תקווה נצחית

הפסוק הפותח והפסוק הסוגר של ספר חבקוק לא היו יכולים להיות שונים יותר זה מזה: הוא פותח בקינה, "משא כבד":

"הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִֽיא׃ עַד־אָנָה יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תֹושִֽׁיעַ. " (חבקוק א' 1-2).

הוא חותם את הספר בשיר הלל מתפרץ, שבו הוא מביע שמחה עילאית על "אלוהי ישועתו":

"וַאֲנִי בַּיהוָה אֶעְלֹוזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִֽי ׃ יְהוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּֽאַיָּלֹות וְעַל בָּמֹותַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹותָֽי." (חבקוק ג' 18-19).

המניע להלל

ראוי לציון באופן מעורר פליאה אפילו, שאותו המצב שעורר את חבקוק להשמיע קינה בתחילת הספר, נותר בעינו גם בסוף הספר: האויבים עדיין מאיימים על ירושלים (חבקוק ג' 16), והמחסור במזון… העצים ריקים מתאנים וזיתים, אין ענבים בגפן, אף לא ירקות ולא בשר (חבקוק ג' 17). אז אם הנסיבות לא השתנו, כיצד עבר חבקוק מ"משא" לנגינה"? מה כן השתנה? נקודת המבט של חבקוק! על ידי אמונה, חבקוק הבין שתכניתו של אלוהים לעולם הזה ועבור עמו לא השתנתה, וכל הבטחות אלוהים ישאו פרי בהתאם ללוח הזמנים השמיימי של אלוהים. הוא למד שחיים המלאים בשמחה אינם מותנים בהשבתת כל האיומים הקיימים ואף לא במקרר מלא בכל טוב, אלא, היסוד שלהם הוא בתקווה הנצחית לישועת אלוהים, מתנה שניתנת בנדיבות ובשפע על ידי אלוהים לכל מי שמבקש (חבקוק ב' 3-4; רומים א' 16-17)!

על ידי אמונה, חבקוק הבין שתכניתו של אלוהים לעולם הזה ועבור עמו לא השתנתה, וכל הבטחות אלוהים ישאו פרי בהתאם ללוח הזמנים השמיימי של אלוהים.