במקרים רבים המאמינים באלוהים מסתמכים על נבואות שהתגשמו כתוקף לאמונתם. זהו באמת אחד הטיעונים החזקים ביותר שניתן להביא. אך האם הן לא יותר מניחוש מוצלח או נבואות שהגשימו את עצמן?

נביאי התנ"ך מציירים תמונה, או "תעודת זהות" אם תרצו, לקווי דמותו של המשיח. נבואות אלו מצביעים בצורה ברורה על דמותו של ישוע מנצרת (ישוע מהברית החדשה). הנבואות במקרא (תנ"ך) מצביעות עליו בצורה כלכך בולטת, עד כדי כך שהרבנים מבקשים מבני ישיבותיהם שלא להתרכז עוד במקרא (תנ"ך) ובנבואותיו, אלא להתעמק בהלכה הרבנית (המשנה) בלבד:

בתלמוד נכתב: "הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים" (בבלי, ברכות כ"ח ע"ב).
​רש"י פירש את ההוראה "ומנעו בניכם מן ההגיון" בשני אופנים: הראשון : "לא תרגילום במקרא יותר מדי משום דמשכא"​ (מתוך ספרו של עזריה בייטנר, "ספורי יבנה: ביקור חולים וניחום אבלים", 2011: 54).
במילים אחרות, בתלמוד כתוב להימנע מההגיון; רש"י פירש את המילה "הגיון" במילה "מקרא" (תנ"ך). כלומר: להימנע מהמקרא לטובת התלמוד (תלמוד על חשבון המקרא).​

המשיח בנבואות התנ"ך

הכתובים עצמם מגדירים את תפקיד הנביאים: "זכרו ראשונות מעולם, כי אנוכי אל ואין עוד אלוהים ואפס כמוני, מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו" (ישעיה מ"ו 9-10). "הראשונות מאז הגדתי ומפי יצאו, ואשמיעם פתאום, עשיתי ותבואנה… ואגיד לך מאז, בטרם תבוא השמעתיך, פן תאמר, 'עָצְבִי עָשָם ופִסְלִי וְנִסְכִי ציוָום" (ישעיה מ"ח 3-5). הברית החדשה תיארה את בואו של ישוע כ"בשורה שאלוהים הבטיח מקדם בפי נביאיו, בכתבי הקודש" (האיגרת אל הרומים א' 2).

הנבואה מאשרת שאלוהים אכן קיים ושיש לו תוכניות עבור העולם שאנחנו חיים בו. נבואות על גורלם של אנשים, מקומות ואירועים נאמרו בפירוט רב מאות שנים לפני שהדברים התרחשו. אין כל אפשרות שמדובר ב"ניחוש מוצלח". דוגמה טובה לכך היא הנבואות שבישעיה מ"ד 28 ומ"ה 1 אודות כורש.

ישעיהו כתב בערך בשנת 700 לפנה"ס ונקב בשמו של כורש. הוא אמר שכורש יאפשר לעם לבנות מחדש את ירושלים ואת בית המקדש. כשהנבואה נכתבה ירושלים והמקדש עמדו עדיין על תילם. רק אחרי למעלה ממאה שנה, בשנת 586 לפנה"ס נכבשה ירושלים ונחרבה על ידי הבבלים. מאוחר יותר, כשהפרסים כבשו את בבל, הרשה כורש מלך פרס לבנות מחדש את העיר ואת המקדש. כל זה קרה כ160 שנה לאחר שישעיהו ניבא על כך. מדהים שישעיהו ניבא את חורבן העיר ואת בנייתה מחדש על פי היתר, שנתן מלך שנולד כ160 שנה מאוחר יותר.

זוהי איננה הדוגמה היחידה. יש מאות נבואות בכתובים. מגוחך לטעון שהתגשמותן הוא צירוף מקרים, מזל או נבואה המגשימה את עצמה. אלוהים סיפק ראיות למכביר לעצם קיומו ולעובדה שכתבי הקודש אכן נכתבו בהשראתו.

 

נבואות משיחיות

בשנות 1950 המאוחרות, המתקשרת ג'ין דיקסון ניבאה שירצחו את הנשיא הבא של ארה"ב. כאשר הנשיא הבא, ג'ון קנדי נרצח בשנת 1963, התפרסמה גב' דיקסון עקב הניחוש הזה, למרות שנבואות רבות שלה לא התקיימו. לעומתה, נבואותיהם של הנביאים בתנ"ך התקיימו ב100%.

להלן 7 מתוך 300 ויותר נבואות על המשיח שאותן מילא ישוע לפני 2000 שנה:

  1. הנבואה: המשיח ייוולד בבית לחם.

"וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם… מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם" (מיכה ה' 1).

עובדה: ישוע נולד בבית לחם (מתי ב' 6-1, לוקס ב' 20-1).

 

  1. הנבואה: המשיח יכנס לירושלים כשהוא רוכב על חמור.

"גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא, עָנִי וְרֹכֵב

עַל-חֲמוֹר" (זכריה ט' 9).

עובדה: ישוע נכנס לירושלים רוכב על חמור (מתי כ"א 9-1, יוחנן י"ב 16-12).

 

  1. הנבואה: העם שאליו שייך המשיח יבזה וידחה אותו.

"נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים… וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ"{הכוונה לעם ישראל} (ישעיהו נ"ג 3).

"אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" (תהילים קי"ח 22).

עובדה: יהודים רבים דחו את ישוע המשיח (מתי כ"ו 4-3, יוחנן י"ב 43-37, מעשי השליחים ד' 12-10).

 

  1. הנבואה: המשיח ירפא חולים, יפקח עיני עיוורים, ירפא נכים, יפקח אוזני חירשים ויתיר לשון אילמים.

"אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה. אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם" (ישעיהו ל"ה 6-5).

עובדה: ישוע ריפא חולים רבים, פקח עיני עיוורים, ריפא נכים, חירשים ואילמים )מתי י"א 5-4, ט"ו 31-30).

 

  1. הנבואה: המשיח ימות עבור חטאי העולם.

"כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ. וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ… כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל… כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ" (ישעיהו נ"ג 8-6).

עובדה: ישוע לקח על עצמו את העונש שהגיע לנו (כל בני האדם) ומת עבור חטאי העולם. עיין בישעיהו פרק נ"ג ותיווכח בעצמך שאין אחר מלבד ישוע שמילא את הנבואה על עבד ה'. התלמוד, בסנהדרין 98א' מכיר בזה שישעיהו נ"ג מדבר על המשיח (ראה יוחנן א' 29 , יוחנן י"ט, ראשונה לטימותיאוס א' 15, ובפסוקים רבים אחרים בכתבי הברית החדשה).

 

  1. הנבואה: המשיח ייצלב.

"כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים, עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי, כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי… יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל-לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל" (תהילים כ"ב 17, 19).

" וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ, מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ" (ישעיהו נ"ג 5).

" כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן-מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם" (ישעיהו נ"ב 14).

עובדה: ישוע נצלב (ראה מתי כ"ז 35, לוקס כ"ד 34-33, 40-39).

מעניין שמזמור כ"ב נכתב בערך בשנת 1000 לפנה"ס וישעיהו נ"ב ונ"ג נכתב בערך בשנת 700 לפנה"ס. עם זאת, עונש מוות בצליבה הונהג רק בשנת 600 לפנה"ס או אפילו מאוחר יותר!

 

  1. הנבואה: המשיח יקום מן המתים.

"כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת" (תהילים ט"ז 10).

עובדה: ישוע קם מן המתים אחרי שלושה ימים (ראה מעשי השליחים ב' 36-23, י"ג 37-33, מתי כ"ח 20-1).

 

בנוסף, מופיעה נבואה על זמן מותו של המשיח בספר דניאל פרק ט' 27-25. דניאל מנבא בבירור, שבזמן מסוים "יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ" (ימות ואיננו יותר). ליתר דיוק, הנביא מציין ש-69 (62+7) שבועות של שנים או 69*7=483 שנים יחלפו אחרי ההכרזה לשוב ולבנות את ירושלים, אותה נתן מלך פרס בערך בשנת 444 לפנה"ס. (ראה נחמיה ב' 1). בפרק ט' מנבא דניאל על מותו של המשיח בערך בשנת 39 לפנה"ס. כאשר ממירים את 483 השנים הללו מלוח שנה הרומי (המבוסס על חודשי הירח – 360 ימים בשנה) שהשתמשו בו בתקופתו של דניאל, ללוח שנה הגריגוריאני (365 ימים בשנה), השנה בה דניאל ניבא שהמשיח ימות היא 32 לספירה – זו בערך השנה, שעל פי טענת רוב ההיסטוריונים הייתה השנה שבה ישוע נצלב וקם לתחייה. (483 שנים * 360 ימים = 173,880 ימים, לחלק ל-365.25 [מוסיפים 0.25 עבור שנים מעוברות] התוצאה היא – 476 שנים. 476 שנים אחרי 444 לפנה"ס היא שנת 32 לספירה). המסקנה מהחישובים הללו היא שהמשיח היה חייב לבוא בתקופה שישוע חי עלי אדמות.

בפסוקים הבאים דניאל כתב שאחרי שהמשיח ייכרת, בית המקדש ייחרב ויגיע קץ לקרבנות בעלי חיים עבור חטאים. הסיבה שלא יהיה יותר צורך בקרבנות בעלי חיים כדי לכפר על חטאים היא, שקרבנו של ישוע המשיח, הכפרה המלאה, המושלמת והסופית, שם קץ לכל קרבנות בעלי החיים:

"וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם (וּלְהָתֵם) חטאות (חַטָּאת) וּלְכַפֵּר עָו‍ֹן… וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא… וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים, שָׁבוּעַ אֶחָד; וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה" (דניאל ט' 27-25).

האם הנבואות המשיחיות הן יד המקרה? ״הרי חלק מהנבואות האלה התגשמו גם במותם של קנדי, קינג, נאצר ואישים אחרים״ או שהן היו תיכנון זדוני מראש של ישוע. יש שיטענו כך. ואכן, אפשר למצוא נבואה או שתיים שהתגשמו בחייהם של אחרים, אבל אפילו לא אדם אחד שכל 300 הנבואות התגשמו בו, או אפילו 61 הנבואות העיקריות.

במשך שנים הציעה ההוצאה לאור -Christian Victory Publishing Company פרס של 1,000 דולר למי שימצא עוד אדם אחד (חי או מת), חוץ מישוע, שבדמותו התגשמו לפחות מחצית מהנבואות המשיחיות המפורטות בספר Messiah in Both Testaments (״המשיח בשתי הבריתות״) מאת פרד ג׳והן מלדאו. לא חסרים בעולמנו אנשים שהיו שמחים לקבל את הפרס!

 

הסתברות מדעית?

ה׳ הרולד הרצלר מ-American Seitntific Affiliation שבמכללת גושן, כתב את ההקדמה לספרו של פיטר סטונר, Science Speaks (״המדע מדבר״). הרצלר כותב, ״הספר "המדע מדבר" נבדק בקפידה על ידי ועדה המורכבת מחברים באיגוד המדע האמריקני ועל ידי הוועדה הממונה עליהם. נמצא, באופן כללי, שהחומר המדעי שמוצג בו הוא מהימן ומדויק. הניתוח המתמטי שמופיע בספר מבוסס על עקרונות הסתברות איתנים ומבוססים, ופרופסור סטונר ישם את העקרונות האלה באופן נאות ומשכנע. (Stoner, SS מצוטט אצל .F. Hartzier)

ההסתברויות שיובאו להלן מובאות מספרו של סטונר Science Speaks ("המדע מדבר"), והן מלמדות שמדעי ההסתברות שולל כל אפשרות לכך שהתגשמות הנבואות היתה יד המקרה. סטונר נשען על מדע ההסתברות המודרני, ומדבר על הסבירות שאך ורק שמונה מתוך ההנבואות יתגשמו באדם אחד.

הנבואות שנבחרו הן נבואות "פשוטות" יותר יחסית שיש ביכולתו של אדם באופן אקראי למלאן: 1. מיקום לידתו יהיה בית לחם שבאפרתה (מיכה ה' 1). 2. דמות נבואית תודיע על בואו המיידי בקרב העם לפני שיבוא (ישעיהו מ' 3, מלאכי ג' 1). 3. הוא יכנס לירושלים רכוב על חמור (זכריה ט' 9). 4. הוא יוסגר בידי אחד מחבריו (תהילים מ"א 10, נ"ה 12-14). 5. הוא ימכר תמורת 30 שקלי כסף, הכסף ממכירתו יושלך בבית המקדש ובעזרת הכסף הזה יקנו שדה (זכריה י"א 12-13). 6. הוא יחריש מול מאשימיו בעת משפטו (ישעיהו נ"ג 7). 7. ידיו ורגליו יחוררו (תהילים כ"ב 17 \ זכריה י"ב 10). 8. הוא ימות לצידם של פושעים ויחשב לאחד מהם (ישעיהו נ"ג 12)

ההסתברות שאדם כלשהו שחי מאז שנאמרו הנבואות ועד ימינו והגשים את כל שמונה הנבואות היא 1 ל-10 בחזקת 17, כלומר 1 ל-100,000,000,000,000,000 (17 אפסים אחרי הספרה אחת).

או שהנבואות האלה נכתבו בהשראה אלוהית, או שהנביאים שחזו אותן פשוט ניחשו ובמקרה לא טעו. כאמור, במקרה כזה, הסיכוי שנבואות אלה יתגשמו הוא אחד ל-10 בחזקת 17, והנה, כל הנבואות האלה התגשמו בסיפור חייו וצליבתו של ישוע. זוהי הוכחה לכך שהנבואות האלה נכתבו בהשראת אלוהים. (Stoner, ss 100-107).

סטונר ממשיך והפעם בודק 48 נבואות, ומדווח שהסיכוי שאדם כלשהו יגשים את כל 48 הנבואות הוא 1 ל-10 בחזקת 157. זהו מספר עצום, והסיכוי שכל הנבואות האלה התגשמו באדם אחד באורח אקראי הוא בלתי אפשרי, שלא לדבר על 300 נבואות.

הנבואות המשיחיות שהתגשמו בדמותו של ישוע הן יד המקרה, או שהיו תכנון זדוני מראש של ישוע?

ישוע תיזמן את מהלך המאורעות כך שהנבואות המשיחיות יתגשמו בו, כך בספרו The Passover Plot (״מזימת חג הפסח״) טוען החוקר ה׳ ג׳ שונפילד שישוע היה מתחזה שזמם ״להגשים״ את נבואות התנ״ך כדי להוכיח את טענותיו (,.Schonfieid, H. J 35-38).

ראשית, טענה זו עומדת בניגוד לאופיו ההגון של ישוע, הטענה הזו יוצאת מתוך הנחה שישוע היה אחד הרמאים הגדולים ביותר בכל הזמנים, שהוא אדם רשע. שנית, ישוע לא היה יכול לשלוט ברבים מהמאורעות שהיו חייבים להתגשם במשיח, לפי התנ״ך, לדוגמה, לא היתה לו כל שליטה על המקום שבו הוא נולד (מיכה ה׳ 1), על אופן לידתו (ישעיהו ז׳ 14), על מועד מותו (דניאל ט׳ 24), על השבט שממנו הוא נולד (בראשית מ״ט 10) ועל השושלת שאליה הוא השתייך (שמ״ב ז׳ 12), וכן על היבטים אחרים בחייו שהתאימו לנבואות המשיחיות בתנ״ך.

שלישית, רק בדרך נס ישוע היה יכול לתמרן את המאורעות ואת האנשים השונים בחייו כך שיגיבו ויפעלו באופן שיתאים לגמרי לנבואות, וכך שיראה כאילו הוא מגשים את כל אותן נבואות: כולל את המבשר שיודיע על בואו (מתי ג׳), את התגובה של מאשימיו (מתי כ״ז 12), את החיילים שהפילו גורלות על בגדיו (יוחנן י״ט 24-23) ואת הדרך שבה דקרו את צידו ברומח (יוחנן י״ט 34). בקיצור, צריך נס גדול יותר כדי להאמין בקיומה של ״מזימת חג הפסח״ מאשר לקבל את האופי העל־טבעי של הנבואות האלה. (Geisier, BECA, 585)

 

לכל אורך הברית החדשה התמקדו השליחים בשני תחומים בחייו של ישוע בכל פעם שביקשו להוכיח את משיחיותו: תחייתו, והדרך שבה הוא הגשים נבואות משיחיות בתנ״ך. התנ״ך, שנכתב במשך כ־1,000 שנה, מכיל כ־300 נבואות המתייחסות למשיח.כל הנבואות האלה התגשמו בישוע, והן מספקות אישור מבוסס היטב למשיחיותו.

חשיבותן של הנבואות המשיחיות בכך שהן מובילות למסקנה שהתנ״ך והברית החדשה נכתבו בעזרת חוכמה שמיימית, שהן מבססות את עובדת קיומו של אלוהים, שהן מעידות על כך שישוע הוא המשיח ושהן מבהירות שכתבי הקודש נכתבו בהשראה אלוהית. הברית החדשה מפנה לנבואות המשיחיות בתנ"ך בכל הזדמנות שהיא רק יכולה, להלן כמה דוגמאות לכך:

״אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים; לא באתי לבטל כי אם לקיים״ (מתי ה׳ 17).

״הוא החל ממשה ומכל הנביאים, וביאר להם את הדברים המכוונים אליו בכל הכתובים״ (לוקס כ״ד 27).

״הוסיף ואמר להם: ׳אלה דברי אשר דיברתי אליכם בעוד שהייתי עימכם: צריך שיתקיים כל הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהילים׳״ (לוקס כ״ד 44).

״אתם חוקרים את הכתובים, כי חושבים אתם שיש לכם חיי עולם בהם; והם המעידים עלי. ואילו אתם אינכם רוצים לבוא אלי כדי שיהיו לכם חיים. אילו האמנתם למשה, הייתם מאמינים לי, כי עלי כתב. אבל אם לכתביו אינכם מאמינים, איך תאמינו לדברי?״ (יוחנן ה׳ 47-46,40-39).

״ומתקיימת בהם נבואת ישעיהו לאמור: ׳שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראיה ואל תדעו׳״ (מתי י״ג 14. הכוונה למשלים).

״אך כל זה קרה למען יתקיימו כתבי הנביאים״ (מתי כ״ו 56).

״…לקיים את הכתוב בתורתם: ׳שנאת חינם שנאוני׳״ (יוחנן ט״ו 25).

״אך אלוהים קיים בדרך זאת את אשר הודיע מקדם בפי כל הנביאים – שמשיחו יסבול״ (מה״ש ג׳ 18).

״כל הנביאים מעידים כי כל המאמין בו יקבל בשמו סליחת חטאים״ (מה״ש י׳ 43).

״כמנהגו נכנס שאול אליהם, ושלוש שבתות דרש לפניהם מתוך הכתובים, כשהוא מסביר ומוכיח כי המשיח היה צריך לסבול ולקום מן המתים, וכי ׳ישוע זה שאני מכריז לכם ־ הוא המשיח׳״ (מה״ש י״ז 2-3).

״בשורה שאלוהים הבטיח מקדם בפי נביאיו בכתבי הקודש״ (רומים א׳ 2).

יש שאומרים כי הנבואות נכתבו בימיו של ישוע או אחרי מותו, וזו הסיבה שבגללה הן מגשימות את עצמן. אך העובדה היא שהתנ״ך נחתם בשנת 450 לפנה״ס (כשכל הנבואות על המשיח כבר כלולות בו), כמו כן היוזמה לתרגום השבעים ־ תרגום התנ״ך ליוונית ־ החלה בשנת 250 לפנה״ס, בימי תלמי פילדלפוס (246-285 לפנה״ס). ואם קיים תרגום שהעבודה עליו החלה בשנת 250 לפנה״ס, הרי שהטקסט שעליו מסתמך התרגום היה קיים כבר קודם. די בכך כדי להצביע על פער של 250 שנה לפחות בין כתיבת הנבואות לבין התגשמותן בדמותו של ישוע.

הנבואות על המשיח בתנ"ך יוצרות תעודת זהות שלמה המתאימה אך ורק למשיח ונועדו להוות הכלי היחידי עבור עם ישראל לצורך זיהויו של המשיח.

טענה – "אני יכול למצוא בתנ"ך נבואות על מוחמד באותה קלות שאתה מוצא נבואות משיחיות על ישוע. וזאת בגלל כול ההוכחות-כביכול שלך שהן המצאות מהאגדות, סילופים או פירושים דרשניים חופשיים גרועים מאוד של המדרש".

אם טענתך נכונה, מדוע המוסלמים אינם יכולים למצוא נבואות בתנ"ך? מדוע היה על המוסלמים לשנות את התנ"ך ולחבר ספר עם פסוקים שונים לחלוטין (הקוראן) במקום להתייחס לאשר כתוב בתנ"ך העברי המקורי שהוא דבר אלוהים המקובל גם ביהדות וגם באמונה המשיחית בישוע?

והיכן יש בתנ"ך התייחסות למקום הולדתו של מוחמד, או לעת שיבוא לעולם, או כיצד ימות, או עלייתו כביכול לשמים? (זכור שבתנ"ך מופיעות הנבואות על מקום הולדתו של ישוע, העת בו יבוא לעולם, כיצד ימות ותקומתו מהמתים!) ברצוני להזכירך גם שמלומדים של זמננו – יהודים ומאמינים משיחיים בישוע כאחד – מסכימים שכותבי כתבי הברית החדשה היו מאוד מתוחכמים בשיטות פירושי התנ"ך, הטענה שלך פה אינה מתאימה אפילו להיקרא טענה.

ברצוני לבקש מהקורא היהודי-רבני, במילים של הנביא ישעיהו, לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה," (ישעיהו א 18א) או במילים שלי: "הבה ונדבר יחד בהיגיון" האם אני יכול לבקש ממך שתקשיב לי?

ייתכן שיש לך טענות רבות נגד משיחיותו של ישוע, ואתה מאמין שהוא לא האחד שממלא את הנבואות המשיחיות בתנ"ך. אך קראת עד עכשיו ונוכחת שיש מענה לכול הטענות הללו, בשיטתיות וביסודיות. בכול זאת אתה מהסס מלהאמין באמת זו, כי במשך דורות רבים דחה העם שלנו את ישוע כמשיח ורק מיעוט קטן מבין העם הכיר בו כמלך המושיע שהובטח לעם ישראל.

אך הייתכן שהמיעוט צודק, וישוע הוא אכן המשיח המיוחל? לא תהיה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שלנו שהרוב טעה. והאם ייתכן שאלוהים לא נתן לנו עיניים לראות ואוזניים לשמוע עד לזמן הזה? הייתכן שכעת הגיע הזמן שהאור הפציע, ולאט לאט, יותר ויותר מבני עמנו פונים להאמין בישוע שהוא משיח אלוהים? הייתכן שנבואות אלו מופיעות בכתבי הברית החדשה? ובכן, הן אכן מופיעות שם!

הרב שאול היהודי מטרסוס (מורה דגול בתנ"ך, מוכר במיוחד ברחבי העולם כפאולוס השליח) מסביר בכתביו לחסידי ישוע מקרב הגויים הרומים ש"קֵהוּת לֵב אָחֲזָה בְּמִידַּת מָה אֶת יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִים.” במילים אחרות, בחלק הארי של אלפיים השנים האחרונות, רוב בני העם היהודי חוו איזה שהוא עיוורון רוחני בנוגע לזיהוי המשיח. בדומה לאשר אירע לעם שלנו כאשר עם ישראל יצא ממצרים: ראינו את הניסים והנפלאות שאלוהים עשה, שמענו את קולו אך לא ממש הבנו, כפי שמשה אמר לדור ההוא, "וְלֹא-נָתַן יְהוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת, וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה." ואז האור נגה, ואלוהים פקח את עיני האומה, לבסוף הם ראו והבינו!

כך יקרה שוב לעם ישראל כאשר המשיח יחזור. כפי ששאול הסביר למאמינים מרומא, עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִים (הכוונה היא שמספר רב מקרב הגויים מכול שבט ולשון, עם ואומה יפנו אל אלוהי ישראל ויאמינו בישוע משיחו), ואז "…כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבָא מִצִּיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב, וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם, כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם." (אל הרומים יא 26-27, שאול מצטט מישעיהו נט 20-21 וירמיהו לא 33).

מסות של יהודים יפנו אל ישוע המשיח ויאמינו בו. באותה מידה שהייתה דחייה לאומית של ישוע על ידי עם ישראל, כך תהייה קבלה של ישוע על ידי העם היהודי.

רבים מהמנהיגים ושאר בני עמנו היו אשמים בדחייה של ישוע המשיח כאשר הוא בא בפעם הראשונה  – למרות הניסים והנפלאות שחולל, למרות שהיה בעל אופי טהור, למרות שמת מות כפרה, למרות תקומתו המדהימה מהמתים. בכך הם קבעו דגם שהועבר הלאה לדורות הבאים, כאשר ילדים הלכו בעקבות הוריהם ודחו את ישוע, כי הרי "יהודים אינם מאמינים בישוע." הדברים הלכו והחמירו אף יותר כאשר גויים צבועים שהכריזו על עצמם כמאמינים בישוע (נוצרים), הפרידו עצמם מהשורשים היהודים של ישוע ויצרו דת שונה (נצרות), חיו חיים של צביעות בכך שלא הלכו בעקבות דבריו והלך חייו של ישוע,  ובשמו ובשם הנצרות עשו דברים איומים ליהודים ורדפו את היהודים שלא האמינו בישוע על פי הדת הנוצרית שיצרו. הדברים הללו גרמו ליהודים לדחות ביתר שאת את ישוע ואישרו את הדעה הרווחת ביהדות שהישוע הזה (שינו את שמו לישו) אינו עבור היהודים.

ברם, למרות כול זאת, במשך כול הדורות הללו תמיד הייתה שארית פליטה של יהודים שנוכחו שישוע הוא אכן המשיח של העם היהודי (לפעמים מספרם עלה ליותר ממאות אלפים בדורות מסוימים.) כך קורה גם בימינו אנו, ומספר היהודים המאמינים בישוע המשיח גדל כול שנה, אפילו בקרב הדתיים והחרדים. ובמקביל גדל מספר המאמינים האמיתיים מקרב הגויים, וכאשר אני אומר מאמינים אמיתיים בישוע, אני מתכוון למאמינים לא יהודים החיים על פי האמונה בישוע האמיתי היהודי ועל פי דוגמת חייו ודברו. (אחד הסימנים הבולטים על כך הוא המסירות והאהבה העמוקה שמדגימים מאמינים אמיתיים לא יהודים אלה כלפי היהודים וישראל, מתפללים עבורם, צמים עבורם, תומכים במדינת ישראל, עומדים איתם בזמן שהעולם עומד נגדם.)

כעת הגיע הזמן עבורנו לעצור ולבחון. האם יכול להיות שהישו הזה (Jesus Christ) הוא אכן ישוע המשיח היהודי שלנו? האם יכול להיות שטעינו כאשר דחינו אותו כמנהיג שנתן את נפשו לכפרה עבורנו? האם יכול להיות שכעת, בדור שלנו, יהיה הזמן בו תתחיל הנהירה הגדולה בקרב עמנו לישוע ואמונה בו, ועיני העם שלנו תפקחנה? אני מסיים את הכרך הזה של כתיבתי בתחינה לקהילה היהודית להכיר במשיח הפודה והגואל שהובטח לעם ישראל. חשבו על העובדות הבאות:

* במשך אלפיים השנים האחרונות קמו כאלה מבני עמנו שהכריזו על עצמם כמשיח המיוחל, אך לא היה מועמד ראוי אחר להיות המשיח, שקם לתחייה (באופן פיזי). ההשפעה החיובית של ישוע היהודי על העולם גדולה יותר מההשפעה החיובית של כול משיח-כביכול יהודי אחר, כולל זה מהדור שלנו, הרבי מלובביץ', מנחם שנירסון.

* ישוע המשיח מילא את הנבואות המהותיות על המשיח בתנ"ך שיש בהן מסגרת זמן מוגדרת, ושהיה אמור להסתיים לפני חורבן הבית השני. לא מדובר פה בספקולציות אלא בעובדות היסטוריות. היות וישוע מילא את הנבואות שכבר התקיימו (הוא בא בתור הכוהן הגדול שהיה לכפרה עבור חטאינו), אנו יכולים להיות בטוחים שהוא יקיים גם את הנבואות שיקרו בעתיד (ימלוך כמלך המשיח על כול העולם ויביא את השלום על פני האדמה).

* הוא מזדהה איתנו בסבל ובייסורים שלנו. ברוב ההיסטוריה שלנו כעם היינו מודחים, בזויים, דחויים והעלילו עלינו עלילות שווא. כזו היא גם התמונה של המשיח הסובל! ישוע הוא הדוגמה האולטימטיבית של היהודי הסובל והנרדף. הוא לא רק אחד מאיתנו אלא אחד איתנו.

* יותר ממאה אלף יהודים ברחבי העולם מכירים בישוע כמשיח, כולל מספר הולך וגדל של חסידים וחרדים המאמינים בסתר, המשוכנעים מהפסוקים בתנ"ך שהוא המשיח בהא הידיעה. כבר לא ניתן להתעלם מהיהודים המשיחיים, ואנו רק ביכורי העתים של משהו הרבה יותר גדול שהולך וקרב – הזמן שכול עם ישראל יפנה לישוע ויכיר בו כמלך המשיח.

* בכול יום אלפי אנשים ברחבי העולם באים לאמונה באלוהי ישראל דרך ישוע. זמן מלוא הגויים הולך ובא אל קצו – וכאשר זה יקרה, כול עם ישראל ייוושע. כך כתוב, וכך יהיה.

לכן אנו מפצירים בבני העם שלנו, ביהודים, לקחת את הזמן ולבדוק את הטענות המשיחיות שישוע מנצרת הוא המשיח המיוחל שלנו. כמו כן אנו מפצירים בכל יהודי שקורא את הפרקים הללו לדרוש את אלוהים, ללמוד את דברו בתנ"ך בעצמו, לשים בצד כול דעה קדומה ופחדים, ולהחליט מהמסקנות שהסיק בעצמו: מיהו האיש ההוא – ישוע? לא ניתן להתעלם מהשאלה הזאת?

 

מה לגבי מגידי עתידות שחזו חזיונות המזכירים את אלה שבתנ״ך?

האנשים שמותחים ביקורת על הכתובים רואים במגידי העתידות ובמדיומים למיניהם שווי ערך לנביאי המקרא. תהום עמוקה פעורה בין כל מדיום לבין נביאי המקרא, שלא טעו מעולם (ראה Miracle and Magic [״נס וקסם״]). אחד המבחנים שהנביא היה צריך לעמוד בהם נועד לבדוק אם אי פעם הוא ניבא נבואה כלשהי שלא התגשמה (דברים י״ח 22). נביאים שנבואותיהם לא התגשמו נסקלו באבנים (י״ח 20) ־ מנהג שללא ספק גרם לכל מי שלא היה בטוח שהמסר שבפיו מקורו באלוהים, לעצור. מתוך מאות הנבואות של הנביאים השונים בכתובים, אין בהן אפילו טעות אחת.

לעומת זאת, בין השנים 1981-1975 נערך מחקר שבדק 72 נבואות של מגידי עתידות. המחקר העלה שרק שש מתוכן התגשמו ברמה כזו או אחרת. שתיים מתוך השש היו מאוד מעורפלות ושתיים אחרות לא היו מפתיעות כלל ־ הן חזו שארה״ב ורוסיה ישארו הכוחות המובילים בעולם ושלא תפרוץ מלחמת עולם. המגזין The People's Almanac ערך בשנת 1976 מחקר על נבואותיהם של 25 מגידי העתידות המובילים באותם ימים.

התוצאות: מתוך 72 נבואות, 92% (כלומר 66 נבואות) היו שגויות לחלוטין (,Koie, MM 69). את 8% הנותרים אפשר להסביר בקלות כיד המקרה וכידע כללי של הנסיבות. בשנת 1993, למשל, מגידי העתידות לא הצליחו לחזות את האירועים החדשותיים הגדולים והבלתי צפויים ־ את פרישתו של מייקל ג׳ורדן, את השיטפון שהציף את מערב ארה״ב ואת הסכם אוסלו. בין נבואות השקר היו כאלה שחזו שמלכת אנגליה תהפוך לנזירה ושעיתונאית בשם קתי לי גיפורד תחליף את ג׳יי לנו בתוכנית הלילה שלו (30.12.93 Charlotte Observer).

ה״נבואות״ המפורסמות של נוסטרדמוס לא היו מדהימות עד כדי כך. בניגוד לדיעה הרווחת, הוא מעולם לא ניבא את המקום או את השנה המדויקת שבה תתרחש רעידת אדמה קשה בקליפורניה או אסון התאומים בניו יורק, רוב הנבואות ה״מפורסמות״ שלו, כמו עליית היטלר לשלטון, היו מאוד מעורפלות ולא ספציפיות. כמו מדיומים אחרים, גם הוא טעה לעיתים קרובות, ולפי אמות המידה של הכתובים הוא התגלה כנביא שקר לכל דבר. (Geisier, BECA, 615).

יש שאומרים כי הנבואות נכתבו בימיו של ישוע או אחרי מותו, וזו הסיבה שבגללה הן מגשימות את עצמן.

אך העובדה היא שהתנ״ך נחתם בשנת 450 לפנה״ס (כשכל הנבואות על המשיח כבר כלולות בו), כמו כן היוזמה לתרגום השבעים ־ תרגום התנ״ך ליוונית ־ החלה בשנת 250 לפנה״ס, בימי תלמי פילדלפוס (246-285 לפנה״ס). ואם קיים תרגום שהעבודה עליו החלה בשנת 250 לפנה״ס, הרי שהטקסט שעליו מסתמך התרגום היה קיים כבר קודם.

די בכך כדי להצביע על פער של 250 שנה לפחות בין כתיבת הנבואות לבין התגשמותן בדמותו של ישוע.

 

עשויים גם לעניין אותך: