עדויות ביקום לקיומה של אלוהות בעלת שלושת פנים

עבור רוב המשיחיים, נושא ריבוי הפנים של אלוהים (שלושת הפנים באלוהות) הוא אחד הנושאים המורכבים, המופשטים והקשים ביותר להבנה בתיאולוגיה. הם מתקשים לשלב בין האחדות המורכבת הזו לבין נושאים מעשיים בחיי היום יום. ואולם, דווקא האמונה בשלושת הפנים באלוהות מייחדת את המשיחיות מיתר הדתות.

הטענה המוצגת בכתבי הקודש לפיה ישוע, בנו של נגר פשוט מעיר קטנה בארץ ישראל היה למעשה אלוהים שלבש בשר, היא ככל הנראה הטענה הקשה ביותר להבנה בכתובים. קשה לנו לתאר לעצמנו שאלוהים בכבודו ובעצמו בא בדמות אנוש, וחי בצנעה ובאלמוניות בקרב בני האדם לפני כ 2,000- שנים.

המושג "בן האלוהים", המשמש לתיאור ישוע, מכוון לאלוהים שלבש בשר. התיאולוגיה המשיחית מנסה להגדיר את דמותו של אלוהים על ידי שלוש הקביעות הבאות:

  • יש אלוהים אחד
  • האלוהים האחד הוא בעל שלוש הוויות (או ישויות)
  • שלוש הוויות הן אלוהים האב, אלוהים הבן (המשיח המתגלה לבני האדם) ורוח הקודש.

שלוש ההוויות האלה (או הישויות), אף על פי שיש ביניהן הבחנה ברורה, הן אלוהים אחד. אין מדובר על "חלקים", אלא על כך שכל אחת מהאישויות הללו היא אלוהים במלוא מובן המילה, על אף שקשה לנו לתפוס זאת. אולם, יש המוצאים סתירה בטענה ששלוש ישויות הם אל אחד. יש הטוענים שזה מגוחך לקבוע ש: 1+1+1 = 1. נהוג לומר שאין זה מדעי, ואף טיפשי, להניח שאלוהים יכול להתקיים כישות אחת בעודו מורכב משלוש ישויות. מתוך כך מסיקים הספקנים שישוע לא היה אלוהים, אם בכלל אלוהים קיים.

תורת "שלושת הפנים באלוהות" אינה מוצגת באופן מפורש בכתבי הקודש, אלא עולה מתוך דבריו של ישוע על עצמו, על האב ועל רוח הקודש. כתבי הקודש תמיד מציגים בראש את אלוהים האב, הבורא הבלתי נראה והמקור לכול. השני הוא בן האלוהים שמגלה את האב לאנושות באופן מוחשי ונראה לעין, וממלא את רצון האלוהים.

השלישי, רוח אלוהים, הוא בלתי נראה, אך מגלה לפני בני האדם את בן האלוהים דרך דבר אלוהים ודרך מאמינים מלאים ברוח. סדר זה המופיע בכתבי הקודש אינו סדר חשיבות, גם לא סדר המצביע כביכול על משך קיום שונה לכל אחד מהם, שכן כל "חלק" באלוהות הוא נצחי באותה מידה ושווה לאלוהים.

 

שלוש דרכים לחוות את אלוהים

כריסטיאן שוורץ, בספרו "לחוות את אלוהים – שלוש הדרכים", סיפק הסבר מצוין לדוקטרינה המשיחית העוסקת באחדותו המורכבת של אלוהים. להלן סיכום דבריו. תפיסת הבריאה על פי כתבי הקודש מגלה שאת האחדות המורכבת, משולשת הפנים, של האלוהות ניתן לחוות בשלושה אופנים. השאלה אינה האם מישהו מאמין שאלוהים הוא שלושה שהם אחד, אלא האם הוא מאמין שיכולה להתקיים אחדות בעלת שלושה פנים. כשם שאור, כאשר הוא עובר דרך מנסרת זכוכית, יכול להיראות בצבעים שונים, כך גם את אלוהים אפשר להבין בדרכים שונות.

אלוהים אינו סתם רעיון מופשט או כוח כלשהו. הוא בעל אישיות, והדרך להכירו היא על ידי קשר אישי עמו. ישנן שלוש דרכים שבהן יכול אדם לחוות את אלוהים, אבל אם פן אחד מוזנח, ההיכרות עם אלוהים אינה שלמה. האמצעי הראשון שבו אלוהים נגלה הוא הבריאה. אלוהים נגלה כבורא בכך שטבע את חותמו בבריאה. הוא נגלה בבריאה והכול מעיד על קיומו. (תהילים י"ט 2-1 , אל הרומים א' 19).

התגלותו של אלוהים האב דרך הבן, המשיח, שופכת אור על תכנית הישועה האלוהית. אנו רואים כאן פן אחר של אלוהים ושל אופיו, בהביננו שאלוהים הבורא היה לאדם במלוא מובן המילה ועם זאת נשאר אלוהים במלוא מובן המילה (קולוסים ב' 9). דרך אדם זה, ישוע המשיח, יכול המין האנושי להתרצות לאלוהים (האיגרת השנייה אל הקורינתים ה' 19) ולהיוושע מריחוק נצחי מאלוהים, שהוא תוצאת החטא והמרד שלנו כנגד הבורא. טיב יחסינו עם ישוע המשיח הוא שיקבע אם נחווה ישועה או פירוד נצחי מאלוהים (מעשי השליחים ד' 12, אל הרומים ו' 23).

בנוסף על התגלות האלוהים בבריאה והתגלותו בבנו, ישוע, אלוהים מתגלה גם באישיות האלוהית השלישית – רוח הקודש, עִמנואל, האלוהים השוכן בנו. מרגע שחווינו את אמיתות ההתגלות הזו של אלוהים, על ידי ישועה באמצעות המשיח, אלוהים הופך למציאות ממשית בתוך כל אחד מילדיו, המאמינים באלוהים חיים. אלוהים חי בנו כעת במשיח (גלטים ב' 20, ד' 19; קולוסים א' 27). כך אנו מתחילים מערכת יחסים חדשה עם אלוהים, כאשר רוחו ממלאת אותנו ומקיימת קשר הדוק עם רוחנו, ואנו הופכים ל"הֵיכָל שֶׁל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ." (האיגרת הראשונה אל הקורינתים ו' 19).

כל הדרכים שבהן אלוהים נגלה אלינו נועדו למטרה אחת: ליצירה ולביסוס מערכת יחסים קרובה עם האדם. בכל אחד משלושת סוגי ההתגלויות השונים, אנו פוגשים את האלוהים האחד, האמיתי, אך באופן שונה בכל פעם. כך עולה מן הכתובים. בכל פעם שאחד משלושת הממדים מוזנח על ידינו, התגלותו חלקית בלבד וגם חוויית ההיכרות שלנו אותו היא חלקית. אם כך, ברור שהבעיות בעולם נובעות מהבנה חלקית של ההתגלות בעלת שלושת הפנים של אלוהים.

לכל אחת משלוש הישויות האלוהיות יש ממד ומטרה ייחודיים במילוי פועלו של אלוהים בחיי הפרט. האב מגלה את פני הבורא בבריאה ובאמצעותה, בעוד שהבן מגלה את פועלו של אלוהים בישועה ודרכה, ורוח הקודש מגלה את פועלו של אלוהים בתהליך ההתקדשות ודרכו. כל אחת מן הישויות מגלה לא רק את פועל האלוהים, אלא גם את האופן והמקום שבו אלוהים פוגש אותנו. אלוהים האב נפגש איתנו במישור חיצוני, בבריאה. הבן נמצא לצידנו או בינינו ומושיע אותנו. הרוח הקודש שוכנת בתוכנו, מאירה ומספקת תובנה להתגלויות השונות של אלוהים.

כל פן משלושת הפנים שבאלוהות פונה אלינו באופן שונה. אלוהים האב פונה למחשבותינו באמצעות הבריאה, אלוהים הבן פונה לליבנו בהזמנה לישועה, ורוח הקודש פונה לרוחנו וממלא ומחזק אותנו רוחנית. מי שמכיר את אלוהים בכל שלוש הדרכים, יוכל למלא את תכניתו השמימית ואת תכלית אלוהים בחייו.

 

היקום מורכב ביסודו משילוש של שילושים

בכל אשר נפנה, ניתן לראות שיש בבריאה מערכת שיטתית של מבנים בעלי שלושה ממדים או פנים, המשקפים בבירור ביקום הגשמי את מערכת היחסים בעלת שלושת הפנים שבאלוהות. תפיסת האלוהים כבעל שלוש אישויות מבוססת היטב באופן מתמטי, ולא רק זאת, אלא שהיא משתקפת בצורה מדהימה בכל מדע אמיתי. התפיסה לפיה קיים אלוהים ויש בו ריבוי, חיונית כדי שניתן יהיה להבין ולהסביר את היקום באופן הגיוני. הדוגמאות הבאות אמנם אינן מוכיחות את קיומו של אלוהים או את דמותו בעלת שלוש הישויות, אבל אין ספק שקשה למצוא הסבר מספק אחר לכך שהטבע מורכב מאחדויות מורכבות בעלות שלושה ממדים.

מרחב, חומר וזמן

טבעו משולש הפנים של הבורא ניכר בבריאה, שהיא בבירור יקום בעל שלושה מרכיבים או ממדים: מרחב, חומר וזמן. מדהים עוד יותר הוא שכל אחד מן המרכיבים הללו גם הוא איחוד של שלושה.

מדענים מסבירים לנו שהמרחב מורכב משלושה ממדים: אורך, רוחב ועומק (או, גובה) – כולם שווים בחשיבותם והכרחיים כדי שהמרחב יהיה ממשי. לא היה קיים מרחב אילו היו רק שני ממדים במקום שלושה. לפיכך, בעוד שקיימים שלושה ממדים מובחנים, כל אחד מהם מכיל את המרחב במלואו. כדי לחשב כמות של חלק נתון מן המרחב, איננו מחברים את מידות האורך והרוחב והגובה, אלא מכפילים אותן זו בזו. בדומה, גם המתמטיקה של האחדות המורכבת של אלוהים אינה 1+1+1 = 1 כי אם 1X1X1 = 1.

החומר מהווה מרכיב נוסף ביקום, וטבעו מספק אנאלוגיה מרשימה אף יותר למורכבות שבאלוהים. קיומו של החומר כרוך באנרגיה, תנועה ותופעה; את כל מה שקיים ניתן לשייך לאחת משלושה פנים אלו. כל פן של החומר הוא שונה ומובחן, ובכל זאת, כל אחד מהם חל לגבי החומר כולו ומאפיין אותו, ולאף אחד מהם אין אפשרות קיום ללא השניים האחרים. מעניין שהאנרגיה היא הראשונה ברשימה, אך היא אינה מסודרת על פי סדר החשיבות. התנועה, שהיא ביטוי של האנרגיה, נוצרת על ידי האנרגיה. התופעה נגרמת על ידי התנועה ומכילה או מרכיבה את הדרכים שבהן התנועה נגלית לאדם. כך גם רוח הקודש מגלה את הבן, ודרך בן האלוהים נגלה לאדם אלוהים האב.

הזמן, המרכיב השלישי, מורכב מעתיד, הווה ועבר. כל חלק בזמן מכיל את מלוא תכונות הזמן; הוא פרק זמן נפרד וייחודי, אך לא יכול להתקיים ללא שני המרכיבים האחרים. העתיד הוא הפן הבלתי נראה של הזמן, שמתגלם לכדי קיום ונהיה ממשי רגע ברגע, בהיותו להווה. העבר נוצר מתוך ההווה, נהיה בלתי נראה ובכל זאת משפיע עלינו ללא הרף.

אנו רואים שהיקום מורכב ממרחב, הוא נגלה לעין כחומר וניתן לחוות אותו או להשפיע עליו בממד הזמן. כל אחת מן המהויות האלה נבדלת מן האחרות, ובכל זאת מכילה בחובה את כל מימדי הבריאה. מדהים לראות כיצד כל פרט ביקום הגשמי מקביל באופן בלתי רגיל לשלוש האישויות באלוהות, כפי שהן נגלות בכתבי הקודש. לא יכול להיות שזהו צירוף מקרים גרידא. חייבת להיות סיבה משמעותית להתאמות האלה. לפיכך, אין זה כלל בלתי הגיוני, אלא דווקא מציאותי ביותר, להאמין שכתבי הקודש מציגים אלוהים אחד בעל שלושה פנים, אשר ברא את היקום המבוסס על שלושה מימדים, שלושה רכיבים וכו'.

 

האדם – ברייה בעלת שלושה חלקים: גוף, נפש ורוח

"יְקַדֵּשׁ אֶתְכֶם אֱלֹהֵי הַשָּלׁוֹם קְדֻשָּהׁ שְׁלֵמָה וְתִשָּמֵׁר שְׁלֵמוּת רוּחֲכֶם וְנַפְשְׁכֶם וְגוּפְכֶם, לִהְיוֹת בְּלִי דּפִֹי בְּבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ." (תסל"א ה' 23).

מן ההכרח שבאלוהים האחד קיים ריבוי

אם אלוהים אינו בעל שלוש פנים או אישויות, אזי אלוהים אינו אהבה (כפי שמוגדר בברית החדשה); גם לא יכולה להיות אהבה, שכן אהבה קיימת רק במסגרת מערכת יחסים. חיוני ביותר להבין את ערכה המהותי של המורכבות האלוהית, שכן אם היא לא הייתה קיימת מאז ומתמיד, אזי לא ניתן לאפיין את טבעו של אלוהים כאהבה. לו יכולנו לחזור אחורה רחוק מספיק בזמן, היינו מגיעים לבסוף לנקודה שבה טרם התקיים כל יצור חי.

אם אלוהים האב היה לבדו בזמן ההוא, בלעדי כל יצור נברא וגם בלעדי הבן ורוח הקודש, לא הייתה יכולה להתקיים אהבה, שכן אהבה קיימת רק במסגרת מערכת יחסים. אך מאחר שאלוהים היה תמיד "שלושה באחד", הוא מעולם לא היה בודד, ואהבה תמיד שררה בקרבו, בין השלושה שהם אחד. השטן, ביודעו היטב עד כמה המורכבות משולשת הפנים שבאלוהים חשובה, מבקש לחבל באמת הזו. כל כת – כולל המורמונים, עדי יהוה והאיסלם, כמו גם כתות העידן החדש – ישללו את קיום האחדות המשולשת באלוהות.

אולם, מושג זה הוא אמת חיונית שאין לוותר עליה, שכן אם אינה קיימת, אין אהבה. אהבה מתקיימת רק במסגרת קשר הדדי, במערכת יחסים.

אלוהים במשיח

אנשים חסרי רקע תיאולוגי מתקשים להבין הצהרות כגון "בן האלוהים נשלח על ידי אלוהים כדי לטפל בחטא", או "האישיות השנייה בשילוש הפכה קורבן תמורה עבור החטא." לכן חשוב להדגיש שהיה זה אלוהים עצמו בישוע מנצרת שבא לפדות אותנו. לא היה זה השני מתוך קבוצה של שלושה אינדיבידואלים, שבא לבקר באופן אישי עלי אדמות, אלא "…אֱלֹהִים הָיָה בַּמַּשִׁיחַ מְרַצֶּה אֶת הָעוֹלָם אֶל עַצְמוֹ…" (האיגרת השנייה אל הקורינתים ה' 19). כשאנו הופכים למשיחיים איננו מתחילים שלוש מערכות יחסים שונות. אנו נכנסים למערכת יחסים אחת עם אלוהים אחד המוכר לנו כאבינו שבשמיים, אשר היה במשיח ושנהייה אמיתי ומוחשי בעבורנו על ידי רוח הקודש.

תפיסה זו אינה שטות פרימיטיבית ולא מדעית; אדרבה, היא בעלת נגיעה מהותית לחיי היום יום שלנו. פיזיקאים הבחינו לא מכבר שהזהויות של שני חלקיקים אטומיים יכולות להיעלם והתכונות שלהם יתמזגו; עם זאת, הם עדיין נשארים שני חלקיקים אינדיבידואליים. זו דוגמה מצוינת הממחישה כיצד אלוהים נגלה בבנו שלבש בשר ודם וחי עלי אדמות כאדם – ישוע המשיח – ועם זאת, נשאר אחד עם האב.

הבה נשתמש במטפורה הבאה. בסיפור הישועה ישנם שלושה תפקידים, אבל את שלושת התפקידים האלו ממלאים שני שחקנים ולא שלושה. את תפקיד השופט ממלא אלוהים, את תפקיד הנאשם ממלא האדם, ואת תפקיד הקורבן החלופי, המושיע, ממלא שוב אלוהים – ולא שחקן שלישי.

קורבן תמורה

כאשר אנו מנסים להבין את מה שכתבי הקודש מלמדים על אודות הקורבן החלופי – קורבן התמורה שנושא את העונש המגיע למישהו אחר – עלינו לזכור שאלוהים השופט, והמשיח המושיע, הם אחד. בתהליך הישועה אלוהים אינו מעביר את העונש מאדם אחד, אשם, לאדם אחר, שאינו אשם; אלוהים נושא בעצמו את העונש, במקומנו. ג'יי. בי. פיליפס היטיב להסביר זאת בספרו "חדשות טובות":

"אם הדמות הבודדה שהייתה תלויה על הצלב לפני זמן רב כל כך הייתה רק אדם דגול וטוב לב, שהוצא להורג בשל דעותיו, הרי שזה מצער, אבל בעל חשיבות מועטה עבורנו היום. אך אם היה זה אלוהים שנרצח, אם היה זה אלוהים שבחר להרשות לכוחות הרשע לסגור עליו ולהרגו, אזי אנו עדים למשהו שעל אף שקרה בנקודה מסוימת בזמן הנו בעל משמעות נצחית. אנו מסתכלים על משהו הזר לחלוטין בעבור כל דת או אמונה אחרת. אנו חוזים באלוהים המרשה לעצמו, לא רק להיות במגע קרוב עם ההבל, החטא והרשע המוחלטים של האנושות, אלא אפילו מוכן לסבול מוות מידי הבריות שהוא עצמו ברא."

אלא שרוב בני האדם אינם יודעים זאת. עלינו להשתמש בכל מיומנויות התקשורת, הכתיבה, האמנות, השירה והמשחק שניחנו בהן, כדי לסלק את הבוּרות הזו ולגרום לאנשים לראות מיהו באמת האיש הזה שמת על הצלב.

הצליבה של אלוהים היא תעלומה שלא ניתן להבינה. היא נבצרת מבינתו ומתפיסתו הרגילה של האדם את האלוהים, החטא, הסליחה והריצוי; עד כדי כך שהוא ניצב המום ומשתאה כשלבו מוצף רגשות נוכח המשמעות האיומה של המאורע. כאשר אנשים יתחילו להבין שהאדם שנצלב לא היה חצי אל, לא בובה כמו-אלוהית, לא שבב מן האלוהות, אלא אלוהים בכבודו ובעצמו, מן ההכרח שיחול מהפך אדיר בחשיבתם.

מן הרגע שבו אנו חוזים באלוהים הצלוב, אנו מתחילים לראות את האור החודר מבעד לחשכת הסבל האנושי. כתבי הקודש אינם מכירים בדואליות באישיות או בגישה של אלוהים. מי שרואה את ישוע, רואה גם את אלוהי התנ"ך. המשיח (הדבר) היה תמיד עם האלוהים, והיה תמיד האלוהים. (ראו יוחנן א' 1). בברית החדשה מסופר על דבר האלוהים שלבש בשר, על המשיח, עִמנו אל – האלוהים שבא לשכון בין בני האדם.

ישוע המשיח גילה לנו את אלוהים האב ואת רחשי לבו. חשוב ביותר שכל אדם יתייחס כראוי ליקום ולאלוהים שברא אותו, ויכיר את האלוהים שהוא שלושה באחד. כמובן, הדבר דורש קבלה ללא הסתייגות של ישוע כמושיע ואדון.

"הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלֹהוּת." (קולוסים ב' 9)

"הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְילֶֹדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל." (ישע' ז' 14 /מתי א' 23)

"בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר. הוּא הָיָה בְּרֵאשִׁית עִם הָאֱלֹהִים. הַכֹּל נִהְיָה עַל-יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה." (יוחנן א' 3-1)

 

שלושת טיעונים התומכים בקיומו של בורא

הטיעון הקוסמולוגי: כוח בורא

כאשר דבר מה קיים, חייב להיות גורם חיצוני האחראי לקיומו. יהיה אשר יהיה הגורם הזה, עליו להיות לגמרי בלתי תלוי, כזה שלא נגרם על ידי משהו אחר, שקיומו אינו תלוי בגורם כלשהו מחוצה לו, בעל עוצמה אינסופית, נצחי וכך הלאה. אנו מכנים את הגורם הזה "אלוהים". ההכרה בנחיצות קיומו של גורם/כוח ראשוני שיצר את כל מה שקיים, היא הסיבה לכך שרוב המתמטיקאים והאסטרונומים מאמינים בבורא אלוהי.

הטיעון הטלאולוגי (תכליתיות): כוח תבוני

העולם והיקום עוצבו כדי לשרת מטרה מסוימת. (ראו ישעיהו מ"ה 18). הגוף האנושי על מורכבותו המדהימה הוא ראיה לקיומו של בורא (תהילים ח'). כוח תבוני ניצב מאחורי כל דבר בבריאה.

הטיעון המוסרי: כוח מוסרי

כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים והם יודעים להבחין בין טוב לרע. כשאנו שרויים בחטא, אנו נוטים לכפור במציאותו של אלוהים. מדוע העולם מתקומם נגד זוועות למיניהן? בעלי החיים אינם עושים זאת. הם אינם חשים ייסורי מצפון. מדוע יש לנו תחושת אחריות כלפי הזולת ורכושו, ואנו חשים מחויבות למתן דין וחשבון זה לזה?

כתבי הקודש קובעים בבירור שאין לאדם כל תירוץ וצידוק. תחשבו על משמעות הדבר. איש לא יוכל לעמוד לפני אלוהים ולטעון שיש לו תירוץ טוב לכך שלא האמין באלוהים ולא ציית לו. ההוכחות הברורות לקיומו של בורא כל יכול, הנגלות בעיצוב המתוכנן ובמורכבות שבבריאה, נגלו באופן רב עוצמה לכל אדם שחי אי פעם עלי אדמות. הבורא הכל יכול הוא ישוע המשיח, והוא חפץ בקשר אישי עם כל אדם שחי על כדור הארץ.

"אבל כל השותה מן המים אשר אני אתן לו לא יצמא לעולם. המים שאתן לו יהיו בו למקור מים נובעים לחיי עולם." (יוחנן ד' 14).

 

אולי גם יעניין אותך: