אבל הרבנים אומרים כי בלתי אפשרי להיות יהודי ולהאמין בישוע…

מבלי שתהייה מודע לכך, חזרת בהצהרה הנ”ל על אחד מהשקרים הגדולים ביותר של האינקווזיציה; “מי שנאמן לישוע חייב לדחות ולהתנתק מיהדותו באופן מוחלט”. האמת היא הפוכה, כל מה שקשור לאמונה בישוע בעבר ובהווה זה דבר יהודי, במובן הטהור והתנכי של המילה. ברם, אפשר להבין את קו מחשבותיך. ברור שאתה, כמו יהודים רבים, מאמין שישוע (המכונה ביהדות ישו) הוא המייסד של הדת הידועה בשם “נצרות”, דתם של הגויים. ולכן, אם יהודי הופך להיות מאמין וחסיד הדת הזאת של הגויים, אינו יהודי יותר. נכון?

ייתכן שתשאל: כפי שהינדואיסט שמקבל על עצמו את הדת המוסלמית כבר אינו הינדואיסט אלא מוסלמי, מדוע שנמשיך לראות את עצמנו כיהודים כאשר קיבלנו את האמונה בישוע המשיח, שעל פי המתנגדים לנו, אמונה זו הפוכה ליהדות. התשובה לכך פשוטה: ישוע הוא המשיח היהודי, עליו ניבאו הנביאים היהודים בתנ”ך (גם המלאך גבריאל שבא לבשר על הולדתו אמר ששמו יהיה ישוע כי הוא יושיע את עמו ישראל). לכן, האמונה בו היא הדבר היהודי ביותר ליהודי.

אם חושבים על כך יותר לעומק, נכון שישוע בא לעולם כדי שכל מי שמאמין בו ייוושע מחטאיו ויוצדק לפני אלוהים (כי כולנו חטאנו, אין צדיק אף לא אחד); אך קודם כל ובעיקר, הוא בא עבור עמו היהודי. רק לאחר שדחינו אותו כעם, כפי שבדורות לפניו לא קיים העם את התורה ולא שמע לנביאים (החטא הגדול ביותר של עם ישראל לאורך כל התנ”ך היה עבודת אלילים וסגידה לאלוהים אחרים), יצא המסר של ישוע המשיח לגויים, ואלה אימצו אותו באלפיהם.

במהלך השנים שחלפו מאז היו המאמינים בישוע המשיח מבין הגויים כה רבים שהשורשים היהודיים התנכיים של האמונה נשכחו, והאמונה בישוע הפכה כביכול לדת חדשה וזרה, בכלל לא עבור היהודים. והדבר שהחמיר את המצב היה שרבנים לימדו את הקהילה היהודית להתנתק מהאלפים הרבים מבין היהודים שהיו חסידי המשיח ישוע והלכו בדרך האמונה בו. היהודים המשיחיים הללו מצאו את עצמם בין הפטיש (הכנסייה הנוצרית הלא יהודית) והסדן (הקהילה היהודית-רבנית העויינת).

במהלך אלף השנים שחלפו אחר כך, המאמינים המשיחיים הלא-יהודים קבלו את היהודים המשיחיים לקהילותיהם רק בתנאי שהתכחשו ליהדותם וניתקו כל קשר עם שורשיהם היהודים. מצד שני,  הקהילה היהודית-רבנית קיבלה את אותם יהודים חזרה רק בתנאי שהתכחשו לאמונתם בישוע וניתקו איתו כל קשר. עליך לראות אפוא את המצב שנוצר אז כעיוות איום של האמת, ועיוות טרגי של ההיסטוריה.

האם שמעת מה קרה לאחר המלחמה בוויאטנם?

המצב היה בכי רע. לא רק שהאמריקאים נלחמו במלחמה שלא היה להם סיכויי לנצח ורבים איבדו את חייהם, אך גרוע מזה היה שהחיילים האמיצים שחזרו מקרבות קשים בג’ונגלים של וויאטנם, ביניהם רבים עם פצעים גופניים ונפשיים, ואחרים כשהם מכורים לסמים – לא התקבלו בשובם בברכה על ידי האזרחים במולדתם. אמריקה נכלמה מאותה מלחמה והוציאה את בושתה ותסכולה על אותם החיילים אומללים. במקום לקבלם חזרה כגיבורים אמריקנים (מה שעשו לחיילים שחזרו ממלחמת העולם הראשונה והשנייה), העם כמעט והפנה עורף לחיילים שחזרו מוויאטנם והתנתק מהם. רבים מהם מעולם לא החלימו מהפצעים הנפשיים שנגרמו להם כתוצאה מכך. דווקא להם, יותר מכל אמריקני אחר, הגיע שאמריקה, שבשמה ובדגלה הם נלחמו, תקבל אותם חזרה בחיבוק חם.

ההשוואה אמנם מעט מוזרה, אך יש משהו משותף בין גורלם של היהודים המשיחיים לגורלם של החיילים הללו. למרות שהיו אלה השליחים היהודיים, תלמידי ישוע, שהביאו את מסר הישועה של המשיח היהודי לגויים, לאחר כמה דורות המאמינים המשיחיים הגויים, שכעת היו “נוצרים”, אמרו ליהודים שרצו לקבל את האמונה בישוע: “אם ברצונכם להיות מאמינים בישוע המשיח, עליכם לעזוב ולשכוח כל מה שקשור ליהדות!” בימי הביניים הפכה הכנסייה הנוצרית לסמכות של האמונה המשיחית שלא נותר בה זכר לישוע המשיח היהודי ולשורשים היהודים של האמונה המשיחית. הכריחו את היהודים שקיבלו את האמונה בישוע להיטבל טבילה נוצרית ואפילו הוציאו מהם הבטחה שמעתה והלאה יאכלו חזיר.

כאשר נפוצו שמועות שאחד מהאפיפיורים בתקופה של ימי הביניים היה ממוצא יהודי, הייתה זעקה מרה בין ראשי הכנסיות שזו תהייה בושה למשיח, שיהודי ישב על הכסא של פטרוס הקדוש. דרך אגב, פטרוס הקדוש הוא לא אחר מאשר השליח שמעון כייפא, שהיה דייג יהודי על שפת הכנרת ואחד מתלמידיו וחסידיו הראשונים של ישוע. וכך קרה שאלה שבנו את יסודות האמונה המשיחית היו רובם ככולם מאמינים יהודים, אך לאחר מכן נאמר ליהודים המאמינים בישוע, כי לא יקבלו אותם בברכה כיהודים.

או אז החלה תקופת האינקווזיציה, שבה אנסו יהודים להמיר את דתם לנצרות. היו יהודים שכלפי חוץ הכריזו שהם מאמינים בישוע, אך בסתר המשיכו את המסורת היהודית. אחת המטרות של האינקווזיציה הייתה לעקור ולהרוס את אותם המאמינים היהודים, גם אם באופן תיאורטי הם משיחיים אמיתיים, שהאמינו שאין ניגוד בין האמונה שלהם בישוע לבין היותם יהודים.

למרבה הצער, וכנראה גם מחוסר ידע, חזרת על אותו השקר שהפיצו הנוצרים של האינקווזיציה; כמו במקרה של החיילים האמריקנים שחזרו ממלחמת וויאטנם, קרה שיהודים במקרים רבים התייחסו בצורה שלילית ליהודים משיחיים, כאילו שיש משהו לא בסדר איתo, כאילו הם חוטאים בזה שהם נאמנים לאלוהי ישראל ולמשיח ישוע. וזאת במקום להכיר בהם כגיבורים שנלחמנו נגד המוסכמות של מסורות הדת, היהדות הרבנית והנצרות של הגויים.

במקום לקבל הערכה והבנה על כך שהאמונה בישוע עזרה לנו להיות יהודים טובים יותר, יש יהודים המכנים אותנו בשמות גנאי; קוראים לנו בוגדים, רמאים ומטעים, מיסיונרים וכופרים. ישנן הוכחות שבסוף המאה הראשונה לספירה לימדו את היהודים הדתיים קללות שעליהם לקלל את המאמינים היהודים המשיחיים שלוש פעמים ביום בזמן התפילה שלהם – מנהג שממשיך בכמה חוגים דתיים עד היום. (המנהג הזה נוסד לפחות שתי מאות קודם לתקופה שהחלו הרדיפות נגד היהודים על ידי הנוצרים).

בשלב מסויים, לקראת סוף המאה הראשונה לספירה, היו כמה רבנים מנהיגים שחיברו או אימצו תפילה שהיא למעשה קללה שיש לשנן נגד המאמינים המשיחיים, במיוחד היהודים ביניהם. כמאמינים, אנו מוכנים לסבול רדיפות למען המשיח בשמחה (ראה מתי ה’ 10-12, מעשי השליחים ה’ 41, אל הפיליפיים א’ 29, אל העברים י”ג 12-14). גם ישוע עצמו אמר לנו שיגרשו אותנו מבתי הכנסיות, וההורגים אותנו יעשו זאת באמונה שבכך הם משרתים את אלוהים (יוחנן ט”ז 2).

למעשה, העובדה היא שיש התאמה בין היהודים המשיחיים המאמינים בישוע האמיתי כפי שהוא מופיע בכתבי הקודש (השונה מהדמות של ישוע שהתפתחה  בכנסיה הנוצרית המסורתית הלא יהודית, אותה יצרו בני אדם) והיהדות (לאו דווקא היהדות הרבנית המסורתית); וכאשר יהודי מקבל את האמונה בישוע המשיח, הוא הופך להיות יהודי טוב יותר. לראייה’ אתה יכול לשאול כל מאמין יהודי משיחי מה קרה לאחר שקיבל את האמונה בישוע.

תופתע לשמוע מתשובתו כי אין ניגוד בין להיות יהודי נאמן ולהאמין בישוע המשיח היהודי. אדרבא, הדברים משלימים אחד את השני!

הכרזה זו היא דעה מוטעית ומוגזמת. מאז ומתמיד האמינו יהודים בישוע. למעשה, בתחילת האמונה המשיחית, היו כל המאמינים בישוע יהודים, וכיום ישנם יותר מאמינים יהודים משיחיים מאשר אי פעם.

למרות שבוודאי אינך מודע לכך, הדעה הרווחת בקרב היסטוריונים יהודים ונוצרים כאחד היא שבהתחלה, כאשר ישוע היה כאן פיזית בארץ, היו כל ההולכים אחריו יהודים, ובשנים הראשונות לאחר מותו ותקומתו מהמתים, אלפי יהודים האמינו בו. למעשה בהתחלה, השאלה הייתה, “האם אפשר להיות גוי (לא יהודי) ולהאמין בישוע?” עד כדי כך הייתה האמונה בישוע באותה תקופה דבר יהודי. (למידע נוסף קרא בספר מעשי השליחים ט”ו.)

ומאז, בכל דור ודור הייתה קיימת שארית נאמנה של יהודים שהאמינו בישוע המשיח והלכו בדרכיו, שמספרם נע מאלפים לעשרות אלפים, שהחזיקו באמונה למרות שהיו נתונים לעתים קרובות במצבים קשים עקב אמונתם.

כיום מספר היהודים המאמינים בישוע ברחבי העולם, בהערכה שמרנית, הוא בערך 250,000. מספר זה כולל יהודים מישראל, ארה”ב, אירופה, רוסיה, ודרום אמריקה. ביניהם רבים בעלי השכלה גבוהה ואף רבנים (קרא עדויות של רבנים כאלו בלינק: מרב למשיחי). כך שיהודים כן מאמינים בישוע, ומספרם רק הולך וגדל.

אולי גם יעניין אותך: