"משיח בן-יוסף" הוא ישוע (מקבילות ספרותיות "מעשה אבות סימן לבנים")

לאחרונה נשמעים קולם של רבנים שטוענים כי הברית החדשה מוציאה פסוקים מהקשרם בציטוטים שהיא מביאה מן התנ"ך. לטענתם, הברית החדשה מאלצת "נבואות" בתנ"ך שלא באמת קיימות על ידי ציטוט של פסוקים אקראיים. טיעון זה מפגין חוסר התמצאות בסגנון פרשני עתיק יומין בו השתמשו מחברי המקרא עצמם (כפי שאנו עתידים לראות), ואפילו חז"ל, בייחוד כאשר מדובר בדמותו של המשיח (ועל כן מושגי חז"ל "משיח בן יוסף" ו"משיח בן דוד").

מאז ומעולם לסיפורים היו כוח והשפעה על החשיבה האנושית. לקחים ומסרים הועברו באמצעות סיפורים. לסיפורים יש את היכולת לעזור לנו לזכור ולהעביר רמזים, לקחים ומסרים שונים. אנחנו זוכרים טוב יותר כאשר המידע מגיע אלינו כסיפור, זו הסיבה לכך שמאז ומתמיד מנהיגים השתמשו בסיפורים, אגדות ומשלים על מנת להעביר מסרים לאנשיהם. מסר עובר בקלות רבה יותר ונשמר איתנו לזמן רב יותר כאשר הוא מגיע אלינו בצורת סיפור. במיוחד בתקופת העולם הקדום אז לא היו האמצעים האלקטרונים העומדים לרשותנו היום על מנת לסייע לנו לזכור ולשמר מידע וזיכרונות לטווח ארוך. פרופסור פול זאק, מרצה לנירו-כלכלה מאוניברסיטת קלרמונט, במחקר שערך על האופן בו סיפורים מעצבים ומשפיעים על מוחנו, כותב: "סיפורים הם דרך יעילה להעביר מידע וערכים חשובים בין פרטים ובין קהילות. סיפורים אישיים ורגשיים משפיעים על המוח וכך משתמרים טוב יותר במוח, לעומת קביעה פשוטה של רשימה של עובדות." 1
ואכן, פעמים רבות אנו קוראים קטע כלשהו בספר שמעלה בזיכרוננו קטע מספר או סיפור אחר אשר קראנו בעבר. מה שיוצר אסוציאציה בין סיפורים שונים ובין דמויות שונות.

 

מקבילות ספרותיות

כריס אנדרסון, נשיא המייזם הידוע, TED, כותב בספרו: "באוניברסיטת פרינסטון, ד"ר אורי חסון עורך מחקר פורץ דרך שמנסה לתאר איך התהליך הזה עובד. כיום ניתן לתעד בזמן אמת את הפעילות המוחית המורכבת הקשורה לבניית מושגים או לזכירת סיפור. כדי לעשות זאת נעזרים בטכנולוגיה שנקראת 'דימות תהודה מגנטית תפקודי' (fMRI). בניסוי אחד, ב2015, הכניס ד"ר חסון קבוצה של מתנדבים למכשירי fMRI והקרין להם סרט בן חמישים דקות, שבוא סופר סיפור. בזמן שהמתנדבים חוו את הסיפור, תועדו דפוסי התגובה המוחיים שלהם. כמה מן הדפוסים הללו היו דומים זה לזה אצל כל המתנדבים כמעט, ונתון זה הוא ראיה פיזית לחוויה המשותפת שהם עברו. אחר כך התבקשו המתנדבים לספר מה הם זוכרים מהסרט. מרבית הדיווחים היו מפורטים למדי ונמשכו כעשרים דקות. והנה הדבר המדהים באמת – ד"ר חסון השמיע את הדיווחים הללו לקבוצה אחרת של מתנדבים שמעולם לא צפו בסרט, ותיעד את נתוני הfMRI שלהם. הדפוסים שנראו בקבוצת המתנדבים השנייה, שרק האזינה לדיווחים, תאמו לדפוסים שהופיעו במוחותיהם של המתנדבים מהקבוצה הראשונה בזמן שצפו בסרט! כלומר, אותן החוויות המנטליות שחוו אנשים שצפו בסרט, נוצרו מחדש בכוח השפה בלבד. זוהי ראיה מדהימה ליעילותה של השפה. וזהו כוח שכל אדם שמדבר בפני קהל יכול להיעזר בו."

מדהים איזה כוח על מוחנו יש לסיפור המסופר כאמצעי להעברת מידע!

אך לצערנו, רבים התרגלו להביט על התנ"ך מבעד למשקפיהם של הרבנים וכפועל יוצא מכך לראות בתנ"ך כאוגד של חוקים, הלכות ומצוות. אבל לאמיתו של דבר, רק חלק מזערי ביותר מהתנ"ך הוא כזה. התנ"ך הוא בראש ובראשונה סיפורת. ככזה, הוא מכיל בתוכו אינספור סיפורים, סיפורים אודות אבותינו ואודות עמנו. סיפורים דרכם אלוהים מעוניין להעביר אלינו מסרים, לקחים ואמיתות. לכוון אותנו מדמות לדמות וללמד אותנו אודות התוכניות שלו והרצונות שלו. סיפוריהם של דמויות רבות בתנ"ך נועדו להוות אנלוגיה ספרותית. כאשר סיפור אחד מקביל לסיפור אחר, אנו קוראים לכך "אנלוגיה ספרותית" או "הקבלה ספרותית" שנועדה לשמש השוואה, ניגוד וסימן לבאות.

כמו חוקרים רבים אחרים2 , חוקר המקרא ד"ר יאיר זקוביץ מסביר: "המספר המקראי עושה כמיטב יכולתו לעורר את הקורא ליתן דעתו על היחס הבבואתי בין הסיפורים, ובמיוחד המרוחקים שבהם." 3
מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג, הרב אמנון דב בזק כותב:

"במקומות רבים אנו מוצאים שתוך כדי תיאור של אירוע מסוים, המקרא רומז לסיפור אחר מספר קודם במקרא, באמצעות מקבילות תוכניות ולשוניות . סביר להניח, כי יש משמעות למקבילות אלו וכי הן מהוות חלק מדרכי המקרא לבטא את הערכתו כלפי הסיפור המתואר. הקבלות מפורשות בין אירועים שונים הן תופעה מקובלת כבר במקרא עצמו. לא פעם אנו מוצאים, שדוברים שונים במקרא מזכירים אירוע קודם כדי לחזק את מסריהם."4

חז"ל גם הם זיהו זאת כאשר דרשו: "אמר לו הקב"ה לאברהם: שב! אתה סימן לבניך!" (בראשית רבה מ"ח)

הרמב"ן בפרושו על ספר בראשית מרחיב את עקרון זה לכלל, שעל פיו מפרש את כל מעשי האבות שבתורה‏ שם כותב: "כל מה שאירע לאבות – סימן לבנים" ובמקום אחר: "לא נפל מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים…"5

על פי הרמב"ן מעשי האבות מלמדים אותנו כי ה' קובע את עתיד הבנים על פי מה שקרה לאבות.6

אנלוגיות ספרותיות יצטיינו בהעברת מסרים על ידי תקבולות בין דמויות וסיפורים. ניתן יהיה לזהות תקבולות שכאלה על ידי חומרי עלילה דומים ועל ידי זיקות לשוניות משותפות (כגון שימוש באוצר מילים דומה או זהה). המטרה היא לעורר אסוציאציה במוחו של הקורא על מנת לעזור לו לזהות סיטואציה מסויימת בהתאם לסיטואציה קודמת , מעין נבואה אם נרצה. הקורא לומד לזהות דמויות מפתח בהתבסס על דמויות מן העבר אותן הוא כבר מכיר היטב. על כן, יהודי המעורה היטב בסיפורי התנ"ך יצפה כי דמותו של המשיח תהווה מקבילה לדמויות קיימות בתנ"ך.

כאמור, ניתן לסכם את רעיון האנלוגיות הספרותיות בפתגם המפורסם: "מעשה אבות סימן לבנים".

במאמר זה אבקש להראות כיצד המחבר המקראי משתמש בתקבולות\אנלוגיות ספרותיות על מנת לבצע השוואה  בין דמותו של יוסף (כדמות אב טיפוס למשיח) לדמותו של דוד, על מנת להראות שדמות דוד אמנם מקבילה לזאת של יוסף, אך נכשלת להיות הדמות המובטחת, המשיח. כמו כן אבקש להראות כיצד חייו של ישוע מהברית החדשה כן מהווים תקבולת מוצלחת לדמותו של יוסף.

דוד כיוסף

ברצוני להציג כמה מהמקבילות העלילתיות המובהקות ביותר בסיפור אשר כוללות בתוכן גם זיקות לשוניות, בין סיפור חייו של יוסף לסיפור חייו של דוד המלך.
1. אחיו הגדולים של יוסף הולכים מהבית, וכך גם אחיו הגדולים של דוד. שניהם נשלחים.
"וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם׃ וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ…" (בראשית ל"ז:י"ב-י"ג)

"וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי-יִשַׁי הַגְּדֹלִים", "וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם", "וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל-יִשָׁי וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת-דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן" (שמואל א' כ"ב:י"ג, ט"ז:י"ט)

2. כמו יוסף שהיה נער ומבין הצעירים ביותר במשפחתו, כך גם דוד. שני הצעירים הללו הם שנבחרו, בקרב אחיהם, למשימה גדולה שעתידה לשרת את העם שלהם.
"יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה.. וְהוּא נַעַר", " וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ" (בראשית ל"ז:ב, ח)

"הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן", "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת-קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו"
(שמואל א' ט"ז:י"א, י"ג)
3. כמו יוסף שהיה רועה את צאן משפחתו, כך גם דוד.
"רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן" (בראשית ל"ז:ב)
"לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אָבִיו" (שמואל א' י"ז:ט"ו)

4. כפי שאחיו של יוסף לא חיבבו אותו והגיבו אליו בסרקזם ציני, כך גם אחיו של דוד.7
"וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ", "וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ", "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא"
(בראשית ל"ז:ה,י"ח, י"ט)

"וַיִּחַר-אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה-זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל-מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת-זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ" (שמואל א' י"ז:כ"ח)

5. אביו של יוסף אומר לו ללכת לדרוש בשלום אחיו, וכך גם דוד.
"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי׃ וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ" (בראשית ל"ז:י"ג-י"ד)

"וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ קַח-נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ׃ וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר-הָאָלֶף וְאֶת-אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם" (שמואל א' י"ז:י"ז-י"ח)

6. כתונת-הפסים בסיפור יוסף ודוד מסמלת רגעי מאבק וחטא שגורמים צער-רב ליוסף ודוד. כתונת-הפסים של יוסף מופשטת ונספגת בדם המסמל את המאבק עם אחיו אשר דחו אותו וביקשו ברעתו. ואילו כתונת-הפסים בסיפור דוד נקרעת ומסמלת את הבשורות הרעות שמקבל דוד המלך.
"וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו", "וַיִּקְחוּ אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם" (בראשית ל"ז:כ"ג, ל"א)

"וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל-רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל-רֹאשָׁהּ וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה", "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁמַע אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר לוֹ מְאֹד" (שמואל ב' י"ג:י"ט,כ"א)

7. יוסף זוכה להינשא על ידי המלך, וכך גם דוד. שניהם נישאים לנשים שאינן מעם-ישראל8.
"וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה" (בראשית מ"א:מ"ה)
"וַיִּתֶּן-לוֹ שָׁאוּל אֶת-מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה" (שמואל א' י"ח:כ"ז)

8. יוסף בן שלושים שנה כאשר הוא זוכה למעמד ולכבוד מ"עמו", כך גם דוד, במלאת לו שלושים שנה זוכה לכבוד מעמו ולמעמד בקרבו9. שניהם מתוארים כיוצאים לעם, שניהם אהובים על ידי "ישראל".
"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו", "וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ וְיוֹסֵף בֶּן-שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית ל"ז:ג, מ"א:מ"ה-מ"ו)

"וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ שַׂר-אָלֶף וַיֵּצֵא וַיָּבֹא לִפְנֵי הָעָם׃ וַיְהִי דָוִד לְכָל-דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַיהוָה עִמּוֹ׃ וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר-הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד וַיָּגָר מִפָּנָיו׃ וְכָל-יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת-דָּוִד כִּי-הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם", "בֶּן-שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ" (שמואל א' י"ח:י"ג-ט"ז, שמואל ב' ה:ד)

9. השליטים שעל יוסף ודוד שניהם רואים (ויראים) כי הם מכירים בכך שאלוהים איתם וכי הם "נבונים" .
"וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָה אִתּוֹ", "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם" (בראשית ל"ט:ג, מ"א:ל"ג)10

"וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַיהוָה עִמּוֹ", "וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד כִּי-הָיָה יְהוָה עִמּוֹ" (שמואל א' ט"ז:י"ח, י"ח:י"ב)

10. יוסף ודוד שניהם מתוארים כיפי-מראה .
"וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" (בראשית ל"ט:ו)
"וַיִּרְאֶה אֶת-דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ כִּי-הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם-יְפֵה מַרְאֶה" (שמואל א' י"ז:מ"ב)

11. גם יוסף וגם דוד נצבים בפני פיתוי מיני של אישה נשואה, נוכרייה, בעודם לבדם. ושניהם נענשים בעקבות הפיתוי. דוד נענש בצדק מאחר שחטא, יוסף על לא עוול בכפו. (בראשית ל"ט, שמואל ב' י"א, י"ב).
"וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה׃ וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ אֶל-יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי"…"וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים" בראשית ל"ט:ו',ט').
"וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד׃…וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשָׁב אֶל-בֵּיתָהּ"….."וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר-עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי יְהוָה " (שמואל ב' י"א:ב,ד,כ"ז).

החוקר אמנון בזק מציין כי יוסף ודוד הם שני האנשים היחידים בכל המקרא שזכו לכינויים "נבון" ו"יפה מראה".[1] בנוסף לכך, רק שניהם מכונים כ"בן שלושים שנה", והביטוי "כתונת-פסים" ייחודי לשני הסיפורים הללו.

החוקר אמנון בזק מציין כי יוסף ודוד הם שני האנשים היחידים בכל המקרא שזכו לכינויים "נבון" ו"יפה מראה". בנוסף לכך, רק שניהם מכונים כ"בן שלושים שנה", והביטוי "כתונת-פסים" ייחודי לשני הסיפורים הללו.12

המקבילות הספרותיות הללו בין שתי הדמויות מבקשות להשוות בין דמות אחת לשנייה, ומעבר לכך גם מבקשות להציע תיקון או שיפור בין הדמויות. היכן שדמות אחת נכשלת, השנייה מצליחה. לדוגמא, יוסף לא נכנע לפיתוי המיני של אשת פוטיפר (בראשית, ל"ט:ז), אך דוד המלך, לעומתו, כן נכנע לפיתוי המיני כאשר נאף את בת-שבע אשת אוריה החתי (שמואל ב' י"א:ב-ד).

שתי הדמויות הללו היו צריכות לעבור סבל ודחייה בחייהם על מנת להכין אותם לגדולה מאוחר יותר. ואכן שניהם עברו ניסיונות לא פשוטים אשר עיצבו את האופי שלהם והכינו אותם להפוך להיות מושלים בעלי סמכות. (בראשית ל"ז-מ"א; שמואל א' י"ז שמואל ב' י"א)

 

משיח בן-יוסף

בדיוק כפי שדמויותיהן של יוסף ודוד בתנ"ך מצביעות אחת על השנייה, כך הן מצביעות גם על דמותו של המשיח.
הסיבה לשמה המחבר המקראי בחר לכתוב את סיפור דוד לאור סיפור יוסף, היא כדי לשאול את השאלה: "האם דוד הוא משיח בן-יוסף? או שנמשיך לחכות?" אמנם גם דמותו של דוד נחשבת לדמות אב טיפוס למשיח במובנים מסוימים13, אך היא לא "ה"דמות המובטחת שתשלים את המשימה בצורה מושלמת וללא כל חטא; המשיח.
מאחר שדמותו של יוסף היא ללא ספק דמות ה"אב טיפוס" למשיח. ברצוני להשוות בין דמותו של יוסף לדמותו של ישוע מהברית החדשה.

ראשית, ניתן להרחיב רבות על ההבנה של חז"ל על כך שדמותו של יוסף מהווה תבנית לדמותו של המשיח. דוגמא נפלאה אחת לכך מגיעה ממדרשו של הראש הגולה זלמן ברוך מלמד:

 

"יוסף הוא פורץ הדרך, אחר כך בעתיד זה מתבטא בכך שיש משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. לא מכירים את מעשיו של משיח בן יוסף, הוא מופיע במציאות חיצונית, לא מובנת, כאילו שאין בו קדושה. "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" (בראשית מב, ח), בספר קול התור מובא שהאחים לא מבינים ולא מכירים את המדרגה של משיח בן יוסף, הם לא מזהים את הקדושה שיש בתוך המהלכים הללו, הם חושבים שאלו מהלכים שליליים, חיצוניים וחילוניים ללא תוכן פנימי של קדושה, אבל זו דרכו של משיח בן יוסף ושל יוסף – הפנימיות שלו חזקה מאוד מאוד והחיצוניות נראית שונה. מצד שני, הכח של משיח בן יוסף הוא: "וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (שם לט, ג). עליו להתקדם ולהצליח מתוך הצרות ואי ההבנות. התפקיד שלו הוא תמיד להיות הראשון, הדוחף קדימה – אבל לא המסיים, המסיים זה משיח בן דוד. גם כאן בתחילת הדרך, מעשה אבות סימן לבנים, יוסף הוא הראשון והמוביל, הוא המושל שמוביל את כל האחים…יוסף היה צריך לעבור את כל התהליך הקשה שהוא עבר, כדי להגיע למיצוי וגילוי האישיות המיוחדת הזאת, ה'יוספיות' המיוחדת."14

 

ספרים רבים נכתבו הן בנושא יוסף (ודוד) כדמות משיחית, והן על ההקבלות בין ישוע המשיח לבין יוסף. להלן רשימה קצרה של תקבולות עלילתיות בין דמותו של יוסף לזו של ישוע מהברית החדשה. רשימה זו מוכיחה כי ישוע הוא הדמות המקבילה ליוסף, ולכן ראוי להגדרה כ"משיח בן-יוסף".
הערה: יש לזכור כי אחיו של יוסף מייצגים את כלל שבטי ישראל ולכן את עם ישראל (בעוד יוסף הוא חלק מבניו של יעקב, הוא נבדל מאחיו שעל כן על שמו של יוסף, אין שבט. כך גם ישוע, בעוד הוא חלק מעם ישראל, נבדל מעם ישראל).

בני שלושים:

כמו יוסף (וגם דוד) שהיה בתחילת שנות השלושים לחייו כאשר הגיע ל"שיא" שלו, כך גם ישוע.

שנואים:

כפי שבתחילה יוסף (וגם דוד) היה שנוא על ידי מרבית משפחתו, כך גם מרבית "משפחתו" של ישוע שונאת אותו עד היום. אך כפי שמאוחר יותר משפחתו של יוסף הכירה בו, קיבלה אותו והעריכה אותו, כך גם יקרה בעתיד עם ישוע.

הפשטה:

כפי שבגדיו של יוסף הופשטו ממנו (בראשית ל"ז:כ"ג), כך גם ישוע הופשט מבגדיו (מתי כ"ז:כ"ח).

בודדים באדמה:

יוסף הושלך לבור לבדו (בראשית כ"ז:כ"ד), כך גם ישוע נקבר לבדו לשלושה ימים (מתי י"ב:40).

ידעו את עתידם:

תודה לחלומו, יוסף ניבא כי הוא עתיד למלוך (בראשית ל"ז:י"ז). גם ישוע ניבא על כך שהוא עתיד למלוך (מתי כ"ו:64).

הואשמו כחולמים:

יוסף הואשם כי הוא "חולם" (בראשית ל"ז:י"ט), כך גם ישוע הואשם בדרך דומה (מרקוס ג:21).

קונספירציה להורגם:

אחיו של יוסף בקשו את מותו (בראשית ל"ז:י"ח), כך גם עמו של ישוע ביקש את מותו (לוקס כ"ג:21).

נמכר בכסף לידיהם של הגויים :

יוסף נמכר לישמעאלים תמורת מטבעות כסף, הללו הביאו את יוסף למצרים (בראשית ל"ז:כ"ח). הסגרתו של ישוע נמכרה בעד מטבעות כסף, כדי להביא אותו לידי השלטונות המקומיים (מתי כ"ו:15).

נחשב למת, נחשב לזר ושייך לגויים:

יוסף נחשב למת לתקופה ארוכה על ידי אביו (בראשית מ"ה:כ"ח), ונחשב לשייך לגויים ע"י אחיו (בראשית ל"ז). ישוע נאלץ למות בעיני אביו שבשמים (מתי כ"ז:45), ועד היום הוא נחשב בעיני "אחיו" למת ולאחד השייך לגויים.

אחיו לא הכירו אותו:

"וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" (בראשית מב, ח)

"הוּא בָּא אֶל שֶׁלּוֹ וְאֵלֶּה אֲשֶׁר לוֹ לֹא קִבְּלוּ אוֹתוֹ" (יוחנן א י"א)

הועלה מהאדמה:

יוסף הועלה מהבור (בראשית ל"ז:כ"ח). גם ישוע קם לתחיה מהקבר (קור"א ט"ו:4)

הפכו למשרתים:

יוסף שרת את אדונו בארמון המצרי (בראשית ל"ט:א-ב). ישוע הכריז על עצמו כמשרת ואף רחץ את רגלי תלמידיו (לוקס כ"ב:27, יוחנן י"ג:1-7).

התנגדות לפיתוי:

יוסף התנגד בהצלחה לפיתוי של אשת פוטיפר (בראשית ל"ט:7-12). ישוע התנגד לפיתויו של השטן (מתי ד':1-11)

רועה:

יוסף היה רועה צאן (בראשית ל"ז:ב). ישוע הכריז על עצמו בתור "הרועה הטוב" (יוחנן י:14)

סנגור:

בסיפור יוסף היתה דמות שניסתה להציע כי יש לעצור את המהלך נגדו, אחיו ראובן שביקש שלא להורגו (בראשית ל"ז:כ"א). בסיפור ישוע היתה דמות דומה, גמליאל, שהציע לעצור את המהלך נגדו (מעשי השליחים ה:34-38).

האשמת שקר:

יוסף הואשם בצורה שקרית לשווא על ידי אשת פוטיפר, מה שגרם לענישתו (בראשית ל"ט:17-18). ישוע הואשם בצורה שקרית לשווא גם הוא, מה שגם הביא לענישתו (מתי כ"ו:60-61).

בילה עם פושעים:

יוסף הושלך לכלא עם פושעים (בראשית ל"ט:20). ישוע נצלב לצידם של פושעים (לוקס כ"ג:33).

תקווה לפושע:

יוסף נתן תקווה לאחד הפושעים כאשר הבטיח לו ישועה פיזית (בראשית מ:13). ישוע הבטיח ישועה רוחנית לאחד הפושעים שנצלב עמו (לוקס כ"ג43).

מספקי אוכל:

בתמורה לתשלום, יוסף סיפק אוכל לכל העמים (בראשית מ"א:נ"ז). ישוע סיפק אוכל רוחני, כאשר טען שהוא בעצמו לחם החיים והזמין את כולם לבוא אליו לאכול, בחינם (יוחנן ו:35)

בלתי מזוהה:

אחיו של יוסף לא זיהו אותו (בראשית מ"א:57). גם את ישוע לא מזהים "אחיו" עד היום.

הסבל כתוצאה מהדחייה:

אחיו של יוסף סבלו בזמן דחייתו (בראשית מ"ב:ו). "אחיו" של ישוע סובלים מאז דחייתו ועתידים לסבול עוד באחרית הימים (מתי כ"ד:21).

פיוס:

אחיו של יוסף זיהו אותו, מאחר שהוא החליט לגלות את עצמו בפניהם (בראשית מ"ה:3-9). גם עם ישראל עתיד לזהות את ישוע (רומים י"א:26, זכריה י"ב).

מלכים, כנגד כל הציפיות:

יוסף לא רק נדחה על ידי אחיו, אלא נחשב למת, אף אחד לא ציפה שהוא יהיה למושל בעל סמכות (בראשית ל"ז), אך הוא אכן הפך לכזה.  (גם במקרה של דוד, אפילו אביו, ישי, לא ציפה שהוא יהיה זה ששמואל מחפש למשוח למלך (שמואל א' ט"ז). שאול המלך ציפה כמובן שבנו ימלוך אחריו [פרק כ'], וזו היתה כנראה גם ציפייתו של יתר העם. אך דוד אכן היה למלך.)

באופן דומה, עם ישראל לא מצפה כי ישוע יהיה "מלך המשיח", אפילו תלמידיו הטילו ספק בכך בתחילה (יוחנן א' 46). זאת אף על פי שבסופו של דבר (ולמרבה האירוניה) הוא "מומלך" בעטרת קוצים (יוחנן י"ט:2) לראשו נקבע שלט עליו נכתב: "ישוע מנצרת, מלך היהודים". (פסוק 19). אך עם זאת, בעתיד ישוע עתיד לחזור ולהגשים את דמות המשיח המולך בצורה מושלמת.

 

מסקנות

אם כך, אין ספק כי המחבר המקראי בחר לכתוב על דוד לאור חייו של יוסף. דוד לא עמד בציפיות ל"משיח בן-יוסף" אלא נפל בחטא, ולכן עיני הקורא נשואות אל העתיד, אל זה שיבוא ולא יפול בחטא. אל המשיח, אל ישוע. דמויותיהן של יוסף ודוד מייצגות את המשיח. לא מדובר בשני משיחים שונים כפי שיוסף ודוד הם שני אנשים שונים. אלא, בתבנית משיחית אחת. תבנית לדמות המשיח שתחילה אמור להידחות ולסבול שלא בצדק, ולאחר מכן להיות מושל ומולך. יוסף נדחה, סבל ונענש לא על פשעיו, אלא כי אחיו פרשו את דבריו והתנהגותו כמתנשאת. אך בזכות הסבל והדחייה שעבר יוסף, חייהם של אחיו ומשפחתו ניצלו מאוחר יותר, וברכה אדירה הגיעה ממנו אל העמים! כך גם ישוע בביאתו הראשונה נדחה, סבל ונענש, לא על חטאיו, אלא כי "אחיו" פרשו את דבריו והתנהגותו כמתנשאת. אך בדומה ליוסף, בזכות הסבל, הדחייה והמוות של ישוע, מוצעת כעת סליחה בעבור חטאים, ובדומה ליוסף, חייו של ישוע הם ברכה לעמים!


[1]במאמרו אשר פורסם באתר אוניברסיטת ברקלי בדצמבר 2013 (http://greatergood.berkeley.edu/article/item/how_stories_change_brain)

[2]ניתן להרחיב על קיומן וחשיבותן של הקבלות\אנלוגיות ספרותיות גם בספריהם של פרופסור אורי אלטר: "אמנות הסיפור במקרא". ופרופסור יונתן גרוסמן: "הרמזים ואנלוגיות במגילת אסתר".

[3]יאיר זקוביץ, מקראות בארץ המראות. תל-אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995. עמוד 106.

[4]אמנון בזק, מקבילות נפגשות : מקבילות ספרותיות בספר שמואל. אלון שבות: הוצאת תבונות, 2005. עמוד 7.

[5]בפירושו של הרמב"ן לבראשית י"ב, ו', י'.

[6]י' חרל"פ, מעשה אבות סימן לבנים – גזרה, יצירה או דוגמה?, המעיין מ"ה, ב', 97 -76; ר' בן מאיר, "מעשה אבות סימן לבנים: אינטרפרטציות בפירוש רמב"ן לתורה", עיוני מקרא ופרשנות ח', עמ' 551-533;

[7]מחבר מסכת יומא במשנה מזהה קשר זה בין סיפורי יוסף לדוד. (יומא דעצרתא, נספחים ומכתכים, רנא)

[8]עתליה ברנר, זמן יהודי חדש : תרבות יהודית בעידן חילוני – מבט אנציקלופדי – כרך ראשון : ההגות היהודית המודרנית ; זיכרון, מיתוס והיסטוריה ; תמורות באורחות החיים. כתר הוצאה לאור למדא, ירושלים, 2007, עמ 179-182.

[9]מחבר מסכת יומא במשנה מזהה קשר זה בין סיפורי יוסף לדוד. (יומא דעצרתא, נספחים ומכתכים, רנא)

[10]שם.

[11]שם.

[12]אמנון בזק, מקבילות נפגשות : מקבילות ספרותיות בספר שמואל. אלון שבות, תבונות, תשס"ו, עמ 98.

[13]זקוביץ, י., דוד – מרועה למשיח, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1995, עמ' 19 ;162-169

[14] http://www.yeshiva.org.il/midrash/23213

אולי גם יעניין אותך: