8 טיעונים לקיומו של אלוהים

האם יש טיעונים טובים לקיומו של אלוהים? האם זה בכלל משנה אם הוא קיים?

אין שאלה בחוויה האנושית התובעת תשובה, מאשר השאלה "האם יש אלוהים?". כל אדם חייב להשיב על השאלה הזאת, והתשובה מרחיקת לכת בתוצאותיה ומשמעותה. האם זה משנה אם אלוהים קיים? והאם יש בכלל סיבות טובות לחשוב שהוא קיים?

אם אלוהים לא קיים, החיים בתכליתם חסרי משמעות. אם חייך נידונים לסוף של מוות, אז זה לא משנה בסופם, איך חיית. אין הבדל בין אם היית קיים, לבין אם לא. כמובן, חייך יכלו להיות בעלי חשיבות יחסית בכך שהשפעת על אחרים או על דרך ההיסטוריה. אבל בסופו של דבר, גם שאר האנושות נידונה להרס ומוות של היקום. לבסוף, זה לא משנה מי אתה או מה אתה עושה, החיים חסרי משמעות. לכן, תרומתו של המדען לקידום הידע האנושי, מחקרו של הרופא להקלת כאב וסבל, מאמציו של הדיפלומט להבטחת שלום בעולם, קורבנות של אנשים טובים בכל מקום כדי לשפר את המין האנושי- בשורה התחתונה, כל אלה מגיעים לשום דבר. לכן אם אין אלוהים, החיים הם חסרי כל משמעות.

אם אלוהים לא קיים, אז אנחנו חייבים לחיות, בסופו של דבר, ללא תקווה. אם אין אלוהים, אז אין תקוה לגאולה מהחסרונות של היקום המוגבל שלנו. לדוגמא, אין תקווה לגאולה מהרוע. למרות שאנשים רבים שואלים איך אלוהים יכל לברוא עולם שמעורב בהרבה רוע, ללא ספק רוב הסבל בעולם הוא תוצאה של אכזריותו של האדם כלפי השני. אם אלוהים לא קיים אנחנו נעולים ללא תקווה בעולם מלא בסבל מיותר ובלתי נגאל.

מצד שני, אם אלוהים כן קיים, אז לא רק שיש משמעות ותקווה, אבל ישנה גם האפשרות לבוא לדעת את אלוהים ואת אהבתו באופן אישי. חשבו על זה! שהאלוהים האינסופי יאהב אותך וירצה להיות חברך האישי. זו ההגשמה של הייעוד שלנו. בפירוש, אם אלוהים קיים, זה לא עושה רק הבדל עצום עבור המין האנושי בכללי, אבל זה יכול לעשות הבדל משנה חיים בשבילך גם כן. עכשיו באופן גלוי כל זה לא מוכיח כי אלוהים קיים, אבל זה כן מראה שקיומו עושה הבדל עצום.

לכן, גם אם הראיות בעד ונגד אלוהים היו שוות באופן מוחלט, הדבר ההגיוני והרציונלי לעשות, לדעתנו, זה להאמין בו. כלומר, אנחנו חושבים שזה לא הגיוני כאשר הראיות שוות, להעדיף מוות חוסר תועלת וייאוש על פני תקווה, משמעות ושמחה. אבל למעשה, אנחנו לא חושבים שהראיות לקיומו של אלוהים-בעד ונגד שוות באופן מוחלט. ישנן סיבות טובות להאמין באלוהים, ועכשיו נציג בקצרה שש מתוכן. ספרים שלמים נכתבו על כל אחת מהראיות הללו, ולכן נשתדל להציג בקצרה כל אחת מהן, ובהמשך נוכל להיכנס לעומק העניין. אז, האם אלוהים קיים? כמטיילים לפני המסע של החיים, זה התפקיד שלנו לנסות להבין את המציאות. ההשערה כי אלוהים קיים נתמכת על ידי טווח רחב של עובדות.

1. אלוהים הוא התשובה הכי טובה לשאלה "למה הכל קיים?"

תאר לך שאתה מטייל ביער מרוחק שרגל אדם לא דרכה בו לפניך, ומוצא כדור מונח על האדמה. בצורה טבעית תחשוב איך הוא הגיע לשם. אם החבר שאיתך יגיד "זה פשוט שם, ללא הסבר", לא תיקח את דבריו ברצינות ותחשוב שהתשובה שלו לא הגיונית, או שתניח שהוא רוצה להמשיך בדרך בלי להקדיש למוצא הכדור מחשבה נוספת. עכשיו, אם נגדיל את הכדור עד שיהיה שווה בגודלו ליקום, זה הרי לא ימנע מאיתנו את הצורך למצוא הסבר לקיומו. אז מה ההסבר לקיומו של היקום?

בשימוש במושג 'יקום', הכוונה היא לכל המציאות של המרחב והזמן. ההסבר של היקום יכול להימצא במציאות טרנסצנדנטלית, כלומר מציאות שהיא מעבר ליקום ומעבר למרחב ומעבר לזמן. כזו שהקיום שלה הכרחי מבחינה מטפיזית. עכשיו ישנה רק צורת חשיבה אחת, בה אפשרי לקבל יקום קונטינגנטי, כלומר תלוי בגורמים החיצוניים אליו מגורם הכרחי בקיומו, והוא אישיות הבוחרת באופן חופשי לברוא מציאות קונטינגנטית. מכאן ההנחה ההכרחית היא, שההסבר הכי טוב לקיומו של היקום הקונטינגנטי הוא אישיות טרנסצנדנטלית, זו המוכרת יותר בשם "אלוהים".

אפשר לסכם כך את הטענה:
1.לכל דבר שקיים יש הסבר לקיומו- או בטבעו ההכרחי או בגורם חיצוני.
2. אם ליקום יש הסבר לקיומו, ההסבר הוא אישיות טרנסצנדנטלית- אלוהים.
3. היקום קיים.
4. לכן, ליקום יש הסבר לקיומו.
5. לכן, ההסבר לקיומו של היקום הוא אישיות טרנסצנדנטלית- אלוהים.

2. הטיעון הקוסמולוגי-אלוהים הוא ההסבר הכי טוב למוצאו של היקום.

האם אי פעם שאלת את עצמך מאיפה היקום הגיע? למה כל מה שקיים קיים, במקום להיות שום דבר? באופן כללי אתאיסטים נוטים לומר כי היקום הוא פשוט נצחי וזה הכל. האם יש הגיון באמירה הזו? הקדישו לכך רק דקה של מחשבה. אם ליקום מעולם לא הייתה התחלה, זה אומר שמספר אירועי העבר בהיסטוריה של היקום גם הוא אינסופי. אבל מתמטיקאים מכירים בכך שקיומו של האינסוף הממשי מוביל לסתירות קשות ולפרדוקסים בלתי פתירים. לצורך הדוגמא, הניחו שיש בידכם מספר אינסופי של מטבעות ממוספרים: 1,2,3 …וכן הלאה, עד אינסוף. ואז נלקחו מכם כל המטבעות. כמה מטבעות נשארו לכם? ובכן, האינסוף טוען כי עדיין הייתה בידכם אותה כמות המטבעות, אינסוף מינוס אינסוף שווה..אינסוף! עכשיו הניחו שבמקום לקחת את כל המטבעות, נלקחו רק המטבעות אחרי המטבע הממוספר 3. כמה מטבעות נשארו לכם? ובכן, שלוש! מכאן שאינסוף מינוס אינסוף שווה 3! בכל אחד מהמקרים נלקח מספר זהה של מטבעות ממספר זהה של מטבעות ובכל זאת קיבלנו תוצאות סותרות. כמובן שמבחינה מתמטית, אלו הן התוצאות הנכונות, וניתן אף להוכיח זאת. אך מבחינה מציאותית, מצב כזה לא יכול להתממש, כי מצב כזה הוא אבסורדי.

בשביל דוגמא נוספת ניקח את הפלנטות צדק ושבתאי. נניח כי כל סיבוב של שבתאי מסביב לשמש, הפלנטה צדק משלימה שניים. אם שבתאי השלים עשרה סיבובים, צדק השלים 20. אם שבתאי השלים טריליון סיבובים, צדק השלים 2 טריליון. ככל שהם מרבים להסתובב, כך שבתאי נופל מאחורי צדק. עכשיו נהפוך את הנתונים. דמיינו כי שבתאי וצדק הסתובבו סביב השמש מאז ומעולם, אינסוף נצחי. מי מהם השלים יותר סיבובים? ובכן, התשובה המתמטית הנכונה היא שמספר הסיבובים של שתי הפלנטות הוא זהה! זה נשמע אבסורדי, כי ככל שהם מסתובבים כך גדל ההבדל בניהם. אז איך מספר הסיבובים שלהם באופן קסום הופך להיות זהה רק בגלל שהם הסתובבו מסביב לשמש מנצח נצחים?

או לדוגמא, נניח שמישהו מבקש מכם להאזין לדיסק שבו מספר אינסופי של שירים. במקביל, הוא מבקש מחברכם להאזין למספר אינסופי של דיסקים ובכל אחד מהם אינסוף שירים. מי מכם האזין ליותר שירים? במקרה של הדיסק הבודד או במקרה השני עם אינסוף הדיסקים? ובכן בשני המקרים מספר שווה של שירים למרות שבמקרה הראשון היה מדובר בדיסק בודד. כל זה מראה שאינסוף ממשי הוא פשוט רעיון בשכל שלנו, לא משהו שקיים במציאות.

דויד הילברט, אולי המתמטיקאי הגדול ביותר במאה העשרים אמר: "האינסוף לא ימצא בשום מקום במציאות, גם לא בטבע וגם לא יספק בסיס לגיטימי בשביל מחשבה רציונלית". האינסוף הוא אך ורק רעיוני או דמיוני. מכיוון שאירועי העבר הם לא סתם רעיונות והם גם לא דמיוניים, מספר אירועי העבר חייב להיות סופי. לכן, סדרת אירועי העבר לא יכולה ללכת אחורה לנצח. ליקום הייתה חייבת להיות התחלה. המסקנה הפילוסופית הזו אושרה על ידי גילויים חשובים באסטרונומיה ואסטרופיזיקה. בעקבות אחד מהפיתוחים המרשימים של המדע המודרני, יש לנו עדויות חזקות שהיקום לא נצחי אך בעל התחלה אבסולוטית, במאורע שנקרא "המפץ הגדול".

המפץ הגדול מייצג את המקור של היקום- מכלום. מאחר וכל החומר והאנרגיה, אפילו המרחב הפיזיקלי והזמן עצמו, הגיעו לידי קיום במפץ הגדול. כפי שהפיזיקאי ג'ון בארוו ופרנק טיפלר מדגישים: "בנקודה הסינגולרית, המרחב והזמן הגיעו לידי קיום. שום דבר לא התקיים לפני הנקודה הסינגולרית, אם היקום נוצר בסינגולריות כזו אז אכן יש לנו בריאה יש מאין (ex nihilo)". כמובן שתאוריות חלופיות הוצעו בעשורים האחרונים בכדי להימנע מההתחלה האבסולוטית. אבל אף אחת מהן הצליחה להביא את עצמה לקהילה המדעית כמתקבלת על הדעת יותר מתאוריית המפץ הגדול.

למעשה, בשנת 2003, ארווין בורד, אלן גות' ואלכסנדר וילנקין, היו מסוגלים להוכיח שכל יקום שנמצא במצב של התפשטות קוסמית לא יכול להיות נצחו בעברו. מה שעושה את ההוכחה שלהם לכל כך חזקה, הוא שהמודל שלהם לא תלוי בתיאור הפיזיקלי של היקום הקדום. מכיוון שאין לנו עדיין תיאוריית כבידה קוונטית, אנו עדיין לא יכולים לספק תיאור פיזיקלי לשבריר השנייה הראשון של היקום. אבל התאורמה של בורד-גות'-וילנקין לא תלויה בשום תיאור פיזיקלי של אותו הרגע. ההוכחה שלהם תקפה גם על הווקום הקוונטי שאולי לקח מקום ביקום הקדום, אשר מדענים קוראים לו בהולכת שולל "כלום". לכן גם הוא לא יכול להיות נצחי בעברו אלא חייבת להיות לו התחלה אבסולוטית.

התאורמה של בורד-גות'-וילנקין מראה שאפילו אם היקום שלנו הוא רק חלק ממה שנקרא "multiverse"-רב יקומים, אז גם להם חייבת להיות התחלה אבסולוטית, כמו לכל צורת יקום שמתבטאת בתאוריות הקוסמולוגיות החלופיות למפץ הגדול, שאגב מלאות בבעיות מהותיות. וילנקין התבטא בנוגע לכך באומרו: "אומרים שמה שמשכנע אדם רציונלי הוא טיעון, אבל מה שמשכנע אפילו אדם לא רציונלי הוא הוכחה. כשההוכחה עכשיו במקומה, קוסמולוגים כבר לא יכולים להתחבא מאחורי האפשרות של יקום בעל עבר נצחי. אין מנוס, הם חייבים להתייצב מול הבעיה של ההתחלה הקוסמית".

אנט'וני קני מאוניברסיטת אוקספורד כותב: "חסיד תאוריית המפץ הגדול, לפחות אם הוא אתאיסט, חייב להאמין שהיקום הגיע מכלום ועל ידי כלום". כמובן שזה לא הגיוני. מ'אין דבר' לא בא 'דבר'. אז למה היקום קיים במקום לא להיות קיים, ומאיפה הוא הגיע? חייב להיות גורם אשר הביא אותו לידי קיום. אנו יכולים לסכם כך את הטיעון שלנו:

1. לכל מה שמתחיל להתקיים יש גורם.
2. היקום החל להתקיים.
3. לכן, ליקום יש גורם.

בהינתן תוקף לשני הסעיפים, המסקנה עוקבת בצורה הכרחית. מעצם טבעו של הטיעון, גורם היקום חייב להיות גורם הכרחי בקיומו- בלתי נגרם, בלתי משתנה, נצחי ולא חומרי שהביא את היקום לידי קיום. הוא חייב להיות הכרחי, כלומר בלתי נגרם, מכיוון שהראינו כיצד לא יכולה להיות רגרסיה אינסופית של גורמים. זה חייב להיות נצחי, ולכן אינו משתנה משום שהזמן כרוך בשינויים. בגלל שהגורם ברא את המרחב, הוא חייב להתעלות מעל המרחב- להיות מחוץ למרחב, לא פיזי ולא חומרי. ישנן שתי אופציות המתאימות לתיאור:

1. אובייקטים מופשטים.
2. שכל (לא חומרי).

אובייקטים מופשטים לא יכולים לעשות כלום. מעצם ההגדרתו, אובייקט מופשט לא יכול לגרום לשום דבר. קחו לדוגמא את המספר 7. מעצמו הוא לא יכול לעשות כלום, ולכן הגורם חייב להיות שכל טרנסצנדנטלי (מחוץ) ליקום. יתרה מזאת, הגורם חייב להיות אישיות, אחרת איך יכול גורם נצחי להביא לתוצאה טמפורלית (זמנית)? אם הגורם היה סט מכאני תפעולי של תנאים הכרחיים ומספיקים, אזי הגורם לא יכל להתקיים ללא תוצאתו או השפעתו. לדוגמא, הגורם לקיפאון המים היא טמפרטורה נמוכה מ-0. אם הטמפרטורה הייתה מתחת לאפס מנצח נצחים, אז כל המים שהיו מסביב היו צריכים להיות קפואים מנצח נצחים. בלתי אפשרי להניח שהמים התחילו פתאום לקפוא, לפני זמן סופי.

אם הגורם נצחי גם השפעתו צריכה להיות נצחית. הדרך היחידה של הגורם להיות נצחי ולהשפעתו זמנית, היא אם הגורם הוא אישיות, הבוחרת ליצור בחופשיות השפעה בזמן מסוים, ללא תנאים קודמים. לצורך הדוגמא, איש אשר יושב מנצח יכול בחופשיות לבחור לעמוד. לכן הגענו לא רק לגורם טרנסצנדנטלי ליקום, אלא לבורא פרסונלי- בעל אישיות. אין זה מדהים, שתאוריית המפץ הגדול מאשרת את מה שהמאמינים תמיד האמינו? שבראשית ברא אלוהים את היקום? עכשיו זה תלוי בך להחליט: מה מספק את ההגיון שלך יותר? ההסבר התאיסטי, או זה הסובר כי היקום צץ לו משום מקום, על ידי כלום? לנו לפחות, אין בעיה לקבל את האפשרות הראשונה.

 

3. כיוונון עדין- אלוהים הוא ההסבר הכי טוב לכיוונון העדין של היקום לחיים תבוניים

 

במשך 40 השנה האחרונות, מדענים גילו כי קיומם של חיים תבוניים, תלוי במאזן מורכב ועדין של תנאים התחלתיים הנתונים כבר במפץ הגדול עצמו. פעם מדענים סברו כי לא משנה אילו תנאים התחלתיים היו ליקום, לבסוף היו מתפתחים חיים תבוניים. אבל עכשיו אנו יודעים כי קיומנו תלוי במאזן מדויק בצורה שלא ניתן לעלות על הדעת. קיומם של חיים תבוניים תלוי בקונספירציית תנאים התחלתיים, החייבים להיות מכוונים ברמה מדוייקת להפליא. הכוונון העדין בא לידי ביטוי בשתי דרכים. הראשונה, כאשר חוקי הטבע מתבטאים כמשוואות מתמטיות, מופיעים בהם קבועים מסוימים. למשל, קבוע הכבידה (G = 6.673 x 10-11/m3/kg/sec2). קבועים אלו לא נגרמים או נקבעים על ידי חוקי הטבע. חוקי הטבע הם בקנה אחד עם מגוון רחב של ערכים שונים לקבועים האלה.

בנוסף לקבועים אלו, ישנם גדלים פיזיקליים מסוימים שניתנו כתנאים התחלתיים, וחוקי הטבע פועלים על פיהם. לדוגמא, כמות האנטרופיה או המאזן בין חומר ואנטי חומר ביקום. כל הקבועים והגדלים הללו נופלים לטווח צר של ערכים, המאפשרים חיים בצורה פלאית. אם הקבועים והגדלים הללו היו משתנים ולו מעט, האיזון היה מופר, והחיים לא היו יכולים להתקיים. הפיזיקאי פי.סי דייוויס חישב כי שינוי בכוח הכבידה או בכוח הגרעיני החלש ב 10^1:10 היה מונע מהיקום לאפשר חיים. הקבוע הקוסמולוגי שמניע את האינפלציה של היקום ואחראי על האצת התפשטות היקום באופן בלתי מוסבר מכוון ל120^1:10.

רוג'ר פנרוז מאוניברסיטת אוקספורד חישב, כי הסיכויים שיווצר מצב של אנטרופיה נמוכה במפץ הגדול על ידי אקראיות בלבד הם בסדר גודל של 1 מתוך(123)^10^10. פנרוז מגיב על כך באומרו: ”אני לא יכול להיזכר בשום דבר אחר בפיזיקה שדיוקו אפילו מתקרב בקצת לזה של אנטרופיית המפץ הגדול… דיוק של (123)^10^10!”.. זה לא רק הקבוע או הגודל שצריכים להיות מדוייקים בצורה מפליאה, אלא גם יחסם האחד לשני חייב להיות מכוון. סיכויים מוכפלים בסיכויים שמוכפלים בסיכויים עד שהמוח שלנו מסוחרר ממספרים שההבנה קטנה מלהכיל. ישנן שלוש אופציות היכולות להסביר את הנוכחות של הכיוון המדויק של היקום: 1. הכרח פיזיקלי. 2. אקראיות. 3. תכנון תבוני.

האופציה הראשונה מחזיקה בכך שקיימת "תאוריה של הכל" (T.O.E) אשר מסבירה את דרכו של היקום. כלומר, הכל קיים מתוך הכרח, ואין סיכוי ריאלי שהדברים היו בצורה שונה. האופציה השנייה טוענת, כי הכיוונון העדין בא לידי קיום בעקבות אקראיות בלבד, תאונה שהתרחשה ואנחנו ברי המזל שהרוויחו ממנה. החלופה השלישית מבטלת את שתי האפשרויות הללו, לטובת שכל תבוני העומד מאחורי היקום ואחראי לו, זה שעיצב את היקום כך שיאפשר חיים. מהי האפשרות הסבירה וההגיונית יותר?

האופציה הראשונה לא סבירה כלל. אין סיבה פיזיקלית שלקבועים הללו ולגדלים הללו יהיו ערכים המאפשרים חיים. כמו שפי.סי. דייוויס אמר: "גם אם חוקי הפיזיקה היו ייחודיים, אין הדבר אומר כי היקום עצמו צריך להיות ייחודי… חוקי הפיזיקה חייבים להיות מוגדרים על ידי תנאים קוסמיים התחלתיים. אין שום רעיון כיום על 'חוקי תנאים התחלתיים"… יותר מכך… זה נראה כאילו שהיקום הפיזי לא חייב להיות בדרך שהוא כעת. הוא יכל להיות שונה"…. לדוגמא המועמדת המובטחת ביותר ל "תאוריה של הכל" היא "תורת העל מיתר" והיא בכלל לא מנבאת באופן ייחודי את היקום שלנו. למעשה תורת המיתרים מאפשרת 500^10 יקומים שונים בעלי אותם חוקים שיש ליקום שלנו אך עם ערכים שונים לגמרי לחוקים הללו.

כלומר ערכי הקבועים של חוקי הטבע אינם הכרחיים ואינם נגרמים או נקבעים על ידי החוקים. הם פשוט ניתנו כך במפץ הגדול. לכן האופציה הזו לא יכולה להסביר את הכיוון העדין שלנו. אז מה בנוגע לאפשרות השנייה, האם הכיוון העדין ביקום הוא בגלל אקראיות? הבעיה עם האלטרנטיבה הזו היא כי הסיכוי ליקום מאפשר חיים הוא פשוט קטן בצורה בלתי נתפסת. בשביל להציל את האלטרנטיבה הזו חסידיה של האפשרות הזו הוכרחו לאמץ את היפותזת הרב יקומים אשר איפשהו בהם יקום מכוון לחיים תבוניים יופיע באקראיות ואנחנו למרבה המזל נפלנו באותו היקום.

ישנן לפחות 2 בעיות בהיפותזה זו: ראשית, אין עדויות שרב יקומים בכלל קיים. אף אחד לא יודע אם יש יקומים אחרים. יותר מזה, זכרו שהמודל של בורד גות' וילנקין הוכיח שכל יקום שנמצא במצב של התפשטות קוסמית לא יכל להיות נצחי. ההוכחה שלהם תקפה גם לרב יקומים גם כן. לכן, בגלל שהעבר הוא סופי, רק מספר סופי של יקומים יכלו להיווצר עד עכשיו, לכן אין ערובה שיקומנו שמכוון לחיים תבוניים יופיע בתוך "להקת יקומים" (אינסופית).

שנית, אם היקום שלנו הוא חלק אקראי מתוך להקה אינסופית של יקומים אז זה סביר יותר באופן גורף שאנחנו אמורים לראות יקום שונה מהיקום שאנחנו עכשיו רואים, רוג'ר פנרוז חישב כי זה סביר יותר באופן בלתי נתפס שמערכת השמש שלנו צריכה פתאום להיווצר על ידי התנגשויות אקראיות של חלקיקים מאשר ליקום מכוון להתקיים. אז אם היקום שלנו הוא חלק אקראי מתוך להקה אינסופית של יקומים אז זה יותר סביר באופן בלתי נתפס שאנחנו צריכים לראות את היקום שלנו לא גדול יותר ממערכת השמש. או שוב, אם היקום שלנו הוא חלק אקראי מתוך להקה אינסופית של יקומים אנחנו אמורים היינו לחוות אירועים מוזרים כגון: סוסים צצים לידי קיום מתוך התנגשויות אקראיות של חלקיקים וכו' וכו'.

מאחר ואירועים כאלו, יותר סבירים מאשר סידורם של כל הערכים של הקבועים לתוך טווח זעיר מאוד שיאפשרו חיים. מאחר ואנו לא חווים יקום כזה, העובדה הזו סותרת את האפשרות של "להקת יקומים אינסופית". לכן האפשרות שהמאמינים תמיד החזיקו, שיש מתכנן תבוני ליקום, נראית יותר הגיונית ורציונלית להחזיק מאשר האלטרנטיבה שהאתאיסטים מחזיקים שהיקום פשוט באקראיות הופיע כך בדיוק בלתי נתפס בשביל לאפשר חיים תבוניים.

אפשר לסכם כך את הטיעון:

1. הכוונון העדין של היקום הוא בזכות או הכרח פיזיקלי או אקראיות או תכנון תבוני.
2. הכוונון העדין של היקום הוא לא בזכות הכרח פיזיקלי או אקראיות.
3. לכן הוא מוסבר על ידי תכנון תבונה.

4. אלוהים הוא ההסבר הכי טוב לישימות של המתמטיקה לעולם הפיזי.

לפילוסופים ולמדענים אין הסבר למה שהפיזיקאי יוג'ין ויגור קרא "היעילות המסתורית של המתמטיקה." כלומר איך זה שתאורטיקן מתמטיקאי כמו פיטר היגס יכול לשבת בשולחנו ועל ידי שפיכת משוואות מתמטיות, לחזות חלקיק יסודי אשר מדענים מגלים 30 שנה לאחר מכן, אחרי השקעה של מיליוני דולרים ואלפי שעות עבודה.

מתמטיקה זו השפה של הטבע. אבל איך אפשר להסביר את זה? אם אובייקטים מתמטיים הם מופשטים ונבדלים מבחינה אינטראקצית מהיקום אז הישימות המתמטית במילים של הפילוסוף של המתמטיקה פינלופי מדי היא צירוף מקרים משמח . אך הבעיה היא שנטורליזם לא סובל צירופי מקרים קוסמיים. אבל מצד שני, אם אובייקטים מתמטיים הם רק אשליות איך זה שהטבע כתוב בשפה של האשליות הללו? לנטורליזם אין כל הסבר לקשר המסתורי הזה של המתמטיקה לעולם הפיזי. לעומת זאת לתאיסט יש כבר הסבר: כאשר אלוהים ברא את היקום הפיזי הוא עיצב אותו במבנה מתמטי שהיה לו בשכלו.

אפשר לסכם כך את הטיעון:

1. אם אלוהים לא קיים הישימות של המתמטיקה לעולם הפיזי תהיה צירוף מקרים משמח.
2. הישימות של המתמטיקה היא לא צירוף מקרים משמח.
3. לכן, אלוהים קיים.

5. ערכים וחובות מוסריים אובייקטיבים בעולם- אלוהים הוא ההסבר הכי טוב לקיומם.

אם אלוהים לא קיים, אז ערכי מוסר אובייקטיבים אינם קיימים. להגיד שיש ערכי מוסר אובייקטיבים זה להגיד שמשהו הוא באמת רע ומשהו הוא באמת טוב. בלי קשר בדעתם של אנשים או אמונותיהם. זה להגיד למשל שהשואה זה היה דבר רע מבחינה מוסרית, למרות שהנאצים חשבו שזה היה דבר טוב וזה היה עדיין רע גם אם הם היו מנצחים במלחמת העולם השנייה ושוטפים לכולם את המוח והורגים את מי שלא הסכים איתם כך שכולם היו חושבים שזה דבר טוב. והטענה היא שבהעדרו של אלוהים ערכי מוסר הם לא אובייקטיבים מהבחינה הזו.

הרבה תאיסטים ואתאיסטים מסכימים בנקודה הזו. למשל ג'יי.אל.מאקי מאוניברסיטת אוקספורד, אחד מהאתאיסטים המשפיעים בזמננו מודה:" אם ישנם ערכי מוסר אובייקטיבים הם מחזקים את קיומו של אלוהים .. לכן יש לנו טענה חזקה מתוך המוסר לטובת קיומו של אלוהים". אבל בשביל להימנע מקיומו של אלוהים, מאקי הכחיש את קיומם של הערכי מוסר האובייקטיבים. הוא כתב: " זה קל להסביר את הפן המוסרי כתוצאה טבעית של אבולוציה ביולוגית וחברתית…." פרידריך ניטשה האתאיסט הגדול של המאה ה19 שהכריז את מותו של אלוהים, הבין שמותו משמעו הרס של כל משמעות והערך בחיים. אני חושב שפרידריך ניטשה צדק.

אבל אנחנו צריכים להיות זהירים פה. השאלה היא לא: האם אנחנו חייבים להאמין באלוהים בשביל שנוכל לחיות חיים מוסריים. אני לא טוען שאנחנו חייבים. אלא השאלה היא: בהעדרו של אלוהים האם קיימים ערכי מוסר אובייקטיבים? כמו שמאקי חשב אני לא רואה סיבה לחשוב שבהעדרו של אלוהים, מוסר אנושי הוא אובייקטיבי. אחרי הכל אם אין אלוהים, מה מיוחד כל כך בבני אנוש? הם רק תאונה ביולוגית מקרית של הטבע תוצאה של זמן וחומר ביקום שנידון להרס ומוות. מהשקפה נטורליסטית, מספר פעולות כמו רצח או אונס הם לא יתרון הישרדותי מבחינה אבולוציונית ולכן נהיו "לא אופנתיים" או לא מקובלים אבל זה לא עושה אותה מעשים רעים אובייקטיבית. בראייה נטורליסטית חוץ מהשלכות חברתיות אין באמת משהו רע בלאנוס מישהו.

לכן ללא אלוהים אין טוב ורע מבחינה אבסולוטית שמטיל את עצמו על המצפון שלנו. אבל הבעיה היא שערכי המוסר האובייקטיבים כן קיימים, ועמוק בפנים כולנו יודעים זאת. אין עוד סיבה להכחיש את קיומם של ערכי המוסר האובייקטיבים מאשר קיומה של המציאות הפיזית. ישנם מעשים שהם באמת רעים וישנם שהם באמת טובים כמו שמייקל רוס אמר: "אדם אשר אומר שלאנוס ילד קטן זה מוסרי-טועה כמו אדם שחושב ש- 5=2+2." מעשים כמו, אונס, רצח, התעללות הם לא רק התנהגויות לא מקובלות חברתית-אלא תועבה מוסרית. לעומת זאת, אהבה, הקרבה עצמית, שיוויון הם באמת טובים. אבל אם ערכי מוסר אובייקטיבים לא יכולים להתקיים ללא אלוהים אך ערכי מוסר קיימים זה עוקב הכרחית שאלוהים קיים.

אפשר לסכם כך את הטענה שלנו:

1. אם אלוהים לא קיים, ערכי מוסר אובייקטיבים לא קיימים.
2. ערכי מוסר אובייקטיבים כן קיימים.
3. לכן, אלוהים קיים.

6. הטיעון האונטולוגי- קיומו של אלוהים משתמע מעצם האפשרות של קיומו

בשביל להבין את הטיעון הזה צריך להבין למה פילוסופים מתכוונים כאשר הם אומרים "עולם אפשרי". עולם אפשרי זו הדרך שבה העולם יכל להיות, זהו תיאור כולל של המציאות. אז עולם אפשרי זה לא כוכב או יקום או כל סוג של אובייקט מוחשי. זהו רק תיאור של עולם. העולם הממשי זהו התיאור שנכון, עולם אפשרי זהו תיאור שהוא לא נכון אבל אפשרי כלומר יכל להיות נכון או אמתי. להגיד שמשהו קיים באיזשהו עולם אפשרי זה להגיד שישנו תיאור של מציאות שכוללת את הדבר הזה בתיאור.

להגיד שמשהו קיים בכל עולם אפשרי זה להגיד שלא משנה איזה תיאור של מציאות הוא הנכון הדבר הזה ייכלל בתיאור. לדוגמא חדי קרן לא קיימים למעשה אבל יש עולם אפשרי שבו חדי קרן קיימים. מצד שני, מתמטיקאים חושבים שאובייקטיבים מופשטים כמו מספרים קיימים בכל עולם אפשרי. עכשיו יישמו את כל זה לטיעון האונטולוגי. על פי הטיעון האונטולוגי אלוהים הוא הישות הכי מקסימלית שעולה על הדעת על פי ההגדרה, אם היה משהו גדול ממנו אז הוא היה אלוהים. אז מעצם הקונספט של אלוהים הוא הישות המקסימלית ביותר שעולה על הדעת. אז כמו מה תהיה אותה ישות או אלוהים אם הוא הכי מקסימלי? ובכן הוא יהיה: כל יכול, כל יודע, כל הטוב והוא יתקיים בכל עולם אפשרי.

ישות אשר חסרה לה אחת מהתכונות הללו לא תהיה ישות מקסימלית מעצם ההגדרה, כי אנחנו נהיה מסוגלים לחשוב על ישות גדולה יותר. אבל מה שזה אומר שאם הקיום של אלוהים הוא אפילו אפשרי אז זה אומר שאלוהים חייב להתקיים. כי אם הוא קיים בכל עולם אפשרי הוא גם קיים בעולם הממשי. זה משזה אומר להיות ישות מקסימלית-להיות כל יכול, כל יודע, כל הטוב בכל עולם אפשרי לוגית. לכן אם קיומו של אלוהים אפילו אפשרי זה אומר שהוא קיים בכל עולם אפשרי ולכן בעולם הממשי. אפשר לסכם כך את הטיעון שלנו:

1.זה אפשרי שישות מקסימלית (אלוהים) קיימת.
2.אם זה אפשרי שישות מקסימלית קיימת, אז היא קיימת בעולם אפשרי כלשהו.
3.אם ישות מקסימלית קיימת בעולם אפשרי כלשהו אז היא קיימת בכל עולם אפשרי.
4.אם ישות מקסימלית קיימת בכל עולם אפשרי, אז היא קיימת גם בעולם הממשי.
5.לכן, ישות מקסימלית קיימת בעולם הממשי.
6.לכן, ישות מקסימלית קיימת.
7.לכן, אלוהים קיים.

