זעם אלוהים

"וְאָמְנָם זַעַם אֱלֹהִים נִגְלֶה מִן הַשָּׁמַיִם עַל כָּל עַוְלָתָם וְרִשְׁעָתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם הַמְעַכְּבִים בְּרִשְׁעָתָם אֶת הָאֱמֶת" (רומים א' 18).

המושג "זעם אלוהים" אינו אהוד במיוחד בחברה המודרנית, המתוחכמת יותר. הזהרת אנשים מפני זעמו של אלוהים עשויה להזכיר לנו מטיפים עצבניים המאיימים מפני אש הגיהינום. אנו מעדיפים להטיף על אלוהים של דיסני; אלוהים חמוד המקבל בשמחה את סגנון החיים שכל אדם בוחר לעצמו. ובסוף, כולם מקבלים פרס תנחומים על השתתפותם במשחק.

אך למרות הניסיונות הנואשים לכפות על אלוהים את האופנה של המאה העשרים ואחת, התנ"ך ממשיך להיות הסמכות הסופית והבלעדית. ואם יש תוראה אחת שאי-אפשר להימנע ממנה כאשר קוראים את האגרת אל הרומים, הרי שמדובר ב"זעם אלוהים" (רומים א' 18, ב' 5, 8, ג' 5; ד' 15, ה' 9, ט' 22, י"ב 19, י"ג 5-4).

עד כמה שזה יישמע מוזר לאוזנינו הרגישות, בתרבות התקינות הפוליטית, "ישועה" ברומים אינה מתייחסת לישועה מהשטן או מהחטא, אלא מזעמו של אלהים רב-צדק!

לפי שאול, זעם אלוהים נגלה על כל מי שאינו מאמין בבשורה. לא משנה אם מדובר בעובד אלילים הסוגד לעצים ולחיות לשם טובתו האישית (רומים א' 32-18), או באדם המבטא נאמנות דתית ומנסה לחיות לפי מצוות התורה (רומים ב' 29-1). "כִּי הַכֹּל חָטְאוּ וּמְחֻסְּרֵי כְּבוֹד אֱלֹהִים הֵמָּה" (רומים ג' 23).

זעם צודק

למרבה הפלא, אלוהים מוביל את החוטאים לתשובה באמצעות חסדו (רומים ב' 4). דרך הקרבת בנו, הוא הוכיח את אהבתו הגדולה לחוטאים (רומים ה' 8). עם זאת, עבור החוטאים שאינם חוזרים בתשובה, הזעם של יום הדין הוא תוצאה בלתי נמנעת וצודקת לגמרי. האל המקראי הוא צדיק ולכן לוקח את חוקי המוסר שלו בשיא הרצינות.

בשורה נטולת זעם אלוהים, איננה הבשורה המקראית. שכן תורת ההצדקה היא לב ליבה של הבשורה שהטיף שאול ברומים. הצדקה מתייחסת לכך שאלוהים מצדיק בחסדו את אלו הראויים לזעמו. למרות שהיינו אשמים, אלוהים הכריז על כל מי ששם את בטחונו בישוע כחף מפשע, על-אף שהפר את מצוותיו. לומר שאנו נושעים לפי האגרת אל הרומים, פירושו שנושענו באהבה ובחסד מזעם אלוהים!

"אוּלָם אֱלֹהִים מְגַלֶּה אֶת אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ בְּכָךְ שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בַּעֲדֵנוּ כַּאֲשֶׁר עוֹד הָיִינוּ אֲנָשִׁים חוֹטְאִים. וְכָעֵת, לְאַחַר שֶׁכְּבָר הֻצְדַּקְנוּ בְּדָמוֹ, בְּוַדַּאי וּבְוַדַּאי שֶׁנִּוָּשַׁע עַל-יָדוֹ מִן הַזַּעַם; שֶׁכֵּן אִם בִּזְמַן שֶׁהָיִינוּ אוֹיְבִים נִרְצֵינוּ לֵאלֹהִים בְּמוֹת בְּנוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה נִוָּשַׁע בְּחַיֵּי בְּנוֹ לְאַחַר שֶׁכְּבָר נִרְצֵינוּ" (רומים ה' 10-8).