אם יוסף איננו אביו הביולוגי של ישוע אלא המאמץ, איך השושלת עברה? ראו את האתגר(ים) שהמציעים הרבנים בנושא:

"על פי הברית החדשה ישוע נולד מרוח הקודש ולכן הייחוס שלו מצד יוסף אביו לא רלוונטי…הבעיה היא שבכל התנ"ך לא מצאנו שהייחוסים עוברים דרך האמא אלא רק דרך האבא" (הרב יואב זאב רובינסון)

"מתי ידע, כי המשיח חייב להיות מ"זרעו של דוד המלך" (ישעיהו יא, ירמיהו לג), לכן הוא מתחיל את בשורתו בהכרזה שישוע הוא "בן דוד". אמנם, בשלב מאוחר יותר, סותר את עצמו בקביעה כי לישוע אין אב ביולוגי ואמו התעברה כביכול מ"רוח הקודש". שושלת היוחסין המובאת במתי, מקורה ביוסף, אִם יוסף אינו אביו של ישוע, כפי שטוען מתי, מהו הקשר המשפחתי בין דוד המלך לבין ישוע? ממילא ברור שישוע לא יכול להיות משיח!

יתירה מזו, הטענה כי "רוח הקודש" הוא בעצם "אביו" של ישוע, סותרת לחלוטין את כל דברי הנביאים, כי המשיח חייב להיות מזרעו של דוד! אם דבריהם של הנביאים (שהמשיח בא מזרעו של דוד) נכונים, אין מקום לטענה שישוע נולד מ"רוח הקודש"! לסתירה זו, אין ל"משיחיים" תשובה הגיונית. חלקם משתמשים לשם כך בתשובה "מקורית": לדבריהם, יוסף היה "האב המאמץ" של ישוע, בזה מביאים כביכול הוכחה שישוע נחשב בו לבן אמיתי.

תשובה זו מגוחכת, בגלל שהיא סותרת את חוקי התנ"ך, בו לא נמצא כל מקור לאפשרות העברת הייחוס על ידי אימוץ. להיפך, כהן (השייך לשבט לוי) יכול להיות רק מי שאביו כהן. דהיינו; אם כהן אימץ ילד השייך לשבט אחר, ילד זה אינו יכול בשום אופן להיות כהן (ולעבוד בבית המקדש וכו') אלא הוא ממשיך את השתייכותו המקורית לשבט של אביו האמיתי. בנוסף, אין כל מקור לדבר האימוץ מה"ברית החדשה". (הרב דניאל עשור)

הדרת הנשים בהלכה הרבנית לא חדשה, למען האמת הקדשנו סרטון ומאמר שלם לנושא בסרטון: מעמד האשה בהלכה הרבנית.

אבל שימו לב לצביעות הרבנית, הרי כולם מודעים לכך שההלכה הרבנית מחשיבה כיהודי, זה שאמו יהודיה, ולא זה שאביו יהודי. למען האמת, לפי ההלכה הרבנית – אם אביך יהודי אך אמך לא יהודיה, אתה לא נחשב יהודי.

(בבלי, קידושין ס"ח ע"ב).

שימו לב לשו"ת המתועד באתר YNET:
שאלה: האם העדה נקבעת בהלכה היהודית על פי האם או האב? (מורן, מרכז).
תשובה: שלום רב, כידוע, את הייחוס לעם היהודי קובעת האם ואת מנהגי המשפחה קובע האב. ברכה והצלחה (משיב: הרב ירון דוראני).

מעניין נכון? אבל מה, כשזה מגיע לישוע, ראית מה קורה פתאום? צביעות? סטנדרטים כפולים? תחליטו בעצמכם.

שושלות עוברות גם דרך האם

אנו למדים שהמשיח חייב להיות מזרעו של דוד המלך מהתנ"ך. אם כן, נעיין שם.

ישעיהו פרק יא, פסוק א: "וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשָּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה"

ירמיהו פרק לג, פסוק טו: "בַּיָּמִ֤ים הָהֵם֙ וּבָעֵ֣ת הַהִ֔יא אַצְמִ֥יחַ לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צְדָקָ֑ה וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ:"

ירמיהו פרק כג, פסוק ה: "הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַהֲקִמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צַדִּ֑יק וּמָ֤לַךְ מֶ֙לֶךְ֙ וְהִשְׂכִּ֔יל וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ"

בראשית פרק מט, פסוק י: "לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁיל֔וֹ וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים"

היכן הרב עשור רואה בדברי הנביאים הללו רמז כלשהו שמא המשיח חייב להיות "בן לבן" לדוד המלך?

