הכוונון העדין של התנאים הקוסמולוגים המקדימים הדרושים לחיים ביקום – כעדות לקיומו של בורא תבוני

הטענה שלנו היא לא: "איך חיים ייתכנו בהינתן תנאים מאפשרי חיים", אלא "למה בכלל התנאים מאפשרים חיים מלכתחילה". בכך מאבד מתוקפו "טיעון ההסתגלות" האתאיסטי. היקום ברגע היווצרו נברא בצורה כזו שתאפשר חיים מלכתחילה, אם זה שיעור ההתפשטות ברגעיו הראשונים, שאם היה איטי מידי היה קורס בתוך עצמו בגלל כוח הכבידה, או אם מהיר מדי כל מה שהיה קיים זה חורים שחורים. או לדוגמא כמות האנטרופיה ברגע בריאתו של היקום שמכווננת לדיוק שעולה על אחד ל10 בחזקת 10 בחזקת 123. דוגמא נוספת היא האיזון המופלא של חומר ואנטי-חומר. ישנן עוד המון דוגמאות לתנאים ברגע היווצרותו של היקום; תנאים המאפשרי חיים שעצם קיומם דרוש מלכתחילה והיו קיימים כעובדה ללא כל הסבר פיסיקאלי מדוע. כל הקשור לעצם ההתפתחות וההסתגלות שלנו בכדור הארץ? זאת מתאפשרת רק תודות לכך שהיקום הזה מאפשר חיים מלכתחילה. וכדור הארץ בפרט.

כדי למנוע אי-בהירות נגדיר תחילה מונחי יסוד:

"Why the universe is the way it is?" By Dr. Hugh Ross
Why the universe is the way it is
By Dr. Hugh Ross

מדע- מכלול הידע על אודות הטבע או העולם הפיזי. ייתכנו ראיות שלא מתחום המדע המצביעות על בורא. אך דיוננו כאן יתמקד בראיות מן המדע בלבד, ובמיוחד מן התחומים: פיזיקה, אסטרונומיה וקוסמולוגיה.

בורא- אין כוונתנו כאן לדון במדע גרידא, אלא להראות כי לעדויות מן המדע יש השלכות המצביעות על בורא, וכי אפשרי בהחלט שהמדע יצביע על קיומו של בורא. המושג 'בורא' מכוון בדרך כלל לאלוהים, אך בדיוננו זה המטרה היא להראות שעדויות מן המדע עשויות להצביע על בורא.

עדויות- חשוב להבחין בין עדויות לבין הוכחות. במאמרנו זה נציג עדויות המצביעות על הבורא, אך עדויות אלה אינן מוחלטות כלל ועיקר. מחד גיסא, הספקן הקיצוני יטען שאין במדע עדות כלשהי המצביעה על הבורא. אך מאידך גיסא, אנשים רבים בימינו, ובהם מדענים רבים, רואים במדע עדויות המצביעות על בורא.

בעיה יסודית בפירוש עדויות המצביעות על בורא, היא בעיית ההנחות המוקדמות וההשערות בדבר היחס בין הטבע ובין הבורא. להשערות אלה השפעה מכרעת על הפרשנות ועל הרלוונטיות של העדויות. זו הסיבה שעדויות אינן יכולות להיחשב כהוכחות 'מוחלטות'. עם זאת, ניתן להציג עדויות כדי לבחון ולאשש מסקנה המבוססת על הנחות מוקדמות.

היחס בין העולם הטבעי ובין הבורא

להלן נסקור בקצרה כמה מן הדעות הרווחות בדבר הקשר שבין העולם הטבעי ובין הבורא.

  • אתיאיזם- ההשקפה השוללת קיומו של בורא מכל וכל.
  • אגנוסטיציזם- ההשקפה הטוענת כי אין לנו לדעת על קיומו של בורא, או שהידיעה על קיומו של בורא אינה אפשרית.
  • פנתיאיזם- היא ההשקפה הטוענת שהבורא הוא הטבע וכי העולם הטבעי הוא הבורא.
  • הפרדה בין התחומים (תחומים שאין חפיפה ביניהם)- על פי השקפה זו, שהתקבלה ברבים בזכות ספרי המדע הפופולאריים של המדען סטיבן ג' גודל, הבורא אומנם קיים, אך במישור נפרד לחלוטין ואין כל קשר או נגיעה בינו ובין העולם הפיזי.
  • תיאיזם- השקפה הטוענת שהבורא אכן קיים וכי יש עדויות של מעשה הבריאה שלו בעולם הפיזי שאנו רואים היום. המילה 'עדויות' אינה מכוונת לניסים או לאירועים 'על-טבעיים', אלה הם מחוץ לטווח המדע. המילה 'עדויות' בדיוננו זה מצביעה על תצפיות שכל אחד יכול לערוך היום בעולם הפיזי.

מבלי לפרט את הטענות ה'בעד' וה'נגד' של כל אחת מן ההשקפות הללו, מטרתנו כאן היא להראות שהמדע אכן תומך בהשקפה התיאיסטית. כלומר, יש היום עדויות במדע המצביעות על קיומו של בורא ואולי אף על תכונות מסוימות של הבורא.

 

אלוהי 'הפערים' לעומת 'תנאים ראשוניים'

אלוהי הפערים

השאלה הבסיסית שעלינו לדון בה היא כיצד יכולות עדויות מדעיות להצביע על בורא. יש בלבול רב בנוגע לשאלה זו בגלל הדעה הרווחת, שהעדר הסבר מדעי לתופעה כלשהי הוא בבחינת 'העדות' העיקרית לבורא. מקובל לכנות רעיון זה בשם 'אלוהי הפערים'. כלומר, אם יש פער בידע שלנו על אודות תופעה כלשהי בטבע, אזי אלוהים, או הבורא, הוא ההסבר הבלעדי לתופעה. זוהי אחת הטענות הנפוצות כנגד עדויות המצביעות על בורא.
ואומנם יש טענות לגיטימיות כנגד רעיון 'אלוהי הפערים', ובהן:

  • אולי ביום מן הימים יימצא הסבר מדעי מתקבל על הדעת לתופעה שעדיין לא מצאו לה פתרון.
  • מסוכן מאוד לבסס מסקנה על הבלתי-ידוע במקום על הידוע.
  • ההידרשות לבורא כדי להסביר תופעת טבע בלתי מפוענחת איננה מדע, אלא מטאפיזיקה או ספקולציה.

למרות הטענות הלגיטימיות האלה נגד רעיון 'אלוהי הפערים', רבים מן המבקרים ממירים את הרעיון 'אלוהי הפערים' ברעיון 'מדע הפערים'. לטענתם, אם עדיין לא נמצא הסבר לתופעת טבע כלשהי, הרי המדע בסופו של דבר יסביר את התופעה. אכן המדע יכול להסביר תופעות רבות. אך הטענה שהמדע יכול להסביר כל דבר – הרי גם היא בבחינת אמונה, בדיוק כמו האמונה ב'אלוהי הפערים'.
אם כן, לא נבסס עדויות לקיום הבורא על 'אלוהי הפערים' (כלומר, על חוסר ידע), אלא על מה שכן ידוע לנו מתוך תצפיות מדעיות. כלומר, אם ניתן להראות שתופעות מסוימות בטבע מצביעות על בורא, הרי שמסקנה זו תתבסס על מה שכן ידוע לנו ולא על הבלתי ידוע לנו.

תנאים ראשוניים

במקום ההסבר של 'אלוהי הפערים' מוצע כאן שתצפיות ב'תנאים ראשוניים' ישמשו עדות לבורא. כדי להבין מה הם תנאים ראשוניים, עלינו להבחין בין שני סוגים עיקריים של תצפיות מדעיות:

  • חוקי פיזיקה שבבסיס כל תופעה טבעית נצפית.
  • תנאים ראשוניים, שבהכרח הם עצמם חלק מתופעת טבע, אבל אינם נקבעים מעצם מהותם על ידי חוק טבע. תנאים ראשוניים אלה עשויים להיות אקראיים, או לחלופין, מורכבים מצירוף בלתי סביר של תנאים שתוצאתם תופעה יחידה במינה.

למשל, כשאנו מתבוננים בחול שבחוף ים, לעיתים קרובות אנו רואים מעין אדוות שנגרמו על ידי הרוח או המים, וברור לנו שדגם האדווה שנוצר אופייני תכנון תבוני של ארמון בחוללפעולה של כוחות הטבע הללו בלבד. אך אם אנו רואים ארמון-חול, מיד אנו יודעים שההרכב של התנאים הראשוניים האחראים להיווצרות ארמון-חול שונה.

ברור לנו שמבנה כזה אינו אופייני לפעולה אקראית של כוחות הטבע, אלא הוא תוצאה של תנאים ראשוניים מסוימים שנכפו על החול והם בהחלט מסוג שונה.
בשני המקרים החול הוא אותו חול, חוקי הטבע הם אותם חוקי הטבע, אבל ברור בהחלט שהתנאים הראשוניים ששיוו צורה לחול שונים בתכלית.

דוגמה נוספת: אם כדור נופל, כוח הכבידה ימשוך אותו כלפי מטה בכפוף לחוקי הפיזיקה הידועים. אך כיצד התרומם הכדור לנקודה שממנה נפל? וכיצד קבענו את זמן הנפילה? האם הכדור נזרק? כל אלה הם מצבים שאינם תלויים בחוקי הפיזיקה, אלא בתנאים ראשוניים. יתר על כן, התנאים הראשוניים נקבעים על ידי מקורות חיצוניים, שאין להם ולא כלום עם החוקים הקובעים כיצד הכדור נופל. אם הכדור נמוך מדי, הרי שלא ייפול כלל; אם אין משחררים את הכדור, לעולם לא ייפול; אם הכדור מלכתחילה גבוה מדי הוא עשוי להישבר, וכך הלאה.

אם כן, כל אלה אינם אלא תצפיות פוטנציאליות התלויות לא רק בחוקי טבע, אלא בתנאים ראשוניים הנלווים לחוקי הטבע. כלומר, ההתנהגות הנצפית של הכדור לא זו בלבד שהיא נקבעת על ידי חוק טבע, אלא גם חושפת לפחות חלק מתנאיו הראשוניים.

עלינו להבחין אפוא ביו חוקי טבע ובין התנאים הראשוניים הקשורים בתופעת טבע כלשהי. נדרשת הבנה של חוקי הטבע ברמה כזו שתאפשר לנו להבחין בין חוק הטבע ובין התנאים הראשוניים האחראים להיווצרותה של התופעה הנצפית.

אסכם עקרונות אלה בעזרת הדוגמה של החול:

  • תנאים ראשוניים אקראיים יצייתו לחוקי הטבע אבל יוכלו ליצור רק דגם אדוות על החול.
  • תנאים ראשוניים מסוימים מאוד שצירופם יחד מכונה 'תכנון' יצייתו לאותם חוקי טבע בפעולתם על אותו החול, אבל תוצאתם שונה לחלוטין והיא נקראת 'ארמון-חול'.

ואם ידוע שהתנאים הראשוניים הנדרשים על מנת שתתקבל תופעה מסוימת הם ספציפיים, שהצטרפותם האקראית היא בעלת סבירות נמוכה, הרי שהמסקנה שזוהי עדות המצביעה על בורא תהיה הגיונית בהחלט. כלומר, אם נצפו בטבע אפיונים של תכנון המייצגים קבוצה של תנאים ראשוניים ספציפיים, הרי שהדבר מצביע על בורא שקבע את אותו ההרכב המיוחד של התנאים הראשוניים.

 

עדויות ספציפיות מן המדע

לאחר שהצגנו גישה כללית כבסיס לקביעת קריטריונים לעדויות המצביעות על בורא, נביא דוגמאות של עדויות ספציפיות. כל העדויות הללו הן בעיקר משלושה ענפי מדע קרובים: פיזיקה, אסטרונומיה וקוסמולוגיה. מובן שיש סוגים אחרים של עדויות מדעיות מתחומים אחרים כגון ביוכימיה, אך לא נדון בהן כאן.

 חוקי הפיזיקה

אנו כבר יודעים מתצפיות מדעיות שיש חוקי טבע רבים ומגוונים. מדע הפיזיקה עוסק בחקר חוקי הטבע הבסיסיים, ובהם:

  • מכאניקה, כגון חוקי התנועה.
  • תיאוריה אלקטרומגנטית המתארת את התנהגות האור, גלי רדיו וכו'.
  • מכאניקת הקוונטים, המתארת את מבנה האטום והגרעין.
  • תורת היחסות, המתארת את התנהגות האובייקטים במהירויות גבוהות מאוד ואת היחס בין מרחב-זמן ובין כבידה.

חוקים אלה מציגים סדר ורמה גבוהה של מורכבות הטבועים בעולם הפיזי. גם אם תגליות מדעיות עתידיות ישנו או יתקנו את הבנתנו בנוגע לחוקים אלה, אין בהם כדי לשנות את העובדה שהעולם הפיזי מפגין סדר ורמה גבוהה של מורכבות.

למשל, אנחנו כבר יודעים שהטבע בנוי מאבני בנייה בסיסיים של קוורקים, פרוטונים וניטרונים, גרעינים אטומיים ואטומים שהם אבני הבנייה הבסיסיים של החומר. צירופים של אטומים מסוגים שונים יוצרים חומר מסוגים שונים. כל התצפיות האלה של מבנה בסיסי של חומר מפגינות רמה גבוהה של סדר ושל מורכבות בטבע.

תיאוריה שפותחה לאחרונה המתארת תופעת טבע היא 'תיאוריית הכאוס'. תיאוריית הכאוס היא ענף מדעי המבוסס על תצפיות של תופעות טבע, שלכאורה אינן מצייתות לחוקי הפיזיקה הפשוטים. זאת מפני ששינויים קלים מאוד, אפילו ברמה של רעש אקראי, יכולים בסופו של דבר לחולל שינויים גדולים במערכת מורכבת. תיאוריית הכאוס מסבירה מדוע קשה מאוד לנבא את תחזית מזג האוויר מעבר לימים ספורים.

תאוריית-הכאוספן אחר של תיאוריית הכאוס הוא שממשוואה פשוטה יכולה להתקבל צורה מורכבת בעלת התכונה המאופיינת בממדים פרקציונליים, כך שהמבנה שלה אינו תלוי בסקאלת התצפית. ממשוואה פשוטה זו יכולים להתקבל גרפים פרקטליים יפהפיים. אך כמו בבחינות אחרות של תיאוריית הכאוס, שינויים קלים ביותר במשוואה שיצרה את הגרף הזה, יניבו גרף שונה לחלוטין.

נגענו כאן בתוצאות של תיאוריית הכאוס כתגובה לטענתם של הדוגלים בתיאוריה זו, שלטבע יש יכולת הטבועה בו ל'ארגון עצמי', במיוחד במערכות שאינן במצב יציב. רעיון זה של ארגון עצמי מקורו בהשקפה שבכוחה של תיאוריית הכאוס להסביר צורות מורכבות, כפי שהוצגו לעיל. עם זאת, הצורות המורכבות, שלכאורה מציגות 'סדר' או הרמוניה יפים לעין, כמעט שאין דבר בינם ובין הסדר והמורכבות של חוק פיזי בסיסי.

גם לתיאוריית המידע שיישומה רווח במערכות תקשורת, יש חוקים המתארים באופן ידוע היטב כיצד אי-סדר או 'רעש' הולכים וגוברים עם הזמן. תיאוריה זו אנלוגית לחוק התרמודינאמיקה השני שגם הוא חוזה אי-סדר הולך וגובר או אנטרופיה במערכות תרמיות. הואיל ותיאוריית המידע חוזה אי-סדר או 'רעש' הולך וגובר עם הזמן, אין להיעזר בה כדי להסביר חוקי פיזיקה נצפים.

מכאן שאין בתיאוריית הכאוס ואף לא בתיאוריית המידע כדי לספק בסיס שיסביר את המון חוקי הפיזיקה הנצפים בטבע. למעשה, שתי התיאוריות הללו בעצמן הן סוג אחר של חוק פיזיקאלי המאפיין את הסדר ואת המורכבות העצומים שאנו רואים בטבע.

 

חוקי הפיזיקה מצביעים על תכנון

על סמן הידע המדעי בימינו ניתן להסיק, שעצם חוקי הפיזיקה הנצפים בטבע מצביע על תכנון, ועצם התכנון מצביע על בורא שברא את החוקים האלה. מסקנה זו מאוששת על ידי הבחנות אלה:

  • הסדר ורמת המורכבות הגבוהה של חוקי הטבע מצביעים על תכנון, שכן חוקי טבע אלה מבצעים על מאפייני התכנון שתוארו לעיל.
  • מהתפתחויות אחרונות, הן בתחום תיאוריית הכאוס והן בתחום תיאוריית המידע, נראה בבירור שאין בכוחן של תיאוריות אלה להניב חוקי פיזיקה. כלומר, הסדר והמרכבות הנצפים בטבע אינם פועל יוצא של כאוס או של רעש, כפי שנטען בתיאוריית הכאוס ובתיאוריית המידע.
  • תצפיות מדעיות ותגליות אינן יכולות אלא לתאר את החוקים האלה כפי שאנו רואים אותם היום. מקורם של חוקי יסוד אלה הוא מחוץ לטווח המדע, ועם זאת הם מצביעים על תכנון מסוים המאופיין במורכבות ובדיוק.

ערכים מדויקים של קבועים פיזיקאליים

חוקי טבע מעניינים, אך מעניינים עוד יותר הם הקבועים הפיזיקאליים של הטבע, ובהם:

  • מהירות האור (c=2.9979246 x 108 m/sec)
  • קבוע הכבידה (G = 6.673 x 10-11/m3/kg/sec2)
  • מטען האלקטרון (e = 1.602 x 10-19 Coulomb)
  • קבוע 'המבנה העדין', הקשור לכוחות של הפיזיקה (1/137.0036)

הערך המדויק של הקבועים הללו מכונה גם 'כוונון עדין', מפני שערכיהם הספציפיים חשובים ביותר, שכן ערכים אלה קובעים את התכונות המדויקות של כוחות היסוד הקיימים בטבע.
ניתן להבין את השפעתם של קבועים פיזיקאליים אלה על מאפייני הטבע מתוך הרצף ההירארכי של יחסי התלות האלה:

  • הקבועים הפיזיקאליים קובעים את הערכים של ארבעת כוחות היסוד בטבע: כוח אלקטרומגנטי, כוח גרעיני חלש, כוח גרעיני חזק, וכוח הכבידה.
  • ארבעת כוחות היסוד בטבע קובעים את התכונות של אבני הבנייה של החומר, כגון היסודות והמולקולות.
  • יסודות ומולקולות הם חומרי הגלם הקובעים את התכונות של חומר פיזי הנצפה בטבע.

ממחקרים שנעשו לאחרונה מתברר, שהערך המדויק של קבועים פיזיקאליים אלה חשוב אף יותר ממה שסברו בעבר. אילו היה קבוע אחד שונה, אפילו במידה קטנה ביותר, אזי הטבע, כפי שהוא מוכר לנו, לא יכול היה להתקיים כלל. בעבר נחשבו הערכים של הקבועים הפיזיקאליים אקראיים, או לכל היותר ייחסו להם השפעה זניחה על תכונות הטבע הפיזי. אך כיום ידוע לנו שהטבע לא יתקיים כלל אם יוחלף ערך מערכי הקבועים הפיזיקאליים ולו במידה מזערית. יש המכנים תופעה זו 'העיקרון האנתרופי', שכן הכול אופטימאלי ומותאם לכך שבני אנוש יתקיימו ויצפו בתופעות הטבע. אלמלא כן לא היינו כאן ולא היינו צופים בטבע.

ערכים מדויקים של קבועים פיזיקאליים מצביעים על תכנון

העובדה שעצם קיומו של העולם הפיזי תלוי בערכים המדויקים של הקבועים הפיזיקאליים, מעידה על תנאים ראשוניים ספציפיים ועל תכנון המצביע על בורא שמחוץ לעולם הפיזי. עצם העובדה שהתנאים המותאמים בדיוק לתצפית של בני אנוש, מצביעה גם היא על תכנון מסוים ועל תנאים ראשוניים שנקבעו בידי בורא, ככל הנראה במיוחד בעבור האנושות.

רב-יקום (multi-universe)

בשל חשיבות 'הכוונון העדין' יש מדענים שדגלו ברעיון ה'רב-יקום' (בניגוד ליקום אחד) כדי להסביר את 'הכוונון העדין'. אחרים אף נזקקים ל'רב-יקום' כדי להסביר את הסדר ואת המורכבות של חוקים פיזיקאליים שתוארו לעיל. הדוגלים ברעיון זה טוענים, שקיימים בעת ובעונה אחת יקומים רבים, והיקום שאנו רואים הוא במקרה היקום שיכול לקיים את הטבע והחיים. אך רעיון הרב-יקום הוא למעשה מחוץ לטווח התצפית המדעית ועל כן יש לראות בו לכל היותר ספקולציה, שנולדה מלכתחילה כדי לעקוף את רעיון קיומו של בורא. בין כה וכה, גם אם ישנם יקומים נוספים, גם להם יש נקודת התחלה אשר דורשת את ההסבר הפשוט ביותר, והוא ש'הכוונון העדין' מצביע על תכנון ספציפי ביותר ועל בורא שאחראי לתכנון זה (עקרון 'תערו של אוקאם')

כוח הכבידה

כוח הכבידה הוא דוגמא ספציפית לכוונון קוסמי עדין. אם כוח הכבידה היה חזק יותר, יצורים מורכבים כמו בני אדם לא היו יכולים להתקיים. הנקודה החשובה היא איך כוח הכבידה משתווה לכוח האלקטרוסטטי. כוח זה פועל בין דברים אשר יש להם מטענים חשמליים. כוח זה מחזיק את האלקטרונים בתנועה סביב האטום, והוא אחראי על הקשרים הכימיים בין האטומים. הכוח האלקטרוסטטי חזק יותר במילארדי מילארדי מילארדי מיליארדי פעמים מכוח הכבידה (ב-1036פעמים).

אז למה כוח הכבידה נראה לנו חזק כל כך כאן על פני כדור הארץ?

מטענים חשמליים יכולים להיות חיוביים ושליליים. מטענים זהים דוחים זה את זה, לעומת זאת מטענים הפוכים מושכים זה את זה. הדברים שמסביבנו מכילים מספר כמעט שווה של מטענים שליליים וחיוביים, לכן כאשר אתה מסתכל על דברים ברמת המאקרו, הכוחות האלקטרוסטטיים מבטלים אחד את השני. אך כוח המשיכה תמיד מושך. ויש הרבה אטומים שמרכיבים את כדור הארץ. המשיכה הגרוויטצית של אטום יחיד היא קטנה מאוד, אך ביחד, הם מתאבכים. זו הסיבה שכוח הכבידה נראה חזק בשבילנו, למרות שזה חלש בהרבה מהכוח האלקטרוסטטי.

כוח הכבידה מכוונן בעדינות בשביל לאפשר חיים. מה היה קורה אם כוח הכבידה היה שונה?

כוח כבידה חלש יותר- אם כוח המשיכה היה חלש יותר גלקסיות כוכבים ופלנטות לא היו יכולים להתקיים. למעשה, זה היה מונע מכל מבנה מורכב להתקיים.

כוח כבידה חזק יותר- מה היה קורה אם כוח הכבידה היה חזק יותר? כוח כבידה חזק יותר היה משפיע על גודלם של דברים בכמה דרכים קריטיות: גודלם של בעלי חיים: כוח הכבידה לא משפיע על הדרך בה אטומים ומולקולות מתנהגים- זה נשלט על ידי הכוחות האלקטרוסטטיים ביניהם. זה אומר שהחוזק של החומרים יהיה זהה בין בפלדה, בטון, עצמות או גזעי עצים. אך בעולם בעל כבידה חזקה יותר, כאשר בעליי חיים או צמחים היו גדלים, הם היו מגיעים לנקודת מפנה בה הם כבר לא היו מסוגלים לתמוך במשקלם. גודלם של כוכבים וגלקסיות: ביקום עם כוח כבידה חזק מהנוכחי גלקסיות, כוכבים ופלנטות היו קטנים בהרבה יותר. מסלולים יציבים של הפנלטות סביב השמש לא היו מתאפשרים. משך החיים של כוכבים- מאחר וכוכבים היו קטנים יותר בעולם עם כוח כבידה חזק יותר- הם היו נשרפים מהר יותר ולכן היו לכך השלכות חמורות לקיומם של חיים.

מסקנות

ביקום בעל כוח כבידה חזק יותר, לא היו יכולים להתקיים צמחים ובעליי חיים שלא לדבר על בני אדם. כוכבים פלנטות וגלקסיות היו קטנים יותר, מסלול היקפי של פלנטות סביב השמש לא היה יציב, וכוכבים היו נשרפים הרבה יותר מהר מאשר ביקום הנוכחי. הסיכויים לחיים מורכבים כמו שלנו לא היו מובטחים.

עד כמה מכוונן?

עד כמה מכוונן כוח הכבידה? רובין קולינס טוען כי כל סוג חיים אינטליגנטיים לא היו מתאפשרים ביקום שבו הכבידה הייתה חזקה יותר פי 3000 פעמים מהכבידה הנוכחית1. 3000 נראה כמו מספר ענק. אך למעשה בהתחשב בכך שהכוח האלקטרוסטטי הוא חזק יותר מכוח הכבידה ב-1036 פעמים ובכך שהכוח הגרעיני החזק ב 1040 פעמים, אפילו העלייה של כוח הכבידה פי 3000 היא עדיין רק 1 מ1036 של הטווח הכולל של הכוחות.. לכן זה למעשה זהו למעשה כוונון עדין מאוד מדויק.

יסוד המים – עדות לקיומו של אלוהים

הירח הוא גרם השמים הקרוב ביותר אלינו במרחבי היקום הענקיים. האדם התהלך על פניו היבשים והמאובקים, וידוע לנו בוודאות שהוא שומם וחרב ואין עליו כל צורת חיים, אפילו לא "הפשוטה" ביותר. איזה ניגוד בהשוואה לכדור הארץ, כוכב הלכת היפה והרוחש חיים שהוא ביתנו הנוכחי.

מה הסיבה להבדל הגדול? מדוע הירח חשוף ושומם ואילו הארץ שוקקת חיים? המים הם הגורם לשוני. מים הם תרכובת מיוחדת במינה שאין דומה לה ביקום כולו. פני הארץ התברכו בריכוז גדול ומיוחד של מים, שקיומם אינו מוכר בכוכבי לכת אחרים. חומר זה נטול ריח, שקוף וחסר טעם- הוא אחת התרכובות הכימיות המיוחדות בעולם.

ייחודיותם של המים זכתה להכרה אפילו בכתב העת "סיינס דייג'סט", המצדד בתיאוריית האבולוציה (גיליון מאי 1982): "אף על פי שאנו משתמשים בהם לבישול ולניקוי- שלא לדבר על כך שהם מרכיב ראשי בגופנו- מעטים בלבד מאתנו מבינים באמת את טיבם של המים. תרכובת משונה זו היא אחת המסובכות ביותר עלי אדמות… זו התרכובת החודרנית ביותר- והחיונית ביותר- עלי אדמות… החומר הכישרוני הזה מסייע לאזן את האקלים על פני כדור הארץ, להפעיל את המכונות ולקיים את צורות החיים הקיימות בו. אפילו המבוכה התוקפת את אלה המנסים לחשוף את סודות המים היא רק דוגמה נוספת למורכבותו המרשימה של חומר זה."

פני הירח החשופים והשוממים מעידים על חשיבותם של המים. במקומות שבהם יש מים יש חיים. אם אין מים, אין חיים. כאשר מתבוננים במולקולות המים במיקרוסקופ, נגלה בהן האפקט ההידרופובי, המעניק למים את יכולתם המיוחדת במינה לעצב חלבונים וחומצות גרעין בדנ"א. מנקודת מבט מולקולרית, "התכונות המגוונות של המים הן ממש בגדר נס", כך כתב מייקל קורי ב"אלוהים והקוסמולוגיה החדשה"2.

המדענים מכירים בכך שהמים הם חיוניים ביותר עבור החיים. כאשר חללית מחקר נוחתת על כוכב לכת אחר, אחד הדברים הראשונים שהיא מחפשת הם מים או אדי מים כדי לבחון האם מסוגלות להתקיים שם צורות חיים כלשהן. כדור הארץ הוא כוכב הלכת היחיד במערכת השמש שיש בו גופי מים ענקיים. כ-71% משטח הפנים מכוסים באוקיינוסים, ימים ואגמים. מים בצורתם הנוזלית אינם יכולים להתקיים על פני הכוכב מארס, למשל, מפני שאין שם לחץ אטמוספרי שמאפשר להם להישאר נוזליים. לכן מארס הוא כוכב לכת קר ודמוי מדבר, שחיים כפי שאנו מכירים אותם אינם מסוגלים להתקיים עליו.

כוכבי הלכת המעטים שיש בהם מים מכילים רק לחות הצפה כאד מעל פני השטח, ללא גופי מים נוזליים גדולים כמו אלה המצויים על פני כדור הארץ. מדענים גילו כי יש מים ברחבי הריק של החלל הבין-כוכבי, תגלית מעניינת למדי לאור כתבי הקודש. בכתובים נינתו רמזים על כך כבר מן ההתחלה. המילה "מים" מופיעה בתנ"ך לראשונה ביחד עם המילה "שם", ויוצרת את המילה "שמים" (בראשית א' 1). ניתן ללמוד מפסוק זה שרקיע השמים מכיל בתוכו מים כבר מעת היווצרותו, והדבר תואם את מה שהמדענים גילו לאחרונה.

העובדה שאלוהים מזכיר את המים ברגעי הבריאה הראשונים, מצביעה על התפקיד החשוב והמרכזי שהם ממלאים בתכניתו עבור הבריאה. מה אלוהים רוצה שנבין בנוגע למים כאשר הוא מזכיר אותם בפסוק השני בתנ"ך?

קשר כימי מיוחד

המים הם אחת המולקולות המדהימות והמסתוריות ביותר המוכרות לאדם. צפון בה הכוח החזק ביותר שקיים בנוזל כלשהו, בקשר כימי מיוחד שנקרא קשר מימני. המבנה המולקולרי של המים מוחזק באמצעות קשרים כה חזקים, עד שהמים נחשבו עד לאחרונה ליסוד בלתי ניתן לחלוקה ולא לתרכובת כימית. המבנה שלהם כל כך מיוחד, עד ששנים רבות ניצבו המדענים אובדי עצות נוכח השאלה כיצד מחוברים יחדיו האטומים של המים. מולקולת המים H20, אינה מניחה שישנו אותה. כימאים אינם יכולים לגרום לה להתחבר עם כימיקלים ויסודות אחרים כדי ליצור יסודות חדשים.

תכונותיהן של מולקולות המים, לא מתירות להן להתרכב עם מולקולות אחרות. פחמן ומימן יכולים ליצור מיליוני שילובים- רבים כל כך, עד שאפילו מחשבים לא הצליחו לחשב באופן מדויק כמה אפשרויות יכולות להתקיים. אבל כשמדובר במימן ובחמצן- היסודות שמהם מורכבת מולקולת המים קיימות רק שתי דרכים שבהן הם יכולים להתרכב: H20  ו-H202 Hydrogen peroxide, המוכר בשם "מי חמצן" ומשמש כחומר חיטוי.

דומה שכבר מבראשית, כשאלוהים יצר את מולקולת המים, הוא יעד אותה לקיים חיים. למים תכונה המייחדת אותם: מולקולת המים אינה מתרכבת עם מולקולות אחרות לשם יצירת יסודות חדשים. הכימאים יכולים ליצור מיליוני צירופים חדשים עם יסודות אחרים, אבל לא עם מולקולת המים.

נראה שהתכונות החריגות של המים תוכננו במיוחד כדי להפוך את כדור הארץ לידידותי לקיומם של חיים. מולקולת המים אינה סימטרית אלא בעלת זווית חדה, דמוית V.  הסידור המוזר של האטומים במולקולת המים מקנה לה תכונות יוצאות דופן המאפשרות קיומם של חיים.

נפח המים גדל כאשר הם קופאים

תכנים מומלצים:
1 מתוך 166

אף על פי שהמים אולי נראים לנו כחומר פשוט ורגיל, תכונותיהם מיוחדות מאוד. הם מתנהגים באופן חריג ואינם מצייתים לחוקים השולטים בחומרים אחרים. רוב היסודות-נוזלים, מוצקים או גזים- מתכווצים כשהם מתקררים ומתפשטים עם החימום. המים, לעומת זאת, מגיבים בדיוק ההפך והתנהגותם זו חשובה מאוד לחיים. כאשר המים מגיעים לטמפרטורה של 4 מעלות צלסיוס הם מתחילים להתרחב עד שהם קופאים ב-0 מעלות צלסיוס. המולקולות מסתדרות באופן הגורם למסה להתרחב בנפחה, וכך צפיפותה יורדת.

אילו המים היו מתכווצים עם התקררותם, הקרח היה כבד יותר מן המים הנוזליים ולפיכך היה שוקע. החיים היו נכחדים מכל האגמים והנהרות, מפני שכל מימיהם היו הופכים לקרח מוצק בחודשי החורף הקרים. אפילו האוקיינוסים היו מושפעים; קרקעית האוקיינוסים הייתה מגיעה לטמפרטורות נמוכות ביותר ודגים רבים היו מתים.

בסופו של דבר, האוקיינוסים היו ממשיכים לקפוא, עד שלבסוף היו נהיים מוצקים לגמרי, וכל בעלי החיים הימיים היו מתים. בגלל התכונה המשונה של מולקולת המים, תופעה הנקראת "האנומליה של המים", הגורמת להם להתפשט כשהם קופאים, הם תופסים יותר מקום מאשר המים הנוזליים, וזאת מבלי שישקלו יותר, ולפיכך הם צפים. הקרח המכסה את שטח הפנים של המים מתפקד כשכבת בידוד, המגנה על המים ועל בעליי החיים שמתחתם מפני קיפאון.

טווח הטמפרטורות שבו המים נתונים במצב נוזלי מאפשר קיומם של חיים

טווח הטמפרטורות שבו המים הם במצב צבירה נוזלי מאפשר את קיומם של אנזימים, חומרים אורגניים מורכבים שיוצרים תגובות כימיות בתא החי, ושל מולקולות חיים אחרות. הם רותחים וקופאים בנקודה חריגה לחלוטין בהשוואה לנקודות הרתיחה והקפיאה של יסודות אחרים.

תופעה זו חשובה ביותר להישרדות החיים, שאם לא כן, בתנאי הטמפרטורה והלחץ האטמוספרי הקיימים בכדור הארץ שלנו, לא היו לנו מים במצב נוזלי. אם המים היו נוהגים לפי הכללים הנורמליים הם היו רותחים בטמפרטורה של כ-10 מעלות צלסיוס (50 פרנהייט) וקופאים בערך ב- 100- מעלות צלסיוס (150- פרנהייט). תחת זאת הם רותחים ב-100מעלות צלסיוס (212 פרנהייט) וקופאים ב- 0 מעלות צלסיוס (32 פרנהייט).

למים קיבולת חום גבוהה יותר בהשוואה לכל נוזל אחר

הימים והאוקיינוסים אמנם יפים למראה, במיוחד בעת השקיעה, אולם האם אינם שטח מבוזבז שניתן היה להשתמש בהם למחייה ולפיתוח חקלאי נוסף? אילו היה מצטמצם שטחם של האוקיינוסים, אולי לא היו קיימות תופעות הרסניות כמו גלי צונאמי והוריקנים.

עם זאת, כיום ידוע שאם האחוז הנוכחי משטח הפנים של העולם לא היה מכוסה במים, מחזור המים האטמוספרי לא היה פועל כשורה. האקלים שלנו לא היה מתאים לחיי הצמחים ובעלי החיים מנפי שהיה יבש ובלתי צפוי. מאחר שהמים הם ממזג טמפרטורה מצוין, האוקיינוסים הגדולים של כדור הארץ חיוניים להישרדותנו. המים יכולים לספוג כמויות חום גדולות מבלי שיחול שינוי גדול בטמפרטורה שלהם. קצב ספיגת החום שלהם מהיר ביותר- בערך פי 10 מהיר יותר משל פלדה. במשך היום, כאשר קרני השמש קופחות על פני כור הארץ, מימי האוקיינוסים והימים סופגים במהירות חלק גדול מן החום ומותירים את כדור הארץ קריר יחסית.

בלילה, גופי המים הגדולים פולטים את כמויות החום הגדולות שנאגרו בהם במשך היום, ותופעה זו, יחד עם אפקטים אטמוספריים, מונעת התקררות קיצונית של פני כדור הארץ בלילה. אילו לא היו קיימות כמויות עצומות של מים על כדור הארץ, ההבדלים בין הטמפרטורות ביום ובלילה היו גדולים בהרבה. חלקים רבים על פני כדור הארץ היו כל כך חמים במשך היום, עד שהמים היו מגיעים לנקודת רתיחה (כמו הטמפרטורה הלוהטת של 135 מעלות צלסיוס\ 275 פרנהייט, השוררת תכופות על פני הירח שלנו), ואילו בלילה היה כל כך קר, עד שהמים היו קופאים.

למים כושר המסה כמעט אוניברסלי

לשום נוזל אחר אין כושר המסה דומה לזה של המים. ניתן להגדירם כממיס כמעט אוניברסלי. אם יינתן להם מספיק זמן, הם ימסו כמעט כל חומר אחר. מרבית הנוזלים האחרים יגיבו ויתרכבו עם החומר המומס ותיווצר תרכובת חדשה.

אילולא היה למים כושר להמס את הכימיקלים והמינרלים שאיתם הם באים במגע, האדם, בעלי החיים והצמחים, לא היו מקבלים את המזון לו הם זקוקים. המים הם המאפשרים המסת מינרלים במערכת העיכול והעברתם לכל חלקי הגוף. למעשה, המים בצורתם הנוזלית חיוניים ביותר לכל מערכות החיים החשובות. מערכות העיכול, הרבייה, הנשימה ומחזור הדם בגופנו תלויות כולן במים. זהו הממיס היחיד שיכול לפעול בתאים חיים.

המים חיוניים לחיים

המים הם בעלי חשיבות עליונה עבור כל אדם. גוף האדם מורכב מכ-70% מים, ומאחר שהוא כל הזמן מאבד נוזלים, אם לא ישלים את החסר, הוא ימות. המים שבדמנו זורמים דרך העורקים, הנימים והוורידים בגופנו, שסך כל אורכם מגיע לעשרות אלפי קילומטרים. המים ממלאים תפקיד מרכזי בעיכול המזון, סיכוך המפרקים וויסות חום הגוף.

לא רק בני האדם מורכבים בעיקר ממים, המים הם המרכיב הראשי בגופם של כל הצמחים ובעלי החיים עלי אדמות.

כוח גרעיני

הכוח הגרעיני החזק מכוונון לחיים תבוניים. אם הכוח הגרעיני החזק היה חלש יותר, אז היסודות הכימיים הדרושים לחיים, לא היו יציבים ולכן אנחנו לא היינו קיימים. אם הכוח היה חזק יותר, כל המימן ביקום היה נשרף להליום במפץ הגדול. וכתוצאה מכך, לא היו יכולים להתקיים כוכבים כמו השמש למשך תקופה ארוכה, וגם לא מים. לא הייתה גם כנראה מתקיימת כימיה מורכבת ביקום, ולכן אנחנו לא היינו קיימים.

הכוח הגרעיני החזק מחזיק את הפרוטונים והניטרונים ביחד בגרעיני האטומים. כוח זה חזק מכוח הכבידה ב 1040 פעמים.

דמיינו שני פרוטונים. הם נמשכים ביחד על ידי הכוח הגרעיני החזק. אך הכוח האלקטרומגנטי דוחף אותם אחד מהשני, משום שלשניהם יש אותו מטען חשמלי (חיובי). הדחייה האלקטרומגנטית מתגברת על המשיכה של הכוח הגרעיני החזק, ולכן שני הפרוטונים לא נצמדים זה לזה. לכן גרעין שעשוי מרק שני פרוטונים הוא לא יציב. אך אם נוסיף נייטרון האיזון בין הכוחות משתנה. הנייטרונים "מרגישים" את הכוח הגרעיני החזק, אך הם לא מרגישים את הכוח האלקטרומגנטי, משום שהם נייטרלים מבחינה חשמלית.

אז הוספת נייטרון מספיקה בכדי לאזן את הכוחות: אטום המורכב משני פרוטונים ונייטרון אחד הוא יציב. לכן האיזון בין הכוח הגרעיני החזק לבין הכוח האלקטרומגנטי משפיע על הדרך שבה פרוטונים ונייטרונים יכולים להתחבר כדי שיהיה אטום יציב. איזון זה חייב להיות מכוונן בעדינות בכדי לאפשר חיים ביקום.

מה היה קורה אם הכוח הגרעיני החזק היה טיפה יותר חלש?

אם הכוח הגרעיני החזק היה קצת יותר חלש, אז הוא לא היה מסוגל להחזיק את גרעין האטום כנגד הדחייה של הכוח האלקטרומגנטי. לדברי פרנק טיפלר ובארוו: "ירידה של 50% בכוחו של הכוח הגרעיני החזק… הייתה משפיעה לרעה על היציבות של כל היסודות החיוניים ליצורי חיים ולמערכות ביולוגיות".(1)

ירידה קטנה בכוח , ולא היה שום יסוד יציב מלבד מימן.

מה היה קורה אם הכוח הגרעיני החזק היה טיפה חזק יותר?

אם הכוח הגרעיני החזק היה קצת יותר חזק בהשוואה לכוח האלקטרומגנטי, שני פרוטונים היו יכולים להידבק ביחד למרות הדחייה של האלקטרומגנטיות.

אם זה היה קורה, כל המימן ביקום היה נשרף להליום במפץ הגדול. קשה לדמיין איך יקום ללא מימן היה יכול לייצר כימיה מורכבת הנדרשת לחיים- לא היו מים ולא חיים ארוכים של כוכבים כגון השמש, כי כוכבים העשויים מהליום נשרפים מהר יותר מכוכבים העשויים ממימן.

מסקנה – אם הכוח הגרעיני החזק היה חלש יותר, אז היסודות הכימיים הנדרשים לחיים לא היו יציבים, ואנחנו לא היינו פה. אם זה היה חזק יותר, כל המימן ביקום היה נשרף להליום במפץ הגדול. כתוצאה מכך, כוכבים לא היו יכולים לשרוד תקופות ארוכות כמו השמש שלנו, ומים לא היו יכולים להתקיים. כנראה לא הייתה כימיה מורכבת ביקום, ואנחנו לא היינו כאן.

אנרגיה אפלה

הכוח של האנרגיה האפלה הוא דוגמא לכוונון עדין. הכוח הוא חלש מהצפוי, אך אם הוא היה חזק יותר אז חיים לא היו יכולים להתקיים ביקום.

האנרגיה האפלה משפיעה על מבנה היקום ועל התפשטותו. היא הופיעה על פני השטח בתורת היחסות של אלברט איינשטיין. המשוואות של איינשטיין אמרו שהיקום אמור להתפשט או להפך- לקרוס תחת ההשפעות של כוח הכבידה. בזמן ההוא כולם האמינו שהיקום הוא סטטי- לא מתפשט ולא מצטמצם, אז איינשטיין הציג לתוך המשוואות שלו את הקבוע הקוסמולוגי. זה הסתכם בסוג של אנרגיה שתגרום ליקום להתפשט, וכך תאזן את הקריסה של היקום בגלל כוח הכבידה.

מאוחר יותר, לאחר שהתברר כי היקום אכן מתפשט, איינשטיין קרא לקבוע הקוסמולוגי כ"הטעות הגדולה ביותר". במשך מספר דורות, אסטרונומים האמינו שהיקום מתפשט בגלל המפץ הגדול, וכי ההתפשטות מאטה בגלל כוח הכבידה. בשנת 1998, הם גילו את ההפך מכל הציפיות- עדויות אסטרונומיות לכך שההתפשטות של היקום מאצה. הקבוע הקוסמולוגי הוא לא=0 אחרי הכל.

דרך נוספת להבין להבין זאת זה להגיד שהחלל עצמו מכיל איזושהי אנרגיה אפלה שדוחפת את היקום ומאיצה בו להתפשט. אף אחד לא יודע באמת מה זה אנרגיה אפלה, למרות שעתה אנו מאמינים שהיא מהווה כ70 אחוז ממכלול היקום. לפיזיקאים יש רעיונות שמאפשרים להם לחזות בכוח של האנרגיה האפלה- ופה זה מתחיל להיות מעניין: על פי החיזויים, הכוח של האנרגיה האפלה אמור להיות חזק יותר ב10120 מהערך הנוכחי.

אך הנה הנקודה החשובה: אם הכוח של האנרגיה האפלה היה חזק יותר מהכוח הנוכחי, היקום היה מתפוצץ לגזרים הרבה יותר מהר. לא הייתה דרך לגלקסיות להיווצר- או לכוכבים, או לדברים מורכבים כמו בני אדם.

הכוח של האנרגיה האפלה הוא דוגמא נוספת לכוונון עדין שבלעדיו לא היינו כאן.

קוסמולוגיה והמפץ הגדול

עדות כבדת משקל נוספת היא מתחום הקוסמולוגיה – התיאוריה המכונה 'המפץ הגדול'. תיאוריה זו מקובלת על רוב הקוסמולוגים, אם כי לא על כולם, ובוודאי תעודכן בעתיד. מן השם 'המפץ הגדול' מתקבל הרושם המוטעה שמדובר בהתפוצצות כאוטית, אך לא זאת הכוונה. למעשה השם 'המפץ הגדול' ניתן על ידי מתנגד לתיאוריה זו מתוך כוונה לשים אותה ללעג.
מהו אפוא המפץ הגדול? ניתן לסכם רעיון זה כך:

  • בתחילה היו ממדיו של היקום קטנים ביותר והוא גדל בכמה שלבים עד שהגיע לממדיו הנוכחיים.
  • הואיל והמפץ הגדול התחיל בזמן מסוים בעבר, הרי שגם היקום מוגבל בגודלו ובגילו. אנו נוטים לשכוח שרוב המדענים לפני 100-50 שנה שיערו שהיקום אינו מוגבל בגילו ובגודלו.
  • אין ספק שהתיאוריה הזו עוד תעודכן בעתיד. עם זאת, נראה שהעדויות המדעיות בימינו כבדות משקל ותומכות ברעיון של מפץ גדול. זו הסיבה שאפילו מתנגדי התיאוריה נאלצו עם הזמן להסכים לה.

האיור הבא מציג תיאור מפורט יותר של המפץ הגדול:

ציר הזמן של המפץ הגדול

מהלך האירועים לפי איור זה הוא:

  • ראשית הייתה התחלה
  • אחר כך הייתה תקופה של התפשטות מהירה, ובה כוחות יסוד שונים שבטבע היו דומיננטיים.
  • העדות הקדומה ביותר שאנו רואים היום היא קרינת הרקע המיקרוגלית, מפני שזה היה הזמן המוקדם ביותר שבו קרינה רדיומגנטית יכלה להתפשט דרך החלל.
  • לאחר מכן, עם הזמן, נוצרו הכוכבים והגלקסיות.
  • מה שאנו רואים היום הוא תוצאה של כל התהליך הזה. נתוני קרינת רקע המיקרוגל שאנו רואים היום נאספו לאחרונה באמצעות לוויין (Wilkinson Microwave Anisotropy Probe) WMAP

נסכם בקצרה כמה מן העדויות העיקריות למפץ הגדול:

  • יש הסחה לאדום של אור מגלקסיות רחוקות המצביעות על כך שהיקום מתפשט בקצב מהיר.קרינת גוף שחור
  • תיאוריית היחסות הכללית של איינשטיין חוזה ממדים סופיים ליקום בשל העקומה הטבועה במרחב תלת-ממדי. מאוחר יותר החילו מדענים רעיון זה גם על סופיות בזמן ולא רק במרחב.
  • העדות המשכנעת ביותר למפץ הגדול היא קרינת הרקע המיקרוגלית. קרינה מיקרוגלית זו מצויה בכל כיווני החלל החיצוני, והיא בעלת מאפיינים של קרינת 'גוף שחור', אידיאלית בטמפרטורה של 2.73 קלווין.

קרינת גוף שחור זו מייצגת את החום מן ההתפשטות האדיאבטית של היקום (התפשטות ללא כל שינוי באנרגיה) מראשיתו, בטמפרטורה גבוהה הרבה יותר.

  • עדות חשובה עוד יותר היא המבנה של הקרינה המיקרוגלית הזו או התפזרותה בכיוונים שונים. לכאורה הקרינה אחידה בכל הכוונים. אך אם מגדילים באופן משמעותי את השינויים בעוצמת הקרינה הזאת, אזי מבנה הקרינה יופיע כפי שמוצג באיור:

 

Ilc_9yr_moll4096

 

הצורה האליפטית מייצגת פרויקציה מכל כיוון בחלל, בדומה למפה שטוחה של כדרור הארץ העגול. שינויים אלה בעוצמת הקרינה המיקרולוגית מספקים נתונים חשובים לבדיקת תקפותו של המפץ הגדול. הפרטים המתמטיים הם מחוץ לטווח דיוננו זה, אך מקובל שנתונים אלה עולים בקנה מידה אחד עם ידיעותינו היום על פרטי המפץ הגדול.

הקוסמולוגיה מצביעה על בורא

מדוע תקפו כל כך מתנגדי המפץ הגדול את התיאוריה הזאת? מפני שתיאוריה זאת הצביעה בבירור על התחלה ליקום, שהצביעה על בורא או לכל הפחות, רמזה על קיומו.
המפץ מצביע בבירור על התחלה הן במרחב והן בזמן. המרחב ואף הזמן לא היו קיימים מאז ומתמיד. אם יש התחלה למרחב ולזמן, הרי שעובדה זו מצביעה בבירור על בורא שהיה 'הסיבה הראשונית', והוא מחוץ לטווח המדע. אפילו מדענים ספקניים ביותר, מודים בכך היום.


להרחבה בנושא: בְּרֵאשִׁית המפץ הגדול


הסביבה של כדור הארץ

העדות האחרונה במאמר זה היא הסביבה של כדור הארץ עצמו בתוך היקום. סביבת כדור הארץ חשובה מאוד מסיבות אלה:

ידוע היום שהיקום רובו ככולו – חוץ מכדור הארץ – הוא מקום עוין מאוד לחיים מכל סוג שהוא. אפילו כדור הארץ, כדי שיהיה תומך-חיים, נדרשים לו תנאים סביבתיים רבים שכולם יחד חייבים להיות אופטימאליים. כשמשווים בין תנאי הסביבה על פני כדור הארץ ובין שאר היקום, ברור שכדור הארץ הוא נדיר מאוד, וככל הנראה יחיד במינו בכל היקום. אף על פי שהיקום הוא גדול מאוד, הסיכוי שיתקיים הצירוף של כל התנאים תומכי-החיים על פני כדור הארץ באופן אקראי, קטן ביותר. יש כ-100-50 תנאי סביבה שונים התומכים בחיים על פני כדור הארץ. להלן דוגמאות אחדות לתנאים אלה מאורגנות בכמה קטגוריות פשוטות:

סביבת כדור הארץ עצמו

משך הרוטציה בת ה-24 שעות של כדור הארץ- אם יסתובב מהר מדי, הרוחות תהיינה מהירות מדי. אם יסתובב לאט מדי, כדור הארץ יהיה חם מדי וקר מדי במשך יום אחד.

גודלו של כדור הארץ- אם גדול מדי, תהיה באטמוספרה כמות גדולה מדי של גזים מן הסוג הלא-נכון, וכן יהיו קשיי תנועה לבני אנוש ולבעלי חיים גדולים אחרים. אם קטן מדי, תהיה אטמוספרה מזערית או אפסית.

הסביבה הסמוכה לכדור הארץ

המרחק בין השמש- אם רחוק מדי, כדור הארץ יהיה קר מדי. אם קרוב מדי, כדור הארץ יהיה חם מדי.

צבע השמש- אם כחול מדי, תהיה מידה גדולה מדי של קרינה אולטרה-סגולה. אם אדום מדי, לא תתרחש פוטוסינתזה בצמחים.

הסביבה שמסביב לכדור הארץ

נוכחותו של ירח אחד גדול- אם אין ירח, או אם הוא רחוק מדי, תהיה אי-יציבות בזווית הציר של כדור הארץ, שתגרום לאי-יציבות אקלימית. אם הירח גדול מדי או קרוב מדי, תהיה אי-יציבות בתנועה הסיבובית של כדור הארץ שתהיה נתונה להשפעת הגאות והשפל.

קיום כוכב הלכת צדק- אם אינו קיים, יתרחשו נפילות רבות של אסטרואידים ושל כוכבי שביט על פני כדור הארץ. אם גדול מדי או קרוב מדי, תהיה אי-יציבות במסלול של כדור הארץ.

המיקום בתוך גלקסיית שביל החלב- אם קרוב מדי למרכז, תהיה מידה רבה של קרינה מזיקה בגלל צפיפות גבוהה של כוכבים. אם רחוק מדי או מבודד, לא יהיה די חומר תומך-חיים על פני כדור הארץ. כמו כן מקומו של כדור הארץ בגלקסיה מאפשר לראות את כל היקום ללא מחסום משמעותי של ענני אבק או של כוכבים.

נחזור ונדגיש, התנאים הסביבתיים שנמנו לעיל הם רק חלק קטן מן התנאים הנחוצים לתמוך באופן אופטימאלי בחיים עלי אדמות. נדירותו של כדור הארץ מתבררת עוד יותר מבדיקות גודלו היחסי של כדור הארץ לעומת שאר היקום.

Earth's_Location_in_the_Universe_SMALLER_(JPEG)

 

יש מדענים שישתמשו ביחסי גודל אלה בין כדור הארץ ובין היקום כדי להוכיח שיש בהכרח מקומות נוספים ביקום הדומים לכדור הארץ. ואכן לאחרונה גילו מדענים פלנטות מסביב לכוכבים אחרים נוסף על השמש. אך לא די בעצם קיומה של פלנטה – צריך שיתקיימו בה גם כל התנאים הסביבתיים התומכים בחיים. אפשר שיש אומנם ביקום פלנטות הדומות לכדור הארץ שמסוגלות לתמוך בחיים. גם אם כך הדבר, גודלו של כדור הארץ בהשוואה לגודלו העצום של היקום, בצירוף הידע על אודות הסביבה המיוחדת של כדור הארץ – כל אלה מראים עד כמה נדירים הם התנאים הסביבתיים המדויקים של כדור הארץ.

 

סביבת כדור הארץ המדויקת מצביעה על בורא

נוסף על הדוגמאות של תנאי סביבה אופטימאליים שהובאו כאן, יש עוד גורמים סביבתיים רבים הדרושים כדי לתמוך באופן אופטימאלי בחיים על פני כדור הארץ. מה שידוע היום על אודות הסביבה והגודל של שאר היקום מראה עד כמה סביבת כדור הארץ היא יחידה במינה. כל תנאי הסביבה הללו יחדיו מצביעים על תנאים ראשוניים מיוחדים שתוכננו בידי בורא כדי לספק תנאים אופטימאליים לחיים על פני כדור הארץ.

יכולנו להציג עדויות מדעיות רבות נוספות. הדוגמאות שהובאו כאן די בהן כדי להציג המגוון הרחב של עדויות מדעיות המצביעות על בורא. דוגמאות אלה אינן כוללות עדויות מתחומי מדע אחרים כגון ביוכימיה. העדויות שהוצגו כאן לא זו בלבד שהן מצביעות על בורא, אלא גם מרמזות על תכונות של בורא, כגון:

  • קיומו- כל העדויות המדעיות שהוצגו כאן מראות שיש עדות מוצקה לקיומו של בורא.
  • כוחו- בממדיו הבלתי נתפסים של היקום וכן בעדויות לקיומו של בורא מופגן כוח עצום של בורא שנשגב מבינתנו.
  • ידע או תבונתיות- הדוגמאות על הכוונון העדין של קבועים פיזיקאליים בטבע ושל התנאים האופטימאליים המאפשרים חיים על פני כדור הארץ מצביעים בבירור על תכנון. העדויות לתכנון כלשהו בטבע מצביעות בבירור על רמה גבוהה מאוד של ידע או של תבונתיות של בורא.
  • רמזים לדאגתו של בורא לאנושות- התנאים האופטימאליים תומכי-החיים על פני כדור הארץ רומזים על בורא הדואג לאנושות ומאשפר לה לחיות וליהנות במקום שנברא בעבורה.

השאלה שנשאלה בתחילת מאמר זה הייתה, 'האם המדע מעיד על בורא?'. לאור כל העדויות שהובאו כאן, ניתן לסכם את התשובה כדלקמן:

העדויות המדעיות בהצטברותן מעידות על בורא, כפי שהוצג בדוגמאות שהובאו כאן. אך כפי שכבר צוין, עדויות מדעיות אינן הוכחות חותכות; הן רק מצביעות על בורא ומספקות בסיס סביר לקיומו. בסופו של דבר כל אחד יפרש את העדויות המדעיות בדרך זו או אחרת. הפרשנות נקראת 'אמונה'. יאמין כל איש באשר יבחר, אך מן העדויות לא יוכלו להתעלם.

 

1.  Collins, R, ‘The Evidence of Fine Tuning,’ at http://home.messiah.edu/~rcollins/Fine-tuning/FT.HTM, accessed 16th July 2010.
2. MCE_ITEM__1.   Corey, M.A  God and the new cosmology: The Anthropic Design Argument. Lanham , Md.: Rowman & Littlefield, 135, 1993.

אולי גם יעניין אותך: