אלוהים זוכר אותנו!

המילים "זיכרון" ו-"שכחה" הן מילות מפתח במזמור מ"ב. בני קורח נזכרים בזמנים בהם היו מתאספים, כל העם, בבית המקדש לעבוד ולהלל את אלוהים! "אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי׀ נַפְשִׁי כִּי אֶֽעֱבֹר בַּסָּך אֶדַּדֵּם עַד־בֵּית אֱלֹהִים בְּקֹול־רִנָּה וְתֹודָה הָמֹון חֹוגֵֽג." (מזמור מ"ב 5, 7).
אבל משום שהורחקו בכוח מבית המקדש על ידי אויב, הם נטו בטעות לחשוב שאלוהים שכח אותם: "אֹומְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָֽמָּה־קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אֹויֵֽב." (מזמור מ"ב 10; ראה גם מ"ג 2; מ"ד 24).
בשעה הזו של ייאוש, כשהם חושבים שהחיים לעולם לא ישובו למסלולם הרגיל, ולא יהיה באפשרותם לשוב ולהלל את אלוהים יחד עם כל עמו… ממש אז, בני קורח נרגעו מעט ולקחו קצת זמן לבחון את עצמם, להגות בדבר אלוהים ולחשוב חיובי: "מַה־תִּשְׁתֹּוחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הֹוחִילִי לֵֽאלֹהִים כִּי־עֹוד אֹודֶנּוּ יְשׁוּעֹות פָּנָֽיו." (מזמור מ"ב 6, 11; מ"ג 5).

התעודדו יקרים, אלוהים זוכר אותנו, עוד נשוב להלל אותו ביחד (ראו מזמור מ"ג 3-4), ובגלל הצלב, הדבר היחיד שאלוהים בוחר לשכוח זה החטאים שלנו (ירמיה ל"א 34; אל העברים ח' 12)!