עכשיו זה עלול להפתיע לדעת שהסעיפים 2-7 לא נמצאים כמעט תחת מחלוקת. רוב הפילוסופים מכירים בכך שאם אפילו קיומו של אלוהים אפשרי, אז הוא קיים הכרחית. אז כל השאלה היא האם קיומו של אלוהים אפשרי? ובכן מה אתם חושבים? האתאיסט חייב להוכיח שזה בלתי אפשרי שישות מקסימלית קיימת הוא חייב להראות שהקונספט של ישות מקסימלית או אלוהים הוא בלתי אפשרי מבחינה לוגית כמו הקונספט של רווק נשוי או מרובע מעוגל.

אבל הבעיה היא שהקונספט של אלוהים בכלל לא נראה בלתי אפשרי מהבחינה הזו. הרעיון של ישות אשר היא כל יכולה, כל יודעת בכל עולם אפשרי נראה הגיוני מאוד יותר מזה ראינו טיעונים אחרים שמחזקים לפחות את הרעיון שזה אפשרי שאלוהים קיים. לכן, האתאיסט נושא פה נטל הוכחה גדול מאוד. אז אשאיר את זה אליכם. האם אתם חושבים שזה אפשרי שאלוהים קיים? אם כן זה עוקב בצורה הכרחית שהוא קיים כפי שראינו קודם.

 

 

---

7. אוקיי, אלוהים קיים, אז למה דווקא ישוע היא הדרך?

תקומתו של ישוע מן המתים- אלוהים הוא ההסבר הכי טוב לעובדות ההיסטוריות בנוגע לחייו ומותו של ישוע.

האיש ההיסטורי ישוע מנצרת היה דמות יוצאת דופן. מבקרי הברית החדשה הגיעו עם דעה של רבים שישוע ההיסטורי הגיע לבמה עם תחושה חסרת תקדים של סמכות אלוהית, הסמכות לעמוד ולדבר במקום של אלוהים. זה למה ההנהגה היהודית האשימה אותו. הוא טען שבתוכו מלכות האלוהים הגיעה, וכהוכחה מוחשית לכך הוא עשה ניסים וגירש שדים. אבל ההוכחה העליונה של טענתו הייתה תקומתו מן המתים. אם ישוע כן קם לתחייה, אז יש לנו נס אלוהי ולכן, עדות לקיומו של אלוהים. עכשיו רוב האנשים חושבים שתקומתו של ישוע מן המתים זה דבר שמקבלים באמונה עיוורת. אבל יש למעשה שלוש עובדות מוצקות, אשר מקובלות על ידי הרוב של ההיסטוריונים של הברית החדשה, שאני מאמין מוסברות הכי טוב על ידי תקומתו של ישוע מן המתים:1. קברו הריק, 2. הופעתו לאחר מותו, 3. היסוד של אמונתם של התלמידים בתקומתו. בוא נסתכל בקצרה בכל אחת מהן.

עובדה מספר 1: קברו של ישוע נמצא ריק על ידי קבוצת נשים ביום ראשון בבוקר. על פי ג'ייקוב קרמר, חוקר אוסטרלי אשר מתמחה במחקר התחייה: "עד עכשיו רוב החוקרים מחזיקים בתוקף, במהימנות של הקבר הריק". על פי ואן דאלן, זה קשה במיוחד לטעון נגד הקבר הריק, אלה שמכחישים את הקבר הריק עושים זאת על בסיס תאולוגי או על בסיס הנחות פילוסופיות.

עובדה מספר 2: בנסיבות שונות אנשים שונים ראו הופעות של ישוע חי אחרי מותו. כמו שגרד אל דימאן מבקר גרמני ידוע של הברית החדשה אמר: "זה ברור היסטורית ששמעון כיפא והתלמידים חוו את ישוע מופיע בפניהם אחרי מותו כמשיח שקם מן המתים". להופעות הללו של ישוע היו עדים לא רק מאמינים, אלא גם לא מאמינים, ספקנים ואף אויבים.

עובדה מספר 3: התלמידים המקוריים של ישוע פתאום האמינו בתקומתו למרות כל הסיבות שלא. חשבו על הסיטואציה שאיתה התמודדו התלמידים אחרי צליבתו:

המנהיג שלהם מת, והציפיות של המשיחיים באותה תקופה לא כללו משיח אשר במקום מנצח את אויביהם של ישראל, יהיה נגזר למוות באופן מביש כפושע.

האמונות היהודיות על לאחר המוות הוציאו מחשבון תקומתו של מישהו מן המתים לכבוד ונצח עד התקומה הכללית באחרית הימים. אף על פי כן, התלמידים פתאום האמינו חזק שאלוהים הקים אותו מן המתים שהם היו אפילו מוכנים למות למען האמת של אמונתם. לוק ג'ונסון, חוקר הברית החדשה מאוניברסיטת אמורי אמר: "סוג מסוים של חוויה חזקה ומהפכנית נדרשת כדי ליצור את הסוג של התנועה של התלמידים הראשונים". אן. טי. רייט (N.T.Wright) חוקר דגול אמר: "זו הסיבה מדוע, אני כהיסטוריון, לא יכול להסביר את צמיחת תנועתם של המאמינים הראשונים, אלא אם כן ישוע קם מן המתים, והשאיר קבר ריק מאחוריו. ניסיונות לפרש את שלוש העובדות הללו כמו "התלמידים גנבו את הגופה", או "ישוע לא באמת מת"- נדחו באופן אוניברסלי על ידי המחקר המודרני. העובדה הפשוטה היא שאין הסבר סביר, או טבעי לשלוש העובדות הללו.

אנחנו יכולים לסכם כך את הטיעון:

1.יש שלוש עובדות בנוגע לחייו ומותו של ישוע מנצרת: הגילוי של קברו הריק, הופעתו לאחר מותו, ויסוד אמונתם של התלמידים בתקומתו.

2.ההשערה "אלוהים הקים את ישוע מן המתים" היא ההסבר הכי טוב לשלוש העובדות הללו.

3.ההשערה "אלוהים הקים את ישוע" מן המתים כרוכה בכך שאלוהים גילה את עצמו דרך ישוע מנצרת.

4.לכן, האלוהים שהתגלה דרך ישוע מנצרת קיים.

8. אלוהים כאמונה בסיסית.

זהו לא טיעון לקיומו של אלוהים. אלא זהו טיעון שאתה יכול לדעת כי אלוהים קיים ללא צורך בהוכחות אלא על ידי חוויתו. זו הייתה הדרך שבה אנשים בתנ"ך ידעו את אלוהים,  כמו שפרופסור ג'ון היק מסביר: "אלוהים היה נודע להם כרצון דינמי שמתקשר עם רצונם שלהם, הם לא חשבו את אלוהים כישות מוסקת אבל כמציאות חווייתית. אלוהים לא היה עבורם רעיון שמאומץ על ידי השכל אבל חוויה מציאותית שנתנה משמעות לחייהם." פילוסופים קוראים לאמונות כאלה "אמונות בסיסיות" (Properly Basic Beliefs). הן לא מבוססות על אמונות אחרות אלא הן הבסיס של מערכת האמונות של האדם.

אמונות בסיסיות אחרות הן: האמונה במציאות של העבר, האמונה בקיומו של העולם החיצוני, וכו'. אם תחשבו  על זה, אף אחת מן האמונות הללו לא יכולות להיות מוכחות, איך אתם יכולים להוכיח שהעולם לא נברא לפני חמש דקות עם המראה הנוכחי? איך אתם יכולים להוכיח שאתם לא הזיה של איזה חייזר ביקום מקביל? איך אתם יכולים להוכיח שהאנשים לידכם הם לא רובוטים שמציגים בפניכם התנהגות של בני אדם ומחופשים לבני אדם? למרות שאתם לא יכולים להוכיח שום אמונה כזו, הן בסיסיות עבורכם. זה לא אומר שהן אמונות שרירותיות. אלא הן מבוססות בניסיון שלכם.

לכן האמונות הבסיסיות שלכם הן לא שרירותיות אלא מבוססות בניסיון שלכם או בחוויה. אולי אין דרך להוכיח את האמונות הללו, אך עדיין רציונלי להחזיק בהן. אתם חייבים להיות משוגעים כדי לחשוב שהעולם נברא לפני חמש דקות או להאמין שאתם הזיה של מישהו! אמונות כאלה לא סתם בסיסיות אלא הן מבוססות כראוי. באותו האופן האמונה באלוהים בשביל מי שמחפש אותו היא אמונה בסיסית להלכה שמבוססת על חווייתנו את אלוהים. אפשר לסכם את זה כך:

1.אמונות אשר מבוססות כראוי עשויות להתקבל מבחינה רציונלית כאמונות בסיסיות או אמונות יסוד אשר לא מבוססות על טיעונים.
2.האמונה שהאלוהים התנ"כי קיים מבוססת כראוי.
3.לכן, האמונה שהאלוהים התנ"כי קיים עשויה להתקבל באופן רציונלי כאמונה בסיסית אשר לא מבוססת על טיעונים.

 

_{1 David Hilbert, "On the Infinite," in Philosophy of Mathematics, ed. with an Introduction by Paul Benacerraf and Hillary Putnam (Englewood Cliffs, N.J.: Prentice-Hall, 1964), pp. 139, 141.
2 ABC Science Online, "The Big Questions: In the Beginning," Interview of Paul Davies by Philp Adams,http://aca.mq.edu.au/pdavies.html.
3 Alex Vilenkin, Many Worlds in One: The Search for Other Universes (New York: Hill and Wang, 2006), p. 176.
4 Anthony Kenny, The Five Ways: St. Thomas Aquinas' Proofs of God's Existence (New York: Schocken Books, 1969), p. 66.
5 Roger Penrose, "Time-Asymmetry and Quantum Gravity," in Quantum Gravity 2, ed. C. J. Isham, R. Penrose, and D. W. Sciama (Oxford: Clarendon Press, 1981), p. 249.
6 Paul Davies, The Mind of God (New York: Simon & Schuster, 1992), p. 169.
7 See Roger Penrose, The Road to Reality (New York: Alfred A. Knopf, 2005), pp. 762-5.
8 J. L. Mackie, The Miracle of Theism (Oxford: Clarendon Press, 1982),pp. 115-16.
9 Ibid., pp. 117-18.
10 Michael Ruse, "Evolutionary Theory and Christian Ethics," in The Darwinian Paradigm (London: Routledge, 1989), pp. 262-269.
11 Michael Ruse, Darwinism Defended (London: Addison-Wesley, 1982), p. 275.
12 Jacob Kremer, Die Osterevangelien–Geschichten um Geschichte (Stuttgart: Katholisches Bibelwerk, 1977), pp. 49-50.
13 Gerd L¸demann, What Really Happened to Jesus?, trans. John Bowden (Louisville, Kent.: Westminster John Knox Press, 1995), p. 8.
14 Luke Timothy Johnson, The Real Jesus (San Francisco: Harper San Francisco, 1996), p. 136.
15 N. T. Wright, "The New Unimproved Jesus," Christianity Today (September 13, 1993), p. 26.
16 John Hick, "Introduction," in The Existence of God, ed. with an Introduction by John Hick, Problems of Philosophy Series (New York: Macmillan Publishing Co., 1964), pp. 13-14}