אחד הנושאים השנויים במחלוקת בין המדע לאמונה הינו גיל היקום. האם היקום עתיק כפי שהמדע טוען? כלומר בן 13.7 מיליארד שנים? או שהיקום הוא די צעיר, כלומר, בן 6000 שנים? האם ספר בראשית מגלה לנו בן כמה היקום? האם ספר בראשית מלמד אפשרות יחידה והיא שהיקום הוא בן ששת אלפים שנה, או שהוא משאיר נושא זה פתוח גם לאופציות אחרות?

מיליוני מאמינים במשיח ברחבי העולם מאמינים בקדושת כתבי הקודש, ובמקביל בכך שהיקום נברא על ידי אלוהים לפני למעלה מ13 מיליארד שנים. במאמר זה תוצג פרשנות חלופית לפרשנות היותר מסורתית ומוכרת בישראל, לפיה היקום נוצר לפני כששת אלפים שנה.

מאמר זה יציג את גישת ה"בריאתנות עולם עתיק":

  • על פי פרשנות זו אלוהים ברא את היקום מכלום לפני 13.7 מיליארד שנים, הוא התערב בהיסטוריה של כדור הארץ כדי לברוא מינים חדשים של בעליי חיים.
  • פרשנות זו איננה מקבלת את תאוריית האבולוציה. אין להתבלבל בין גיל עתיק לבין תאוריית האבולוציה.
  • אלוהים ברא את אדם וחווה באופן על טבעי, האבות ההיסטוריים של האנושות.
  • המאפיינים הגיאולוגיים של כדור הארץ נוצרו על גבי עידנים ארוכים דרך תהליכים הדרגתיים וקטסטרופליים.
  • בראשית א' הינו תיעוד מילולי ואמין של בריאת העולם. לאחר שאלוהים ברא את השמיים והארץ, והיקום עצמו, הוא החל לברוא חיים במשך שישה ימים.

 

השקפת אבות הקהילה וחוקרים יהודים במהלך ההיסטוריה על סיפור הבריאה בספר בראשית

בישראל פופולארי מאוד בקרב המאמינים באלוהים להאמין בכך שהיקום נברא לפני ששת אלפים שנה, אבל כתבי הקודש לא מציעים חישוב שכזה. בעולם יש מיליוני מאמינים אדוקים המאמינים בקדושת כתבי הקודש, ובמקביל בכך שהיקום נברא לפני 13.7 מיליארדי שנים, ביניהם הרבה מדענים ואנשי אקדמיה. במאמר זה נציג את הצד שבישראל הוא מעט פחות פופולארי וידוע.

מבט להיסטוריה הפרשנית של הן הנוצרית והן היהודית, אודות ספר בראשית, שופכים אור על אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת כיום אודות יחסי מדע ואמונה והפרשנות הכי קבילה של סיפור בריאת העולם בספר בראשית. האם המדע מלביש את עצמו על הכתובים?

האם אבות האמונה פירשו את הימים בספר בראשית כיממות בנות 24 שעות? או שהם בכל זאת התירו מגוון של השקפות בנוגע לפרשנות בראשית א'? הראיות מצביעות על מגוון רחב של השקפות בתוך המסורת היהודית-נוצרית.

חוקרים יהודים במאה ה-1 לספירה

החוקרים הקדומים ביותר אשר תיעדו את מחשבותיהם אודות ששת ימי הבריאה היו יהודים-

פילון האלכסנדרוני (13 לפנה"ס- 45 לספירה לערך) ויוסף בן מתתיהו (37 לספירה- 100 לספירה).

פילון האמין שאלוהים ברא הכל בבת אחת ובכך שששת ימי הבריאה הינם ציוריים או סמליים, מטפורה של סדר ושלמות. (1)

בסקירה של ימי הבריאה של ספר בראשית, יוסף בן מתתיהו ציין שיש צורך בהסבר של משמעות הביטוי "יום אחד" ועל כן הוא הבטיח להציע הסבר (2), אך הוא לעולם לא קיים את הבטחתו. מכך ניתן ללמוד כי הוא ראה בביטוי "יום אחד" כלא פשוט לפירוש.

חוקרים נוצרים במאה ה-2 לספירה

הכתבים הנוצריים המוקדמים ביותר על משמעותם של ימי הבריאה נמצאים במאה ה-2 לספירה.

יוסטינוס מרטיר (100-165 לספירה) ואירנאוס (שנולד בין 120-140 לספירה וחי עד 200-203 לספירה) ביססו על תהילים צ:4 ועל השנייה לפטרוס ג:8 שהימים בספר בראשית יכלו להתפרש כעידנים, שאורכם אלפי שנים. (3)

חוקרים נוצרים במאה ה-3 לספירה

היפוליטוס מרומא (170-235 לספירה) כנראה כתב בהרחבה רבה יותר מהשאר על ימי הבריאה בספר בראשית, אך רוב כתביו נאבדו. ממצאי החוקרים אודות כתביו לא נותנים לנו אינדיקציה על דעתו בנוגע למשך זמן ימי הבריאה. קלמנט מאלכסנדריה (150- 211-215 לספירה) חשב שהימים אינם יממות בנות 24 שעות. הוא טען שימי הבריאה העבירו מסר של סדר במקום מסר של זמן.

אוריגנס (185-254 לספירה) ראה את הקושי בששת ימי הבריאה של ספר בראשית. הוא טען שזמן כפי שאנו מסמנים לא התקיים עד היום הרביעי. הוא כתב: "עכשיו איזה הוא אדם בר דעת אשר יאמין כי היום הראשון, השני והשלישי, והבוקר והערב התקיימו [כימים בני 24 שעות] ללא השמש, ירח והכוכבים?" (4)

בנוסף לכך הוא טען שהיום השביעי לא יכל להיות יום רגיל בן 24 שעות. הוא ראה בימי הבריאה כמייצגים את הזמן שבני האדם עובדים על פני האדם, בעוד היום השביעי מייצג את הזמן בין בריאת העולם עד השמדתו באחרית הימים.

ניתוחו של אוגוסטינוס

אוגוסטינוס (354-430 לספירה) הרחיב רבות על משך ימי הבריאה. בספרו "עיר האלוהים" הוא כותב: "בנוגע לימים, זה קשה, כנראה בלתי אפשרי להסביר במילים- את כוונתם" (5) בספרו "המשמעות המילולית של בראשית" הוא הוסיף: "אבל לפחות אנו יודעים כי ימי הבריאה הינם שונים מהימים הרגילים אליהם אנו רגילים." (6)

אוגוסטינוס הבין את הערבים והבקרים בסיפור הבריאה במובן אלגורי. בסדרת חיבוריו "וידויים", אוגוסטינוס ציין שביום השביעי אין אזכור לביטוי "ויהיה ערב ויהיה בוקר". הוא הסיק מהשמטה זו שאלוהים קידש את היום השביעי, והפך אותו לתקופה שנמשכת משם עד הנצח. (7)

חוקרים אחרים במאה ה-4 לספירה

אוסיביוס מקיסריה (260-339), הכיר בכך כי המילה "יום" בעברית, יכלה להתייחס לזמן ארוך יותר מיממה בת 24 שעות והוא התבסס על בראשית ב':4 כראיה לכך. (8)

מזאת ניתן לראות כי כבר החוקרים הקדומים היו פתוחים לאפשריות ופרשנויות שונות לסיפור הבריאה ולא התעקשו על פרשנות מסוימת.

 

 

"יום"?

לשון העברית המקראית הינה מאוד מוגבלת מבחינת אוצר המילים (ישנן בערך 3,100 מילים בשפה העברית המקראית). ולכן, למילים במקרא, יש משמעויות סמנטיות רחבות (זאת אומרת יותר ממשמעות אחת לכל מילה) . חוקרים מסכימים על כך שלמילה "יום" במקרא יש מספר משמעויות מילוליות.

  • חלק מזמן אור היום
  • זמן אור היום
  • יממה 24) שעות)
  • תקופה, פרק זמן או עידן-  משך תקופה בלתי מוגדר אך סופי, להלן דוגמאות: מלכים א: 1, דברי הימים ב כא: 19, 20, עמוס ד:4 בראשית מ 4 יהושע כד :7, דברי הימים ב טו:3

בראשית ב:4   אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם:  בְּיוֹם, עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים–אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. המילה "ביום" שבפסוק מכלילה את כל ששת ימי הבריאה בפרק א'. כלומר כל הימים כאן נקראים "יום". ברור שהכוונה כאן היא לפרק זמן ארוך.

דוגמא נוספת לתבנית זו ניתן למצוא בבמדבר ג:1 וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה:  בְּיוֹם, דִּבֶּר יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה–בְּהַר סִינָי.

כאן המילה "ביום" מתייחסת לאירועים של שמות ל"ד 28: וַיְהִי-שָׁם עִם-יְהוָה, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה–לֶחֶם לֹא אָכַל, וּמַיִם לֹא שָׁתָה; וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית–עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים. כלומר ארבעים יום וארבעים לילות נקראים בבמדבר ג' 1 כ"יום".

בישעיהו כ"ג:15 המילה "ביום" מתייחסת לשבעים שנה: וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה, כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד; מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה, יִהְיֶה לְצֹר, כְּשִׁירַת, הַזּוֹנָה.

מכאן ניתן להבין שאם המחבר של ספר בראשית היה רוצה לתאר לנו בריאה מתמשכת לאורך תקופות ארוכות הוא היה משתמש במילה "יום" כי לא הייתה לו אפשרות אחרת .לכן, השאלה היא לא מטפורה\אלגוריה אל מול פרשנות מילולית. אלא איזו מן הפרשנויות המילוליות היא הנכונה.

 

יש הטוענים כי מאחר והמילה "יום" נלווית במספר(אחד, שני, שלישי…) לאורך הפרק, יש להסיק מכך שמדובר בהכרח  ביממה בת 24 שעות. לעומת זאת,  אין שום חוק בדקדוק הלשון העברי התומך בטענה זו. ועם זאת מסכימים חוקרים מקראיים בולטים. לדוגמה , התיאולוג ד"ר נורמן גייזלר כותב: "ימים ממוספרים לא חייבים להיות בעלי משמעות של ימים בני 24 שעות. לא רק שאין חוק בדקדוק העברי שדורש שמספור ימים רצוף משמעו ימים בני 24 שעות. אלא גם אם לא היו לנו דוגמאות למקרים כאלו בשום מקום בכתבי הקודש דבר זה לא היה מעיד על כך שהימים בפרק א' של ספר בראשית חייבים להיות ימים בני 24 שעות.". (9)

שימו לב כי יש מקרים בכתבי הקודש בהם למילה "יום" נלווה מספר אך הם לא מדברים על ימים רגילים בני 24 שעות אלא דווקא מדברים על תקופות ארוכות.

הושע ו:2  יְחַיֵּנוּ, מִיֹּמָיִם; בַּיּוֹם, הַשְּׁלִישִׁי, יְקִמֵנוּ, וְנִחְיֶה לְפָנָיו. קטע זה מתייחס לשיקומו העתידי והסופי של עם ישראל.בקטע זה מדובר על מאות (אם לא אלפי) שנים. אך לא על 24 שעות.

זכריה י"ד  7: וְהָיָה יוֹם-אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַיהוָה–לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה; וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב, יִהְיֶה-אוֹר. קטע זה מתייחס ל"יום אדוני", וזה מיוחס כ"יום אחד" וביטוי זה שווה ערך לביטוי "יום אחד" בספר בראשית. ההקשר של זכריה י"ד 7-8 מציע כי "יום אחד" יהיה יהיה תקופת זמן הנמשכת לפחות קיץ אחד וחורף אחד, ברור כי מדובר על משך זמן הארוך מ 24- שעות.

 

ערב ובוקר

מה בנוגע לביטוי "ויהיה ערב ויהי בוקר? האם ערב ובוקר בהכרח מצביעים על יממה בת 24 שעות?

ראשית, שימו לב כי גם אם לוקחים את הביטוי "ויהי ערב ויהי בוקר" באופן מילולי ופשוט אז ביטוי זה כלל אינו מרכיב יממה בת 24 שעות, ערב ובוקר אינם מרכיבים יממה שלמה בת 24 שעות אלא פחות מכך.

שנית, האם ערב ובוקר בלשון המקרא בהכרח מתייחסים לערב ובוקר במובן מילולי? לא בהכרח. הנה דוגמא מתהילים צ:6 בַּבֹּקֶר, יָצִיץ וְחָלָף;    לָעֶרֶב, יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ.

פסוק זה מתייחס למחזור החיים של הצומח. ברור שצמחים לא צומחים בבוקר אחד ונובלים בערב של אותו היום. אלא שפסוק זה מתייחס לתחילה ("בוקר") ולסוף ("ערב") של מחזור החיים של הצומח (לפחות שבועות או חודשים מאוחר יותר).

באופן דומה הביטוי "ויהי ערב ויהיה בוקר" בפרק א' של ספר בראשית יכול להתייחס לתחילתו של יום ולסופו של יום (תחילתה וסיומה של תקופה או תחילתו וסיומו פרק זמן מוארך).

מצוות השבת (שמות כ 9-10) וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי–שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.  כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

האם קטע זה מלמד בהכרח שהימים הם רגילים בני 24 שעות מאחר ולא ניתן לשמור את השבת מליוני שנים?

ובכן, ההתייחסות לשבת בשמות כ' מדגימה את התבנית של ששת ימי הבריאה של אלוהים ויום אחד מנוחה ל"לוז שלנו". כלומר: זוהי תבנית שמטרתה ליישם ששת ימי עבודה ויום מנוחה לבני אדם, למה תבנית? משום שבאותה שיטה קיים מניין שנת השמיטה, שהשנה השביעית היא שנת מנוחה לארץ, כמו שאלוהים שבת ממלאכתו (ויקרא כ"ה 4). לכן הקטע של שמות מלמד על התבנית ולא על אורכם של ששת ימי הבריאה.

חוקר העברית המקראית גליסון ארקר כותב: " הקטע משמות כ':9-10 לא מוכיח בשום אופן כי ששת ימי הבריאה היו בני 24 שעות כמו שחגיגת חג הסוכות במשך 8 ימים לא מוכיחה כי בני ישראל נדדו  במדבר במשך 8 ימים." (10)

 

 

 צמחים לפני השמש?

על פי טענה נפוצה אם אורכו של יום מימי הבריאה הנזכרים בבראשית א' היה מליוני שנים, הצמחים לא היו מצליחים להתקיים עד לבריאת השמש. (שהרי הצמחים נבראו ביום השלישי ואילו השמש ביום הרביעי על פי בראשית א' הלא כן?)

1.הבעיה עם הטענה הזו היא כי מספיק פרק זמן של 24 שעות ללא שמש והצמחים לא יוכלו להתקיים. אפילו בפרק זמן של 24 שעות צמחים זקוקים ליותר מרק אור וחום של השמש. הם צריכים את כל מה שאלוהים יסד בשלושת הימים הראשונים של הבריאה- כוכב לכת יציב וקבוע אשר לא נמצא יותר במצב של "תוהו ובוהו". בכדי שכדור הארץ יוכל להיות יציב ומאפשר חיים, מספר לא מצומצם של תנאים שנוגעים בהתנהלות מערכת השמש חייבים להתממש, במיוחד כוח הכבידה של השמש חייב להיות בפעולה. בהיעדרה של השמש, אסונות חמורים יפקדו את כדור הארץ כהשלכה לכך. אם זה במסלול הכבידתי של כדור הארץ , הסתובבותו, האוקיינוסים שלו, הלוחות הטקטוניים, מחזור המים, כל אלה יספגו מכה קטסטרופלית ללא השמש. מיותר גם לציין שההופעה הפתאומית של השמש והירח ביום הרביעי הייתה גורמת לזעזוע בכדור הארץ בהתחשב בכוח הכבידה שלהם וכתוצאה מכך משמידה את כל הצמחים.

איך הצמחים נבראו לפני השמש?

  1. זו טעות לחשוב שספר בראשית מלמד כי הכוכבים נבראו אחרי כדור הארץ. הכוכבים והשמש נבראו בפסוק 1 של בראשית:" בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". הביטוי בעברית "את השמים ואת הארץ" מתייחס ליקום כולו, לכל הבריאה ולכל דבר שניתן לראות או שיש לו קיום פיזי. זה מצביע על כך שהגופים השמימיים-כדור הארץ השמש, הירח כוכבים והפלנטות האחרות נבראו ב"בראשית" (פסוק 1). השאלה המתבקשת היא האם אלוהים לא ברא את השמש ביום הרביעי אחרי כדור הארץ?:וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים" (16).כדי לענות על השאלה הזו אנו צריכים להבין את המשמעות של הפועל "ויעש" שמופיע בפסוק 16. "עשה" פירושו לעצב או לעבוד על משהו(שנעשה קודם) ופועל זה שונה מהמילה "ברא" שמופיעה במקומות שונים בבראשית א'. ברא פירושו להביא משהו חדש לידי קיום. אלוהים "עשה" את השמח הירח והכוכבים הוא לא "ברא" אותם. אז מה כן הפסוק אומר? ביום הרביעי אלוהים גרם לשמש הירח והכוכבים להיראות מפני השטח של כדור הארץ כדי לסמן עונות ימים ושנים: וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. כלומר ביום הרביעי אלוהים מינה את הגופים השמימיים לתפקיד של לוח שנה: "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים". הוא לא ברא אותם אחרי כדור הארץ, הם נבראו לפני כן בפסוק 1 פשוט ביום הרביעי אלוהים מינה אותם לתפקיד ועבד עליהם ("ויעש"). מה בנוגע לפסוק "ויהי אור" האם זה לא הרגע בו אלוהים ברא את האור?

על פי איוב ל"ח 8-9 היה ענן שהסתיר מהאור של השמש להיראות על פני כדור הארץ, לכן בפסוק שבו נאמר "ויהי אור" אלוהים מזיז את הענן. שימו לב כי לא כתוב "ויברא אלוהים את האור" אלא כתוב שאלוהים מצווה על האור להיראות, וזה הרגע שבו הוא מזיז את הענן המסתיר מאור השמש להיראות. ואילו ביום הרביעי לא רק שהאור של השמש נראה אלא השמש עצמה נראית בכדי לסמן מועדים.

 

"ויעש" כנגד "ויברא"

אם קיים הבדל בין הפעלים, מדוע אלוהים אומר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו…" ולאחר מכן הוא אומר וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ. ניתן לראות הקבלה בין המילה "ויעש" למילה "ויברא".

התשובה היא שאת האדם הוא גם ברא וגם עשה. לכן שני הפעלים משומשים. הוא גם עשה אותו מהבחינה שהשתמש בחומר קיים והוא גם ברא אותו מההיבט הרוחני. זו פעם ראשונה שנברא יצור רוחני עם רוח בצלמו של אלוהים. לכן הוא גם "נברא". לפני כן כל היצורים הם בעלי "נשמת חיים" ולאדם יש תוספת. רוח. אז אלוהים גם עשה אותו מחומר קיים וגם ברא רוח.

 

מוות לפני החטא?

האם בעלי החיים חוו מוות לפני חטאם של אדם וחווה, כלומר לפני שהם אכלו מהפרי האסור? האם העדויות האמפיריות מהארכיאולוגיה וממדע המאובנים סותרות את הנאמר בבראשית?

על פי מדע המאובנים ההיסטוריה של כדור הארץ היא עקובה מדם. על פי ההשקפה שבין החיים הראשונים עד להופעתו של האדם עברו עידנים עצומים, תיאור זה הוא יהיה הכרחי לפני החטא הראשון. אך תפיסה זו מהווה אתגר לתיאור הטיפוסי של גן עדן כמקום שליו, שקט, שבו כל החיות היו צמחוניות והזאב רבץ עם הכבש.

רבים טוענים שהחטא הראשון היה האירוע שהביא מוות ביולוגי אל תוך הבריאה. הם טוענים שלפני החטא, לא היה מוות אנושי או אפילו מוות של בעליי חיים, ולא הייתה שום התנהגות טורפנית בין מיני בעלי החיים. ישנם ארבעה קטעים מכתבי הקודש שמצוטטים לעיתים קרובות כדי לתמוך בהשקפה זו. נבחן כעת כל קטע ואז נבחן שני קטעים אשר מעודדים כי אכן בעלי חיים מתו לפני החטא.

 

  1. רומים ה':12-14
    לְפִיכָךְ, כְּשֵׁם שֶׁעַל-יְדֵי אָדָם אֶחָד בָּא הַחֵטְא לָעוֹלָם, וְעֵקֶב הַחֵטְא בָּא הַמָּוֶת, כָּךְ עָבַר הַמָּוֶת לְכָל בְּנֵי אָדָם מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם חָטְאוּ.  13 הֲרֵי עוֹד לִפְנֵי הַתּוֹרָה הָיָה הַחֵטְא בָּעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁאֵין הוּא נֶחְשָׁב בְּאֵין תּוֹרָה. 14 בְּכָל זֹאת שָׁלַט הַמָּוֶת מֵאָדָם וְעַד מֹשֶׁה גַּם עַל אֵלֶּה שֶׁלֹּא חָטְאוּ בַּעֲבֵרָה דּוֹמָה לָעֲבֵרָה שֶׁל אָדָם, אֲשֶׁר הוּא דְּמוּת מַקְבִּילָה לָאֶחָד שֶׁהָיָה עָתִיד לָבוֹא.

אלה אשר מכחישים מוות ביולוגי לפני החטא על בסיס הקטע הזה מניחים שני דברים. הם חייבים להניח ש"מוות"(ביוונית ת'נאטוס) משמעו מוות של חיים ביולוגים, וש"עולם"(ביוונית קוסמוס) משמעו כל העולם הנברא.

המילה ת'נאטוס, משמעותה מוות. ברומים ה':12-21 ובכתובים בכלל, למוות אין משמעות ביולוגית גרידא. בפסוקים 12-14, המילה ת'נאטוס מוגדרת כמשפט אלוהי על כל המין האנושי. בפסוק 21, המילה מוות מוצגת כניגוד לחיי נצח- אשר כל אחד יודה, זהו לא קונספט ביולוגי בכלל. שאול ללא ספק פיתח את ההבנה התאולוגית שלו על מוות כמשפט אלוהי על חטאו של המין האנושי מתיעוד ספר בראשית, איפה שאלוהים הזהיר את אדם  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ–מוֹת תָּמוּת.(בראשית ב:16). אך אדם וחווה לא מתו ביולוגית "באותו היום" שבו הם אכלו מהפרי האסור. אף על פי כן, המשפט האלוהי של מוות יצא לפועל כנגד האדם, כפי שזה מוצג סימבולית בסילוקם מגן העדן, כך שלא תהיה להם גישה לעץ החיים (בראשית ג'-22-24). אכן ההשלכות של משפטו של אלוהים כללו מוות ביולוגי אך זה מאחר ולא הייתה להם גישה לעץ החיים. אם הם נבראו נצחיים מדוע היה שם את עץ החיים שמעניק חיי נצח לכל האוכלים ממנו? רק ההבנה שאדם וחווה נבראו מוגבלים בחייהם יכולה להסביר את זה שהיה עץ שנתן חיים נצחיים בצורה על טבעית. כל עוד הם היו בגן עדן הם אכלו מעץ החיים וכך חייהם התארכו, אך ללא עץ החיים הם ימותו.

פרשנות נוספת היא הפרשנות למילה "קוסמוס"- עולם. רבים מניחים העולם שלתוכו החטא והמוות נכנסו זה כל הבריאה, ככלל, כולל התחום הלא אנושי. אבל זו לא כוונתו של שאול בקונטקסט. לדוגמא, בפסוק 13, שאול כותב: הֲרֵי עוֹד לִפְנֵי הַתּוֹרָה הָיָה הַחֵטְא בָּעוֹלָם. אבל חטא לא יכול להיות "בתחום הלא אנושי". סביר להניח שהמילה "קוסמוס" כאן מתייחסת לעולם האנושי כמו לדוגמא ביוחנן ג' 16: כי כה אהב אלוהים את העולם(קוסמוס) עד כי שלח את בנו יחידו"…

למעשה , שאול משתמש בביטוי בְּנֵי אָדָם כרמז לכך ש"העולם" מכוון למין האנושי- לכן המוות חדר לעולם האנושי, למין האנושי (כָּךְ עָבַר הַמָּוֶת לְכָל בְּנֵי אָדָם. פסוק 12) לא לכל הבריאה.

 

  1. רומים ח':18-21- 18
    אֲנִי סָבוּר שֶׁסִּבְלוֹת הַזְּמַן הַזֶּה אֵינָם שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד הַכָּבוֹד הֶעָתִיד לְהִגָּלוֹת בָּנוּ. כָּל הַבְּרִיאָה מְצַפָּה בְּכִסּוּפִים לְהִתְגַּלּוּת הַבָּנִים-לֵאלֹהִים. הֵן הַבְּרִיאָה — לֹא מֵרְצוֹנָהּ אֶלָּא עַל-יְדֵי הַמַּכְנִיעַ אוֹתָהּ — הֻכְנְעָה לַהֶבֶל בְּתִקְוָה שֶׁגַּם הַבְּרִיאָה עַצְמָהּ תְּשֻׁחְרַר מִשִּׁעְבּוּד הַכִּלָּיוֹן אֶל הַחֵרוּת וְהַכָּבוֹד שֶׁל הַבָּנִים-לֵאלֹהִים.

טיעון נפוץ נוסף נגד מוות ביולוגי לפני החטא מבוסס על המשפט של שאול כי הבריאה הוכנעה  ל"הבל" כתוצאה מהקללה שהוטלה על הבריאה לאחר החטא( בראשית ג:16-19). ההתנהגות הטורפנית של בעליי החיים, חווית סבל וכאב בקרב בעליי החיים כפי שנטען זוהי תוצאה של החטא. כמה הרחיקו לכת באומרם שחוק התרמודינאמיקה השני(אנטרופיה) הוא תוצאה של החטא בספר בראשית(כמובן שראייה זו סותרת את המדע ואת הכתובים שמלמדים שהחוקים הפיזיקאליים הם קבועים מראשית הבריאה{ירמיהו ל"ג:25}). כל זה מוסק מהמשפט של שאול שהבריאה הוכנעה ל"הבל" ושהיא תשוחרר "משעבוד הכיליון".

לא כמו רומים ה':12, זה ברור ששאול מתייחס לתחום הלא אנושי של הבריאה. אחת הראיות שתומכות בפרשנות זו היא שבמקום השימוש במונח הכללי יותר קוסמוס, הוא משתמש במונח הספציפי :"קטיסיס"("בריאה"). יתרה מכך, הקטע הזה מבדיל בין הכליון אשר הבריאה הוכנעה לבין הכליון ש"הבנים לאלוהים" חווים כאשר הם מתמודדים עם סבל מהעידן הנוכחי. שניהם(הבריאה ובני האדם) ישוחררו מהכיליון באחרית הימים, או ליתר דיוק, כאשר "הבנים לאלוהים" יקבלו גוף חדש.

הדרך הטובה ביותר להבין את "הכליון" אשר אליה הבריאה הוכנעה, היא השירות הנוכחי של כדור הארץ כ"בית הקברות" ההמוני של בני אדם מתים. אולי כאשר שאול כתב קטע זה ,היה בעיני רוחו קטע חשוב מספר ישעיהו כ"ב-כ"ו שמציג את כדור הארץ כבית קברות, כקונטקסט לחזון האפוקליפטי של התחייה העתידית של המתים: ישעיהו כ"ד 4: אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ, אֻמְלְלָה נָבְלָה תֵּבֵל; אֻמְלָלוּ, מְרוֹם עַם-הָאָרֶץ.  ה וְהָאָרֶץ חָנְפָה, תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ:  כִּי-עָבְרוּ תוֹרֹת חָלְפוּ חֹק, הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם. עַל-כֵּן, אָלָה אָכְלָה אֶרֶץ, וַיֶּאְשְׁמוּ, יֹשְׁבֵי בָהּ; עַל-כֵּן, חָרוּ יֹשְׁבֵי אֶרֶץ, וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ, מִזְעָר.כ"ו:   יט יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן; הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל.  כא כִּי-הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ, לִפְקֹד עֲו‍ֹן יֹשֵׁב-הָאָרֶץ עָלָיו; וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת-דָּמֶיהָ, וְלֹא-תְכַסֶּה עוֹד עַל-הֲרוּגֶיהָ.

נראה כי המטפורה של שאול לאנחת הבריאה אשר מחכה בכיסופים לתחייתם של הצדיקים מוסקת מהקטע הזה של ישעיהו. ישעיהו אומר ש"אבלה הארץ" בגלל שהיא "מכסה על הרוגיה". לכן דבר זה מכין את הקרקע לנבואתו של ישעיהו על תחיית המתים. ואכן, דווקא תחיית המתים היא זאת שתהיה הגאולה של הבריאה משירותה כבית קברות של האנושות כולה. אז תהפוך הבריאה למקום חדש.

 

  1. בראשית ב':29-30,ט':1-4 
    וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה.  ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי-כֵן.

בראשית ט:1 – א וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ.  ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ.  ג כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה  כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל.  ד אַךְ-בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ.

לפני הנפילה, אלוהים נתן לאדם את הצמחייה וגם לחיות הארץ למזון. אחרי המבול , זה נראה כאילו שאלוהים התיר לאדם לאכול בשר, כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה  כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל.. הרבה כתוצאה מכך טוענים שלפני נפילתו  של אדם ,האדם ובהמה כאחד היו אוכלי עשב כלומר צמחוניים.

אבל פסוקי בראשית א:29-30 לא  אומרים במפורש כי הבשר היה אסור. זה רק אומר את החיובי : אלוהים נתן לאדם ובהמה " כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ זֹרֵעַ זָרַע" ניתן להצביע על כך שלקטע זה יש מטרה ספרותית ספציפית. והיא, לא על מנת להגדיר תפריט תזונתו של האדם, אלא כדי להכין את הקרקע לקראת האיסור של עץ הדעת טוב ורע בפרק הבא (בראשית 2:16-17 ).

יתרה מזאת, זה ברור שאלוהים הפקיד באדם סמכות על כל הבריאה, לא רק על הצומח. על האדם לשלוט בדגים, בציפורים, בבקר וכל הרומש על הארץ(בראשית א':26,28). שלטון זה על הבריאה מוגדר על ידי המונחים הכלליים ביותר ("לשלוט … להכניע"), מה שמרמז לא רק על השימוש בבעלי חיים מבויתים מסוימים לשם עבודה, אך גם על השימוש בחלב, בביצים, בצמר, בעורות בעלי חיים, וכן הלאה: "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט, מֵאֱלֹהִים; וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ.תַּמְשִׁילֵהוּ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ; כֹּל, שַׁתָּה תַחַת-רַגְלָיו. צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם; וְגַם, בַּהֲמוֹת שָׂדָי. צִפּוֹר שָׁמַיִם, וּדְגֵי הַיָּם; עֹבֵר, אָרְחוֹת יַמִּים."(תהילים ח' 6-9).

 

הציווי של אלוהים אחרי המבול בבראשית ט:1-4 יכול להתפרש טוב יותר בכך שאלוהים מחזיר מחדש את אותה הסמכות והאדנות על הבריאה שניתנה לאדם לפני נפילתו. שימו לב שהציווי "פרו ורבו" זהה לזה שניתן לאדם( בראשית א':26). העובדה שההיתר שניתן לנוח, כלל אכילת כל היצורים כמזון, ולא רק צמחים, מצביעה על כך שאותו היתר ניתן לאדם לפני הנפילה.

ספק גדול הוא שהיתר אכילת הבשר שניתן בבראשית ט:3 חייב להתפרש כהיתר ראשון. מאחר ובעלי חיים נהרגו לפחות למטרות קורבן מוקדם יותר בבראשית: בראשית ג:21, ד:4.

 

  1. ישעיהו י"א:6-9, סה:25:
    וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. ז וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה, כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן.   ח וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק, עַל-חֻר פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה.   ט לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי:  כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים. זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן, וְנָחָשׁ, עָפָר לַחְמוֹ; לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ בְּכָל-הַר קָדְשִׁי, אָמַר יְהוָה.

בתיאורו הנבואי של ישעיהו על אחרית הימים, הטורפים יהפכו בצורה על טבעית לצמחוניים. רבים טוענים כי ניתן להסיק שלפני החטא המצב היה זהה ואלוהים הולך לשחזר מצב זה.

לעומת זאת, אין זה הכרח מבחינה תאולוגית להניח שאחרית הימים הינה חזרה לגן עדן.

ספר התגלות שופך על כך אור חדש. ספר התגלות מתאר לנו "שמים וארץ חדשים" כלומר בריאה חדשה עם חוקים פיזיקאליים חדשים. זהו מימד שונה מהנוכחי ובו הסבל והחטא יושמדו ובו יהיו תהילה וכבוד. לכן אנו לא צריכים להיות מופתעים שהיצורים המאכלסים את השמים והארץ החדשים ייהנו ממצב אחר של קיום. אותו הדבר נכון לגבי בני האדם שיקבלו גוף חדש השונה ממה שנברא בהתחלה. לפי אותו היגיון ניתן לומר שנישואים לא יהיו בשמיים והארץ החדשים, בו כולנו נהיה כמלאכים בשמיים(מתי כ"ב 30) למרות שנישואים נבראו בהתחלה, בבראשית, זה כבר לא יהיה במלכות אלוהים.

לאחר שבחנו ארבעה קטעים שנוהגים לצטט בכדי להכחיש מוות ביולוגי של בעליי חיים לפני החטא, יש דווקא קטעים בכתבי הקודש המלמדים שפעילות טורפנית איננה תוצאה של חטאו של אדם וחווה, אלא חלק מהבריאה הטובה מאוד של אלוהים בבראשית. נבחן שני קטעים:

  1. תהילים ק"ד:19-30

עָשָׂה יָרֵחַ, לְמוֹעֲדִים;    שֶׁמֶשׁ, יָדַע מְבוֹאוֹ.

כ  תָּשֶׁת-חֹשֶׁךְ, וִיהִי לָיְלָה–    בּוֹ-תִרְמֹשׂ, כָּל-חַיְתוֹ-יָעַר.

כא  הַכְּפִירִים, שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף;    וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל, אָכְלָם.

 כב  תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, יֵאָסֵפוּן;    וְאֶל-מְעוֹנֹתָם, יִרְבָּצוּן.

 כג  יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ;    וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי-עָרֶב.

כד  מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְהוָה–    כֻּלָּם, בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ;

מָלְאָה הָאָרֶץ,    קִנְיָנֶךָ.

כה  זֶה, הַיָּם גָּדוֹל–    וּרְחַב יָדָיִם:

שָׁם-רֶמֶשׂ, וְאֵין מִסְפָּר;    חַיּוֹת קְטַנּוֹת, עִם-גְּדֹלוֹת.

כו  שָׁם, אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן;    לִוְיָתָן, זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ.

כז  כֻּלָּם, אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן–    לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ.

 כח  תִּתֵּן לָהֶם, יִלְקֹטוּן;    תִּפְתַּח יָדְךָ, יִשְׂבְּעוּן טוֹב.

כט  תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ,    יִבָּהֵלוּן:

תֹּסֵף רוּחָם, יִגְוָעוּן;    וְאֶל-עֲפָרָם יְשׁוּבוּן. ל  תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ, יִבָּרֵאוּן;    וּתְחַדֵּשׁ, פְּנֵי אֲדָמָה.

תהילים ק"ד הוא אחד מקומץ הקטעים המפוזרים בתנ"ך המדברים ספציפית על הבריאה וכך משלימים את בראשית א' וב' ונותנים לנו הבנה עמוקה יותר ועקבית יותר על תיעוד בריאתו של אלוהים. בקונטקסט זה שלתהילים ק"ד המחבר מדבר על יצירתו של אלוהים, המחבר מהלל את אלוהים על טובו ועל דאגתו של אלוהים כלפי בריאתו, המחבר מהלל את אלוהים כי בחוכמה עשה ויצר. בהתייחסותו אל היום הרביעי של הבריאה תהילים ק"ד: 19 מתאר את הקמתה של השמש והירח על ידי אלוהים כדי לסמן עונות וזמנים. לאחר מכן מוסבר לנו מעבר לתיעוד של ספר בראשית שאלוהים מינה את המחזוריות של היום והלילה כך שחיות היער יוכלו לקום ולצוד בלילה את ציידן ולטרפו. אחרי לילה של ציד מוצלח, כאשר השמש זורחת בבוקר שלמחרת,  האריות נסוגים לשכב במאורות שלהם. העיתוי הזה הוא מושלם, כי כאשר החיות הטורפות ישנות במהלך היום, האדם יכול ללכת לעמול בשעות היום בבטיחות עד הערב.

שימו לב שהאריות "מבקשים מאל אוכלם", ואלוהים נותן להם  "אָכְלָם בְּעִתּוֹ", הוא פותח את ידו כדי שישְׂבְּעוּן טוֹב.  פסוקים אלה מציעים כי עלינו לראות את אספקת הטרף לחיות כברכה מידו של אל טוב. זה בוודאי לא מצטייר כחריגות שמקורה מהחטא. אך הפסוק בקטע הזה שהוא הכי בולט לעין זהו פסוק 30, איפה שאלוהים בורא ומחדש יצורים על פני האדמה. אלוהים סיים את הבריאה ביום השישי, עם בריאתו של האדם. לכן, כאן אלוהים בורא בעליי חיים אחרי שכמה בעליי חיים מתו ושבו לעפר האדמה! כאשר בעליי חיים מתים הם מתרקבים ומאכילים את הצמחים, שנאכלים על ידי בעליי חיים אוכלי צמחים, וכך פועל תהליך התחדשות הבריאה. בריאה אשר מחדשת את עצמה בצורה זו אכן ראויה להיקרא "טוב מאוד" כמו שנאמר בבראשית א':31.

 

  1. הראשונה לטימותיאוס ד:5-11

הָרוּחַ אוֹמֶרֶת בְּפֵרוּשׁ, שֶׁבִּרְבוֹת הַיָּמִים יִסְטוּ אֲנָשִׁים מִן הָאֱמוּנָה וְיִפְנוּ לְרוּחוֹת מַטְעוֹת וּלְתוֹרוֹת שֶׁל שֵׁדִים, 2 בְּאֶמְצָעוּת מַטִּיפֵי כָּזָב מִתְחַסְּדִים אֲשֶׁר מַצְפּוּנָם שֶׁלָּהֶם קָהָה כְּחוּשִׁים שֶׁקָּהוּ בְּבַרְזֶל מְלֻבָּן. 3 הַלָּלוּ יַאַסְרוּ לָשֵׂאת אִשָּׁה וְיַטִּילוּ אִסּוּר עַל מִינֵי מַאֲכָל אֲשֶׁר בְּרָאָם אֱלֹהִים לְמַעַן יֹאכְלוּם בְּתוֹדָה הַמַּאֲמִינִים וְיוֹדְעֵי הָאֱמֶת. 4 הֵן כָּל מַה שֶּׁבָּרָא אֱלֹהִים טוֹב הוּא, וְאֵין לִפְסֹל דָּבָר אִם אוֹכְלִים אוֹתוֹ בִּבְרָכָה, 5 שֶׁכֵּן הוּא מְקֻדָּשׁ בִּדְבַר אֱלֹהִים וּבִתְפִלָּה.

בקטע זה, שאול מזהיר את טימותיאוס מפני מורי שקר שיאסרו לשאת אישה ויטילו איסורים על מיני מאכל מדוע הוא מזהיר אותם מהם? כי הם אוסרים על שני דברים שאלוהים ברא להנאתנו: נישואים ומזון. אם נישואים מקורם מאלוהים עוד מבראשית, כך אלוהים ברא מיני מזונות למען יאכלום בתודה.

לסיכום: אלוהים עיצב את הטבע כך שיחדש את עצמו. כאשר בעליי חיים מתים הם מזינים את הצמחים ואז הצמחים נאכלים על ידי בעליי חיים צמחוניים. בעליי החיים נטרפים על ידי טורפים  ומה שלא נאכל נשאר כדי להזין את החרקים והצמחים, וכך זה חוזר חלילה. זו הדרך שבה אלוהים עיצב את הטבע. אין סיבה להאמין שהתהליך היה שונה לפני החטא. הבריאה נועד לחדש את עצמה דרך תהליך זה.

הטענה  שהבריאה של אלוהים הייתה מושלמת ולכן לא כללה מוות מכול סוג שהוא איננה מדויקת. לא כתוב בשום מקום שגן עדן היה מושלם. (המילה התנ"כית למושלם זה "תמים")  אלא כתוב "טוב מאוד". ואכן, מוות של בעליי חיים זה דבר טוב מאוד משום שזה שומר על שיווי משקל דינמי, הטבע מחדש את עצמו בצורה הזו וכן, בצורה הזו אנו מקבלים שמן ונפט ויכולים להשתמש בהם כדי לפתח טכנולוגיה. לגבי כאב ועצב. שימו לב מה אומר אלוהים לאישה: הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ (בראשית ג' 16). כלומר העצב כבר היה קיים אלא שאלוהים יגדיל אותו. "הרבה ארבה" זה ביטוי של הגדלה של משהו שכבר קיים ולא הצגה של משהו חדש שלא היה קיים לפני כן.

 

מוות לפני החטא- (הרחבה)

קיימות מספר בעיות תאולוגיות בהשקפה שהמוות הביולוגי הינו תוצאה של החטא הקדמון. נתמקד בשלוש בעיות עיקריות.

  1. מהי מטרת עץ החיים?

אם בני האדם ובעליי החיים לא היו מסוגלים לחוות כאב, סבל או מוות למה בדיוק אלוהים נטע את עץ החיים בגן העדן? על פי הסיפור של בראשית עץ החיים היה מקור לחיי עולם (בראשית ג' 22). אז בהנחה שאדם וחווה היו נצחיים למה היה בגן עץ שנתן חיי עולם?

  1. ברומים ה' פסוק 12 כתוב:

לְפִיכָךְ, כְּשֵׁם שֶׁעַל-יְדֵי אָדָם אֶחָד בָּא הַחֵטְא לָעוֹלָם, וְעֵקֶב הַחֵטְא בָּא הַמָּוֶת, כָּךְ עָבַר הַמָּוֶת לְכָל בְּנֵי אָדָם מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם חָטְאוּ. לא ניתן להתעלם מהמשפט האחרון. אם הקטע מדבר על מוות ביולוגי אז זה אומר שאף אחד לא יכול למות עד שהוא חוטא. אך מה בנוגע לתינוקות שמתים? האם הם חטאו ולכן הם מתים? שימו לב הקטע אומר שהמוות עבר לכל בני האדם לא משום שהאדם חטא בבראשית, אלא משום שכולם חטאו. ברור שהקטע מדבר על מוות רוחני- ניתוק מאלוהים.

  1. מה זה מוות?

כאשר אלוהים הזהיר את האדם שאם יאכל מהפרי הוא ימות, איך היה אדם אמור להבין מה זה בכלל "מוות", אם הוא לא ראה בעליי חיים מתים מסביבו כל הזמן?

כל זאת בלי להיכנס לבעיות המדעיות: מה היה שימושו של הארס של הנחשים או העכבישים לפני החטא? האם כרישים היו צמחוניים? למה אלוהים לא ברא אריות עם שיניים טוחנות כדי לאכול צמחים? האם הבריאה השתנתה בעקבות החטא? מה זה אומר? שלחטא יש כוח יצירתי לשנות בעליי חיים מצמחוניים לאוכלי בשר? האם לחטא יש כוח יצירתי לשנות פיזיולוגיה של בעליי חיים או את מבנה השיניים שלהם כך שאחרי החטא הם נהיו בשריים? ספק גדול.

אלוהים הזהיר את אדם שהחטא ימית אותו. החטא המית את הקשר של האדם עם אלוהים ובעקבות סילוקו מגן העדן לא הייתה לו גישה לעץ החיים, דבר שהוביל לתמותה ביולוגית. החטא הינו במעגל האנושות בלבד. לא במעגל כל הבריאה.

 

ראיות מהתנ"ך שהיקום הינו  עתיק

. 1.ראשית, אם תסתכלו בששת הימים הראשונים הביטוי "ערב ובוקר" מופיעים תמיד. ואילו ביום השביעי אין את הביטוי ערב ובוקר. כלומר זה רומז על כך שהיום השביעי עוד לא נגמר. יש בכך הגיון. טבעו של היום השביעי הינו מנוחתו של אלוהים כלומר מנוחתו מהבריאה, אלוהים לא בורא יותר לכן יום השבת עדיין נמשך עד היום עד בריאת שמיים וארץ חדשים( התגלות כ"א, ישעיהו ס"ה 17). ראיה זו מקבלת תמיכה  מהקטע באל העברים ד 1-14 על פיו עלינו להיכנס אל מנוחת השבת של אלוהים. לכן היום השביעי לא יכול להיות יממה בת 24 שעות..

  1. אם תסתכל על היום השישי, יש שם הרבה אירועים שלא יכולים להתרחש ביממה. כאשר אלוהים בורא את אדם הוא מצווה על לעבוד את האדמה ולשמרה, הוא אומר לו לתת לכל בעליי החיים שמות( לקרוא לכולם בשמות לקח לו די הרבה זמן סביר להניח), אדם היה צריך להבין שהוא "לבד", כאשר אדם פוגש את חווה הוא אומר "הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי" המילה "הפעם" משמעותה "סוף סוף" וכל הפעמים בתנ"ך בהם המילה "הפעם" מופיעה, היא תמיד רומזת על זמן ארוך במיוחד שגורם לאנשים להגיד אותה הנה דוגמאות נוספות: שופטים ט"ז 18, בראשית מ"ו 30, בראשית כ"ט 34-35 בראשית ל 20, שופטים ט"ו 3 .  וזה רומז על כך שאדם חיכה לה תקופה ממושכת והנה הוא פגש אותה. כאשר לוקחים בחשבון את כלל הפעולות הללו קשה להאמין שהם התממשו תוך יממה.
  2. רק ביום הרביעי אלוהים נותן לשמש את התפקיד לסמן עונות, שנים, ימים כלומר שעד אז אלו לא יכולים להיות ימים רגילים כמו שלא יכולים להיות "ערב ובוקר" רגילים משום שהם כרוכים בשקיעה וזריחה של שמש. לכן ככל הנראה משמעותם הם בוקר- התחלה של תקופה, וערב- סיומה של תקופה כמו שהראינו קודם.
  3. עוד פרט מעניין שכדאי לשים לב אליו הוא היום השלישי. אם תסתכלו על בראשית א':11-12 אתם תגלו את אחד הפרטים המעניינים ביותר בקטע. כתוב שם:

 

יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.  יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.

שימו לב כי לא כתוב "ויאמר אלוהים, ויהי דשא מזריע זרע, עץ עושה פרי למינו"…… אלא אלוהים מצווה על הארץ להצמיח עשב ועצים. עכשיו, כולנו יודעים שלעצים ולעשבים לוקח זמן לצמוח. זאת גם ידעו בני ישראל כאשר קראו את הקטע הזה. לכן, קטע זה מהווה עדות חזקה לכך שיום זה אינו יכול להיות יממה בת 24 שעות, אלא פרק זמן של לפחות חודשים או אפילו שנים.

 

לסיכום, גיל היקום על פי המדע לא סותר את ספר בראשית.


 

  1. Philo Judaeus of Alexandria, "de ofigicio mundi" (On the account of the world's creation given by Moses), in Philo, trans. FH. Colson and G. H. Whitaker (Cambridge: Harvard University press, 1949), 1:13.
  2. Flavius Josephus, "The Antiquities of Jews," in The Life and Works of Flavius Josephus
  3. Justin Martyr, "Dialogue with Trypho, chapter 81, "Writings of Saint Justin Martyr, in The Fathers of the Church
  4. Origen, Origen on First Principles, Book IV, Chapter III, p.288.
  5. Aurelius Augustinus, bishop of Hippo, "The city of God", book XI, Chapter 6.
  6. Aurelius Augustinus, , bishop of Hippo, "The literal meaning of Genesis, Book Five, Chapter 2.
  7. Aurelius Augustinus, , bishop of Hippo, THE Confessions, Book XIII. Section 51.
  8. Ambrose, bishop, pp.42-43

Norman Geisler, Baker Encyclopedia of Christian Apologetics (Zondervan 1999), 271 .9

Gleason L. Archer, “A Response to the Trustworthiness of Scripture in Areas Relating to .10 Natural Science,” Hermeneutics, Inerrancy, and the Bible: [papers from ICBI Summit II], ed. Earl D. Radmacher and Robert D. Prues (Grand Rapids, MI: Academie Books (1986), 329, cited in Hugh Ross, A Matter of Days: Resolving a Creation Controversy, NavPress (2004), 91.

 

עשויים גם לעניין אותך: