בחפירות שנערכו ביריחו (בין השנים 1936-1930) מצא גארסטאנג ממצא שהדהים אותו עד כדי כך שהוא ושני חברי משלחת נוספים חתמו על הצהרה שמתארת את הממצא. גארסטאנג מספר, ״לא נותר עוד כל ספק לגבי העובדה העיקרית: חומות העיר נפלו כלפי חוץ בשלמותן, כך שהתוקפים יכלו לטפס על חורבותיהן ולהיכנס לעיר. מה כל כך יוצא דופן בזה? חומות של ערים לא נופלות כלפי חוץ, אלא תמיד כלפי פנים. זאת מאחר שהתוקפים תוקפים מחוץ לחומה ומפילים אותה פנימה, והנה, ביהושע ו׳ 20 מסופר: ׳ותיפול החומה תחתיה, ויעל העם העירה איש נגדו, וילכדו את העיר׳. משהו גרם לחומות ליפול כלפי חוץ״.

ברייאנט ווד כולל במאמר שפירסם במגזין (Biblical Archeology Review Wood 44-59 ,DICJ) רשימת התאמות בין הממצאים הארכאולוגיים לסיפור המקראי:

(1) העיר היתה מוקפת חומה בצורה עם שערים (יהוש׳ ב׳ 15,7,5; ו׳ 20,5).

(2) המתקפה על יריחו התרחשה באביב, זמן קצר אחרי הקציר (יהוש׳ ג׳ 15 ; ד׳ 18).

(3) לתושבי העיר לא היתה כל אפשרות לברוח (יהוש׳ ו׳ 1).

(4) המצור על העיר היה קצר (יהוש׳ ו׳ 15).

(5) חומות העיר קרסו תחתיהן, אולי בעקבות רעידת אדמה (יהוש׳ ו׳ 20).

(6) העיר לא נבזזה (יהוש׳ ו׳ 18-17).

(7) העיר נשרפה (יהוש׳ ו׳ 24).

על כיבוש העיר יריחו מסופר ביהושוע פרק ו'. בני ישראל סבבו את חומת העיר הבצורה פעם אחת ביום במשך שבוע, כאשר בראשם הולכים שבעה כהנים ביחד עם ארון הברית, וביום השביעי הקיפו שבע פעמים, תקעו בשופרות והריעו, ואז נפלה החומה והם פרצו לתוך העיר.

עשויים גם לעניין אותך: