כולנו משקיעים את חיינו בלימודים על מנת שנוכל לעבוד, לאחר מכן אנו משקיעים את חיינו בעבודה על מנת שנוכל להקים משפחה, לאחר מכן אנו מקימים משפחה על מנת שנוכל לשלוח את ילדינו לדרכם ולנוח מעט לעת זקנה, ולסיום אנו מגיעים לנקודה בה לעולם לא הצלחנו לדמיין את עצמנו. קשישים, חולים וגוססים, לבסוף, לפני שעוד הספקנו לשקול את חיינו ומשמעותם, אנו מתים. מאות אנשים חזרו מסף המוות ודיווחו על "הצד השני". אך האם חוויות חוץ גופניות אלו הן אכן פגישות עם ״החיים שאחרי״, או שיש בהן משהו מן התרמית?

חיים אחרי המוות

אדם גוסס, בעודו שוכב על שולחן הניתוחים בבית-החולים, הוא שומע את הרופא שלו מכריז שהוא מת. זמזום רועש מהדהד בראשו. באותו הזמן הוא חש עצמו נע במהירות דרך "מנהרה" ארוכה ואפלה. לפתע הוא מגלה שהוא מחוץ לגופו. כמשקיף מן הצד הוא מסתכל על ניסיונותיו הנואשים של הרופא להחיות את גופתו.

מיד לאחר מכן הוא רואה את רוחותיהם של קרוביו וחבריו שכבר מתו. הוא פוגש "ישות של אור". הדמות מראה לו שיחזור מהיר של חייו ומבקשת ממנו להעריך את מעשיו בעבר. בסופו של דבר לומד האדם, שזמנו למות טרם הגיע והוא חייב לחזור אל גופו. הוא מתנגד, כיוון שחווית החיים שאחרי נעימה לו למדי. עדיין, איכשהו, הוא מאוחד עם גופו הפיזי וחוזר לחיים.

יתכן ששמעת על חוויות דומות או שקראת את הדיווח המפורסם ברב המכר של ד"ר ריימונד א. מודי "חיים לאחר החיים" (Life After Life) ד"ר מודי הוא פסיכיאטר שחיבר את התיאור הזה מתוך מספר רב של דיווחים של חולים, אותם חקר ולמד.

 

חוויות

הוא מציין שלא כל החולים הגוססים חווים חוויות חוץ גופניות כאלו ומדגיש, שהתיאור הזה הינו "תרכובת" מתיאוריהם של אלו שכן חוו את החוויה הזאת. לא כל אלמנט מופיע בכל חוויה, אך התיאור, לדבריו, הינו מייצג למדי. בשנים האחרונות נכתבים שפע ספרים ומאמרים אודות החוויות החוץ גופניות הללו, עם עלייה במספר הרופאים המדווחים על ממצאים דומים. סקרנותי האישית הובילה אותי למספר ראיונות מרתקים עם חולים שנשארו בחיים. ראיון אחד היה עם אישה בקנזס, שלאחר ניתוח רציני התפתחו אצלה סיבוכים.

היא אמרה שחשה כיצד היא יוצאת מגופה, נעה בחלל, ושומעת קולות שמימיים, לפני שחזרה לגופה. בראיון אחר סיפר גבר מאריזונה, שהיה בחוסר הכרה במשך חמישה חודשים עקב תאונת אופנוע, ובמשך התקופה הזאת, הוא ראה את אביו המנוח, שדיבר אליו.

 

פרשנות לחוויות החוץ גופניות

כיצד עלינו לפרש את החוויות החוץ גופניות הללו? האם הן תצוגה מוקדמת אמיתית של החיים שלאחר המוות? הזיות שנגרמו על ידי מאורעות טראומטיים? או משהו אחר? הבה ננסה לנתח אותן. ראשית, האנשים שעברו חוויות חוץ גופניות הקשורות למוות, נמצאים בקטגוריות שונות. אחדים הוכרזו כמתים קלינית ואחר חזרו לחיים. אחרים היו קרובים מאד למוות, אך לא נחשבו ממש כמתים (כגון ניצולים מתאונות דרכים) עם זאת, אחרים, אכן מתו – אך תיארו את מה שראו לפני שנפטרו.

שנית, ההחלטה אודות הגדרת נקודת המוות הוא נושא למחלוקת לוהטת. בעבר, הסתמכו הרופאים בעיקר על הפסקה של פעילות הלב והנשימה. כיום משתמשים ב-EEG, בדיקת גלי מוח. יש הטוענים כי המוות חייב להיות אובדן בלתי הפיך של תפקודים וסימנים חיוניים. הללו יאמרו שחולים שחזרו לחיים לא ממש מתו – כיוון שהם בעצם חזרו לחיים. אך, לא משנה היכן מחשיבים את נקודת המוות, הרוב יסכימו כי האנשים הללו התקרבו למוות יותר מרוב האנשים החיים כיום.

הוצעו מספר הסברים אפשריים לחוויות החוץ גופניות הללו. הסברים שונים יכולים להתאים למצבים שונים. להלן כמה מן התיאוריות העיקריות:

ההסבר הפיזיולוגי

ההסבר הפיזיולוגי מציע, שמצב פיזי עלול להיות הגורם לחוויות החוץ גופניות הללו. לדוגמא, אנוקסיה מוחית (חוסר חמצן במוח) מתרחשת כשהלב מפסיק לפעום. המוח יכול לשרוד זמן קצר (לרוב רק למשך דקות ספורות) בלי לקבל חמצן מהדם. אנוקסיה (חוסר חמצן) יכולה לגרום למצבים נפשיים אבנורמליים. לפיכך יש האומרים, שייתכן שחולים המחלימים מאירוע לב כלשהו ומדווחים על חוויות חוץ גופניות בעצם רק מדווחים על "מצב שונה של מודעות."

ההסבר הפרמקולוגי

ההסבר הפרמקולוגי טוען שתרופות או חומרי ההרדמה הם vמעוררים כמה מהחוויות של התקרבות למוות. יש חברות פרימיטיביות המשתמשות בסמים שונים כדי ליצור חוויות חוץ גופניות בטקסים הדתיים שלהן. LSD ומריחואנה, מעוררים לעתים תחושות דומות. אפילו תרופות רבות, המקובלות רפואית, יצרו מצבים נפשיים דומים לאלה שדווחו על ידי הגוססים. אתר, חומר הרדמה גזי, יכול לגרום לחולה המשתמש בו לחוות "תחושות כאילו הוא נמשך לאורכה של מנהרה אפלה".

התרופה "קטאמין" היא סם הרדמה המוזרק לורידים. תרופה זו נמצאת בשימוש נרחב והיא יוצרת תגובות הזייתיות ב–10% עד 15% מהמקרים.  שני פרמקולוגים מאוניברסיטת UCLA מתארים את תגובותיהם של שני נבדקים שקיבלו את התרופה הזאת:

"אני נע לאורכה של מנהרת רכבת כלשהי. יש כל מיני אורות וצבעים, בעיקר במרכז, בנקודה רחוקה רחוקה; ואנשים קטנים ועוד משהו מתרוצצים במעברים של המנהרה, במו דמויות מצויירות. הם די קרובים."

"הכול משתנה ממש במהירות, כמו תמונות בסרט, או טלוויזיה, ממש לפניי. אני רואה הכול מתרחש ממש לפניי".

המנהרה, אורות, אנשים וסצינות מסרטים בדיווחים הללו מזכירים את הדימויים המדווחים בחוויות החוץ גופניות.

ההסבר הפסיכולוגי

ההסבר הפסיכולוגי מציע שמוחו של האינדבידואל מייצר את החוויות הנפשיות המוזרות. זיגמונד פרויד, בכתבו על הקושי בהתמודדות עם מחשבות אודות המוות, אמר שנוח לנו יותר לדמיין את עצמנו כמתבוננים במצב מהצד. מספר פסיכיאטרים מודרניים, בהמשיכם את אותה תיאוריה, טוענים שהחוויות החוץ גופניות הנן למעשה מנגנוני הגנה כנגד חרדת המוות. כלומר, כיוון שהמחשבה אודות מוות עצמי היא כה מפחידה, שכלו של החולה ממציא את החוויות החוץ גופניות על מנת לדמות שרק הגוף מת, אך הנפש או הרוח ממשיכות לחיות.

ד"ר ראסל נוייאס, פסיכיאטר מאוניברסיטת איווה, ערך מחקר מעמיק על חוויותיהם של אנשים בהיותם נתונים במצבים בהם חייהם היו בסכנה. הוא אומר שהחוויות החוץ גופניות הן "מנגנון חירום… פעולת רפלקס, אם תרצו". נוייאס ושותפו קלטי כותבים: "בהיתקלות עם סכנת מוות אנו מוצאים שיחידים נהפכים לצופים במתרחש, ועל ידי כך מרחיקים עצמם ביעילות מהסכנה."

פסיכולוגים אחרים תוהים באם החולים מבלבלים בין הפירוש האישי שלהם לגבי החוויה לבין מה שהתרחש במציאות. נראה כי החלק המודע של המוח זקוק להסבר לגבי חזון בלתי רגיל; לכן, הוא מפרש את המאורע במונחים מוכרים. לכן, אומרים הפסיכולוגים הללו, החולים המוחזרים לחיים מדווחים על שיחות עם קרובים שכבר נפטרו או דמויות דתיות המוכרות להם מתרבותם.

תיאוריות רוחניות

ההסברים הרוחניים מביאים בחשבון את קיומו של הרובד המטא פיזי. הם רואים ברבות מן החוויות החוץ גופניות הללו גילויים אמיתיים של הרובד הזה. ד"ר מודי, בעודו מודה בחוסר יכולתו להוכיח את אמונתו, סבור כי החוויות החוץ גופניות מייצגות מראות ראשוניים של החיים שלאחר המוות.  ד"ר קובלר-רוס המפורסמת, מחברת ידועה אודות מוות ומיתה, אומרת שהחלה להאמין בחיים שלאחר המוות דרך מחקר שערכה על חוויות חוץ גופניות ותופעות קרובות.

רבים ציינו כי נראה שהחוויות בספרו הראשון של ד"ר מודי, Life After Life, עומדות בסתירה לכמה רעיונות מקראיים מסורתיים אודות החיים שלאחר המוות. כל החולים – לא משנה מהי אמונתם – מדווחים על אושר והתרגשות ללא רמז לחוסר נעימות, גיהנום או דין. אולם, ספרו הראשון של ד"ר מודי בוסס על תצפיות מוגבלות. מחקר נוסף הוסיף מידע חדש שאותו הוא מציג בספרו השני, Reflections on Life After Life, שיצא לאור שנתיים מאוחר יותר.

כעת הוא דיבר עם מספר רב של חולים המתייחסים ל"עיר של אור" ומתארים סצינות שמזכירות חומר מקראי. כמה מחוליו האחרים מדווחים שראו "יצורים שנראה כי היו 'לכודים' במצב הווייתי מאוד לא נוח". אישה אחת אשר לכאורה הייתה "מתה" למשך 15 דקות אמרה שראתה רוחות שנראו לה מבולבלות. "נראה כי הן דשדשו" – היא מדווחת – "כמו שהיה עושה מי שכבול ברגליו בשלשלאות… ונראה כי הן לא ידעו לאן הן הולכות. לכולן הייתה הבעה מדוכדכת. זה היה די מדכא."

כעת מצהיר ד"ר מודי: "שום דבר במקרים שפגשתי אינו פוסל קיומו של גיהנום."

יש המרגישים שהחוויות החוץ גופניות אינן תואמות למושגים המקראיים אודות משפט סופי באחריתו של העולם. אף אחד לא מדווח על עמידה לפני אלוהים וקבלת גזר דין נצחי. ד"ר מודי מגיב על כך בספרו השני בהצביעו כי "סופו של העולם עדיין לא התרחש" כך שאין חוסר התאמה. "מאוד יתכן שיהיה משפט סופי", הוא אומר. "חוויות הנושקות במוות לא מרמזות בשום דרך על ההיפך."

 

סוביקטיביות?

כיצד יש להתייחס לחוויות החוץ גופניות ולקשר שלהן לנושא החיים לאחר המוות? שיטות מדעיות או מחקריות לא מסוגלות לפתור את החידה, כפי שיודו בכנות מספר מדענים. לא רק שקשה לספק מצבים עם בקרה, כדי לבודד את המשתנים, בזמן אירועי חירום רפואיים; למדען גם אין שום כלים כדי לקבוע את תוכן האירועים ברובד הרוחני או הנפשי. עדויות אישיות לבדן אינן מספיקות כמבחן אמיתות במקרים הללו. חוויות נפשיות סובייקטיביות יכולות להיות מטעות והן חשופות להשפעה של פגיעה, תרופות, טראומות פסיכולוגיות וכד', כפי שהוצג קודם. בנוסף, לאיזו מסקנה נגיע כאשר החוויות משתנות ממקרה למקרה?

הגישה הרוחנית

ישנן סמכויות רוחניות הטוענות כי הן מסוגלות לספק לנו מידע אודות החיים שלאחר המוות. אך עם כל-כך הרבה סמכויות רוחניות שונות המוכרות כיום, למי עלינו להאמין?

בהיסטוריה של עם ישראל חי יהודי שהשפיע רבות על הגזע האנושי. מספר גדל והולך של נשים וגברים משכילים בארץ מגיעים למסקנה שישוע מנצרת הינו מנהיג רוחני שניתן לסמוך עליו. הסיבה העיקרית למסקנה זו היא, שהוא ניבא בהצלחה את החוויה החוץ גופנית שלו– כלומר, מותו ותקומתו מן המוות. שקול את הראיות:

ישוע הוצא להורג בצליבה והוכרז כמת. גופתו נעטפה בתכריכים כמו מומיה ולאחר מכן הושמה בקבר. אבן עצומת ממדים גוללה על פתח הקבר. מחלקה של חיילים רומאים הוצבה מחוץ לקבר למשמר מפני שודדי קברים.

ביום השלישי, האבן נגולה והקבר היה ריק, אולם תכריכי הקבורה היו עדיין במקום. השומרים הרומיים סיפקו את ההסבר המפוקפק שתלמידי ישוע גנבו את הגופה כאשר הם נרדמו. איך הם היו יכולים לדעת מי עשה זאת אם ישנו?

בינתיים, מאות אנשים אמרו שהם ראו את ישוע חי ושהם האמינו בו, משום שמה שהוא אמר שיקרה אכן קרה. הן הרשויות הרומיות והן המנהיגים היהודיים, היו מעונינים מאד להציג את גופת ישוע לראווה ובכך לפגוע בתנועה בעודה באיבה. אולם אף אחד לא עשה כן. הקבר נשאר ריק ומאות מתושביה היהודים של ירושלים ויהודה הסיקו שישוע אכן קם לתחייה. תלמידיו של ישוע היו כה משוכנעים שהוא קם שהם סבלו בשמחה עינויים ואף מוות בעבור אמונתם.

ישוע מנצרת חזה בהצלחה את תקומתו שלו. לא הייתה זו שיבה לחיים לאחר שליבו הפסיק לפעום למספר דקות בלבד. זו הייתה תקומה גופנית דרמטית לאחר מספר ימים בקבר. מדוע המאורע הזה כה חשוב? התקומה מראה שלישוע יש שלטון על המוות, המבסס אותו כסמכות רוחנית. מאחר שהוא נשאר עקבי בהצהרותיו, אותן אנו יכולים לבדוק (כמו ניבוי תקומתו מן המוות), נראה כי יש לנו קרקע מוצקה לבטוח בו בהצהרות שאותן איננו יכולים לבדוק (כגון אלה שהוא אמר אודות חיים לאחר המוות).

השפעות שטניות?

ייתכן שחוויה חוץ גופנית נתונה תהיה לחלוטין רוחנית ועדיין לא מאלוהים. לאור מה שנכתב עד כה, כיצד יש לפרש חוויות חוץ גופניות? הנה מספר קווים מנחים בהם אני משתמש:

כיוון שהגעתי למסקנה שראיות היסטוריות תומכות הן בסמכותו של ישוע והן בדיוקם של כתבים מקראיים, אני מקבל אותם כקנה מידה. אם חוויה חוץ גופנית נתונה סותרת הצהרות או עקרונות מקראיים, אינני מקבל את החוויה הזו כחוויה שהיא מאלוהים. אם החוויה אינה סותרת הצהרות או עקרונות מקראיים, אזי ייתכן שהיא מאלוהים.אני אומר "ייתכן" כיוון שתמיד תתכן השפעה מאחד מהגורמים האחרים – גוף, סמים או מוח.

כמו כן ייתכן שחוויה חוץ גופנית נתונה תהיה לחלוטין רוחנית ועדיין לא מאלוהים. התנ"ך מלמד בבירור אודות קיומן של ישויות רוחניות רעות. אחת מן הישויות הללו הסוותה עצמה כנחש ורימתה את חווה, וכתוצאה מכך הושחתה הבריאה והגזע האנושי.  בהמשך פעילות הרמאות שלהם, הברית החדשה מציינת כי הם שקרנים המסווים עצמם כ"מלאכי אור".

האם זו יכולה להיות הסיבה לכך שלעתים ישות האור בחוויה החוץ גופנית אומרת לחולים לחזור ולחיות חיים טובים בלי להזכיר את הצורך באלוהים או בישועה? המקרא מלמד שהחיים אכן ממשיכים לאחר המוות. עדיין, המקרא גם מלמד שלא כל האנשים ייכנסו לחיי אושר וסיפוק לאחר שימותו. במקום זאת דניאל מצהיר ש"רבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם." הנביא ישעיהו כותב שהצדיקים "יצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה, והיו דראון לכל בשר."

מה קובע את היעוד הנצחי של בני האדם בחיים העתידים לבוא? דוד המלך מצהיר כי שמחה, סיפוק והנאה נמצאים ביחסים אישיים עם אלוהים. אולם, כולנו נמצאים במצב של פירוד וניכור מאלוהים. מצב זה נקרא חטא, והוא מונע מאתנו להשיג את מלוא ההגשמה והסיפוק בחיים האלה, ולבלות נצח נצחים עם אלוהים.

הפתרון האחד והיחיד לבעיית החטא, לפי התנ"ך, היא כפרה המבוססת על קורבן. הכפרה המושלמת עבור החטא, כפי שניבא הנביא ישעיהו, הייתה צריכה להיות קרבנו העצמי של המשיח: "והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו, מוסר שלומנו עליו, ובחבורתו נרפא לנו."  דרך קרבן זה ישעיהו אומר לנו שהמשיח "יצדיק רבים".

 

עשויים גם לעניין אותך: