ושונות להגיע אל אלוהים או לכול האלים האחרים, הרי שהאמונה המשיחית בישוע אינה נכונה. אך אם האמונה המשיחית בישוע היא הנכונה, אזי הדתות האחרות אינן נכונות.

כך או כך, ישנם מיליוני אנשים ברחבי העולם הטועים באמונתם. אפילו כשמדובר בעם היהודי, רוב היהודים כיום אינם מאמינים שאלוהים דיבר אל משה בהר סיני באופן ממשי, או שאלוהים מרוצה רק מהלך חיים דתי על פי היהדות הרבנית. ובכול זאת היהודים החרדים מאמינים ששלהם היא הדרך היחידה – למרות שהם במיעוט. העובדה שיש כיום בין היהודים את כל האמונות השונות, מהיהודים המסורתיים, ליהודים הרפורמים ועד ליהודים המאמינים בעידן החדש, אינה מונעת מהיהודים הדתיים מלהאמין שרצונו של אלוהים הוא שכול יהודי ויהודי יאמין ויחיה על פי לימודי חכמי התלמוד.

בנוסף לכך, כיהודים אנו מאמינים שבמובן מיוחד אנו העם הנבחר של אלוהים, ושלנו ניתנה הזכות המלאה והאחריות המלאה של התגלות אלוהים האחד בתורה. האין זה שיא היהירות – להאמין שרק אנו נבחרנו באופן מיוחד?

ברור אם כן שהנקודה העיקרית פה אינה ששיא היהירות וצרות האופקים הוא להאמין שיש רק דרך אחת להגיע לאלוהים. השאלות המתבקשות הן: על סמך איזה בסיס אנו יכולים לטעון שאמונה בישוע המשיח היא הדרך היחידה להתרצות לאלוהים? התשובה לכך היא שרק פועלו המשיחי של ישוע – חייו, מותו ותקומתו מהמתים – מספק את הפתרון והתרופה לבעיית החטא של האנושות.

כל הדתות מכירות בעובדה, שבני אדם החטיאו איכשהו את המטרה הנעלה של אלוהים, ובכך נוצר פער ביננו לבינו. ברוב הדתות מושג החטא די מובן. הבעיה היא כיצד ניתן לקבל סליחת חטאים מאת אלוהים ולהתרצות לאלוהים שנגדו חטאנו. ישנן דתות המדגישות את הישועה שבאה דרך הסתגפות הגוף והנפש, אחרות מכתיבות חוקי מוסר. אך לאף אחת מהדתות אין תשובה מספקת לבעיה החטא. על סמך איזה בסיס סולח אלוהים על חטא נגדו? המוסלמים והיהודים משתדלים בכול כוחם לעשות מעשים טובים ומקווים לחסד. ההינדואים נושאים בסבלנות את נטל גורלם בחיים האלה ומקווים לחיים טובים יותר בגלגול הבא. הבודהיסטים שואפים לנירוונה אולטימטיבית. אבל אם תשאל כל אחד מבני הדתות השונות הללו אם יש להם ביטחון מלא שאלוהים או האלים יקבלו אותם, התשובה תהיה שיש להם רק תקווה ולא ביטחון מלא.

לאחר שעשו הכול; צמו, התפללו, חזרו בתשובה וכפרו על מעשיהם הרעים בדרך זו או אחרת, המאמינים הכנים הללו עדיין אינם בטוחים שמקומם מובטח בגן עדן. דיברתי עם יהודים חרדים מיד אחרי יום הכיפורים, עם הינודואים דתיים לאחר צום מיוחד עבור סליחת חטאים, ועם מוסלמים אדוקים העושים הכול כדי לרצות את אללה, ושאלתי אותם אם הם יודעים לבטח שהחטאים שחטאו בעבר נסלחו להם. כול אחד מהם נתן לי את אותה התשובה: "אינני בטוח, אבל אני מאוד מקווה!" כאשר שאלתי את היהודי החרדי והמוסלמי האדוק, אשר שניהם מאמינים ביום הדין של אלוהים, האם הם יודעים שאלוהים יקבל אותם כצדיקים לאחר מותם, גם הם לא היו בטוחים, ורק יכלו לקוות לחסד ורחמים.

בניגוד לכול אלה, תשובתם של המאמינים המשיחיים חסידי ישוע המשיח, יהודים ולא יהודים הייתה מלאת ביטחון ושמחה שאכן חטאיהם נסלחו להם, מה שעדיין לא נותן להם את הזכות להמשיך ולחטוא, ויודעים בלי כל צל של ספק שאלוהים מקבל אותם מעתה ואילך בעולם הזה, ובעולם הבא. הם יודעים לבטח שיש להם חיי נצח עם אלוהים.

מדוע הם כל כך בטוחים? משום שנושא החטא מטופל באופן ברור רק דרך ישוע, ורק דרך ישוע ניתן אפילו לחוטא הגדול ביותר להתרצות לאלוהים.

עליך להבין שלא הלימודים המוסריים הייחודיים של ישוע, או הרעיון יוצא הדופן של החסד והרחמים דרך מעשיו של ישוע, או אפילו מופת חייו המוסריים של המשיח, אלא העובדה שהוא, הבן האלוהי, לקח על עצמו את העונש המגיע לנו ושילם את המחיר עבור חטאינו, ובכך ריצה את עונש המוות שהגיע לנו וסיפק את הצדקה שאלוהים דורש, הישועה הנצחית והמוחלטת מובטחת לכל המאמינים בו. במותו במקומנו שילם ישוע המשיח את מחיר הכופר ופדה אותנו.

אילו הייתה דרך אחרת לקבל סליחת חטאים, ישוע לא היה מת עבורנו, והעובדה הזו בלבד – הצורך והתכלית במותו של בן האלוהים על העץ כקורבן עבור חטאי האנושות – היא שעושה את ההבדל בין האמונה המשיחית בישוע לבין כול דת אחרת. אין לכול דת אחרת ביסודה את פעולת האל הייחודית והכוללת הזאת עבור כל בני האדם. זו הסיבה שישוע נתן את המשימה ללכת לכל העולם ולבשר את הבשורה הטובה של הישועה דרך מותו כקורבן ותקומתו מהמתים. ואכן זו בשורה טובה! מהבחינה הזאת אין דת אחרת בעולם המשתווה לאמונה המשיחית בישוע.

האמונה המשיחית התחילה לפני יותר מאלף ותשע מאות שנה. היו מנהיגים יהודים דגולים בתקופת חייו של ישוע עלי אדמות ובעשרות שנים לאחר מכן. הם הביטו בו בעיניים בוחנות, הם בחנו את תלמידיו וחסידיו, ובכול זאת הייתה להם כנראה סיבה טובה לדחות את כול העניין. אין כבר על מה לדון יותר.

אם כך מדוע אתה קורא במאמרים הללו? מדוע מלומדים בוחנים מחדש את דעותיהם בקשר לישוע? מדוע במשך הדורות קיבלו מנהיגים יהודים ואפילו רבנים את האמונה בישוע המשיח? העובדה היא שאבותינו שדחו את ישוע עשו טעות בדרך וסטו מהמסלול. עכשיו, נותר רק דבר אחד לעשות: לחזור ולעלות על הדרך הנכונה.

סובלנות

ההגדרה החדשה שניתנת בימינו למונח מחלחלת בעורמה ובאופן שיטתי למחשבותיהם של בני האדם. למשל, תומס א׳ הלמבוק, סגן הנשיא של אחוות הגברים ״למבדה חי אלפא״, אומר, ״לפי ההגדרה החדשה… סובלנות פירושה שהאמונות, אורח החיים ותפישת האמת של כל אדם הינה שוות ערך… האמונות שלך והאמונות שלי שוות בערכן, וכל אמת הינה יחסית״.

תפישה שגויה זו יוצאת מתוך הנחה שהאמת היא כוללנית, שהיא פורשת את כנפיה גם על טענות שבעצם סותרות זו את זו. אבל עובדה היא שכל אמת הינה יחודית ־ לפחות במידה מסוימת ־ שכן עליה לשלול ולהציג כשקרי את כל מה שהוא לא־אמת.

ירושלים

למשל, ירושלים היא עיר הבירה של ישראל. אם כך, אין עוד עיר בישראל שהיא עיר הבירה. למעשה, אין ביקום עיר כלשהי שיכולה להציג טענות לגיטימיות לכך שהיא עיר הבירה של ישראל. רק עיר אחת בלבד עונה על הדרישה הזאת ־ ירושלים.

אבל העובדה שרק עיר אחת היא עיר הבירה של ישראל לא אומרת שמי שמאשר את העובדה הזאת הוא איננו סובלני. הוא יכול לאהוב עשרות ערים אחרות ואפילו לחיות בהן. הוא עשוי לחיות בארצות אחרות ולהעדיף את ארץ מוצאו על פני ארץ ישראל. הסכמה עם האמת שלפיה ירושלים הינה בירת ישראל לא הופכת אדם לסובלני או ללא סובלני־ היא פשוט הופכת אותו לצודק בכל מה שקשור לעינייני עיר הבירה של ישראל.

מהי אמת?

ההיגיון הזה תקף גם כשמדובר באמונה בישוע. אם הטענות של האמונה המשיחית הן נכונות ־ ואנשים רבים הרי מקבלים אותן כנכונות ־ יוצא שתלמידיו של ישוע הם לא פחות סובלניים בכל מה שקשור לאמונתם מאלה שמסכימים שירושלים היא בירת ארץ ישראל. או שהם צודקים או שהם שוגים לגבי הדרך שבה אלוהים התגלה לעולם. אם הם צודקים, יוצא שבאמת אין כל דרך אחרת להגיע לאלוהים מלבד ישוע. ואם הם טועים, יוצא שהאמונה המשיחית היא שקרית. שאלת חוסר הסובלנות היא איננה כלל וכלל השאלה העיקרית. השאלה העיקרית הינה: מהי האמת.

תפישה שגויה

התפישה השגויה של חוסר סובלנות יוצאת מתוך הנחה שהאדם תמיד צריך לשמור על הברירות שעומדות בפניו, אפילו אם העדות מצמצמת את כל האפשרויות לאפשרות אחת.

מדוע שנעשה את זה? הרי זה לא מתקבל על הדעת, כפי שאומרים האפולוגטיקנים נורמן גייזלר ורון ברוקס: "כמובן שטוב להודות בכך שאדם עלול לטעות, ואף פעם לא טוב לדגול בעמדה כלשהי בלי כל קשר לעדות שמפריכה אותה. גם האדם לעולם לא צריך לגבש החלטה בלי לבחון את כל העדות הקיימת, ללא דיעות קדומות… (אבל) האם עלינו לשמור על ראש פתוח כשההיגיון אומר שיש רק מסקנה אחת? תהיה זו שגיאה, בדומה לזו של ראש אטום… ומה אם ההשקפה המוחלטת היא נכונה? האם פתיחות לא נחשבת למוחלטת? בטווח הארוך פתיחות לא יכולה להיות אמת, אלא אם היא פתוחה לכמה דברים מוחלטים ואמיתיים שאי אפשר להכחישם. אין לבלבל ראש פתוח עם ראש ריק. אל לו לאדם להישאר פתוח לאפשרות אחרת, כשרק אפשרות אחת יכולה להיות נאמנה. אדם שלא יאמין באמונה המשיחית גם אחרי שתוצג בפניו עדות מוצקה, אשם בחוסר סובלנות ובראש אטום.״

עשויים גם לעניין אותך: