עם כלביא

"הֶן־עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד־יֹאכַל טֶרֶף וְדַם־חֲלָלִים יִשְׁתֶּה׃ וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל־בִּלְעָם גַּם־קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ גַּם־בָּרֵךְ לֹא תְבָרֲכֶנּוּ׃ וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל־בָּלָק הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר־יְדַבֵּר יְהוָה אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה" (במדבר כג 26-24).

השם שנבחר למבצע הצבאי של ישראל להשמדת מתקני הגרעין של איראן, "עם כלביא", לקוח ישירות מפרשת בלק – הפרשה המתארת את שלושת ניסיונותיו הכושלים של בלק לקלל את ישראל (במדבר כב-כד). איני יודע מי בחר בשם זה או את ההיגיון העומד מאחוריו, אך באופן אירוני הוא משקף אמת מקראית אשר למרות היותה נכונה לחלוטין, נסתרת לעת עתה מעיני עמנו.

בפרשה זו, בלק שוכר את בלעם לקלל את ישראל. במסעו, מנסה בלעם לעקוף את מלאך ה' שלוש פעמים בעודו רכוב על אתונו, אך נכשל שוב ושוב. לאחר מכן, עיניו נפקחות באופן על-טבעי (במדבר כב 31-28). הסיפור על בלעם ואתונו מעיד על תפקידו של בלעם עצמו בפרקים כג-כד. הפעם, בלעם הופך ל"אתון" מבחינה רוחנית; הוא אומר את מה שאלוהים מצווה עליו חרף התנגדותו האנושית.

השם "עם כלביא" לקוח מספר במדבר כג 24, המתאר את ניסיונו השני של בלק לאלץ את בלעם לקלל את ישראל.

המשמעות הרוחנית העמוקה יותר של פרשת התורה הזו עולה במהלך נאומו השלישי של בלעם (במדבר כד). בניסיון השלישי והאחרון של בלק לגרום לבלעם לקלל את ישראל (פס' 10), בלעם מקבל חזון אלוהי (פס' 2-1). בעיניים גלויות (פס' 4-3), הוא רואה את מלך ישראל – המשיח – אשר יקום "כלביא" (פס' 9) ב"אחרית הימים" (פס' 14), כדי להביא ברכה לגויים (פס' 9) ותבוסה לאויבי אלוהים (פס' 19-17).

בין אם בצירוף מקרים אנושי ובין אם בהשגחה אלוהית, השם "עם כלביא" מזכיר לנו ישועה גדולה יותר מכל מה שמערכה צבאית תוכל להשיג אי-פעם. הדבר משקף את הישועה שאלוהים מציע לישראל – ולכל העמים – דרך הלביא משבט יהודה הקרב ובא – מלך המשיח (בראשית מט 1, 12-8).

אין זה צירוף מקרים שההפטרה לפרשה זו – מיכה פרק ה – מספרת לנו בדיוק היכן ייוולד אותו גור אריה יהודה:

"וְאַתָּה בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם" (מיכה ה 1).

בוא, בוא עמנואל, ופדה עמך ישראל!