תאיזם או נטורליזם- איזו השקפה היא הפשוטה יותר?

קרל סגן אמר בספרו ש"היקום זה כל מה שיש כל מה שהיה וכל מה שיהיה"1. לפי הנטורליזם, היקום החומרי שנלמד על ידי המדע- הוא סך המציאות שקיימת. אין שום דבר מעבר לזה. ההשקפה הנטורליסטית טוענת כי היא השקפה יותר "פשוטה" מההשקפה התאיסטית (ההשקפה שאלוהים קיים), משום שהיא דורשת פחות ישויות כדי להסביר את אופן הדברים. אלוהים נהיה מיותר. חסידי הנטורליזם לא בהכרח מתנגדים לקיומו של אלוהים, הם פשוט טוענים שלא צריך את אלוהים בשביל להסביר דברים או תופעות, על פי טענתם, המדע יכול להסתדר לבד.

אותו הדבר תקף גם לגבי הנפש האנושית. מדוע עלינו לחשוב כי קיים היבט לא חומרי- רוחני לבני האדם, כאשר ניתן להסביר זאת בעזרת הסברים חומריים? הנטורליזם נראה יותר פשוט כאן גם כן.

אך האם זה נכון? האם באמת ההשקפה הנטורליסטית היא יותר "פשוטה" מההשקפה התאיסטית? הנטורליסט והאתאיסט יצהירו שכן. נניח והם צודקים, וההשקפה הנטורליסטית היא אכן פשוטה יותר, האם זה מראה את קבילותה על פני ההשקפה התאיסטית? בשום פנים ואופן לא. כשזה מגיע לכוח ההסברתי של שתי ההשקפות, ניתן לראות ביניהן הבדלים עצומים, אבל לא רק שפשטות אינה הקריטריון היחיד, היא גם הקריטריון החשוב פחות כאשר עושים הערכה בין שתי ההשקפות.

ההשקפה התאיסטית נראית יותר הגיונית כשמדברים על מוצא היקום משום דבר, הכוונון העדין של היקום (ערכי הקבועים הפיזיקאליים והתנאים ההתחלתיים של היקום), היווצרות החיים הראשונים, היווצרות התודעה, קיומם של ערכי המוסר האובייקטיביים, ערכו המוסרי של האדם וזכויותיו, רצון חופשי, רציונאליות, יופי, ואפילו קיומו של הרוע. לדוגמא, איזה תיאור יותר מתקבל על הדעת? שהתודעה נוצרה מחומר חסר מודעות או מאישיות בעלת תודעה עצמית? שהאישיות שלנו נוצרה מתהליך לא אישיותי או בזכות בורא אישיותי? שהערך שלנו כבני אדם צמח מתהליך חסר ערך או שישות ערכית טמנה בנו ערך-כלומר נבראנו בצלם אלוהים? שהרצון החופשי שלנו נוצר מתהליך דטרמיניסטי (בהשקפה הנטורליסטית הכל מצטמצם לגורמים חומריים, כלומר אין לנו באמת רצון חופשי), או מאישיות חופשית שבחרה לברוא? שכלום ברא את היקום מכלום, או שישות חזקה הביאה את היקום לידי קיום? אם מסתכלים בכנות על השאלות הללו אנו יכולים להגיד שאכן קיימת מציאות מעבר למציאות החומרית, ושעלינו לקחת זאת בחשבון ברצינות.

השוואת שתי ההשקפות:

התופעה הקשר\הסבר תיאיסטי הקשר\הסבר נטורליסטי
מודעות עצמית אלוהים הוא אישיות בעלת מודעות עצמית היקום נוצר בתהליך חסר מודעות
אישיויות קיימות אלוהים הוא ישות בעלת אישיות היקום נוצר בתהליך חסר אישיות
רצון חופשי קיים בקרב בני האדם אלוהים הוא אישיות בעלת רצון חופשי- הוא בחר לברוא את היקום. אנו צמחנו מתהליך מטריאליסטי-דטרמיניסטי (כל פעולה מצטמצמת לגורמים חומריים), כל פעולה שלנו מוסברת על ידי תגובות כימיות.
אנו סומכים על החושים שלנו כקולטנים רציונאליים שדרכם אנו מגלים את האמת אודות המציאות אלוהים אשר האמת והרציונאליות מוטבעים בטבעו, קיים. האבולוציה שתלה בנו את הדחף להישרדות ורבייה לכן האמונות שלנו הינן בעלות מטרה הישרדותית גרידא (לווא דווקא אומרות לנו את האמת).
בבני האדם קיים ערוך טבוע  והם בעלי זכויות אלוהים ברא אותנו בצלמו והטמין בנו ערך מוסרי- לכן אנו בעלי זכויות. היקום נוצר בתהליך חסר ערך.
ערכי מוסר אובייקטיביים וחובות מוסריות קיימים טבעו ואופיו של אלוהים מהווים בסיס\קנה מידה\ מקור לקיומו של המוסר האובייקטיבי. היקום נוצר בתהליך חסר כל היבט מוסרי.
היווצרות החיים אלוהים הינו חי ובעלת יכולת בריאה. החיים נוצרו איכשהו דרך תהליכים חומריים חסרי חיים.
יופי קיים (לא רק בתופעות טבע כמו שקיעה אלא גם בתיאוריות מדעיות "יפות" ו"אלגנטיות") אלוהים הוא יפה (תהילים כז:ד) ומסוגל לברוא דברים יפים על פי רצונו. היופי בטבע קיים יתר על המידה וחסר ערך הישרדותי.
היקום (כל החומר, האנרגיה המרחב והזמן) התחיל להתקיים לפני זמן סופי. אישיות חזקה מעבר למציאות החומרית גרמה להתחלתו של היקום- בראה אותו משום דבר. היקום צץ משום דבר בעזרת שום דבר לשם שום דבר.
כוונון עדין (ערכי הקבועים הפיזיקאליים והתנאים הראשוניים של היקום מכווננים בשביל לאפשר את קיומם של החיים) מאפיין את המבנה של היקום והמוצא שלו   אלוהים הינו חכם- מתכנן תבוני. הכוונון העדין נוצר באקראיות. אין עלינו להיות מופתעים על כך אחרת לא היינו פה.
רוע קיים בעולם שלנו הרוע מניח שני דברים:
1. את תוכניתו של יוצר (דברים אמורים להתנהל באופן מסוים אבל הם לא).
2. את קנה המידה של טוב ורע: אנו שופטים רוע על ידי חוסר בטוב או סטייה מקנה המידה. טבעו של אלוהים מהווה הבסיס לקיומו האובייקטיבי- הבלתי משתנה של שנה המידה על פיו שופטים טוב ורע.
לא קיים בעולם נטורליסטי קנה מידה אובייקטיבי לטוב ורע. המוסר הוא תוצר שרירותי של האבולוציה. לכן המוסר הוא שרירותי והוא אף יכל להתפתח בצורה שונה ואף הפוכה ("גן האונס" שמופעל בחוסר מציאת בת זוג וכו'…)

 

תכנים מומלצים:
1 מתוך 166

ניתן להשוות בין ההסברים שנותנות שתי ההשקפות לתופעות השונות שמאפיינות את המציאות שלנו. כשעושים זאת, רואים כי ההשקפה התיאיסטית מספקת הסבר יותר הגיוני ויותר מתאים למציאות שלנו מאשר ההסבר הנטורליסטי. ההסבר\ההקשר התיאיסטי טבעי יותר. אך יהיו שימשיכו לטעון שעדיין ההשקפה הנטורליסטית היא יותר "פשוטה". ובכן, הבה נבחן את הטענה. איך בדיוק הנטורליזם הינו פשוט יותר? הטענה היא שהנטורליזם פשוט יותר בכך שהוא טוען שפחות ישויות קיימות- כלומר, היקום החומרי זה כל מה שקיים. אבל התיאיסט טוען שהיקום החומרי זה לא כל מה שקיים, זה לא הכל, גם אלוהים קיים. האם זה אומר שאלוהים הינו מיותר כשזה מגיע להסברת תופעות? קחו בחשבון את הנקודות הבאות:

ראשית, היכן שניתן, אנו כן צריכים להשתמש בעיקרון הפשטות כדי להיפטר מהסברים או גורמים מיותרים. זה בהחלט נכון כשמיישמים עיקרון זה בפוליתיאיזם לדוגמא. למה לערב ישויות נוספות כאשר ישות אחת מספיקה? הפוליתיאיזם- האמונה בריבוי אלילים- לא באמת נדרשת אם מספיק אלוהים אחד בשביל לברוא ולקיים את היקום, להוות קנה מידה מוסרי לבני אדם, וכן הלאה. כפי שאומר תערו של אוקהאם "אין סיבה להרבות בגורמים מכפי הצורך".

שנית, בעוד שההשקפה האתיאיסטית הגורסת כי אלוהים לא קיים, פשוטה יותר מבחינה תאורתית, זה נכון רק מבחינה מספרית. כשמסירים את אלוהים מהמשוואה אנחנו נותרים עם בעיות מסיביות ופערים עצומים בידע שלנו. היפטרות מאלוהים לא משפרת את הכוח ההסברתי שלנו. למעשה, הסרת אלוהים מורידה את הכוח ההסברתי שלנו בצורה דרמטית. ההשקפה הנטורליסטית פשוט לא מסוגלת להסביר רבים מההיבטים של היקום והחוויה האנושית. לא מדובר בפערים בידע המדעי שלנו או בהיבטים מנגנוניים ביקום. מדובר בפערים בשאלות אודות בסיס המציאות והטבע של היקום. שאלות פילוסופיות עמוקות החודרות את לב האדם נותרות ללא כל הסבר הגיוני וקביל. ללא אלוהים, התשובה היחידה שתתקבל לגבי מוצא היקום, כוונונו העדין של היקום, קיומו של ערך מוסרי טבוע לאדם וקיומו של קנה מידה מוסרי אובייקטיבי לטוב ורע היא "זהו טבע הדברים".

שלישית, אם אנו מיישמים את עיקרון הפשטות כמו חסידי הנטורליזם, כלומר "כמה שיותר פחות ישויות יותר טוב" ללא יוצא דופן, למה פשוט לא להגיד ש'אף הסבר' טוב יותר מ'הסבר אחד'? למה לא לחשוב שארנב צץ משום דבר בכובעו של הקוסם? לפי ההיגיון הזה התהוות משום דבר פשוטה יותר (דורשת פחות ישויות) מאשר שמשהו יבוא ממשהו. למרבה הפלא, הרבה אתיאיסטים מוכנים לקבל את הטענה שחוסר קיום יכול להצמיח קיום (כמובן שאנו לא צריכים להיות מופתעים בהינתן ההשלכות של הקוסמולוגיה של המפץ הגדול). אפילו האתיאיסט קאי נילסן צודק כשהוא אומר: "הנח שאתה שומע פיצוץ חזק, ואתה שואל אותי, מה גרם לפיצוץ? ואני אענה, כלום, זה פשוט קרה". אתה לא תקבל את זה. למעשה אתה תמצא את התשובה די טיפשית2.

אנו יכולים להסכים שזה יותר הגיוני, והמדע תומך ברעיון שחוסר קיום לא יצמיח קיום. שהרי כל מטרתו של המדע היא למצוא הסברים וגורמים לתופעות. אך כמובן שמבחינה מספרית יותר פשוט להגיד ששום דבר לא גרם להתחלתו של משהו מאשר להגיד שמשהו אחד גרם לזה.ישות אחת זה פחות "פשוט" מאפס ישויות. אבל ברור שהסבר זה יותר קביל והגיוני מאשר ההסבר "הפשוט" יותר. עניין זה תקף גם להיווצרות החיים, היווצרות המודעות, וערכי המוסר. יותר הגיוני להגיד שחיים נוצרו מחיים, מודעות ממודעות, ושערכי המוסר הגיעו מאישיות מוסרית.

ראינו שההשקפה הנטורליסטית בעודה "פשוטה" יותר במובן שהיא מניחה את קיומן של פחות ישויות מההשקפה התיאיסטית במערכת שלה, היא לא יכולה להסביר הרבה מאוד דברים. כשאנו נפטרים מאלוהים זה אומר שאנו נפטרים מכוח הסברתי חשוב. הקשר תיאיסטי עוזר לנו להסביר הרבה היבטים חשובים במציאות. כמו שק.סי.לואיס אמר: " אני מאמין במשיחיות כמו שאני מאמין שהשמש זרחה, לא רק בגלל שאני רואה אותה, אלא בגלל שבזכותה אני רואה הכל 3.

 

(1) Carl Sagan, Cosmos (New York: Random House, 1980), 4.
(2) Kai Nielsen, Reason and Practice (New York: Harper & Row, 1971), 48 .
(3) Lewis, “Is Theology Poetry?” 140.

 

אולי גם יעניין אותך: