המיתוס של דרווין, הפראדוקס של דוקינס והברירה הטבעית של השען העיוור

לא קשה לנסות לחזור למאה התשע-עשרה ולקלוט את הלך המחשבה התרבותי שהתקיים כשפרסם דרווין לראשונה את חיבורו. אפשר בהחלט לומר כדרך משל שדרווין שפך את השמן על המדורה. הרעיונות שלו התפרצו אל התמונה בכוח של רעידת אדמה והביאו בעקבותיהם סופת אש משתוללת בדומה לשרפות הענק שניתן לראות במערב ארצות הברית אחרי תקופת בצורת ארוכה.

הסברו של דרווין שלכל הדברים יש סיבה טבעית הפך את האמונה במוח בורא ונעלה לבלתי הכרחית. הוא יצר עולם חילוני, יותר מכל אחד אחר לפניו. כן, כוחות רבים עמדו על סף אותו כיוון, אבל עבודתו של דרווין גרמה לרעיון הזה לנסוק ולהרקיע שחקים ומאותו רגע ואילך הפכה נקודת ההשקפה החילונית של העולם לאוניברסלית. הקהילה המדעית חיפשה הסבר לקיום החיים בלי אלוהים, דרווין סיפק לה את התחליף שביקשה לעצמה.

 

הברירה טבעית

ברירה טבעית היא התהליך העיוור שבוחר באיטיות הבדלים קלים בין פרטים בזן כלשהו כך שיוכלו לשרוד טוב יותר מאחרים. לאורך הזמן ההבדלים החיוביים, כגון גודל, הופכים דומיננטיים יותר בקרב האוכלוסייה. השינויים הקלים האלה, כך מאמינים, מתווספים נדבך על נדבך לאורך זמן, ובסופו של דבר גורמים לזן להשתנות באופן קיצוני. ברירה טבעית בשילוב עם מוטציות, נתפסות כהסבר לגיוון בקרב היצורים החיים וגם לצמיחה של כל מין וזן חי. כדי שזה יקרה, החיים צריכים היו להתפתח באופן הדרגתי לאורך מיליוני שנים.

"החיים עלי אדמות התפתחו באופן הדרגתי החל בזן פרימיטיבי אחד – אולי מולקולה ששכפלה את עצמה – שחי לפני יותר מ-3.5 מיליארד שנים; לאורך הזמן הוא התפרש, והפיק מקרבו מגוון נרחב של זנים ומינים שונים זה מזה; המנגנון של רוב (אך לא כל) השינוי האבולוציוני הוא ברירה טבעית".

בספרו של דוקינס, "השען העיוור", משבח דוקינס בפירוט את המורכבות של היצורים החיים רק כדי לטעון שהמורכבות שלהם צומחת מברירה טבעית במקום כפרי מעשיו של בורא תבוני. הברירה הטבעית היא השען העיוור, עיוור משום שהוא אינו רואה מה עתיד לקרות בעתיד, אינו מתכנן את ההשלכות, אינו פועל מתוך תכלית כלשהי. ועם זאת התוצאות החיות של הברירה הטבעית מרשימות למדי כשהן נראות כאילו שען אמן תכנן אותם, מרשימות אותנו באשליה של תכנון מוקדם.

בהחלט אפשר לראות שינויים אבולוציוניים של זן או גנום כלשהם. אפילו בקרב סוג מסוים של ציפור, כמו הפָרוּשִים אותם חקר דרווין, יש כמות אדירה של סוגים שמאפשרים שינויים כמו גדלים שונים ומקור חזק יותר. אבולוציה שכזו מכונה מיקרואבולוציה. עם זאת, התהליך הזה יכול להוביל רק לשינויים מאוד מוגבלים.

כפי שהסביר היוּ רוס, המיקרואבולציה איננה קווית כפי שהניח דרווין. היא מתנהגת כמו עקומת הסינוס (היא מתפתלת). במשך השנים הספורות שדרווין שהה באיי גלאפאגוס הוא הבחין שמקורים של זנים מסוימים של פרושים הולכים ומתרחבים ואילו אחרים מתארכים. עם זאת, עכשיו משהביולוגים בחנו את הציפורים האלה במשך יותר מ-150 שנה, הם הבחינו שמקור הציפורים הולך ומתרחב ואז מצטמצם, מתארך ואז מתקצר בתגובה לנגישות המזון בסביבתם. כלומר, המאפיינים של כל מקור משתנים בהתאם לאמצעים הקיימים. במקום שהמיקרואבולוציה תטען לשינויים דרמטיים, היא למעשה טוענת לקיפאון.

התיאוריה שלפיה התהליך הזה בסופו של דבר יגרום לזן אחד להתפתח לזן אחר שונה לחלוטין (כמו דג שהופך אמפיבי) היא המקרואבולוציה. הראשון נראה בבירור; אך עם זאת, אין תמיכה ניסיונית או הבחנתית שתומכת בשני.

 

החזון של דרווין

דרווין ראה את כל ההיסטוריה של החיים בדמות של עץ ענק. בסיס העץ מסמל את האורגניזמים החיים הראשונים. ענפי העץ מסמלים צמיחה והתפתחות של זנים שונים מזן אחד לאחר. ככל שהחיים התקדמו והתפתחו, ברירה טבעית גרמה לאורגניזמים חיוניים לשרוד ובסופו של דבר להפוך לזן חדש לגמרי. לפיכך, כל החיים קשורים זה לזה, שכן לכל היצורים החיים ביסודו של דבר יש מקור משותף.

דרווין פיתח את רעיונותיו לגבי האבולוציה בעקבות שלוש השנים שבילה על סיפון הביגל כנטורליסט צעיר בשנת 1834. בסופו של דבר הוא הגיע לשרשרת איים בקרבת חופי דרום אמריקה שכונו איי גאלאפאגוס, שם התמקד עיקר מחקרו בזנים השונים של ציפורי הפרושים שחיו על האי. הוא הבחין במאפיינים שגרמו לפרושים מסוימים לשגשג בסביבה הזו. עם שובו לאנגליה, חלפו כ-25 שנה לפני שהוא פיתח במלואן את ההבחנות האלה ופרסם את חיבורו על מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית או שימור של זנים מחוננים במלחמת הקיום.

דרווין ידע שהתיאוריה שלו תהיה שנויה במחלוקת. הוא הבין לאשורן את ההשלכות הדתיות, וידע שברירה הטבעית תבטל את הצורך בקיומה של הדרכה משמים בטבע. אבל הוא הבין גם שבתיאוריה שלו היו הרבה פערים, הרבה שאלות ללא מענה. ביסודו של דבר הוא ידע שברירה טבעית לא תוכל להסביר את התפתחות כל החיים, למעשה, אין ביכולתה להסביר דבר מעבר לשינויים טריוויאליים של המינים.

בניגוד לאמונות הרווחות במסגרת הדוֹגמה האבולוציונית שחולשות כיום על המדע המודרני, לא הוצגו הוכחות משכנעות כלשהן לכך שכל היצורים החיים צמחו ממקור משותף באמצעות תהליך טבעי בלתי מונחה.

כן, בהחלט יש קשרים מעניינים בין בני האדם והשימפנזות, שחולקות אחוז משמעותי מאותו ה-DNA. בנוסף לכך, עוברים אנושיים נראים כמו הרבה סוגים אחרים של עוברים בעולם החי. אבל הנקודה האמתית היא איך מפרשים את ההבחנות האלה. נקודות הדמיון האלה בין המינים יכולות באותה מידה לנבוע מכך שמתכנן אחד הוא שתכנן את קיומם ולא מקור אחד הוא שהוביל להיווצרותם.

תכנים מומלצים:
1 מתוך 166

כשדרווין כתב את על מוצא המינים, רמזה הכותרת בצורה מוטעית לכך שתיאוריית האבולוציה הציעה הוכחה לאופן שבו החיים צמחו מתהליכים טבעיים. דבר לא יכול להיות רחוק יותר מן האמת. התיאוריה של דרווין הייתה מוצא המינים, לא מוצא החיים. כפי שדרווין עצמו אמר, "נכון לעכשיו המדע אינו שופך אור כלשהו על הבעיה התהומית בהרבה של מהות או מקור החיים".

חשוב על זה. לפי התיאוריה של דרווין, לכל היצורים החיים, מהאצות בים עד הפילים במדבר יש אב קדמון חד-תאי אחד. ברירה טבעית השתמשה בהופעה המאוד נדירה של שינוי גנטי חיובי וערמה את השינויים האלה במטרה להפיק את כל הזנים של כל היצורים החיים עלי אדמות. אבל מאיפה בא התא המקורי ההוא? איך דבר כזה מדהים יכול פשוט לקרות? ברירה טבעית אומרת לך רק מה קרה אחרי שנוצרו חיים. אם אין חיים או תא כנקודת מוצא, אז אין שום דבר לבחור ממנו.

על כך בדיוק הצביע ג'ון לנוקס, מתמטיקאי מאוקספורד, בפני ריצ'ארד דוקינס בעימות הפומבי ביניהם שנערך בבירמינגהם, אלבמה, בשנת 2008 ונשא את הכותרת, "יש אלוהים?": "ריצ'ארד, האבולוציה רק אומרת לך מה קרה מרגע שיש בידיך חיים; היא איננה יכולה להסביר מהיכן הגיע המנגנון של הגן המתרבה".

יש מאמינים משיחיים בימיו של דרווין וגם כיום שמרגישים שתורת האבולוציה לא מהווה איום כלשהו לאמונה בקיומו של אלוהים. הם פשוט רואים באבולוציה ככלי בו אלוהים השתמש כדי לעצב את החיים לאורך ההיסטוריה.

למרות שזו לא העמדה בה אני מחזיק, אני יכול לכבד את הפרשנות שלהם. עם זאת, כל המאמינים המשיחיים ברי המחשבה יסכימו שתהליך אבולוציוני עיוור לא יכול היה להפיק את צורות החיים המופלאות שאנחנו רואים היום, בייחוד לא את האנושות. זה רעיון שקם נגד תגליות מדעיות נרחבות כמו גם השכל הישר. אפילו אם ברירה טבעית יכלה להסביר את המנגנון שגורם לשינויים שהביאו להפיכתו של זן אחד לאחר באמצעות ברירה טבעית, עדיין היה נדרש מתכנן על-טבעי כדי להרכיב תהליך מדהים שכזה. העדות שמספקים ממצאי המיקרוסקופ מצביעים בבירור על קיומו של בורא ממש כשם שעושים זאת הממצאים שמספקים ממצאי הטלסקופ.

 

מנפצי המיתוסים

הספקנים שמחים לקרוא לכל דת מיתוס ומשווים אמונה באלוהים לאמונה בפיית השיניים או באחד מהמוני האלילים של העולם הקדמון. אבל איזו אמונה היא המיתוס? אחת התכניות האהובות על בני היא מנפצי המיתוסים. בכל פרק לוקח צוות התכנית אגדה או מיתוס פופולריים ומנסה להוכיח את תוקפם. הם מנסים לענות על שאלות כמו האם זה בטוח לנסוע ברכב עם כרית אוויר או בלי? או אחד הנושאים היותר שנויים במחלוקת כמו: גברים נוהגים טוב יותר מנשים? אני מחכה לראות אותם לוקחים על עצמם את המיתוס החשוב מכולם: החיים יכלו להיווצר יש מאין?

השמועה שלפיה החיים נוצרו במבחנת מעבדה היא מיתוס שנופץ כבר לפני שנים. בשנות החמישים של המאה העשרים, ניסו סטנלי מילר והרולד יורי לשחזר את המרק הקדמון שלטענתם היה מכלול התנאים של כדור הארץ בראשיתו כאשר חיים יכלו להיווצר באופן ספונטני יש מאין. על אף שאין הוכחה כלשהי שאלה אכן היו התנאים הראשוניים עלי אדמות כשהחיים החלו, הניסוי שלהם צבר תשומת לב פשוט מעצם היותו: ניסוי. זרם חשמלי הועבר דרך תערובת של מתאן, אמוניה ומימן; והתוצאה הייתה חומצות אמינו מתות ופשוטות. ד"ר פרנקנשטיין התקרב יותר ליצירת חיים מכפי שהיו שני אלה.

בסופו של דבר הופרכה הרלוונטיות של הניסוי הזה מכיוון שתנאי הניסוי לא היו זהים לאלה שהתקיימו בכדור הארץ בראשיתו. בתנאים ריאליסטיים יותר, ניסוי שכזה לא יוכל להפיק כמויות משמעותיות של אבני הבניין של החיים. כפי שהסביר היוּ רוס, הארץ מעולם לא הייתה בריאה ספונטנית וגם לא איזה מצע גדילה מינרלי. הפיזיקאים יודעים היום למה כדור הארץ לא יכול היה מעולם להכיל פריביוטיקה מכל סוג שהוא.

הסיבה לכך היא פרדוקס החמצן והקרינה העל-סגולית. אם סביבת כדור הארץ בימי מקור החיים הכילה חמצן כלשהו, החמצן הזה היה גורם לניתוק מידי והרסני של כימיה פריביוטית. מצד שני, אם סביבת כדור הארץ בתקופת מקור החיים לא הכילה חמצן כלשהו, קרינה על סגולית מהשמש הייתה חודרת לסביבת כדור הארץ במידה מספקת כדי לגרום לניתוק מידי והרסני בה במידה של כל כימיה פריביוטית. כך או אחרת, כדור הארץ לעולם לא יכול היה להכיל באופן טבעי פריביוטיקה כלשהי.

 

החיים: מה הסיכויים?

טיעון התכנון הוא אחד המחסומים הגדולים ביותר שניצבים בדרכה של הדוֹגמה האתיאיסטית כי כל רמז לתכנון מוקדם מצביע על מוח תבוני שעומד מאחוריו. הטיעון הזה מוביל אנשים חכמים כמו דוקינס לומר דברים מגוחכים כמו, "ביולוגיה היא חקר של דברים מסובכים שמציירים תמונה שלפיה דברים תוכננו לתכלית כלשהי". לקיומו של תכנון יש משקל רב עד כדי כך שביולוגים מחליטים שהתכנון שהם עדים לו בכל מקום ביקום אינו אמתי. זוכה פרס נובל פרנסיס קריק, ממגלי ה-DNA, נהג לומר, "ביולוגים חייבים לזכור כל הזמן שמה שהם רואים לא תוכנן, אלא התפתח". עם זאת, ככל שאנחנו לומדים יותר עד כמה החיים באמת מורכבים, נעשה קשה יותר ויותר להצדיק הצהרות שכאלה.

החיים הרבה יותר ממדהימים. אי אפשר להסביר אותם. ככל שהביולוגים מבינים יותר על תהליך החיים, כך הם חייבים לזנק יותר ויותר מבחינה אינטלקטואלית כדי להניח שאפשר איכשהו להסביר את מקור החיים באמצעות תהליך טבעי בלתי מודרך. כל כך קשה להעלות על הדעת את הנס המדהים של יצירת חיים של פריון ורבייה – זכר ונקבה – וזה ממש נשמע כמו אגדה. ואיך ייתכן שהקוד הגנטי או כל החלקים החיוניים של העין הופיעו בו זמנית?

כאמור, אפילו אם כדור הארץ היה מלא בכל אבני הבניין של החיים, החלקים האלה לעולם לא היו נאספים יחדיו לתא. בספרם Evolution from Space ("אבולוציה מהחלל"), פרד הויל וצ'נדרה ויקראמסינג טוענים שהסבירות להיווצרותם של חיים עלי אדמות בכוחות עצמם היא בסיכוי של אחד ל-1040000. (אני מדמיין לעצמי עכשיו את קולו של ג'ים קארי בסרט טיפשים בלי הפסקה: "אז אתה אומר שאין סיכוי".) הם אמרו שהסיכויים זהים למקרה שבו סופת טורנדו תעבור בחצר גרוטאות, ותרכיב מטוס בואינג 747, מלא בדלק, ומוכן לטיסה. (הנקודה שלהם הייתה שמאחר שלא ייתכן שהחיים נוצרו בכוחות עצמם, הרי שהם חייבים היו להגיע מהחלל החיצון.)

המסקנה שלהם מצביעה על העובדה שנטורליסטים מוכנים לקבל כל רעיון כדי להוכיח את קיום תכנון לחיים. דנו כבר באריכות על האמצעים שבהם הנטורליסטים מוכנים להשתמש כדי להימנע מהאפשרות להודות בקיומו של בורא תבוני, כמו הטענה שלהם לקיום יקום חיצוני או אין ספור עולמות, (ריבוי עולמות). כדי להבהיר את מורכבות החיים ואת חוסר הסבירות שהחיים החלו בכוחות עצמם, אחד ההסברים המוזרים ביותר הוא ההשערה שהחיים עלי אדמות הם למעשה רק ניסיון של חייזרים, או שבצורה כזו או אחרת נטענו עלי אדמות בידי חוצנים. אז זה מדע או מדע בדיוני?

 

(נלקח מתוך הספר "אלוהים לא מת", רייס ברוקס)

אולי גם יעניין אותך: