לב חדש

"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּם־סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל־מִדְבַּר־שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת־יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא־מָצְאוּ מָיִם׃ וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמָהּ מָרָה׃ וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה־נִּשְׁתֶּה׃ וַיִּצְעַק אֶל־יְהוָה וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל־הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" (שמות ט"ו 25-22).

כיוון שהמלחמה בישראל מתנהלת בכמה חזיתות, מתקיימות למעלה מתשעה מיליון מלחמות רוחניות בליבם של אזרחי ישראל. סימן אחד להתנגדות העזה שעומדת בפני אלוהים באחיזה על ליבנו, בא לידי ביטוי בתלונות שלנו, כל אימת שאיננו מקבלים מה שאנחנו רוצים או כאשר הדברים אינם מסתדרים כפי שרצינו. למרות שישראל היו עדים לכוחו של אלוהים על מי הים (שמות י"ד), הם מיד באו בתלונות בפני משה בנושא המים (שמות ט"ו 24)!

תלונה היא ביטוי של לפחות שתי אמונות שווא: (1) אלוהים אינו טוב ו/או הוגן; (2) היקום וכל מי שנמצא בו (כולל אלוהים) כאן כדי לרצות אותי (כלומר, האמונה שאני אלוהים). שלא נטעה: הניסיון להיות דתי יותר, על ידי קיום מצוות, אינו יכול לתקן את הבעיה הרוחנית הזו. למעשה, ישראל התלוננו יותר לאחר שקיבלו את המצוות בהר סיני (שמונה פעמים: במדבר יד 2, 27, 29, 36; ט"ז 11, י"ז 6, 20), מאשר לפני כן (פעמיים: שמות טו 24, ט"ז 2, 8-7, י"ז 3). ככל שננסה לעשות את הדבר הנכון, עדיין בסופו של דבר נאמין בשקר שאלוהים אינו טוב או הוגן, בכל פעם בה ניתקל במכשול בדרך לאושר האישי שלנו.

יש רק דרך בה יכול אלוהים לנצח את הקרב על ליבם של ישראל, וזאת על ידי כך שייתן לנו לב חדש! משה מכנה זאת כמילת הלב (דברים ל' 6); ירמיה מתאר זאת ככתיבת תורת אלוהים על ליבנו (ירמיה ל"א 34-31); ויחזקאל מדבר על החלפת לב האבן שלנו בלב בשר (יחזקאל ל"ו 27-26). אבל עד לאותו יום עתידי בו אלוהים סוף סוף ימול את לב עמו, עלינו לקבל החלטה אישית לתת לאלוהים לנצח במלחמה נגד רוח התלונות המשתוללת בליבנו, בכך שנבקש ממנו לב חדש!

"לֵב טָהוֹר בְּרָא־לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" (תהלים נ"א 12).

"שֶׁכֵּן מַה שֶּׁלֹּא יָכְלָה הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבָּשָׂר, זֹאת עָשָׂה אֱלֹהִים: הוּא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לָבוּשׁ בָּשָׂר בִּדְמוּת בְּשַׂר הַחֵטְא, לִהְיוֹת קָרְבָּן עַל חֵטְא, וְחָרַץ אֶת דִּינוֹ שֶׁל הַחֵטְא בַּבָּשָׂר, כְּדֵי שֶׁחֻקַּת הַתּוֹרָה תִּתְקַיֵּם בָּנוּ, הַמִּתְהַלְּכִים לֹא לְפִי הַבָּשָׂר אֶלָּא לְפִי הָרוּחַ" (רומים ח' 4-3).