מה אומר הכתוב בישעיהו? "גזע ישי", "נצר משרשיו", ומה הוא אומר בירמיהו? "אצמיח לדוד צמח".

אם הנביאים דברו ככוונת וכנאום הרבנים, אם הנביאים כתבו לנו כהוראת וכהנחית הרבנים, מדוע הם האריכו בלשונות יתר? הלא ישעיהו היה מעדיף לכתוב בקיצור: "ויקום בן מגזע ישי", ובזה יהיה אור לדברי הרבנים, וחותם ינתן על דבריהם… וכבר כתב השל"ה, כללי התלמוד (יט, כלל עיון): אחר שתדע כוונת דבריו ופירושו, הוי מדקדק בו וראה מה הפכו ומקבילו.

אבל לאחר שישעיהו האריך בלשונו ואף כפלם, ובפסוק י' שוב כתב לנו: "שֹׁ֣רֶשׁ יִשַׁ֗י", זה רק מראה לנו שהמשיח שיקום מזרעו של דוד, איננו חייב להיות "בן אחר בן", אלא נצר, שפירושו בעברית מקראית – "צאצא".

אפילו חז"ל (רבי משה הדרשן) הודה כי למשיח לא יהיה אב ביולוגי (לחצו למאמר).

האם בתנ"ך, צאצא יכול להיות מאם? או רק מאב?

אמנם היה נהוג בתקופת המקרא לחשב שושלת לפי האב (מאחר שגבר היה נשוי למספר נשים), אך יחד עם זאת, בשום מקום בתנ"ך לא נאמר ששושלת יוחסין לא יכולה לעבור דרך האם, זה הוא רעיון אבסורדי (במיוחד בהתחשב שכיום, ההלכה הרבנית מחשיבה יהודי את מי שאמו יהודיה, ולא אביו).
למען האמת, התנ"ך עצמו כן מחשיב נשים בתוך רשימות יוחסין, לדוגמא: "בְּנֵי-דְלָיָה בְנֵי-טוֹבִיָּה בְּנֵי נְקוֹדָא שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם" (עזרא ב:ס)' דוגמאותת נוספו בנחמיה ז':ס"ג דברי הימים א' ד:י"ז-י"ט, וכו'

כאשר אנו מדברים על "צאצא", ברור לנו מהתנ"ך שצאצא הוא לא גבר בלבד, אלא מדבר אף על הנקבות: "קִרְב֤וּ גוֹיִם֙ לִשְׁמֹ֔עַ וּלְאֻמִּ֖ים הַקְשִׁ֑יבוּ תִּשְׁמַ֤ע הָאָ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ תֵּבֵ֖ל וְכָל־צֶאֱצָאֶֽיהָ:" (ישעיהו פרק ל"ד:א)

הלא ברור שמדובר כאן על כל הזרע של אדם הראשון, שהרי כולנו יוצאי ירכו, ואף יונתן תירגם, "אִתְקַרְבוּ עַמְמַיָא לְמִשְׁמַע וּמַלְכְּוָתָא אֲצִיתוּ תִּשְׁמַע אַרְעָא וּמְלָהָא תֵּבֵל וְכָל דְדָיְרִין בָּהּ:"
שפירושו בארמית כל מי שגר על פני תבל, והרי אנו יודעים מהתנ"ך, שכל האנשות בתבל, הם בני בנים של אדם הראשון, ואף הנשים נקראות צאצאים שלל אדם הראשון!

הרי בודאי אתם מכירים את הפסוק בבראשית פרק מו, פסוק כו: "כָּל־הַ֠נֶּפֶשׁ הַבָּאָ֨ה לְיַעֲקֹ֤ב מִצְרַ֙יְמָה֙ יֹצְאֵ֣י יְרֵכ֔וֹ מִלְּבַ֖ד נְשֵׁ֣י בְנֵי־יַעֲקֹ֑ב כָּל־נֶ֖פֶשׁ שִׁשִּׁ֥ים וָשֵֽׁשׁ" הרי ללא ספק הכתוב מדבר גם על נשים, שהרי בפסוק טו "דינה",

נמנת בתוך הנפשות שירדו למצרים, ובפסוק יז, אף "שׂרח אחותם", נמנה בתוך הנפשות שירדו למצרים, והרי הם היו נקבות ולא זכרים! ואפילו הכי, הפסוק קורא להם: "יוצאי ירכו".
אפילו רש"י על בראשית מ"ו:ז כתב "ובנות בניו – סרח בת אשר, ויוכבד בת לוי."

לסיכומו של עניין, התנ"ך לא נותן יד להפלייה והדרת הנשים שבתלמוד ובהלכה הרבנית. צאצאי האדם כוללים גם נשים. אמו של ישוע משושלת דוד ולכן גם ישוע.

 

גם צאצא לדוד וגם אדון לדוד

ניכר אפוא כי מה שאמר רבנו ישוע לַצַּדוּקִים לפני כאלפיים שנה תקף גם היום: "טֹעִים אַתֶּם בַּאֲשֶׁר אֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת־הַכְּתוּבִים וְלֹא אֶת־גְּבוּרַת הָאֱלֹהִים" (מתי כ"ב 29). המשיח חייב להיות צאצא של דוד ובד בבד גדול וקדום ממנו. ישוע המשיח שאל את הפרושים: "מַה־תֹּאמְרוּ לַמָּשִׁיחַ, בֶּן־מִי הוּא? וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: בֶּן־דָּוִד. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: וְאֵיךְ קָרָא־לוֹ דָוִד בָּרוּחַ אָדוֹן, בְּאָמְרוֹ׃ נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ; וְעַתָּה אִם־דָּוִד קֹרֵא לוֹ אָדוֹן אֵיךְ הוּא בְּנוֹ?" (מתי כ"ב 42-45). ישוע הוא חוטר מגזע ישי – נצר משורש דוד – מצד אמו; אך כפי שניבא דניאל, על המשיח לשוב עם ענני השמים ולהיות עתיק יומין, דהיינו: מקדמת דנא (פרק ז' 13; ראו גם מיכה ה' 1). במלים אחרות, מצד אחד יש למשיח זיקה תורשתית לבית דוד; ומצד שני, הוא חייב להיות בעל מימד רוחני גדול ועתיק מדוד המלך.

חשוב להבין, כתבי הברית החדשה אינם טוענים כי ישוע הוא בנו "הביולוגי" של אלהים. אדרבא, הכתובים מדגישים כי אלהים הוא רוח ויש לעבדו ברוח ובאמת (יוחנן ד' 24). עם-זאת, התנ"ך שב ומטמיע כי היחס בן אלהים למשיח הוא אכן יחס של אב לבנו, ראו למשל: ירמיהו ל"א 20; תהלים ב' 7; משלי ל' 4; דניאל ד' 25. (אגב, בקרב חז"ל מצוי פירוש משיחי לכל אחד מהפסוקים האלה).

הרבנים משוועים למשיח בשר ודם אך ממאנים להפנים כי משיח אנושי לגמרי אינו יכול להושיע מחטא שהרי הוא בעצמו נמצא נולד בחטא ומתבוסס בו, מתוקף היותו צאצא של אדם וחוה. לעומת זאת, "בִמְלֹאת הַיָּמִים שָׁלַח הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנוֹ, יְלוּד אִשָּׁה וְנָתוּן תַּחַת יַד־הַתּוֹרָה, לִפְדּוֹת אֵת אֲשֶׁר הָיוּ תַּחַת יַד־הַתּוֹרָה…" (גלטים ד' 4). הברית החדשה מלמדת כי דבר אלהים לבש בשר ונהיה לבן אדם כדי שיוכל לקחת על עצמו את חטאי עמו ולבטל על ידי מותו את היותנו נתונים לעבדות החטא (יוחנן א' 14; אל-העברים ב' 14-15). ישוע המשיח אמנם נמנה על צאצאיו של דוד המלך מבחינה ביולוגית, אך בעת ובעונה אחת עליו להיות אדיר מדוד ולמעשה, מכל בר-אנוש אחר.

בעוד לרבנים אין בעיה להיטפל למוצאו של רבי ישוע המשיח, מוטב היה לו עשו בדק בית לפני כן; הלא לרבי עקיבא ולחכמי דורו לא היתה שום בעיה לתמוך במשיחיותו של בר-כוכבא (משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות י"א), למרות שהלה לא נמנה על צאצאי דוד המלך (פרופ' קלוזנר, 1927: 251). שוב פעם לרבנים ולחז"ל יש סטנדרטים כפולים? האם רבנים מודרנים יעזו לצאת בטרוניה נגד רבי עקיבא וחבריו בשל כך?..  אתם מבינים איזו סתירה פנימית יצרו לעצמם?

 

האם אב מאמץ אינו נחשב?

אמנם מספיק להוכיח כי ישוע הוא בן מרים משולשת דוד על מנת לבסס את ייחוסו לשושלת דוד. אבל האם באמת אין שום חשיבות לאימוץ?

בתנ"ך

בתנ"ך ניתן למצוא "אימוץ ילדים", ואף הכתוב מייחס אותם כאילו הם בניו, וכאילו הם ילדיו מבטן ומלידה…

כמו באסתר פרק ב, פסוק ז: "וַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין לָ֖הּ אָ֣ב וָאֵ֑ם וְהַנַּעֲרָ֤ה יְפַת־תֹּ֙אַר֙ וְטוֹבַ֣ת מַרְאֶ֔ה וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ לְבַֽת:"

ובשמואל ב פרק כא, פסוק ח, נאמר: "חֲמֵ֗שֶׁת בְּנֵי֙ מִיכַ֣ל בַּת־שָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל בֶּן־בַּרְזִלַּ֖י הַמְּחֹלָתִֽי:"

הלא למיכל, בוודאי לא היו לה ילדים מפרי בטנה, שהרי כבר כתוב בשמואל ב, פרק ו, פסוק כג: "וּלְמִיכַל֙ בַּת־שָׁא֔וּל לֹֽא־הָ֥יָה לָ֖הּ יָ֑לֶד עַ֖ד י֥וֹם מוֹתָֽהּ:" ומירב בת שאול, ילדה חמשה בנים, וכאשר מיכל רק גידלה אותם, הכתוב קורא להם: "בְּנֵי֙ מִיכַ֣ל בַּת־שָׁא֔וּל", הינך רואה שוב, שהכתוב מייחס אימוץ ילדים לאביהםם או לאמותם המאמצים!

בתלמוד

כנראה שהרבנים לא בקיאים בתלמוד שלהם עצמם, שהרי לפי ההלכה כל המגדל בן יתום בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו יָלַד אותו בעצמו (בבלי, סנהדרין י"ט ע"ב). ועל כך כתב המהרש"א (פרשן התלמוד – רבי שמואל אליעזר אידלש, בן המאה ה- 16) כי כוונת התלמוד שם אינה רק ליתום או יתומה, אלא הוא הדין לכל ילד הנקרא על שמו של זה שמגדלו.

גם בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף יג עמוד א, נאמר:

"כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו".

ובמסכת סנהדרין דף יט עמוד ב, נאמר:

"כל המגדל יתום בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו."

וכתב על זה המהרש"א בחידושי אגדות:

"לאו דוקא יתום, דכל הנהו דמייתי, לאו יתומים היו".

והגמרא בסנהדרין ממשיכה וכך כותבת:

"רבי חנינא אומר: מהכא ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי. וכי נעמי ילדה? והלא רות ילדה, אלא: רות ילדה ונעמי גידלה, לפיכך נקרא על שמה."

"רבי אלעזר אמר מהכא גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה. וכי יוסף ילד? והלא יעקב ילד. אלא, יעקב ילד ויוסף כילכל, לפיכך נקראו על שמו. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר ואלה תולדת אהרן ומשה, וכתיב ואלה שמות בני אהרן, לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו."

רש"י כותב: "וכי מיכל ילדה? והלא מירב ילדה לו! אלא מירב ילדה ומיכל גדלה. לפיכך, נקרא על שמה, "והמגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, כאלו ילדו ונקרא על שמו".

לסיכום

ישוע נצר לשושלת דוד מצד אמו, וגם מצד אביו המאמץ.

 

גזע ישי

"וְיָצָא חֹטֶר מִגּזֶעַ יִשָׁי, וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יהוה, רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יהוה" (ישעיהו י"א א-ב)

פס' 1 מדגיש את מוצאו הצנוע של המשיח. הכתוב מצייר לפנינו דימוי של עץ שנגדע ונותר ממנו רק גזע מת. מהגזע צומח קרוב לאדמה חוטר אחד ויחיד, שבסופו של דבר נושא פרי. מעניין שנבואה זו אינה מזכירה את שמו של דוד אלא את שמו של ישי, אביו. שמו של דוד מתקשר בדרך כלל למלוכה ולעושר, עם זאת חשוב לזכור שבילדותו ובנערותו בבית ישי, דוד היה רועה צאן עני. במהלך חייו עלה בית ישי לגדולה, מהעוני בבית לחם לכבוד ולהדר בירושלים.
פס' 1 מדגיש שלמרות שהמשיח יהיה צאצא של דוד, הוא יבוא כאשר בית דוד יֵרד שוב למעמד שהיה לו בימי ישי. פסוק זה מתייחס למוצאו הצנוע של המשיח בעת לידתו, ולא להדר המלכותי שילווה את בואו בפעם השנייה.. בכל אופן, מגזע ישי יוצא חוטר, נצר שאמנם גדל קרוב לאדמה אבל הוא נושא פרי ("יפרה"). נצר זה יהפוך בסופו של דבר לעץ בזכות עצמו.
בפס' 2 כתוב שרוח הקודש תנוח על הנצר, תוך פירוט שבע תכונותיה. תיאור זה מיוצג במנורת שבעת הקנים: "רוח יהוה" מוזכרת פעם אחת, ואחריה שלושה אזכורים של "רוח", כשבעקבות כל אחד מהם נמנות שתי תכונותת (ראה תרשים). אם נבדוק כיצד התגשמה נבואה זו בחייו של ישוע, נגלה את הדברים הבאים:

א. ישוע נולד לבית דוד.

ב. ישוע נולד בבית לחם, ביתו של ישי.
ג. ישוע נולד בעוני ובדלות.

על עוני זה אפשר ללמוד מהאופן שבו קיימה מרים את מצוות טהרת היולדת. בויקרא י"ב 8-1 מצווה שלאחר לידתו של תינוק תעלה האם לבית המקדש ותקריב קורבן לטהרתה. הקורבן היה צריך להיות בעל חיים (קורבןן שדמו נשפך) ואפשר היה להקריב שני סוגי קורבן. בדרך כלל נדרש להקריב כבש ויונה או תור, אבל ניתן פה היתר למשפחות עניות במיוחד להקריב רק שני תורים או שתי יונים. בבשורת לוקס כתוב שידיהם של מרים ויוסף הייתה משגת לשתי יונים בלבד. שניהם היו צאצאים לבית דוד, ומכאן נגלה לפנינו בבירור העוני המשווע של משפחת דוד.

ד. יוחנן המטביל אמר על ישוע שבו שוכן בו כל מלוא רוח האלוהים:

"כִּי אֶת־אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ אֱלֹהִים דִּבְרֵי אֱלֹהִים יְדַבֵּר; כִּי־לֹא בַמִּדָּה נֹתֵן אֱלֹהִים אֶת־הָרוּחַ" (יוחנן ג' 34). בברית החדשה כתוב שכל מי שמאמין בישוע המשיח מקבל מידה של רוח הקודש. לכל אחד יש רק מידה של רוח הקודש, ולכןן לכל אחד יש מתנות ותפקידים שונים (הראשונה לקורינתים י"ב 14-13). איש אינו מקבל את כל מתנות הרוח מכיוון שאלוהים קבע שאיברי הגוף, אנשי הקהילה, יהיו תלויים זה בזה. ישוע, לעומת זאת, קיבל את הרוח "לא במידה". המספר שבע בכתבי הקודש מסמל שלמות ומלאות. טבעה של רוח הקודש המאופיין בישעיהו י"א 2 בשבעה היבטים, עולה בקנה אחד עם המלוא שאין לו שיעור ("לא במידה") ביוחנן ג' 34 . יש בו גם הקבלה ל"שבע רוחות האלוהים" הנזכרות בהתגלות א' 4, ג' 1, ד' 5 ו-ה' 6. (יראת ה', גבורה, בינה, רוח ה', חוכמה, עצה, דעת ה').

לסיכום

על פי ישעיהו י"א 1-2
המשיח ייוולד לבית דוד.
המשיח ייוולד רק לאחר שבית דוד ישוב לעוני ולדלות שלו כבימי ישי, אבי דוד. המשיח ייוולד במשפחה צנועה ודלת אמצעים.
המשיח יתאפיין בשבעת ההיבטים של מלוא רוח האלוהים, ויפעל בהתאם.

בית דוד

"וָאַגִּד לָךְ: וּבַיִת יִבְנֶה־לְּךָ יהוה: וְהָיָה כִּי־מָלְאוּ יָמֶיךָ לָלֶכֶת עִם־אֲבֹתֶיךָ, וַהֲקִימוֹתִי אֶת־זרְַעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יִהְיֶה מִבָּניֶךָ וַהֲכִינוֹתִי אֶת־מַלְכוּתוֹ: הוּא יִבְנֶה־לִּי בָּיִת, וְכֹנַנְתִּי אֶת־כִּסְאוֹ עַד־עוֹלָם: אֲניִ אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן, וְחַסְדִּי לֹא־אָסִיר מֵעִמּוֹ כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי מֵאֲשֶׁר הָיָה לְפָניֶךָ: וְהַעֲמַדְתִּיהוּ בְּבֵיתִי וּבְמַלְכוּתִי עַד־הָעוֹלָם, וְכִסְאוֹ יִהְיֶה נָכוֹן עַד־עוֹלָם." (דברי הימים א' י"ז 10-14)

עד כה פגשנו בסקירתנו את הברית שאלוהים כרת עם אדם בבראשית ג' 15, ואת הברית עם אברהם, בבראשית כ"ב 18. ברית נוספת מבין שמונה הבריתות בתנ"ך שהיא בעלת חשיבות מכרעת לגבי הנבואות המשיחיות היא ברית דוד. ברית זו מופיעה בשני קטעים בתנ"ך. הקטע הראשון מתמקד בשלמה, בנו של דוד, והשני עוסק בבן דוד שעתיד להיוולד לו ביום מן הימים – המשיח.

הקטע הראשון נמצא בנביאים ראשונים – שמואל ב' ז' 16-11

"וּלְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל וַהֲנִיחֹתִי לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ וְהִגִּיד לְךָ יְהוָה כִּי-בַיִת יַעֲשֶׂה-לְּךָ יְהוָה׃ כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת-אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת-זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת-מַמְלַכְתּוֹ׃ הוּא יִבְנֶה-בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת-כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד-עוֹלָם׃ אֲנִי אֶהְיֶה-לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה-לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם׃ טו וְחַסְדִּי לֹא-יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ׃ וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד-עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד-עוֹלָם."

קטע זה מתייחס ליוצא חלציו של דוד עצמו, בן שיהיה ליורשו המיידי. אלוהים מבטיח לדוד בפס' 16 שלושה דברים במסגרת ברית זו:

א . משפחתו, או שושלתו, תעמוד לעולם ("ונאמן ביתך").
ב . ממלכה נצחית.
ג . כס מלכות נצחי.

כהוכחה מיידית לנאמנותו של אלוהים לברית זו, בנו של דוד ימשיך את השושלת והוא יבנה את בית המקדש שנאסר על דוד לבנותו. מדובר, כמובן, במקדש שלמה. כאשר בן זה יחטא, כפי שאכן קרה עם שלמה שחטא בעבודת אלילים, אלוהים יוכיח אותו אבל הוא לא יפר את בריתו איתו ולא יסיר ממנו את חסדו.

דברי הימים א' י"ז 14

הקטע המקביל בדברי הימים א' י"ז 14-10 לשמואל ב' ז' 16-11 דומה לו מאוד, ובכל זאת יש ביניהם הבדלים משמעותיים. בשמואל ב' מדובר בבן המיידי; בדברי הימים א' מדובר בבן שייוולד בעתיד הרחוק. בשמואל ב' מדובר בבן חוטא; בדברי הימים א' לא מוזכר חטא. בשמואל ב' הכוונה לשלמה; בדברי הימים א' הכוונה למשיח.

שלוש ההבטחות שמופיעות בשמואל ב' מופיעות גם כאן, בתוספת הבטחה רביעית: בן נצחי. "וְהַעֲמַדְתִּיהוּ בְּבֵיתִי… עַד־הָעוֹלָם". שושלת דוד תגיע לשיאה בלידתו של אדם נצחי, שהנצחיות שלו תבטיח את המשכיות שושלת דוד, את מלכותו ואת כיסאו לעולם.

קודם לכן נאמר בתנ"ך לגבי ה"זרע" שהוא ייוולד לאישה, לאברהם, ליעקב וליהודה. כעת נאמר לנו לאיזו משפחה ביהודה הוא ייוולד – למשפחת דוד; המשיח יהיה בן דוד. מכאן שנדרש שהמשיח יבוא לפני שנת 70 לספירה, מכיוון שבשנה זו הושמד כל תיעוד אילנות היוחסין של ישראל כשהרומאים החריבו את בית המקדש. תוך עשורים ספורים לאחר החורבן, אי אפשר היה להוכיח עוד מי היה בן לבית דוד ומי לא.

קיימת הגבלה נוספת לגבי מוצאו של המשיח. נאמר לנו שהוא יהיה מבני דוד, אבל בירמיהו כ"ב 30-24 מסופר על בן ממשפחת דוד שהנביא קילל ושלא ייחשב עוד כבן לשושלת זו. זוהי משפחתו של כניהו, שמכונה
גם יכניה או יהויכין. אלוהים קילל אותו בגלל התנהגותו בימיו של הנביא. לפי קללה זו (ירמיהו כ"ב 30), לא יצלח איש מצאצאיו לשבת על כיסא דוד. אם כן, המשיח אמור להיוולד לבית דוד, אבל לא להיות נצר לשושלתו שלל יכניהו.

בבשורת מתי כתוב שיוסף, בעלה של מרים אם ישוע, היה בן דוד משושלת שלמה ויהויכין. קללה זו חלה אם כן עליו ועל ילדיו, והם לעולם לא היו יכולים לרשת את כיסא דוד. בבשורת לוקס מפורט אילן היוחסין של ישוע מצד מרים אמו, שלפיו הוא בן לנתן בן דוד, ולכן, טענתו שהוא המשיח לגיטימית (נושא זה נדון ביתר הרחבה בנספח 4).

לסיכום, על פי דברי הימים א' י"ז 10-14

  • המשיח יהיה בן דוד, אבל לא משושלתו של יכניהו.
  • כל תעודות הייחוס המשפחתי הושמדו בחורבן הבית בשנת 70 לספירה, ולכן היה על המשיח לבוא לפני תקופה זו.
  • המשיח יחיה לנצח.
  • המשיח יהיה מלך.

ידוע שקיים קשר ישיר בין המשיח לבין בית דוד. מהי משמעות הקשר הזה? כדי לענות על השאלה הזאת, עלינו להבין את היסוד של שושלת בית דוד. מגילת רות מגלה את תחילתה של שושלת בית דוד.

מגילת רות פותחת בפסוק:

"וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב–הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו׃" (רות א':א)

ישנם שני מרכיבים חשובים בפסוק זה.

  1.  מוזכר בו שבט יהודה- יעקב אבינו גילה שהמשיח הוא משבט יהודה (בראשית מ"ט.י), עובדה שגרמה לפרשנים רבים לתת למגילת רות פרוש עם השלכות משיחיות.
  2. בפסוק הנ"ל יש התייחסות לגלות: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב…" כאשר נדון בתפקידו של המשיח, נשוב ונדבר על נושא זה.

שמו של אותו האיש מבית לחם היה אלימלך. שני בניו התחתנו עם שתי נשים מואביות, שם האחת ערפה ושם השנייה רות. אלימלך ובניו מתו ואשת אלימלך, נעמי, חזרה לבית לחם עם רות.

נעמי אמרה: "אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה…" (רות א':כ"א)

פסוק זה מראה שמצבה הכלכלי של נעמי היה בכי רע. כדי לפרנס את עצמן, לקטה רות בשדות אחרי הקוצרים (רות ב'.ג). מדוע בחרה ללקט לפרנסתן ולא בכל עיסוק אחר? רות נעזרה בתורה אשר אומרת: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת־קְצִיר אַרְצְכֶם – לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט; וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט – לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃" (ויקרא י"ט:ט-י)

במילים אחרות, רות המואביה הבינה שהקב"ה נתן את המצוות הללו כדי לעזור לבני האדם. ה' גרם לכך שרות מצאה חן בעיני איש בשם בועז. בועז היה אדם עשיר מאוד, ובנוסף, היה גם קרוב משפחתה של רות. כאשר ראה בועז את רות מקיימת את דברי התורה, שאל את השאלה באה:

"וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל־הַקּוֹצְרִים: לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת׃"  (רות ב':ה)

ולרות אמר בועז: "יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ; וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר־בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת־כְּנָפָיו׃"  (רות ב':י"ב)

מה משמעות הביטוי "תַּחַת־כְּנָפָיו"? כפשוטו, ביטחון שה' נותן למישהו ששומר את המצוות. את הקשר בין "כנף" לבין המצוות מוצאים במצוות הציצית:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת׃ וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת־כָּל־מִצְוֹת יְהוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא־תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר־אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם׃ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת־כָּל־מִצְוֹתָי; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם׃ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים; אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃" (במדבר ט"ו.ל"ז-מ"א)

סעיף זה מלמד אותנו שיש קשר בין הציצית למצוות. העובדה שהקב"ה ציווה על בנ"י לשים את הציצית על כנף הבגד, מבהירה את הנקודה הזאת. בסוף הסעיף מופיע מושג הגאולה (אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם). מושג זה קשור לדוגמא הנוספת המראה כיצד רות נעזרת במצוות התורה.

כאשר נעמי שמעה שבועז אכן היה האיש אותו פגשה רות, אמרה לה: "בָּרוּךְ הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר לֹא־עָזַב חַסְדּוֹ אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַמֵּתִים; וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי: קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ, מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא׃"  (רות ב':כ)

נעמי ידעה שהתורה מחייבת את אחיו של הנפטר להקים זכר לשמו.

"כִּי־יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין־לוֹ – לֹא־תִהְיֶה אֵשֶׁת־הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר; יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ׃ וְהָיָה, הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד – יָקוּם עַל־שֵׁם אָחִיו הַמֵּת, וְלֹא־יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל׃" (דברים כ"ה:ה-ו)

יש משמעות חשובה לכך שאח המקים זכר לשמו של הנפטר נקרא גואל. תקוותה של נעמי הייתה שבועז ייבם ויגאל אותן ממצבן הקשה. בפרק ג', רות בקשה מבועז לייבם אותה. בועז קיים את המצווה הזאת וכתוצאה מכך נולד עובד.

"וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד, הוּא אֲבִי־יִשַׁי אֲבִי דָוִד׃" (רות ד':י"ז)

מלכות דוד קמה מצאצאיהם של בועז ורות כתוצאה ישירה מכך שקיימו את דברי התורה. מגילת רות מבהירה את הקשר בין האדם המקיים את המצוות לבין אופיו של המשיח. כדי לגלות קשר זה, התחילה שושלת בית דוד עם פרץ:

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ: פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת־חֶצְרוֹן׃ וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת־רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת־עַמִּינָדָב׃ וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת־נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת־שַׂלְמָה׃ וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת־בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת־עוֹבֵד׃ וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת־יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת־דָּוִד׃"  (רות ד':י"ח-כ"ב)

פרץ אף הוא נולד כתוצאה מייבום (יהודה ותמר – בראשית ל"ח). בשני המקרים היה זה הייבום שהביא לידי הקמת השושלת ממנה יבוא המשיח. עובדה זו מדגישה שתי נקודות:

  1. אופיו של המשיח קשור בקיום התורה, כדוגמת הנ"ל.
  2. מאותה הסיבה שבועז גאל את שם בעלה של רות כדי ש-'לֹא־יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל', גם המשיח יגאל את ישראל.

דרך אגב, גם האוייבים הגדולים ביותר של ישוע, רבני התלמוד, טוענים כי ישוע מבית צדוק הכהן. ע"פ חז"ל – ישוע נמנע על שושלת בית דוד אנו קוראים גם בתלמוד הבבלי, סנהדרין מ"ג, ע"א: שם נאמר כי ישוע היה "קרוב למלכות" ומפרשים: "שהיה קרוב למלכות החשמונאים". והנה, גם לפי התיעוד בברית החדשה, היה ישוע מקורב לא רק לבית דוד, כי אם גם לכהונה (לוקס א' 5, 36). זו היתה הזדמנות נהדרת לחז"ל לנסות ולהוכיח כי ישוע איננו מבית דוד, אך לא רק שלא עשו זאת, אלא שגם ייחסו אותו לשושלת הכוהנים!

עשויים גם לעניין אותך: