התלמוד הבבלי (ובתוך כך, ספרות חז"ל כולה) מלאים בסתירות פנימיות ובסתירות עם התנ"ך (ראו מאמר: 222 סתירות מביכות בתלמוד). נוסף על כך, מכיל התלמוד מאות רבות של סתירות מביכות עם המדע, מה שמוכיח כי התלמוד לא יכול להיות ספר בהשראה אלוהית, כפי שהרבנים אוהבים לטעון בניסיון להשליט את כוחם ומעמדם בציבור.

 להלן כמה סתירות לדוגמא בין המדע לתלמוד:

  • על פי התלמוד, משך הריונה של הנחשה (נקבת הנחש) עומד על שבע שנים (בבלי, בכורות ח' ע"א)
    – בעוד על פי המדע ידוע כי ההריון נמשך מספר חודשים בלבד.
  • כיצד חז"ל היו בודקים אם אישה בתולה? רבן גמליאל הושיב אישה, ערומה, על חבית יין והריח את פיה. אם הוא הריח יין מפיה? איננה בתולה. אם לא הריח יין מפיה? בתולה. מאחר, וכרום התולים חוסם את ריח היין לעבור מאיבר מינה של האישה, למעלה אל פיה. (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י', עמוד ב')
    – מיותר לציין כי על פי המדע – זה ממש לא עובד ככה. אגב, הרב אריה שטרן, מודה ומנסה לתרץ: "אין לנו יכולת להסביר, ואולי הטבעים היו שונים אז. (הרב שטרן, ראש מכון הלכה ברורה)
  • לפי חז"ל, רעש הרעמים נובע מן חיכוך העננים עם הכוכבים בשמים (בבלי, ברכות נ"ט ע"א).
    – בעוד על פי המדע, ידוע כי הרעם הוא הקול הנוצר כאשר הברקים מחממים את האוויר סביבם לטמפ' גבוהה ביותר; אוויר זה מתפשט במהירות ואז מתכווץ ככל שהוא מתקרר; פעולת ההתרחבות וההתכווצות גורמת להיווצרות גלי קול המכונים רעמים.
  • על פי התלמוד, לתרנגולת אין ריאה (בבלי, חולין נ"ז ע"א).
    – מבחינה מדעית, ידוע כי הריאות הן חלק בלתי נפרד מחלקיו הפנימיים של התרנגולת.
  • על פי התלמוד כדור הארץ שטוח ולא עגול, וכאשר שהאדם הראשון חי על הארץ, גופו נמתח מקצה אחד לקצה השני של העולם. (בבלי, חגיגה י"ב ע"א)
    – מבחינה מדעית, ידוע לכול כי צורת הארץ כדורית ואינה שטוחה (מכאן שמו: כדור הארץ).
  • בתלמוד (בבלי, שבת ק"ז ע"ב) נקבע כי הכינים אינן נוצרות מתוצאה של זיווג אלא מזיעת האדם, מבשר האדם או מבגדים ישנים.
    – ברור מבחינה מדעית שחז"ל טעו; הכינים הן סוג של חרקים טפילים הנוצרים כמו יתר בעלי החיים – מהזדווגות.
  • חז"ל לימדו כי קיים סוג של עכבר אשר חציו בשר וחציו אדמה וגם הוא אינו נוצר מתוצאה של זיווג (בבלי, חולין קכ"ז ע"א).
    – כמעט מיותר לציין כי המדע אינו מכיר בעכבר העשוי חציו אדמה וחציו בשר, הנוצר מהאדמה (כפי שפירש רש"י את הקטע).
  • לפי התלמוד (בבלי, חולין נ"ב ע"ב – נ"ג ע"א) לחתול, לזאב ולאריה יש ארס היוצא מציפורניהם ועלול לטמא את החיות הכשרות למאכל (ראו גם פירוש רש"י לעניין).
    – מבחינה מדעית ידוע לכול כי חיות אלו אינן מטילות ארס מציפורניהן מאחר ואין להן ארס כלל.
  • חכמי התלמוד קבעו כי קנה הנשימה נחלק לשלושה: לריאה, לכבד וללב (בבלי, חולין מ"ה ע"ב).
    – באופן מדעי ידוע כי קנה הנשימה הולך אל הריאות בלבד ומתפצל לשניים: אחד לריאה השמאלית והשני לימנית.
  • על פי התלמוד לאישה מניקה אין דם וסת, מאחר והדם הופך לחלב אשר אותו התינוק יונק. (בבלי, נידה ט' ע"א).
    – מבחינה מדעית ידוע שכאשר אישה מניקה היא אינה מבייצת ועל-כן אין לה וסת. (הדם שלה לא הופך לחלב..)
  • על פי התלמוד אישה בהריון יכולה להעבר בשנית. (בבלי, כתובות ל"ט ע"א)
    – ברור מבחינה מדעית כי בזמן הריון אין האישה מבייצת ולכן לא ייתכן הריון נוסף.
  • רבי יהודה קבע כי בים קיימים יצורים אשר חציים גוף אדם וחציים גוף דג, את הללו כינה רש"י – "סירנות" (בבלי, בכורות ח' ע"א).
    – מיותר לציין כי בת הים הקטנה קיימת רק באגדות ילדים…
  • התלמוד הבבלי (מגילה ו' ע"א) התייחס לעיר טבריה ושאל: "למה נקרא שמה טבריא?". תשובת התלמוד: "שיושבת בטבורה של ארץ ישראל".

בפרספקטיבה היסטורית ברור כי מדובר בטעות אומללה, שהרי טבריה נקראה על שמו של הקיסר טיבריוס.

  • הרמב"ם טען כי כדור הארץ שוכן במרכז היקום ואילו השמש וכוכבי הלכת סובבים אותו: "כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם כולו, הן עגולין כדור, והארץ תלויה באמצע" (משנה תורה, הלכות יסודי תורה, פרק ג').

מבחינה אסטרונומית ברור לכל בר בי רב כי איפכא מסתברא; כדור הארץ נע סביב השמש ואינו שוכן במרכז היקום.

  • חז"ל קבעו כי על מנת להחלים ממחלת הקדחת יש לשבת על פרשת דרכים ולתפוס נמלים. לאחר שהכניס החולה את הנמלה לתוך שפורפרת מנחושת, עליו לומר לה: "משאי ומשאך עליך". אם לא הועילה סגולה זו, יישא כד חדש, ילך לנהר ויאמר לו: "נהר נהר, הלווה לי כד מים לאורח שהזדמן לי". אחר-כך יסובב הכד שבע פעמים מעל ראשו, ישפכנו לאחוריו ויאמר: "נהר נהר, קח את המים שנתת לי, שהאורח שהזדמן לי, ביומו בא וביומו הלך" (בבלי, שבת ס"ו ע"ב).[1]

מנקודת מבט רפואית, כמעט ואין צורך לומר כי מרשם זה אינו יצמיח רפואה מקדחת המלריה! מחלה זו נגרמת על-ידי יתושים המעבירים את טפילי המלריה מאדם חולה לאדם בריא. ניתן למגר את המלריה על-ידי שימוש באמצעים לסיכול עקיצות יתושים ובתרופות למניעת הופעת המחלה.

  • במשנה (מסכת אוהלות פרק א') נקבע כי בגוף יש האדם "אחת עשרה צלעות".

מבחינה פיזיולוגית ידוע כי קיימות בגוף 12 צלעות מכל צד ולא 11. מעניין כי גם המהר"ל מפראג,[2] בספרו "תפארת ישראל" (על מסכת אוהלות א'), הודה: "וגם ראיתי ובדקתי בעצמי בבהמה וראיתי שיש לה י"ג צלעות בכל צד; ובאדם ראינו שיש לו י"ב צלעות בכל צד".

  • במסכת דרך ארץ פרק ז' נאמר כי "העולם הזה דומה לגלגל עינו של אדם, לבן שבו, זה ים אוקיינוס, שמקיף את כל העולם כולו, שחור שבו, זה ישוב". במילים אחרות, לדידם של חז"ל, היבשה והים הם כמו גלגל העין והאישון; דהיינו, יבשה אחת המוקפת כולה במים.

מבחינה טופוגרפית ברור כי מפת העולם אינה נראית כך, שהרי פני השטח של כדור הארץ אמנם מכוסים ברובם במים, אך אזורי היבשה מחולקים ומפוזרים למספר יבשות נפרדות.

  • במדרש שמות רבה (פרשת בא, פרשה ט"ו) נאמר: "שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקב"ה ברקיע, מאה ושמונים ושלשה במזרח ומאה ושמונים ושנים במערב, מהן ברא לשמש ומהן ברא ללבנה…". כלומר, לפי חז"ל אין אור השמש חודר לכדור הארץ אלא דרך חלונות שהתקין אלהים ברקיע.

מבחינה מדעית כמעט ואין צורך לומר כי אור השמש אינו חודר לעולם דרך 365 חלונות שבשמים, אלא דרך שכבת האטמוספירה המקיפה את כדור הארץ.

  • בתלמוד הבבלי (פסחים צ"ד ע"ב) מאשרים חז"ל את דעת אומות העולם, לפיה: "ביום, חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה, למטה מן הקרקע". דהיינו, בשעות היום נמצאת השמש מתחת לרקיע ובשעות הלילה היא יורדת ושוכנת מתחת לקרקע.

מבחינה מדעית ידוע כי מיקומה של השמש נותר קבוע ואינו משתנה בבוקר או בלילה; אדרבא, כדור הארץ והירח הם אלו המשנים את מיקומם, בעודם חגים סביב החמה.

  • במסכת פסחים צ"ד ע"א נאמר כי "שיתא אלפי פרסי הוי עלמא". כלומר, לדעת התלמוד, גודלו של כדור הארץ הוא 6,000 פרסה (כ- 24,000 ק"מ).

מנקודת מבט מדעית, ידוע כי קוטרו הממוצע של כדור הארץ עומד על 12,742 ק"מ והיקפו בקו המשווה נעמד ב- 40,075 ק"מ.

  • חז"ל טענו כי "העולם הזה עשוי ומחולק לשלושה חלקים; שליש מים, שליש מדבר, שליש ישוב" (אוצר מדרשים, ברייתא דמעשה בראשית[3]).

מבחינה טופוגרפית, ידוע כי לפחות שני שליש מהעולם מכוסים במים (ולא שליש אחד בלבד, כפי שנאמר במדרש).

  • בתלמוד הבבלי (נידה ל' ע"ב) קובע ר' ישמעאל כי בניגוד לעובר זכר, אשר יצירתו נשלמת לאחר 40 יום, יצירת איבריו של עובר ממין נקבה נשלמת רק לאחר 80 יום.

מבחינה מדעית ידוע כי בכל הקשור להשלמת איברי הגוף, אין הבדל משמעותי בין עובר זכר לעובר נקבה (איבריהם מושלמים בסביבות השבוע ה- 8 להריון).

  • בתלמוד הבבלי נקבעו שלושה גורמים למחלת הנפילה (אפילפסיה[4]): "העומד בפני הנר ערום… והמשמש מיטתו לאור הנר… המשמש מיטתו על מיטה שתינוק ישן עליה". במסכת שבת ס"א ע"א נאמר כי ניתן לרפא את הפרעת האפילפסיה על-ידי כתיבת קמיע שנעשה בידי מומחה.

מבחינה רפואית ידוע כי הפרעת אפילפסיה אינה נגרמת כתוצאה מהסיבות לעיל, אלא בשל פגיעה מולדת או התפתחותית אשר גורמת לשינויים חשמליים במוח המובילים לאפילפסיה; מדובר בגורמים גנטיים העלולים לעבור בתורשה; בסיבות הקשורות לסיבוכים בלידה או במקרים של הפרעות התפתחות. מעניין כי במקום אחר סתרו חז"ל את עצמם והודו – גם אם ברמז – לגורם תורשתי של מחלת הנפילה.[5] בניגוד לדברי חז"ל, כיום טרם נמצא מזור למחלה, אך ניתן לרסנה באמצעים תרופתיים.

  • חכמי התלמוד (בבלי, נדרים נ"ד ע"ב) קבעו כי אכילת דגים קשה לעיניים, כלומר: אינה מיטיבה עם העיניים ואף עשויה לפגוע בהן.

אך בתחום מדעי התזונה אין כל הוכחה או רמז לכך שאכילת דגים פוגמת בתפקוד העיניים; אדרבא, מחקר מאונ' הרווארד, אשר בדק כ- 40 אלף נשים במשך 10 שנים גילה כי אלו שדיווחו על אכילת מנה אחת או יותר של דגים בשבוע, נמצאו בסיכון נמוך משמעותית לפתח מחלת עיניים הגורמת לאובדן ראייה. החוקרים ייחסו זאת לחומצות שומן מסוג אומגה 3, הנמצאות בדגים. אין תמה אפוא, מדוע המליץ איגוד הלב האמריקאי לצרוך דגים או שמן דגים לפחות פעמיים בשבוע. אגב, חז"ל סתרו לא רק את המדע אלא גם את עצמם, שהרי במקומות אחרים הם דווקא מעלים על נס את סגולותיה של אכילת דגים.[6]

  • לרפואה ממחלת הכלבת, המליצו חז"ל את התרופה הבאה: ליצור קמיע מעור של צבוע ולכתוב עליו את הלחש הבא: "כנתי כנתי קלירוס", או: "קנדי קנדי קלורוס, יה יה ה' צבאות אמן אמן סלה" (בבלי, יומא פ"ד ע"א).

מבחינה רפואית, ידוע כי כלבת היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי נגיף הכלבת; לפיכך, טיפול במחלה מתבצע על-ידי חיסון ראשון, הניתן לרוב בזריקה לבטנו של החולה מייד עם הנשיכה; וחיסוני משנה, הניתנים לאחר כשבעה או עשרה ימים.

  • חז"ל דרשו בכל תוקף מהמוהל העורך את ברית המילה, למצוץ בפיו את דם התינוק הנימול ואף הוסיפו: "האי אומנא דלא מייץ, סכנה הוא", כלומר: מוהל שלא מוצץ – סכנה היא לתינוק (בבלי, שבת קל"ג ע"ב).

מדע הרפואה מצא כי ההפך הוא הנכון: לא רק שאין צורך רפואי במציצת הדם, אלא שעדיף להימנע מכך כי הדבר עלול לזהם את הפצע הפתוח ולסכן את חיי התינוק; לכן פנה איגוד רופאי הילדים למשרד הבריאות, בדרישה להורות על הפסקת נוהג זה.

  • על-פי המשנה (מסכת אוהלות א'), קיימים בגופו של האדם 248 איברים.[7] ר' ישמעאל ור' עקיבא מצאו כי ביחס לגבר, גוף האישה מכיל מספר איברים רב יותר (253 או 252 איברים).[8]

מבחינה פיזיולוגית מדובר בטעות כפולה; ראשית, ידוע כי בגוף האדם קיימים לכל היותר 210 איברים; שנית, מניין האיברים בגוף הגבר והאישה זהה.

  • בתלמוד הבבלי (שבת קל"ה ע"א) קבעו חז"ל כי תינוק שנולד בחודש השמיני להריונו, "בודאי שלא יחיה, ולכן אין מחללין עליו את השבת" (כלומר: אין הצדקה לחלל למענו את השבת ולנסות להצילו כי ממילא אין לו סיכויי חיים).[9]

מבחינה רפואית מדובר בטעות אומללה ולראיה, הפוסקים האחרונים הודו: "אין למצוא אישור רפואי לדבר זה… למעשה… אין אנו סומכים בכל דבר על מניית חדשי ההריון של האם, ובעיקר מסתמכים על סימני התפתחותו הגופנית".[10] הרבנים אף הודו כי כיום אין להתייחס לקביעת התלמוד, "אלא נוהגים בכל תינוק שנולד בשווה… ואף מחללים את השבת להצלת חייו".[11] בקיצור, אפילו פרשני התלמוד טוענים כי אין ללכת לפי דעת התלמוד בנושא זה.[12]

  • בתלמוד הבבלי (תענית ט' ע"ב) מתוארת מחלוקת סביב מקור ירידת הגשמים: "ר' אליעזר אומר: כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה… אמר לו רבי יהושע: והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן. אמר לו: ממתקין בעבים. ר' יהושע אומר: כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה… אלא מה אני מקיים ואד יעלה מן הארץ, מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע ופותחין פיהן כנוד ומקבלין מי מטר". כאן מתגלה סתירה כפולה בין התלמוד למדע: א- ר' אליעזר אמנם צודק באומרו כי הגשם בא מן העננים הנוצרים מהים, אך הוא טועה באומרו כי המים הופכים למתוקים רק כאשר הם בתוך העננים (שהרי ידוע כי בתהליך האידוי נותר המלח בים ואינו עולה לשמים); ב- הסתירה השנייה עם המדע מתגלה בעמדתו של ר' יהושע, שטען כי העננים עולים לשמים ריקים כחבית ורק אז מתמלאים מהמים העליונים.

 

 

 

[1] מבואר מארמית ע"י ר' עדין שטיינזלץ.

[2] בן המאה ה- 16, היה רב, פוסק הלכה ומקובל.

[3] בעריכת י"ד אייזנשטיין, 1915: 318.

[4] מחלה המוזכרת בתלמוד בשם "נכפה" (ראו ביאור ר' עידן שטיינזלץ למסכת פסחים קי"ב ע"ב).

[5] בבלי, יבמות ס"ד ע"ב.

[6] ד"ר יואל רפל, "מועדי ישראל: אנציקלופדיה שימושית לשבת ולחג", 1990: 73.

[7] איבר, לפי ההלכה הרבנית, חייב לכלול "בשר, גידים ועצמות" (בבלי, חולין ק"ב ע"ב).

[8] בבלי, בכורות מ"ה ע"א.

[9] ביאור שטיינזלץ לבבלי, שבת קל"ה ע"א.

[10] מתוך התוספות בדף התלמוד לשטיינזלץ, שם.

[11] מתוך "עיונים" בדף התלמוד לשטיינזלץ, שם.

[12] באתר הדתי "הידברות" הועלתה השאלה: "האם יש מקור לנושא הלידה בחודש השמיני כי שמעתי שמועות שזה לא טוב ללדת בחודש זה". בניגוד לדעת התלמוד, שימו לב לתשובת הרב בנימין שאולי: "אין כל דבר לא טוב בלידה בחודש זה מלבד שהעובר לא בשל עדיין לגמרי". לפי התלמוד: "בודאי שלא יחיה"; אך לפי הרב שאולי: "אין כל דבר לא טוב בחודש זה". ראו בלינק: http://www.hidabroot.org/question/42844

להזכירכם, על לימוד התלמוד הזה ("תורתו אומנותו") שופכת ומבזבזת מדינת ישראל מיליארדי שקלים בכל שנה – היישר מכספיהם של משלמי המיסים!

 

עשויים גם לעניין אותך: