השלווה הצפויה לנו

"וְיָצָא יְהוָה וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב׃ וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם־הַהוּא עַל־הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶגְבָּה… וְהָיָה כָּל־הַנּוֹתָר מִכָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת" (זכריה יד 4-3, 16).

לפני כמה ימים צצה בראשי מחשבה נוראית: סוכות, החג המשמח ביותר בלוח השנה, הפך להיות נגוע בזיכרונות של זוועות נוראיות שבוצעו נגד העם היהודי בשבעה באוקטובר. היום האחרון של סוכות 2023, הפך באופן טרגי לחגיגה של שנאת יהודים ברחבי העולם (ראה זכריה י"ב 9). אולם אז עלתה במוחי מחשבה אחרת, הרבה יותר מנחמת. הכאב של אותו חג יתפוגג יום אחד על-ידי שמחת סוכות העתידית לבוא. כי רק העלייה לירושלים של כל העמים לחגוג את חג הסוכות שנה אחר שנה במלכות המשיח מסוגלת אפוא לרפא את הכאב הלאומי הקולקטיבי שנקשר כעת לחג זה.

ובין אם אותו "קשר-סוכות" נעשה על-ידי המחבר בכוונה תחילה ובין אם לאו, אני יודע שאצטרך להיאחז בכל כוחי בתקווה של סוכות העתידי, בכל פעם שאזכר בתוגת השבעה באוקטובר. אלוהים, ואלוהים לבדו, הוא היחיד שמסוגל לגאול את אותו יום אפל. אלוהים, ואלוהים לבדו, יכול להפוך את המספד הלאומי שלנו למחול (תהלים ל' 12). אלוהים, ואלוהים לבדו, יכול למחות את הדמעות מעינינו כאשר ישוב בבשר במטרה לשכון בקרב עמו!

"רָאִיתִי אֶת עִיר הַקֹּדֶשׁ, יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה, יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם מֵאֵת הָאֱלֹהִים, מוּכָנָה כְּכַלָּה מְקֻשֶּׁטֶת לְבַעֲלָהּ. וְשָׁמַעְתִּי קוֹל גָּדוֹל מִן הַכִּסֵּא – אוֹמֵר: הִנֵּה מִשְׁכַּן הָאֱלֹהִים עִם בְּנֵי אָדָם וְיִשְׁכֹּן עִמָּהֶם; הֵמָּה יִהְיוּ לוֹ לְעַם וְהוּא הָאֱלֹהִים יִהְיֶה עִמָּהֶם, וְיִמְחֶה כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵיהֶם וְהַמָּוֶת לֹא יִהְיֶה עוֹד; גַּם אֵבֶל וּזְעָקָה וּכְאֵב לֹא יִהְיוּ עוֹד, כִּי הָרִאשׁוֹנוֹת עָבְרוּ" (התגלות כ"א 4-2).