הרבה אנשים משוכנעים שאבולוציית האדם היא עובדה. לעיתים קרובות הם יצביעו על קיומם של הומינידים בתיעוד המאובנים כסיבה לשכנועם. יצורים אלו לכאורה מייצגים את שלבי הביניים בין יצורים דמויי קוף לאדם המודרני.

מודל אבולוציית האדם הסטנדרטי רואה בהומו הביליס כיצור הראשון של הסוג שלנו (הומו=אדם). הומיניד זה מופיע לראשונה בתיעוד המאובנים מלפני כ 2.6 מיליון שנים, ונראה כי הביא את ההומו ארקטוס לידי קיום לפני כ-1.9 מיליון שנה. ההשתנות הישירה של ההומו הביליס להומו ארקטוס נתמכה משרידים הומונידיים בדמאניסי שבמדינת גאורגיה, ב1999 ו2001. מאובנים אלו מתוארכים בשיטות רדיומטריות לגיל של כ-1.8 מיליון שנה לפני זמננו, ומציבים אותם כמאובני מעבר בין ההומו הביליס להומו ארקטוס.

לעומת זאת, ניתוח המאובנים האחרון1 של ההומו הביליס וההומו ארקטוס שנמצאו ליד האגם טורקנה שבקניה, בשנת 2000 מעלה ספקות בנוגע למיקומו של ההומו הביליס באבולוציית האדם ומרחיב את הפער בין ההומו ארקטוס לבין בני האדם המודרניים. דגימות המאובנים הכילו גולגולות של הומו ארקטוס חסר פנים שתוארכה לגיל של 1.55 מיליון שנים לפני זמננו, ולסת של הומו הביליס שתוארכה לגיל של 1.44 מיליון שנים לפני זמננו. פלאואנתרופולוגים הופתעו לגבי כל אחד מהמאובנים הללו מסיבות שונות.

תיארוך גילו של ההומו הביליס (1.44 מיליון שנים לפני זמננו) משמעו שהומיניד זה התקיים במקביל עם ההומו ארקטוס. ממצאים אלו סותרים את המודל הסטנדרטי. אם ההומו ארקטוס מקורו בהומו הביליס אז הוא לא יכול להתקיים במקביל עם הומיניד זה. מאובנים אלו מצביעים על כך שההומו הביליס וההומו ארקטוס היו מינים שונים ונבדלים מורפולוגית אשר ניצלו גומחות אקולוגיות שונות בתוך אותו האזור הגאוגרפי, וזה מחזק את המסקנה שההומו הביליס לא התפתחו ישירות אל ההומו ארקטוס.

הקיום המקביל של הומו הביליס והומו ארקטוס לא מאתגר ישירות את אבולוציית האדם, אלא פשוט מראה כי ההומו הביליס לא התפתח להומו ארקטוס דרך תהליך שנקרא אנאגנזה- מונח באבולוציה המתאר היווצרות של מין חדש, על ידי השתנותו של מין אחר בשלמותו אליו. במקום זאת, הומו הביליס יכל להביא את ההומו ארקטוס  דרך תהליך שנקרא קלדוגנזה- מין חדש המתפצל מתוך מין קודם. לחלופין, ההומו ארקטוס וההומו הביליס יכלו לחלוק אב קדמון משותף, אם כי אין עדויות קיימות המאששות הצעה זו.

בעוד שהקיום המקביל של ההומו הביליס וההומו ארקטוס אינו פוסל אבולוציה אנושית, גילוי זה מדגיש כמה סיבות לכך שזה מוקדם מדי בכדי לטעון כי תיעוד המאובנים ההומינידיים ממחיש אבולוציה אנושית:

1. מודלים של האבולוציה האנושית, אפילו אלה שנראים כמבוססים היטב, הם ספקולטיביים מאוד ובמקרה הטוב יש להם תמיכה קלושה ממדע המאובנים. פעם אחרי פעם, ממצא מאובן יחיד הופך על פניהם את הרעיונות של האבולוציה האנושית "המבוססים היטב". קשה לדעת אילו רעיונות ומודלים מושרשים יינטשו בקרוב, ברגע שדגימות הומינידים חדשות ייחשפו וייחקרו. קשה לקבל את האבולוציה האנושית כ"עובדה" נוכח חוסר הוודאות לגבי היחסים בין ההומינידים בתיעוד המאובנים ונוכח ההשתנות המתמדת בממצאים ובתחום.

2. קשה לדעת אילו מאובנים הומינידיים הם מאובני ביניים ואילו הם לא. לפני גילוי אחרון זה, ההומינידים שנמצאו בדמאניסי, גאורגיה נחשבו כמעברי ביניים חשובים בין ההומו הביליס וההומו ארקטוס אשר תמכו בשינוי אנאגנזי. הקיום המקביל של שני ההומינידים הללו משמעו שההומינידים מדמאניסי לא יכולים להיות מאובני מעבר. ומקרה זה מעלה שאלות כמו, " כמה מאובני ביניים אחרים בתיעוד המאובנים של ההומינידים מוינו  שלא כהלכה?"

בשביל שאבולוציית האדם תוכרז כעובדה, אנתרופולוגים חייבים להגדיר את המסלול האבולוציוני המדויק שהפך את היצור דמוי הקוף לבני אדם. התובנות שנרכשו מהמחקר האחרון מדגישות עד כמה רחוקים הם ביולוגים אבולוציוניים מהקמת ההבנה הנדרשת הזו.

רבים מתייחסים לתיעוד מאובני ההומינידים כעדות מוחצת לאבולוציית האדם. מינים אלו לכאורה מייצגים את שלבי הביניים בין הקוף לאדם המודרני. רוב המודלים האבולוציוניים של מוצא האדם ממקמים את ההומו ארקטוס כחלק מהשושלת שמובילה לבני האדם המודרניים. ההומו ארקטוס נתפס לעיתים קרובות כשלב ביניים-מורפולוגית והתנהגותית, בין הקופים לבני האדם המודרניים.

הניתוח האחרון של גולגולת הומו ארקטוס שנמצאה ליד האגם טורקנה שבקניה בשנת 2000, מצביע על יחסים שונים בין ההומו ארקטוס לבני האדם המודרניים. להפתעתם של הפלאואנתרופולוגים, מאובן זה קטן בהרבה מהצפוי מדגימת הומו ארקטוס. על פי ממצא זה התגלה כי הגודל הממוצע של ההומו ארקטוס דומה לזה שנצפה אצל הקופים. פער הגודל המשמעותי בקרב הפרימטים הוא עדות לדו-צורתיות זוויגית (הבדל במראה החיצוני, בין זכרים לנקבות של מין מסוים.) ההומינידים או קופי האדם מציגים דו-צוריות זוויגית. בניגוד לכך, זכרים ונקבות בקרב בני האדם המודרניים הם יחסית קרובים בגודלם.

חוסר השוויון בגודלם של זכרים ונקבות בקרב הפרימטים נותן תובנה אנתרופולוגית חשובה להתנהגות ואורח החיים של ההומו ארקטוס. לפרימטים אשר מציגים דו-צורניות זוויגית, יש מבנה חברתי שמסתמך על זכר דומיננטי שמתרבה עם הרמון נקבות (פוליגמיה). מצד שני, פרימטים המתאפיינים בדו-צורניות זוויגית מצומצמת, יוצרים זוגות מונוגמיים.

אנתרופולוגים חשבו לאורך זמן רב שההומו ארקטוס היה בהדרגה הופך לדמוי אדם בהתנהגותו. ממצא חדש זה, לעומת זאת, מראה כי ההתנהגות ואורח החיים של ההומו ארקטוס היה דמוי קוף לכל דבר. הכרה זו מאשרת את התוצאות של מחקרים קודמים שמצביעים על כך שהצמיחה וההתבגרות של ההומו ארקטוס הייתה דומה לשל קופים, ולא לשל יצור ביניים בין קופים ובני אדם. הדו-צורניות הזוויגית של ההומו ארקטוס מדגישה את ההבדל וההפרדה בין ההומינידים לבין בני האדם המודרניים, והיא מפחיתה אותו במעמדו כצורת ביניים.

מודל הבריאה התנ"כי רואה בהומינידים אשר נמצאו בתיעוד המאובנים כחיות שנבראו על ידי ההתערבות הישירה של אלוהים. יצורים אלו התקיימו לאורך זמן מה ואז נכחדו. המודל רואה בהומינידים כיצורים מדהימים שהלכו זקוף והיו בעלי רמה מסוימת של אינטיליגנציה מוגבלת ויכולת רגשית. יכולת זו אפשרה להם ליצור כלים ואפילו לאמץ רמה מסוימת של "תרבות" כמו זו שאצל הבבונים, הגורילות והשימפנזים. בעוד שמודל הבריאה התנ"כי מתייחס להומינידים כיצורים שנבראו על ידי אלוהים, הוא אינו רואה בם כיצורים רוחניים שנבראו בצלמו.

המודל מתייחס להומינידים כדומים לקופים אך נבדלים מהם. כתוצאה מכך, מודל הבריאה חוזה כי דמיון אנטומי, פיזיולוגי, ביוכימי וגנטי יתקיים בין ההומינידים לבני האדם. אך מאחר וההומינידים לא נבראו בצלם אלוהים, אנו מצפים למצוא בהם הבחנה ברורה מבני אדם, ביחוד ביכולת הקוגניטיבית, ההתנהגותית, הטכנולוגית והתרבותית שלהם. מודל הבריאה התנ"כי נתמך על ידי התובנה האחרונה לגבי אורח החיים של ההומו ארקטוס. מצד שני, הדמיון הקרוב של ההומו ארקטוס לקופים וההבדל הניכר ההולך ומתרחב בין ההומינידים לבני האדם המודרניים משאיר פער לא נוח אשר המודלים של אבולוציית האדם צריכים להסביר.

 

1. http://www.nature.com/nature/journal/v448/n7154/abs/nature05986.html

 

עשויים גם לעניין אותך: