קוראים את תהלים רואים את ישוע

"אַחֲרֵי שֶׁאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָצָא יֵשׁוּעַ עִם תַּלְמִידָיו אֶל מֵעֵבֶר לְנַחַל קִדְרוֹן וְנִכְנַס עִם תַּלְמִידָיו אֶל גַּן אֲשֶׁר הָיָה שָׁם. גַּם יְהוּדָה הַמַּסְגִּיר אוֹתוֹ הִכִּיר אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁכֵּן פְּעָמִים רַבּוֹת נוֹעַד שָׁם יֵשׁוּעַ עִם תַּלְמִידָיו. לָקַח יְהוּדָה קְבוּצַת חַיָּלִים וְגַם מְשָׁרְתִים מֵאֵת רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַפְּרוּשִׁים, וּבָא לְשָׁם בְּלַפִּידִים וּבִמְנוֹרוֹת וּבִכְלֵי נֶשֶׁק" (יוחנן י"ח 3-1).

ברור כי ישוע ומחברי הבשורות התייחסו לבגידתו של המשיח כהתגשמות התנ"ך (ראו מרקוס י"ד 18, 21). ספר תהילים מתאר את הבגידה בדוד על-ידי חבר קרוב, בהקשר נבואי (ראו מזמור מ"א 10). עם זאת, תשומת לב לפרטי הסיפור על בגידתו של אחיתופל בדוד משקפת את מלוא היקף "התגשמות המקרא" בברית החדשה.

על מה הפרטים מעידים?

לפי בשורת יוחנן, רגע הבגידה של יהודה התרחש כאשר ישוע עזב את ירושלים וחצה את "נחל קדרון" למקום מסוים בהר הזיתים. מדוע ראה יוחנן צורך להזכיר את "נחל קדרון"? כי דוד ערך מסלול דומה בעודו נבגד על ידי אחיתופל. כאשר קוראים את סיפור הבגידה בדוד לאור הנבואה, הבגידה בישוע צצה ועולה מתוך דפי הבשורה בדיוק מפורט. ההבדל המרכזי בין שני הסיפורים הוא שעצת אחיתופל לתפוס את דוד המלך בהר הזיתים סוכלה ולכן הוא תלה עצמו; בניגוד לכך, עצת יהודה התקבלה וישוע נתפס ונצלב. רק לאחר מכן, הלך יהודה ותלה עצמו.

כפי שקורה לעתים קרובות, נרטיבים בתנ"ך מתגלים כמשאב חשוב להבנת פרטים מרכזיים בתיאור קורותיו של ישוע בברית החדשה.

במקרה זה, אם קוראים בעיון את הסיפור על בגידתו של אחיתופל בדוד המלך, רואים את ישוע!

"וְכָל־הָאָרֶץ בּוֹכִים קוֹל גָּדוֹל וְכָל־הָעָם עֹבְרִים וְהַמֶּלֶךְ עֹבֵר בְּנַחַל קִדְרוֹן וְכָל־הָעָם עֹבְרִים עַל־פְּנֵי־דֶרֶךְ אֶת־הַמִּדְבָּר… וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה׃ וְדָוִד הִגִּיד לֵאמֹר אֲחִיתֹפֶל בַּקֹּשְׁרִים עִם־אַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר דָּוִד סַכֶּל־נָא אֶת־עֲצַת אֲחִיתֹפֶל יְהוָה… וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל־אַבְשָׁלֹם אֶבְחֲרָה נָּא, שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי־דָוִד הַלָּיְלָה… וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ אֶל־עִירוֹ וַיְצַו אֶל־בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו" (שמ"ב ט"ו 23, 31-30; י"ז 1, 23).