בתולדות עם ישראל שמור למשה מקום של כבוד. הוא קיבל את הכינוי "משה רבינו" (על אף שלא היה רב), הוא זה שנתן את התורה לעמנו, חולל ניסים מופלאים והיה נביא שאין שני לו. נוסף על כך הוא דיבר עם אלוהים פנים אל פנים.

אלוהים הבטיח למשה שבבוא העת הוא יקים נביא כמוהו: "נביא אקים להם מקרב אחֵיהם – כמוך. ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצוונו. והיה האיש אשר לא ישמע אל דברַי אשר ידבר בשמי, אנוכי אדרוש מעימו" (דברים י"ח 18-19). במשך השנים קמו אנשים רבים וטענו שהם נביאים. לא מעט נביאי שקר יחסו את הפסוקים האלה לעצמם ויש פרשנים האומרים שההבטחה הזאת לא התגשמה דרך נביא אחד, אלא דרך כמה נביאים ביחד: אליהו, אלישע, ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל. ובכל זאת, בני דורו של ישוע חיכו ל"נביא", המסקנה היא שאף על פי שהנבואה הזאת אולי מדברת על כמה נביאים, ההתגשמות המלאה שלה תהיה בחייו של אדם אחד, כפי שהפסוק מציין. גם בני דורו של ישוע יחלו לבואו של זה.

רבי לוי בן גרשון (הרלב"ג), בן המאה ה-14, אמר שהמשיח הוא הנביא הזה, כפי שנכתב במדרש (תנח', תולדות יד) על הפסוק מישעיהו נ"ב 13: "הנה ישכיל עבדי". הרלב"ג כתב: "משה משך ישראל לבד לעבודת ה' יתעלה בנפלאות שחדש, והוא (המשיח) ימשוך כל האומות לעבודת ה' ". לנביא אמיתי ונאמן היו שני תפקידים: ראשית, היה עליו למסור לעם את דברו של אלוהים, ולא תמיד זה היה קל ונעים! למשל, נבואותיו הראשונות של ישעיהו תוקפות את אמות המידה המוסריות של מנהיגי העם בתקופתו.

לצד המתקפה הנוקבת השמיע הנביא גם מילים מנחמות, אבל בכל נבואותיו (בין שהיו אלה נבואות זעם או נבואות נחמה) הוא הכריז את דבר אלוהים. תפקידו השני של הנביא הוא לחזות את העתיד בצורה מדויקת ("נבואות"). אלוהים הזהיר את עם ישראל בצורה מפורשת מפני נביאי שקר, ואסר עליהם לראות באדם כזה שליח מטעמו. כל נבואה היתה צריכה להיות נכונה במלואה, אחרת נחשבה לנבואת שקר, גם אם חלק ממנה היה נכון. נביא שטעה הסתכן בחייו.

כמו שאר נביאי האמת שקמו בעם גם ישוע מילא את שני התפקידים – הוא מסר לעם את דבר אלוהים, וחזה את העתיד. יוחנן המטביל אמר על ישוע, ש"מי ששלחוֹ האלוהים מדבר את דברי אלוהים" (יוחנן ג' 34). לכן אין זה מפתיע שישוע הוכיח את בני דורו על אדישות ועצלות מוסרית. הוא גם ניבא מראש את חורבן ירושלים, שהתרחש כ-40 שנה לאחר מכן, בשנת 70 לס'.נביאים רבים חוללו ניסים ונפלאות, כהוכחה לכך שהמסר שבפיהם מקורו באלוהים.גם ישוע חולל ניסים. הנביא שאלוהים הבטיח צריך להיות "כמשה". בספר שמות מסופר שפרעה חשש מההתרבות של בני ישראל ולכן ציווה להמית את כל הזכרים. לכן, כשמשה נולד, הסתירו אותו הוריו והצילו את חייו.

ההשוואה בין הדרך שבה ניצל משה לאופן שבו ניצל ישוע (ראה מתי ב') היא מדהימה. בדומה לפרעה, המלך הורדוס חשש מהמשיח שעמד להיוולד, ולכן ציווה על אנשיו לרצוח כל תינוק שלא מלאו לו שנתיים. כדי להציל את ישוע נמלטו יוסף ומרים למצרים.

מאות שנים לפני שישוע נולד התגלה משה לבני עמו במצרים וגאל אותם מעבדות. גם ישוע עלה ממצרים כדי לגאול את עמו – אם כי הגאולה שישוע סיפק לא היתה במישור הגשמי-פיזי. הוא בא לגאול את עמו במישור הרוחני; מהשעבוד לכוחו של החטא. משה נדד במדבר סיני במשך 40 שנה; ישוע צם במשך 40 יום במדבר יהודה. גם משה וגם ישוע חוללו ניסים שונים, ואלה של ישוע מתועדים בבשורות בברית החדשה. הנה שיחה שהתנהלה בין ישוע לבין כמה אנשים בגליל, שלא כלכך התלהבו ממנו: "אמרו לו: "אם כן, מה האות שאתה עושה למען נראה ונאמין בך? מה אתה פועל? אבותינו אכלו את המָן במדבר, כמו שכתוב, 'לחם מן השמים נתן למו לאכול' " (יוחנן ו' 31-30).

תשובתו של ישוע תפסה את כולם לא מוכנים: "אני הוא לחם החיים. אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו. זה הוא הלחם היורד מן השמים… אם יאכל איש מן הלחם הזה יחיה לעולם" (יוחנן ו' 51-48). במילים אחרות, משה הוריד לכם מן, אבל אני אתן לכם מן טוב יותר – את עצמי, את מקור החיים. משה חולל ניסים, הוביל את עמו משעבוד פיזי לגאולה והביא לעם את התורה. ולמרות שמשה היה אדם גדול ונפלא, יש אחד גדול ונפלא ממנו, זה שמשה ניבא עליו בעצמו – המשיח ישוע.

ליהדות אף פעם לא היתה מערכת אחת, רשמית ומקיפה, של עקרונות אמונה בנוגע למשיח, אבל נכון שהיהדות המסורתית אינה מלמדת באופן חד משמעי על משיח אלוהי. יחד עם זאת, המסורת היהודית מרבה לתאר משיח נעלה וגם משיח שקיים מאז ומעולם, עד כדי כך שהחוקרים היהודים שמסתמכים על אותן מסורות מדברים לפעמים על טבע "חצי אלוהי" או "אלוהי כביכול" של המשיח. אבל הכי חשוב: התנ"ך עצמו מדבר על טבעו האלוהי של המשיח, וזה השיקול המכריע לגבי מה שאנחנו אמורים להאמין בו.

ג'והן קולינס, מומחה בעל שם בספרות החיצונית, טוען שבמקום לחשוב על האמונה היהודית במשיח בשר ודם או משיח אלוהי במאה הראשונה לספירה, "עלינו לחשוב על קשת רחבה של ציפייה משיחית, מהמשיח עלי אדמות שעליו מדובר במזמורי שלמה ובכמה ממגילות ים המלח, דרך המשיח שנשגב מבינת האדם של עזרא ד' ועד לדמות השמיימית של ספר חנוך".373

"אבל אתם מחטיאים את העיקר", אתה אומר. "רוב הכתבים האלה אינם משקפים את הזרם המרכזי ביהדות. התלמוד לבדו הוא הסמכות הבלעדית של היהודים, והתלמוד מדבר בצורה מאוד ברורה על אישיותו של המשיח ועל פועלו".

בכלל לא. ראשית, הגישות שמתוארות בחיבורים השונים שנכתבו מהמאה השנייה לפני הספירה ועד המאה הראשונה לספירה היו "יהודיות" בדיוק כמו זו שעולה מן התלמוד, שנכתב מאוחר יותר. רק היהדות הפרושית (שהתפתחה והפכה ליהדות התלמודית) שרדה אחרי חורבן הבית והפכה לשלטת, כשהיא הופכת את כל שאר הגישות לנחלת העבר.374

שנית, התלמוד אינו מספק תיאור מוגדר או קטיגורי של המשיח. עיין בדיון המשיחי הידוע (והארוך) בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין צו ב – צט א. תמצא שם כמה אמונות רווחות (למשל, המשיח נקרא בן דוד) לצד עשרות אמונות אחרות, מסורות ופרשנויות, שמשולבות בהן השערות רבות. חלק ניכר מהחומר שמתועד שם סותר את עצמו! הוסף לכך את שאר הקטעים המשיחיים בתלמוד ובמדרש (יש כמה וכמה כאלה), ותקבל תמונה שרחוקה מלהיות ברורה או אחידה.375

ניתן דוגמה. במאה העשירית לספירה, כארבע מאות שנה אחרי חתימת התלמוד, ביקשה הקהילה היהודית בפומבדיתא שבבבל מאחד הרבנים המובילים באותם ימים, רב חי גאון, להסביר את הפרטים שנוגעים למשיח. הסיפור הזה מלמד שכאלף שנה אחרי ישוע וכשמונה מאות שנה אחרי כתיבת המשנה, אותם יהודים דתיים לא היו בטוחים לגבי הפרטים הקשורים בבואו של המשיח ובמה בדיוק להאמין. זאת משום שהאמונה שלהם התבססה על התלמוד, שכאמור אינו מציג דיון שיטתי או הלכה פסקנית ברוב הנושאים שבהם הוא מטפל, וגורם לכך שגם הדורות הבאים צריכים להבהיר מה הוא בעצם אומר. כשמדובר בדמותו של המשיח, התלמוד מעורפל יותר מתמיד משום שמדובר באמונה יותר מאשר בהלכה מעשית, והצד המעשי מעניין את התלמוד יותר מאשר האמונה המופשטת.

גם הרב סעדיה גאון, שכתב כמה עשרות שנים לפני חי גאון ואף היה מפורסם ממנו, התייחס לשאלת המשיח. הוא הסביר שבעצם צריכים להיות שני משיחים, משיח בן יוסף (שעליו מדובר מפורשות בבבלי, סוכה נב א), שבואו קשור עם ניצחון המשולב בקשיים וחורבן; ומשיח בן דוד, שיכונן את מלכות אלוהים עלי אדמות. אבל אם יקפיד העם היהודי על יראת שמים ויציית לאלוהיו, יתכן שיהיה רק משיח אחד, בן דוד, ושלא יבוא משיח בן יוסף, דבר שפירושו פחות סבל לעם ישראל.376 ג' ע' שוחט מתמצת את הנקודה הזאת:

"ראוי לציון שהרב סעדיה גאון (אחד הבודדים שהרחיב על תפקידו של משיח בן יוסף) מציין שסדר הדברים אינו ודאי, שכן הוא תלוי בנסיבות! משיח בן יוסף לא יצטרך לבוא לפני משיח בן דוד, וגם המעשים שמיוחסים לו ולמותו לא יצטרכו להתרחש. הכל תלוי במצב הרוחני של העם היהודי בשעה שבה אמורה הגאולה להתרחש.377

למעלה ממאתיים שנה מאוחר יותר הציע הרמב"ם תיאור ברור יותר של המשיח. במשנה תורה שלו הוא מזכיר רק את משיח בן דוד, ואינו מתייחס כלל למשיח בן יוסף. והיות שלמשנה תורה יש משקל כה רב ביהדות המסורתית, התיאור הזה של המשיח נתפס בדרך כלל כאמונה היהודית היחידה על הנושא. אבל אין זה כך, שכן המסורת היהודית מלאה בדיעות עשירות ומגוונות על המשיח ועל העידן המשיחי.378 השוואה פשוטה בין הדיון שבמסכת סנהדרין לבין דעתו של סעדיה גאון ועקרונות האמונה של הרמב"ם – שלא להזכיר את המסורות הרבות שנמצאות במדרשים ובספרות הקבלה – מלמדת שאין כל מסורת יהודית אחידה בנוגע למשיח.

זו הסיבה שלא תמיד נכון לומר ש"היהודים אינם מאמינים במשיח אלוהי או במשיח סובל, או בכך שהמשיח יבוא פעמיים". איפה זה כתוב? איפה זה נאמר? איזה רב או איזו סמכות רשמית אמרו את זה?

"אבל האם לא אמרתם הרגע שאין אף דיעה יהודית מסורתית המדברת מפורשות על משיח אלוהי? אני לא מבין לאן אתם חותרים".

המטרה היא פשוטה: יש כמה תורות יהודיות שמדברות על משיח נעלה שהיה קיים מאז ומתמיד, וכאלה שמדברות על מנהיג בשר ודם שיסבול למען עמו. חלק מהתורות מדברות על משיח שיבוא בענני שמים, ואחרות על משיח שיחבוש את פצעיו מחוץ לשערי רומא ("אפיתחא דקרתא"). באיזו מסורת עלינו לדבוק? יש רבנים שמדברים על משיח אחד, אחרים מדברים על שני משיחים; כאלה שמלמדים על משיח שהוא מלך גיבור וכאלה שמתארים את המשיח כמורה תורה. שוב אני שואל: באיזו מסורת עלינו לדבוק? האמונה היהודית במשיח היא מגוונת יותר משעולה על דעתכם, במיוחד כשמדובר בייסוריו של המשיח ובמועד פעולתו עלי אדמות.379

בנוגע לאלוהותו של המשיח, נכון שאין מקור יהודי מסורתי אחד שמדבר על טבעו האלוהי, אבל יש בהחלט מקורות חשובים שמדברים על האיכויות העל-טבעיות שלו, ולכן תיארו החוקרים את ההיבטים האלה באישיותו של משיח יהודי מסורתי כ"אלוהיים למחצה".380 זה חשוב, כי ההיגיון דורש שהמסורת היהודית תתעלם לגמרי מטבעו הנעלה של המשיח, לאור הדברים שנאמרים בברית החדשה על אלוהותו.381 האם יתכן שטקסטים מהתנ"ך שמדברים על אלוהותו של המשיח, שללו מהיהדות הרבנית את האפשרות לדחות את הרעיון הזה על הסף? והאם יתכן שהציפייה הממושכת של בני עמנו למשיח שיגאל אותם מיד אויביהם, גרמה לנו לייחל לבואה של דמות נעלה יותר? שאלות אלה ראויות למחקר נוסף.

אין כל ספק שהתנ"ך מניח את היסודות לאמונה שלנו במשיח אלוהי, בעוד שמספר לא מבוטל של מסורות יהודיות מכירות בכך שלמשיח יהיו תכונות על-טבעיות. נבדוק עכשיו כמה טקסטים עיקריים שעוסקים בנושא, החל בספרות היהודית המסורתית וכלה בתנ"ך.

היות שהספרות המסורתית היא כה נרחבת – לא לשווא היא נקראת ים התלמוד – והיות שתמיד אפשר למצוא טקסט מעורפל ולא מוכר שיתמוך בכל דיעה אפשרית, נתמקד רק במסורת רבנית אחת, במדרש לישעיהו נ"ב 13. בפסוק המקורי נאמר, "הנה ישכיל עבדי, ירום ונישא וגבה מאוד". המדרש מסביר את הפסוק כך:

"מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור? [זכריה ד' 7] זה מלך המשיח. ולמה קרא אותו "הר הגדול"? שהואגדול מן האבות שנאמר, "הנה ישכיל עבדי, ירום ונישא וגבה מאוד". ירום מן אברהם שאמר, "הרימותי ידי אל ה' " [בראשית י"ד 22]. ונישא מן משה שנאמר בו "שאהו בחיקך" [במדבר י"א 12]. וגבוה ממלאכי השרת שכתוב בהם, "וגַבֵּיהֶן וגובה להם ויִראה להם" [יחזקאל א' 18]. ממי הוא יוצא? מדוד (ילקוט שמעוני לתרי עשר, רמז תקעא).

מדוע המדרש מייחס תכונות כה נעלות למשיח, על סמך ישעיהו נ"ב 13? אולי משום שבמקומות אחרים בישעיהו יוחסו מונחים כאלה (ירום, נישא, גבה) רק לאלוהים, ובצדק. בעצם, אפשר לטעון שבשום מקום אחר בישעיהו אף אחד – אפילו לא אלוהים – אינו מתואר במונחים כה נשגבים, ולכן רק טבעי שפסוק כזה ימשוך את תשומת ליבם של כותבי המדרשים.382 מעניינת עוד יותר היא הפרשנות שנכתבה למדרש זה בידי מלומדים מסורתיים מובילים. רבי דון יצחק אברבנאל, הפילוסוף והפרשן הספרדי הידוע של התנ"ך, עוזר לנו ליישם את כל המינוחים האלה בהקשרם.383 לדבריו, המדרש מסביר את ישעיהו נ"ב 13 בהקשר של "מלך המשיח". אברבנאל אומר:

"…יקשה הדבר מאוד, שאיך אפשר שבן אדם [כלשהו] ינשא ממשה, שהעידה התורה עליו, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", כל שכן שתִגבַּה [מעלת] ילוד אשה ממעלת מלאכי השרת אשר אין למעלה ממדרגת מציאותם, כי אם מציאות הסיבה הראשונה יתברך? עד שמזה עשו חכמי הנוצרים לפנות דתם (לבסס את אמונתם) באלוהות המשיח.384

ראוי לציין שלמרות שאברבנאל פירש את ישעיהו נ"ב 13 – נ"ג 12 והשליך את מה שנאמר שם על עם ישראל, הוא עדיין הרגיש מחויב להסביר את המדרש לישעיהו נ"ב 13 משתי סיבות. ראשית, בגלל המשקל הרב שהמסורת מייחסת לפסוק. שנית, "פן יבואו המִתפַּקרים לחסות בצילו".385

אבל לא רק ה"מתפקרים" דרשו את המדרש הזה על טבעו הנשגב של המשיח. גם חלק מהפרשנים היהודים המסורתיים נהגו כך.386 רבי משה אלשייך הסביר:

"הנה ישכיל ויצליח עבדי, הוא מלך המשיח, כי ישכיל הוא כ'ד'א "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל", שהוא עניין הצלחה. והנה תיכלל ארבעה עולמות, שהוא מעולם השפל ועולם המלאכים ועולם הגלגלים (הכוכבים) ועולם העליון. והנה הצלחתו תהיה בכולם. כי ירום בעולם הזה ונישא בעולם הגלגלים כאשר היה ליהושע באומרו "שמש בגבעון דום" וכיוצא בו. וגבה בעולם המלאכים שגם הם יהיו סרים אל משמעתו, כי לא יגָרע משלמה המלך, כי אמרו רז"ל, "למה לא מנו את שלמה בכלל אשר מלכו בכיפה (כיפת העולם)"? שהוא מפני שהוא מלך אפילו בעליונים שהם מלאכים, שנאמר, "וישב שלמה על כיסא ה' ". מאוד יהיה כי גם תהיה לו הצלחה גם בעולם העליון לפניו יתברך, שהוא מאמרם [של] ז"ל על פסוק, "שאל ממני", שיהיה כבן יקיר מתחטא לפני קונו ואומר, "שאל ממני" בו, הרי היות לו הצלחה בארבע עולמות. וזהו "הנה ישכיל" כו', כי בד' תיבות אלו – ירום ונישא וגבה מאוד – נכללו ארבעתם כמדובר.387

כאשר משלבים תיאורים כאלה עם מסורות אחרות שמדברות על קיומו הנצחי של המשיח (או על קיום שמו עוד לפני שנברא העולם; ראה בבלי, פסחים נד א; נדרים לט ב),388 או על בואו בענני שמים (בבלי, סנהדרין צו ב – צז א), קל לראות שיש מסורות יהודיות שמכירות בשיעור קומתו הרם, העל-אנושי ואפילו האלוהי למחצה של המשיח. וכפי שכבר אמרתנו בתחילת התשובה שלנו לטיעון זה, יש טקסטים דתיים חשובים, שנכתבו במאות האחרונות לפני הספירה ובמאה הראשונה לספירה, שמדברים על משיח אלוהי. אבל היות שטקסטים אלה אינם כלולים בחלק העיקרי של הספרות הרבנית, רוב היהודים המסורתיים אינם מודעים לתוכנם. ג'והן קולינס מציע את הניתוח שלו לכמה מהטקסטים האלה:

"הדגש על האופי האלוהי של מלך המשיח עולה מטקסטים שנכתבו במאה הראשונה לספירה, ובמיוחד בתקופה שאחרי כישלון המרד הראשון ברומי וחורבן המקדש (עזרא ד, חזיונות הסיבליות ה). אפשר להניח שהם משקפים התפכחות מסוימת ממשיחים אנושיים, שמקורם עלי אדמות. ההתפכחות לא היתה מוחלטת, כפי שאפשר לראות מהמרידות המשיחיות שפרצו בראשית המאה השנייה. גם התקווה לגואל משמים, תחת אלוהים, באה לידי ביטוי בספרות החיצונית המוקדמת ובמיוחד בדניאל ז, והמשיח האלוהי של חזון חנוך נכתב כנראה לא יאוחר משנת 70 לספירה.

אבל בכתבים מהמאה הראשונה לספירה אנחנו מוצאים את הנטייה לשלב מסורות על משיח בן דוד עם הציפייה למושיע משמים. באותה תקופה היתה מידה מסוימת של גמישות בשימוש במסורות משיחיות. האיש ש[הנביא] דניאל תיאר כמראהו "של בן אדם" יכול להיות דמות לגמרי אלוהית (כמו בחזון חנוך) או משיח שפועל עלי אדמות במטרה לשקם את עם ישראל (עזרא ד). את הדימויים של דניאל אפשר להשליך על משיח בן דוד כדי לייחס לו אופי אלוהי ונשגב יותר מזה שעולה ממקורות אחרים.389

דברים אלה מחזירים אותנו לכמה פסוקי מפתח בתנ"ך. בטיעון 3.3 ראינו שהמדרש לתהילים ב' 7 – שם המלך מבית דוד (כלומר מלך המשיח לפי רבי יודן) נקרא בן אלוהים – שילב כמה פסוקי מפתח, ופירש אותם כך שיתייחסו למשיח ה'. מדובר ב: 1) שמות ד' 22, שם אלוהים קורא לישראל "בני בכורי", והכוונה היא שכמו שעם ישראל הוא בנו של אלוהים, כך גם המלך. 2) ישעיהו נ"ב 13, "הנה ישכיל עבדי", וישעיהו מ"ב 1, "הן עבדי אתמוך בו, בחירי, רצתה נפשי"390 מזהים את המלך עם עבד ה'. 3) תהילים ק"י 1, "נאום ה' לאדוני: 'שב לימיני' ", פסוק שישוע עצמו ציטט כדי להוכיח שבתור המשיח הוא לא רק בן דוד, שהרי דוד עצמו קורא לו "אדוני" במזמור זה. 4) דניאל ז' 13, "רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן אדם", פסוק נוסף שישוע השתמש בו כשדיבר על תפקידו כמשיח.

כשמצרפים את כל הפסוקים האלה, מבינים שהדמות הנעלה שתבוא בענני שמים היא לא אחרת מאשר המלך מבית דוד, בן האלוהים. וכך אנחנו מגיעים שוב לדניאל ז' 14-13, פסוקים שגם התלמוד וגם פרשנים מובילים בימי הביניים יחסו אותם למשיח.391 דניאל כתב:

"רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן אדם. ועד עתיק יומין הגיע [זה שדומה לבן אדם] והובא לפניו. שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו, וכל העמים, האומות והלשונות עבדו לו. שלטונו שלטון עולם שלא יסור, וממלכתו לא תכלה.

דניאל ז' 14-13

האם הפסוקים האלה, כפי שמייחסים אותם למשיח, מוכיחים את אלוהותו? דבר זה מוטל בספק, אבל העובדה שהוא בא בענני שמים ושכל העולם משתחווה לו מבהירה שהוא לא רק אדם!392 בעצם, יש בתלמוד דיווח מרתק שעוסק בפרשנות לדניאל ז' 10-9, הפסוקים שמובילים עד לקטע שמצוטט למעלה. פסוקים אלה מספרים על החזון שראה דניאל (באותיות נטויות מופיע הביטוי שמשך את תשומת ליבם של הרבנים בתלמוד):

"רואה הייתי, והנה הועמדו כיסאות ועתיק יומין ישב. לבושו היה לבן כשלג, ושער ראשו כצמר נקי. כיסאו היה כלשונות אש וגלגיליו כאש דולקת. נהר אש נמשך ויצא מלפניו. אלף אלפים שירתו אותו וריבוא רבבות עומדים  לפניו. בית הדין ישב וספרים נפתחו." דניאל ז' 10-9

בתלמוד מסופר שהתעורר ויכוח בין כמה חכמים בנוגע למשמעות של המילה "כיסאות" בלשון רבים:

"כתוב אחד אומר, "וכיסאו שביבי אש" [דניאל ז' 9) וכתוב אחד אומר, "עד אשר הובאו הכיסאות ועתיק ימים ישב" (שם), משמע ששני כיסאות הם! ומשיבים: אינו קשה (אין כל סתירה). כיסא אחד לו (לאלוהים עתיק היומין) וכיסא אחד לדוד (למשיח). כמו ששנויה ברייתא בנושא זה, "אחד לו ואחד לדוד", דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' יוסי הגלילי, "עקיבא, עד מתי אתה עושה שכינה חול (עד מתי תחלל את נוכחות שמים), שאדם יושב לידה? אלא שני כיסאות אלה הם אחד לדין ואחד לצדקה. ושואלים: האם קיבל ר' עקיבא את הדיעה הזו ממנו או לא קיבלה ממנו? ומביאים ראיה: בוא ושמע. ששָנינו בברייתא אחרת, "שני כיסאות אלה אחד לדין ואחד לצדקה", דברי ר' עקיבא (בבלי, חגיגה יד א. שים לב שבשיחה שמתנהלת אחר כך ר' אלעזר בן עזריה דוחה את שני הפירושים, וטוען שכיסא אחד נועד לישיבה והשני נועד לשמש כשרפרף, כהדום לרגליים!).

האם יתכן שהפירוש הראשון של רבי עקיבא היה נכון ושיש כיסא המיועד לעתיק היומין וכיסא למשיח? אין ספק שפירוש זה נשמע הגיוני יותר בהקשר שבו הוא מובא, ושהוא מרמז שוב על כך שהמשיח הוא יותר מאשר אדם. וויליאם הורבארי, חוקר מקיימברידג', מציין שתרגום השבעים, שיש לו משמעות רבה בהיותו הפירוש היהודי הכתוב הקדום ביותר של התנ"ך, מתרגם בדרך מעניינת את ישעיהו ט' 5. הוא מציין ש"העברית, שאפשר לתרגם אותה כ'פלא יועץ, אל גיבור' (ט' 5) ושמציגה את הילד המלכותי כמעין |אלוהים למחצה' (כדברי ג' ביוקאנן גריי)393 נאמרת מפי 'מלאך העצה הגדולה' (ט' 6)".394

אם כך, לדברי פרשן של התנ"ך, תרגום השבעים מתרגם את אחד משמותיו של המלך מבית דוד – שהתרגום רואה בו את המשיח – כ"מלאך העצה הגדולה" בעוד שהמקור קורא לו "אל גיבור", "מעין אלוהות למחצה".395 ובאשר לתהילים ק"י 1, שלפי פרשנות יהודית קדומה דוד קורא שם למשיח "אדוני", קוראי הברית החדשה ודאי יזכרו את הדברים שאמר ישוע למנהיגים הדתיים בימיו. ישוע שאל אותם:

"מה דעתכם על המשיח? בן מי הוא?" השיבו לו, "בן דוד". אמר להם, "אם כן, כיצד בהשראת הרוח קורא לו דוד 'אדון' באומרו: 'נאום ה' לאדוני, שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך'? ובכן, אם דוד קורא לו 'אדון', כיצד הוא בנו?"

מתי כ"ב 45-42

אם כך, המשיח הוא בן דוד, אבל המשיח גם גדול מדוד.396

לאור כל הדברים האלה אנו רוצים לומר לך משהו מופלא ועמוק: דרך המשיח אלוהים עצמו מושיט לנו יד, מקדיש את עצמו כליל לגאולתנו ולישועתנו. וכפי שנראה בטיעון הבא, באמצעות המשיח הוא מזדהה איתנו בסבלותינו ובכאבינו. אם תקדיש מחשבה לראיות שסיפקתי כאן ותתפלל על כך, תבין שרק ישוע מגשים את הציפיות המשיחיות של נביאי ישראל, ושהוא לבדו מגשים את החלום המשיחי.397

למרבה הצער, אלפי יהודים קנאים ומסורים בימינו ממשיכים להכריז שהרב המנוח שלהם, מנחם מנדל שניאורסון, הוא מלך המשיח.398 ואין זה הכל. רבי דן כהן-שרבוק מציין:

"כמה מחסידיו של הרבי אפילו הרחיקו לכת עד כדי כך שהם משתמשים במונחים של לבישת בשר כדי לתאר את שליחותו (כפי שאולי זכור לך מהדיון בטיעון 33.2, המונח מתייחס לכך שאלוהים לובש דמות אדם. עכשיו חסידיו של הרבי מייחסים לו את המינוח הזה). במהלך חייו הם דיברו על הרבי כעל "שלמות הכל", והיום יש חב"דניקים שמדברים עליו כעל "ריבונו של עולם".399

אין פלא שטיעונים כאלה עוררו התנגדות עזה מצידם של יהודים דתיים שאינם חסידי לובאביץ', במיוחד בישראל. בתגובה להכרזותיהם של החב"דניקים פירסמו חסידיו של הרב אליעזר שך שלט חוצות ענק, האומר:

"התגלות מזעזעת כדברי חב"ד עצמם: הרבי הוא המשיח וריבון העולם בכבודו ובעצמו" (תרגום חופשי)

לדברי שמואל היילמן, מתחת לכותרות האלה הופיע הלוגו של העיתון שהרבי הוציא לאור דרך קבע… ופיסקה מסוימת שנלקחה מתוכו, באותיות גדולות ובתוך עיגול בולט:

"…בשעת גאולה יתגלה המשיח לכל בני האדם וייוודע שאינו בשר ודם, ואפילו לא בשר ודם כמו משה רבנו, אלא קדוש ישראל, יתברך שמו, בכבודו ובעצמו!

"לצד הטקסט הופיע ציטוט נוסף: 'במהרה יגלה את עצמו הוד קדושתו, אדוננו, מורנו ורבנו, יחיה ויאריך ימים, אמן – המלך, המשיח, בכל כבודו ותפארתו'.

"האם החב"דניקים אומרים שהרבי שלהם היה המשיח, אפילו אלוהים עצמו? הקורא הזהיר ודאי ישים לב למילה 'ממש' – ראשי התיבות של שמו של הרבי מלובאביץ'. בעיני מתנגדים כמו הרב שך, אפילו זה מזעזע. 'הדבר מכאיב לנו ביותר!' מסכם השלט באותיות ענק. 'אך לא נוכל לעצום עינינו לעובדות' ".400

כמה אירוני שהיהודים החסידים האלה, שדוחים את ישוע בלהט כה רב ורואים חילול קודש ופגיעה במה שהברית החדשה מלמדת על האלוהים שלבש בשר, יכולים לדבר על המנהיג המנוח שלהם כעל "ריבון עולם" ועל הטבע האלוהי שלו כביכול. הם מכירים במרומז בכמה היבטים של אלוהות המשיח, אבל משליכים את ההיבטים האלה על המועמד הלא נכון. רק ישוע מתאים לתיאור הזה ומגשים אותו. הוא המשיח האלוהי שלנו, המלך הצדיק, זה שמותו ניחן בעוצמה כה רבה עד שהוא יכול לשלם את מחיר חטאי העולם כולו.401


373. COLLINS, SCEPTER AND THE STAR, 189.
374. זו הסיבה שהחוקרים בימינו מדברים על היהדות של המאה הראשונה בלשון רבים. ראה למשל אצל JACOB NEUSBER, WILLIAM S. GREEN & ERNEST FRERICHS, JUDAISMS AND THEIR MESSIAHS AT THE TURN OF THE CHRISTIAN ERA (CAMBRIDGE: CAMBRIDGE, 1987). ראה גם טיעון 2.3 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית).
375. רשימה חלקית של קטעים אלה ראה בטיעונים 3.24-3.23.
376. עד עצם היום הזה יש דתיים רבים שדבקים בדיעה הזאת אודות שני משיחים. אפשר להבין אותם, לאור העובדה שהדיעה הזאת קיימת בתלמוד. ראה טיעונים 3.24-3.23.
377. J. IMMANUEL SCHOCHET, MASHIACH: THE PRINCIPLES OF MASHIACH AND THE MESSIANIC ERA IN JEWISH LAW AND TRADITION, EXPANDED EDITION (NEW YORK/TORONTO: S.I.E., 1992), 98.
378. האריס לינוביץ' מציין אודות פסיקותיו של הרמב"ם בנוגע למשיח כפי שהן מופיעות במשנה תורה, ש"אין למסקנותיו כל תוקף חוקי, והן אינן משפיעות על המשיחים או על אלה שמחפשים אותם". הוא מוסיף ש"ה'תורה' שלו איננה תורה. אין לה כל תימוכין במקורות יהודים מסורתיים או באמונות מסורתיות, והרמב"ם עצמו אינו דורש מקוראיו לדבוק במה שהוא רואה כדעתו האישית בלבד". HARRIS LENOWITZ, JEWISH MESSIAHS, 66,217.
379. על ניסיונותיו של שוחט ליישב את המסורות השונות ראה אצל LENOWITZ, JEWISH MESSIAHS, 217.
380. זה המינוח שמופיע על העטיפה הקדמית בספרו של לינוביץ', "המילה 'משיח' פירושה 'משוח' ומקורה בתנ"ך, שם היא מתייחסת לנביאים ולכוהנים הקדושים, וכן גם למלכים. ביהדות המאוחרת יותר היא קשורה בדמות אלוהית למחצה, ששלטונה העתידי יהיה כרוך במשפט עולם, בביטחון ובשלום". הצהרות מפורטות יותר של לינוביץ' ראה בעמוד 11 בספרו, "התיאורים התנ"כיים של משיחה מבהירים שלמשיחים יש מערכת יחסים יחודית עם האלוהי… העל-טבעיות באה להעשיר את דמותו של מלך המשיח, היות שהאילוצים הפוליטיים של שושלת דוד דורשים תוקף תיאולוגי". לגבי השימוש שלו במונח "אלוהי-כביכול" (שם) ראה הערה 55 למעלה.
381. ראה טיעונים 3.4-3.1.
382. אלוהים מבטיח לשפוט כל "גאה ורם" (ראה ישעיהו ב' 14-12), ולעומת זאת הוא נקרא "רם ונישא" (ראה שם, ס' 1; נ"ז 15. ראה גם ל"ג 10; ה' 16).
383. ראוי לציין שהמשקל שהמסורת מייחסת למדרש הזה הוא שגרם לרמב"ן לקבל את הפרשנות המשיחית של ישעיהו נ"ב 13 – נ"ג 12. הרמב"ן כתב, "הנכון בפרשה הזאת שהיא על ישראל כולו, כלשון 'אל תירא עבדי יעקב. ויאמר לי עבדי אתה, ישראל, אשר בך אתפאר' וכן רבים. אבל על דעת המדרש המייחס אותה על משיח, צריכים אנו לפרש אותה כפי דברי הסופרים". הרמב"ן בעצם אומר שהגישה הנכונה (כדרך הסופרים) בנוגע לפרשה הזאת מניחה שהמונח "עבדי" מתייחס לכלל ישראל. אבל גישה אחרת, שאותה מאמץ המדרש, מייחסת את המונח למשיח ולכן חשוב לו להסביר את המונח כך שיתאים לגישת הסופרים .DRIVER AND NEUBAUER, FIFTY-THIRD CHAPTER OF ISAIAH, כרך 2, עמ' 78.
384. שם, עמ' 154.
385. שם, עמ' 165.
386. עלי לציין בנקודה זו שאני לגמרי מודע לעמדה היהודית המסורתית בנוגע לאנושיותו של המשיח, ושקיבלה ביטוי ברור אצל יוסף קלוזנר בספרו "הרעיון המשיחי בישראל" בהוצאת מסדה. קלוזנר גורס שהמשיח היהודי הוא אנושי במקור, בשר ודם כמו כל בני תמותה. הוא מציין כי בכל מה שנוגע לקדושה, צדקה, אמת, טוּב, גבורה וסמכות, המשיח הוא אדם עליון. אבל יחד עם זאת, למרות מעלותיו הנעלות, המשיח נותר בן אדם, או כדבריו של כהן (שאולי יש בהם הזגמה מסוימת), "התלמוד אינו מרמז בשום מקום על אמונה במושיע על אנושי בדמותו של המשיח". COHEN, EVERYMAN'S TALMUD, 347. מן הראוי לזכור שתלמידיו של ישוע מאשרים הן את האנושיות שלו והן את אלוהותו. ראה טיעונים 3.2-3.1.
דיון נוסף על השקפות יהודיות מסורתיות על המשיח, בנוסף לחיבורים שצוטטו במקומות אחרים בהערות אלה, ראה אצל LEO LANDMAN, THE WOLF SHALL LIE WIHT THE LAMB (NORTHVALE, N.J.: ARONSON, 1993); RABBI YEHUDAH CHAYOUN, WHEN MOSHIACH COMES: HALACHIC AND AGGADIC PERSPECTIVES, בתרגומם של רבי יעקב מ' רפופורט ורבי משה גרוסמן  (SOUTHFIELD, MICH.: TARGUM; SPRING VALLEY, N.Y.: FELDHEIM, 1994);JACOB NEUSNER, THE MESSIAH IN CONTEXT (PHILADELPHIA: FORTRESS, 1984); JOSEPH SARACHEK, THE DOCTRINE OF THE MESSIAH IN MEDIEVAL JEWISH LITERATURE (NEW YORK: HERMON, N.D.); JULIUS H. GREENSTONE, THE MESSIAH IDEA IN JEWISH HISTORY (WESTPORT, CONN.: GREENWOOD, 1972); GERSHOM SCHOLEM. THE MESSIANIC IDEA IN JUDAISM AND OTHER ESSAYS ON JEWISH SPIRITUALITY (NEW YORK: SCHOCKEN, 1971), 1-77;MOSHE IDEL, MESSIANIC MYSTICS (NEW HAVEN: YALE, 1998). ראה גם JAMES H. CHARLESWORTH, ED., THE MESSIAH (MINNEAPOLIS: FORTTESS, 1992).
387. אלשיך משה, ספר מראות הצובאות, נד.
388. כמובן שאני מודע לכך שהמשמעות הכללית שמייחסים לקטעים אלה בתלמוד היא שהמושג של המשיח נוצר לפני שהעולם נברא, אבל לא המשיח עצמו, או שנשמתו של המשיח היתה קיימת מאז ומתמיד לפני כיסא הכבוד עד שבאה שעת הולדתו. ראה למשל בספרו של קלוזנר, הרעיון המשיחי, הוצאת מסדה. כמו כן עיין בפסיקתא רבתי קנב ב, "[מתחילת] ברייתו של עולם נולד מלך המשיח. שעלה במחשבות [של אלוהים] עד שלא נברא העולם". עיין גם אצל ROBERT LEO ODOM, ISRAEL'S PREEXISTENT MESSIAH (WASHINGTON, D.C.: ISRAELITE HERITAGE INSTITUTE, 1985).
389. COLLINS, THE SCEPTER AND THE STAR, 189.
390. לגבי הפסוקים האלה ציינתי למעלה שאף לא אחד מהם מתייחס למושג בן, ובכל זאת המדרש מצטט אותם בהקשר של "בן" אלוהים. הפסוקים האלה נמנים עם הנבואות המשיחיות הידועות ביותר בתנ"ך כולו, ומצוטטים תכופות על ידי יהודים משיחיים כהוכחה למשיחיותו של ישוע.
391. מראי מקום נוספים ראה בטיעון 3.3. כמו כן ראה הערה 392.
392. דמות זו זוכה לכבוד כה רב, שרוב הפרשנים תהו שמא מדובר במלאך! הדיעה הלא משיחית הרווחת ביותר בנוגע לקטע זה היא שהמונח "בן אדם" מתאר באופן קיבוצי את עם ישראל (או את הצדיקים בעם).
הפרכה של גישה זו ראה אצל ARCHER, "DANIEL", 90-91;
עיין גם בדיון המפורט אצל JOHN E. GOLDINGAY, DANIEL, WORD BIBLICAL COMMENTARY (DALLAS: WORD, 1989), 167-72; COLLINS, DANIEL, (HERMENEIA (MINNEAPOLIS: FORTRESS, 1993), 304-10.
לא משנה איזו פרשנות מאמצים החוקרים בימינו, כולם מכירים בכך שהפרשנים היהודים הראשונים הבינו שפסוקים אלה מתייחסים למשיח (ראה אצל COLLINS, DANIEL, 306-7, N. 63, וכן את ההפניה ל-GEZA VERMES, JESUS THE JEW [PHILADELPHIA: FORTRESS, 1973]; 170-72; HERMAN L. STRACK & PAUL BILLERBECK, KOMMENTAR ZUM NEUEN TESTAMENT AUS TALMUD UND MIDRASCH [MUENCHEN: C. H. BECK, 1924], 1:486).
עיין גם במאמרו של CHILTON, "THE SON OF MAN: HUMAN AND HEAVENLY" ב-JUDAIC APPROACHES TO THE GOSPELS, 75-109. הוא מצהיר בתמציתיות שהביטוי "דומה לבן אדם" בדניאל "אינו התייחסות טכנית או תואר, אלא תיאור של מלאך אנושי יוצא דופן".
393. אני מביא כאן את המידע שכלל הורבארי בהערת השוליים של ספרו. "GRAY, [בספרו] ISAIAH I-XXVII [הכוונה לכרך שלו ב-INTERNATIONAL CRITICAL COMMENTARY], 173. הוא מדגיש, ובצדק, שהמילה העברית "אל" שמופיעה כאן, בדרך כלל מתייחסת לאל שדי, אבל החשיבות שיש לשימוש בה בתנ"ך במובן של ישות אלוהית או מלאך מהשמים, ושכנראה באה כאן לידי ביטוי, הובלטה בינתיים בגלל מגילות קומראן. (ראה אצל CLINES, DICTIONARY, I, 253-54, 'EL).WILLIAM HORBURY, JEIWUSH MESSIANISM AND THE CULT OF CHRIST (LONDON: SCM, 1998), 188-89, N. 94.
394. שם, 90. ראה גם בעמוד 112.
395. אני מתכוון לג'ורג' ביוקאנן גריי, שמצוטט על ידי הורבארי. המו"ל היהודי KTAV הוציא לאור מהדורות חדשות של כמה מספריו של גריי. הידוע שבהם הוא ספרו על שירה עברית וקורבנות בתנ"ך.
396. דיון מפורט יותר על תהילים ק"י, בלוויית ביבליוגרפיה, ראה טיעון 4.29 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית).
397. ראה במיוחד כרך 3 סעיף 4 (שעוסק בנבואה משיחית).
398. הערה 437.
399. COHN-SHERBOK, THE JEWISH MESSIAH, XVI.
400. HEILMAN, DEFENDERS OF THE FAITH, 303. התרגום של השלט לעברית הוא חופשי.
401. ראה טיעון 3.15.

עשויים גם לעניין אותך: