פרק מ"ט בבראשית מתאר את נבואות יעקב לבניו. בפס' 10 יעקב מתנבא בקשר ליהודה. משמעותה הבסיסית של אמירה זו היא  שיהודה לא יאבד את זהותו השבטית או את זכותו לשלוט על שאר השבטים עד מועד בואו של מישהו.

תרגום מילולי של הפסוק יהיה: "לא יסור שבט מיהודה ו(מטה ה) מחוקק מבין רגליו, עד כי יבוא זה אשר לו הזכות, ולו יהיה נתון ציותם של העמים". יהודה לא יוכל לאבד את זהותו ואת זכותו לשלוט, עד שיבוא מישהו שהוא בעל הזכויות המלאות לשבט השלטון, כלומר- זכות מלאה למשול. כך מתורגם הפסוק בתרגום השבעים, וגם בתרגום הסורי. פירוש זה לפסוק מוצא חיזוק כשמשווים אותו ליחזקאל כ"א 30-32:

וְאַתָּה חָלָל רָשָׁע, נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בָּא יוֹמוֹ, בְּעֵת עֲו‍ֹן קֵץ.  לא כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי יְהוִה, הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת, וְהָרִים הָעֲטָרָה; זֹאת לֹא-זֹאת–הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַּ, וְהַגָּבֹהַּ הַשְׁפִּיל.  לב עַוָּה עַוָּה, עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה; גַּם-זֹאת לֹא הָיָה, עַד-בֹּא אֲשֶׁר-לוֹ הַמִּשְׁפָּט וּנְתַתִּיו.

יחזקאל כ"א 30-32 עוסק בעיקר בביאתו השנייה של המשיח. פס' 30 מתייחס לצורר המשיח, הגוי האחרון שישלוט בישראל. המצנפת בפס' 31 היא מצנפתו של הכוהן (שמות כ"ח 4, 37, 39, כ"ט 6, ל"ט 28, 31, ויקרא ח' 9, ט"ז 4) והעטרה היא כתר מלכות. כשם שה"שבט" בבראשית מ"ט 10 מייצג את הסמכות לשלוט, את השררה, כך יחזקאל משתמש בעטרה (כתר מלכות) כדי לייצג את אותו הדבר. ואחר כך מופיע ביוטי דומה: "עד בוא אשר לו המשפט".

אלוהים יבטל הן את הכהונה והן את המלכות "עד בוא אשר לו המשפט". ראוי לציין כאן שהתייחסותו של יחזקאל למצנפת הכוהנים מצביעה על כך שהמשיח יהיה גם כוהן וגם מלך. הן הכהונה והן המלכות ייפסקו ויבוטלו בישראל עד המשיח יבוא שנית, ואז יינתנו לו גם הכהונה וגם המלכות.

נחזור לבראשית מ"ט 10 ולביאת המשיח הראשונה. פסוק זה מבהיר שלושה רעיונות. קודם לכן כבר נאמר על המשיח שהוא יהיה אדם, צאצא לאברהם. כאן ההגדרה מצטמצמת עוד ומראה שהוא יהיה בן ליהודה. הנקודה השנייה היא שהמשיח יהיה מלך. השבט והמחוקק מצביעים על מלכות וסמכות. שלישית, יש להבין מכאן שהמשיח אמור לבוא לפני ששבט יהודה יאבד את זהותו. תנאי זה מציע מסגרת זמן ברורה להתגשמותה של נבואה זו. הרישומים שתיעדו את ההשתייכות השבטית נערכו והוחזקו בבית המקדש בירושלים.

כל התעודות האלה אבדו עם חורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה. תוך דורות ספורים, כל שבטי ישראל פרט לשבט לוי איבדו את הרישומים המעידים על השתייכותם השבטית. מייד לאחר שנת 70 לספירה תיקנו החכמים תקנות לשימור זהותו של שבט הכוהנים, אבל תוך זמן קצר יהודים משבטים אחרים כבר לא ידעו מה היא השתייכותם השבטית. שבט יהודה איבד את מעמדו המרכזי ואת זהותו בשנת 70 לספירה, לפיכך ברור שהמשיח חייב לבוא בזמן כלשהו לפני שנת 70 לספירה. אין זה אפשרי שהוא יבוא לאחר שנת 70 לספירה.

החכמים התייחסו לפסוק זה באופן עקבי כאל פסוק שמדבר על מלך המשיח. לדוגמא, תרגום אונקלוס לארמית מתרגם אותו כך: "לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה וספרא מבני בנוהי עד עלמא עד דייתי משיחא דדילליה היא מלכותא וליה יתמעון עממיא" (לא יעבור שלון מבית יהודה וסופר מבני בניו עד עולם עד שיבוא משיח שלו המלכות ולו ישמעו עמים). אונקלוס הבין בבירור שפסוק זה מדבר על המשיח.

חכמים פירשו פסוק זה כמקור לאחד מהשמות הניתנים למשיח בספרות התלמודית: שילה. נטען (בוויכוח הרמב"ן, היום השלישי): "באמת כי המשיח יבוא יהיה איש גמור, בן איש ואישה מזיווג שניהם כמוני, ויהיה מיחס דוד וזרעו כמו שכתוב, ויצא חוטר מגזע ישי וגו', ואומר 'עד כי יבוא שילה', והוא בנו מלשון שליה, כי נולד כשאר בני אדם בשליה. ואילו היה רוח א-לוהים כדבריכם, לא יהיה מגזע ישי, ואפי' נתלונן בבטן אישה שהיא מזרעו, ולא היה יורש מלכותו, שאין הבנות וזרען יורשות בתורה במקום שיש זכר, ודוד בנים זכרים היו לו לעולם".

בפולמוס זה כנגד האמונה בישוע המשיח ונגד אלוהותו, מוסבר שהמשיח נקרא "שילה" מכיוון שנולד מאישה (מהשליה, מילה הדומה ל"שילה\שלו") ולפיכך הוא אינו ישות אלוהית. בכנותם אותו שילה, חכמים מצביעים על כך שהוא נולד מהשליה, ולכן, לדעתם הוא אך ורק אנושי.

רש"י אמר: "עד כי יבוא שילה. מלך המשיח שהמלוכה שלו. ולו יקהת עמים. אסיפת עמים שנאמר (ישעיהו יא) אליו גוים ידרושו".

במדרש רבה פרשה צז על פסוק זה נאמר כדלהלן:

"ועוד משבט יהודה עתיד מלך המשיח לבוא שנ' והיה ביום ההוא שרש ישי וגו' (ישעיהו י"א י), ומשבט יהודה יצא שלמה שנה בית הראשון, זרובבל בנה בית המקדש שיני ומלך המשיח עתיד לבנות בית המקדש ושני שבטים הללו מצינו שהן מתייחסין מכל ישראל, שבט יהודה ולי, ובהם המלכות והכהונה.. וכת' במשיח וכסאו כשמש נגדי (תהילים פט לז).

"אמ' ר' חמא בר' חנינא: זה המשיח בן דוד שיצא משני שבטים, אביו מיהודה ואמו מדן, ובשניהן כת' אריות גור אריה יהודה, דן גור אריה" (בראשית רבה פרשה צז ד"ה [ט]).

על "שבט" נאמר שהוא משיח בן דוד אשר ייסר גויים בשבט ככתוב "תרעם בשבט ברזל" (תהלים ב 9).

"…עד כי יבוא שילה" –שכל הגויים יביאו שי למשיח בן דוד ככתוב "בעת ההיא יובל שי לה' צבאות" (ישעיהו יח 7)

במדרש רבה צח כתוב:

"לא יסור שבט מיהודה זה מכיר וגו' ומחוקק מבין רגליו שבא ונתחבט לפני רגליו עד כי יבא שילה זה מלך המשיח ולו יקהת עמים שהוא בא ומקהה שיניהם של עובדי כוכבים".

במדרש רבה צט ט על בראשית מ"ט 10, נאמר "עד כי יבוא שילה- מי שהמלכות שלו", שוב, בהענקת משמעות של כינוי קניין לשם "שילה".

מכאן ברור מאוד הרבנית העקבית לגבי בראשית מ"ט 10 הייתה שהפסוק מתייחס למשיח.

 

עשויים גם לעניין אותך: