התנועה החסידית העסיקה את עצמה, במהלך שני העשורים האחרונים, ביהדות של הנשמה. בניגוד למנהגים החיצוניים הנוקשים של היהדות האורתודוקסית, מגזר הלובביץ' בתנועה החסידית התאים והציג לקהל הרחב יהדות חווייתית, יהדות ניסיונית השואפת להיות רלוונטית ואמיתית. תנועה זו, עם הדגש שלה על חיי הנפש, יושבת כמו גמד על כתפיים של ענק אחר בתוך היהדות – תורת הקבלה, אשר מבוססת על ספר הזוהר.

קרליבך, קוק ואחרים הכניסו לימודי קבלה לתוך היהדות המודרנית באופן כל כך מוצלח עד שהיום נראה הדבר על ידי רבים כגל חדש של יהדות רוחנית. כוכבי תקשורת כמו ג'ף גולדבלום ואליזבת' טיילור ואף לא יהודים כמו מדונה אימצו לעצמם את תורת הקבלה. מה מושך אנשים לקבלה? מדוע ישנה התעניינות מחודשת ברוחניות מיסטית לגווניה השונים? כדי לענות על שאלות אלו, בואו נסתכל מה יש לתורת קבלה להציע.

רעיונות המפתח של הקבלה

הקבלה מנסה להשיג חוויה ישירה ואיחוד אינטימי עם אלוהים. היא מלמדת שרכישת ידע על המסתורין של התחום האלוהי הוא הכרחי על מנת להגיע לאיחוד זה. החל מכתבי "ספר ההיכלות", המחשבה הקבליסטית כוונה להשגת ידע נשגב על סודות האלוהים ועל תחומו העליון.

אין סוף ועשרת הספירות

"ספר היצירה" מתאר עשר ספירות, אשר, על פי אמונה זאת, נובעות מאלוהים. על פי הקבלה, הספירות משקפות את התגלמותו החיצונית של אלוהים ואף מתארות את אופיו הפנימי. "ספר הבהיר" מנסה לתאר את טבעו של אלוהים על ידי פיתוח תיאוריה שישנם כוחות ומיימדים שונים בתוך יישותו של אלוהים. אפילו התחום האלוהי נחקר וממופה על ידי "עץ סודי" המנסה לתאר את מבנה כוחותיו היצירתיים של אלוהים. כ-"אין סוף" אלוהים הוא גם בלתי ניתן להכרה. ניתן להכיר אותו רק דרך תכונותיו כפי שהן מוגדרות באמצעות עשרת הספירות. בכל אופן, הספירות הן בלתי נפרדות מהאין סוף. כפי שמתאר ספר הזוהר, הספירות הן אלוהים ואלוהים הוא הספירות. יחדיו, האין סוף והספירות מכילים את מה שהקבליסטים מכנים "העולם העליון".

מתחת ל”עולם העליון" נמצא העולם שלנו, או ה"עולם התחתון". (מאוחר יותר קבליסטים מהעיר צפת יתעקשו שישנם שלושה עולמות גבוהים מן העולם שלנו, כל אחד מהם בעל מבנה ספירות דומה (3)). העולם הנמוך יותר הוא מין יקום מקביל לעולם העליון, אך בזמן שהעולם העליון מאופיין על ידי שלמות והרמוניה, העולם התחתון הוא פגום ושבור. העולם שלנו משקף (באופן נאו-אפלטוני קלאסי) את העולם העליון. העולם המוחשי הינו גילוי נראה לעין של מה שמתרחש בדרגה של הספירות הבלתי נראות. הקבלה טוענת שהחטא גרם לאלוהים לצאת מהעולם וזה מסביר מדוע נוכחותו אינה זמינה באופן מיידי לשוכני העולם הזה.

תפקידה של האנושות

הקבלה מלמדת שמכיוון שאנשים בעולם התחתון נבראו בצלמו של אלוהים, לכל בן אנוש יש השתקפות פנימית של מבנה הספירות (4) –  נשמה – המהווה קשר ישיר לאלוהים השוכן המרומים. (בלימודים קבליסטים מאוחרים יותר, נשמות יהודיות נחשבות כנובעות מעולם הבריאה, בעוד שנשמות של גויים נובעות מעולם היצירה, ראה הערת שוליים 2). על בסיס קישור על טבעי זה מלמדת הקבלה שבני אנוש יכולים להשפיע על העולם העליון. כמו כן, לכל מעשה אנושי יש כוח רב השפעה על הסדר הקוסמי של היקום. המשימה הגדולה שניתנה לבני אנוש היא לתקן את הנזק שנגרם כתוצאה מן החטא. משימה זו נקראת כיום במעגלים החסידיים כ-"תיקון עולם" והאמצעי להשלים משימה זו היא באמצעות עשיית מצוות.

לימודי הקבלה של הרב יצחק לוריא ניסחו וזיקקו את הרעיון שגאולת העולם וחזרת המשיח יושגו על ידי מאמציו של העם היהודי עם הקבלה, כמפתח למאמצים אלו. כדי לתמוך בתוכנית המיסטית, המשמעות המילולית של כתבי התנ"ך הוזזה הצידה. שמות אנשים ומקומות המוזכרים בתנ"ך הפכו להפניות סמליות ל-"ספירות" ולתפקידן המיסטי. שיטות של נומרולוגיה פותחו כדי לחקור את ה"קודים הסודיים" שבכתבי התנ"ך וכדי להעניק לכל אות משמעות מיסטית. קהילות שלמות בצפת, ומאוחר יותר קהילות החסידים ברוסיה ובאירופה, שואפות להשיג שלמות מיסטית בכדי לשחרר את הגאולה ואת חזרתו של המשיח מן השמיים.

מינהגים הידועים בשם "דבקות" (במשמעות "הדבקות או הצמדות") הנעשים באמצעות מדיטציה מיסטית ו-"כוונה" (מאמץ עז ומרוכז) היו בשימוש כניסיון להגיע לקרבה ושיתוף עם אלוהים. בהשפעת הקהילות החסידיות הפכו מנהגים קבליים אלה לחלק חשוב מהיהדות המודרנית היום. מלומדים אורתודוקסים מודרנים, כמו הרב אברהם יצחק קוק ואריה קפלן, הפכו את התיאולוגיה והפילוסופיה הקבליסטית לפופולרית, כפי שעשה גם הרבי מילובביץ'. אך השאלה שעולה היא – האם הקבלה היא אמת?

האם התנ"ך תומך ברעיון הקבלה?

כל הבסיס התנ"כי של המצוות (קדושה ואהבת הזולת) מכוון ומוגדר מחדש על ידי הקבלה. בעוד שהתנ"ך מזכיר לנו על הצורך שלנו להיאבק בחטא ולחזור לאלוהים עם חרטה נמרצת, הקבלה מלמדת שרווחתו של אלוהים יכולה להיקבע על ידי התנהגותם של בני אנוש. ההרכב המיסטי של הקבלה מאציל על האנושות כוחות שלמעשה אינם נמצאים בידייה. הקבלה מנסה להיות מן מכונה קוסמית המתודלקת על ידי דת המבוססת על מעשים אנושיים היכולים, לכאורה, לשלוט באלוהות. "הפעלול של התיאולוגיה הקבליסטית הוא נסיונה לשנות לגמרי את הדעה לגבי שלטונו העצמי של אלוהים. התפקיד של קיום מצוות הוגדר מחדש." (5) במקום לשמור מצוות 'פשוט מכיוון שכך עלינו לעשות', ניתנת למעשים משמעות קוסמית אשר מעלה את האנושות למעמד של כוכב על במת גאולת העולם. כל זאת עומד כנגד המסר התנכ"י אשר מלמד בבירור שאלוהים בעצמו יוזם ורוכש גאולה.

הגאולה – קבלה מול תורה

"אנו רוצים משיח עכשיו!", זאת הקריאה הנוכחית של חסידי לובביץ'. נראה שהם מאמינים שיש להם את הזכות לדרוש לבואו עכשיו, מכיוון שעל פי תפישתם, יותר תורה מלומדת ויותר מצוות מקוימות עכשיו מאשר בכל זמן אחר.אולי השאלה שצריכה להישאל היא: "אנו רוצים משיח, אבל עכשיו?". הצעות של מזון-נשמה, המתובל ברעיונות הקבלה, מנסות למשוך יהודים אשר אינם יכולים למצוא קשר עם אלוהים דרך היהדות המסורתית. אך האם אלוהים באמת הסתיר את עצמו מהאנושות כפי שטוענת הקבלה? האם הקבלה היא הדרך הנכונה למצוא אותו ואת המשיח? מה מציינות הנבואות המשיחיות בתנ"ך לגבי המשיח, מי הוא יהיה, מתי וכיצד הוא יבוא?

מה אומרת התורה לגבי טבעו של אלוהים וכיצד ניתן להיות בקשר איתו? מה התנ"ך מכריז לגבי טבעה החוטא של האנושות וכיצד ניתן לפתור את ההשלכות שיש לכך? הדבר נכון ביותר לעשות הוא פשוט להקשיב היטב לדברי התורה עצמה: "הנסתרות ליהוה אלוהינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת." (דברים כט׳, כט׳) באופן כה ברור ופשוט פונה משה לעם ישראל לפני כניסתם לארץ כנען. למעשה, כל החומש חושף בפנינו אלוהים אישי המתקשר עם משה ועם אחרים בשיחה חופשית אך מלאת כבוד. התורה מציגה לנו אלוהים קדוש, נבדל ונשגב, אך לא בלתי ניתן להשגה. היא מראה לנו שאלוהים אכן הרחיק את עצמו מחטא אך בו בזמן הוא סולל דרך עבור חוטאים ליישר את ההדורים איתו ומלמד כיצד להתמודד עם תוצאות החטא ולהסירן. אלוהי התנ"ך אוהב להיות קרוב לעמו.

מיסתורין

ישנם הרבה דברים נסתרים בקשר לאלוהים ולמטרותיו שהתורה אינה חושפת. כמו כן, אלוהי אברהם לא ראה לנכון שעלינו לדעת את המסתורין של טבעו העצום והייחודי. אף על פי כן גילה אלוהים את כל מה שדרוש עבור חיים וקדושה, כולל אזהרות חמורות לגבי תוצאות המרד האנושי וחטא שלא הביעו על האדם צער וחרטה. בספר דברים לא׳, יז׳, אלוהים מכריז: "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאהו רעות רבות וצרות. ואמר ביום ההוא: הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה".
אדם וחווה חטאו והובלו מחוץ לנוכחותו של אלוהים. בני ישראל הוזהרו שאף הם יוגלו מנוכחותו של אלוהים אם הם יחיו בחטא ובחוסר ציות. למרבה הצער, דברים אלה אכן התממשו ועמנו מתקשה להבין מדוע. הקבלה נאבקת בשאלה זו ומשתמשת בדימויים ובסמלים על מנת לתמוך בתשובותיה המיסטיות. אך מה אמר אלוהים לאותו האדם הראשון שהחזיק את התורה השלמה בידיו:

"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל." (יהושוע א', ח׳)

אלוהים ציווה על יהושוע לקחת את דבריו ברצינות, לא להוסיף להם ולא להחסיר מהם. אלוהים לא אמר ליהושוע למצוא קוד סודי בתנ"ך או לחקור תעלומות של משמעויות נסתרות. על יהושוע היה למלא את המצוות באופן מעשי, לתת את כל הכבוד לאלוהים ולכבד גם את רעהו. היה עליו גם ללמוד את חומרת החטא ואת הצורך בכפרה ובחרטה על חטא לפני אלוהים.

למרבה הצער, פילוסופית הקבלה לגבי גאולה מתעלמת לחלוטין ממצווה זו של אלוהים אשר עדיין אמורה לדבר אלינו היום. כיצד הגענו למצב זה? ובכן, מבט על ההתפתחות ההיסטורית של הקבלה מספק כמה תובנות על כיצד נוצרה פילוסופיה פגומה זו לגבי הגאולה. היהדות הרבנית עצמה התפתחה כתוצאה מחורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. בבית המקדש שכנה נוכחות אלוהים. כפי שהזהירם מראש, עזב אלוהים בעת ההיא את בית המקדש ופיזר את עמו. אנשי התלמוד לא היו מיסטיקנים, הם נאבקו ברצינות עם אירועי תקופתם. הם היו אנשים שהתחבטו בשאלה: כיצד אנו ממשיכים להיות יהודים בלי נוכחות אלוהים ובלי בית המקדש? הם נסוגו אל המסורת, החוקים והתקנות.

מאוחר יותר, כאשר הקבליסטים של אירופה נאבקו גם הם עם אובדן נוכחות אלוהים, התפתחה כמיהה מיסטית לקירבתו ובסופו של דבר אותם רעיוניות נערכו באופן שיטתי ואוגדו. על מנת להסביר את העדרותו של אלוהים שולבו אמונות גנוסטיות. כתוצאה מהצרות של עמנו היהודי בגולה, שדרשו הסברים, פותחו בעיר צפת אמונות מיסטיות לגבי עזיבת השכינה (הנוכחות האלוהית). בתקופה מאוחרת יותר, בניסיון נואש ליצור קשר עם אלוהים, התמקדו חסידים על חוויות מיסטיות, "דבקות" ו-"כוונה", במטרה לנסות להתאחד עם אלוהים ולפתוח את הדרך למשיח כדי שיגאל ויחדש את העולם.

על אף העובדה שאלוהים הבטיח למשה שהוא יקים לעם היהודי נביא כמוהו, שאלוהים ישים את דברו בפיו ושאותו נביא יאמר לעם היהודי את כל מה שאלוהים ציווה עליו (ראה דברים יח׳, יח׳), המיסטיקנים הגיעו לאמונה שהם, ולא אלוהים, יהיו אחראים לשובו של המשיח. אך מקור ידע גלוי ועיקרי אחד, לא סודי, שהמיסטיקנים פיספסו, היה הלימוד הברור של הנביאים שנשלחו לעם ישראל באופן עקבי לפני חורבן בית המקדש. לאורך התקופה הטרום-גלותית, אלוהים גילה באופן חד-משמעי מי יהיה המשיח ומה יהיה עליו לעשות. הוא יהיה האחד שיישלח ביוזמתו של אלוהים לגאול את העולם באמצעות מותו כקורבן שיכפר על חטאי האנושות. "זרוע יהוה" תתגלה והוא יובל כצאן לטבח: "נגש הוא ונענה ולא יפתח פיו, כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו" (ישעיהו נג׳, ז׳).

המשיח יבוא לפני חורבן בית המקדש (דניאל ט', כה׳). הוא לא יהיה מרוחק, מיסטי, שניתן להגיע אליו רק על ידי טקסים מסתוריים. הוא יוולד בבית לחם, עיר דוד, במקום בו כולם, מרועי צאן ועד אסטרולוגים, יוכלו לראות אותו (מיכה ה', ב׳). הנביאים מכריזים שהמשיח יהיה אלוהים בעצמו, הלובש דמות בשר כדי לבקר את עמו, מספיק קרוב אליהם כדי לאהוב אותם, לדבר אליהם ולהראות להם את ישועתו. "כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו, ותהי המשרה על שכמו. ויקרא שמו פלא, יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום." (ישעיהו ט', ו׳). המשיח ידגים את אהבתו לאנושות באופן הדרמטי ביותר, הוא יידקר וימות כדי לכפר על חטאינו:"ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים, והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור" (זכריה יב׳, י׳)

המשיח יבוא כדי ללמד אותנו כיצד להתפלל, איך לשוחח עם אלוהים שהוא "אבא שלנו" ואיך להתייחס אליו כמו ילדים הגרים בביתו. המשיח ינהיג את עמו כצאן, בחזרה אל הידיים של הרועה עדין הלב, המאהב של נפשם. לא ידרש לכך שום ידע סודי, שום לחש קסם, רק אמונה ואמון, אהבה וחרטה, לב ליבם של לימודי התורה עצמה.

כולנו משתוקקים שתעלומות היקום תפתרנה כדי לחשוף אמיתות נסתרות. אך אלוהים רוצה שנחווה את קירבתו מבלי שנצטרך לרוץ דרך מבוך על מנת לפתור את התעלומה. הוא שלח את המשיח כדי להראות לנו בבירור כיצד נוכל להיות עם אלוהים היום ולעולמי עולמים. ישוע אמר לתלמידיו שהוא ילך להכין להם מקום (מעבר לקיום הארצי שלהם) ושהם ידעו כיצד להגיע לשם. תומא, אחד מהתלמידים, שאל את ישוע: "אמר לו תומא: "אדוני, איננו יודעים לאן אתה הולך; איך נדע את הדרך?" אמר לו ישוע: "אני הדרך האמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי. אילו הכרתם אותי גם את אבי הייתם מכירים. מעתה אתם מכירים אותו אף ראיתם אותו" אמר לו פיליפוס: "אדוני, הראה לנו את האב ודי לנו." אמר לו ישוע: "ימים רבים כל כך אני עמכם ואינך מכיר אותי, פיליפוס? הרואה אותי ראה את האב." (יוחנן יד׳, ה׳-ט׳)

מי שראה את ישוע, ראה את אלוהים. המשיח אכן הגיע, אך המיסטיקנים פיספסו אותו.

במקום לחפש את התשובות אצל מלומדים בעלי כוונות טובות אך מחוסרי הדרכה אלוהית, קחו בחשבון את העובדה שאלוהים גילה את הכל בישוע, אשר בא לשאת את חטאינו, להעניק סליחה ולהציע לנו עתיד ניצחי בו לא נתבונן יותר מבעד "מראה מעורפלת".

"עכשיו רואים אנו במראה, במעורפל, אבל אז – פנים אל פנים. עכשיו ידיעתי חלקית, אבל אז אכיר כדרך שגם אני מוכר." (הראשונה אל הקורינתים יג׳, יב׳)

(1) חוכמה מעשית משלמה קרליבך; תיקון, כרך 12 מס' 5 עמוד53.
(2) אבולפיה, קבליסט ספרדי מציע שהדוקטורינה של עשרת הספירות נכתבה בתור התנגדות לרעיון השילוש של המשיחיות: "הוגי הקבלה והספירות התכוונו לאחד את אלוהים ולהימלט מהשילוש, אך הם הפכו זאת לעשירייה!" צוטט ע"י דניאל חנן מט; זוהר וכו', עמוד 20 ראה הערת שוליים 55. בעוד שהשילוש הוא דוקטורינה הנטענת על בסיס הכתובים, ה-"עישור" נובע מתפיסה קבלית.
(3) כפי שנטען על ידי משה קורדוברו (1522-1570). העולם העליון ביותר הוא "אצילות" – עולם הנביעה, אחריו "בריאה" – עולם הבריאה, אחריו "יצירה" – עולם ההתהוות וההיווצרות, האחרון – העולם התחתון, העולם שלנו, עולם ה-"עשייה".
(4) הספירות אינן מיוצגות כעץ בלבד אלא גם מצוירות בדמות בן אנוש, עם ראש, גוף, ידיים, רגליים וכו'. 'Back to the sources" עמוד 325.
(5) "Back to the sources", בעריכת Barry W. Holtz, הוצאת Simon and Shuster, ניו יורק, 1984, עמוד 325.

עשויים גם לעניין אותך: