עקרון ההנאה היה זה שהנחה את החלטותיו של הפילוסוף סורן קיארקגארד. אולם, מאוחר יותר הצהיר כי עיקרון מנחה זה הכשיל אותו. אלו היו דבריו: "באוקיינוס נטול תחתית של העונג, חיפשתי לשווא נקודה בה אוכל להשליך עוגן. חשתי בכוח אשר כמעט לא ניתן לעמוד בפניו שבו כל תענוג גורר אחריו תענוג נוסף, את ההתלהבות המזויפת אשר ביכולתו של כוח זה ליצור, את השעמום, העינוי העוקב לו".

שיחה על הצורך בסיפור מקשר אחד לאירועי החיים, בו כל החוויות יכולות לחבור יחד וכיצד התכחשות לסיפור זה מוליכה אדם להרס עצמי וריקנות רוחנית. עתה, הבה נבחן את אותה הדרך אשר רבים בוחרים ללכת בה – 'דרך העונג'.

בנוגע לחיפוש הזה של הגשמה עצמית, הגיע הסוציולוג דניאל יאנקלוביך לניתוח מרשים של התופעה. הוא חקר מספר זוגות במהלך חיפושם והגיע למסקנה הבאה: (הערה: שימו לב לאות "ו" בסיכומו לגביי זוג מסוים שלהם קרא "אורי ומיכל".

"אם הינך חש שעליך למלא את כל צרכיך באופן מוחלט ואין על כך עוררין, אך צרכים אלה שנויים במחלוקת או פוגעים בצרכיהם של הסובבים אותך או פשוט אינם ברי סיפוק, אז אי אפשר לחמוק מהרגשת התסכול העוקבת. הגשמה עצמית עבור אורי ומיכל הינה: קריירה, נישואים, ילדים, חופשיות מינית ליברליות, כסף, בחירה בחוסר דביקות בנוהל המקובל, התעקשות על צדק חברתי, הנאה מחיים בעיר ובכפר, פשטות, אדיבות, קריאה, חברים טובים ועוד."

הוא מוסיף: " הפרט אינו מסופק לחלוטין בהיותו עצמאי יותר ויותר. התקדמות מרחיקה לכת בכיוון זה מביאה את האדם להסתכן בפסיכוזה, הצורה הסופית של עצמאות. האמרה: " בכדי שאדם יוכל למצוא את העצמי שלו, עליו לאבדה ", מכילה בחובה אמת אשר כל אדם המחפש סיפוק צריך לתפוסה.

האם הפתגם של צ'סטרטון מוכח כנכון?
הרגשת חוסר משמעות אינה נובעת מחולשה עקב כאב כי אם מחולשה הנוצרת מתענוג.

לכולנו חור בלב, חור גדול ועמוק אותו אנו משוועים למלא בעזרת כבוד, גאווה, ממון, נכסים, מעמד, מראה חיצוני, מין, אלכוהול, סמים, אוכל ועוד... בעודנו קופצים בין ניסיונות שווא למלא חור זה, אנו למדים כי רק זמני הוא התענוג הנגלה וכך ממשיכים אנו לניסיון הבא. ולבסוף, בעודנו גוססים לפני מיטתנו מחלחלת ההרגשה שלא מיצינו את חיינו בצורה בה נועדו, מתחילה לשקוע ההבנה שאת החור בלב לא ניתן היה למלא, לפחות לא בצורה בה ניסינו. 

האם השלכת את עוגנך כפי שקירקגארד עשה? " באוקיינוס העונג אשר אין לו תחתית", רק בכדי לגלות חוסר סיפוק, הגשמה וריקנות?

האם שמעת את אימרתו של הסוציולוג – "בכדי שאדם יוכל למצוא את העצמי שלו, עליו לאבדה" – והאם מודע אתה כי אמרה זו היא בעצם ציטוט מהברית החדשה אשר נאמרה ראשונה על ידי ישוע? והאמת הדרמתית ביותר לגביי חייו של ישוע היא זו המנוגדת אלינו ולדרך שבה אנו חווים את חיינו. אמת זו דוחפת אותנו להגדיר בצורה קיצונית את כוונותינו בהתייחסותנו לחיים. בשימנו את חיינו בידיהם של אחרים, אנו מקבלים על עצמנו את החיים שיש להם עבורנו. עובדה זו תקפה גם לגבי רדיפה אחר רכוש, כבוד, או כל תענוג רגעי וחולף. אך מה אם היה זה אלוהים שבידיו שמנו את חיינו?

מדוע אנו כה כמהים למין וליחסים?