תשובות להתקפות אתאיסטים על "טיעון הכוונון העדין"

במשך 40 השנה האחרונות, מדענים גילו כי קיומם של חיים תבוניים, תלויים במאזן מורכב ועדין של תנאים התחלתיים הנתונים כבר במפץ הגדול עצמו. פעם מדענים סברו כי לא משנה אילו תנאים התחלתיים היו ליקום, לבסוף היו מתפתחים חיים תבוניים. אבל עכשיו אנו יודעים כי קיומנו תלוי במאזן מדויק בצורה שלא ניתן לעלות על הדעת.

זה נקרא הטיעון מהכוונון העדין. אפשר לסכם אותו כך.

  1. הכוונון העדין של היקום הוא בזכות או הכרח פיזיקלי או אקראיות או תכנון תבוני.
  2. הכוונון העדין של היקום הוא לא בזכות הכרח פיזיקלי או אקראיות.
  3. לכן הוא מוסבר על ידי תכנון תבונה.

הבה נראה איך אתיאיסטים בימינו מתמודדים עם הטיעון הזה. תומר פריסקו במאמרו ההוכחה הקוסמולוגית לאי-קיומו של אלוהים טען כי "אם אלוהים תכנן את היקום כפי שהוא אז הוא לא רק בזבזן, אלא גם חסר כל כישרון." מהן הסיבות לטענה שלו?

"ראשית, נראה לי שאי אפשר לקבל כפלא עובדה שבאם היא תופרח יודע העובדה לא יהיה קיים. כלומר, אני מודה שהחיים נראים ומרגישים כפלא, ואני גם חושב שחשוב מאוד לראות ולהרגיש אותם ככאלה. אני פשוט לא חושב שהראייה וההרגשה הזאת מוכיחות שום דבר, לבד מאת עצמן.

מפני שאם אני חושב על זה אני מבין שאם העולם לא היה מסודר באותו דיוק מושלם שבו הוא מסודר, הרי שלא הייתי פה כדי לא-להתפלא על כך. לא היה כאן אף אחד שישתעמם מהבנאליות של היקום. לכן הסידור המינימאלי שמאפשר למישהו להתפלא, הוא אותו סידור שאנחנו מתפלאים ממנו, ומפני שפחות מזה לא היה יכול להיות ועדיין להחזיק יצור תבוני שמסוגל להתפלא, הרי שבעצם אי אפשר לבנות על עובדת הפליאה הזאת כל מסקנה."

אך את הכשל שטמון בהיגיון של הטענה שלו ניתן לזהות בעזרת המחשה. תארו לכם שאתם מטיילים בחו"ל ואז פתאום עצרו אתכם והעלילו עליכם האשמות שווא. נגזר עליכם גזר דין מוות. אתם יושבים קשורים מול 100 צלפים מאומנים, ושומעים את הפקודה: "היכונו, אש"!. אתם שומעים את הצרורות מחרישות האוזניים. אבל מה, אתם מגלים שאתם עדיין חיים, שכל ה100 צלפים פספסו אתכם! מה תסיקו מכך?: "אני לא צריך להתפלא על כך שהם פספסו משום שאם הם לא היו מפספסים, אז לא הייתי כאן. מאחר ואני כאן, אני אמור לצפות מהם לפספס". בוודאי שלא! אתם באופן מוצדק תסיקו שהם פספסו בכוונה, שכל הדבר הזה בוים, בגלל סיבה כלשהי, על ידי מישהו. בדיוק מאותה סיבה, בהינתן הכוונון העדין של היקום בשביל חיים תבוניים, שסיכויו הינו קטן בצורה בלתי נתפסת, זה רציונאלי להסיק  שזו לא תוצאה של יד המקרה אלא תכנון.

*הפילוסוף המפורסם ריצ'רד סווינבורן גם כן הציע דוגמה נאה להמחיש את חוסר הטעם בטענה של פריסקו. נניח – הוא טוען שמישהו חטף אותי כבן ערובה, הכניס אותי לחדר שיש בו 100 מכונות, שכל אחת מהן מתוכננת לטרוף חפיסת קלפים באופן אקראי לחלוטין, ואמר לי: "לחץ על הכפתור המפעיל את כל המכונות. אם כל מאת הקלפים שייפלטו, אחד מכל מכונה, יהיו 'לב-אדום', אז תצא לחופשי. אחרת – המכונות יתפוצצו יחד איתך".

נניח עתה שאני לוחץ על הכפתור, בחיל וברעדה, ונפלטים 100 קלפי 'לב-אדום'. על פי ההיגיון בביקורת אין אני צריך לתמוה כלל שנפלטו 100 הקלפים הזהים שהצילו את חיי, שהרי אילו קלפים אלו לא היו נפלטים לא הייתי חי כדי לגלות זאת.

 

ואולם כל בר דעת מבין שטיעון זה חסר טעם לחלוטין, שהרי הסיכוי לפליטת 100 קלפים זהים הוא זעיר ביותר. כאשר מאורע שיש לו חשיבות רבה בעיני מתרחש וסיכויי התרחשות זו זעירים ביותר, אינני יכול להתעלם מכך, ואני מחפש איזה שהוא הסבר (* מתוך "מדוע נברא העולם כך ולא אחרת" יקיר שושני)

הבה נסכם את התשובה שלנו כך: זה נכון שעצם העובדה שאנחנו חיים, אנחנו אמורים לצפות למצוא את עצמנו חיים ביקום מאפשר חיים, זה נקרא העיקרון האנתרופי. אבל הציפייה שלנו למצוא את עצמנו ביקום מאפשר חיים, לא מסבירה בשום אופן מדוע היקום הינו מאפשר חיים. יקום שלא מאפשר חיים הוא יקום סביר יותר באופן בלתי נתפס, מדוע אם כך, יקום מאפשר חיים קיים בכלל מלכתחילה?

 

"לו אלוהים כזה היה בורא את העולם, האם הוא אכן היה עושה אותו כל כך מורכב? למה לו? מדוע למשל ברא האל עוד כמה כוכבי-לכת מלבד כדור הארץ? בשביל האסטרולוגים? ובשביל מה עוד מיליארדי שמשות? וגלקסיות על גלקסיות על גלקסיות של חומר מת? ובשביל מה צריך 400,000 (!) סוגי חיפושיות? מה העניין?"

הטיעון הזה מניח שהבריאה של אלוהים היא לא יעילה או ממש בזבזנית ולכן לא ייתכן כי היא נבראה על ידי "מהנדס קוסמי", הבעיה בטיעון הזה היא כי יעילות\בזבזנות רלוונטית למישהו אשר הוא מוגבל בזמן או במשאבים (או בשניהם). אך במקרה של אלוהים הוא לא מוגבל בכלל, ואל לנו לחשוב שאלוהים הוא סוג של מהנדס עליון בלבד, אלא, מה אם נחשוב עליו גם כעל אומן יצירתי שנהנה לברוא מלא זנים של חיפושיות(זה עניין של מידה. חיים מורכבים מתאפשרים רק בכוכב לכת בעל הקוטר של כדור הארץ. בהינתן הקוטר של כדור הארץ, המגוון הגדול ביותר של חיים מתרחש בקרב בעליי חיים אשר גודלם הוא כסנטימטר)? או שנהנה לברוא מלא גלקסיות חסרות חיים? אבל נניח את השגיאה המרכזית בצד. מה אם נגיד לכם שבשאלותיו של פריסקו קיימת בורות מדעית?

האם הוא לא מודע לעובדה שללא כוכבי הלכת שיש לנו במערכת השמש לא הייתם כנראה קוראים את המאמר הזה? לדוגמה, כוכבי הלכת צדק, שבתאי, אורנוס, נפטון  אשר הם ענקים גזיים, הם בעלי התכונה לסחוף אחריהם את הרוב הגדול של העצמים הגדולים במערכת השמש כמו לדוגמה אסטרואידים. בלעדיהם היינו חוטפים לעיתים תכופות מכות הרסניות מאסטרואידים ושביטים שהיו מגיעים אלינו מהחלל. בנוסף לכך קחו למשל את צדק, הוא שומר על יציבותו של המסלול של כדור הארץ סביב השמש.

הוא שואל מדוע יש כול כך הרבה כוכבים וגלקסיות, אין הוא יודע שכל אלה הם חלק ממסת היקום שחייבת להיות מכווננת בדיוק בלתי נתפס כדי לאפשר את היווצרותם של היסודות הכימיים הדרושים עבור החיים? אין הוא יודע שבדיוק המסה הזו של היקום הייתה דרושה כדי לווסת את ההתפשטות של היקום כדי שיתפשט בתדירות או בקצב הנכון כדי לאפשר את היווצרותם של הגלקסיות, הכוכבים וכוכבי הלכת בדיוק בזמן הנכון, במקום הנכון כדי שחיים יוכלו להתקיים?

למעשה, בתקופות קדומות ומסוימות של היקום, צפיפות החומר\צפיפות המסה של היקום הייתה חייבת להיות כל כך מדויקת ששינוי כל כך מזערי (מדובר בשינוי אפסי: 0.000000000000000000000000000000000000000000000000000000000001….. אחרי האפס יש 59 אפסים ואחד בסוף) וחיים לא היו יכולים להתקיים בשום זמן או מקום ביקום. הרמה של הכוונון העדין היא כל כך מדויקת שאם ישר עם היווצרותו של היקום מישהו היה גורע מסה מזערית ממנו (מסה מזערית מכל היקום הנצפה) הוא היה פוסל את אפשרותה של היווצרות החיים.

כלומר בנוסף לשגיאתו הפילוסופית של פריסקו, אנו יכולים לראות שקיימת אצלו בורות מדעית. אך בכל זאת, גם אם לא היינו יכולים לספק הסברים מדעיים לשאלותיו, מספיק להגיד שאל עלינו לחשוב על אלוהים כמהנדס בלבד אלא כעל אומן יצירתי שנהנה לברוא בשפע.

"אבל נאמר שאלוהים הוא טיפוס יצירתי, והוא נהנה להפגין את כשרונו. גם אם זה נכון, עדיין קשה לי להבין למה הוא עשה את העולם כך שאם רק פרט אחד היה שונה היינו כולנו מתים (או כלל לא נולדים כמובן)? מה העניין הזה, שמשמש את כל אותם מתפלאים לתדלוק פליאתם? למה ללכת על חוט השערה? על חודו של להב הסכין? מי קבע שהחיים צריכים להיות ספורט אתגרי? למה לא לברוא אותנו כך שקיומנו לא יהיה בסכנה מתמדת? האם כך לא היינו יכולים להיענש? האם הוא אכן צריך את הגבוליות הזאת כדי להפחיד אותנו?"

במילים אחרות הוא שואל: "למה אלוהים ברא את היקום כפי שהוא"? "למה לא לברוא אותו בצורה יותר פשוטה"?

לפני שנענה על השאלה של פריסקו אנו חושבים לנכון לענות קודם על טענה שאנו שומעים לעיתים קרובות והיא די קשורה לשאלתו: קיימת טענה נפוצה נגד הכוונון העדין של היקום על ידי אלוהים והיא הולכת בערך ככה:

  1. הגבלות חיצוניות גורמות לכוונון העדין.
  2. אלוהים כוונן בעדינות את היקום.
  3. לכן, אלוהים היה כפוף ל\מוגבל על ידי הגבלות חיצוניות.

זה טיעון ששומעים לעיתים קרובות מספקנים, ואנו מוצאים אותו לא משכנע בכלל. המטרה העיקרית של הטיעון היא להראות שבגלל שאלוהים כוונן בעדינות ובדיוק את היקום, הוא היה מוגבל כאשר הוא ברא אותו, וזה בגלל שהוא היה חייב לציית להוראות או הגבלות מסוימות, אשר בלעדיהן היקום לא היה יכול לאפשר חיים. ועניין זה לכאורה לא מסתדר עם אלוהים כל-יכול. כלומר אלוהים לא יכל להביא חיים בדרך אחרת. אך הטיעון הזה מניח יותר מדי.

זה נכון שהגבלות חיצוניות הן הגורם לכוונון עדין, אבל זה לא אומר שאלוהים מוגבל על ידי הגבלות חיצוניות. כלומר הגבלות חיצוניות כרוכות בכוונון עדין, אבל, כוונון עדין אינו כרוך בהגבלות חיצוניות. מתכנן יכול לתכנן משהו לפי סיבות אישיות או העדפות אישיות.

לדוגמא, תחשבו על מדען שרוצה ליצור מחשב אבל הוא קובע שהמחשב יפעל רק כאשר הטמפרטורה היא 25 מעלות. זה לא אומר שהמדען היה כפוף להגבלות חיצוניות כדי ליצור מחשב ששורד בטמפרטורה מסוימת. אלא זה אומר שהמדען בחר זאת בגלל סיבות אישיות או העדפות אישיות. ההגבלה הלוגית היחידה שכופה את עצמה על המדען היא שהוא חייב לבנות מחשב- כדי לקרוא לזה מחשב. הוא לא יכל ליצור בקבוק ולקרוא לו מחשב. באותו אופן, כאשר אלוהים ברא חיים, ההגבלה הלוגית היחידה שהייתה תקפה היא שהחיים חייבים להיות… חיים! חוץ מזה, אלוהים יכול לכוונן את היקום איך שהוא מוצא לנכון. לכן, כאשר אלוהים כוונן את היקום זה לא היה כי הוא היה כפוף להגבלות מסוימות, אלא, כי כך הוא בחר וכך הוא מצא לנכון. עכשיו מגיעה שאלתו של  פריסקו. והיא למה? " למה ללכת על חוט השערה?" למה אלוהים ברא את היקום בצורה כל כך מורכבת שפריט אחד לא במקומו והלך עלינו?

ובכן, באופן בסיסי, מאמינים או תיאיסטים יכולים לספק הסבר הגיוני וקביל לשאלה הזו. אך גם אם הם לא היו יכולים לתת הסבר לשאלה זו, זה עדיין לא היה משנה, בגלל שהסברנו קודם שכוונון עדין לא כרוך בהגבלות חיצוניות אלא שהוא  יכול להיות מוסבר על ידי סיבות אישיות והעדפות אישיות. אך בכל זאת, הבה נסתכל על כמה אפשרויות סבירות וקבילות. אפשר לטעון שהיקום שלנו נברא בצורה כזו כי זה משאיר ראיות לתכנון תבוני, כלומר זה משאיר ראיות לבורא גאוני ואישיותי. או, שהכוונון העדין גורם לנו להיות צנועים דבר שמזכיר לנו שאנחנו לא אלוהים, אנחנו חייבים את חיינו למישהו שיצר אותנו.

 

"דווקא העובדה שהחיים כל כך עדינים, ושהכל מסודר בדיוק בדיוק כדי לאפשר אותם,

ושפיפס אחד שקורה (למשל על פני השמש, או במעמקי האדמה) ישר מרסק אותנו בקטסטרופות איומות של צונאמי ורעידות אדמה, דווקא זה מרמז לי שלא היתה כל יד מכוונת ומתכננת בהתפתחותם של החיים, אלא פשוט כוח יצירתי ספונטני שהלך והתפתח בצורה די עיוורת (אם כי אינטליגנטית למדי, במובן מסוים).
כי מה שקרה הוא די פשוט: לא היו תנאים לחיים, לא היו תנאים לחיים, לא היו תנאים לחיים, והנה פתאום, לפני כארבע מיליארד שנה, היו תנאים מסוימים לחיים, וברגע שזה קרה אכן נוצרו חיים מסוימים. וככל שהתנאים השתפרו, כך גם מורכבות החיים שנהנו מהם. בכל רגע ורגע החיים (על פי עקרונות האבולוציה) התרחבו אל מקסימום המקום והתחכום שהתנאים איפשרו להם. וכשהתנאים לא איפשרו להם (למשל, כאשר נחת כאן אותו אסטרואיד שהשמיד את הדינוזאורים) הם הצטמצמו די הצורך כדי להמשיך ולשרוד (באותו זמן, בדמות יונקים וזוחלים קטנטנים)."

ובכן, מה שקרה הוא לא כל כך פשוט כפי שפריסקו מציג את זה. הוא אומר :"לא היו תנאים לחיים, לא היו תנאים לחיים, והנה פתאום, לפני כארבע מיליארד שנה, היו תנאים מסוימים לחיים." הבעיה היא שהוא מדבר על כדור הארץ. אבל הרבה הרבה הרבה לפני שכדור הארץ יכול לאפשר חיים, היקום עצמו חייב לאפשר את קיומם של חיים, ואפילו עזבו את החיים, לאפשר את קיומו של כדור הארץ, ואפילו עזבו את כדור הארץ, לאפשר את קיומו של החומר בכלל. ללא הכוונון העדין החומר לא היה קיים, תגובות כימיות לא היו קיימות, כלום. הוא מתעלם מהתנאים ההתחלתיים ברגע היווצרותו של היקום שקבעו את גורלו מאפשר החיים של היקום. לדוגמא, אילו צפיפות המאסה-אנרגיה היתה גדולה יותר, היה היקום קורס בשל המשיכה הגרוויטציונית החזקה מדי; ואילו המהירות היתה גדולה יותר היו החלקיקים מתפזרים ולא היו יכולים להיווצר כוכבים. כמות האנטרופיה או המאזן בין חומר ואנטי חומר ביקום, שיעור ההתפשטות של היקום ברגעיו הראשונים, פי.סי דייוויס חישב כי שינוי בכוח הכבידה או בכוח הגרעיני החלש ב 10^1:10 היה מונע מהיקום לאפשר חיים. הקבוע הקוסמולוגי שמניע את ההתפשטות של היקום ואחראי על האצת התפשטות היקום באופן בלתי מוסבר מכוונן לדיוק של 120^1:10

רוג'ר פנרוז מאוניברסיטת אוקספורד חישב, כי הסיכויים שיווצר מצב של אנטרופיה נמוכה במפץ הגדול בזכות אקראיות בלבד הם בסדר גודל של 1 מתוך(123)^10^10. כל הדברים האלו היו חייבים לקרות ממש בהתחלה במפץ הגדול עצמו, אם הם היו קורים טיפה שונה (כמו שהראינו לכם במספרים) אז חומר, שלא לדבר על כוכבי לכת, כדור הארץ, שום דבר לא היה יכול להתקיים.

 

"תכנון אלוהי היה נראה, איך לומר, יותר מתוכנן. מה שאנחנו מוצאים לפנינו הוא בסך הכל בלגן לא קטן. וזה אכן מדהים שאנחנו בכלל כאן – כלומר דווקא זה מה שמדהים, שבניגוד לכל סיכוי מתוך התוהו ובוהו יצא אדם! כי אם מישהו תכנן את העולם, מה שמדהים הוא בעיקר חוסר-כשרונו.

ואכן יש לחיות כל רגע בפליאה – פליאה על כך שבכלל יש משהו ולא אין כלום, פליאה על היכולת שלנו לתפוס את זה – אבל חבל לעשות מהפליאה הזאת קרדום לחפור בו עמדה מסוימת. עמדות הרבה יש במלחמה, ומתחפרים בהן ללא מוצא. פליאה שקטה עולה מתוך שלום, ובתורה גם מקדמת את הרחבתו."

מה שנאמר כאן מזכיר לנו את ההמחשה שהצגנו לפניכם קודם. זה כמו ש100 צלפים מאומנים ירו בפריסקו ופספסו אותו (במקרה של הכוונון העדין מדובר בפלא גדול יותר כמובן, מיליארדי על גבי מיליארדי ומיליארדי ומיליארדי צלפים מכל הכיוונים מכוונים את נשקם על פריסקו יורים ומפספסים). האם הוא יגיד במקרה כזה : "וואו איזה מזל שהם פספסו, זה מדהים שבניגוד לכל הסיכויים, הופ! אני עדיין חי בגלל שהם במקרה פספסו אותי". זה אפילו נשמע מצחיק, אבל זה נראה כאילו תגובה כזו היא מאולצת מדי. בוודאי שזו לא תגובה טבעית ורציונאלית. התגובה שמתבקשת היא: "הם עשו את זה בכוונה".

אכן זה מפליא שיש משהו במקום כלום. אך זה לא מספיק להתפלא, איך באמת יש משהו במקום כלום?

תארו לכם שאתם מטיילים ביער מרוחק שרגל אדם לא דרכה בו לפניכם, ומוצאים כדור מונח על האדמה. בצורה טבעית תחשבו לעצמכם איך הוא הגיע לשם. אם החבר שאיתכם יגיד "זה פשוט נמצא שם, ללא שום הסבר", לא תיקחו את דבריו ברצינות ותחשבו שהתשובה שלו לא הגיונית, או שתניחו שהוא רוצה להמשיך בדרך בלי להקדיש למוצא הכדור מחשבה נוספת. עכשיו, אם נגדיל את הכדור עד שיהיה שווה בגודלו ליקום, זה הרי לא ימנע מאיתנו את הצורך למצוא הסבר לקיומו. אז מה ההסבר לקיומו של היקום בהשקפה האתאיסטית? ובכן, זה נראה כי אין שום הסבר בהשקפה האתיאיסטית לקיומו של היקום, הוא פשוט קיים שם כמו שקרל סגן אמר. אך בוודאי שהנחה זו היא לא הגיונית.

הקיום והמבנה של היקום פשוט זועקים לאומן גאוני שעומד מאחוריו, זה נראה מאוד מאולץ ולא טבעי להכחיש זאת.

מי שרוצה להרחיב אופקים ולגלות יותר על הכוונון העדין של היקום מוזמן להזמין באמזון את הספר "Why the universe is the way it is" Hugh Ross

בספר הזה דר. רוס עונה על כל השאלות שתמיד שאלתם: "למה אלוהים ברא יקום כל כך גדול, כל כך חשוך, שרובו חסר חיים, כל כך עתיק, כל כך בודד וכו'.

 

אם היקום מכוונן בעדינות, למה רובו אינו מאפשר חיים?

אתאיסטים רבים טוענים כי היקום בכלל אינו מכוונן משום ש 99.9999% מכלל היקום לא מאפשר חיים.

הטענה הזו שגויה מלפחות שלוש סיבות:

ראשית, הטענה הזו מפגינה חוסר בקיאות במונח "כוונון עדין". כאשר חוקרים מדברים על כוונון עדין הם מדברים על יקומים מאפשרי חיים. בביטוי "מאפשרי חיים" הם לא מתכוונים לכך שחיים יכולים להתקיים בכל מקום ותמיד. יותר מזה, הם אפילו לא מתכוונים לכך שחיים יתקיימו ביקום שכזה!. אלא כוונתן היא צנועה יותר. "כוונון עדין" משמעו שהיקום יאפשר חיים במידה והם יהיו קיימים. זה הכל.

העובדה שחיים מתאפשרים איפשהו ביקום, הינה הוכחה לכך שהקבועים הפיזיקאליים של היקום הינם מכווננים עבור אפשרותם של חיים. ללא הכוונון העדין, לא היו חיים בשום מקום, נקודה.

לכן, הטענה שהיקום כלל אינו מכוונן משום שאין ליקום יותר מקומות שמאפשרים חיים, מפספסת את הנקודה לחלוטין. למעשה, אלו שטוענים את הטענה, העובדה שהם בכלל טוענים אותה, מצביעה על כך שהיקום מכוונן בעדינות עבור החיים.

סיכום הנקודה הראשונה: כוונון עדין אומר לנו רק שחיים יתאפשרו ביקום, לא שהם יהיו קיימים בכל מקום.

 

שנית, הטענה הזו משווה בצורה שגויה מקומות מאפשרי חיים ספציפיים בתוך היקום שלנו (כדור הארץ) עם מקומות לא מאפשרי חיים ביקום שלנו (הריק בחלל). לעומת זאת, הכוונון העדין של היקום עבור החיים- במובן הנכון- משווה יקומים מאפשרי חיים, כמו שלנו, עם יקומים אפשריים אחרים. בספרם "יקום בר מזל" האסטרופיזיקאים לוקס ברנס וגרנט לואיס נותנים המחשה נחמדה להשוואה השגויה הזו:

תאר לכם שאתה עובדים בשולחן הקבלה של בית מלון מפואר. בוב, לקוח עשיר מגיע:

אתה: אתה תיהיה בחדר 401, אדוני. יש לך מראה מרהיב שם, ביום בהיר תוכל לראות את האוקיינוס.

בוב: לא, זה לא טוב. אני לא רוצה לראות את האוקיינוס.

אתה: למה?

בוב: כי אני לא יודע לשחות.

עכשיו, בגלל שאתם אנשים מנומסים, אתם תתנו לבוב חדר אחר. אך ביום סרקסטי אחר, אתם תתפתו לשאול את בוב למה זו תיהיה בעיה עבור בוב שיראה מחדרו את האוקיינוס, וכיצד זה משפיע על הנוחות שלו. (1)

נכון, רוב המקומות ביקום הם אינם מאפשרי חיים, אך למה עובדה זו אמורה להפריע לנו?

 

שלישית, הרבה מקומות אשר אינם מאפשרים חיים, הם בעצם קריטיים עבור יקום מאפשר חיים. נכון, חיים לא יכולים להתקיים על פני השמש. לעומת זאת, הקיום של השמש הינו חיוני עבור החיים. נכון, אתה לא תרצה לחיות קרוב לסופרנובה- כוכב שמתפוצץ- אך ללא כוכבים מתפוצצים לא יהיו לנו יסודות כבדים המפוזרים בחלל, שמאפשרים את קיומם של חיים.

או קחו את ואקום החלל, אנו לא יכולים לחיות בואקום של החלל, אך ואקום החלל משחק תפקיד חשוב בעשיית יקום שמאפשר חיים ויקום שמאפשר מחקר ותגלית. למעשה, אם נמלא את היקום שלנו עם אוויר נשימתי, אז כוח הכבידה ישלוט, והיקום שלנו  יקרוס תוך 24 שעות. (2)

 

 

 

[1] Geraint F. Lewis and Luke A. Barnes, A Fortunate Universe: Life in a Finely Tuned Cosmos (Cambridge, UK: Cambridge University Press, 2016), 247-248.

[2] עמ' 248.

 

אולי גם יעניין אותך: