אנו יודעים שכול יצור חי מכיל מעין תוכנית- מערכת של הוראות כמו מתכון או טביעת אצבעות, המגדירה האם הוא יהיה תנין או עץ אבוקדו, למשל. אצל בני האדם, היא מגדירה האם העיניים יהיו חומות או כחולות, תלתלים או שיער חלק, וכן הלאה. המידע הזה מקודד במולקולה ארוכה שנקראת- דנ"א (DNA).

הברירה הטבעית

מבחינה ביולוגית הדנ"א חסר משמעות, בדיוק כפי שערבוביית אותיות לא נושאת מידע; רק כאשר "האותיות" הכימיות הללו מורכבות בסדר או רצף מסוים המהווה מידע, ורצף זה יקרא על ידי מנגנון מולקולרי מסובך, הוא ישלוט על בנייתו ותפקודו של האורגניזם. רצף שכזה אינו צומח ממאפייניו הכימיים הפנימיים של מרכיבי הדנ"א, בדיוק כפי שמולקולות דיו ונייר לא מרכיבות עצמן באופן ספונטני למידע מסוים. רצף ספציפי של דנ"א מתרחש אך ורק בשל הרכבה והכוונה "חיצונית" לפי ההוראות, שנישאות בדנ"א של ההורים.

ד.נ.א

האבולוציה מלמדת שיצור פשוט יחסית, כמו אמבה או חד-תא, הפך ליצור מורכב בהרבה, כמו סוס. אף על פי שהיצור הפשוט הידוע ביותר עדיין מורכב, הוא בבירור לא מכיל כמות מידע רבה כמו סוס. אין לו הוראות המגדירות כיצד לעשות עיניים, אוזניים, דם, מוח, פרסות ושרירים. כך שבכדי לעבור מ- a ל-b יש צורך בהרבה שלבים, שכל אחד מהם מעלה את כמות המידע הכוללת, כאשר על המידע החדש לקודד להוראות חדשות, פעולות חדשות ומורכבות שימושית.

אם היינו רואים סוגים כאלו של שינויי עלייה במידע אכן מתרחשים במספרים הגיוניים, יכול היה הדבר לשמש על מנת לתמוך ברעיון שדג אכן יכול להפוך לפילוסוף, בהינתן מספיק זמן. אולם, אף לא אחד מן השינויים הנצפים כולל עלייה במידע.

בכולם מעורבת דווקא ירידת מידע, זאת אומרת שהם מתקדמים בכיוון ההפוך על מנת לשמש כראיה לאבולוציה, כפי שמיד נראה. אם אכן בעלי החיים של ההווה התפתחו מהתחלות צנועות יותר, התהליך היה דורש תוספת ענקית בסך המידע הכולל שבדנ"א, ומיוצג כאן באמצעות ספרים.

הברירה הטבעית

הברירה הטבעית

הברירה הטבעית שונה מתיאורית האבולוציה. יצורים חיים מתוכננים להעביר את המידע שלהם על מנת, במובן מסוים, לייצר העתקים של עצמם. הדנ"א של הזכר מועבר ומועתק על ידי תאי הזרע, ואילו של האישה על ידי תאי הביצית. בדרך זו, המידע של האב והאם מועבר לדור הבא. כל אחד מאיתנו נושא בתוך תאי גופו שני "חוטים" ארוכים ומקבילים של מידע – האחד הוא מן האם והשני מן האב. חשוב על כך כעל חוט בעל קשרים הנושא את שפת המורס – באותו מובן הדנ"א חייב "להיקרא" באמצעות המנגנון המורכב של התא.

כל הורה מעתיק רק חצי מהמידע שלו – חצי אחר בכל פעם, אחרת כל הילדים במשפחה אחת היו זהים. ערבוב מחדש או רקומבינצית מידע זו, כל פעם בדרכים שונות, מסתכמת במגוון רב בכול אוכלוסיה שהיא – בני אדם, צמחים וחיות.

כלבים

הרי לפניכם דוגמה מופשטת – דמיינו חדר מלא בכלבים אשר כולם צאצאים של זוג כלבים אחד בעלי פרווה באורך בינוני. לחלקם תהיה פרווה מעט ארוכה יותר מפרוות הוריהם, ולחלקם מעט קצרה יותר. עם זאת, תהליך טבעי זה של מגוון, בברור לא מערב בתוכו מידע חדש כלשהו- המידע הזה כבר היה קיים בזוג ההורים המקורי. כך שאם מגדלת הכלבים בוחרת את אלו עם הפרווה הארוכה, מזווגת ביניהם, בוחרת את אלו מצאצאיהם שלהם פרווה ארוכה, וכך הלאה, אין זה פלא שעם הזמן יקום "זן חדש" של כלבים ארוכי שיער. לכול צאצאי "זן חדש" זה תהיה אך ורק פרווה ארוכה, אך שום מידע חדש לא נוסף. המגדלת פשוט בחרה את הכלבים שהיא רוצה, אלו שלפי ראיית עולמה הם הראויים ביותר להעביר את הגנים שלהם– ודחתה את השאר.

הברירה לא משנה את האורך הכללי של הדנ"א הזמין לאחסנת מידע. ברגע שהמספר המקסימלי של גנים "ארוכי פרווה" מצטבר בקו זה, הם תופסים את מקומם של גנים "קצרי פרווה". כך שלכלבים ארוכי פרווה יש פחות מידע מאבותיהם בעלי פרווה באורך בינוני, להם היה מידע לכלבים ארוכי פרווה וקצרי פרווה (ראה איור).

ברירה טבעית 2

השרדות

"הטבע" יכול גם כן "לברור" חלק ולדחות אחרים. בסביבה נתונה, למשל אזור קר במיוחד, תהיה לחלק סבירות גבוהה יותר לשרוד, כלבים ארוכי פרווה לדוגמה, וכך יעבור המידע שלהם- אך ללא יצירת מידע חדש. בתיאורית האבולוציה, תפקיד יצירת המידע החדש ניתן לתהליך התרחשות המוטציות – טעויות מקריות, המתרחשות בזמן שיכפול המידע הגנטי. טעויות מעין אלו אכן קורות והן אכן תורשתיות מאחר והדור הבא משכפל את הגן הפגום. כך הפגם עובר לדור הבא; בזמן מסוים בהמשך, טעויות נוספות מתרחשות, וכך לפגמים יש נטייה להצטבר. זו ידועה כבעיה של עלייה במטען המוטנטי (mutational load) או במעמסה הגנטית (genetic burden).

ישנם אלפי פגמים גנטיים כאלו הידועים אצל האדם. הם ידועים בשל המחלות הגנטיות להן הם גורמים, כמו: סיסטיק פיברוזיס, תלסמיה, פנילקטונוריה… זה לא מפתיע למצוא בקוד בעל מורכבות כה רבה, שינויים שמקורם בתאונות, הגורמות למחלות ופעולות לקויות. דרך אגב, בדרך כלל טעויות אלו לא נמחקות בתהליך "הברירה הטבעית", מאחר שרובן באות לידי ביטוי רק אם הפגם נרכש משני ההורים. אי לכך, אדם יכול לשאת פגמים אלו מבלי לסבול מהם- למעשה, כולנו נשאים של טעויות שכאלו בדנ"א.

 

עשויים גם לעניין אותך: